אודות המשקיע האינטליגנט
הטור שבועי של 'המשקיע האינטליגנט' מאת ג'ייסון צוויג, מתפרסם ב־Wall Street Journal מזה כעשור ומתפרסם בגלובס באופן בלעדי. לדברי צוויג: "המטרה שלי היא לסייע לכם להבחין בין העצה הטובה לבין זו שרק נשמעת טוב"
אודות ג'ייסון צוויג
מבכירי העיתונאים של The Wall Street Journal. מחברו של הספר "הכסף שלך והמוח שלך: איך מדעי המוח יכולים לסייע לכם להיות עשירים", והעורך של הגרסה המעודכנת של רב־המכר "המשקיע הנבון", שהוגדר על ידי וורן באפט כ"ספר ההשקעות הטוב ביותר שנכתב אי־פעם"
כשהאינפלציה עדיין בוערת, וכשהמניות בארה"ב ירדו ב־4% באוגוסט וב־16% עד כה השנה, נראה כי רבים שואלים פתאום אם אנחנו לקראת סיבוב חוזר של מצב השווקים האומלל של 1982-1966. אין הרבה תרחישי שוק גרועים יותר מתקופת הסטגפלציה שהחלה במהלך מלחמת וייטנאם.
■ יש מה לעשות כדי להילחם באינפלציה - הכירו את I Bonds, אג"ח בערבות ממשל ארה"ב
■ על קופים וסוחרים: מה גרם לטירוף של המשקיעים סביב מניית AMC
■ כך מנהלי קרנות הופכים נתונים רעים לטובים ו"מביסים את השוק"
ב־9 בפברואר 1966, מדד דאו ג'ונס נסגר על 995.15 נקודות. ב־12 באוגוסט 1982 - 16 שנים וחצי מאוחר יותר - ערך הסגירה של הדאו היה בשפל של 776.92 נקודות.
גרוע מכך, האינפלציה עמדה על שיעור ממוצע של 7% כמעט בשנה באותה תקופה. משקיעים במניות ובאג"ח כאחד נחלשו מול העלייה הבלתי פוסקת ביוקר המחיה.
סטגפלציה - מצב שבו הצמיחה הכלכלית קופאת בזמן שהאינפלציה מתלהטת - היא חסרת רחמים. חוקרים ב־Robeco Institutional Asset Management ברוטרדם מצאו לאחרונה כי מ־1875 עד 2021, מניות איבדו 17% בשנה בממוצע כמעט, לאחר אינפלציה, בתקופות סטגפלציוניות.
כשמסתכלים לאחור יוצרים את העבר מחדש
עם זאת, חשוב להבין שכאשר אנו מסתכלים לאחור על העבר, אנחנו לא תופסים אותו מחדש; אנחנו יוצרים אותו מחדש. אנחנו הופכים אותו למשהו שהוא מעולם לא היה: ברור מלכתחילה.
הסטגפלציה של העבר, שכל כך ברורה לנו עכשיו, הייתה מעורפלת אז. שיעור האינפלציה ירד בחדות בשנים 1972-1971 ופעם נוספת ב־1976-1975, לפני שהשתולל ב־1979. הצמיחה הכלכלית הייתה אפסית ב־1970; היא הפכה שלילית ב־1974 וב־1975 ושוב ב־1980 וב־1982, אך עברה את ה־4% בחמש שנים בשנות ה־70.
כמו בית המראות בפארק שעשועים, מבט לאחור מעוות עובדות אחרות.
היום, כשאנו יודעים שמחיר הנפט המריא במהלך אותה תקופה (הנפט הגולמי עלה ממחיר של פחות מ־3 דולרים לחבית ליותר מ־39 דולר בין 1966 ל־1980), ניתן לחשוב שתעשיית האנרגיה היא זו ששלטה ברשימת המניות עם הביצועים הטובים ביותר באותה תקופה.
אז זהו, שלא. נכון שכמה חברות, כמו Texas Oil & Gas Corp, Southland Royalty Co. ו־Gearhart Industries Inc היו בין החברות בעלות הביצועים הטובים ביותר.
