מסילות אל התימהון: הנימוקים לבחירת ארבעת השופטים החדשים מחזירים את השיח המשפטי שנים לאחור

השנים האחרונות עוררו לחיים שיח אודות שמרנות ופרוגרסיביות בבית המשפט העליון. מידה לא מועטה של קרדיט יש להעניק לגופים כמו פורום קהלת והתנועה למשילות ודמוקרטיה מצד אחד - וכן למכון הישראלי לדמוקרטיה וגופים נוספים מצד שני.

השיח היה פורה, מעניין והצליח לסחוף חלקים לא מבוטלים מהציבור הרחב לעסוק בסוגיות שבעבר עניינו רק את האליטה האקדמית והמשפטית של ישראל.

השופט נעם סולברג כתב פסקי דין ומאמרים ונשא נאום כדי לבסס ולהעמיק אינטלקטואלית את תפיסתו השמרנית. עמדתו זכתה גם לטורים ביקורתיים, וכאמור השיח התרומם.

נראה כי מינוי ארבעת השופטים לבית המשפט העליון היום מחזיר אותנו אחורה, משיח על שמרנות מול פרוגסיביות, ומשיח על יחסי הכוחות בין רשויות השלטון - לחלוקה פשטנית ופשוטה של ימין ושמאל פוליטי. 

אירוע מביך 

כאשר עו''ד יחיאל כשר - או כתוארו הצפוי בקרוב כבוד השופט י' כשר - התייצב בפני הוועדה לבחירת שופטים, התרחש אירוע מביך. כשר הוא ליטיגטור מוכשר ובכיר, אולם הוא התעסק והתמקצע בתחום המשפט האזרחי-מסחרי. את סוגיות המשפט החוקתי הוא מכיר ברמת הטוויטר. כאשר הוא נשאל על עמדתו בנוגע לגישת השופט סולברג על ביטול וצמצום עילת הסבירות, הוא לא ממש הבין בכלל על מה מדובר.

תיכף כשר יצטרך להכריע בעצמו כערכאה עליונה בשאלות של סבירות ומידתיות, כאשר הוא כלל לא מכיר את היסודות. אבל הנחת העבודה היא שמכיוון שהוא ימני, הוא יהיה בצד "הנכון" - ולא משנה מה יהיו הנימוקים. 

את עמדותיה בתחום המשפט הציבורי והמינהלי של השופטת גילה כנפי-שטייניץ איש לא באמת יודע. מי שמנסה לשווק את כנפי-שטייניץ כמועמדת שמרנית, לא מתבסס על פסקי דין שלה אלא על המשפחתולוגיה שלה: כנפי-שטייניץ נשואה לד"ר יובל שטייניץ, חבר כנסת ולשעבר שר בליכוד. אם היא אשתו - כך מעריכים ולא בטוח שבצדק - היא מן הסתם תהיה בעל עמדות לאומיות.

גם כשר משווק כאיש לאומי שיתמוך בהריסת בתי מחבלים. מה בין זה לבין שמרנות? לא לגמרי ברור. 

שיח פשטני 

כאמור, עברנו לחלוטין לשיח פשטני של שמאל וימין פוליטי. גם השופט חאלד כבוב נכנס למשבצת של שופט שמאלני, על רקע היותו ערבי מוסלמי. השופטת רות רונן מתויגת כאשת שמאל, על רקע הזיקה הפוליטית של בעלה לקרן החדשה לישראל וההערכה כי יש לשניהם משק אידאולוגי משותף.

השרה איילת שקד, חברת הוועדה לבחירת שופטים, אמרה היום (ב') בוועידת "מקור ראשון" כי המדד מבחינתה הוא דחיית עתירות על הריסות בתי מחבלים ודחיית עתירות נגד חוק האזרחות. בהקשר זה אציין כי המשנה לנשיאת העליון לשעבר חנן מלצר עומד בשני הקריטריונים האלה. הוא דחה את כל העתירות בעניין הריסת בתי מחבלים, וגם היה בעמדת הרוב בנוגע לעתירות בעניין איחוד משפחות פלסטיניות. 

אם חנן מלצר, שאימץ את דוקטרינת "תיקון חוקתי שאיננו חוקתי", נחשב כעת כשופט שמרן או כשופט שנמנה עם מחנה הימין - חוששני שהמסילות אל המשילות תעו וטעו בדרך והגיעו אל מחוזות התימהון.

נקודה נוספת שבאה לידי ביטוי בסבב המינויים הזה: השתלטות פוליטיקת הזהויות על המינויים לעליון והפיכת הזהות לשיקול מרכזי, עת הוחלט לקדם אדם לשיפוט בערכאה השיפוטית העליונה: אישה מזרחית מהפריפריה, אישה נוספת לצורך איזון מגדרי, ערבי מוסלמי וגם וטו של לשכת עורכי הדין לכך שיתמנה עורך דין כלשהו מהמגזר הפרטי, כאילו שמינוי של עורך דין פרטי הוא ערך שעומד בפני עצמו. 

איחלתי למדינת ישראל בהצלחה.