ראיון ראשון ובלעדי עם האיש שמוביל את המלחמה בשחיתות

■ למינוי הזה מנדלבליט יתקשה להתנגד: עו"ד דן אלדד ימונה לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה | חן מענית

לפני שנתיים, באפריל 2013, מונה עו"ד דן אלדד למנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, האחראית על הטיפול בתיקים הפליליים העוסקים בין היתר בשחיתות שלטונית ובפשיעה כלכלית. כניסתו לתפקיד נעשתה בתקופה רגישה, לאחר שקודמתו, עו"ד אביה אלף, מתחה ביקורת נוקבת על החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לסגור את תיק "חברות-הקש", שנחקר במשך שנים בעניינו של שר החוץ, אביגדור ליברמן.

עו"ד אלף תקפה את וינשטיין עם פרישתה, ואמרה כי "התיק הזה צריך היה להגיע לבית המשפט, חד וחלק. בתיק הזה, המינוי של וינשטיין לא עשה טוב למערכת". דבריה הקשים של אלף פורסמו בהרחבה והיכו גלים.

בתקופה שחלפה מאז החל אלדד לנהל את המחלקה הכלכלית, הוא מיעט לדבר. ביקשנו לערוך עימו סיכום-ביניים של השנתיים הראשונות בתפקיד, ולשמחתנו הוא ניאות להתראיין לראשונה.

בפתיחת השיחה ביקשנו, מטבע הדברים, את תגובתו של אלדד להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להרשיע את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, במירמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במירמה בפרשת טלנסקי.

"אני גאה להיות אזרח במדינת ישראל שבה הכול, גם ראש ממשלה, שווים בפני החוק", הוא אומר. "מדינה שיש בה שופטים מקצועיים, שעושים את הנדרש כשעובדות חדשות מלמדות אותם שהם טעו בעבר".

האם זה לא ברור מאליו שכולם שווים?

"אולי. אבל זה לא פשוט לאף בשר ודם. בעיניי, המערכת החיסונית שנקראת מערכת האכיפה, היכולת לטהר את השורות מעבריינים ואפילו את השורה הראשונה של ההנהגה, הן חלק מעוצמתה של ישראל, והן לא פחות ממרכיב בביטחון הלאומי שלה".

תהינו אם גם אלדד יחכה - בדומה לקודמתו אביה אלף - עד לפרישתו, כדי לומר את אשר על לבו בנוגע לטיב עבודת הפרקליטות וראשיה. לדבריו, "בפרקליטות שאני מכיר, כל אחד יכול לחלוק על הדעה של כל אחד אחר, וישנה פתיחות לשמוע ביקורת. לא פעם התקבלו החלטות שלא הסכמתי להן. דעתי נשמעה, הקשיבו לי היטב, והחליטו אחרת. בכל המקרים הללו כיבדתי את ההחלטה, כי היא התקבלה משיקולים ענייניים. כולנו מודעים לכך שהשכל לא מחולק לפי דרגות, ושהרעיון הטוב ביותר יכול לבוא מהאדם הצעיר ביותר בחדר".

ומה קורה אם פרקליט סבור שההחלטות לא היו ענייניות, כפי שרמזה אלף ב"תיק ליברמן"?

"פרקליט שחושב שאם לא קיבלו את דעתו סימן שמקבלי ההחלטה מושחתים או מונעים משיקולים זרים, לוקה ביהירות, וזו כשלעצמה סיבה טובה להתפטר מתפקיד שמחייב מידה של צניעות. מובן שאם לפרקליט יש ראיות לשחיתות בתוך המערכת, חס וחלילה - עליו לדווח מיד ולא לחכות לפרישה, אבל זה לא היה המקרה אף פעם".

