כך רכשו חמישה עובדים את אולפני אלרום והצילו אותם מסגירה

באחד הבקרים בחודש שעבר הגיעה ציפקה פארן, מוותיקות קיבוץ אל-רום שבצפון רמת הגולן, אל בניין המשרדים של אולפני אלרום, הממוקמים בכניסה לקיבוץ, כשבידה שקית ניילון עמוסה בקלטות וידאו (VHS, של פעם). לה עצמה אין מכשיר וידאו בבית, אז היא קיוותה שיוכלו לעזור לה שם. "תוכלו להמיר לי אותן לקבצים דיגיטליים?", שאלה את נעם גל, המנכ"ל והבעלים. גל העביר את הקלטות למוטי יאיר, שותפו ואחראי המחשוב והדיגיטל בחברה, שדקות ספורות לאחר מכן צעק ממשרדו: "אתם חייבים לראות את זה. יש פה סרטון על אולפני אלרום משנת 1996. אתם לא מאמינים".

הם התאספו במשרד הקטן, עם השותפים הנוספים שירלי ויסמן, מרים בר ויניב קלמי, וצפו בקלטת של ציפקה, שלקחה אותם למסע בהיסטוריה. על המסך הופיעו חברי הקיבוץ בימי ההקמה של האולפנים, והסבירו על "מכונות הלייזר החדישות ביותר לתרגום וכתוביות" (שכיום עומדות מאובקות במחסני החברה). ההתרגשות הגיעה לשיאה כשמרים, אז בת 28, נראתה בסרט כשהיא מסבירה על תהליך התרגום וצריבת הכתוביות על סלילי הפילם. "חלפו 26 שנים, וזה כאילו היה אתמול", היא אומרת בעיניים נוצצות.

אם השם "אולפני אלרום" נשמע לכם מוכר, זה כי בחלוף השנים ראיתם אותו מתנוסס על השקופית בסיום עשרות אלפי סרטים, סדרות ותוכניות טלוויזיה. מאז הקימו אותם לפני ארבעה עשורים הצליחו חברי קיבוץ אל־רום למצב את האולפנים כחברת הפקת הכתוביות והתרגום המוכרת בישראל, עבור סדרות כמו "בוורלי הילס 90210" ו"היפים והאמיצים" המיתולוגיות וסרטי קאלט כמו "אבא גנוב", "גבעת חלפון", "בופור" ו"ואלס עם בשיר" וסרטי אלמודובר המופתיים, שתורגמו באולפנים. "כל מי שראה טלוויזיה משנות השמונים ועד היום נתקל בשם אולפני אלרום", אומר גל. "כמעט כל הגופים הרלוונטיים עבדו איתנו, הוט, יס, הטלוויזיה החינוכית".

 אולפני אלרום / צילום: איל מרגולין

אבל בשנים האחרונות נקלעה החברה לבעיות: ההכנסות ירדו משמעותית והובילו להפסדים כבדים, המנכ"ל הוחלף ונעשה מהלך פיטורים רחב, שבסופו נותרו בחברה עשרה עובדים בלבד. המפעל הקיבוצי עבר לעבוד כארגון רזה, ובקיץ 2020 התקבלה ההחלטה לוותר על הבייבי ולמכור את פעילות האולפנים.

גל, בר, ויסמן, יאיר וקלמי היו אז עובדים שכירים בחברה, שקיבלו את הבשורה בלב כבד. "בשיחה הראשונה על זה הייתי בהלם", אומר גל, ששימש אז כמנהל פעילות התרגום והכתוביות. "לא עיכלתי מה שמעתי. עבדתי 14 שנה בחברה, חמש שנים מהן בתפקיד ניהולי, וזה לא נראה לי נכון. חשבתי שלחברה יש יכולת הישרדות טובה. אפילו העליתי אז הצעות מאיפה מביאים את הכסף".

בשיחה הבאה של גל עם ההנהלה הכלכלית כבר נאמר לו שיש קונה פוטנציאלי, אבל נוסף שם רעיון שהוא לא ציפה לו: "אולי תקנו אתם". "לא הבנתי מי זה 'תקנו'. המנהל העסקי של הקיבוץ ויו"ר ההנהלה הכלכלית אמרו לי שכבר כמה זמן הם מחפשים למי למכור את החברה, ואולי יש כאן פתרון מתחת לעיניים. הם אמרו: אז תקנו אתם, אבל ה'אתם' הזה היה נורא כללי. זה לא נשמע מציאותי, מופרך כמעט".

