ההתחלות תמיד קשות, גם במדינת היהודים.
המדינה נקלעת למשבר כלכלי קשה (תקופת הצנע), שנמשך עד 1959. אז אוכלים אבקת
ביצים ומפתחים וממציאים. וכך החל פיתוחן של התעשיות הביטחוניות בישראל, שהיוו
הבסיס לתעשייה עתירת הידע בישראל, לימים תעשיית ההיי-טק.
1951 - הקמת מלם. מלם הוקמה כאגף המחשוב של משרד האוצר והפכה לימים לאח מבתי
התוכנה הראשונים בישראל. ב-1984 הפכה לחברה ממשלתית, שהופרטה כעבור עשר שנים
ונמכרה לכלל מחשבים. היום היא נמצאת בשליטת קבוצת זאבי.
1953 - הקמת התעשייה האווירית לישראל (תע"א). בתחילת דרכה, הקימה התע"א את
מכון הבדק למטוסי חיל האוויר, כדי לספק שירותי תחזוקה ושיפוץ. ב-1959 הפך המכון
למפעל המייצר מטוסים באופן עצמאי. המטוס הראשון שיוצר במפעל היה הפוגה מגיסטר
(סנונית), ולאחר הפסקת ייצורו החל המפעל לייצר את מטוס התובלה ערבה.
ב-1968, בעקבות האמברגו הצרפתי על משלוחי נשק לישראל לאחר מלחמת ששת הימים,
והקפאת המשלוח של 50 מטוסי מיראז' 5, שיוצרו על פי דרישות חיל האוויר הישראלי,
החלה התע"א בייצור עצמאי של מטוסי קרב עבור חיל האוויר. המטוס הראשון שיוצר
היה הנשר - גרסא משופרת למיראז' 5, שנכנס לשירות ב-1971. המשכו היה הכפיר,
שאספקתו לחיל האוויר החלה ב-1975. הכפיר עבר מאז כמה גלגולים שאפשרו לו להמשיך
ולהוות מרכיב מרכזי בחיל האוויר עד השנים האחרונות. הוא נמכר גם לצי ולמארינס
האמריקאיים. ממשיכו של הכפיר היה אמור להיות הלביא (ע"ע).
במקביל לייצור מטוסי קרב, התע"א עסקה לאורך השנים בייצור מטוסי מנהלים (האסטרה
והגלקסי), במערכות נשק וטילים (גבריאל וחץ), בלווינים (אופק ועמוס) ובמערכות
לוחמה אלקטרונית ומכ"ם. כיום, התע"א היא המעסיק הגדול ביותר במשק הישראלי והיצואן
הגדול ביותר של מערכות נשק (50% מכלל היצוא הביטחוני ב-1997).
1954 - ויצק בא לעולם. במכון וייצמן הושלמה בנייתו של "ויצק" - המחשב האלקטרוני
הראשון בישראל ואחד הראשונים בעולם.
1955 - תכנית הגרעין. באותה שנה חתמו ממשלות ישראל וארה"ב על הסכם לשיתוף פעולה
גרעיני למטרות שלום. בעקבותיו הוקם הכור הגרעיני בנחל שורק, שחלקיו סופקו על
ידי חברה אמריקאית. המבנה התנשא לגובה של 30 מטר, ובמרכזו נבנתה בריכת בטון
בתוכה אצור אורניום מועשר. הכור משמש עד היום למטרות מחקר וייצוא איזוטופים
רדיו-אקטיביים לצרכים רפואיים ותעשייתיים.