אלף היא לא היחידה שסבורה שבכהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, מגלה וינשטיין רפיסות במלחמה בשחיתות. אלדד, מנגד, מלא שבחים לוינשטיין ולפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן. "לא עסקתי בתיק ליברמן, ולא חקרתי מה קרה בו, אבל בתיקים שאנחנו מטפלים בהם יש מעורבות עמוקה מאוד של יהודה וינשטיין ושל שי ניצן, שבאה לידי ביטוי בעדכון שוטף שלהם ובהיכרות מאוד מעמיקה שלהם עם פרטי החקירות שאנחנו מלווים, כולל היום".

לדברי אלדד, "אחד הדברים שמשפיעים על היכולת של מערכות האכיפה להתמודד עם השחיתות השלטונית היא המנהיגות המשפטית שמגלה ראשות המערכת. זה שאני, כפרקליט, יודע בבית המשפט או במהלך ליווי חקירה, כי מה שאני עושה הוא בידיעה ובמעורבות של וינשטיין וניצן, שאני לא לבד - זה מאפשר לי לעשות את עבודתי. שלא כמאמרו של אלתרמן: 'אומתם לא ידעה בצאתם לדרך', היועמ"ש בהחלט יודע מה אנחנו עושים בצאתנו לדרך".

עד כמה גדולה המעורבות של וינשטיין וניצן בניהול התיקים?

"מעורבות גדולה מאוד. אם תעיר אותם באמצע הלילה ותשאל אותם מי זו פלונית או אלמונית ששמה הוזכר בחקירה, הם יידעו להגיד לך במי מדובר".

אולי המעורבות גדולה מדי, והיא מביאה ללבטים רבים. כך שישנם תיקים שהטיפול בהם נמשך שנים, ונגרם עינוי דין לחשודים ולנאשמים.

"נעשה מאמץ גדול ליעל את העבודה. התמשכות ההליכים מטרידה אותנו והביאה גם להנחיית היועמ"ש, שהגדיר באופן ברור את התקופה לטיפול הפרקליטות בכל תיק לפי סוגו והעבירות שנחקרות בו. נזכיר כי בעבירות שחיתות אין נפגע עבירה שבא למשטרה וצועק 'היכו אותי', 'דקרו אותי'. אם בעיני המשחד והמשוחד הכול הולך טוב, אף אחד לא יודע על המקרה, עד שיום אחד מגיע מידע לרשויות, ונפתחת חקירה".

תיק "חברות-הקש" של ליברמן, נשוא הוויכוח הסוער בצמרת הפרקליטות, נסגר, וליברמן הועמד לדין בסופו של דבר רק בפרשייה משנית בפרשת השגריר בבלארוס, שגם ממנה הוא יצא זכאי בנובמבר 2013. והנה, חלפה כשנה, ובדצמבר 2014 חשפה המשטרה שהיא מנהלת חקירה בחשד לפרשת שחיתות ענקית בצמרת מפלגתו של ליברמן, ישראל ביתנו, בעמותות ובמועצות מקומיות. החקירה מלווה על-ידי המחלקה הכלכלית בראשות עו"ד אלדד.

החשד העיקרי הוא העברת כספי תמיכות ממשלתיות שלא כדין לגופים שונים, בתמורה להעברה חלקית של התקציב לחברי כנסת ולמקורביהם, ו/או מינוי מקורבים לתפקידים ציבוריים; חשדות נוספים הם מתן שוחד ב-15 תתי-פרשיות בהיקפים של מיליוני שקלים.

רשימת החשודים היא ארוכה מאוד, בהם, השרים לשעבר, פאינה קירשנבאום וסטס מיסז'ניקוב; ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה; יו"ר נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) לשעבר, אלכס ויסניצ'ר; ראש מועצה אזורית תמר, דב ליטבינוף; יו"ר איגוד הכדורסל לשעבר, אבנר קופל; ואחרים.

