ברק משיב לריבלין: מציע לחוקק חוק-יסוד החקיקה על פיו רק העליון יוכל לקבוע בטלות חוק

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, מציע לחוקק את חוק יסוד: החקיקה, שבו ייקבע כי רק בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לחוקה, ורק בשבתו בהרכב של 9 שופטים או יותר, יוכל לקבוע בטלות של חוק, תוך שלילת סמכותו של כל בית משפט או בית דין אחר.

ברק מציע לקבוע כי לא יהיה ניתן לשנות חוק יסוד זה אלא ברוב של 70 ח"כים לפחות. ברק אמר את הדברים, בתשובה להתקפתו של יו"ר הכנסת, ח"כ רובי ריבלין, כלפי בית המשפט העליון, בשבוע שעבר. ברק דיבר במושב המרכזי בכנס לשכת עוה"ד, בנושא משפט וצדק חברתי.

ברק השיב לדבריו של ריבלין בהתקפה חריפה, וקרא לו לעקוף את התוצאה, באמצעות חקיקת. לדברי ברק, כאשר בית המשפט מחליט שחוק של הכנסת הוא חוקתי או לא חוקתי, הוא לא פוגע בכבודה של הכנסת, אלא הוא מגשים את רצונה, כפי שהביעה בזמנו בעת שחוקקה את חוקי היסוד. לדבריו, "אם הכנסת לא מרוצה, כל כך קל אצלנו לעקוף את התוצאה. אין קל לה מלהביא את עמדתה ולשנות את זה. ניתן לשנות את חוק יסוד: כבודה האדם, ברוב של שניים נגד אחד ואת חוק יסוד: חופש העיסוק, ברוב של 61 ח"כים". ברק אמר, כי אינו מבין את ההתקפה, לאור העובדה שמאז חוקקו חוקי היסוד בית המשפט העליון ביטל חוקים של הכנסת שלוש פעמים בלבד, ובאחרונה עשה כך בית משפט השלום. ברק אמר: "על מה קמה הזעקה? על שלושה פסקי דין של העליון ואחד של השלום, קמה הזעקה? בתקופה המקבילה חברינו במדינות אחרות היו הרבה יותר פעילים. אז על שלושה פסקי הדין האלה קמה הזעקה? זה הפוטש? זו הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית? את הבעיה הזו אפשר לפתור ברוב של שניים נגד אחד ואני הראשון שאתן לזה תוקף.

"כאשר אנו באים ואומרים שחוק רגיל בטל, מה אנו עושים? אנו מגשימים את עליונותה של הכנסת. ריבלין פגע לא בנו אלא בכנסת. הכנסת יכולה לבטל כל דבר, ברוב של שניים נגד אחד, אבל לא זו תפיסת היסוד של הכנסת".

ברק ציין, כי בית המשפט העליון נזהר מאוד בכבודה של הכנסת, ולכן בכל פעם שמונחת לפתחו בעיה קשה, קודם כל הוא פונה אל הכנסת. ברק אמר: "כבודה של הכנסת יקר לי מאוד מאוד מאוד. כולנו חייבים בכבודה של הכנסת. אם יש חוט שני שעובר בשנים האחרונות הוא הצורך לכבד את הכנסת לכן בכל פעם שיש בעיה קשה אנו קודם כל פונים אל הכנסת, כמו בנושא גיור, כמו בגיוס בחורי ישיבות. כוחה של הכנסת חשוב לכולנו".

לדברי ברק, נראה לו כי הצעתו לחקיקת חוק יסוד: החקיקה, צריכה לעלות בקנה אחד עם השקפתו של ריבלין ועם השקפתו שלו עצמו. ברק אמר: "הצעתי היא: רובי ריבלין, טול עת שרביט יו"ר הכנסת והעבר בכנסת את חוק יסוד: החקיקה. הכנסת תקבע שלא כל רשות שיפוטית תוכל להכריז על בטלות של חוק. נקבע שלא כל שופט שלום ולא כל דיין ולא כל שופט מחוזי יוכל לבטל חוק. זו תהיה סמכות שתוגבל לעליון. זו ההצעה שאני חושב שמדינת ישראל זקוקה לה עכשיו. יפעל יו"ר הכנסת לכך יחד עם חבריו לכנסת".

ברק הזכיר עם זאת, כי הכרזה על בטלות חוק, הנעשית על ידי כל שופט או דיין במדינה, אינה מביאה למחיקתו של חוק מספר החוקים, שכן רק הכרזת בטלות על ידי בית המשפט העליון פוסלת כלפי "כל העולם", וזאת מכוח הגישה המעוגנת בחוק יסוד: השפיטה, שפסקי הדין של בית המשפט העליון ורק הם מהווים תקדים מחייב. על כן, לדבריו, יש להסיר דאגה מליבו של יו"ר הכנסת, אין סכנה לוודאות המשפטית ואין סיכון להיררכיה הנורמטיבית. רק כאשר הדבר יגיע לבית המשפט העליון תהה להכרזה השפעה נורמטיבית כללית.