ובכל זאת, הרעיון נשתל במוחו של נעם ולא יצא משם, עד שכינס את כל העובדים לפגישה גורלית, "הבנתי שזה הדבר הנכון ביותר". שם היה ברור שחמישה מתוך עשרת העובדים לא מעוניינים להצטרף לרכישה. החמישה שנשארו היו בטוחים ביכולת שלהם להרים את העסק.

"בקיבוץ שאלו אותנו למה שאתם תצליחו איפה שהקיבוץ נכשל? מי אתם?", נזכרים ויסמן ויאיר. אבל היום, שנה וחצי אחרי, כשהם מפיקים את התרגום והכתוביות לסדרות כמו "טהרן" ו"התאגיד", לתוכניות ילדים מצליחות כמו "שקשוקה" ו"חיות הבר" ולסרטים שעתידים לצאת בקרוב לבתי הקולנוע, הם לא מתביישים לומר: "אנחנו מרוויחים הרבה יותר כבעלים ממה שהרווחנו כשהיינו שכירים. החברה מצליחה".

"כל הקיבוץ עבד פה מתישהו"

הסיפור של אולפני אלרום מתחיל בשנת 1983 לגמרי במקרה. "היינו חבורה של 40 חברי קיבוץ צעירים משועממים. כל היום עבדנו בחקלאות, ובערב לא היה מה לעשות כאן. לא הייתה תרבות פנאי", מספר עוזי ליבנה, מהמייסדים של הקיבוץ והחברה, שגם שימש כמנכ"לה פעמיים.

 האולפנים בשנות התשעים / צילום: ארכיון אולפני אלרום

"כדי שלא ישעמם לנו מאוד, ההסתדרות הקיבוצית הייתה שולחת לכל הקיבוצים באזור סרט בשבוע, והקיבוץ היה מקרין אותו לחברים בחדר האוכל", מספר ליבנה. "אבל סרט אחד בשבוע לא הספיק לנו, אז היינו רואים את הסרט שלנו, ולמחרת מחליפים עם עין זיון ויום אחרי עם מרום גולן. ככה ראינו כמעט כל ערב סרט אחר, כאילו יצאנו לקולנוע.

"אלא שככל שאהבנו יותר את הסרטים, שמנו לב יותר שהתרגומים נוראיים. אז פנינו למנהל של מחלקת הסרטים בהסתדרות ושאלנו אותו מה דעתו שנפעל להיטיב עם התרגומים. הכול היה אז ב־16 מ"מ (רוחב הפילם - אל"ו), שזה ממש קטן. הוא אמר לנו 'תנסו', ומשם הכול התחיל".

החבר'ה בקיבוץ נסעו ללמוד שיטות מתקדמות לתרגום בהולנד ורכשו מכונות מתקדמות. "לחברות הכתוביות שהיו אז היו מכונות משנות הארבעים, ואנחנו הבאנו לכאן מכונות מדהימות, התוצאות היו מדהימות. מה שנעשה בקיבוץ הקטן ברמת הגולן היה ברמת הקולנוע הבינלאומי".

 מערך העבודה בווידאו / צילום: ארכיון אולפני אלרום

בתקופת השיא (2000 עד 2016) עבדו באולפני אלרום 70 איש במשרדים הפרוסים בבניין של 1,000 מ"ר, ולחברה היה גם סניף ניו־יורקי. "בימים של הדפסת הלייזר בכל יום היה מגיע לכאן ואן של הדואר ומוריד ערימות של גלגלים, והיו מדפיסים פה 40 עותקים מכל סרט. המסדרון היה מפוצץ בעשרות גלגלים לכל אורכו. היינו מקבלים ומטיסים סרטים לחו"ל. היה פה טירוף", אומרת בר. "הפקנו כתוביות לסרטים כמו 'עונת הדובדבנים' וסרטי יהודה ברקן ב־100 עותקים. היו פה הרמות כוסית יום־יום. כל סרט שתרגמנו הקרנו בחדר האוכל בקיבוץ, כך היינו בודקים סופית שהכול תקין, וכשהייתה מופיעה הכתובית 'הדפסת כתוביות אולפני אלרום' כל החברים היו מוחאים כפיים כמו כשהמטוס נוחת".

