המילים שבחרו האמנים: זויה צ'רקסקי, יזהר כהן, אבישג שאר-ישוב ועוד

שלכת

זויה צֶ'רקַסקי
ציירת ופסלת, זוכת פרס סנדברג לאמנות בשנת 2020

"שלכת" היא גם מילה יפה בעברית, אבל היא גם הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו. בישראל בקושי יש שלכת, ובכלל, חילופי העונות לא בולטים פה כל כך. במקומות אחרים זו תקופה שמלאה בכל כך הרבה צבעים יפים בנוף. כשהייתי קטנה היינו גם אוספים זרים של עלי שלכת. הציור הזה הוא בעצם פורטרט עצמי בילדות.

עוד בסדרהלכל הכתבות

• מותק, למה את לא מחייכת: המילים שהכי מעצבנות נשים
• "נה-נה-נה" ו"על מלא": המילים שעשו את השנה
• "מיליון אנשים בחודש נכנסים לאתרי האקדמיה ללשון! אנחנו מיושנים?"
• "מצוינות", "חזון" - מה עומד מאחורי המילים שמנכ"לים כ"כ אוהבים?
• למה לגרוש קוראים גרוש? השמות המפתיעים של מטבעות

הצג עוד לכל הכתבות

כאילו

יזהר כהן
מאייר

המילה "כאילו" ממלאת את האוזן מוץ בעברית של היום. מדללת, מערפלת את המילה שתבוא אחריה. מסירה את עוקץ הדיוק, את ההתחייבות לכוונה נחרצת, והופכת אותי לתרח זקן ורוטן.

מן הצד השני, בעת שהשימוש בה זהיר, היא יכולה להיות פתח לאפיק של דימויים. המילה פותחת ב־כְּ, המתווה הערכה, שיעורם ואומדנם הלא מחייב של דברים המאפשר הפלגה לעבר גוזמאות ופנטזיות מופלאות.

"כאילו" פותחת גם את האפשרות בפי הדובר להלך לעבר מחוזות של הונאה עצמית. שימוש תכוף במילה מרחיק את האמירה מקו הישר ובאורח מצטבר מפליג איתה למחוז הכזב.

אסיים בניתוחו הנוקב והמרתק של ד"ר רוביק רוזנטל בבחינתו את "כאילו". "'כאילו' היא מילה הנפוצה מאוד במקורות, ומופיעה מאות פעמים במשנה, בתלמוד ובמדרשים. בתוך ארבע אותיותיה (שהרי המילה היא כְּאִלּוּ, האות י' היא אם קריאה מאוחרת) מסתתרות שלוש מילים: מילית הדימוי כְּ, מילת התנאי אִם ומילת התנאי השלילי לוּ; הל' בלעה את המ' של 'אם'. כבר במשנה היא עוסקת בדימויים".

אז "כאילו" היא בעצם לא באמת מילה ,"כאילו" היא כאילו שלוש מילים, כאילו.

חלל

מורן ברק
מאייר

המילה "חלל" מפחידה אותי.

הצבי ישראל על במותיך חלל. חלל בליבנו. תאכל, תגדל, תגיע לחלל.
חלל הפה נפער והלשון שועטת מעלה בנחישות זריזה,
כמו אדם שמסתובב בלילה בבית קברות ושורק לעצמו מנגינה עליזה.
החלל מקיף אותנו, מאיים עלינו באינסופיות הבלתי נתפסת שלו, ובכל זאת יש כאן כל כך מעט ספייס.

ריווח

עדי שטרן
נשיא בצלאל

ריווח. מעט מאוד מקצועות מחייבים עיסוק מתמיד ומדוקדק בריווח. בהגדרת מרווחים. בקביעת המרווח הנכון. כשמעצבים אותיות (אבל גם בכל יצירה אמנותית אחרת) עוסקים באין לא פחות מאשר ביש. בעיצוב גופנים המרחק בין האותיות, הרִיק, הצורה הלבנה - זו שאיש אינו מבחין בה - חשוב לא פחות, ואולי יותר, מצורות האותיות עצמן. לצורות השחורות אין משמעות ללא החלל הלבן שמקיף אותן. זהו רגע השקט המוזיקלי, החושך על במת המחול או על מסך הקולנוע. ריווח נכון הוא המייצר רהיטות, איזון חזותי, קצב נכון, מרקם שקט ואחיד, שמזמין ומקל את הקריאה מחד, ויוצר רצף צורות נהדר המענג את העין מאידך.

מיקומם של אובייקטים במרחב החזותי והחומרי והגדרת המרווחים שביניהם קשורים במובהק לכישרון ההתבוננות של האמניות/ים, המעצבים/ות והאדריכליות/ים. יכולתם של אלה לראות היטב, לראות אחרת, להעמיק - וגם לנתח ולבקר - מנביטה יצירה משמעותית שיכולה לשנות את העולם.

נחתומית

אבישג שאר ישוב
צלמת עיתונות ודוקו,
ומובילת קהילה "עוגלשבת"

תמיד כששואלים אותי איך הטעם של העוגה אני עונה בפתגם האהוב עלי: "אין הנחתום מעיד על עיסתו". אני מאמינה מאוד בפתגם הזה ומיד אחריו אומרת: תטעם ותעיד.
ככה גיליתי שיש גם לשון נקבה ל"נחתום", ובעצם מדובר באחת המילים החמודות שהכרתי. כשאצא לפנסיה, אפרוש מצילום עיתונות ואפתח
מאפייה, אני כבר יודעת איך אקרא לה: "נחתומית".

פנימה

אילה טל
מאיירת ואמנית

"הכל אהבה נקרא ולמען אהבה קיים הכל" (ספר הזוהר)
נכנסתי פנימה ומצאתי אהבה
לכלבים, בני אדם, דובדבנים וצמחים
התשובות נמצאות בפנים והתשובה הסופית היא תמיד אהבה
אין פחד
יש רק אהבה

מצלול

Erezoo
מאייר ואמן גרפיטי