"כמו סכין בבטן": טליה לנקרי מודה - 30 שנה נערכנו לאירוע כזה

"הכול קרס. ברמה האסטרטגית, היה תהליך של חיזוק החמאס", קובעת בנחרצות אל"מ (במיל') טליה לנקרי, לשעבר סגנית ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל). מאז פרצה המלחמה, היא פוקדת את אולפני הטלוויזיה וחוזרת על דבריה.

את הראיון איתה קיימנו מיד אחרי שיצאה מניחום אבלים בבתי משפחות שאיבדו את היקר להן מכול. "מה יש לי להגיד? עצוב", היא אומרת. "רצינו לייצר מצב שלחמאס יש מה להפסיד, וכל הזמן הסברנו שארגון הטרור לא מצטרף למבצעים ביהודה ושומרון או לצד הג'יהאד האסלאמי כי הוא מפחד להפסיד את מה שיש לו. אני לא טוענת שזה לא נכון, אבל היינו צריכים להיות ערניים לגבי מה שקורה. חשבנו שיש לנו מודיעין מצוין, שאין דבר שאנחנו לא יודעים, אבל זה נשבר לחלוטין".

"לא כל גוף צריך לפתוח מוקד"

במשך למעלה משלושה עשורים שירתה לנקרי בתפקידים שונים בצה"ל, כשאת דרכה סיימה בדרגת אלוף משנה, ולאחר מכן הצטרפה למל"ל. אחד מהתפקידים בו כיהנה במהלך שירותה היה ראש ענף תעסוקה מבצעית, במסגרתו הייתה אחראית על הסד"כ של צה"ל וחלוקת האמל"ח בין הגזרות. "הבעיות בתחום הזה צועקות לי מהשטח. הייתה בעיה של כוננות בסיסית. אמנם יש כוננות של אוטובוסים צמודים, חיל אוויר שמוכן להקפצה וכוחות מיוחדים, אבל כשפגעו במי שמפעיל את כל זה ומי שיודע לדבר עם המטכ"ל והפיקוד - הכוחות לא הופעלו מהר.. כל השרשרת נפגעה".

עם זאת, היא מדגישה: "ההתאוששות הייתה מהירה, ואנחנו כבר רואים שהקערה התהפכה וחזרה למקומה. לגייס מעל 300 אלף איש ולהציב אותם בגזרות שונות, ולהביא את האמצעים והכלים לשם - זה אתגר עצום. לכך הצבא נערך, ורואים מאוד מהר שהצבא מתעשת. אני עדיין מוטרדת שהפשלה - והיא באמת הייתה גדולה תביא את הציבור להגיד 'אין לנו על מי לסמוך' ברמה הצבאית. יש על מי לסמוך, והצבא מראה את זה".

לדבריה, נתוני הגיוס בימים אלה למילואים מוכיחים זאת, במיוחד לנוכח הוויכוח סביב השינויים במערכת המשפט והשאלה האם ברגע האמת כולם התייצבו למילואים. "זה מרגש אותי בצורה בלתי רגילה", מתארת לנקרי את תחושותיה. "היה ברור לי לגמרי שברגע שיידרשו, כולם יתייצבו".

ברמה האופרטיבית, האם צה"ל מגייס יותר מידי חיילי מילואים?
"זה לא יותר מדי, כי הצבא מסייע גם לדברים אחרים, כמו אבטחה של מפעלים חיוניים, סיוע במקלטים, פסיכולוגים, וחלילה בלוויות. הצבא מסייע מעבר למה שרואים. צריך להעניק תחושת ביטחון לאזרחים, גם אם אין איום קונקרטי".

יש גם המון ביקורת על חוסר הוודאות סביב הנעדרים והקשר עם המשפחות. ממה זה נובע?
"זה נובע מהעוצמה של האירוע, מכמות ההרוגים, זה שאי־אפשר להוציא גופות בזמן לחימה. סיבה נוספת, והמרכזית מבניהן, היא הפיקוד והשליטה ברמה הלאומית. הצבא אחראי על הצבא ועל החיילים ולא אחראי על האזרחים. כשאין מערכת כמו המערכת הצבאית המשומנת, אז מי אחראי להודיע למשפחות? כשכיהנתי במל"ל ניסיתי להקים גוף כזה, אבל אף אחד לא חשב שתהיה כזאת כמות של אזרחים הרוגים בבת אחת.

"כשמעבירים את החזית של המלחמה לעורף, אתה לא באמת יודע מה קורה. לכן, המשפחות מקבלות את המידע יומיים אחרי האירוע, או בכלל כשהמלחמה מסתיימת. אין גוף אחד שמרכז הכול. היו צריכים להטיל אחריות על גורם ספציפי במקום שכל גוף יפתח מוקד".

