ברוב הארצות, בחירות הרחוקות כדי 14 חודשים הן רחוקות מאוד. אבל בארה"ב, 14 חודשים מעמידים את הבחירות בסמיכות זמנים מיידית. מערכות בחירות באמריקה מתארכות והולכות. למען האמת, הן לעולם אינן פוסקות. כמעט קשה להבחין במשהו המתרחש באמריקה שאין לו קשר מיידי וממשי אל נובמבר 2024.
● מנכ"ל הבנק הגדול בארה"ב: זה השוק שכדאי להשקיע בו
● לאחר שנפלה ב-30%, וורן באפט מוכר את המניה הזו
קחו למשל את יום ג'. בזה אחר זה שמענו, שהנשיא ג'ו ביידן הצטרף אל פועלים שובתים בתעשיית הרכב, שופט בניו יורק פסק כי דונלד טראמפ עסק בהונאה גדולת-ממדים, כדי לקבל הלוואות נוחות לעסקיו, ושבעה טוענים רפובליקאיים לנשיאות התמרקו לקראת ויכוח הטלוויזיה הפומבי השני שלהם (שוב, בלי טראמפ).
בסנאט בוושינגטון, רפובליקאים ודמוקרטים הצליחו להסכים על נוסחת מימון, שתמנע סגירה חלקית של משרדי הממשלה בשבוע הבא - אבל הרפובליקאים השולטים בבית הנבחרים מסרבים להצטרף. הספינה מתנדנדת מצד לצד, ומזכירה לנו מה רחוקה הרפובליקה האמריקאית מחוף מבטחים, ומה חלקית היא הצלחתה בהפרדת רשויות.
הווטו הרפובליקאי הכפול
ההפרדה האמריקאית מעניקה אוטונומיה מלאה לא רק לרשות המחוקקת לעומת הרשות המבצעת והרשות השופטת, אלא גם לכל אחד ממרכיבי הרשות המחוקקת.
הסנאט, עם רוב דמוקרטי קטנטן, מפליג בכיוון אחד; בית הנבחרים, עם רוב רפובליקאי קטנטן, מפליג בכיוון אחר; והבית הלבן, בידי נשיא דמוקרטי, עומד בעימות חזיתי עם בית הנבחרים.
ביום ה' עומד בית הנבחרים להתחיל את תהליך החקירה של ביידן לקראת האפשרות של העמדתו למשפט הסנאט. הרשעת הנשיא תביא את הדחתו, אבל אין כל סיכוי שהיא תתרחש.
בדמוקרטיות פרלמנטריות, הרשות המבצעת אינה יכולה לבצע אם אין היא שולטת ברשות המחוקקת. מה הטעם בה, אם אינה יכולה להעביר תקציב. בארה"ב אין זיקה בין ממשלה לרוב פרלמנטרי. היא אומנם זקוקה לתקציב, אבל אינה נופלת רק מפני שהקונגרס מסרב להעניק לה תקציב כזה, או ממרר את חייה לפני שהוא מעניק.
מאחר שכל חוק בארה"ב מצריך הסכמה של שני בתי הקונגרס, לאופוזיציה יש וטו על חקיקה אם יש לה רוב באחד משניהם. לרפובליקאים רוב של חמישה מושבים (מתוך 435).
במצב הנוכחי יש וטו כפול: למפלגה כולה לעומת הנשיא, ובתוך המפלגה עצמה לעומת מנהיגיה. זעירות הרוב מעניקה לקבוצה קטנטנה של רדיקלים מימין כוח לשבש כל תהליך חקיקה, ממימון שוטף של שירותי הממשלה ועד אספקת נשק לאוקראינה.
המערכת האמריקאית נחשפת עכשיו במלוא עקרותה. זו אינה הפעם הראשונה, היה כדבר הזה שלוש פעמים ב-30 השנה האחרונות. יוזמי הסגירה מעולם לא הפיקו ממנה תועלת פוליטית. אבל איש אינו לומד לקח.
בית הנבחרים הוא הרימון נטול הנצרה של הפוליטיקה האמריקאית. בגלל מבנהו ואופן בחירתו הוא נוטה להיות רדיקלי ושש אלי קרב, תהיה המפלגה השלטת בו אשר תהיה. היסטורית, הסנאט הוא הגוף המיושב, לפחות מצד המוניטין שלו.
בשנים האחרונות שום גוף באמריקה אינו מיושב. הסכמות רחבות מתמעטות והולכות. אף על פי כן, הסנאטורים של שתי המפלגות הצביעו ביום ג' ברוב מוחץ (77 נגד 19) לטובת הארכה זמנית של מימון הממשלה, עד אמצע נובמבר. מנהיגי הרפובליקאים בבית הנבחרים דחו את פשרת הסנאט על הסף.