המחשב נשאר זול - המניה עפה לחלל
אבל המניה עם הביצועים הטובים ביותר בין תחילת 1966 לסוף 1982 הייתה Tandy Corp (שנודעה מאוחר יותר בשם RadioShack Corp). לפי נתוני המרכז לחקר מחירי אבטחה, Tandy השיאה תשואה של 14,175% באותה תקופה.
ומי הזוכה במקום השני? O'Sullivan Corp, יצרנית פלסטיק שיצרה גם עקבים לנעלי גומי, והניבה 4,820%.
לא הרחק מאחור ניצבו ענקית התקשורת והבידור Harcourt General Inc, עם עלייה של 3,196%; קונגלומרט בתי הקולנוע, הטבק והביטוח Loews Corp, עם עלייה של 3,190%; והקמעונאית House of Fabrics Inc, עם עלייה של 2,916%.
איך זה יכול להיות? לרוב החברות שהתבררו כ"מניות־העל" של אותה תקופה סטגפלציונית לא הייתה היכולת להפיל על לקוחותיהן את העלויות הצומחות מבלי לאבד עסקים. יכולת זו מכונה בפי המשקיעים המקצועיים כוח תמחור - ולפי החוכמה המקובלת, זהו הדבר שחברות צריכות שיהיה להן כדי שיוכלו לשגשג בתקופות סטגפלציה.
אין ספק שקבוצת אלטריה, אז פיליפ מוריס, הייתה בעלת כוח תמחור: מעשנים בדרך כלל לא מתנגדים לשלם יותר לאורך זמן על משהו שהם מכורים אליו. כמו כן, מוצרים כמו טבק וסרטים מציעים נחמה בזמנים קשים. גם מצבן של חברות האלכוהול והסוכר היה טוב. עם זאת, הסיפור שונה אצל כוכבות רבות אחרות של אותה תקופה סטגפלציונית.
המיקרו־מחשב השולחני TRS-80 של Tandy היה אחד מהמחשבים האישיים הראשונים שיצאו לשוק. בפרסומת בוול סטריט ג'ורנל עבור ה־TRS-80 ב־1978 הדגישה Tandy את היותו "בר־השגה", במחיר של 599 דולר. ב־1980, גרסה הרבה יותר חזקה עלתה 699 דולר בלבד.
בין 1976 ל־1982, הרווחים של Tandy הוכפלו בערך פי ארבעה - לא בגלל שהיה לה כוח תמחור, אלא בגלל שהעסק שלה פרח בכלכלה עומדת.
בינתיים, גם ל־House of Fabrics, שמכרה מכונות תפירה, טקסטיל, אביזרי תפירה וחפצים קטנים וזולים, היה כוח תמחור חלש - אבל בכל זאת היא גרפה מזומנים, לאחר שצרכנים, שנרתעו מקניית בגדים חדשים במחירים שעולים כל הזמן, החלו לתקן בגדים ישנים בבית.
כיום, כמעט כל חברת תיווך וניהול נכסים בסביבה מוקיעה את הרעיון שמניות בעלות כוח תמחור רב הן תרופת פלא לסטגפלציה.
אבל המחיר שמשלמים עבור כוח תמחור הוא בעל השפעה רבה.
השוק כבר שלח מניות כאלה לירח. חברות ביטוח הבריאות Centene Corp ו־UnitedHealth Group Inc, שזוכות להערכה רבה מאנשי מקצוע בתחום ההשקעות, בזכות יכולתן לגלגל הלאה את עליות המחירים, עולות השנה ביותר מ־10% ו־5%, עם ביצועים שעוקפים את השוק ביותר מ־20 נקודות אחוז.
ההיסטוריה אף פעם לא חוזרת על עצמה בדיוק, אבל סביר יותר שאפשר להתגונן בהצלחה מפני סטגפלציה על ידי קנייה של מניות זולות, יותר מאשר על ידי קנייה של מניות שכבר התנפחו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.