מרים נזכרת איך פעם קיבלו בבת אחת מאות גלגלים מערוץ מידל איסט TV, אחרי שחיזבאללה שרפו להם את התחנה. "עבדנו עבור המידל איסט לפני שיצאנו מלבנון. הייתה להם תחנה במארג' עיון, והייתי נוסעת לגדר הטובה כדי להעביר קלטות מתורגמות עם כתוביות. כשצד"ל יצאו משם וחיזבאללה נכנסו, הם שרפו להם את כל הקלטות, ומנהל התחנה העביר אותה ליוון. הוא התקשר לבקש שנעשה את כל העבודה שעשינו. קיבלנו את כל התוכניות שלהם לתרגום וכתוביות לערבית".

"אני הייתי הראשונה בארץ שראתה את הסרט אווטאר", מספרת בת שבע (בתי) מינואי, שמגיעה לאולפנים כדי לצלם את הדרכון שלה לקראת נסיעה לאוסטרליה. "אבל ראיתי את זה בחלקים, לא לפי הסדר. קודם שלחו את גלגל 3, אחר כך את גלגל 8 וכו'. ראיתי פה המון סרטים לפני כולם, אבל הוא היה מרשים וחדשני כל כך".

ככל שהיום מתקדם נראה ברור יותר ויותר שהמשרדים של אולפני אלרום הם מקום עלייה לרגל של כל חברי הקיבוץ, תחליף לחדר האוכל שנסגר זה מכבר. "כל היום מגיעים לכאן חברים ומבקשים מסך, כבל, מקלדת, עכבר", מספר יאיר. "כולם מרגישים פה בבית, כי כולם עבדו פה בשלב מסוים, או הם או הילדים או האחות או האח".

"הייתה אבטלה לא סמויה"

אז איך הגיעו אולפני אלרום ממצב של שגשוג להפסדים ואז למכירה? "היו הרבה הוצאות מיותרות והרבה עובדים שלא תרמו לייצור. כשהתחלתי לעבוד כאן אני זוכר אנשים יושבים על הספות בחוץ וקוראים עיתון, בלי להסתיר את זה בכלל. זו לא הייתה בושה", מספר יאיר וויסמן מחזקת: "הייתה אבטלה לא סמויה".

גם השוק השתנה. התחרות גדלה, המהפכה הדיגיטלית שחקה את המחירים והקיבוץ לא הסתגל מספיק מהר. "מהשאריות של הקיבוץ הישן היה מספר לא קטן של עובדים שלא היה בהם צורך, אבל הייתה תפיסה של 'כרגע אין עבודה ויכול להיות שעוד חודשיים תהיה עבודה", אומר גל. "רצה גם במקביל שמועה לא מבוססת שעדיף להחזיק את האנשים פה מאשר להוציא את הכסף מרשת הביטחון של הקיבוץ".

"כולנו התקבלנו לעבודה כאן מתוך התפיסה שצריך לעזור לחברי הקיבוץ", מוסיפה ויסמן, "אבל העולם התקדם והחברה לא התקדמה באותו הקצב. בסרטון מ־1996 ראינו שיושבים שמונה אנשים ומתווכחים על איך לתרגם את 'ג'יזס קרייסט'. זה כבר לא רלוונטי לעולם של היום".

 אולפני אלרום / צילום: איל מרגולין

"לפני המכירה ישבתי עם נעם לבנות אקסל", מספר ליבנה, "ומיד ראינו איפה ההתנהלות אוכלת את הכסף. הייתה דילמה קשה מאוד אם אנחנו חברה עסקית לחלוטין או שאנחנו חברה שאמורה לספק פרנסה לחברים. הקיבוץ בחר במשך תקופה באפשרות ב', אבל זה לא יכול היה להימשך לנצח".

אז היה אפשר להשאיר החברה בידי הקיבוץ ופשוט לנהל אותו נכון.
"זה לא עבד יותר בחברה הקיבוצית השוויונית. היה צריך לעשות משהו דרסטי. החבר'ה האמיצים לקחו את זה, כי הם ראו את המספרים וראו שיש אופק ויש לאן לזרום ולהוביל".

