גרימת נזק מכוון למיליונים ליום שלם היא מעשה אלים

הכותב הוא רקטור המרכז האקדמי פרס

מה שחסר לי ב"מהפכה החוקתית" של 1995 היו הפגנות. עד שנודע לנו שזכינו בחוקה, ושעל פי תוכנה רשאי כל בעל סמכות שיפוטית לפסול כל חוק של הכנסת, נוהלו הדיונים המשמעותיים בחדרי חדרים. היו רק התייעצויות עם עמיתים ותיקים מהארץ ומחו"ל, עם חברים מהפקולטה, עוזרים משפטיים ומתמחים, ולאחריהם, ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, פרופסורים לא חיברו עצומות, עד שיצא הקול וניתנה למדינת ישראל חוקה חקוקה בסלע.

מסורת ותיקה, מעוגנת ה־"monster meetings" באנגליה ובאירלנד של המאה ה־19, רואה בזכות לקיים הפגנות חלק חשוב מחירות הביטוי. למען האמת, סיווגו של חופש ההפגנה כמקרה פרטי של חירות הביטוי הוא נכון חלקית בלבד. מפגינים לא מסתפקים במעשה תקשורתי, בפעולה המבוצעת בדרך של העברת מידע שמטרתה הבאת טיעון לידיעת הרבים.

במאה ה־19 אולי ניתן היה לחשוב שנשיאת שלטים והתוועדויות פומביות הן אמצעי תקשורת סבירים, וכי ההצדקה להן היא ייעולו של 'שוק הרעיונות', אולם היום ישנם אמצעי תקשורת יעילים יותר. הפגנות חוקיות, כמו שביתות, מיועדות להסב סבל מדוד ומרוסן לאנשים שאינם מעורבים במחלוקת, כדי למשוך תשומת-לב לרעיון או להכריח את היריב לשלם מחיר ציבורי.

הטרדות קלות לשגרה

מפגין, בדומה לשובת, נהנה מהיכולת להטריד קלות צדדים שלישיים, לאו דווקא כדי לשכנע אותם, אלא כדי להשתמש בעצם ההטרדה ככלי להעברת מסרים. הנזק המוסב לצדדים שלישיים איננו bug ; הוא feature. הוא מכוון ומשמש אמצעי להשגת מטרתן של הפגנות.

משום כך, מגבלותיה של זכות ההפגנה נובעות מהצורך לאזן בין הנזק הנגרם לצדדים השלישיים או לאינטרס הציבורי, ובין הרצון לאפשר דיון ציבורי אפקטיבי. חסימת צירי תנועה מרכזיים ופעילות ללא הסכמת הבעלים בשטח פרטי הם קווי גבול מקובלים, בישראל ובעולם, של זכות ההפגנה.

באוניברסיטאות האמריקאיות, למשל, נהוג לתחום מראש אזור המיועד להפגנות, כך שהפעילות הסדירה לא תיפגע. בבריטניה מוגבלת זכות ההפגנה באמצעות ה-Public Order Act משנת 1936 (בבריטניה אין ערכאה שיפוטית המוסמכת לבטל חוקים, וגם כפיפותה לבית הדין האירופי לזכויות האדם, שחבריו מתמנים כמובן בידי גורמים פוליטיים, איננה מאפשרת ביטול חוקים בה, כי אם הצהרה על סתירתם לתוכן אמנת רומא).

בתי המשפט הבריטיים קבעו כי ככלל, הזכויות למעבר חופשי ולקיום שירותים ציבוריים חשובים קודמת לזכות להפגין. במינוח המקובל אצל משפטנים ישראלים קוראים לזה "איזון אנכי".

משום כך, אסור בבריטניה להשתמש באמצעי הגברה או להציב אוהלים בקרבת הפרלמנט וליד ארמון ווסטמינסטר, וניתן להטיל איסור על קיום הפגנות באזור מסוים, כאשר המשטרה חושבת שהדבר יזיק לסדר ציבורי. איזון בין אינטרסים פתרון מתקבל על הדעת כרוך, כמו תמיד, באיזון מושכל בין אינטרסים. לא הרי חסימת רחוב צדדי לזמן קצר כהרי חסימה בו זמנית של מספר צירי תנועה מרכזיים במדינה. גרימת נזק מכוון למיליוני אנשים ליום שלם היא מעשה אלים, שהרצון להדגיש עמדות פוליטיות איננו מצריך אותו ואיננו מצדיק אותו.