האם הכנסת אסרה על בג"ץ להתערב בפיטורי ראש השב"כ?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: שמחה רוטמן
מפלגה: הציונות הדתית
תוכנית: "שבע תשע"
ציטוט: "יש חוק יסוד... שאומר שאסור (לשופטים) להתערב בהחלטות הממשלה בנושא מינויים"
תאריך: 10.4.25
ציון: לא נכון

לאחר שהתקיים הדיון בבג"ץ בעניין פיטורי ראש השב"כ, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, התראיין ל-103FM והבהיר מה, לשיטתו, שופט שמרן היה צריך לומר אילו היה יושב בדיון: "אני הייתי מצפה [משופט שמרן] לבוא ולהגיד דבר מאוד פשוט: 'יש חוק יסוד שנחקק על־ידי הכנסת ברוב של 64-0, שאומר שאסור לנו להתערב בהחלטות הממשלה בנושא מינויים. כך קובע החוק'". בדקנו האם אכן החוק בישראל אוסר על בית המשפט להתערב בהחלטות הממשלה בענייני מינויים.

חוק היסוד שעבר ברוב של 64-0 ושעוסק בהגבלת הביקורת השיפוטית על החלטות ממשלה - ובכלל זה החלטותיה בנושא מינויים - הוא תיקון מספר 3 לחוק יסוד: השפיטה, הידוע בכינויו "חוק עילת הסבירות". אומנם בינואר 2024 בג"ץ הכריז על בטלותו של התיקון, אך לשיטת רוטמן, החוק עדיין עומד בתוקפו.

למעשה, הטענה של רוטמן מתייחסת לשני מישורים: הראשון הוא כללי - והוא מתייחס באופן עקרוני למשמעות חוק עילת הסבירות; השני פרטני - והוא מתייחס ליישום של חוק עילת הסבירות בנוגע למקרה הספציפי של הפסקת כהונת רונן בר כראש השב"כ.

במישור הכללי, רוטמן טוען כי חוק עילת הסבירות "אוסר" על שופטי בית המשפט להתערב בהחלטות הממשלה בנושא מינויים. ומה אומר החוק? זו לשון התיקון לחוק היסוד: "מי שבידו סמכות שפיטה על־פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור; בסעיף זה, 'החלטה' - כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות".

האם זה אומר שעל בית המשפט נאסר כליל להתערב בהחלטות ממשלה בנושא מינויים? התשובה היא שלילית. במסמך הכנה מיוני 2023 לדיוני ועדת החוקה בשלבי החקיקה של "חוק עילת הסבירות", הייעוץ המשפטי לוועדה (שטען כי יש קשיים בהצעה) עמד על יסודות הביקורת השיפוטית המינהלית על פעולת הממשלה - הרשות המבצעת.

במסמך הוסבר כי "מקובל לומר כי החובות החלות על רשויות המינהל, שמהן גם נגזרות עילות הביקורת המינהלית, כוללות שלוש רגליים". הרגל הראשונה היא הסמכות - ולפיה ההחלטה המינהלית צריכה להתקבל במסגרת הסמכות שהוענקה לרשות בחוק, ופעולה החורגת מגדר הסמכות שהוענקה לרשות היא פסולה.

הרגל השנייה היא תקינות הליך קבלת ההחלטה המינהלית. המשמעות היא שההחלטה המינהלית צריכה להתקבל בהליך תקין, כלומר: בתוך זמן סביר או במועדים שנקבעו בחוק לעניין זה; לאחר שניתנה למי שנפגע מההחלטה זכות טיעון; על בסיס תשתית עובדתית מלאה ומבוססת; לאחר שהרשות נימקה את החלטתה כראוי; ללא משוא־פנים או ניגוד עניינים וכיוצא באלה דרישות הליכיות.

הרגל השלישית היא אופן הפעלת שיקול־הדעת שביסוד ההחלטה המינהלית. בהפעלת הסמכות המינהלית שיקול־הדעת של הרשות אינו בלתי מוגבל, ועליה לפעול בתום־לב, על יסוד מכלול השיקולים הענייניים ותוך הימנעות משקילת שיקולים זרים, בשוויון ובמידתיות.