גם השלב השני בתכנית הגרעין הישראלית החל את דרכו באותה תקופה. ב-1956 יצאו
גולדה מאיר, שרת החוץ בממשלת בן-גוריון, ושמעון פרס לפגישה בפריז עם שר הביטחון
בממשלת צרפת, בעלת הברית הגדולה של ישראל באותם ימים. הרקע: מבצע קדש, בו כבשה
ישראל את חצי האי סיני. שני הדיפלומטים הישראלים באו לפריז עם מסר מבן-גוריון,
על פיו ישראל תסכים לסגת מסיני (בלחץ הרוסים והאמריקאים) בתנאי שהצרפתים, שלא
יכלו להבטיח הגנה מפני האיום הסובייטי, יסייעו לישראל להקים כור גרעיני. הצרפתים
הסכימו וסיפקו לישראל כור למטרות מחקר. הכור מוקם בדימונה והוסב בהמשך, על
פי פרסומים זרים, למטרות ייצור נשק גרעיני. בהמשך הפסיקו הצרפתים את תמיכתם
הרשמית בבניית הכור, וישראל המשיכה בפיתוח עצמאי. 1956 - כנס מדעי. מכון וייצמן
קיים את "הסימפוזיון לכימיה מאקרו-מולקולרית" - הכנס המדע הבינלאומי הראשון
בישראל.
1957 - הקמת ECI. לימים הפכה ECI לאחת מספינות הדגל של ההיי-טק הישראלי. בשנות
השמונים עברה החברה בהדרגה מתחום המוצרים הצבאיים לתחום האזרחי והתמקדה במוצרים
לתקשורת.
1958 - מדעי הגרעין. המכון למדעי הגרעין הוקם במכון וייצמן במעמד תשעה מבכירי
הפיזיקאים בעולם.
1959 - הוקמה היחידה 8200 של חיל המודיעין. מפקדה הראשון של 8200 היה אברהם
אלוני, שב-1952 קיבל את הפיקוד על יחידת ההאזנות ש.מ.2 של חיל המודיעין. ב-1959
הקים את ענף האלקטרוניקה, ששימש כמחלקת המחקר הטכנולוגי של אגף המודיעין, וכך
הוקמה יחידה 8200. מאז ועד היום הפכו בוגרי היחידה לכוח מוביל בתעשיית ההיי-טק
בישראל, והשתלבו כיזמים וכבכירים בחברות כמו צ'קפוינט, קומברס, טלדור, ECI,
אודיוקודס, ג'אקדה, קומפיוג'ן, נייס ואחרות.
1959 - הקמת יחידת ממר"ם. ממר"ם (מרכז מחשבים ורשתות תקשורת נתונים) היתה חלוצת
מערך המחשוב בצה"ל. מיד לאחר הקמתה פרסם העיתונאי אורי אבנרי מאמר ב"העולם
הזה" תחת הכותרת "מוח יש, שכל אין", בו ביקר את "שיגעון הגדלות" של מערכת הביטחון
שהכניסה לשירות מחשב גדול, שלטענת המחבר יספיקו לא רק לצבא ולמדינת ישראל אלא
"לכל המזרח התיכון". במונחים של היום, מדובר בעוצמת מחשוב של פי.סי ממוצע.
בתחילה, סיפקה ממר"ם לצבא את כל שירותי המחשוב. עם השנים, התפתחו בצבא מרכזי
מחשוב אגפיים המשרתים את החילות השונים. לימים הפכו כמה מבוגרי ממר"ם לחלוצי
תעשיית ההיי-טק הישראלית. בוגרי היחידה מאיישים גם היום עמדות בכירות בתעשייה.
כיום ממשיכה היחידה להוות גורם המוביל בנושא תשתיות המחשוב ופרויקטים כלל-צה"ליים
וכן בהכשרת כוח אדם.
1959 - תחילת הפיתוח של שפריר 1. שפריר 1 היה טיל האוויר-אוויר הראשון מתוצרת
רפא"ל (רשות פיתוח אמצעי לחימה). מאז הפכה רפא"ל ליצרנית וליצואנית של טילים,
ביניהם שפריר 2, פיתון 3, ברק, פופאיי וגבריאל, ומערכות נשק נוספות.
מפת הפרויקט - 53 שנות היי-טק
חזרה לשער הפרויקט
טרום מדינה - לא הכל לואו-טק
שנות ה-50 - הראש היהודי ממציא לנו פטנטים
שנות ה-60 - תחילת השגשוג
שנות ה-70 - אנחנו על המפה (או הזרים באים)
שנות ה-80 - מקימים חברות למרות המשבר
שנות ה-90 - ימי הסטרט-אפ והכסף הגדול
שנות ה-2000 - ציר נאסד"ק-נאבלוס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
