כלבים משוטטים ברחו לישראל מההפגזות בלבנון: כך הפכו יישובי הצפון לג'ונגל בחסות המלחמה

בחזית בניין מעונות הסטודנטים של המכללה האקדמית תל חי בקריית שמונה עדיין מתנוסס שלט גדול - "כאן גרים בכיף סטודנטים מאושרים". אבל בפנים אין איש, המבנה ריק, נטוש לגמרי. תושבי המקום שנותרו מספרים לנו שהסטודנטים היו הראשונים להתפנות, ואחריהם מרבית תושבי העיר. בודדים נשארו. אפשר לחצות אותה בנסיעה בתוך זמן קצר. הרמזורים רובם מושבתים, מהבהבים בכתום, תריסי החנויות מוגפים והכבישים ריקים כמעט לחלוטין.

● דיור מוגן, גרסת מלחמה: הישראלים שבונים בונקר, על כל צרה שלא תבוא
● בינה מלאכותית לא מחסלת משרות? ספרו את זה לפרילנסרים
● האנטישמיות באוסטרליה התפרצה ושר האוצר לשעבר עשה על זה סרט

אך בכל זאת אפשר למצוא חיים בעיר. בעלי חיים. בין רעש מסוקי הקרב והאזעקות החוזרות והנשנות, ניתן לפעמים לשמוע את רעש חיות הבר שפלשו לשטח העירוני, ומסתובבות בו כבשלהן. "בבוקר ממש אפשר לראות להקות של תנים מתהלכות בין הבתים", מספר אחד הפקחים של רשות הטבע והגנים. ולא רק תנים, גם דורבנים ומזיקים כמו יתושים וזבובי חול שעלולים לשאת מחלות שונות - כולם מצאו את מושבם באזור העזוב.

 אש מתלקחת בשדה. ''עד כה נשרפו 100-70 אלף דונם'' / צילום: Reuters, Mostafa Alkharouf

"תשתיות הביוב יבשות לגמרי ואנחנו רואים עלייה של מכרסמים", אומרת ד"ר סיגל בלומנפלד, מנהלת מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה. "גם כלבים משוטטים הגיעו מלבנון כדי לברוח מההפגזות שם", מספר נועם רווח, פקח אזורי, רשות הטבע והגנים. "הם נכנסו דרך הר דב והגולן, באזורים שאין בהם גדר, לכל צפון הארץ. גם אם כבר אין אוכל בפחים, הם מוצאים את הלולים הנטושים ואת גינות הירק".

ולא מדובר רק באזור המיושב. גם בשמורות הטבע מסתגלות החיות להיעדרם של בני אדם. "יש פחות מטיילים בצפון, גם באזורים שלא פונו - בפסח אנחנו רגילים לראות חצי מיליון איש בשמורות ומאות אלפי לינות. השנה היו עשרות אלפי מטיילים בלבד ואולי אלף לינות. הצבאים שהיו יוצאים רק אחרי שעות הסגירה מסתובבים בכל שטח השמורה בכל היום".

אפשר היה אולי לספר את הסיפור הזה כמחמם לב, כזה שמראה כיצד הטבע חזק מהכול ומצליח לשקם את עצמו בהיעדרם של בני האדם, כפי שאולי ראינו בתקופת הקורונה. אבל המציאות מורכבת יותר - הכלבים המשוטטים מלבנון נושאים איתם גם כלבת ומעבירים אותה לחיות אחרות, למשל רפתות של פרות שחלקן נטושות וחלקן פועלות בכוח אדם מצומצם מאוד. "יהיה מאוד קשה לטפל בבעיה הזאת גם כשהתושבים יחזרו", אומר רווח. "הפתרון הוא לכידה או המתה, אבל מי רוצה לירות בכלב? זה קשה יותר מלירות בחזיר בר, גם רגשית וגם בפועל. גם ללכוד ולחסן מאות כלבים זה די בלתי אפשרי. בסוף מה שיקרה הוא שהחקלאים יפזרו רעל, וכל החיות כולל כלבי המחמד וחיות הבר ימותו מזה".

