הצהרות הממשלות לגבי שוק הדיור נגמרות בבכי

מדוע מחירי הדירות עולים? מדוע שנים הממשלה לא מצליחה לעמוד ביעדי התכנון והבנייה שהיא מציבה לעצמה? יש לזה מספר סיבות ואולם נראה כי אחת מהחשובות שבהן כמעט שלא נדונה בציבור: ענף התכנון והבנייה בישראל כלוא במלכוד נתון של ממשלות שמצהירות וחוזרות על חשיבות הצורך לבזר סמכויות ולתת יותר אפשרויות לרשויות המקומיות להכריע באשר לתכנון הערים, אבל בפועל עושות כל שביכולתן לקחת סמכויות מהרשויות ולעקוף אותן. וזה לא רק נגמר בבכי, זה נגמר בתכנון רע איכותית ובלתי מספק כמותית. והחדשות הרעות, שזה יימשך גם בשנים הקרובות.

● האדריכלים יוציאו היתר בנייה: היוזמה שתקצר את הליכי התכנון
● הרבולוציה של שקד בתחום הדיור: שואפת להפחית ב-30% את זמני התכנון

הדוגמה הבולטת להתנצחויות שבין הממשלה לרשויות באה לידי ביטוי בותמ"ל, ועדה עוקפת רשויות מקומיות, שממש מתריסה, כי הממשלה רואה ביישובים מחסנים ליחידות דיור, ואינה באמת מתעניינת בבעיות המקומיות. הסכמי הגג שנחתמו עם הרשויות המקומיות, שבמסגרתם מתחייבת הממשלה להקים תשתיות ומבני ציבור באותן ערים שחתמו עימן על ההסכמים, אינם פותרים את מרבית הבעיות, וממילא הם עובדים בצורה חלקית בלבד ולא פעם נמצא שמשרדי הממשלה לא ממהרים להקים את מה שהתחייבו, וראשי הערים בתמורה לא ממהרים להוציא היתרי בנייה.

זה קשור גם לשיווקי הקרקעות של רמ"י. שר השיכון הנכנס זאב אלקין מדבר על יעד של שיווקי קרקעות ל-300 אלף יחידות דיור בחמש שנים, כלומר 60 אלף יחידות בשנה. לפני 3 שנים רמ"י שיווקה יותר מ-70 אלף יחידות דיור, אבל רק מחצית מהקרקעות הללו נמכרו לבסוף, בעוד שהמחצית השנייה נותרה ללא דורש. ומאז עקומת השיווקים האפקטיביים (כלומר אלה שמסתיימים בזוכים במכרז) - יורדת. מדוע? כי משווקים במקומות הלא נכונים.

התוצאה: מבדיקה שערכה החברה להגנת הטבע, בין 2015 ל-2020 אושרו תוכניות ל-785 אלף יחידות, אך הוחל בהקמת 320 אלף יחידות דיור בלבד. זה "נכשל" כבד למערכת התכנון. ופעמון אזהרה שהיה צריך לצלצל כבר מזמן, באשר לאפקטיביות של התוכניות ושיווקי הקרקעות. הוא צלצל לממשלות הקודמות וגם לזו הנוכחית.