טוב, רע או לא נורא: סיכום כהונה למר כלכלה ב-5 גרפים

החוב בסיום הקדנציה של נתניהו דומה לזה שהיה בתחילתה. הסיבה לכך קשורה כולה למגפת הקורונה, שמחקה בתוך שנה אחת את הישגי הפחתת החוב של נתניהו. במבט לאחור, כתוצאה ממשמעת פיסקלית מחמירה צומצם החוב הממשלתי מאז תקופת נתניהו כשר אוצר מ-91.3% ב-2003 עד ל-71% בשנת 2008. בדוח השנתי של בנק ישראל מסבירים כי ירידת שיעורי הריבית האפקטיבית על החוב הממשלתי, בשילוב צמיחה מהירה של התוצר הנומינלי מאז 2010, תרמו להמשך ירידת החוב-תוצר, אך תרומתם המצטברת בין 2010 ל-2019 מסבירה רק מחצית מירידת היחס חוב-תוצר.

  

שאר הירידה בתוצר נגרמה בעיקר בזכות הכנסות הון מחוץ לתקציב, שיערוך החוב במט"ח והאטת האינפלציה. ביחס לעליית מדד מחירי התוצר ערב הקורונה הצליח נתניהו להביא את היחס בין החוב לתוצר ל-60%. אך הצורך בהתמודדות עם המשבר נוכח תוכניות הסיוע לכלכלה הגדיל את החוב לכ-73% ובכך נמחקה ירידה של עשור.
לפי בנק ישראל, היכולת של הממשלה להפעיל מדיניות פיסקלית מרחיבה בלי להסתכן במשבר חוב גדלה מאז 2003 בזכות צמצום יחס החוב-תוצר. יכולת זו יצרה תנאים נוחים להתמודדות עם משבר הקורונה ועם הצורך להגדיל את ההשקעה הממשלתית בהון ובתשתיות על מנת לסגור את הפער מול המדינות המפותחות. עיקר הבעיה היא הגירעון המבני, שצמצומו דורש תוכנית רב-שנתית אמינה. 

מה קרה לשכר שלנו בתקופת נתניהו? מאז 2010 השכר הריאלי נמצא בעלייה שהלכה וגדלה מאז 2015, ובסך הכול בתקופת נתניהו זינק השכר הריאלי ב-26%. השכר הריאלי הוא אולי מדד שמאפשר להבין באופן "הנקי" ביותר את המשמעויות עבור העובדים, מאחר שהוא מנכה את האינפלציה ובכך בוחן איזה סל אפשר לקנות בסופר בנטרול עליית המחירים.

העלייה בשכר הריאלי התאפשרה בשל כמה גורמים, בהם הצמיחה הגבוהה, העלייה החדה בשכר המינימום, שפל באבטלה, והאינפלציה האפסית שתמכה בחישוב עליית השכר הריאלי.

  

הצמיחה משתקפת גם בסקטור העסקי וגם בשירותים הציבורים. מ-2010 עד 2019 צמח השכר הריאלי בסקטור העסקי בקצב שנתי ממוצע של 2.2% בשנה. השיא היה בשנים 2015-2018, אז צמח השכר הריאלי בקצב שנתי של 3%. אך אליה וקוץ בה. עליית השכר הריאלי אינה משקפת את אלו שנותרו מאחור, והיא מושפעת מאוד גם מהעלייה בשיעור עובדי ההייטק שמשכו את המספרים כלפי מעלה. נכון לאפריל האחרון, שכר עובדי ההייטק גבוה פי 2.3 מהשכר הממוצע במשק, שמהווה נקודת ייחוס לחישוב השכר הריאלי.

בשנת 2020 טרפה הקורונה את הקלפים כאשר מקבלי השכר הנמוך נפגעו הכי הרבה, והשכר הממוצע עלה בחדות והשפיע מבחינה טכנית על השכר הריאלי.

צעדי המדיניות של נתניהו כשר אוצר שכללו קיצוץ קצבאות הילדים, קיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה, מס הכנסה שלילי והעלאת גיל הפרישה תרמו את חלקם לשוק העבודה ולהורדת שיעור האבטלה לשפל.

המדיניות הלא-סוציאלית שנקט נתניהו כשר אוצר הביאה לשינוי כיוון ולקפיצה משמעותית גם בתחום התעסוקה במשק, גם בקרב חרדים וערבים. מה שסייע לאבטלה לרדת היה השינוי שחל בנתונים בקרב גברים חרדים ונשים ערביות - קבוצות המאופיינות בהשתתפות נמוכה בשוק העבודה ובהיעדר כישורים רלוונטיים לשוק העבודה של היום.

