סין ניסתה להחזיק את שני קצותיו של המקל במלחמה בעזה, ואז הגיע האיום הזה

הכותבת היא חוקרת של סין בתוכנית לימודי אסיה באוניברסיטת בר־אילן

סין ידועה ביכולת המדינית שלה לאחוז את החבל בשני קצותיו. מלחמת רוסיה־אוקראינה היא דוגמא מובהקת לאופן שבו סין שומרת על האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלה, בהיותה המרוויחה הגדולה מהסנקציות שהטיל המערב על רוסיה, בד בבד עם גינויי האגרסיביות הרוסית ואף נקיטה בסנקציות פיננסיות נגדה. אמנם לקח זמן עד שסין הצטרפה לגינוי הרשמי של האו"ם נגד רוסיה ובהמשך להחלטה להנחיל סנקציות מוגבלות, אך לסינים יש סבלנות. הם בוחנים היטב את מפת האינטרסים, את ההפסד והרווח הצפוי מנקיטת עמדה ואת הרוח המנשבת מארה"ב, מהאיחוד האירופי ומבעלות בריתן, בין היתר, במזרח התיכון.

לכן מוקדם עדיין להסיק לגבי העמדה של סין כלפי המשבר הנוכחי במזרח התיכון. ייתכן ונראה שינוי בחודשים הקרובים, הן ברמה ההצהרתית והן ברמה המעשית. בשלב זה בולט כי ברמה ההצהרתית, ישנו שינוי מהעמימות שסין נקטה בעבר כלפי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. מיד עם פרוץ המלחמה סין קראה לאיפוק ולהפסקת האלימות של שני הצדדים, אך ללא גינוי הטבח של 7.10 שביצע חמאס. לאחר מכן גברה הביקורת של בייג'ינג על ישראל. בנאומו בפתח פסגת ה־BRICS בנובמבר האחרון קרא נשיא סין, שי ג'ינפינג, "להפסקת העונש הקולקטיבי נגד הפלסטינים" מצד ישראל ולהפסקת אש מיידית. התקשורת הסינית, הנשלטת כולה על ידי הממשל, מהדהדת את העמדה הזו בסיקור חד־צדדי ואנטי־ישראלי של המלחמה כבר מראשיתה.

ביטויים אנטישמיים וקונספירציות על שליטה יהודית

ביטויי האנטישמיות החריגים בעוצמתם ברשתות החברתיות בסין הם ביטוי נוסף לעמדה של בייג'ינג. ביטויים אלה הם גם תגובה לסיקור התקשורתי, אבל בסין המשוואה הזו של השפעת התקשורת על דעת הקהל אף פעם לא מתקיימת אם השלטון לא מעוניין בה. כלומר, השיח הציבורי נגד ישראל אינו עניין חדש שמגיע כתגובה למלחמות או למבצעים באזור (אם כי העיסוק בישראל הוא שולי יחסית ברשתות החברתיות). לעומת זאת, ביטויים אנטישמיים נגד יהודים, קונספירציות על שליטה יהודית עולמית (תוך התמקדות בפוליטיקה והכלכלה האמריקאית) ואף שימוש ברטוריקה נאצית הם בהחלט סימן לכך שהשלטון מעוניין לאפשר תמיכה ציבורית בעמדה החד־צדדית שלו במלחמה הנוכחית. קהל היעד של השלטון הסיני הוא הציבור הסיני ושותפיה הכלכליים הדומיננטיים. הציבור הישראלי ממוקם נמוך בשרשרת המזון מבחינת האינטרסים הסינים, הרבה אחרי הציבור הרוסי או המצרי לצורך העניין.

ההיבט ההצהרתי הוא צד אחד של המקל, צד שסין למדה לשחק בו היטב בזירה הבינלאומית תוך הבנת חוקי המשחק, לפיו אפשר להגיד משהו אחד ולעשות בשטח משהו אחר, כמו במקרה של מלחמת רוסיה־אוקראינה. מבחינה גיאו־פוליטית סין מנסה לא להישען יותר מדי על הציר של רוסיה, איראן וצפון קוריאה, שמספקות נשק לחמאס וכמובן מימון מלא לחיזבאללה במקרה של איראן. הציר הזה עלול להציב בעיות מול מדינות נוספות במזרח התיכון, דוגמת סעודיה והאמירויות, שנפגעות מהאיום החות'י על הסחר הימי. עם זאת, סין לא מעוניינת להציג תמיכה בעמדה האמריקאית ובמעורבות הבריטית והצרפתית לקדם הסדר מדיני בין ישראל לחיזבאללה, תוך תמיכה צבאית וכלכלית בישראל. המשחק העדין הזה מצריך וירטואוזיות דיפלומטית מצד סין. קרי הצהרות רשמיות פרו־פלסטיניות תוך שמירת מרחק מתיווך או מעורבות אקטיבית במצב.

נקטה עמימות ביחס לאיום החות'י עד שהוא הגיע לסיפה

ההיבט הכלכלי הוא הצד השני של המקל. סין שומרת על האינטרסים והפעילות העסקית שלה עם כל הצדדים, כולל ישראל, איראן, לבנון, מצרים וכפי שפורסם לאחרונה גם עם חמאס. במהלך הלחימה בעזה צה"ל חשף שימוש של חמאס באמצעי לחימה מתוצרת סין, הכולל מחסניות, כוונות ירי, מטולי רימונים, אמצעי שמע מתקדמים ועוד. מדובר בממצאים חדשים אך לא בהכרח מפתיעים. האצבע המאשימה מופנית כמובן נגד איראן, שייתכן ופועלת מאחורי גבה של סין. תרחיש כזה יאפשר לישראל לשמר את היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם סין, תוך בירור הסוגייה בערוצים חשאיים בין המדינות. לישראל אין אינטרס להחמיר את המצב הכלכלי במהלך הלחימה, וככל הנראה היכולת להשפיע על סין באפיק הסחר שלה מול איראן היא מוגבלת בכל מקרה.

האיום החות'י הוא סוגייה כלכלית נוספת שמשפיעה על האינטרסים הכלכליים הסינים, ומציגה את המורכבות של המעורבות הסינית. סין נמנעה מנקיטת עמדה ברורה בנוגע לאיום הימי, עד לאחרונה. עמימות זו שירתה את סין כיוון שהן החות'ים והן הסעודים עשו שימוש באמצעי לחימה והגנה סינים שהופנו האחד כלפי השני. ההחלטה של סין להפסיק את הגעתה של חברת הספנות הענקית קוסקו לישראל מעידה על שינוי בגישה הסינית כלפי האיום החות'י, שנתפס עד כה על ידי סין כאיום ספציפי נגד ספינות ישראליות בלבד.

מלבד ההשלכות הכלכליות על הסחר הימי, ישנן גם השלכות על מדיניות החוץ ועל מעמדה של סין. הכרה באיום פוטנציאלי על ספינות סיניות עד כדי הפסקת קו הסחר המדובר יכולה לדחוף את סין לעמדה מעורבת יותר במלחמת חרבות ברזל. זאת כדי לשמר את תדמיתה כמעצמה חזקה שמסוגלת להגן על האינטרסים שלה במזרח התיכון.