מלחמות הסחר מגיעות לנקודת רתיחה: מה קרה כשארה"ב העלתה מכסים בעבר

דונלד טראמפ הצהיר לא פעם שבאמצעות מכסי היבוא הוא שואף "לאפס" את היחסים הכלכליים של אמריקה עם העולם החיצון, לאחר עשורים של כללי משחק לא הוגנים בזירת הסחר הבינלאומי לטענתו. אך למעשה, זו אינה הפעם הראשונה שארה"ב מטילה מכסים גבוהים על העולם כולו.

● התסריט האופטימי, הפסימי והאם השווקים יכולים "לטוס": כל התרחישים לקראת הלילה הגורלי של טראמפ
● בנות הברית של ארה"ב במזרח אסיה שוקלות לחבור לסין נגד המכסים של טראמפ

בעבר הרחוק, מיסוי סחורות מיובאות שימש כמקור הכנסות עיקרי עבור המדינה בהיעדר מס הכנסה פדרלי, אך גם בסוף המאה ה־19 ולתוך המאה ה־20, המכסים שיחקו תפקיד בגישה רחבה יותר של פרוטקציוניזם אמריקאי, שנועדה להגן על הייצור המקומי ולעודד צמיחה כלכלית. כעת, טראמפ מקווה לסלול את הדרך חזרה ל"עידן המוזהב" הזה. חזרנו לבדוק מה היו הטלות המכסים המשמעותיות בארה"ב ב־140 השנים האחרונות - וכיצד הן הסתיימו.

מושא ההערצה של טראמפ

במידה רבה, טראמפ שואף ללכת בדרכו של הנשיא ה־25 של ארה"ב, ויליאם מקינלי, רפובליקאי וחסיד נלהב של מכסים. בטקס ההשבעה לנשיאות, הוא חלק לו דברי שבח כשאמר כי "מקינלי הפך את הארץ שלנו לעשירה בעזרת מכסים וכישרון".

כחבר קונגרס, מקינלי הנהיג ב־1890 את אחד מצעדי המכס הגדולים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, כאשר העלה את התעריפים על רוב המוצרים שנכנסו בשערי המדינה ל־50% בממוצע. המטרה, לדבריו, הייתה לחזק את התעשייה המקומית על ידי הגנה עליה מתחרות חיצונית, וכן להכניס כסף לקופת המדינה.

ביומו הראשון בבית הלבן, טראמפ אף מצא זמן להתעכב על הנצחתו של מקינלי, כאשר שינה חזרה את שמו של ההר הגבוה ביותר בארה"ב, באלסקה, וקרא לו על שמו, לאחר שזה הוחלף לשם הילידי המקורי ב־2015.

ואולם מכסי מקינלי הביאו לעליות מחירים דרמטיות שבתורן הובילו לתבוסה רפובליקאית בבחירות האמצע ב־1890, אף שבמקביל המכסים סייעו רבות לתעשיות אמריקאיות שצמחו באותה תקופה, כמו יריעות הפח. המכסים היוו גם גורם חשוב בשיח הפוליטי הבריטי, שם תומכי הגנות סחר השתמשו בו כדוגמה וכתירוץ להטלת מכסים משלהם על תוצרת אמריקאית. ב־1894 רוב המכסים הללו צומצמו, אם כי לא בוטלו לגמרי. מקינלי אמנם חזר לפופולריות וניצח במרוץ לנשיאות ב־1896, אך המכסים לא חזרו לאותה העוצמה.

מכסי השפל הגדול

גל נוסף של מכסים הגיע ב־1930, שנה לאחר שהתחיל המשבר הכלכלי הגדול בתולדות האומה האמריקאית, שנפגעים עיקריים ממנו היו החקלאים המקומיים. בחסות חברי הקונגרס ריד אוון סמוט ו־וויליס צ'טמן האולי, חוקק חוק מכסים שמיקודו היה בתוצרת חקלאית (אך לא רק), על מנת לחסום את היבוא ולהגן על החקלאים מתחרות. זו אחת הסיבות שהסחר האמריקאי עם העולם צנח ב־40%־50% במהלך תקופת השפל הגדול, וכלכלנים מודרניים מעריכים שבמקום לסייע - המכסים הגבוהים החריפו את השפעות המשבר והאריכו אותן משמעותית.

המכסים הגבוהים נענו במכסי-נגד מצד שותפי המסחר המרכזיים של ארה"ב. 23 מדינות מחו על המהלך, וקנדה (שותפת המסחר הגדולה ביותר של ארה"ב אז) הטילה מכסי תגמול ואף הידקה קשרים עם האימפריה הבריטית, על חשבון ארה"ב.