תשתית הראייתית בעבירות צווארון לבן

אלדד מסתייג מהגדרת המקרה כ"פרשת ישראל ביתנו", אך חושף עד כמה המקרה חמור בעיני הפרקליטות. "אנחנו מופתעים מהיקף העבירות, מהשיטתיות שלהן ומעזות-המצח שבה הן נעשו. חשבנו שלא יכול להיות שיש דברים כאלה בעולם של ביקורת פרלמנטרית, מבקר מדינה, משטרה. יש פה דברים שכששמענו עליהם אמרנו 'לא יכול להיות'. מסתבר ש'כן יכול להיות'".

מתי יתקבלו החלטות לגבי העמדה לדין של החשודים?

"החקירה עדיין בעיצומה, וזה ייקח זמן. אבל נציין שהיא כבר השיגה הרבה. סדקים שדרכם עברה שחיתות נסתמים. פירצות נסגרות".

באיזה אופן לדוגמה סוגרים פירצות?

"למשל, באמצעות ההנחיה של היועמ"ש בנוגע לכספים הקואליציוניים. זוהי דוגמה לדרך שבה וינשטיין והפרקליטות עובדים. מה שמיוחד הוא שהשינוי מתחיל מיד, וכבר עכשיו נוצרות נורמות חדשות שימנעו מקרים כאלה בעתיד".

אלדד מתייחס כאן להנחיות שקבע וינשטיין בחודש שעבר, באמצע מארס, בעקבות חשיפת הפרשה. בין היתר, נקבע כי "פקיד ציבור יקבל הוראות להקצאת כספים שהם תוצאה של הסכמים פוליטיים תקציביים, אך ורק מגורם מוסמך על-פי דין. לא תתקבלנה הוראות מגורמים פוליטיים כמו חברי כנסת, סיעות, שרים וסגניהם שלא מכהנים במשרד שממנו מועבר התקציב או במשרד שאליו הוקצה התקציב".

הפרקליטות והמשטרה נלחמות בשחיתות השלטונית עשרות שנים. נבחרי ציבור בכירים ביותר - אולמרט, קצב, הירשזון, דרעי - נשפטו ונענשו. ועדיין, כל כמה חודשים עולה מקרה שחיתות חדש וחמור מקודמיו. האם השחיתות היא חלק בלתי נפרד מחיינו?

"כאזרח, יש לי מחשבות בנושא הזה, אבל כפרקליט אני מתייחס רק לפרשיות ולתיקים שאני מטפל בהם. אחד הדברים המסוכנים הוא האמירה ש'כל הפוליטיקאים מושחתים'. אני מסתייג מזה. אני מכיר כמה וכמה אנשים שגדלו איתי, עבדו איתי, שכנים וחברים פוליטיקאים, שנמצאים בעיסוק הציבורי מאותה סיבה שאני נמצא - לקדם את החברה והמדינה. אני לא יותר טהור ונקי מהם.

"אני חבר בצוות שהקים היועמ"ש בראשות עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, שעוסק בהגברת טוהר המידות ברשויות המקומיות, חברים בו גם ראשי ערים כמו יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, ראשת מועצה אזורית יואב, ד"ר מטי הרכבי-צרפתי. אלה אנשים רציניים מאוד. אנחנו יושבים כתף אל כתף ומחפשים לתת לראשי הערים והמועצות כלים כדי להתמודד עם חששות לפגיעה בטוהר המידות".

את עו"ד דן אלדד הכרתי לראשונה לפני כעשור, כשהתמחיתי בלשכתה של שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס, רעיה חפרי-וינוגרדוב. אלדד שימש אז כתובע מטעם המדינה בתיק צווארון לבן גדול-ממדים שנדון בפניה. באותו מקרה העמידה המדינה לדין 4 שמאים מלשכת השמאי הממשלתי הראשי, באשמה כי הונו את הביטוח הלאומי בשומות שלא בוצעו, או שבוצעו בניגוד לחוק, בסכום של כ-16 מיליון שקל.

התיק הסתיים בהרשעה ובעונשי מאסר שהוטלו על הנאשמים. השמאים ערערו לבית המשפט העליון, אך ערעוריהם נדחו, ופסק הדין בערעור הפך להלכה חשובה. אחד השמאים שהורשעו שלח יד בנפשו.