ברק אמר: "צר לי שיו"ר הכנסת רואה בבית המשפט העליון סכנה לדמוקרטיה. צר לי גם שהוא מאשים אותי ואת בית המשפט העליון כמי שפוגע בקרנה של הכנסת. אין לך דבר רחוק מזה מהמציאות דווקא בית המשפט העליון חוזר תמיד ומדגיש את מרכזיותה של הכנסת כרשות מכוננת וכרשות מחוקקת בדמוקרטיה הישראלית.

לדבריו, ישנו דיאלוג מפרה בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת: הכנסת אינה מבקשת להשתלט על בית המשפט ולקצץ בכנפיו, ובית המשפט אינו מבקש להשתלט על הכנסת ולפגוע במעמדה ובסמכויותיה. לדברי ברק, בתי המשפט עושים ככל שביכולתם, ובמסגרת הכלים העומדים לרשותם כדי לבסס את הדמוקרטיה הישראלית, שכן הם יודעים כי אם הם לא יגנו על הדמוקרטיה היא לא תגן עלינו. לדבריו, גישתו של ריבלין מבטאת גישה פורמלית חד ממדית למוסד הדמוקרטיה. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב כפי שהוא מתבטא ברשות מחוקקת אלא היא גם שלטונם של ערכים, עקרונות וזכויות אדם שהרוב אינו רשאי ליטול מהמיעוט.

לדבריו, הביקורת השיפוטית על חוקתיות חוקים אינה נוגדת את הדמוקרטיה ואינה פוסט דמוקרטית. ביקורת שיפוטית זו היא הביטוי העליון של הדמוקרטיה שכן הביטוי הן לשלטון הרוב (שקבע את היסוד) והן לזכויות אדם (הקבועות בחוקי היסוד). לדבריו, ביקורת שיפוטית זו היא הגשמתה של הפרדת הרשויות, שכן היא נועדה להבטיח כי הכנסת כרשות מחוקקת לא תפגע בכנסת כרשות מכוננת. לדבריו, הפגם העיקרי בגישתו של ריבלין הוא בכך שאינו מבחין בין כנסת המכוננת חוקי יסוד לבין כנסת המחוקקת חוקים רגילים. ברק אמר, כי בית המשפט אינו מבקר את מעשיה המכוננים של הכנסת אלא הוא מבקר את מעשי המחוקקים, כפי שנעשה ברוב רובן של המדינות הדמוקרטיות. לדבריו, כאשר בית המשפט מבטל חוק של הכנסת בהיותו נוגד חוק יסוד, הוא לא שולל מן הריבון את סמכותו הדמוקרטית, הריבון הוא העם, ובית המשפט נותן ביטוי לדברי הריבון באמצעות נציגיו בכנסת, כפי שמצא ביטוי בחוק היסוד.

לדבריו, אם פסק דינו של בית המשפט המפרש חוק יסוד אינו נראה לכנסת, הרשות בידה לשנות את חוק היסוד ולכונן הסדר חוקתי שונה. לדבריו, בראש הפירמידה הנורמטיבית ניצבת הכנסת כרשות מכוננת, הפועלת מעל לכנסת כרשות מחוקקת. לדבריו, בוודאי שהשופט אינו ניצב בראש פירמידה זו, אלא תפקידו לפרש את הוראות הכנסת כרשות מכוננת ומחוקקת ולקבוע אם הן מתיישבות זו עם זו; בכך הוא מגן על הכנסת עצמה. בכך הוא מגן על שלטון המשפט, ובכך הוא שומר על הדמוקרטיה המתבטאת לא רק בכוח החקיקה של המחוקק, אלא גם בזכויות אדם שקבעה הכנסת כרשות המכוננת.

בהתייחסו לנושא מושב הפתיחה: "משפט וצדק חברתי", קרא ברק לתת לזכויות חברתיות מעמד על-חוקתי, כשם שיש לזכויות אזרחיות ולזכויות פוליטיות לדבריו, המצב כיום, שבו יש מעמד על-חוקתי לזכויות אזרחיות ופוליטיות ולא לזכויות חברתיות, הינו מצב בלתי נסבל.

ברק אמר, כי זכויות חברתיות כוללות זכויות לבריאות, לחינוך, זכויות עובדים וזכות לשיכון. לדבריו, רבות מהזכויות הללו הינן זכויות חוקתיות, אך אין להן מעמד חוקתי על-חוקי.

ברק אמר אם מסלקים חסר בית התנחל בבניין ציבורי כלשהו, מבלי להעניק לו דיור חלופי, זוהי פגיעה בכבוד האדם. לדבריו, אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו נפגע.