עליות המחירים כתוצאה מהמכסים החדשים לא היו פופולריות בלשון המעטה, ושני חברי הקונגרס שהחוק נקרא על שמם (סמוט והאולי) איבדו את מושביהם בבחירות הבאות לבית הנבחרים ולסנאט. המכסים נכשלו גם בטיפול באבטלה, שרק הלכה העמיקה, וב־1934 הנשיא רוזוולט יחד עם הקונגרס הדמוקרטי העבירו חוק שמקל על הסכמי סחר שיורידו מכסים. לאחר מלחמת העולם השנייה, ארה"ב תחת הנשיא טרומן עברה להוביל את הגישה של סחר בינלאומי חופשי, מה שהוביל לחתימה על הסכם בינלאומי ראשון מסוגו לקידום כללי מכסים וסחר.

דגלאס אירווין, מומחה לסחר בינלאומי שעבד בפדרל ריזרב וכיהן במועצת היועצים הכלכליים של הנשיא רייגן, אמר לאחרונה לגלובס כי "בשנות ה־20 הייתה בנייה מחדש, אך היא נבלמה בעקבות השפל הגדול שהחל ב־1929. הוא היה מכה חמורה לגלובליזציה, מכיוון שחלק ניכר מהתגובה אליו, גם בארה"ב וגם בשאר העולם, היה הגנה על תעשיות והרמת חומות מכס". בינתיים, העלאות מכסים יצאו מהאופנה בארה"ב, וחזרו רק עשרות שנים לאחר מכן.

מכונות הכביסה התייקרו

מי שלקח את הנושא יותר ברצינות החל מ־2018 היה הנשיא טראמפ, שהחל להעלות מכסים במסגרת מדיניות "אמריקה תחילה" העקבית שלו, ובמטרה לצמצם את גירעון המסחר מול סין. אחד המכסים הראשונים הוטל על מכונות כביסה, בשיעור של 50%. חלק מיצרנים הזרים אמנם העבירו מפעלים ומתקנים לארה"ב, והייתה עלייה בייצור המקומי שהוסיפה עוד 1,800 משרות לשוק העבודה, אך המחיר היה אדיר: הצרכנים האמריקאים שילמו 1.5 מיליארד דולר יותר על מכונות כביסה בכל שנה, כך לפי מחקר שנערך על ידי American Economic Review . המכס בוטל ב־2023.

מכס נוסף מהקדנציה הראשונה של טראמפ הוטל על סין (25%), שהייתה אז המקור הגדול ביותר לטלוויזיות עבור ארה"ב. אולם מחירי הטלוויזיות המשיכו לרדת במהירות בהתאם למגמה קודם לכן, אם כי בקצב מעט איטי יותר. איך זה יכול להיות? כי בזמן שיבוא הטלוויזיות מסין האט, מי שקפצו על ההזדמנות היו היצרנים במקסיקו: המפעלים בשכנתה הדרומית של ארה"ב הגדילו דרמטית את יצוא מכשירי הטלוויזיה, והפכו למקור הגדול ביותר לטלוויזיות עבור ארה"ב, בשווי מעל 3 מיליארד דולר בשנה. ייתכן שאחת הסיבות שהמכס לא בוטל, היא כי הוא לא הוביל בפועל לשינוי דרמטי עבור הצרכנים האמריקאים. ככלל, המכסים שהוטלו בקדנציה הראשונה של טראמפ הם מתונים וממוקדים בהרבה מאלו שעל השולחן כיום.

נראה שמכסים, כאשר הם רחבים ואפקטיביים, מביאים לעליות דרמטיות במחירים לצרכן - שמיתרגמים בתורם לבעיות פוליטיות. אמנם התעשיות המוגנות נהנות מכך מאוד, אך ברוב המקרים עליית המחירים לא ממש שווה את זה. כאשר המכסים יותר ממוקדים, למשל על סין בלבד, הם לא מביאים להגדלת הייצור הפנימי, אלא בעיקר מסיטות את היבוא ממדינה למדינה.

זו כנראה הסיבה שטראמפ לא מסתפק במכסים על יריבות גאו-פוליטיות, אלא מתעקש על מכסים על כל העולם. אך זה, כאמור הימור פוליטי גדול - כפי שהאינפלציה הגבוהה בשלהי ממשל ביידן התנקמה במפלגה הדמוקרטית, הדוגמאות ההיסטוריות מראות שיש פוטנציאל לאפקט דומה גם על המפלגה הרפובליקאית בבחירות האמצע של 2026.