קרקע פוליטית רעועה באיטליה: לקראת אי־שקט רחב באירופה?

■ אינפלציה: 8.4%
■ תחזית: הכלכלה האיטלקית תיכנס למיתון שישפיע על הזירה הפוליטית

בעיר רימיני שלחופי הים האדריאטי, שבדרך כלל בקיץ עמוסה בתיירים מקומיים, התקיימה בתחילת השבוע "יריית הפתיחה" של הקמפיין לבחירות הכלליות האיטלקיות שיתקיימו בעוד חודש. על במה אחת ישבו מנהיגי המפלגות היריבות, כולל ג'ורג'ה מלוני שצפויה לעמוד בראש המדינה לפי הסקרים האחרונים.

אלו בחירות יוצאות דופן: הן מתקיימות בקיץ, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, ומלוני, שעומדת בראש גוש ימין פופוליסטי, התחילה את דרכה בנוער הניאו־פשיסטי ועומדת כעת בראש מה שנחשבה עד לפני כשנתיים כמפלגת שוליים מהימין הרדיקלי - "אחיי איטליה".

כעת מלוני היא המועמדת המובילה, ואחד הנושאים המרכזיים עליהם מתנצחים הפוליטיקאים האיטלקיים הוא המצב הכלכלי. מלוני, שהרחיקה את מפלגתה ממורשתה הרדיקלית ושואפת לצייר אותה כמפלגה שמרנית, נמנעת מלתמוך בהצבת מחיר גג לחשמל ולחימום במדינה. במקום זאת, היא אומרת כי יש להשתמש בכוח של האיחוד האירופי כדי להציב "מחיר גג" לגז טבעי בכלל, שיחייב את הספקים להוריד מחיר.

הכלכלה המסוכנת ביותר ליציבות גוש האירו

איטליה היא סנונית פוליטית במובנים רבים באירופה. בעבר היה זה הפשיזם שהחל לצבור בה תאוצה בה כבר בשנות ה־20. עשרות שנים אחכ יגיע עידן הפוליטיקה הבידורית של סילביו ברלוסקוני. כעת, היא גם המדינה הראשונה באירופה שהולכת לבחירות על רקע סוגיות כלכליות ומשבר יוקר המחייה. ממשלתו של מריו דראגי, נגיד הבנק המרכזי האירופי לשעבר שנקרא לדגל לפני כשנתיים והקים ממשלת חירום, נפלה אחרי שאחת מחברות הקואליציה התנגדה לצעדים נגד האינפלציה שהציע. הם לא היו נדיבים מספיק, לטעמה. מפלגות אחרות הצטרפו ותמכו באי־אמון, ואיטליה כעת בדרך לבחירות־בזק.

שיעור האינפלציה באיטליה עומד על 7.9%. גם היא, כמו גרמניה, תלויה בגז הרוסי אך בניגוד אליה, איטליה היא הכלכלה "המסוכנת ביותר" ליציבות גוש האירו, עם יחס חוב־תוצר שרק עלה מאז משבר החוב של 2010, ועומד כעת על קרוב ל־150%. היא "גדולה מכדי ליפול", מבלי להפיל יחד עמה את כל גוש האירו.

בימים אלה הסנטימנט האיטלקי אינו כה אנטי־אירופי, בעיקר משום שהאיחוד האירופי התחייב להעביר למדינה כ־200 מיליארד אירו בשנים הבאות כחלק מקרן השיקום שלו להשפעות מגפת הקורונה. אפילו מלוני וסלביני מיתנו את קריאותיהם לפרוש ממנו, ומעדיפים "לפעול מבפנים" כדי לשנות את דינמיקת העבודה שלו.

איטליה הפתיעה עם צמיחה של 1% ברבעון האחרון, אבל רוב האנליסטים סבורים כי מדובר בחריגה. "המצב הכלכלי הכללי עגום, והתחזית הכלכלית אינה טובה" נכתב בסקריה של RaboBank, שמצפה כי הכלכלה האיטלקית תיכנס למיתון עוד השנה, שיימשך על פני כל השנה הבאה. החזון של מלוני הוא להוריד מסים באיטליה, ועל ידי כך לעודד צמיחה.

כמו בצרפת השכנה, שבה הציבור לא העניק רוב בפרלמנט למפלגתו של הנשיא מקרון, מה שמאיים לעצור לחלוטין את עבודת הממשלה, איטליה היא דוגמא לאי־שקט הפוליטי לו גורמים המשברים התוקפים את אירופה בימים אלה.

אירופה למודת־לקחים מההשלכות של משברים כלכליים על פוליטיקה ועל מלחמות ביבשת. יציבות מחירים אינה רק יעד מוניטרי, אלא תורמת לסדר הציבורי. לכן, השאלה הגדולה כעת על סדר־יומן של ממשלות אירופה הוא מה לעשות כדי למתן את ההשפעות של המשברים הנוכחיים.. נראה כי הכלים המוניטריים מוגבלים, ההשפעות החיצוניות על צד ההיצע הן דרסטיות, והמנדט נמצא בידיהן.

הגישה השלטת נכון לעכשיו היא הוצאות תקציביות נכבדות במטרה להגן על השכבות החלשות, אך גם על מעמד הביניים, במטרה למנוע קריסה כלכלית. לפני שממשלתה נפלה, איטליה הבטיחה כ־50 מיליארד אירו למאבק באינפלציה. צרפת הבטיחה עד כה 25 מיליארד אירו. גם מדינות אחרות משיקות תוכניות רחבות־היקף.

המטרה היא אולי להגן על הציבור, אבל מטרת המשנה היא למנוע חוסר שקט וצמיחה של כוחות פוליטיים המתנגדים לממסד. באיטליה, נראה כי זו כבר המציאות.