מה רוצים שליטי טורקיה, רוסיה וסין? להישאר בשלטון בכל מחיר

יום אחד השבוע סיפק לנו תזכורות על המידה שבה שלילה מסיבית של חירויות אזרחיות נעשתה נורמה בחלקים גדלים של העולם.

■ בית המשפט העליון במוסקבה הוציא אל מחוץ לחוק את ארגון זכויות האדם הידוע והחשוב ביותר ברוסיה, ׳ממוריאל׳.
■ 200 שוטרים בהונג קונג פשטו על משרדיו של אתר אינטרנט, עצרו שישה מעיתונאיו; 24 שעות קודם, משטרת הונג קונג האשימה מו"ל של עיתון שכבר נסגר ב"הסתה לבגידה".
■ טורקיה אולי קבעה תקדים היסטורי, כאשר פתחה הליכים פליליים נגד 26 בני אדם, בהם נגידים לשעבר של הבנק המרכזי, בעוון ביקורת על מדיניותו הכלכלית של הנשיא ארדואן.

קשה להימנע מלעמוד על הסמליות של כל אחד מן הצעדים האלה. רוסיה בחרה להוציא זכויות אדם אל מחוץ לחוק בשבוע, שבו מלאו 30 שנה לפירוק ברית המועצות; בעצם הימים שבהם הנשיא פוטין מעלה את הטמפרטורות בגבול אוקראינה, ומאיים במלחמה; בזמן שבו מתחוורת נחישות דעתו של המנהיג להחזיר על כנם את גבולות הביטחון האסטרטגיים של ברית המועצות, זאת אומרת הרחק מזרחה מן המקום שבו הם מתוחים כיום.

המהלך בהונג קונג נועד לתקוע את המסמרים האחרונים בשאריות החופש, שסין התחייבה להעניק לעיר כאשר בריטניה הסתלקה ממנה, ב-1997. בתחילת החודש, הארגון הבין לאומי ׳עיתונאים ללא גבולות׳, המגן על זכויות עיתונאים, דיווח כי 127 עיתונאים מוחזקים בכלא בסין, ועיתונאים המנסים לעשות את מלאכתם מתייסרים ב"סיוט", הגזור מן הימים הקודרים ביותר של שלטון מאו, ברבע השלישי של המאה ה־20.

סין היא מדינה טוטליטרית לכל דבר, זאת אומרת כל כלי השליטה בה נמצאים בידי המדינה, או המפלגה הקומוניסטית. זה מצב העניינים מאז 1949, אבל משטר שי ג׳ינפינג אינו חדל לשכלל את שליטתו. הוא מצמצם בהתמדה את מרחב הפעולה של יחידים, וזה שנים אחדות שהוא מצמצם גם את החופש הכלכלי היחסי, שהקומוניסטים העניקו בשנות ה־90, כאשר מנהיגם הבכיר, דאנג שאופינג, השמיע את הכרזתו המפורסמת, "להתעשר, הרי זה מהולל". הונג קונג הייתה אי של חירות, לפחות במובן של היכולת להביע דעות, אם גם לא היכולת לבחור ממשלה. לא עוד.

עוד צעד בדרך למדינה אוטוריטרית

רוסיה סווגה עד עכשיו כמדינה סמכותנית, או אוטוריטרית. זאת אומרת, היא השאירה על כנם אלמנטים של חירות, או לפחות מראיות־עין של חירות. בניגוד לסין היא עורכת בחירות, שבהן משתתפות מפלגות אופוזיציה, אם כי הן חלושות וחסרות־משמעות; רוסיה מתירה מספר קטנטן של כלי תקשורת, המבטאים דעות אופוזיציוניות.

עד יום ג׳ השבוע היא התירה את פעילותו של ארגון בעל מעמד בינלאומי, המבקר את המשטר על פגיעתו בזכויות אדם. סגירת ׳ממוריאל׳ היא אולי נקודת מפנה בהיסטוריה הרוסית. גריגורי יבלינסקי, מנהיג אופוזיציה ותיק, אמר השבוע לבי.בי.סי, שפירוק ׳ממוריאל׳ "הוא צעד אחד נוסף ממשטר אותוריטרי למשטר טוטליטרי".

https://twitter.com/bbcstever/status/1475901233579929608

ארדואן עצבני ופוחז

טורקיה עדיין איננה שם, אבל המשבר הכלכלי הנוכחי מעמיד את הדמוקרטיה שלה במשבר קיומי. אנחנו רחוקים עכשיו כדי שנה וחצי מן הבחירות הבאות לנשיאות. מרחב התמרון של טאייפ ארדואן מצטצמם והולך, עצבנותו ופחזותו גוברות והולכות.

