ימין על מלא - "ממשלת ימין על מלא" היא החלום הלא ממומש של הליכודניקים והסמוטריצ'ים, גם בגרסת "ימין מלא-מלא". הביטוי המקורי, שהתנחל בסלנג בשנים האחרונות, הוא "אח על מלא". "אח" הוא החבר הישראלי, שהרי כל ישראל חברים.
"אחי" היא הפנייה הגנרית, ובגרסה מגדרית, "אחותי". "אח שלי" משדר אירוניה קלה, "אח שלו" היא יצירת "ארץ נהדרת", "אחוקי" מרפרר לערבית ויוצר את ה"אחוקייה". בחיל התותחנים מוכר הביטוי "קצין אח": קצין המנסה להתחבב על החיילים ועליו נאמר "היזהר מקצין אח".
הנטייה הישראלית לביטויים טוטליים נוסח "סוף הדרך" ו"ברמות על" הולידה את "אח על מלא". יש גם שיר ראפ שסייע להפיץ את הביטוי, והדמות המוקומנטרית "אחות על מלא". נראה שמול "ברית האחים" של פעם, בנט ולפיד, חלום "ממשלת ימין על מלא" הולך ומתפוגג.
נה-נה-נה - תגובת ההלעגה של נתניהו לשאלות החמוצות בעיניו של יונית לוי כמעט עלו לה בקריירה. עם אודי סגל ורינה מצליח זה כבר לא עבד. קריאת ההלעגה הזו שופכת אור על מעמדו של העיצור נון בלשונות העולם.
נון הוא עיצור השלילה והלעג, עיצור הזלזול הגנרי. כאלה הן no האנגלית, nein הגרמנית, נייט הרוסית ועוד. לזלזול באמצעות נון גרסאות רבות ויצירתיות. "נה!", מלווה באצבע משולשת, היא הגרסה הקצרה. מכאן הביטוי "נה באוזן", שהתגלגל גם ככינוי לאוזניית אנשי סאונד: נאבא. הגרסה הארוכה מושמעת תוך לחן עולה ויורד: נה-נה נ-נה-נה.
"נו" היא מילת קוצר הרוח, "נו-נו" היא ביטוי הסתייגות, "נו-נו-נו" היא נזיפה. גרסה נלהבת בהמנון אוהדי מכבי נתניה: "נה-נה-נה נתניה". גירסה אמונית: נ-נח-נחמ-נחמן מאומן. שימוש חוזר בעיצורים לצורך הלעגה מקובל בפולקלור הלשוני. בלה בלה בלה, פקה פקה, ידה ידה, וכזכור: שא-שא שא-שא.
פייק ניוז - הביטוי הזה פרץ לחיינו בעיקר בימי דונלד טראמפ, שהפליא בהפצת מידע כוזב והאשים בכך אחרים. הוא לא המציא את זה. ידע מזויף או שקרי נפוץ בתרבויות עתיקות וחדשות מאז ומתמיד.
המונח עצמו, fake news, משמש כבר במאה ה-19. השם העברי שנקבע באקדמיה הוא "חדשות כזב". "פייק" הוא חלק מטרנד עולמי הכובש אתר אחר אתר, במסגרת עידן ה"פוסט אמת". "דיפ פייק" היא טכנולוגיה המבוססת על השתלת פנים של אדם אחד על סרט של אדם אחר. "חשבונות פייק" הם חשבונות פיקטיביים הנוצרים למטרות פוליטיות ומסחריות. "פייק מפורסמים" היא יצירת משפיעני רשת מדומים.
בני גנץ דיבר על "פייק תוכנית כלכלית", איילת שקד טענה שכחול לבן הם "פייק ימין", וחתימת המפלגות החרדיות על מסמך הנאמנות כונתה בתקשורת "פייק נאמנות". "פייק ניוז" הם גם ערוץ להתפשטות תאוריות קונספירציה, ובעברית "תיאוריות קשר", המייחסות לגורמים עלומים תוכניות זדוניות ללא בסיס עובדתי. מקור המילה קונספירציה הוא בלטינית: conspirare - לנשום יחד.
חרטא - כה אמר השר צחי הנגבי: "אין אנשים רעבים בישראל, זה חַרְטָא". הוא ניסה להסביר ולהתנצל, אבל מי זוכר? "חרטא" דבקה בהנגבי כמו ש"מיידלה" דבקה בעזר ויצמן. הפופולריות של חרטא נתמכת גם על ידי צירוף העיצורים ח-ר הנקשר בעברית לעניינים כושלים, מצחינים ומתועבים: חרא, חרבון, תחרווט המרוקאית, חרטבונה, התחרבש ושאר ירקות.
המקור בערבית, בפועל הערבי חַ'רַט, שפירושו סיפר בדיות. "חרטא" נכנסה בסערה לסלנג הישראלי בשנות השישים. אפשר למצוא אותה במערכון מאוחר של הגששים "בנקים עליך": "תעזוב את זה, זה חרטא, זה לא שווה כלום". בעקבותיה נולד הביטוי המחורז "חרטא-ברטא" הרשום על שמם של סאבלימינאל והצל, והפועל "לחרטט".
מילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה מציע גם את שם התואר "חַרְטָט", שהוא "כינוי מלעיג על אדם המדבר דברי הבל, שטויות". הרחבות מאותו מילון: חַרְטָט אבו יסמין, חַרְטָט מלך הנבטים.
חיסון - החיסונים הם משנה המשחק הגדול של שנת הקורונה. בשנות העשרים החלו להשתמש במילה במשמעות המוכרת היום: הזרקת נסיוב מוחלש לצורך יצירת נוגדנים. תחילה היא שימשה בעולם הצאן והבקר, וכך התגלגלנו היום לרעיון "חיסון העדר". מאוחר יותר "חיסון" משמשת גם לבני אדם, ונזכרת כדרך להתמודד עם השחפת.
