טראמפ יוצא למאבק נגד האוניברסיטה הגדולה, העשירה והוותיקה באמריקה

אמריקאים אוהבים לדבר על "מורשת הנשיא", והם מתחילים לדבר עליה הרבה לפני שהנשיא מגיע אל שלב המורשת. היסטוריונים, פוליטיקאים ופרשנים נוטים לייחס לנשיא, לכל נשיא, עניין כמעט כפייתי באופן שבו תצטייר יום אחד נשיאותו.

● האוניברסיטה העשירה בעולם מתקוטטת עם טראמפ. וזה עולה לה ביוקר
● כותרות העיתונים | לא רק המלדיביים: מדינות דרום אסיה עוינות לישראל

ברק אובמה אמר במערכת הבחירות הראשונה שלו, ב־2008, שהוא רוצה להיות נשיא מחולל-תמורה (transformational). במלאות שנה לנשיאותו הוא הסב לראיון טלוויזיה, ואמר בו, כי הוא מבכר נשיאות 'טרנספורמטיבית' של קדנציה יחידה על פני נשיאות 'לא־טרנספורמטיבית' של שתי קדנציות.

דונלד טראמפ עדיין לא הגיע אל סוף החודש השלישי של נשיאותו, אבל אין קושי להגיד שהוא אמנם נשיא 'טרנספורמטיבי'. הוא נע במהירות שלא נראתה דוגמתה בוושינגטון זה 90 שנה ויותר (מאז ימי נשיאותו הראשונים של פרנקלין רוזוולט, בימי השפל הכלכלי הגדול). הוא עושה כן כמובן באמצעות צווים וחקיקה; אבל הוא גם חוזר ומנסח את כללי ההתנהגות. ממש כפי שהבטיח בתחילת נשיאותו, הוא עושה דברים שלא עלו כלל על הדעת לפניו. מנוי וגמור איתו שלא להרשות לגלגל לחזור אחור.

יום אחר יום מתבהרת נחישותו להעמיד במבחן את כל הציפיות הטבעיות. בשבוע שעבר הוא קרא תיגר על סמכותם של בתי המשפט. השבוע הוא עוסק באוניברסיטאות. האיש שנהג להתפאר בתמיכתם של מצביעים לא משכילים ("אני אוהב את בעלי ההשכלה הנמוכה") מנסה עכשיו לכוף את האוניברסיטאות העצמאיות של ארה"ב למרותו הישירה. הוא עושה כן באופן היחיד הידוע לו: איום לפגוע בחשבון הבנק שלהן.

המהלך הזה התקדם לא רע, עד יום ב' אחר הצהריים. או אז, בפעם הראשונה, אוניברסיטה גדולה אמרה לו בפשטות 'לא'. הוא הקפיא מייד מענק של 2.2 מיליארד דולר, וביום ג' איים לבטל את פטור המס של האוניברסיטה. אבל עצם הסירוב הפיל תדהמה על המערכת הפוליטית. מישהו העז להתנגד לנשיא הכוחני הזה במקום להחניף לו. אולי נפל דבר.

האוניברסיטה המסרבת היא במקרה הגדולה, העשירה והמפורסמת ביותר באמריקה. היא נוסדה במאה ה־17, היא הכשירה רבות מן הדמויות הבולטות ביותר בתולדות ארה"ב, כולל שמונה נשיאים. כמעט עשירית מחברי הקונגרס של ארה"ב הם בוגריה. השפעתה נמדדת לא רק במספרים, והיא חורגת הרבה מעבר לגבולות אמריקה. היא אחד הסמלים רבי הכוח של התרבות האמריקאית. היא מעיין של מצוינות, של מקוריות ושל העזה. זו אוניברסיטת הרווארד, כמובן.

האוניברסיטאות קיבלו עליהן אחריות

ביום ו' שעבר, ממשל טראמפ הציג אולטימטום לנשיא הרווארד. כדי להוסיף וליהנות מסובסידיה רבת-מיליארדים של הממשלה הפדרלית יהיה על האוניברסיטה לוותר למעשה על עצמאותה האקדמית, למלא אחר שורה של תנאים דרקוניים, ולהעמיד את עצמה לבדיקה בלתי פוסקת של ממשל טראמפ. האולטימטום נכלל במכתב של חמישה עמודים צפופים ומפורטים. מלשונו ברור בהחלט שהוא לא נכתב כלאחר יד. סביר להניח שלפחות הטיוטה שלו הייתה מוכנה עוד לפני שטראמפ נכנס לבית הלבן.

המכתב הזה, בחתימת שלושה פקידים בכירים, נאמני טראמפ, נקרא בנשימה עצורה. כמעט כל פסקה שלו ראויה לכותרת נפרדת. הוא אינו מנסה רק לכוף את האוניברסיטה למאוויי טראמפ, אלא גם להשפיל את ראשיה. הם נדרשים למשל "לחתום על הצהרה פומבית" תקופתית לאשר את עמידתם בתנאים שהוכתבו להם. הם נדרשים להתנער ממדיניותם הקודמת, שעודדה אפלייה חיובית של קבוצות מיעוט גזעיות, אתניות או מגדריות.

