השופטת גילה כנפי־שטייניץ: השר סער הריץ בפומבי, הנשיאה חיות דחפה בחשאי

גילה כנפי־שטייניץ (64) לא הייתה מועמדת טבעית לבית המשפט העליון. היא מונתה ב־1993 לשיפוט בבית המשפט השלום בגיל צעיר למדי, 35, וכיהנה כשופטת שלום במשך 12 שנה. משלהי 2005 ועד היום היא משמשת כשופטת בבית המשפט המחוזי. בסבבים הקודמים של המינויים לעליון בשנים 2016 ו־2018, יותר מעשור לאחר שמונתה למחוזי, כנפי־שטייניץ לא הוזכרה כמועמדת אפילו בשלבים הראשוניים. אם כך, רק כ־30 שנה לאחר שמונתה לשיפוט, תגיע כנפי־שטייניץ לבית המשפט העליון.

לצורך ההשוואה, נשיאת העליון אסתר חיות מונתה לשופטת עליון 13 שנה בלבד לאחר שכיהנה כשופטת בית המשפט השלום; יעל וילנר הגיעה לעליון תוך פחות מ־19 שנה מאז שמונתה לשלום; ואילו השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון עשו את הדרך הזו תוך 24 שנה.

מי שדחף למנות את השופטת הוא שר המשפטים גדעון סער. העובדה שהשופטת כנפי־שטייניץ היא אשתו של חברו מהליכוד ח"כ יובל שטייניץ, לא הייתה בעוכריה כאשר סער החליט למנותה. שטייניץ נותר אחד מהבודדים בסיעת הליכוד שלא הפנה עורף לסער ועדיין שומר איתו על קשרים טובים, חרף עזיבתו את הליכוד והקמת מפלגת תקווה חדשה.

יתרונות נוספים על פי "פוליטיקת הזהויות" שמקדם סער הם העובדה כי כנפי־שטייניץ היא אישה, ממוצא מזרחי, שגדלה בעיר עכו שבפריפריה הצפונית. לגלובס נודע כי כנפי־שטייניץ התלבטה האם להסכים כי שמה יוצע על ידי שר המשפטים כמועמדת, אולם נשיאת העליון חיות התקשרה אליה ושידלה אותה להסכים להצגת מועמדותה, וכי תתאמץ מאוד שתיבחר. חיות עמדה במילתה, ואכן היא תיבחר תודות לנשיאת העליון שהתנגדה לרוב המועמדים שהוצעו על ידי האגף השמרני, אך תמכה מיד במינוי של כנפי־שטייניץ.

עמדותיה בעניינים לאומיים לא הובאו למבחן

סער מציג את כנפי־שטייניץ כליברלית בעניינים חברתיים, אך לאומית ובעלת גישה שמרנית בנוגע ליחסי הכנסת והממשלה מול בג"ץ. אולם, עמדותיה בעניינים לאומיים ושמרניים לא הובאו למבחן, וייתכן שהם מתבססים על זיקתה לבעלה, שסבל לא מעט מפסיקות אקטיביסטיות של בג"ץ.

הרצתה של כנפי־שטייניץ על ידי סער מלמדת במובן מה על קהל היעד של סער. בעוד שבעבר הוא ניסה לקרוץ לקהל החרדי והסתופף פומבית בקרב רבנים ואדמו"רים, כעת הוא מקדם את השופטת שכפתה תהליכי ליברליזציה על הציבור החרדי. גם מבחינת כנפי־שטייניץ עצמה מדובר בגולת הכותרת של הקריירה. כאשר כנפי־שטייניץ התייצבה בפני הוועדה לבחירת שופטים, היא בחרה להציג את פסק דינה בעניין "קולך - פורום נשים דתיות נ' רדיו קול ברמה". בפסק דין זה, קיבלה כנפי־שטייניץ תובענה ייצוגית שהוגשה נגד תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה", שעניינה הפליה אסורה באמצעות מדיניות מוצהרת של אי השמעת נשים בשידוריה. תחנת הרדיו חויבה בפיצוי של מיליון שקל לציבור.