הפקחים של רשות הטבע והגנים מנסים לטפל במצב ככל יכולתם, אבל הם ברובם במילואים או פונו. "במושב כרכום ראינו שועלים בתוך היישוב ולא יכולנו לטפל בהם, כי הפקח של השירות הווטרינרי אצלם מגויס", מסביר רווח. "גם אני מתגייס וחוזר ומתגייס וחוזר, וגם כשאני כאן אני רק בן אדם אחד. אני לא יכול לכבות שריפה שש שעות, להילחם בציידים הלא חוקיים ואז ללכוד חיות בר בערים".

"החיות מרגישות את הסטרס"

מלבד בעלי חיים מסוימים שמוצאים מקום ביישובי הצפון השוממים, המלחמה גם כמובן מביאה עמה הרס לטבע. "הצפון לא דומה לאזורים אחרים שנעזבו", אומרת תמר רביב, מנהלת אגף מגוון ביולוגי ושטחים פתוחים במשרד להגנת הסביבה. "הוא אולי לא מיושב, אבל יש בו פעילות כל הזמן - צבאית וחקלאית. גם התקיפות עצמן יוצרות שריפות בלי סוף. אנחנו מדברים על פסולת מסוגים שונים שמושלכת לטבע, הקמת מתקנים צבאיים".

 תנים ביערות. ''גם הפיצוצים לא תורמים לבריאות החיות'' / צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע

כל מה שהיה שמור בשמורות הטבע נדרס כעת ברגל גסה. כך דרכה של מלחמה. "נפרצו דרכים במקומות שמעולם לא היו בהם דרכים וממש לא רצינו שתהיה גישה למקומות האלה", אומר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים. "יש למשל שמורה קטנה מאוד בשם סחלבי מנרה, שמאופיינת בקרקע ייחודית וסחלבים שחלקם נדירים מאוד. היא נמצאת ליד הגבול, וכעת כל העולם ואשתו נמצאים שם. הפכו את הקרקע, ואנחנו אפילו לא יודעים מה שרד. אני מגיע להרבה מקומות בצפון, אבל לשם לא.

"באזור החרמון הייתה בריכת מים עם מינים של צומח שגדלים רק בה. הכניסו כלים, לקחו אדמה מהבריכה, הרסו את הקרקע באופן ששינה את קצב הניקוז. בתי גידול ייחודיים נפגעו ואין לדעת מה ישתקם או מתי".

"אפשר לראות שהקרקע ממש נהרסה ועוצבה מחדש", אומר רני עמיר, סמנכ"ל בכיר למשאבי טבע וחוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה. "אנחנו רואים את זה למשל בערוץ נחל כמו בקעת מן בשולי החרמון. זה מכתש טבעי שמגן על מגוון ביולוגי מדהים, והוא שימש כשטח כינוס, מה שיצר הרס מוחלט. החרקים, הצמחים, הציפורים - הכול נדרס ומת". החשש הוא שהפרת המרקם האקולוגי באזור מסוים גם תוביל לכניסה של מינים פולשים, שהם בעצם אלה שיגרמו את הנזק הגדול ביותר למקום. "כל הפרה, כמו שימוש בכלים כבדים, דוחפת את המינים הפולשים לאזורים חדשים", אומר עמיר.

 לבלוב של צמחיה מעל הקרקע השרופה / צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע

אנחנו ממשיכים בנסיעה על שבילי הר קרן נפתלי, הפקח מצביע על שורת בטונדות שהוצבו שם בידי הצבא ומסביר: "הדרך הזאת היא קו ישר ללבנון, ורכבים צבאיים הם מטרה שמעניינת את חיזבאללה. הבטונדות פה אמורות להגן". בתוך אחד ממקטעי ההר הושמש לצורכי הצבא שטח רב, שהוא חלק משמורת הטבע מורדות רכס נפתלי. השמורה עצמה הוכרזה רק בשנת 2022, כאשר רשות הטבע והגנים תיארו אותה כחלק מהמסדרון האקולוגי הארצי צפון־דרום. זאת משום שגדלה בה צמחייה ייחודית ונדירה, מתקיים בה מגוון אקולוגי רחב וממוקמים בה ארבעה יישובים מהעת העתיקה.