"הייתה כאן בעיה של יהירות"

האירועים שקרו באותו יום שבת ארור הפתיעו רבים, ולנוכח התוצאות הקשות, נראה שגם את מערכת הביטחון. אולם, לנקרי מספרת שבמערכת הביטחון כן נערכו לתרחיש פוטנציאלי כזה בבוא היום. "30 שנה נערכתי לאירוע כזה. הייתי ממונה במל"ל על התרחיש בעורף ואישרנו אותו. זיקקנו אותו לרגע הזה, וכשהוא קרה - זה היה כמו סכין גדולה בבטן. ועדיין, חשוב להדגיש מול הנזק והעוצמה הגדולה וכיבוש יישובי עוטף עזה - הלחימה הייתה עיקשת מצד כולם. שוטרים נלחמו, ובקרוב נשמע עוד על סיפורי הגבורה שלהם. היו גם אנשים שלקחו נשק ופשוט יצאו החוצה. חיילים שהיו במסיבה יצאו להילחם בידיים חשופות".

האם להערכתך תדמיתו של צה"ל, "כצבא החזק במזרח התיכון", נפגעה?
"צה"ל הוא הצבא הכי חזק באזור. אבל הייתה פה בעיה של יהירות וקושי לקרוא את התמונה. אם יודעים בוודאות שיש היערכות של חמאס למתקפה, לא הייתה צריכה להיות דילמה. אבל כשמקבלים 'סימנים מעידים', איך מתרגמים אותם? כשכוחות חמאס עזבו את המפקדות שלהם, זה כי הם חוששים מחיסול ממוקד של ישראל או כי הם מתכוננים למתקפה? יהיה זמן לתחקירים.

"כעת, התכלית של המלחמה היא מיטוט החמאס. זה יכול להיות מיטוט שלטון החמאס כך שהוא לא ישלוט ברצועה, או מיטוט היכולות הצבאיות של הארגון. אבל כמובן עולה גם השאלה - אז מי כן ישלוט שם? אך אחרי מה שהם עשו לנו, אי־אפשר לפעול אחרת. התקווה היא שהמלחמה תביא גם לשינוי אזרחי בתוך עזה".

יש סכנה שתפרוץ מלחמה בשתי חזיתות?
"לא נכנסנו למלחמה כשהכול שקט ורגוע; היו מספר אירועים בגבול הצפון לפני כן. יכול להיות שלא תהיה ברירה אלא לפגוע בחיזבאללה באופן משמעותי. צה"ל יכול להתמודד עם כמה חזיתות במקביל, אבל לא באותה העוצמה.

"בזמן האחרון מדברים על היחלשות ההרתעה, והאויב רואה את המדינה כחלשה, ובוודאי בגלל הפילוג הפוליטי. זה נתן רוח גבית לאויב. בהחלט יש לזה משמעויות וסיכונים גדולים".

השפעת הסיוע האמריקאי

מאז פרצה המלחמה, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן התייחס מספר פעמים לאירועים, והביע תמיכה מוחלטת בישראל, לרבות באמצעות נושאות מטוסים ומיירטי כיפת ברזל. "זה משמעותי. הסיוע האמריקאי בזמן מבצעים צבאיים ומלחמות הוא בדרך כלל ברמת ההצהרות, וגם בהשלמת מלאי ציוד אחרי המלחמה. אבל בנאום של ביידן הוא אמר: 'אני מבין את גודל האירוע'. במלחמת לבנון השנייה לא היה דבר כזה".

להערכתה, יש לכך השפעה מרחיקת לכת. "קודם כל בשטח וכמובן בהרתעה. ברגע שנסראללה ואיראן רואים את העוצמה של ארה"ב עם הוכחה ממשית לרצינות הסיוע, זה מעורר הרתעה ועוזר למנוע את תרחיש שתי החזיתות. יש כאן גם משמעות הרתעתית ארוכת־טווח".

המשמעויות הנלוות של המלחמה

מלבד המחיר הקשה מנשוא שהמלחמה גבתה עד כה, לאירועים הקשים יש גם השלכות נוספות. "אחת המשמעויות העיקריות היא לעורף. צריך להבין שהעורף הוא החזית. הבטן הרכה כמו שהאויב רואה אותה היא באוכלוסייה, וברציפות התפקוד הלאומי, כמו מים, חשמל ודלק.

"יש גם משמעויות לאפקטים הנלווים, כמו היבטים כלכליים וחברתיים של חוסן, חינוך וילדים. כבר עכשיו אנחנו רואים את ההשפעה כשהכריזו על לימודים מרחוק".

בסיום הראיון, לנקרי ביקשה להעביר מסר לשרי הממשלה: "זו בעיה גדולה שרובם לא הגיעו לשטח. הם צריכים לראות את זה בעיניים, ולקבל החלטות כשזה צרוב להם בנשמה".