מזיהוי נזילות ועד פינוי אשפה: מתי נראה בישראל עיר חכמה?

חיישנים שהותקנו בפחי האשפה הציבוריים בעיר מודיעין יודעים לזהות מתי הפח מלא, ומוציאים פקודה למערכת לבוא לפנות אותם. כך מסלולי פינוי האשפה מתייעלים ונקבעים בהתאם לדיווחים מהשטח. בערים אחרות יש ספסלים שהתאורה מעליהם נטענת באמצעות אנרגיה סולארית, מערכות שמתריעות על לכלוך ברחובות, וחיישנים שמחוברים לסיבים אופטיים ומוטמנים בתוך תעלות ניקוז - ויכולים להזהיר על עליית מפלס המים כדי למנוע הצפות.

כל אלה הם רק דוגמאות לטכנולוגיות שקיימות תחת הכותרת של "עיר חכמה", אבל אם מסתכלים על זה בצורה הרחבה, צריך לאפיין עיר חכמה בצורה פשוטה: שימוש בחדשנות ובטכנולוגיה כדי לשפר את איכות החיים בעיר לתושבים. משמע, שילוב טכנולוגיות מידע ותקשורת כדי לנהל מערכות מידע ושירותים שונים: תחבורה, אשפה, איכות אוויר, חינוך, ניהול עירוני, מים, אנרגיה, תשתיות ועוד - כדי לשפר את איכות, ביצוע והאינטראקטיביות של שירותים עירוניים לתושבים.

פרופ’ אייל יניב, מנהל ומייסד המכון לערים חכמות באוניברסיטת בר אילן, מסביר שעיר חכמה זו עיר שאיכות החיים שלה טובה יותר, והמשימה של הרשות המקומית היא לשמח את התושבים עם שירותים מותאמים. "מכיוון שעיר חכמה מוגדרת בשיפור איכות החיים של התושבים, הטיפול צריך להיות עם השפעה על הנושאים שכואבים לתושבים. אם בתל אביב יש מצוקת חניה גדולה או יש גודש תנועה, אלו נושאים שאפשר לטפל בהם עם טכנולוגיה ולשפר את איכות החיים. בעיר אחרת, שבה אין בעיית חניה, צריך למפות את הבעיות וכך לעשות את השיפור", הוא אומר.

"באופן אישי, אני אוהב להגדיר את זה כעיר חכמה יותר. אין דבר כזה עיר חכמה שיש לשאוף אליה, זו לא מטרה אלא תהליך. יש ערים בעולם שהגיעו להישגים משמעותיים בתחום הזה - סינגפור, לונדון או טוקיו - אבל גם הן לא אומרות שעכשיו אפשר לעצור. הצרכים משתנים כל הזמן, הפתרונות נוספים ולכן השאיפה להיות חכמים יותר", הוא אומר.

לדבריו, ישראל לא נמצאת במקומות גבוהים באף מדד בינלאומי, וזה לא תואם את התדמית שלנו כאומת הסטארט-אפ. מה שכן, "הרבה מאוד פיתוחים מתחילים כאן, אבל התושבים בישראל לא נהנים מזה כי היישום לא כאן".

 פרופ' אייל יניב, אונ' בר אילן / צילום: סטודיו תומאס

הרגולציה: אין גורם מתכלל

תקופת הקורונה יצרה למעשה את השימוש השכיח ביותר לערים חכמות - השירותים הדיגיטליים. במקום להגיע לעירייה כדי לשלם קנס או להפיק תו חניה, אפשר לעשות הכול דרך אתר העירייה או האפליקציה, וחלק מהפעולות נעשות כמעט ללא מעורבות אדם. אבל אם מסתכלים על התמונה הרחבה, רואים כי הרשויות המקומיות פועלות ללא יד מכוונת, כל אחת לפי רצונה ויכולותיה.

על פי דוחות מבקר המדינה מהשנתיים האחרונות, הרשויות המקומיות פועלות בלי שום גורם מתכלל או רגולטור אחראי, ויש יותר מדי גורמים שמעורבים בשוק. לממשלת ישראל אין תוכנית לאומית בתחום, ולפי דוח מבקר המדינה משנת 2020 צריך להכין תוכנית כזו. העובדה שאין תוכנית מוסדרת מובילה בעיקר לכך שרשויות שונות יכולות להיות מנותקות מהקידמה שיש בתחום ולא קובעות סדרי עדיפויות, וכי הרשויות שכן פועלות - ייצרו כפילויות ובלי תיאום. לדוגמה, רשות אחת תחתום על חוזה עם ספק בסכום מסוים ובדרישות מסוימות, ורשות אחרת תוכל לחתום עם אותו הספק על חוזה אחר, בסכומים אחרים ובדרישות אחרות. היעדר הסטנדרטיזציה בתחום משאיר את הרשויות המקומיות לפעול כמעט לבד בתחומים האלו ובלי התוויית דרך ברורה.

גורמים בשוק אומרים כי צריך שהממשלה תגדיר מהי עיר חכמה, ולאן יש לכוון בטווח הארוך. בדוח המבקר הוצע להעמיד "גורם ממשלתי מתכלל שיבטיח כי פעילות משרדי הממשלה וגופים ציבוריים שונים להטמעת טכנולוגיות מתקדמות ברשויות המקומיות תיעשה באופן מושכל, מתוך ראייה כוללת ורחבה, תיאום, שיתוף פעולה ואיגום משאבים", נכתב. בדוח נכתב כי מי שאמור להוביל את התחום הוא מנהל הפיתוח במשרד הפנים.
בהיעדר חקיקה, לפני כחמישה חודשים בוצע מהלך משולב של משרד הפנים עם מערך הדיגיטל הלאומי (הכולל בתוכו את רשות התקשוב) שבמסגרתו הקימו צוות ממשלתי בין-משרדי לטרנספורמציה דיגיטלית בשלטון המקומי. הצוות החדש פועל תחת מינהל הפיתוח שעובד מול הרשויות ומי שנותן את הידע הוא המערך הדיגיטלי. המטרה של הצוות לבנות את המענים הממשלתיים בתחום.

הצוות הבין-משרדי החדש נמצא כעת בעיצומה של כתיבת אסטרטגיה משותפת בנוגע להצבת המענים הממשלתיים הנדרשים בתחום. האסטרטגיה המתגבשת (שתושלם ככל הנראה בעוד כחודשיים) תבחן את הנגשת התשתיות והשירותים בפלטפורמות טכנולוגיות, תקבע סטנדרט לתפקידי מנהלי מערכות מידע ומנהלי דיגיטל בהיבטי שכר והגדרת התפקיד, שיתוף הידע בין הרשויות כדי ליצור חוזים אחידים וסטנדרטים קבועים ועוד. מדובר עדיין בתהליכים ראשוניים אבל במשרד הפנים ובמערך הדיגיטל מעריכים כי בעוד כשנתיים יגיש הצוות המלצות קונקרטיות לממשלה בדרכי הפעולה הנצרכים בתחום, בין היתר עם תוכנית להקמת גוף שיתכלל את התחום.

 שדה חובהרמת האבטחה ברשויות המקומיות-1

החסמים: הגודל, התקציבים וכוח האדם

הרעיון בטכנולוגיות של ערים חכמות הוא להתאים את החדשנות לפי הצרכים של התושבים בערים עצמן. כיום אין פילוח אמיתי של מצב של הרשויות המקומיות בכל הקשור להטמעת טכנולוגיות של ערים חכמות, יש רק הערכות. בנוגע לשירותים דיגיטליים, במיפוי שנערך במשרד הפנים בשנת 2020, 44 רשויות קיבלו ציון דיגיטציה נמוך מ-41 (מתוך 100) מתוך 174 רשויות מקומיות שנבדקו.

בטווח הארוך, כדי לקדם את מיזם ערים החכמות בישראל צריך להתגבר על כמה חסמים מרכזיים. החסם הראשון הוא הגודל. ערים ורשויות מקומיות בישראל הן קטנות ביחס לערים בעולם, כך שלא משתלם לרשויות מקומיות קטנות לפעול לבדן. צריך לייצר התאגדות אזורית שתקבץ יחד כמה רשויות. משרד הפנים הוביל מהלך של הקמת אשכולות: עד 15 רשויות מקומיות שמתאגדות לכדי אשכול. כיום יש בארץ 11 אשכולות וכבר יש שיתופי פעולה בתהליכים דיגיטליים, אבל גורם במערך הדיגיטל הלאומי אומר שהם "עדיין ראשוניים".

חסם מרכזי שני הוא כוח האדם. על פי נתוני משרד הפנים בשנת 2019, ב-257 רשויות המקומיות בישראל, ישנם רק 95 מנהלי מערכות מידע. גורם בשוק אומר לגלובס כי "הרשויות המקומיות נמצאות בתחתית שרשרת המזון בכל עולם הדיגיטל והטכנולוגיה". ברשות התקשוב הממשלתי, שאחראית על שירותים הממשלתיים ולא על הרשויות המקומיות, נתקלים בקושי לאייש 25% מהתפקידים, והמצב בעיריות גרוע עוד יותר.
גם התקציב הוא חסם משמעותי, אבל גורמים בשוק מסבירים שברגע שמייעלים את תפקוד העירייה בעזרת הטכנולוגיה - אפשר דווקא לחסוך כסף. לפי רשות התקשוב, עלות הביצוע של פעולה באופן דיגיטלי חוסכת פי 20 לעומת ביצוע פעולה בטלפון, ופי 50 לעומת עלות ביצוע פעולה באופן פיזי מול נציג. את הכסף שנחסך אפשר להשקיע בתחומים חשובים אחרים. במערך הדיגיטל הלאומי גם הפעילו קולות קוראים למיזמי תשתית - רשויות מקומיות יכלו לבחור בים 15 מיזמים שונים כמו הטמעת מערכות טכנולוגיות או הקמת עמוד פייסבוק, והמערך סיפק את התקציב.

כדי לאפשר את הקדמה הטכנולוגית בערים החכמות מדברים על תקשורת סלולרית 5G, הדור הבא שיחליף את הדור הרביעי. ככל שהרשת מהירה יותר, קצב הנתונים גבוה יותר, יש לה רוחב פס גדול יותר, זמן השהייה שלה נמוך יותר ועוד - כך הטכנולוגיות הללו יעבדו חלק יותר וטוב יותר.

הרשויות המקומיות: התושבים עוד לא מעורבים

בוואקום שנוצר בשנים האחרונות בהיעדר תוכנית לאומית ואסטרטגיה כללית, בחברה למשק וכלכלה (חברת-בת של מרכז השלטון המקומי, המאגד את הרשויות המקומיות בישראל) החליטו להקים לפני כמה חודשים את החברה לחדשנות, Smart Digital City. החברה הוקמה מתוך חזון של יו"ר המרכז השלטון המקומי, חיים ביבס.

בחברה לחדשנות מתמקדים בשלושה סגמנטים מרכזיים: פיתוח ענן לרשויות, מתן פתרונות לערים חכמות ושירותי סייבר מנוהלים. גם כאן, אין מדובר בגוף רגולטורי אלא בגוף שמייצג את הרשויות המקומיות מול הממשלה. החברה מקדמת את הפתרונות החכמים ברשויות השונות ופועלות מולן כגורם מייעץ.

פרופ’ יניב מצביע על כך שהציבור אינו יודע לדרוש בעצמו את מה שחסר לו, ולרשויות המקומיות זה נוח. "אם יהיו יותר ערים שמיישמות את הטכנולוגיות האלו, אנחנו נראה דרישה גבוהה יותר וסטנדרטים דה-פקטו שכך עיר צריכה להתנהל", הוא אומר.
המומחים בעולם מזהים שלוש רמות לערים חכמות: "בשלב הראשון, מי שמוביל את הפעילות הן חברות הטכנולוגיה. בשלב השני, העיריות יודעות מה לדרוש, ובשילוב עם חברות הטכנולוגיה יודעות להגדיר מפת דרכים ומה צריך לפתח. השלב השלישי הוא כשהתושבים מעורבים באופן משמעותי בפיתוח העיר", מתאר פרופ’ יניב. לדבריו, בישראל אנחנו בשלב השני, ובעולם נמצאים כבר בשלב השלישי.

הוא מביא כדוגמה את פריז. "העירייה מעמידה תקציב אדיר של כ-100 מיליון אירו, שהתושבים יכולים להחליט איך לחלק ובמה להשקיע. 10% מהתקציב מחולק על ידי בני נוער. כך הציבור מחליט איפה להשקיע אותו, ועצם שיתוף הציבור וההשקעה נותנים ערך לתושבים. וכך אפשר להבטיח שפיתוח הטכנולוגיות והשירותים יהיה מותאם למה שהתושבים באמת צריכים", הוא אומר.

איומי סייבר: העיריות לא ערוכות

ככל שמשלבים טכנולוגיות ושירותים דיגיטליים, כך כמובן גוברות הסכנות לאיומי סייבר ומתקפות שונות. הרשויות המקומיות עומדות לבד מול אירועי סייבר. המינהל לשירותי חירום במשרד הפנים ביצע מבדק בסיסי של רמת החוסן הקיברנטי, שמתבסס על תורת ההגנה בסייבר של מערך הסייבר הלאומי. בשנת 2019 נבדקו 50 רשויות מקומיות, והתוצאות היו מדאיגות: ארבע רשויות מקומיות קיבלו בין 80-100 בציון המבדק, 32 רשויות קיבלו בין 40-80, ו-14 רשויות מקומיות קיבלו בין 0-40. מתוך כך עולה תמונה מדאיגה כי חלק מהרשויות המקומיות אינן ערוכות למתקפות סייבר.

משרד הפנים כאמור מבהיר שהוא אינו הרגולטור, וגם מערך הסייבר הלאומי גם אומר שאינו אחראי על הרשויות המקומיות אלא הוא גוף מתווה בעצמו. גורם בשוק אומר: "יש יותר מדי טבחים במטבח, ואף אחד לא לוקח אחריות. רשויות גדולות לרוב מוגנות, לרוב מחזיקות ספקים מקצועיים שיודעים לספק את הפתרונות". לצד זאת, בימים אלו בחברה לחדשנות מטעם המרכז לשלטון המקומי ומשכ"ל פועלים כדי להקים מרכז סייבר לכל הרשויות המקומיות, לזיהוי מגמות בשוק ולניתוח אירועים.

"צריך לומר ביושר, מרבית התשתיות הטכנולוגיות שנמצאות בערים הן תשתיות מיושנות. חוץ מהעיריות הגדולות, רמת התשתיות נמוכה ורמת הגנת הסייבר נמוכה אף היא", אומר רפאל פרנקו, סגן ראש מערך הסייבר הלאומי לשעבר ומייסד חברת Code Blue שמתמחה בניהול משברי סייבר. זה מדאיג, משום שלא רק התפקוד של הערים תלוי בסייבר, אלא טמונות כאן גם סכנות ביטחוניות, לדוגמה אם התוקפים ינסו לפגוע ברמזורים, בסדר הציבורי, בתאגידי המים העירוניים. "מרבית הערים לא ערוכות לאירוע סייבר, ובהיעדר רגולטור כל עיר עושה כפי יכולתה".

 רפאל פרנקו, לשעבר סגן ראש מערך הסייבר הלאומי / צילום: איל יצהר

סוגיית הפרטיות: "העירייה תדע עלינו יותר"

אם לפח האשפה שלנו יש שבב שמראה כמה הוא מלא, מה זה אומר על הפרטיות שלנו? פרנקו: "מכיוון שהשירותים בעיר יהיו מבוססי מידע אישי, ייאסף עלינו יותר מידע. אתגר הפרטיות כאן עולה, כי העירייה תדע יותר פרטים, ובמצב של תקיפת סייבר ודלף מידע - יכול להתפרסם עלינו מידע אישי", כמו למשל פניות לרווחה, הוא אומר. גם להתקנת מצלמות במרחב הציבורי יש אתגר פרטיות, אך ישנן טכנולוגיות שנועדו לוודא כי לא יזהו את הפנים.

החשש של פרנקו אינו נולד בחלל ריק. בסוף שנת 2021 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות דוח שבו מצאה רמת עמידה בינונית נמוכה בסוגיית אבטחת המידע ברשויות המקומיות. למשל, ישנן רשויות מקומיות שאינן מבצעות סקרי סיכונים ואינן עומדות במדיניות סיסמאות. לפי רשות הגנת הפרטיות, מתוך 70 רשויות שנבחנו, רק 25% עומדות בהוראות החוק ובתקנות הנדרשות בנושא אבטחת מידע ברמת עמידות גבוהה, 48% עומדות ברמת עמידות נמוכה ו-27% ברמת עמידות בינונית.

בשורה התחתונה, יש עוד דרך ארוכה, אבל אפשר לזהות צעדים ראשונים בדרך לערים חכמות יותר, וטובות יותר לתושבים.

טכנולוגיות עיר חכמה

מערכות שליטה ובקרה מתוחכמות מבוססות בינה מלאכותית שיכולות לתת המלצות והחלטות אוטונומיות של המערכת

צילומים או חישה מהמרחב הציבורי מזהים אירועים חריגים: מקטטות ועד שינוי במצב התנועה

רמזורים חכמים יודעים לתכלל נתונים ממגוון מקומות ומקורות

חניה חכמה - זיהוי מקומות חניה וניצולם

אשפה - מערכות ששוקלות את הפחים ומייצרות את קווי האיסוף האופטימליים

איכות הסביבה - אסטרטגיה למניעת השלכת פסולת וזיהום אוויר