דולב אף מסביר שלעיתים צה"ל מבצע חפירות שלמעשה הופכות למלכודות אקולוגיות. "נניח שיצרו מחפורת קליעים והיא התמלאה במים, שלולית במקום שבו מעולם לא הייתה שלולית. מגיע חרק, מגיעה קרפדה, והם חושבים - יש פה מקור מים. אבל למעשה המקום לא יודע להחזיק את מעגל החיים שלהם. תוצרי הרבייה לא יצליחו שם והם איבדו דור".

תוצר לוואי נוסף ומזיק לטבע עלול להיות פריסת גדרות התיל. "חיות הבר יכולות להיתקל בהן", מסביר דולב. "בהחלט רואים כאן מדי פעם עטלף או דורס לילה מלופפים בגדר". רווח מוסיף: "גם הפיצוצים לא תורמים לבריאות החיות. מלבד הפגיעות הישירות, הם מרגישים את הסטרס, ואולי לא יעמידו צאצאים בשנה הבאה".

 חיוויאי בשדה מוקשים. ''הרבה מהחרקים, הצמחים והציפורים נדרסו'' / צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע

יש מה לעשות עם כל זה?
"בצה"ל מודעים לבעיות הללו ומנסים לעשות מה שאפשר בגבולות סדרי העדיפויות שלו", אומרת בלומנפלד. "למשל, הם מקשיבים להוראות שלנו לגבי הזזת כלים כבדים באופן שיעשה נזק הכי פחות שאפשר".

"השריפה היא הצייד הכי גדול"

אלא שכל הבעיות שתיארנו עד כה מתגמדות אל מול השריפות שהחריבו חלקים נרחבים מהצפון היפה. טרם הגענו לקריית שמונה, עברנו ביער ביריה. היער, השני בגודלו במדינת ישראל, ממוקם מצפון לצפת, מדרונות על גבי מדרונות של הרי הגליל. בימים של שגרה הוא ידוע ביופיו, אבל כעת חלקים שלמים ממנו חרוכים לחלוטין. בצל המלחמה, כמו גם נפילת הרקטות ושברי היירוטים, נשרפו אלפי דונמים. מראש אחת התצפיות הנוף שחור. הריח מספר גם הוא את טרגדיית המקום, ריח של עץ רב שנשרף.

 שריפה בפאתי קריית שמונה, בחודש שעבר. נוף שחור / צילום: ap, Leo Correa

הפקחים שולפים את הטלפון הנייד ומראים סרטונים שצילמו ימים ספורים לאחר שהצליחו להשתלט על שריפות הענק שהתחוללו באזור. בין שלל העצים המפוחמים רואים גם שלדים של פרות המרעה. בהמשך, בצד הדרך, תמרור מהירות, חרוך גם הוא, עדיין עומד בשיפוע קל.

"רק בצפון נשרפו נכון להיום 100-70 אלף דונם", אומר עמיר. "לצערנו האירוע לא הסתיים ואולי אפילו עוד לא התחיל. זו סיטואציה מאוד מורכבת, מכל הבחינות - כלכלית, חברתית, ביטחונית אבל גם סביבתית. אנחנו מדברים על נזקים בסדר גודל של מיליארד שקל ואפילו יותר".

מן התצפית בראש הר קרן נפתלי אפשר ממש לראות את הקו העובר בין חלקי היער שנשרפו לבין החלקים הירוקים. "אנחנו תמיד אומרים שהשריפה היא הצייד הכי גדול", אומר רווח. "בגזרה שלי יש שריפה כמעט בכל יום. אני כבר נוסע קבוע עם ציוד הכיבוי. אבל אם אגויס שוב, לא אהיה פה כדי לכבות את השטח ויישרפו 30 קמ"ר במקום עשרה ק"מ. כבר עכשיו הגליל והגולן - הכול שחור".