מי יעדכן את הפד?
נראה אפוא שאין עוד מנוס מסגירה חלקית של משרדי הממשלה בסוף החודש, כאשר תסתיים שנת הכספים האמריקאית. השירותים העיקריים יוסיפו לפעול: קצבאים יוסיפו לקבל את דמי הביטוח הלאומי (באנגלית, "ביטוח חברתי") והביטוח הרפואי שלהם, הממשלה תוסיף להנפיק דרכונים האוצר יוסיף לשלם ריבית על חובותיו; אבל טיסות יתעכבו בנמלי התעופה, יינזקו מעונות יום לילדים, יצטמצם הפיקוח על איכות הסביבה ועל המזון, פארקים לאומיים עלולים להיסגר.
לפי חברת השירותים הפיננסיים ארנסט אנד יאנג, כל שבוע של סגירה חלקית יגלח 0.1% מן התמ"ג של ארה"ב. אלה אינן חדשות טובות בשום זמן, קל וחומר בזמן של חרדה גוברת: האמרת מחירי האנרגיה מאיימת לחזור ולהעלות את שיעור האינפלציה, כאשר יש סימנים להאטה של הפעילות הכלכלית.
בזמנים כאלה העיניים ננעצות בדאגה בבנק המרכזי, הפדרל ריזרב. תרופה רגילה של הבנק היא העלאה נוספת של הריבית. אבל הבנק תלוי בסטטיסטיקה שהממשלה אוספת בשבילו. סגירת משרדי הממשלה תשבש את פעולת האיסוף. הייתכן שהבנק ייאלץ להסתמך על אינטואיציה?
כולם אוהבים פועל שובת
עננה נוספת בשמי המשק האמריקאי היא ההשבתה של שלוש יצרניות הרכב הגדולות ביותר. היא התחילה לפני שבועיים, לאחר שאיגוד פועלי הרכב (UAW) לא הגיע להסכם עם המעסיקים. השביתה התרחבה בסוף השבוע שעבר ל-38 מפעלי הרכבה ומרכזי הפצה ב-20 מדינות של ארה"ב.
תעשיית הרכב היא המנוע הכלכלי של מדינות המערב התיכון, ומדינות המערב התיכון הן שדה הקרב הפוליטי החשוב ביותר בבחירות לנשיאות. הכרעותיהן נופלות לעיתים קרובות על חודו של קול. החוד הזה העניק את הנשיאות לברק אובמה ב-2012, לטראמפ ב-2016 ולביידן ב-2020.
האיגודים המקצועיים נוטים מסורתית לטובת הדמוקרטים, אבל רק חלק מן השובתים מאוגדים בהם, וגם בין המאוגדים אין תמימות דעים.
איגוד פועלי הרכב הוא אחד האיגודים החשובים ביותר באמריקה, אבל מוטב לזכור שאפילו בשיאה תנועת האיגודים לא הקיפה יותר משליש העובדים בארה"ב. כיום רק עשירית העובדים מאוגדים.
הופעתו של ביידן ביום ג' במשמרת מחאה של פועלים שובתים במישיגן הייתה היסטורית. שום נשיא אמריקאי לא עשה כן לפניו, אף כי המפלגה הדמוקרטית מסתמכת זה מאה שנה על תמיכה כספית וארגונית מהאיגודים. "תעשיות הרכב נהנות מהכנסות שיא", הזכיר הנשיא, "ומן הדין שאתם, הפועלים, תיהנו מחוזי-שיא".
העניין בקולותיהם של פועלי הרכב אינו מוגבל לביידן. ביום ד' עומד להגיע למישיגן דונלד טראמפ, להביע אהדה. הוא אומנם מבקר אצל פועלים לא-מאוגדים, אבל עצם תמיכתו של מועמד רפובליקאי בשובתים היא חסרת תקדים. היא מעידה שהפוליטיקה האמריקאית מתמודדת במגרש חדש: המאבק על קולות "הצווארון הכחול" מתנהל באמצעים המזוהים היסטורית עם השמאל.
אין זה מן הנמנע שמקיץ בזה הקץ על הימין הקלאסי באמריקה, ואולי לא בה בלבד. את מקומו תופס פופוליזם אגרסיבי ועתיר דמגוגיה.
כמובן, טראמפ יצטרך לבלות חלק ניכר ממערכת הבחירות שלו בבתי המשפט שבהם יתבררו תיקיו. אבל שטות תהיה להקל ראש בסיכוייו.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.
כתבות
ני"ע
