בניין מטה משרד המשפטים עומד שומם כבר כשנתיים. לא תאמינו מה הסיבות

מדובר בסיפור קטן. זניח במונחים ממשלתיים. אבל משל נהדר להתנהלות המדינה ולהתייחסותה לכסף ציבורי.

● בלעדי | שלוש חניות צמודות בתל אביב או קרבה לרכבת הקלה: מה שווה יותר  
● משרד המשפטים יקשיח את בחינות הרישוי של מתווכי הדירות 

במסגרת הדוחות הכספיים שפורסמו בבורסה בימים האחרונים, ציינה חברת אפי נכסים כי החלה לקבל תשלומים עבור פרויקט הקמת משרד המשפטים, "אשר שולמו על ידי המזמינה". המזמינה היא מדינת ישראל, כלומר הכסף של כולנו, שמשולם עבור הקריה המפוארת שהוקם עבור משרד המשפטים בכניסה לירושלים. זאת, כפי שדיווחה היזמית, "לאחר שבמהלך מרץ 2024 התקבל טופס 4 לפרויקט". בינתיים, התשלום הגיע ל־13 מיליון שקל.

מה הבעיה? שטופס האכלוס אכן התקבל לפני יותר משלושה חודשים, אבל המגדל עדיין עומד שומם. ועוד בעיה: החברות הזוכות - אפי היזמית ודניה סיבוס הקבלן המבצע - זכו במכרז לפני שמונה שנים, ביוני 2016, והן גם העריכו שהוא יאוכלס לכל המאוחר ב־2020.

מה קרה בדרך? להלן תמצית הסיפור: ביוני 2016 הודיעה המדינה כי אפי נכסים תתכנן ותקים את מבנה משרד המשפטים בקרית הממשלה שבכניסה לירושלים: בניין בן 5 קומות ולידו מגדל בן 14 קומות, מעל 500 מקומות חניה ושטחי מסחר של 1,500 מ"ר. מדובר במכרז B.O.T החביב על אנשי האוצר, שבמסגרתו חברה פרטית בונה ומתפעלת פרויקט לתקופה מוגדרת, ובסיומה הוא עובר לממשלה. לפי תנאי המכרז, אפי תתפעל את הפרויקט כ־22 שנה, בתמורה לתשלום שנתי קבוע מהמדינה בגובה 23 מיליון שקל (צמודים למדד), בנוסף לעלות תחזוקה שוטפת ומענק הקמה. המבצעת, דניה סיבוס, לא חיכתה רגע. צו התחלת העבודה ניתן ביולי, ועבודות ההקמה החלו בדצמבר. החברות דיווחו על סיום צפוי לכל המאוחר ברבעון השלישי של 2020.

למה חייבים חניה לכולם?

רק שלפתע, 1,500 עובדי משרד המשפטים קלטו שלא תהיה חניה לכולם. מהלך מתבקש לגמרי, במדינה שמשקיעה עשרות מיליארדים לרישות הבירה בתחבורה ציבורית וברכבות קלות, וכשהגעה ברכב פרטי לקרית הממשלה מדי יום היא ממילא סיוט מתמשך, שכולל פקקים אדירים. אבל למה שזה יעניין את עובדי המדינה, שחשים שהזכות לחניה רשומה להם בטאבו, מה גם שאם עובר ימכור את רכבו הוא עלול לאבד לא מעט כסף בתלוש השכר הרשום כהוצאת רכב. אז החוזה נפתח מחדש, ולתוכנית נוספו עוד 640 מקומות חניה. על הדרך, כי אם כבר משנים תב"ע (תוכנית בניין עיר) אז למה לחשוב בקטן, נוספו עוד שלוש קומות לבניין. מבחינת דניה סיבוס ואפי, מדובר בעוד 230 מיליון שקל. מועד הפתיחה עודכן למחצית ראשונה של 2022.

מבחינת המדינה, ההצדקה לשינוי ולעיכוב הגדול של הפרויקט היתה העברת עוד שלוחות של המשרד לתוך הבניין החדש, מה שאומר שכעת יוכלו לעבוד בו 1,850 עובדים. בנוסף, טורחים שם להדגיש שהחניון ישרת את כל הקריה החדשה, ולא רק את עובדי המשרד הפריבילגים.

