בשנות ה-80 המשיכה הנהירה לישראל של
חברות ההיי-טק הגדולות, והתעשייה המקומית המשיכה לצמוח. כל זאת, למרות פרשת
ויסות מניות הבנקים, התרסקות הבורסה, האינפלציה והמשבר הכלכלי החריף אליו נקלע
המשק הישראלי לקראת אמצע העשור.
כך, ב-1984 הגיע יצוא מוצרים פרי מו"פ עצמי לשיעור של 1.6 מיליארד דולר. באותה
שנה גדל מספר המהנדסים והמדענים בתעשייה הישראלית ב-460%, וחלקן של התעשיות
המתוחכמות במוצר התעשייתי עלה משישה אחוזים ב-1968 ל-24% בשנת 1984. היקף הייצוא
של ענף האלקטרוניקה בישראל הגיע בשנה זו לסכום של 895 מיליון דולר.
המספרים הללו, המעידים על ההאצה בפיתוחה של תעשיית ההיי-טק הישראלית, לא נעלמו
מעיניהם של תאגידי ההיי-טק הגדולים בעולם, שבראשית שנות השמונים החלו להקים
מרכזי מו"פ בישראל. בעשור זה הקימה אינטל מרכז מו"פ בחיפה ובהמשך הקימה גם
מפעל הרכבה גדול בירושלים. בשנים האחרונות הקימה אינטל מפעל נוסף בקרית גת.
1981 - "הנורה שתאיר את כל רמת-גן". מבין כל ההצלחות וההמצאות שסיפקו לנו מדעני
ישראל, בולטת תקלה אנקדוטית, המונצחת בזיכרון הקולקטיבי תחת הכינוי "הנורה
שתאיר את כל רמת-גן". ערב הבחירות לכנסת באותה שנה, בישר לאומה יעקב מרידור,
לימים שר הכלכלה, על פיתוחו של פטנט חדשני בטכניון, שיפתור את כל בעיות האנרגיה
של מדינת ישראל, אם לא של העולם כולו. בזכות ההמצאה החדשה, הבטיח חגיגית, אנרגיה
של 40 ואט בלבד תספיק כדי להאיר את כל ר"ג. עד היום לא ברור בדיוק מדוע מכל
הערים נבחרה ר"ג לשמש כגרסת הבתא הווירטואלית. בכל מקרה, מהר מאוד התברר כי
מדובר בספק מתיחה-ספק פלופ, פרי מוחו הקודח של ממציא אלמוני. תעשיית ההיי-טק
הישראלית, שדווקא אימצה מאז את ר"ג כאחד ממרכזיה הגדולים, הסתדרה גם בלי ההמצאה
הזאת.
1981 - האחים זוהר ויהודה זיסאפל מקימים את רד. רד, העוסקת במוצרי תקשורת,
במימונה של חברת בינת, הפכה בשנים האחרונות לאחת הקבוצות המובילות בהיי-טק
הישראלי, במסגרתה הוקמו חברות סטרט-אפ רבות, ששבע מהן הונפקו בנאסד"ק.
1982 - הקמת משרד המדע והפיתוח.
1983 - הקמת סוכנות החלל הישראלית (סל"ה). המטרה: "לקדם בישראל את הכרת החלל
וניצולו תוך כדי יצירת קשרים עם גורמי חוץ, עידוד מחקרים לפיתוח טכנולוגיות
חדישות בתעשיות החלל ותיאום בין המוסדות השונים בישראל המטפלים בנושאי חלל".
1983 - הקמת אפרת. ב-1983 הקים קובי אלכסנדר, בנקאי השקעות בחברת שירסו לואב
האמריקאית (לימים בנק ההשקעות סמית בארני), וגיסו, בועז משעולי, את אפרת טכנולוגיה
עתידית, שתעסוק בפיתוח מענה קולי ממוחשב. במקביל, רשמו השותפים את קומברס כחברה
אם אמריקאית. ב-1986 יצאה קומברס להנפקה ראשונית בארה"ב, וגייסה 6.5 מיליון
דולר על פי שווי של 20 מיליון דולר. לאחר שהחברה נקלעה לקשיים, עזב משעולי
ומכר את מניותיו לאלכסנדר. בסוף העשור עברה קומברס לפתח מערכות מענה קולי לחברות
הטלפון הגדולות, ובשנות ה-90 החלה בצמיחה מהירה שביססה אותה כמובילה העולמית
של שוק זה וכאחת מחברות ההיי-טק הישראליות הגדולות בנאסד"ק.
1983 - הקמת ארגון בתי התוכנה בהתאחדות התעשיינים.
