מעבר לאקטיביזם: הפסיקה הכלכלית של יצחק עמית ששינתה את הכללים

הוועדה לבחירת שופטים הכריעה היום (א') בעד מינוי יצחק עמית, ששימש כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, לנשיא קבוע. זאת, לאחר מאבק ארוך של שר המשפטים יריב לוין נגד מינויו, מאז פרשה הנשיאה הקודמת אסתר חיות באוקטובר 2023. לוין, וחברי הוועדה השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר, החרימו את הדיון בוועדה.

● 5 מול 3: הנבחנים בבחינות הלשכה של עורכי הדין לא יקבלו פקטור נוסף 
● דיירים ניסו למנוע חניה מדיירים אחרים בבניין. מה קבע המפקח? 

עמית, בן 66, צפוי לכהן קרוב לארבע שנים בתפקיד, עד לאוקטובר 2028, אז ימלאו לו 70. מי שצפוי להתמנות לפי שיטת הסניוריטי אחריו, הוא השופט נעם סולברג, שמונה כעת לסגן הנשיא. סולברג צפוי להתמנות בשנת 2028 עד לינואר 2032. אחריו, לפי הוותק, צפויה להתמנות השופטת דפנה ברק ארז עד 2035, ואחריה השופט עופר גרוסקופף עד 2039.

עמית מונה לבית המשפט העליון בשנת 2009, בתקופת שר המשפטים יעקב נאמן וראש הממשלה נתניהו. בתחילת דרכו היה עו"ד בתחום האזרחי בשוק הפרטי. הוא מונה לבית משפט השלום בעכו ב-1997, משם קודם למחוזי חיפה עד למינויו לעליון. הוא בן לניצולי שואה, גדל בשכונת שפירא בדרום תל אביב והתחנך בחינוך דתי. בצבא שירת כקצין בחיל המודיעין וסיים לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית.

עמית נחשב לאחד השופטים הליברליים בבית המשפט העליון. לאורך הקריירה שלו עסק במשפט אזרחי ופלילי, והיה שותף לפסקי דין עקרוניים בתחומים מגוונים - מדיני חוזים, תאגידים ומסים, ועד משפט פלילי וחוקתי.

דעת רוב בבג"ץ הסבירות

עמית היה בדעת הרוב בבג"ץ הסבירות, שעורר סערה ציבורית, ושבמסגרתו נפסל לראשונה תיקון לחוק יסוד; בהחלטה שניתנה פה אחד לגייס חרדים באופן שוויוני; תמך בהחלטה לאפשר לזוגות חד-מיניים להביא ילדים בהליך פונדקאות; היה בדעת הרוב (6 מול 5) בבג"ץ הנבצרות, שהגביל הוצאת ראש ממשלה לנבצרות. אז נקבע, כי החוק פרסונלי לטובת ראש הממשלה, ולכן ייכנס לתוקף בכנסת הבאה. הוא גם היה בדעת הרוב שפסלה את מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לכהן כשר הפנים והבריאות, בשל חוסר סבירות קיצוני, נוכח הרשעתו והמצג שהוצג אחריה. ההחלטה גררה תגובה קשה של שר המשפטים לוין, שטען כי ההחלטה מבטלת את הצבעתם של מאות אלפי אזרחים שידעו את העובדות כשהצביעו לש"ס.

עמית היה בדעת הרוב שהורתה לשרת החינוך לפעול לפי המלצת ועדת פרס ישראל, ולהעניק את הפרס לפרופ' עודד גולדרייך, שנשלל ממנו לאחר שחתם על עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל.

בנוסף היה בדעת הרוב בהרכב של תשעה שופטים בפס"ד שכונה "בג"ץ הבוגדת", שבמרכזו עמדה מחלוקת בין בני זוג לגבי זכויות האישה בבית המגורים לאחר שהאישה בגדה בבעלה. נקבע כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים, בניגוד לקביעת בית הדין הרבני הגדול שקבע כי אינה זכאית לזכויות אלה - בין היתר בשל טענות על בגידתה בבן זוגה.

בתחום זכויות האדם פסל עמית את השימוש באיכוני שב"כ כלפי אזרחים בתקופת הקורונה. בתחום הביטחוני הוא אישר הריסת בתי מחבלים ופסק נגד פינוי מצפה כרמים.

אחד מפסקי הדין החשובים בתחום דיני החברות ניתן על ידי השופט עמית. בשנת 2017 הוא אימץ לראשונה את הכלל האמריקאי שאין להתערב השיקול הדעת העסקי של דירקטוריון החברה (הלכת ורדניקוב). התיק עסק בהחלטת בזק לחלק 3 מיליארד שקל לבעלי המניות. שני בעלי מניות - פרץ חמו ואילן ורדניקוב - הגישו בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד ההחלטה.

במחוזי נדחתה ההחלטה אך בעליון עמית, יחד עם השופטים נעם סולברג וענת ברון, הפכו את ההחלטה. הם קבעו כללים חדשים במשפט התאגידי - כמו את סטנדרט הביקורת המכוּנה "כלל שיקול הדעת העסקי" - המקנה לנושאי משרה הגנה מפני ביקורת שיפוטית מהותית על תוכן ההחלטה העסקית, בהתקיים תנאים מסוימים.

באותו פסק דין, הוא קבע חידוש גם בסוגיית חלוקת הדיבידנדים. נקבע כי החלוקה אינה מסוג העסקאות החריגות הטעונות אישור מיוחד של גורמים בחברה. נקבע כי חלוקת דיבידנד אינה עסקה הנקשרת בין החברה לגורם חיצוני לה, אלא בהעברת טובת הנאה מהחברה לבעלי מניותיה, שהיא זכות בסיסית של בעל מניות.

שאלת מענק האי־תחרות

פסיקה נוספת בתחום הכלכלי ניתנה בשנת 2016, כאשר השופט קבע כיצד יש לסווג לצורכי מס תשלומי אי-תחרות שניתנים לעובד על ידי המעביד בעת הפרישה ממקום העבודה. השאלה שעמדה בפני חמשת שופטי העליון הייתה איך יסווג מענק אי-תחרות מבחינת דיני המס - האם כהכנסת עבודה (פירותית) של העובד (אז יחויב במס הכנסה), או כהכנסה הונית, שהמס בגינה נמוך באופן משמעותי. עמית פיזר את הערפל סביב השאלה וקבע כי מדובר בהכנסה מעבודה בבחינת "תחליף שכר". ואולם, העובד יכול לנסות לסתור קביעה זו, אם יראה כי אין להכנסה אופי פירותי כלל.