ההצלחות בשטח יפות, ועדיין קשה להתעלם מהשאלה מה בעצם רוצים מאיתנו

אישי: בן 28, רווק. גדל בקרית שמונה וגר בירושלים
באזרחי: סטודנט לרפואה ולמשפטים באוניברסיטה העברית
במילואים: לוחם בגדוד היחס''ם בחטיבת הצנחנים 55 (עוצבת חוד החנית)

חודש של לחימה בתוך חאן יונס עם חטיבה 55, "משחררי ירושלים וצולחי התעלה", ככה כתוב על המחברות שחילקו לקצינים, אולי בסיבוב הבא תתווסף שורה בכריכה על המלחמה הזו. כמה ימים אחרי הכניסה התמקמו כוחות החטיבה ביעדים, משם יוצאים לפשיטות, מעבים את השליטה בשטח שתפסנו, ומוצאים פירים של הרעים. מתברר שיש הרבה פירים של הרעים. הכוח מפעיל שיירות אספקה פנימה לכוחות ומפנה החוצה פצועים, וגם הרוגים. גם ליווי מחבלים שנכנעו מתבצע תחת אחריותנו.

חאן יונס לא נראית כמו חאן יונס. רוב הבתים מפורקים מהפצצות חיל האוויר, הבודדים שעומדים משמשים אותנו לשהייה. גדוד הסיור של החטיבה עבר כמה היתקלויות, וניצח. בשיירה הראשונה נסענו בדרך עפר רצופת מכשולים, בשנייה ירו עלינו צרור וברחו. בימים האחרונים זה אחרת - צירים סלולים, נכנסים באור יום, ההיתקלויות מתמעטות. מתחילים לרוץ דיבורים שלפחות בחלק שלנו, המשימה מתבצעת היטב. לצוות הצטרף גם חמור שקיבל את השם עמוס, במלרע. נראה שהוא נהנה יותר מכולנו.

לילה אחד אני מוצא את עצמי בשיירה שאמורה לתספק את אחי, מפקד מחלקה בגדוד אחר בחטיבה. כשהגעתי הוא ישן, וככה התפספס סלפי משפחתי בתוך הרצועה שיכול היה להיזכר לדורות. בפעם אחרת הבאנו תחמושת למישהו שפיקד עליי תקופה בסדיר. אני חייב לומר, יש משהו מאוד מספק בזה שאדם שמערכת היחסים איתו לא הייתה פורה בלשון המעטה צריך אותך פתאום ואומר תודה. סביר שאם הייתי רואה אותו ברחוב באזרחות הייתי עובר לצד השני. במלחמה הכל עובד אחרת. אולי עמיר לב צדק ובאמת כמו שהוא שר, רוב האנשים טובים.

החדשות האחרונות לגבי טיוטת פסק הדין בעניין הסבירות מסעירות את הדיבורים ללילה אחד, הביחד שנוצר כאן במשך קרוב לשלושה חודשים מוזר והזוי ומשמח בעת ובעונה אחת - מנעד גדול של אנשים שאין סיכוי שהיו יושבים לדבר שלא על מדים. ובסוף, אמר אחד, מאוד יפה כל הדיבורים, אבל עוד שעה יוצאת שיירה של 17 כלים וגם לגדוד שריון שהצטרף אלינו מגיע לקבל תחמושת, אז סתמו את הפה ותעלו על ציוד. עלינו ותספקנו. זאת העבודה וזה מה שאנחנו עושים.

שיחה אחרת שמתנהלת כל הזמן בעצימות נמוכה עוסקת בחלקו של הציבור החרדי במלחמה. אי אפשר להתעלם מכך שעליו לתת דין וחשבון רציני, והוא לא מתכוון לעשות זאת. אמר אחד אצלנו, אני יהודי פשוט, אבל כשמתקיים לי מתחת לאף בורדל על חשבוני, אם בכספי המסים ואם בשליחתי לחזית לסכן חיי כשהם בכלל לא בעסק, גם יהודי פשוט מתקומם.

ההצלחות בשטח יפות, ועדיין קשה להתעלם מהשאלה מה בעצם רוצים מאיתנו. החטיבה כבשה את השטח שהייתה אמורה, יפה מאוד, ואנחנו כאן ומוכנים להמשיך, אבל מה הדרג המדיני רוצה? זה מעיב על האוירה, על המרכז הפנימי שלנו שמתערער אחרי שלושה חודשים בצבא. בחדשות אומרים ששוחררו כמה מסגרות מילואים. העבודה בגזרתנו תיקח עוד כמה שבועות ואנחנו מקבלים את זה, למרות הבעיות בעורף - בעבודה, בלימודים, בזוגיות, בכל. אבל דרושה מעט בהירות לגבי התוכניות ליום שאחרי, בשביל מה עשינו עד עכשיו.

באלבום שיצא בתחילת המלחמה שר אביב גדג' "בכיתי בפנים ונקרעתי על זה / וזחלתי אל הכוכב השקט / אל הכוכב הכי רחוק שיש". הנה אנחנו עכשיו בכוכב הכי רחוק שיש, שלא חשבנו שנהיה בו אי פעם, איזו הזיה שאני כבר מכיר את הרחובות כאן, ואביב מסיים: "ימים יפים באים אליי עכשיו / קירות דקים החזיקו מעמד". לא רק מחזיקים מעמד, השגנו שליטה על חצי מחאן יונס, הישג צבאי לא רע. מחכים לסימן של התכנון להמשך, קצת חבל אם אין כזה.