ההייטק מפתה, אבל לא באמת מחכה לפרסומאים

בשבוע שעבר התפרסם בגלובס מאמר שכותרתו "מעדיפים את ההייטק: כך הפך משבר העובדים לאיום קיומי על ענף הפרסום". המאמר פירט בהרחבה את הקושי לגייס ולשמר כוח-אדם איכותי שזולג לעבר חברות הגיימינג והסטארט-אפים, תופעה שהחריפה בקורונה. בעקבותיו התפרסם מאמר נוסף - ה"משבר בענף הפרסום, גרסת העובדים", שמתאר סביבת עבודה רעילה, ניצול, התעמרות, השפלות, שלא לדבר על שעות עבודה בלתי אפשריות ולחצים נפשיים.

כפרסומאית לשעבר, קראתי את המאמרים בשקיקה, והאמת היא שגם לפני 30 שנה עבדנו שעות לא שעות, בסביבה עבודה שלא התאימה לבעלי לב חלש, ובשכר נמוך. שנים הרווחתי שכר מינימום, ללא תשלום על שעות נוספות.

כבר יותר מ-20 שנה קשה לגייס עובדים איכותיים, והתפקיד הקשה ביותר לאיוש - תקציבאי עם ניסיון של שנתיים. אחרי התפקיד הראשון הם בורחים ללקוחות או נוטשים את המקצוע. קשה גם לשמר עובדים טובים לאורך זמן. הבדיחה הייתה שבמשרד פרסום מקבלים שעון זהב אחרי שנתיים.

אז כמו עכשיו, האתגרים הללו אינם ייחודיים למשרדי פרסום. חברות ייעוץ בתחומים נוספים - רואי חשבון, עורכי דין, ייעוץ אסטרטגי, ייעוץ כלכלי, מחקרי שוק וכדומה - מתמודדות איתם ומאותן סיבות בדיוק - עובדים שם מאוד קשה והרבה, ובשכר נמוך, במיוחד בשנים הראשונות. לכן התנועה בשוק העבודה היא תמיד מחברות הייעוץ אל הלקוחות, שמשלמים יותר ומאפשרים חיים מאוזנים יותר.

מ-NBA למתנ"ס השכונתי

ומה חלקו של ההייטק במצב? האם חברות הייטק אכן חומדות את היכולות הקריאטיביות של המועסקים בענף הפרסום? נראה שכן, אבל בעיקר את אלה של מעצבים גרפים (ארט דירקטורים), שעד פרוץ ההייטק לא היו להם יותר מדי אלטרנטיבות תעסוקתיות מחוץ למשרד פרסום או סטודיו לעיצוב.

ההייטק זקוק למעצבים מוכשרים, וכעת הם יכולים לשפר באופן דרמטי את תנאי ההעסקה, אך אליה וקוץ בה - האתגר המקצועי שלהם בהייטק הוא קטן לאין שיעור. על כן עבור מעצבים בינוניים העסקה הזאת משתלמת - ממילא הם לא יזכו בקמפיין השנה, אבל מבחינת המעצבים המוכשרים, המעבר להייטק כמוהו כמעבר של שחקן כדורסל מ-NBA למתנ"ס שכונתי, בתמורה להרבה כסף.

להבדיל מארט-דירקטורים, תקציבאים אינם בהכרח קריאטיביים יותר מכלכלנים או מעורכי דין, ולכן הם לא ממש אטרקטיביים למגזר ההייטק, שנואש לכוח-אדם טכנולוגי. כיוון שכך, הם לא מצליחים לחדור לחברות טכנולוגיה מבוססות ואיכותיות, ונאלצים להסתפק בסטארט-אפים קטנים שמתקשים לגייס אנשי הייטק מנוסים, וגם זה בתנאי שהאנגלית שלהם ברמה גבוהה, מצרך שאיננו ייחודי דווקא לתקציבאים.

סטארט-אפים לא ידידותיים לאימהות

יתרה מכך, תקציבאים יברחו ממשרדי פרסום בכל מקרה. פעם הם ברחו לתעשיות המסורתיות, והיום הם מנסים לברוח גם להייטק, לא ערים לקושי לשרוד שם לאורך זמן.

רוב התקציבאים הם נשים, וחברות סטארט-אפ הן לא יותר ידידותיות לאימהות מאשר משרדי פרסום. מי שישרוד עתיד להיתקע בתפקידי "כולבויניק". בסטארט-אפים קטנים מהם, כמעט בלתי אפשרי להתקדם לחברות מבוססות, והטובים שבחבורה עשויים להחמיץ קריירה מאתגרת ומתגמלת שעוברת דרך משרדי פרסום (המובילים שבהם משמשים מקפצת קריירה אדירה לתפקידי ניהול שיווק בכירים בחברות הגדולות במשק).

ובאשר למשבר התעסוקתי בענף, לדאבוני אין פתרונות קסם. נוכח השחיקה המתמשכת ברווחיות חברות הייעוץ, לא צפוי שינוי מהותי בשכר או בעומסי העבודה, ובהתאמה גם לא באטרקטיביות של משרדי הפרסום.

עם זאת, כשהמדינה תפסיק לתמרץ מובטלי קורונה שלא לעבוד (למה לעבוד קשה כשהמדינה משלמת לך 70% מהשכר כדי לשבת בחוף הים?), קרוב לוודאי שרבים מהמפוטרים יחזרו למשרדי הפרסום, שהרי בהייטק לא באמת מחכים להם.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה