המלך של וול סטריט: בדרכו החוצה מצמרת הבנקאות, ג'יימי דיימון זורק כמה נבואות זעם

העומד בראשו של ג'יי.פי מורגן, שהפך הודות לניווטו לבנק האמריקאי המוביל בשווי שוק ונכסים, ידוע גם כרואה השחורות של הענף • פעם אחר פעם הוא מזהיר מפני אינפלציה גבוהה, מיתון עולמי ואיומים גיאו–פוליטיים, וזוכה לאוזן קשבת מהמנהיגים הבכירים ביותר • כעת הוא רומז שהפרישה שלו תהיה מוקדמת מהצפוי, ומספק עוד תחזית שחורה לקינוח: "היערכו לתרחיש הגרוע ביותר"

ג'יימי דיימון / צילומים: AP, Ludovic Marin ו־Shutterstock
ג'יימי דיימון / צילומים: AP, Ludovic Marin ו־Shutterstock

הסיפור של ג'יימי דיימון הוא סיפורה של וול סטריט המודרנית. הוא יושב בראש הבנק הגדול במדינה, כמנכ"ל ויו"ר ג'יי.פי מורגן, ומפקח על יותר מ-2 טריליון דולר בנכסים ורבע מיליון עובדים, ממנהטן ועד מומבאי. הוא היה דמות מרכזית בפיתוחו של עידן המגה-בנקים, וקנה לעצמו מוניטין של קוצץ עלויות חסר רחמים כשהבנקאות הפכה משמרנית לפזרנית. נשיאים, ראשי ממשלה, נסיכים ושייח'ים מבקשים את עצותיו. לעתים קרובות, הן מנבאות שחורות. עכשיו הוא קורץ לפרישה.

המניה שמניבה לבאפט רווח של 50% מתחילת השנה, וזו שהוא מופסד בה 
וול סטריט מול ת"א: התשואות במאי והפערים המדהימים 

מקווינס לוול סטריט

דיימון נולד בקווינס, ניו יורק, ב-1956, נכד למהגר יווני שהפך לברוקר. אביו תיאודור היה גם הוא סוחר מניות שבסופו של דבר הפך לסגן נשיא בכיר באמריקן אקספרס. דיימון סיים את לימודיו באוניברסיטת טאפטס היוקרתית, שם התמחה בפסיכולוגיה וכלכלה. לאחר קדנציה כיועץ ניהול ב-Boston Consulting Group, קיבל תואר MBA מהרווארד ב-1982.

בסיום לימודיו, בהוראת המנטור שלו, איש הכספים האגדי סנפורד (סנדי) וייל, הוא דחה הצעות מגולדמן זאקס ומורגן סטנלי, והחל את דרכו כאנליסט אשראי באמריקן אקספרס, שם עבד תחת וייל. שם דיימון טעם לראשונה את תעשיית הבנקאות ולמד את המשמעות של ניהול סיכונים, שיהפוך למאפיין מכונן בסגנון המנהיגות שלו בעתיד.

עליית דיימון לצמרת הבנקאית החלה ב-1985, כשהצטרף לוייל בבנק השקעות מתקשה בשם Shearson Loeb Rhodes. יחד הם הפכו את הבנק לאחד המצליחים והרווחיים בתעשייה, ובשנת 1993 מיזגו אותו עם בנק נוסף והקימו את הענקית הפיננסית סיטיגרופ. דיימון שימש כנשיא וסמנכ"ל תפעול של סיטיגרופ כמה שנים, אך ב-1998, לאחר 15 שנות עבודה משותפת, פוטר בפתאומיות. מאוחר יותר וייל יספר לניו יורק טיימס שזה היה בגלל שדיימון רצה את תפקיד המנכ"ל, אבל הוא לא היה מוכן לפרוש. באותו ראיון הודה שהוא מתחרט על כך.

דיימון זיהה הזדמנות. הוא השתמש בלקחים מימיו בסיטיגרופ כדי להעצים את בנק "וואן" שבסיסו בשיקגו. הבנק גדל במהירות, וב-2004 התמזג עם ג'יי.פי מורגן צ'ייס. דיימון הפך לנשיא ומנהל התפעול של ענקית הבנקאות החדשה.

מנכ"ל בים סוער

ב-2006 הפך דיימון למנכ"ל ג'יי.פי מורגן, שהפך תחתיו לאחד הבנקים המצליחים והרווחיים בעולם, עם שווי שוק של כמעט 580 מיליארד דולר היום. הוא ידוע בסגנון ניהול מעשי ודקדקני, עוקב מקרוב אחר ביצועי הבנק ולא נרתע מהחלטות קשות.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה במשבר הפיננסי של 2008, כשדיימון מילא תפקיד מרכזי בחילוץ הבנקים הגדולים. הוא החליט לרכוש את וושינגטון מיוצ'ואל ובר סטרנס, שני בנקים שהיו על סף קריסה, מה שסייע לחזק את מעמדו של ג'יי.פי מורגן, בייחוד לאחר שהתגלה כאחד הבנקים הבודדים שנותרו רווחיים אז.