הרווארד נדרשת להבטיח שהיא לא תקבל סטודנטים זרים המגלים "איבה לערכי אמריקה ולמוסדותיה כמפורט בחוקת ארה"ב ובהכרזת העצמאות שלה, כולל סטודנטים התומכים בטרור ובאנטישמיות". לשון אחר, הרווארד מואשמת שעד עכשיו היא התירה, אולי עודדה, איבה לערכי אמריקה.

במרכז המהלך עומדת ההאשמה, שהאוניברסיטאות, גדולות וקטנות, הקלו ראש באופי האנטישמי של מחאות הקמפוס האלימות נגד ישראל.

הרווארד ואוניברסיטאות אחרות אינן מכחישות את עצם ההאשמה. הן קיבלו עליהן אחריות. הנשיאות בשורה של אוניברסיטאות מרכזיות התפטרו תחת לחץ פוליטי וציבורי, גם על רקע תרעומת של תורמים יהודיים. אבל בעיניהן, תיקונים מהותיים יתכנו גם מבלי לוותר על עצם עצמאותן.

"שום ממשלה אינה צריכה להכתיב"

מסורת של דורות מעניקה לאוניברסיטאות מעמד אוטונומי, לא רק באמריקה, ואפילו לא רק בארצות דמוקרטיות. הקמפוס הוא מקום טבעי לוויכוח ולאי-הסכמה; הוא זירה טבעית של חריגה מנורמות ושל קריאות תיגר על הסכמות רחבות.

אוניברסיטה מרכזית אחת, קולומביה בניו יורק, שהקמפוס שלה אירח את המתפרעים האלימים ביותר, נענתה לתנאי טראמפ בחודש שעבר. הסכמתה עוררה כעס בחלקים של האקדמיה האמריקאית. בעל טור אחד הוקיע את ראשי קולומביה כ'קוויזלינגים'.

תשובתה החד משמעית של הרווארד לטראמפ הייתה קצרה בהרבה מן המכתב שעליו השיבה, והיא הייתה חתומה בידי שני עורכי דין. שניהם מזוהים, כנראה לא במקרה, עם המפלגה הרפובליקאית.

נשיא הרווארד, אלן גרבר (Garber), רופא יהודי בן 69, הגיב בהצהרה נפרדת. "שום ממשלה, תהיה המפלגה בשלטון אשר תהיה, אינה צריכה להכתיב לאוניברסיטאות פרטיות מה עליהן ללמד, את מי עליהן לקבל ולשכור, ומה צריכים להיות תחומי ההוראה והמחקר שלהן", הוא אמר.

 נשיא האוניברסיטה, אלן גרבר / צילום: ap, Charles Krupa

תגובת הממשל באה מייד, מצד 'כוח המשימה הפדרלי למלחמה באנטישמיות'. "הצהרת הרווארד חוזרת וממחישה את תחושת הזכאות השורה על האוניברסיטאות ועל המכללות היוקרתיות ביותר בארצנו", אמר כוח המשימה. ביום ג' הפריח טראמפ את הרעיון של שלילת הקלות מס מהרווארד. היא פטורה ממס הכנסה מהיותה מסווגת כמוסד שלא למטרות רווח. היא משלמת מס קנייה (excise) קטן, שהגיע בשנה שעברה לפחות מ־50 מיליון דולר.

הסובסידיה הפדרלית מאפשרת לה להקצות משאבים למחקרים בכל תחומי המדע, המשרתים את האינטרס הלאומי. זו מסורת שהתחילה לאחר מלחמת העולם השנייה. הרווארד מבורכת גם בקרן ענקית של 53 מיליארד דולר. אוניברסיטאות אמנם אינן להוטות למשוך יותר מ־5% בשנה מן הקרנות שלהן, אבל סביר להניח שהרווארד תוכל לעשות כן ללא סיכונים ניכרים, לפחות בטווח הקצר.

האם סירובה של הרווארד הפתיע את טראמפ, או הוציא אותו משיווי משקלו? יש דווקא הנחה שהנשיא שוחר עימות, בהנחה שלניצחון בבית המשפט יהיה אפקט דרמטי במיוחד.

המסר על חומרתה של תופעת האנטישמיות לא יישכח, וזה כמובן הישג חיוני, שלא רק יהודים רשאים להתברך בו. אבל האופי מרחיק הלכת של האולטימטום להרווארד מסיח את הדעת מן האנטישמיות. אפשר שיתברר כי זה מהלך קלאסי של תפיסת מרובה, המסתיימת ב"לא תפסת".

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.