ישראל מתקרבת לנקודת הכרעה. עם 3,000 מאומתים חדשים ביום, צעדי מגבלות חדשים עם השלכות כלכליות משמעותיות הן כבר כמעט עובדה מוגמרת. ודווקא בנקודת הזמן הזו, כדאי לחזור לתחילת חודש מרץ האחרון, אל ההחלטה שגזרה במובנים רבים את גורלם התעסוקתי של מאות אלפי ישראלים. כדאי לחזור להחלטה ההיא דווקא עכשיו, כי יש עוד הזדמנות לשנות אותה. כי למעשה, אפילו לא מדובר בהחלטה מודעת. מדינת ישראל נגררה לכאוס תעסוקתי ולא מאוחר לעצור.
היום כבר ברור לכלכלנים רבים שהחטא הקדמון הוא ההחלטה לשלם דמי אבטלה לכל מי שייצא לחל"ת. אלא שרק עם הזמן התבררו לעומק ההשלכות של המודל התעסוקתי החדש, המשמעות של ניתוק הקשר הפסיכולוגי בין העובד והמעסיק, והעובדה שהמדינה יצרה לעובדים תמריץ שלילי לחזור לעבוד. למעשה, היא הפכה את עצמה למעין מעסיק-על, ובמקום לסבסד פעילות עסקית היא מסבסדת הקפאת מצב.
כך המשק כולו הפסיד פעמיים, אולי שלוש. עובדים מקבלים שכר בלי לעבוד, מעסיקים מצמצמים פעילות, הפיריון נפגע, גם הכנסות המדינה ממסים נפגעו, והסיכוי לחזור לעבודה פוחת ככל שעובר הזמן. ההחלטה להמשיך ולשלם על החל"ת עד יוני 2021 אולי יוצרת ודאות, אבל גם יוצרת דור אבוד בשוק העבודה, אפילו לפי הפרסומים הרשמיים של שירות התעסוקה.
האבסורד הוא ששוק התעסוקה נמצא במצב הזה כמעט במקרה. בעקבות החלטה אחת של איש אחד - ההחלטה של מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר - לשלם דמי אבטלה לחל"תניקים. האמת היא שאי אפשר לבוא בטענות לשפיגלר. הימים ימי ממשלת מעבר, ישראל צועדת לסגר כללי והחלטות מדיניות משמעותיות בתחום הכלכלי - אין. שר האוצר הקודם משה כחלון כבר הודיע על פרישתו הקרובה מהחיים הפוליטיים, ראש הממשלה עוד נישא על אדי ההחלטה לסגור את השמיים, מדיניות הקורונה של ישראל מנוהלת בעיקר על ידי מנכ"ל משרד הבריאות דאז משה בר סימן טוב, שלא שוקל כמעט בכלל את ההשלכות הכלכליות, ובמשרד האוצר ממילא עוד לא נולד הפקיד שיגיד שצריך לחלק תקציבים.
האמת שאי אפשר לבוא בטענות לשפיגלר, אבל אפשר בהחלט לבוא בטענות לראש הממשלה ולשר האוצר הנוכחי ישראל כ"ץ, שהחליטו באופן מודע להמשיך את המצב הזה עד יוני 2021. הם לא עצרו גם כשהתחילו להצטבר איתותים מדאיגים, גם כששיעור המובטלים מבין מחוסרי העבודה החל לעלות, גם כשמעסיקים התחילו להתלונן שהם לא מצליחים לגייס עובדים שמעדיפים להישאר בחל"ת.
אפשר לבוא בטענות לדרג הפוליטי ולדרג המקצועי באוצר כי יש אלטרנטיבה, ולמעשה היא עובדת לא רע בכלל. כולם קוראים לה "המודל הגרמני" אבל האמת היא ששורה של מדינות באירופה פועלות כבר לפי מודלים גמישים בשוק העבודה, כאלה שמתמרצים את המעסיקים לשמר עובדים ולמעשה מסבסדים אותם ולא ישירות את העובדים. בכך הם משמרים גם את הקשר בין העובד למעסיק וגם את רמת הפעילות במשק. הם יוצרים ביקושים ולכן גם את הצריכה, ומתחזקים באופן מלאכותי את הפיריון. זה הולך ומסתמן כפתרון עדיף למשק בטווח הקצר, אבל גם פתרון סביר יותר להמשכיות העסקה של עובדים בטווח הארוך.
משרד האוצר מתנגד למודל הזה משורה של סיבות שפורטו השבוע במסמך מפורט שהופץ לציבור וינותח כאן בהמשך בהרחבה. שורה של גורמים שנמצאים בקשר הדוק עם בכירי האוצר מספרים שבבסיס ההתנגדות של בכירי הפקידים עומד שיקול נוסף שלא מצא את דרכו אל הכתב, והוא החשש שמעסיקים ועובדים כאחד ירמו את המדינה, יעבירו דיווחים כוזבים ו"יעשקו" את קופת המדינה. מדובר בטיעון שחוזר על עצמו, ולא בפעם הראשונה. גם מס ירושה לא קיים בישראל, מחשש שאנשים יבצעו תחמוני מס. לדעתי, מדובר בטיעון חסר, ילדותי, ולא מספק. ודאי לא כזה שצריך לבלום מהלכים שיכולים להציל רבים מחיים של אבטלה כרונית.
את הימים האחרונים הקדשנו כתבי ועורכי "גלובס" ללימוד לעומק של שוק התעסוקה. דיברנו עם חוקרים בארץ ובעולם, ניתחנו את מסמכי המדיניות של האוצר ושוחחנו עם מעסיקים שונים. התמונה המתקבלת היא שלכל הפחות ראוי לעצור ולבחון מחדש את החלטות המדיניות בנוגע לתשלום דמי אבטלה. המשבר ארוך ודרוש פתרון גמיש לשוק העבודה. אפילו מנכ"ל האוצר היוצא שי באב"ד, שהיה אחד ממקבלי ההחלטות בתחילת המשבר, מודה כאן בקולו לראשונה בטעות.
מדינת ישראל לא עומדת רק בפני החלטה על סגר בחגים. האתגר הוא לא רק בריאותי, והורדת שיעורי התחלואה היא אתגר חשוב אבל לא יחיד.
זמנים קשים מחייבים החלטות אמיצות. גם בכלכלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