  

העלייה בתעסוקה מיוחסת גם להייטק. אמנם רק 10% מכוח העבודה בהייטק, אך יש להאצה בהייטק השלכות על התעשייה, שמעסיקה נתח משמעותי מכוח העבודה.
למרות השלכות משבר הקורונה, לפי הלמ"ס שיעור האבטלה הצרה (שיעור הבלתי מועסקים מכלל כוח העבודה) ירד במאי ל-5%. אך מה עם העובדים שהוצאו לחל"ת (מועסקים שנעדרו זמנית) ועם העובדים שמקום עבודתם נסגר? הלמ"ס הוציאה אותם מחוץ למדד הסטנדרטי, אך מדובר ב-130 אלף איש שאין להם מקום עבודה לחזור אליו. הקבוצות הללו לא נכללו בשוק העבודה. מומחים בשוק מעריכים כי ברגע שאלו יעברו להיות מחפשי עבודה אקטיביים, עם תום תקופת החל"ת, זה יתורגם לעלייה בשיעור האבטלה.

"אמרתי לכם לקנות דירות - תקנו דירות. לא רק בבאר שבע. תקנו דירות גם בדימונה, בירוחם. תקנו דירות. יש כאלה ששמעו ועשו ויש כאלה שלא עשו" - המלצה זו של נתניהו לציבור מ-2016 נכונה עד היום, לרוע מזלם של הזוגות הצעירים.

אין ספק, הכישלון הגדול של נתניהו מבחינה כלכלית בקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה הוא חוסר היכולת שלו, על שלל תוכניות הדיור שהציג, לעצור את הדהירה במחירי הדירות. הכישלון להדביק את הפער שנוצר בכל שנה בין הדירות שיוצאות לשוק לבין הביקוש, הביא להכפלה של מחירי הדיור בעשור האחרון.

  

גם מחקר של בנק ישראל שפורסם בשבוע האחרון, מראה כי שווי הדירות כיום מתומחר ביתר עקב היצע דל, וכי למדיניות המוניטרית (הריבית האפסית) משקל משני בלבד בעליות מחירים. לפי מחקר של מכון אהרן למדיניות כלכלית - היצע הבנייה ומלאי הדירות הם המשתנים היותר משמעותיים לגבי המחירים בשוק הדיור.

הפער בין היצע הדירות במשק לביקוש לדיור צומצם בשנים האחרונות. לפי כלכלני לאומי, הביקוש הבסיסי לדיור הוא 55 אלף יחידות דיור לשנה בעוד שהבנייה בפועל עומדת על כ-50 אלף יחידות דיור. משכך, קצב גמר הבנייה שבפיגור לעומת הביקושים עשוי לרמז על המשך עליות המחירים.

נתוני הצמיחה במשק שנרשמו בתחילת הקדנציה השנייה של בנימין נתניהו היו גבוהים. אבל כדי להתקרב אל מדינות המערב המפותחות מבחינת רמת החיים, היה על המשק להגדיל את התל"ג לנפש בקצב מהיר יותר. אם במרץ 2009, תחילת הקדנציה של נתניהו כראש ממשלה, התוצר המקומי הגולמי לנפש בישראל עמד על 27,512 דולר, בשנת 2020 הוא כבר הגיע ל-40,731 דולר. עלייה מרשימה למדי, אך הפער מול מדינות ה-OECD לא הצטמצם, היות וקצב גידול האוכלוסייה בישראל גבוה משמעותית לעומת הממוצע במדינות אלו (2% מול 0.5%).

  

בנטרול נתוני שנת הקורונה, שהייתה יוצאת דופן מכל בחינה, ברמה המקומית והעולמית, התל"ג לנפש בישראל עלה בממוצע ב-1.5% בשנה, לעומת ארה"ב שרשמה צמיחה של 1.2%, ולעומת גרמניה שהציגה צמיחה ממוצעת צנועה יותר של 0.9% בשנה. מצד שני, מצבנו פחות מרשים בהשוואה למדינות כמו טייוואן, סינגפור וקוריאה, שלהן שיעור צמיחה של 3% בתל"ג לנפש.

אז אמנם התוצר לנפש עלה בתקופת נתניהו באופן משמעותי, אך השאלה מהי נקודת הייחוס, מול מי מצבנו מרשים יותר או פחות. כאן שוב חוזרים לשאלה איזה ילד אנחנו רוצים - הגאון שמוביל את הכיתה או זה הממוצע שעושה חיים.