"מערכת החיסון" היא היכולת של הגוף להתגבר על מתקפה נגיפית בכוחות עצמו, והאיידס הוא בתרגום עברי "כשל חיסוני נרכש". השורש הוא חס"ן, הקשור בכוח, ומופיע לא מעט בתנ"ך. עמוס מונה את פשעי ישראל ומזכיר את האמורי "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים".
בלשון חכמים מדובר על "קבקבים מחוסנות", והכוונה היא שהן חזקות ונוקשות. במדרש מסופר על מעמד הר סיני שהוא "יום מחוסן ונורא". לשורש חס"ן משמעות נוספת, שאינה קשורה לכוח: שמירה על אוצר, ומכאן "לא לעולם חוסן" מספר משלי: האוצר לא יישמר לנצח. במשמעות זו נוצרו גם "אחסון" ו"מחסן", גלגול של המילה הערבית במקורה "מגזין".
מטוש - גם מילים צריכות מזל. הקורונה שלפה ממילון הרפואה של ועד הלשון, שנחתם כבר ב-1939, את "מטוש", מקלון הפלאים המאפשר לדעת מי חולה בקורונה ומי סתם לא מרגיש טוב. במקור זו הייתה החלופה העברית ל-applicator, מקלון שצמר גפן בקצהו המשמש לצרכים מגוונים. במילון האקדמיה משנת 1991 "מטוש" מופיעה כתרגום ל-swab, שהוא המקלון הרפואי.
"מטוש" נשלפה מן השורש התלמודי העתיק טו"שׁ. טָשׁ משמעו "שפשף", ככתוב במסכת ביצה: "תנור וכיריים חדשים ... אין טָשִׁין אותן במטלית". לפועל הזה גרסה כפולה בתלמוד, והיא דווקא נקלטה בעברית: לטשטש.
סגר - בשנה האחרונה עברו חיינו מסגר לסגר, מ"ליל הסגר" ל"ל"ג בעוצר", מסגר חלקי לסגר "על מלא" וחזרה. "סגר" נחתה בקורונה היישר מהמילון הצבאי, וליתר דיוק, מהפעילות בשטחים פלסטיניים. היא מוגדרת במילון המונחים הצבאי "איסור זמני על בני אדם לצאת מאזור מגוריהם". בגרסת הקורונה: עד אלף מטר, ומקבילה למונח האנגלי closure.
המלחמה בקורונה הולידה ביטויי צבא נוספים, מ"אסטרטגיית יציאה" עד "חמ"ל קורונה". יש ל"סגר" גרסה חמורה יותר, עוצר, באנגלית curfew, שבו אסור לאנשים גם לצאת מבתיהם, וגם אותו חווינו. מאבק לשוני ניטש בין "סֶגֶר" ו"הֶסְגֵר". 'הֶסגר' היא מתחום בריאות הציבור, קרנטינה, סֶגֶר מתייחסת להוראות וצווים. במבחן התוצאה, ידה של סֶגֶר הייתה על העליונה.
קפסולה - מסלול חיים מאתגר עלה בגורלה של "קפסולה", נוסחת הקסם של הארגון המרחבי בימי הקורונה. קפסולה היא מילה לטינית ופירושה קופסה קטנה, גרסה מוקטנת של capsa, שהיא אמה החוקית של "קופסה" העברית-תלמודית. הקפסולה פרצה לחיינו ממחוזות שונים. עולם הרפואה אימץ אותה לעיצוב תרופות נוזליות.
באנטומיה ובבוטניקה קפסולה היא מעטפת שבתוכה חומר כלשהו. הכִליה, למשל, היא קפסולה. בשנות האלפיים גילו אותה גם יצרני הקפה. בשנות השבעים צצו ביפן מלונות הקפסולה, שבהם זוחל האורח לתיבה קטנה המתאימה בקושי לשינה.
משם התגלגלה הקפסולה למרחב הפתוח ההייטקיסטי, והדרך לכיתות הלימוד הייתה סלולה. לקפסולה חלופה עברית יפהפייה: "כמוסה", שנכנסה לשימוש בשנות השישים, לראשונה כגלולה למניעת היריון.
רמזור - תוכנית הרמזור מלווה את שנת הקורונה מאז נהגתה על ידי פרופ' רוני גמזו, "פרויקטור הקורונה". היא מופיעה בעיתונות לראשונה ב-1950, ומיוחסת לשר התחבורה דוד רמז, שמיוחסות לו מילות תחבורה נוספות כמו דחפור, מעגן, תמרור ועוד.
רמזור היא מילת הֶלְחֵם, חיבור של המילים רמז+אור, והיא חידוש ישראלי. באנגלית הרמזור נקרא 'אור תנועה", ובגרמנית "אור מוַוסת". מילון התחבורה של האקדמיה משנת 2012 קבע את הצירופים "אות רמזור", "פני רמזור'", "ראש רמזור" ו"פנס רמזור". אנשי קול ישראל השתמשו בדיווחי התנועה בביטוי "מופע רמזור" ו"פעימת רמזור".
מרמזור נגזר שורש חדש, רמז"ר, ובשנות השישים של המאה הקודמת החלו לכתוב בעיתונים על "צומת מרומזר". אפרים קישון לא ידע מה ניבא כאשר טבע את "גמזור", רמזור גומז, זה שנדלק בו האור האדום ברגע שבו אתה מאוד ממהר. הגמזור בן ימינו הוא הרמזור של גמזו, שנגמז שוב ושוב על ידי פוליטיקאים חרוצים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