1983 - אינדיגו. אינדיגו של בני לנדא התחילה לפתח את "אי פרינט 1000" - מכונת
דפוס דיגיטלי. כעבור כעשר שנים אינדיגו הופכת לסיפור הצלחה בינלאומי ומגייסת
100 מיליון דולר בהנפקה בנאסד"ק. הגידול המהיר של החברה מכניס אותה לסחרור,
שכתוצאה ממנו נקלעת אינדיגו למשבר קשה, ממנו היא מתאוששת בהדרגה בשנים האחרונות.
1984 - האסיפה המייסדת של ארגון תעשיות עתירות מו"פ.
1984 - הנחת אבן הפינה למפעל נשיונל סמי קונדקטור במגדל העמק.
1985 - הקמת אמדוקס. לאחר פירוקה של T&AT האמריקאית ופיצולה, רכש סאות'ווסטרן,
אחת ה"בייבי בל" שנוסדו כתוצאה מהפיצול, 50% מקבוצת עורק. באותה שנה מקימה
עורק את אמדוקס כדי לספק שירותי בילינג לחברה האמריקאית. ב-1998 מנפיקה אמדוקס
לראשונה בארה"ב ומגייסת 252 מיליון דולר. כעבור שנה מנפיקה החברה בשנית ומגייסת
774 מיליון דולר, ומגייסת כעבור כמה חודשים כ-500 מיליון דולר נוספים בהנפקה
פרטית. אמדוקס הופכת למובילה העולמית בשוק הבילינג, ובשיאה נסחרת על פי שווי
שוק של כ-21 מיליארד דולר.
1985 - חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה. מאז התקבל החוק מסייע המדען הראשי
במשרד התעשייה והמסחר במימון פרויקטים חדשניים בעלי פוטנציאל ליצוא.
1986 - הטלפון הסלולרי. פלאפון, המפעיל הסלולרי הראשון בישראל, הוקמה ב-1986.
הקמת החברה, בבעלותן של בזק ומוטורולה, סימנה את תחילתו של השיגעון הסלולרי.
ב-1994, לאחר כניסת סלקום לשוק במחירי זמן אוויר נמוכים במיוחד, הפך הטלפון
הסלולרי מסמל סטטוס לעשירים לתופעה עממית רחבה, שהפכה את ישראל למדינה עם זמן
השימוש הממוצע הגבוה בעולם ולאחת המדינות המובילות באחוזי החדירה של טלפונים
סלולריים. ב-1998 נכנסה גם פרטנר לשוק הסלולרי.
1987 - ביטול פרויקט הלביא. פרויקט הלביא יצא לדרך בתחילת שנות השמונים ובשיאו
עבדו בתעשייה האווירית 22 אלף איש. מטוס הלביא היה אמור להוות את חוט השדרה
של חיל האוויר הישראלי, אולם עלותו הגבוהה של הפרויקט בהשוואה להצעות רכש של
מטוסי קרב אמריקאיים, הביאה להערכתו מחדש על ידי ממשלת ישראל, שהחליטה לבטלו
ב-1987. בעקבות הביטול עזבו 6,000 עובדים, והתע"א נקלעה למשבר, ממנו נחלצה
רק בעשור הבא.
1987 - דוידי גילה מקים את DSP. בהמשך הדרך, פוצלה החברה לשתיים - DSPG ו-DSPC.
גילה עזב את החברה ב-1997 ומאוחר יותר הקים חברות נוספות, ביניהן ואיו, הנסחרת
כיום בנאסד"ק.
1988 - ישראלים בחלל. ב-1988 הפכה ישראל למדינה השמינית בעולם ששיגרה לווין
לחלל, עם שיגורו של אופק 1. שנה לאחר מכן שוגר הלווין אופק 2, ובאפריל 1995
שוגר אופק 3, לווין שנשא מטען ייעודי אלקטרו-אופטי. במאי 1996 שוגר לווין התקשורת
עמוס באמצעות הטיל הצרפתי אריאן 4. ישראל השתתפה גם בפיתוח טלסקופ החלל "טאווקס".
היום, ממתינים לתורם שני טייסי חיל האוויר, שעברו תכנית הכשרה בסוכנות החלל
האמריקאית נאס"א, כדי להפוך לאסטרונאוטים הישראלים הראשונים בחלל.
מפת הפרויקט - 53 שנות היי-טק
חזרה לשער הפרויקט
טרום מדינה - לא הכל לואו-טק
שנות ה-50 - הראש היהודי ממציא לנו פטנטים
שנות ה-60 - תחילת השגשוג
שנות ה-70 - אנחנו על המפה (או הזרים באים)
שנות ה-80 - מקימים חברות למרות המשבר
שנות ה-90 - ימי הסטרט-אפ והכסף הגדול
שנות ה-2000 - ציר נאסד"ק-נאבלוס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