"עיקרון הסבירות", נכתב במסמך, "נוגע בעיקרו של דבר ברגל השלישית של השיקול־הדעת המינהלי. ככל שמדובר בהפעלת שיקול־הדעת המינהלי, חובת הסבירות משמעה כי הרשות נדרשת להבטיח איזון ראוי בין השיקולים הרלוונטיים לקבלת ההחלטה המינהלית".

המשמעות היא שחוק היסוד ביטל רק ביקורת שיפוטית על החלטות ממשלה, ראש ממשלה או שר - שנעשית בעילה של עיקרון הסבירות. כלומר, נשארו עילות ביקורת אחרות שחוק היסוד לא ביטל (אומנם לפי פרשנויות מסוימות, אופן הביטול של עילת הסבירות עשוי היה להשליך גם על עילות אחרות, אך זה לא רלוונטי לענייננו).

למעשה, במהלך חקיקת החוק, רוטמן בעצמו עמד על כך שחוק היסוד משאיר עילות אחרות להתערבות בית המשפט בהחלטות של הממשלה. בדיון שהתקיים בוועדה ב-26 ביוני 2023, הוא אף נתן דוגמאות לעילות שלטענתו נותרות על כנן: "עילת החוקיות קיימת"; "שיקולים זרים - עילה קיימת, לא מבטלים אותה"; "עילת ניגוד העניינים"; "עילת משוא־פנים היא עילה עצמאית"; "עילות שקשורות להליכים המכרזיים, השוויון המכרזי והשוויון המינהלי, מתן ההזדמנות השווה - כל הדברים הללו קיימים". "איש לא נוגע בהם ומבטל", הבהיר רוטמן.

כלומר, בניגוד לטענתו של רוטמן כעת, החוק לביטול עילת הסבירות לא "אוסר" ככלל על שופטים להתערב בהחלטות הממשלה בנושא מינויים, ועדיין נשארו בידי השופטים עילות אחרות לביקורת על החלטות הממשלה וחבריה.

אבל עכשיו השאלה עוברת למישור הפרטני: האם ביטול עילת הסבירות היה אמור למנוע את הדיון הספציפי בבג"ץ בנוגע לפיטורי ראש השב"כ? גם כאן התשובה היא שלילית. אף שמרבית העותרים נגד הפיטורים סברו כי ההחלטה "חורגת ממתחם הסבירות", הדיון המשפטי בעניין לא נסוב רק סביב שאלת הסבירות.

על כך אפשר ללמוד גם מעמדת היועצת המשפטית לממשלה שהוגשה לבית המשפט. הגם שהיועצת המשפטית לממשלה סבורה כי "יש להורות על בטלותה של החלטת הממשלה בדבר הפסקת כהונתו ראש שירות הביטחון הכללי", עמדתה אינה נסמכת על עילת הסבירות, אלא על עילות אחרות - חלקן צוינו על־ידי רוטמן כעילות שימשיכו להתקיים גם לאחר החוק לביטול עילת הסבירות: "שיקולים זרים", "היעדר תשתית עובדתית", "אי-עמידה בחובת השימוע והיעדר מתן זכות טיעון", "ניגוד עניינים" והחובה להיוועץ בוועדה המייעצת למינויים.

ומה, לשיטת היועמ"שית, מקומה של עילת הסבירות בעניין? למעשה, היא דחקה את הסוגיה הצידה ונמנעה מלטעון בעניין, שכן היא טענה במפורש כי התערבות בית המשפט נדרשת "גם מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סבירות ההחלטה לגופה". כלומר, גם לעמדת היועמ"שית - שתמכה בהתערבות בית המשפט - קיומה של הביקורת השיפוטית לא מתבסס על עילת הסבירות.

מח"כ שמחה רוטמן נמסר בתגובה: "אני מציע ל'משרוקית של גלובס' לקרוא את העתירות ולצפות בדיון. רוב טיעוני העותרים ורוב הדיון נסובו דווקא על סבירות החלטת הממשלה ועל האיזונים בין השיקולים השונים ששקלה הממשלה".

לסיכום, חוק היסוד שביטל את עילת הסבירות לא אסר על בית המשפט להתערב בהחלטות הממשלה בענייני מינויים. חוק היסוד גם לא היה מונע את הדיון בפיטוריו של ראש השב"כ, שכן הוא נשען בעיקר על עילות אחרות שאותן החוק לא ביקש לבטל. לכן דבריו של רוטמן לא נכונים.