"חלק גדול מהסיקור הדרמטי של המשבר בוול סטריט התמקד בפגמים שלו - ההיבריס והחמדנות", כתב הסופר והעיתונאי דאף מקדונלד ב-2009 בספרו "האדם האחרון שעומד: עלייתם של ג'יימי דיימון וג'יי.פי מורגן צ'ייס". "הסיפור של דיימון הפוך - סיפור של ערכים של בהירות, עקביות, יושרה ואומץ. בכך שדבק בהם, דיימון הפך למנהל הבנקאות הדומיננטי של תקופתו".

דיימון צמצם במהירות עלויות, כתב מקדונלד בביוגרפיה. הוא מנע מהאגף הארגוני של הבנק מלממן השתתפות של לקוחות באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס, ביטל חוזה של 5 מיליארד דולר עם IBM לשירותי מחשב, והפחית את שכר המנהלים האזוריים ב-50% בתוך שנתיים. "החדשות שג'יימי הגיע מקבילות לאמירה שאיוון האיום בא לשתות תה", כתב מקדולנד.

תחת הנהגתו, ובעיקר בשל שותפויות אסטרטגיות ורכישות שביצע, השווי של ג'יי.פי מורגן זינק, והוא הפך לבנק האמריקאי המוביל במונחי נכסים מקומיים ושווי שוק. לפי מגזין פרוטון, שווי מנייתו גדל פי שלושה מאז שדיימון הפך למנכ"ל, ועל פי בלומברג ב-2023 הבנק רשם את הרווח השנתי הגדול ביותר שרשם אי פעם בנק אמריקאי.

ב-2020, דיימון לא רק ניווט את הבנק דרך משבר הקורונה, אלא גם שיחק תפקיד משמעותי בכלכלת ארה"ב, בהתחייבות של 30 מיליארד דולר לתמיכה בעסקים ובקהילות שנפגעו מהמגפה. דיימון שחזר את תפקידו כמושיע פעם נוספת ב-2023, כשעבד עם שרת האוצר ג'נט ילן ויו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול, כדי לגייס ממנהיגי 11 בנקים גדולים 30 מיליארד דולר למניעת התמוטטות בנק פירסט ריפבליק.

כשהוא מדבר, מקשיבים

כשדיימון מדבר אנשים נוטים להקשיב. במיוחד כשזה על מצב הכלכלה. בראיונות, הוא נוהג להגדיר עצמו כ"אופטימיסט". "אם תסתכל על ההיסטוריה, אם תיקח עיתון ותפתח אותו בכל חודש של כל שנה, תהיה לך אותה רשימה של דברים בלתי צפויים", אמר ב-2019 בראיון ל-CBS. "הטבע האנושי מסתכל על הגורם המפחיד ומגיב לטווח הקצר. אבל כבר ראינו 50 או 60 משברים בינ"ל מאז מלחמת העולם השנייה. רק אחד באמת השפיע על הכלכלה העולמית בטווח הקצר", אמר, מתייחס למשבר הנפט במזרח התיכון ב-1973, כשמחירו זינק מ-2 ל-20 דולר לחבית והיה מיתון עולמי.

"היו מלחמות עם הודו ופקיסטן, סכסוכים בעיראק, אפגניסטן, קוריאה, וייטנאם, לסין היו מלחמות עם וייטנאם ועם רוסיה. אף אחד מאלה לא השפיע על הכלכלה העולמית", אמר אז. "זו הכלכלה המשגשגת ביותר שהעולם ראה אי פעם והיא תמשיך בכך במשך 100 השנים הבאות", הוסיף.

אך דיימון לא תמיד אופטימי. כשהבנק פרסם עוד דוח כספי שובר שיאים באוקטובר 2023, הוא הזהיר כי "זו עשויה להיות התקופה המסוכנת ביותר שראה העולם זה עשרות שנים". הוא הציג רשימה של נושאים מרכזיים שאליהם הוא מכוון: מלחמת רוסיה-אוקראינה, מלחמת ישראל-חמאס, רמות גבוהות של חוב וגירעונות ממשלתיים, אינפלציה גבוהה, שוק עבודה תחרותי ושביתות בתחום הייצור והבידור.

דיימון מזהיר כבר תקופה שהאינפלציה בארה"ב עלולה להישאר גבוהה זמן רב. בראיון מנובמבר אמר ליאהו פייננס שעסקים צריכים להיערך לתרחיש הגרוע ביותר. "העניינים הגיאו־פוליטיים הם ללא ספק החמורים ביותר מאז 1938", אמר, והזהיר ממיתון עולמי.

באפריל האחרון פרסם את מכתבו השנתי לבעלי המניות, והזהיר שהריביות עלולות לעלות משמעותית ועד כדי 8%. לדבריו, הדאגה העיקרית היא מכך שהמשקיעים אופטימיים מדי אל מול האיומים הגיאו-פוליטיים, האינפלציה והמיתון. גם בכנס הבנק, שהתקיים במאי בשנגחאי, סיפק תחזית שלילית נוספת, ואמר שהעולם לא מוכן לעוד עלייה באינפלציה.

כשנשאל לגבי פרישה, נהג דיימון להתבדח בתשובה קבועה: "בעוד חמש שנים", לא משנה מתי נשאל. אלא שלאחרונה, בתשובה לאותה שאלה אמר דיימון לבעלי המניות שלוח הזמנים הוא "כבר לא חמש שנים". שעון החול התהפך, והבנק הגדול בארה"ב כבר התחיל לתכנן תוכניות לימים שאחרי המלך.