בפסק הדין קבעה כנפי־שטייניץ כי הקבוצה המיוצגת "כוללת את כל מאזינות התחנה אשר נפגעו ממדיניותה המפלה של התחנה, בין אם ביקשו לעלות לשידור ובין אם לאו", וכי יש לכמת את הקבוצה ל־40 אלף נשים. התובענה מלכתחילה הוגשה בשם גוף פמיניסטי בשם "קולך־פורום נשים דתיות" כאשר אף אישה ספציפית לא הגישה את התובענה. השופטת, כאמור,פסקה נגד קול ברמה וקבעה כי מדובר בהדרה מוחלטת, מכוונת ומוצהרת של נשים משידורי התחנה, ובהגבלת גישתן לכלי תקשורת מרכזי בקהילתן.

בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון, השופטים ניל הנדל, ענת ברון וג'ורג' קרא סמכו ידיהם על פסק הדין של כנפי־שטייניץ, וקבעו כי "זו פעם ראשונה שנעשה שימוש בכלי התובענה הייצוגית לקידום שוויון ולמניעת הפלייה. המדובר אפוא בתובענה תקדימית ופורצת דרך, ולא ניתן להפריז בתועלת שהשיגה, הן לחברות הקבוצה שקולן נשמע עתה, הן לציבור הרחב בין היתר בהיבט של הרתעה מפני הפרה דומה של חוק איסור הפלייה".

דחתה לא מעט בקשות לניהול תובענות ייצוגיות

כנפי־שטייניץ מרבה לדון בתיקי תובענות ייצוגיות. היא נוקטת, לרוב, בגישה קשוחה כלפי התובעים הייצוגיים ודחתה לא מעט בקשות אישור לניהול ההליכים כתובענות ייצוגיות. כך, לדוגמה, דחתה ייצוגית נגד חברת הנסיעות "איסתא" שנטען כלפיה כי ביצעה הפליה על בסיס גיל במחירי הטיסות.

השופטת כנפי־שטייניץ כתבה כי ספק "אם יש בהנחות מבוססות גיל כדי ליצור אצל קבוצות הגיל ‘המופלות' את אותם רגשות שליליים הנלווים בדרך כלל לתופעת ההפליה, ובפרט שאלה נהנות אף הן מן ההנחות בתורן. יתר על כן, במקרים רבים, נועדה ההנחה להקל דווקא על קבוצת הגיל המופלית, כביכול, לרעה (כדוגמת הורה המשלם מחיר מלא אך מקבל הנחות לילדיו)".

בפסק דין משנת 2013 התייחסה כנפי־שטייניץ לאחריות הוועדה לתכנון ובנייה לכשלים הנדסיים שהתגלו בבניין. לדבריה, "חובותיהן וסמכויותיהן של ועדות התכנון נועדו למנוע נזקים בנפש וברכוש. הטלת אחריות על ועדות התכנון עשויה להמריץ את ועדות התכנון לנקוט באמצעי זהירות יעילים, ומאידך, שלילת אחריותן של הועדות לאי מילוי חובותיהן שבדין עלולה לגרום לריפיון במילוי חובות אלה ולאי מניעת סכנה לשלום הציבור ולרכושו".
השופטת הוסיפה כי חלה חובת זהירות על הוועדה המקומית כלפי בעלי הבניין. "חובה זו נגזרת מקיומם של יחסי קרבה בין הרשות התכנונית לפרט, הנובעים מחובתה ליתן היתר לבניית שלד ולפקח על בנייתו בהתאם להוראות הדין".

כנפי־שטייניץ לא קיבלה את הטענה כי יש להטיל את כל האחריות על החברה הקבלנית שבנתה את הבניין, ויצרה את הסיכון. "הועדה התרשלה במתן היתר בניה מבלי שהוגשה הצהרה כדין של המהנדס האחראי על ביצוע השלד. להתרשלות זו, ולהעדרה של סמכות מקצועית הנוטלת אחריות, כנדרש בחוק, לכך שהחישובים הסטטיים נערכו לפי הכללים והרמה המקצועית המקובלת, ולמעשה ליציבות ובטיחות הבנין, קשר סיבתי ברור לכשלים החמורים שנתגלו בבנין".

גילה כנפי־שטייניץ

אישי: בת 64, נולדה בעכו ומתגוררת כיום במבשרת ציון. נשואה לח"כ ד"ר יובל שטייניץ ואם לשלושה
מקצועי: הוסמכה כעורכת דין ב־1984. מונתה ב־1993 לבית המשפט השלום בירושלים, ובנובמבר 2005 לבית המשפט המחוזי בירושלים