 חרגול בשדה שרוף. ''החרקים עשויים לאבד דור'' / צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע

"השריפות משפיעות במיוחד על מינים שקשה להם לברוח", מסביר אלי חביב, אקולוג מרחבי בחברה להגנת הטבע. "זוחלים, צבים או יונקים קטנים נמצאים בסכנה. יש גם ציפורים שנמצאות בקינון, וברור מה יקרה לגוזלים".

"אין לנו פריבילגיה להתייאש"

למרבה הצער, יש גם מי שמנצל את המציאות השוממה - הציידים הלא חוקיים. אחרי הכול, אם תהיה ירייה ליד או בתוך יישוב בצפון הארץ, מי ישים לב? ומי בכלל זמין להגיע לטפל בבעיה? "ציידי צבאים ודורבנים יודעים שהפקח במילואים", אומר רווח. "הם יכולים לבוא על מדים עם נשק, אף אחד לא יחשוד, ולירות בצבי באמצע היום. רק לפני כמה ימים תפסתי צייד דורבנים לא חוקי, אבל מה קרה בחודשיים שבהם לא הייתי פה בעצמי בגלל המילואים? אני בטוח שצדו צבאים באזור איילת השחר, ואנחנו לא יכולים להגיע לשם. זה נורא מתסכל".

ולמרות המצב העגום מכל הבחינות יש גם כאלה שמסרבים להוריד את הראש. "אין לנו פריבילגיה להתייאש", אומר דולב. "יש מקומות שהצבא כבר מודיע שסיים להשתמש ואנחנו מגיעים לשם לעבוד. אפשר לסגור מחפורות ולכסות אותם באדמה. יש צירים ודרכים שנפרצו וצריך לכסות באדמת חיפוי, להסיר את הבולדרים, את הגדרות, את פסולת הבטון והברזל. מה שכן, אנחנו צריכים משאבים שאין לנו. הגשנו תוכניות וחלק אושרו, אבל אנחנו צריכים את הכסף ביד".

 שועל בצפון. ''ראינו שועלים בתוך היישוב, אבל הפקח במילואים'' / צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע

"יש לנו כבר הרבה ידע לגבי איך עושים שיקום של שריפות יער, אם כי לא בסדר הגודל כזה", אומרת רביב. "אנחנו נדע לשקם את המערכת האקולוגית, עם רט"ג וקק"ל, אבל היא לא תחזור להיות מה שהייתה. יהיו מינים פולשים - מינים חזקים שיתבססו ומינים עדינים יותר שיהיה להם יותר קשה להשתקם".

"הטבע יודע להשתקם אחרי שריפה, אבל כשהשריפות חוזרות ונשנות באותו המקום, יכולת השיקום הולכת ופוחתת", מסבירה בלומנפלד בדאגה. "הפגיעה היא לא רק בצומח, אלא גם בקרקע עצמה. ואם יש גם שריפה וגם שיטוח של הקרקע, השיקום ייקח זמן רב יותר".

בכל הקשור לעלויות, במשרד להגנת הסביבה מעריכים כי שיקום נחלים יעלה כ־20 אלף שקל לדונם, שיקום שטחים פתוחים יעמוד על 10 אלף לדונם.

יודעים להגיד כמה באמת אפשר להחזיר את המצב לקדמותו?
עמיר: "התשובה המלאה לגבי השיקום תוכל להינתן רק אחרי שתהיה רגיעה. לנסות לנטר עכשיו את המצב - זה סיכון מיותר".

רביב: "במקרה של השריפות - יכולות השיקום של הטבע הן באמת יוצאות דופן. אבל במקום אליו הוכנסו מינים פולשים, יצטרכו להוציא אותם אקטיבית".

ביציאה מקריית שמונה, בשעות הצוהריים, נשמעת אזעקה. הפקחים מאיצים את הרכב - הנחיה שהם אימצו, התקפה בדרך כלל לרכבים צבאיים. כולם סביבנו חמושים. הדי פיצוצים נשמעים. מהעיניים שלנו זה נראה מערב פרוע, בעלי החיים כאן כנראה יקראו לזה ג'ונגל.