האדם השלישי: פילם נואר עם תוכן מוסרי בצל מלחמה

מעטים הסרטים המרשימים לצפייה ולהאזנה כמו הפילם נואר הבריטי "האדם השלישי". צבעי השחור-לבן המוצללים, זוויות המצלמה האומנותיות והעריכה האקספרסיבית מציעים גירוי ויזואלי בלתי פוסק, והמוזיקה האיקונית, הכוללת צליל ייחודי של ציתר, מספקת ליווי אקזוטי.

● "הר הקסמים" של תומאס מאן: רומן מופת בן 100
● 'החירות מובילה את העם': שיקום של סמל מפעים

עם זאת, החזות המרהיבה משרתת סיפור בעל מהות אמיתית: "האדם השלישי", שיצא לאקרנים לפני 75 שנים, הוא מחקר על היכולת האנושית לשחיתות, ניצול ותאוות בצע. בחזונו חסר הרחמים של התסריטאי גרהם גרין, המידות הרעות הללו הן מובנות כל כך בטבע האנושי, עד שהן נמשכו גם לאחר ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שהוא ההקשר ההיסטורי של הסרט. הבמאי קרול ריד מספר את הסיפור בדמיון קולנועי שופע, אבל הקישוטים הסגנוניים שלו לעולם אינם באים על חשבון הנושא המונח ביסוד היצירה.

בפרולוג המזכיר סרט תיעודי, מגיש ריד עצמו קריינות המציגה את מצבה המתפורר והמושחת של וינה שלאחר המלחמה. העיר, לפי הסיפור, מפוקחת לכאורה על ידי סמכויות שלטוניות שונות, אך למעשה היא חסרת חוק. "מעולם לא הכרתי את וינה הישנה של לפני המלחמה, עם מוזיקת ​​שטראוס, הזוהר והקסם הקליל", אומר ריד ביובש. "הכרתי אותה בתקופה הקלאסית של השוק השחור. מכרנו כל דבר אם היה ביקוש - ואם לאנשים היה כסף לשלם".

לתוך הסביבה האנרכית הזו נכנס הסופר האמריקאי חסר הייחוד והקמצן, הולי מרטינס (ג'וזף קוטן), שהגיע לווינה לאחר שחבר ותיק, הארי ליים (אורסון וולס), רמז לו על אפשרות של עבודה שם. אבל שום מפגש מחודש אינו נראה באופק: במקום זאת, הולי משתתף בטקס הלוויה של ליים, שבסצנה המתוארת בעגמומיות נאמר כי איבד לאחרונה את חייו בתאונה.

דילל את הפניצילין

לאחר ההלוויה, הולי חולק משקה עם מייג'ור קאלווי (טרוור הווארד), קצין רגוע אך עז רוח בחיל השריון המלכותי, שמתחיל לספק מידע על פעילויותיו של הנפטר כביכול. אנו למדים כי ליים היה סחטן מקצועי, שסחר בפניצילין הכה-מבוקש אז. כדי להגדיל את המינונים הזמינים ולמקסם את הרווחים הוא דילל את החומר וגרם השלכות הרות-אסון לאלה שנזקקו לו. בינתיים, הולי מכיר כמה ממקורביו של ליים ומתחבר עם אישה שפעם אהבה את ליים וכעת מתאבלת עליו, אנה שמידט (אלידה ואלי).

לאורך פרק הזמן הארוך הזה, נראה שריד מאשר את מותו כביכול של ליים, בכך שהוא מונע כל הצצה אל וולס. למרות זאת, השפעתו הבלתי ניתנת לערעור של וולס על הסרט מורגשת בזכות נוכחות שותפו הוותיק קוטן, ובעבודת הצילום המסוגננת של רוברט קרסקר, שזכה בפרס האוסקר לצילום, והוא חב זאת לסרטיו של וולס עצמו. היעדרותו הממושכת של וולס מעצימה את סקרנות הקהל בנוגע לעבריינות לכאורה של הדמות.

עם זאת, שום דבר שנאמר על ליים אינו יכול להכין את הקהל לזעזוע שמתרחש כאשר רואים אותו - אחת מהופעות ההפתעה הבולטות ביותר בסרט בכל הזמנים. בסדרת צילומים, שתוזמנו בצורה מושלמת כדי לשמור על מתח, נראה הולי משוטט בווינה בלילה. הוא מזהה נוכחות של אדם העומד בפתח דלת מוצלל, ומתגרה בדמות חסרת השם וחסרת הפנים: "בוא החוצה - צא החוצה, צא החוצה, מי שלא תהיה!" אבל לפני שהאדם מספיק לעשות זאת, נדלק אור בסמוך, וחושף את זהותו: זהו ליים - רוח רפאים המתבררת כבשר ודם. נעימת הציתר של אנטון קאראס נשמעת, והמצלמה קרבה לקלוז-אפ של וולס, שמנצל את הרגע לעמימות מרבית, מרים גבה וקורן בהנאה שטנית.

רוע מקסים ומסתורי

כאן ריד עושה שימוש בארסנל כלי הבימוי שלו כדי להבהיר נקודה רצינית: כן, הרוע יכול להיראות בנאלי, אבל הוא גם יכול להיות מקסים ומסתורי באופן מושך - כמו וולס עצמו. אנחנו יכולים להבין מדוע הולי מוקסם מליים, ואת אהבתה של אנה אליו, אך ככל שאנו שומעים יותר מהאיש עצמו, כך הולך כוח הפיתוי ומתמעט. בנאום מפורסם, שליים נושא בזמן שהוא מציץ אל העולם מגלגל ענק, הוא אומר שעבורו האנשים למטה הם מושג מופשט - "נקודות" שניתן לוותר עליהן במחיר הנכון. ואז, בשורות שתרם וולס עצמו, ליים מתעקש שחברות חופשיות אינן מסוגלות לגדולה: בשווייץ, ליים אומר, "היו להם 500 שנים של דמוקרטיה ושלום, ומה זה הוליד? את שעון הקוקייה".

עם זאת, למרות הדיאלוג החכם וההדר של הפרסונה של וולס, ריד מצליח לשמור על הפרספקטיבה המוסרית של הסרט. בסצנה מטלטלת המאנישה את אותן "נקודות" שעליהן מדבר ליים, מלווה מייג'ור קאלווי את הולי במסדרונות בית חולים לילדים, שמטופליו כוללים את אלו שנפגעו מהפניצילין המדולל של ליים.

לקראת הסוף מתקיים מרדף עוצר נשימה, שבו ליים מנסה לברוח מהרשויות במערכת הביוב של וינה - רצף שוטים מבריק בזכות השימוש בגיאוגרפיה של המסך ובסאונד, אך גם בגלל הרמיזה שראוי כי אדם שפעל ב"מחתרת" של החברה ייתפס מתחת לאדמה. "האדם השלישי" אינו תרגיל בסגנון, אלא מסע ללב האפלה.