הוא עסוק עכשיו בניסיון נועז, ונואש, להפר את חוקי הכלכלה ולהעמיד על ראשו את השכל הישר. בעיצומה של אינפלציה דוהרת, ארדואן דוחה את ההיגיון של הידוק חגורה ושל צינון פעילות באמצעות העלאה של שערי הריבית.

כמו ממשלת מנחם בגין ב־1981, הוא טוען שהאינפלציה היא בראש ובראשונה תוצאה של ציפיות אינפלציוניות. הוא מוריד אפוא את הריבית, ומפתה טורקים להצטרף אל חשבונות חיסכון עם ערובות ממשלתיות לשער החליפין של הלירה. תוצאה מיידית היא התייצבות מרשימה של שער החליפין (שעלה מ־18.4 לירות לדולר ל־11.5 לירות בתוך ימים אחדים). המחיר: דילדול מהיר של יתרות מטבע החוץ בבנק המרכזי.

ספק אם יש בנק מרכזי עצמאי אחד שהיה מוכן לקבל את הגיונו של ארדואן ואת שיטותיו. אבל הבנק המרכזי של טורקיה עושה עכשיו את רצון הנשיא. והרצון הזה הוא פשוט: להמשיך ויהי מה את הצמיחה המהירה, העומדת להגיע ל־9.5% ב־2021. ברבעון השלישי של השנה, קצב הצמיחה בטורקיה העמיד אותה במקום השני בין 38 הארצות החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD), שישראל היא אחת מהן.

ארדואן מסרב לשקול האטה כלכלית. היא מנוגדת לפוליטיקה שלו מאז ומעולם. הוא האיש שחילץ את טורקיה ממשבר כלכלי נואש בתחילת האלף. הכרת הטובה של אנטוליה אפשרה לו לבצר את אחיזתו בשלטון ולכוף את הצבא, את מערכת המשפט ואת הביורוקרטיה למרותו האישית.

"מלחמה כלכלית נגד ארצנו"

זה שמונה שנים שארדואן מצמצם בהדרגה את החרויות הפוליטיות. ניסיון ההפיכה של 2016 העניק לו את התירוץ להשליך רבבות לכלא ולצמצם את חופש העיתונות. 200 עיתונאים הוחזקו בכלא מאז ההפיכה. 3,436 עיתונאים פוטרו עד תחילת 2021. הארגון ׳עיתונאים ללא גבולות׳ מדרג את טורקיה במקום ה-154 (מתוך 180) במדד חופש העיתונות. לפי הארגון, 90% מכלי התקשורת בטורקיה נמצאים בבעלותם של אנשי עסקים האוהדים את הממשלה ועושים את רצונה.

ב־2020 ציוו שופטים טורקיים על השמטת 1,358 מאמרים וקישורים מן הרשת. הם עשו כן לבקשת הנשיא ארדואן, בנו בילאל וחתנו בראט אלבאייראק ומספר מלחכי פינכה של הנשיא מהמגזר הפרטי.

מאז 2014, 63 עיתונאים הורשעו על "עלבון לנשיא". הממשלה מצאה אמצעי נוסף להעניש עיתונאים: היא מפלילה דיווחים כלכליים. היא מחילה על כותביהם חוק המטיל עונש פוטנציאלי של חמש שנות מאסר בגין "ערעור היציבות של כלכלת טורקיה". היא התחילה לעשות כן ב־2018, בעיצומו של משבר פיננסי חמור. מאות עיתונאים נחקרו על "דיווחים מניפולטיביים", "המאיימים על הביטחון הכלכלי". משרדו של ארדואן האשים אז כתבים כלכליים, שהם משתתפים ב"מלחמה כלכלית, המתנהלת נגד ארצנו".

ביום ב׳ השבוע הודיעה הרשות המפקחת על הבנקים, כי הגישה תלונות פליליות נגד 26 אנשים בגין פרסומים במדיה החברתית, בעיקר טוויטר. היא מייחסת להם השפעה על נפילת הלירה. שניים מן המואשמים היו נגידים של הבנק המרכזי: רישדי סאראצ׳ואולו (1993-1987) ודורמוש יילמאז (2011-2006). יילמאז הוא עכשיו חבר פרלמנט מטעם מפלגת אופוזיציה.

הייתכן שארדואן באמת מתכוון להשליך שני נגידים בדימוס אל הכלא מפני שהם ביקרו את מדיניותו? קצת קשה להאמין בזה, אבל הוא שבר כבר הרבה מוסכמות בטורקיה, והוכיח שהוא חסר עכבות.

ככל שיתקרב מועד הבחירות כך תגבר הסכנה שיצר השיור של ארדואן יגבר על הרגלים של משחק הוגן ושל ציות לחוק. פוטין ברוסיה כבר עומד לחצות את הקו האדום הזה. שי בסין חצה אותו זה כבר. המועדון הטוטליטרי פותח את שעריו בפני חברים חדשים, וכל דיכפין ייתי וייכול.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny