עזבו את השכר והחופשות, המחדל החמור במערכת החינוך הוא מודל הפיטורים

כדרכו של מו"מ, עיקר השיח והוויכוח של אנשי האוצר ונציגי הסתדרות המורים מתמקד בגזרים המפתים שהאחרונים אמורים לקבל, כדי שיאותו לקבל בשבוע הבא את ילדינו בשערי בית ספר. סוגיות כמו תוספת השכר שתמשוך ותשאיר את האנשים הכי טובים, חישוב מנגנון השכר על פני שנים, גובה המענק למורים השונים וכו'.

● הפער בין מורים חדשים לוותיקים גדול והדרך של מורה לשכר גבוה ארוכה

אבל כדרכם של החיים, המקלות בתוכנית חשובים לא פחות. לא רק השאלה החשובה כיצד ניתן לטפח ולתגמל את המורים הטובים, אלא גם כיצד לעקור ולסלק את המורים הלא מתאימים. בשבוע האחרון דיברתי עם כמה מנהלים מתוסכלים ועייפים, שהסכימו כולם שכאן נעוצה הרפורמה הנחוצה כל כך למערכת הקורסת. חוסך שבטו - שונא בנו ותלמידו. שבט הפיטורים - בשום שכל וברגישות - חשוב וקריטי אפילו יותר משאלת השכר (תחושת השליחות ממילא תישאר מנוע עיקרי שדוחף אנשים להגיע להוראה) ואפילו יותר מסנכרון ימי החופש, שחשוב כל כך להורים שמזמן רואים בביה"ס בעיקר בייביסיטר.

עד כמה קשה לפטר היום עובד לא מוצלח, שבחר בטעות להיות מורה? כמעט בלתי אפשרי. ודאי אם הוא מורה ותיק, שחצה את רף הקביעות אחרי שנתיים. כדי לפטר מורה, מחויבים לבקר בכיתתו, יותר מפעם אחת, מנהל ושני מפקחים (בכל המערכת ישנם 161 מפקחים, על יותר מ־5,300 בתי ספר). לאחר מכן, צריך להתקיים דיון על המורה וכישוריו הפדגוגיים ב"מועצת המפקחים". לאחר מכן, מתכנסת ועדה פריטטית, מחציתה נציגי ארגון המורים ומחציתה נציגי משרד חינוך, כדי לקבל החלטה. לבסוף, אם הוחלט להיפרד מאותו מורה, המכתב הסופי ישלח על ידי מנכ"ל משרד חינוך עצמו - לא פחות. במילים אחרות, כפי שמעידים המנהלים, למה לטרוח.

4 שנים, 131 אלף מורים, ורק 22 מפוטרים

לפי נתוני משרד החינוך, במהלך 4 שנים - 2017 ועד 2020 - הופסקה העסקתם של 22 מורים בלבד מטעמים פדגוגיים. 22 מתוך 131 אלף עובדי הוראה - קצת פחות מ־0.02%. ועכשיו תחשבו על כל המורים שהכרתם, ובכלל על ההתחדשות הטבעית והבריאה בכל עסק, ותבינו כמה זה עקום. נושאים תפקיד שעושה עוול עצום לתלמידים ולהם עצמם. ומה שבאוצר מכנים כעת "גמישות ניהולית" במסגרת ההצעה שלהם לרפורמה במערכת החינוך, גמישות שכוללת בעיקר הוספת כמה מדדים להגדרת תפקוד לא תקין של מורה והארכת התקופה עד לקבלת קביעות משנתיים ל־4 שנים, היא בקושי רף מינימום לניהול.

במאי 2021 ערכה חברת מידאטה בדיקה, שהוזמנה על ידי אגף השכר באוצר, על הליך סיום ההעסקה של מורים במדינות שונות בעולם. לפי הנתונים, בישראל, מסלול סיום ההעסקה על רקע תפקוד מקצועי לקוי (להבדיל ממקרים של התנהגות פסולה חמורה, הכוללת אלימות פיזית או מילולית, שם התהליך קצר בהרבה) נמשך לכל הפחות 243 ימים אצל מורה חדש (עד 15 שנה) ומעל ל־308 ימים אצל מורה ותיק (16 והלאה). הזמן האמיתי ארוך הרבה, בסיומו יגלו מנהלים רבים שהם נשארו עם המורה הלא מוצלח, שקיבל חותמת רשמית שהוא יכול להמשיך לפשל.

  

המודל הנוכחי משאיר את המנהלים בלי שיניים

כמו דוגמאות רבות אחרות, גם פה האויב של הטוב הוא המצוין. כדי שחלילה מורה גרוע לא יצוץ בבית ספר אחר, נקבע בהסכם הקיבוצי שמורה שאותה שרשרת ארוכה קבעה כי אינו מתאים לשמש בתפקידו, יאבד את רישיון ההוראה. אפשרות אחרת, למשל לסיים את תפקידו רק בבית ספר ספציפי, אינה קיימת. מודל של הכל או כלום, שבפועל משאיר את המנהלים חסרי שיניים, נטולים כל כלי אחר שנהוג ברוב מדינות העולם, כמו פגיעה זמנית בשכר, שינוי שעות העבודה, שינוי הגדרות התפקיד, העברה לבית ספר אחר וכו'.

בשורה התחתונה, מי שרוצה לקבל מערכת ראויה ומתפקדת - בחינוך, אבל לא רק - מוכרח לתת למנהלים לנהל - כולל הלגיטימציה לפטר. ואגב, נוכח המחסור ב"פראיירים" שרוצים ללמד, תהיו בטוחים שאם מדובר במורה ראוי שסתם נפל על מנהל לא מתאים, מאוד מהר הוא גם יחזור ללמד.