אז כיצד עברו מאז שנתיים, בהן הפרויקט עומד ריק ומוכן, הוא טרם נמסר למשרד המשפטים עצמו והמדינה ממשיכה לשלם מיליוני שקלים עבור שכירות במשרדים אחרים? כי משרד ראש הממשלה התעורר באיחור אלגנטי. עוד כאלף רכבים בכניסה לקרית הממשלה בבוקר, לבניין שהוקם יותר מדי קרוב למשרד ראש הממשלה, זה יותר מדי לעובדים ולאנשי שירות הביטחון, בהיבט התחבורתי ובהיבט הביטחוני. אז הרימו טלפון לדניה סיבוס, והוחלט להזיז את הכניסה למשרד ראש הממשלה כמה עשרות מטרים. במקביל, זו הייתה הזדמנות לדרוש עוד קיר הגנה חדש מסביב למשרד רה"מ. עוד כ־100 מיליון שקל, שאף אחד לא לקח בחשבון בתוכנית המקורית, ושמשום מה חיכו איתם לדקה ה־90. מה בוער?

חשש משנים ללא אכלוס

ככה הגענו ליוני 2024. עבודות הזזת המחסום בעיצומן, מה שאומר שאי אפשר בינתיים להיכנס לחניון הקריה החדשה, וממילא אף עובד לא יסכים לבוא לבניין. ובינתיים, החשש הגדול של החשב הכללי הוא מתקדים בניין ג'נרי 2 בקרית הממשלה, לא רחוק משם. בניין שעמד ריק שנתיים, כי היו בו 320 חניות בלבד עבור אלפיים עובדים, ורק בית הדין לעבודה אילץ את העובדים בשנת 2019 להיכנס אליו. זאת, אף שהוצעו פתרונות חניה חלופיים מסביב. וזה כשמי שהוביל את המאבק היו לא אחרים מעובדי המשרד להגנת הסביבה שעברו לבניין - אלה שמסבירים לנו כל יום עד כמה העתיד בתחבורה ציבורית וכמה נזק סביבתי מייצר הרכב הפרטי. עובדי משרד המשפטים לא אמרו את המילה האחרונה, ודאי כשהכסף על שכירות לבניין החלופי לא יוצא מכיסם.

ממשרדי המשפטים והאוצר נמסר כי "פרויקט משרד המשפטים משמעותי ומורכב והוא בשלבי מסירה אחרונים מול משרד המשפטים. אגף החשב הכללי ומשרד המשפטים פועלים לצמצם ככל הניתן את לוחות הזמנים לאכלוס, בין היתר באמצעות התקנת אמצעים וריהוט במבנה, במקביל לשלבי המסירה".

כוכבי השבוע

מצוין: המערכת שכן תפקדה ב־7 באוקטובר

האסון שפקד אותנו, כולל השיתוק והנרפות של המערכות הפוליטית והביטחונית, עוד ייחקר ויטופל. אבל בתוך כל הדכדוך, חשוב לדבר על הישגים מערכתיים. לעלות על נס את מערכת הבריאות, שהבינה מיד את גודל האירוע והשתלטה עליו באופן מופתי.

השבוע, בוועידת הדרום לעסקים שערך גלובס בשדרות, סיפר ד"ר דן שוורצפוקס, מנהל חדר המיון וסמנכ"ל בי"ח סורוקה, עד כמה הוא והצוות "התאפסו במהירות, והבינו את הסיטואציה ב-7 באוקטובר". פרופ' יצחק קרייס, מנכ"ל בי"ח שיבא, התייחס ל"נתון הפנומנלי", ולפיו 99.5% ממי שהגיע פצוע לבית חולים - כל בתי החולים בארץ - יצא חי". מדינת ישראל, הסביר קרייס (לשעבר קצין רפואה ראשי בצה"ל), "היא היחידה בעולם שבה פרמדיק או רופא נמצאים ביחידות הלוחמות, ושנותנת דם בשדה הקרב".

תודה להם. והלוואי שיתר המערכות יישרו קו עם מערכת הבריאות שלנו.

בלתי־מספיק: כמו זוג במסלול לגירושים

הדיון על גיוס החרדים מתנהל כמו זוג על המסלול לגירושים. המעורבות של עורכי הדין, המצלמות והעיתונאים היא הדרך הבטוחה להסלמה ולהפסד של כל הצדדים. שכן המטרה העיקרית של המשפטנים וההמון היא להכריע ולהוציא עין ליריב, בלי שום קשר לטובת הלקוח או התוצאה הסופית. העיקר להיות צודק, רצוי עם מנה גדושה של ציטוטים נהדרים, על חשבון הניסיון הקשה פי כמה להגיע לתוצאה ישימה ומשמעותית. זה שלב שבו שוכחים שמדובר במשפחה אחת, שמוכרחה להגיע למקסימום פשרות והסכמות, לפחות עבור הדורות הבאים.

הבעיה העיקרית, והמבהילה ביותר, היא שכדור השלג כבר עמוק במורד הדרך. הכותרות והפופוליזם הם גם ככה חזות הכל. כמה חבל שאי אפשר להושיב את בן גוריון ואת הרב קרליץ ("החזון איש") לייצר סטטוס קוו חדש והגיוני, שיכניס את החרדים תחת האלונקה וכובד הנטל הביטחוני.