"שאלו אותנו: למה שתצליחו"

הליך המכירה לחמשת חברי הקיבוץ נמשך תשעה חודשים, שבהם חברה נוספת ניהלה משא ומתן בניסיון לרכוש את האולפנים (את זהות החברה והסכומים לא הסכימו באלרום לחשוף). "זה היה קשה מאוד. בתקופה הזאת היינו שכירים בחברה והיה חוסר ודאות", נזכרת ויסמן: "האם ימכרו לנו, האם לאחרים, האם אנחנו צריכים לחפש עבודה או לא? אנחנו בצפון רמת הגולן, בקיבוץ שההתנהלות שלו אטית. זו לא חברה תל־אביבית שבה כל משא ומתן נסגר אל תוך הלילה".

החמישה הציגו בפני ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ את התוכנית שלהם. גל הכין טבלת אקסל מפורטת עם ההכנסות הצפויות אל מול ההוצאות, ובשורה התחתונה הראה מציאות שבה מהר מאוד החברה תהיה ברווח. "התכוננתי לפגישה הזאת בטירוף", הוא מספר. "התחושה הייתה שאם יקשיבו לנו, אנחנו נוכל להביא את החברה הזאת לשגשוג. אבל הרגשנו שהם מעלים התנגדויות שונות ומשונות". "שאלו אותנו כל הזמן: אם החברה לא מצליחה עכשיו, אז למה שאתם תצליחו? ואם תיפלו, מה יקרה? אתם תשבו על רשת הביטחון של הקיבוץ?", נזכר יאיר. "זה עורר להם את כל הפחדים".

הם יצאו מהפגישה בתחושת כישלון. אלא שלפני שהספיקו להגיע הביתה הם התבשרו שההנהלה הכלכלית החליטה לאשר את המכירה ותמליץ על כך להנהלת הקיבוץ. "מאותו רגע הדרך הייתה סלולה וכמעט לא עלו התנגדויות", אומרת ויסמן.

והיה עוד עניין. באסיפה הכללית שהתקיימה בפברואר 2021 לאישור המכירה, ליבנה העלה הצעה מפתיעה: במקום למכור להם את האולפנים - לתת להם אותם בחינם. "בעיניי המחיר שביקשו מהם היה גבוה מדי", הוא מספר. "שום מתחרה לא היה יכול לקחת את החברה ללא העובדים, הם המוצר, ולכן בעיניי לא באמת היו מתחרים. הקיבוץ ידע שהוא הולך להפסיד את החברה וניסה לקחת עוד כמה שקלים. הצעתי באסיפה לתת להם בחינם כי זה שלהם, הם מחזיקים את זה, והכעיס אותי שלקחו מהם כל כך הרבה כסף".

להפתעתו הרבה של ליבנה, דווקא חמשת השותפים הפוטנציאליים הם שהצביעו נגד ההצעה. הם אף סימסו לכל מי שהם מכירים שיצביע נגד המתנה הנדיבה, ולטובת המכירה במחיר שאושר בהנהלה הכלכלית. "הצבענו נגד, אבל שלחנו לו תודה רבה", מסביר יאיר. "כל התהליך היה מתיש, ועברו חודשים ארוכים עד שקיבלנו את האישורים הנדרשים וכבר רצינו לקדם את זה".

ב־1 באפריל 2021 החלו אולפני אלרום לפעול בבעלות החדשה. כיום הם עובדים מהמשרדים המקוריים, שהם ברובם מאובקים ומתקלפים אבל אוצרים בתוכם זיכרונות. אלא שבקרוב גם פיסת ההיסטוריה תיעלם: "בעוד חצי שנה אנחנו עוברים למשרדים אחרים (גם בקיבוץ - אל"ו), והבניין הזה ישופץ לטובת חדר אוכל לתיירים שמגיעים לקיבוץ", אומר גל.