הופעתו של אלדד בבית המשפט נחקקה היטב בזיכרוני, ובעיקר הפער שבין הנחרצות והתקיפות שהפגין בזמן שלימד קטגוריה מטעם המדינה, לעומת הרכות והביישנות-משהו שבהן נהג עם צאת השופטת מאולם הדיונים.

עבור אלדד מדובר היה באחד מהתיקים המשמעותיים שניהל. "בדיון הראשון נכנסה השופטת, הסתכלה עליי ממרום מושבה, ואמרה לי: 'מר אלדד, אני מאוד מקווה שיש לכם ראיות רציניות נגד ארבעת הנאשמים האלה, כי אלה אנשים מאוד מכובדים שאנחנו רגילים לפגוש כעדים מומחים ולא כנאשמים'. בכך", אומר אלדד, "גילתה השופטת את צפונות לבה בכנות ראויה.

"בניגוד לעברייני רחוב ואלימות, אחד המאפיינים של ניהול הליכים נגד עברייני צווארון לבן, הוא שיש להם לא רק 'חזקת חפות' אלא גם 'חזקת מכובדות'. כאילו התביעה נאלצת להוכיח דבר-מה מקדמי כדי לתקוף בכלל את האנשים האלה. מאפיין אחר הוא שיש חלקים בציבור שנמצאים בצד של סימפתיה לנאשם. זה לא קיים בעבירות מין, רצח ובעבירות ביטחוניות.

"גם התשתית הראייתית בתיקי צווארון לבן היא מורכבת במיוחד. הדברים הללו הביאו לכך שהוחלט שהתיקים הסבוכים בתחום הזה יתנהלו על-ידי צוותים גדולים שיכולים להתמודד עם צוותי הסנגורים שמגינים על הנאשמים".

איך נעשית חלוקת התיקים ביניכם לבין פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), שמטפלת אף היא בתיקים כלכליים גדולים כמו תיק הולילנד? מדברים על תחרות עזה ביניכם.

"התיקים מחולקים אך ורק על-ידי פרקליט המדינה או על-ידי מי שהוא מחליט שיחלק. הפרקליט גם מקדם התמקצעות ובוחן רעיונות - איך לאבחן במדויק תת-התמחויות במרחב עבירות הצווארון הלבן. אנחנו מפרגנים זה לזה, לומדים זה מזה. זו תחרות במובן הבונה של המילה הזו. ויש מספיק תיקים לכולם, ולצערי גם מספיק שחיתות לכולם".

"אנחנו לא קבלני הרשעות ולא חוששים מזיכויים"

שניים מהתיקים החשובים שניהלה המחלקה הכלכלית מאז מינויו של אלדד למנהלה, היו תיקי השחיתות של ראש עיריית רמת-גן לשעבר, צבי בר; ושל יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר. דנקנר הורשע באוקטובר 2013, במסגרת הסדר טיעון, במירמה והפרת אמונים, בקבלת דבר בתחבולה ובעבירות נוספות. הוא ריצה עונש של 8 חודשי מאסר בגין הרשעתו.

בר הורשע לאחרונה על-ידי שופט המחוזי בתל-אביב, צבי גורפינקל, בקבלת שוחד בסך כ-2 מיליון שקל מיזמי נדל"ן, ובהלבנת הון, בהפרת אמונים ובשיבוש הליכי חקירה בעת שכיהן בתפקיד.

במקרה של בר, סירבה המחלקה הכלכלית בפרקליטות להגיע להסדר טיעון עימו. זאת, בשונה למשל מאופן התנהלות פרקליטות מיסוי וכלכלה במקרה של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים לשעבר, שהואשם בשוחד. עם לחיאני נחתם הסדר טיעון שהמיר את האישומים בעבירות קלות יותר של הפרת אמונים.

אלדד נמנע מלמתוח ביקורת על עמיתיו בפרקליטות המחוז, אך מבהיר: "אנחנו לא קבלני הרשעות, ולכן גם לא חוששים מזיכויים. בתיק צבי בר היינו משוכנעים שמה שאנחנו מדברים עליו זה שוחד מובהק, ובמצב כזה תפקידנו לטעון בבית המשפט ש'זה שוחד', ולחתור להכרעה שיפוטית שתיצור עוד נדבך במלחמה בשחיתות. לעומת זאת, בתיק דנקנר עשינו הסדר טיעון אחרי שהעניינים המהותיים לנו נשמרו: הפרשנות של עבירת הפרת אמונים בתאגיד נשמרה, ועונש המאסר בפועל שדרשנו, התקבל".

מה הלקח העולה מתיק צבי בר?

"הלקח הציבורי מפרשת צבי בר הוא שהלך המחשבה שקיים אצל עברייני צווארון לבן, שסבורים כי אם העבירה היא מתוחכמת מספיק, אין למערכת האכיפה דרך להתמודד איתה - הוא הלך-רוח שגוי. ישנה מחשבה של עברייני צווארון לבן ש'אם לא אקח שוחד במעטפה, אלא אעשה את זה בדרכים מתוחכמות, אז המשטרה העמוסה והפרקליטות לא יעסקו בזה, ולא אתפס'. המחשבה הזו לא תצלח".

"עוד לקח נוגע לנותני השוחד. פעם הייתה תפיסה שצריך להעניש בעיקר את עובדי הציבור שאמורים להיות שומרי-הסף של עצמם, וזה נכון. אבל אי-אפשר להתייחס לאנשי המגזר הפרטי העסקי כאילו זוהי דרך הטבע שיציעו שוחד. יזם נדל"ן הוא לא זאב, והטבע שלו זה לא לטרוף ולא להציע שוחד. אם איש המגזר הפרטי יציע שוחד, הוא ייענש בחומרה".

מה התוכניות והשאיפות שלך לעתיד?

"נראה שאלה מילים גדולות, אבל זוהי זכות נדירה ומיוחדת עבורי להיות מנהל המחלקה הכלכלית. זו חוויה לנהל 26 עורכי דין ועוד מתמחים ועובדים, שהם אחת מהקבוצות האיכותיות בשירות הציבורי; קבוצה שנלחמת בשחיתות ובעבירות כלכליות. אני נהנה כמעט מכל רגע".

אימא משחקת עם נטלי פורטמן, אבא נישק את סופיה לורן

הצבעים הסגולים והוורודים העזים שהביא עימו האביב מככבים בתמונות שהעלה לאחרונה עו"ד דן אלדד לכרטיס הפייסבוק שלו. רקפת ענוגה מבצבצת מתוך גזע ברוש, אירוס במלוא תפארתו ופריחת כליל-החורש - כלילת השלמות. ביניהם, תמונות של 3 נערים המשתעשעים בשלג הירושלמי הלבן, שקדם לפריחות. הם מביטים באביהם באהבה דרך עדשת מצלמתו, אך מבטיהם גם מעט מבוישים וכמו מסתירים סוד. בעצם, מבטו של כל אחד מהבנים אחר.

די במבט חטוף בתמונות כדי ללמוד שאלדד הוא איש משפחה חם. כנראה, למופת. אלדד גדל לזוג הורים מוכרים ומוכשרים. אמו היא השחקנית דינה דורון, שהופיעה בעבר בתיאטראות "הבימה" ו"הקאמרי" וגם על בימת ברודוויי בניו-יורק. בשנים האחרונות הופיעה דורון, בין היתר, בסרט "חתונה מאוחרת" ובסדרות הטלוויזיה "רמזור" ו"שבתות וחגים". היא משתתפת גם בסרט ההוליוודי על-פי ספרו של עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך", לצד נטלי פורטמן.

אביו של דן הוא במאי הקולנוע והתיאטרון אילן אלדד, שיצר סרטי תעודה וטלוויזיה רבים, ושעבד בין היתר עם אוטו פרמינגר כעוזר במאי בסרט "אקסודוס".

עם כאלה הורים ובית אתה בוודאי צרכן של תרבות.

"רציתי להגיד שאני הולך לתיאטרון רק כאשר מדובר במחויבות משפחתית, אבל זה לא לגמרי נכון. רעייתי עירית ואני עשינו מינוי להיכל התרבות במודיעין, ואנחנו הולכים הרבה להצגות ולקולנוע. מובן שהעולם שלהם הוא חלק ממני. לפני כמה שנים הייתי עם אבא באירוע לרגל 60 שנה לסרט 'גבעה 24 אינה עונה'. לאחרונה היה 'רה-יוניין' של הסרט 'יהודית' עם סופיה לורן, שאבא היה בו עוזר במאי. הוא סיפר לי שמה שהוא זוכר מהסרט זה שלורן נתנה לו נשיקה" (צוחק).

איך זה שלא הפכת לשחקן או יוצר בתחום הזה?

"הוריי מעולם לא דחפו אותי לעולם הבידור, אלא להיפך. הם עשו לי אנטי ללהיות שחקן, ותמיד אמרו ש'זה לא מקצוע ולא חיים'. יש מי שיאמרו שאני הכבשה השחורה של המשפחה, ויש שיאמרו שאת התיאטרון שלי אני עושה בבית המשפט".

אלדד הגיע ללימודי המשפטים כמעט במקרה. אחרי שירותו הצבאי בנח"ל ובמודיעין, הוא חשב ללמוד להיות וטרינר. הדרך לשם עברה בלימודי חקלאות בעלי חיים. "קיבלתי הודעה שהתקבלתי ללימודי 'חקלאות בעלי חיים', בכפוף למבחני מיון במתמטיקה. בגלל שלא רציתי לעשות את מבחני המיון במתמטיקה, זנחתי את החלום להיות וטרינר, והלכתי ללמוד משפטים".

הבחירה התבררה כמוצלחת. אלדד, שהצטיין בלימודים, התקבל להתמחות אצל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, בעת שכיהן כמשנה לנשיא. אלדד מתאר את ההתמחות אצל ברק כ"חוויה מדהימה, אבל גם מתסכלת", כי "מתמחה לא יכול לתרום כמעט כלום לתהליך המחשבה, וניסיתי לפצות בארגון ובסדר שרק עשו בלגן. בכל זאת, לקחתי משם כמה וכמה דברים: את היכולות להינתק מרעיון יפה שאהבתי, אם הוא לא מסתדר עם כל העובדות, ולשנות דעה בעקבות הקשבה לצעיר המתמחים".

בשנת 1994 הצטרף אלדד לפרקליטות כפרקליט במחוז ירושלים, שם שימש בין היתר כעוזרו המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, שמכהן כיום כשופט בית המשפט העליון.

בתפקידו הקודם כיהן אלדד כמנהל תחום בכיר (תפקידים מיוחדים) בפרקליטות המדינה. קודם לכן שימש כממונה על עבירות כלכליות במחלקה הכלכלית, ובמסגרת זו טיפל, בין היתר, בפרשת המינויים ברשות המסים, שבה הורשע מנהל רשות המסים לשעבר, ג'קי מצא, בהפרת אמונים ובסיוע לשוחד, וריצה עונש מאסר.

האם תמליץ לבניך ללכת בעקבותיך, או שתנהג כפי שהוריך נהגו איתך ביחס למקצועם?

"אני רחוק מלהמליץ לילדים שלי ללמוד משפטים, ורחוק מלחשוב שאיזושהי המלצה שלי תתקבל. אך ביום-יום קורה מדי פעם שיש להם התבטאות משפטית. זה מאוד מדאיג אותי".

 הפרקליטות / צילום: איל יצהר