לדבריו, המכירה הולידה מצב של Win-Win. "הקיבוץ היה עסוק בקולנוע וטלוויזיה, ולא פיתח את התיירות, שכבר קיימת בכל הקיבוצים באזור. ברגע שהאולפנים נמכרו הוא התפנה לדברים אחרים. שנתיים קדימה הקיבוץ בתנופה של פיתוח גדול, יש השקעה בחקלאות ובתיירות, ובמקביל גם הביצועים שלו כיחידה עסקית השתפרו מאוד. הוא נוסק בתקופה האחרונה, וזה קשור. האולפנים היו משקולת על הקיבוץ".

"הולכים יחד עם הקדמה"

היום, כמעט שנה וחצי אחרי, אולפני אלרום עובדים במלוא המרץ. "בשלושת הרבעונים שחלפו ב־2022 ההכנסות היו גבוהות מכל שנת 2021 יחד. בשנה החולפת חילקנו משכורות רטרואקטיבית לשותפים ולחלקנו זה היה פי 2.5 מהשכר בחברה הקודמת. אמנם עדיין לא החזרנו את ההלוואה לבעלים, אבל זה רק עניין של נזילות. המזומנים בחברה משמשים לפעילות השוטפת ובגלל ענייני אשראי ללקוחות יש תמיד חוב כלפי החברה".

באלרום נשארו גם עם כמה נוסטלגיות מהימים הראשונים, בהן אופרת הסבון האמריקאית "היפים והאמיצים". "הסדרה הגיעה עכשיו לפרק ה־8,300. אם אני מתזמן כתוביות לשניים־שלושה פרקים, אז בפרק הרביעי אני כבר חייב לדעת מה קורה, האם הם התנשקו או לא. אני נכנס לזה", אומר יאיר.

באולפנים גם מפיקים היום כתוביות לכמה סרטים שעתידים לצאת לקולנוע ולסדרה קוריאנית שלדעתם עומדת להיות להיט. "אבל אסור לחשוף כלום", אומרת בר וגל מוסיף: "לא תמיד יודעים על משהו שהוא הולך להיות להיט, אבל לרוב אפשר לנחש. ב-2008 עבדתי על 'ואלס עם באשיר', ואחת העובדות שראתה את זה אמרה לי: יש פה משהו מצויר עם כלבים נובחים".

חוץ מזה, הם מספרים שלראות איתם סרט בקולנוע זה בלתי נסבל. "הזמינו אותנו לא מזמן להשקה של אולם קולנוע חדש, וכל הסרט אנחנו מתלחששים על השגיאות בתרגום ובתזמון של הכתוביות", מספרת ויסמן. "אנחנו לא יכולים ליהנות כשיש טעויות כאלה", מחזק גל. "בחלק מהחברות זה נראה כאילו משתמשים בתוכנות תמלול אוטומטיות, ואז זה לא תמיד קולע, ולפעמים זה ממש נורא".

אתם לא חוששים שבקרוב תוכנות התרגום יחליפו אתכם לחלוטין?
"יש הרבה התפתחויות טכנולוגיות ואנחנו עוקבים אחריהן", אומר גל, "אבל תרגום זה לא רק העברה ממילה למילה בשפה אחרת, זו העברה תרבותית והעברת משמעות, יש בדיחות ומשחקי לשון. ברור שנצטרך להמשיך להתפתח ולקחת כיוונים נוספים. היום גוגל טרנסלייט עושה דברים מצחיקים, אבל בעוד 20 שנה זה יהיה טבעי לגמרי. עם זאת, אנחנו לא נישאר מאחור".

"לטכנולוגיה ייקח זמן להיטמע", אומרת ויסמן. "עשור אנחנו שומעים שבעוד רגע לא נהיה רלוונטיים, אבל התוכנות האלה עדיין לא עושות את העבודה. יש דקויות שהן לא יכולות לעלות עליהן. צריך לזה אדם שראה את הסרט".

"אנחנו הולכים יחד עם הקדמה ולא עומדים במקום", מסכם יאיר. "אנחנו עובדים על פיתוח טכנולוגיה שתשדרג את העבודה. העולם לא הולך להשתנות לנו מתחת לרגליים".

אולפני אלרום

הקמה: 1983
משרדים: קיבוץ אל-רום, צפון רמת הגולן
עיסוק: תרגום והפקת כתוביות
עובדים: חמשת השותפים ועשרות פרילנסרים
נתח משוק הכתוביות: כ-25%