המילואימניק שחזר מחאן יונס: "שכונה שהיא קן צרעות, אין בית שאין בו טרור"

אישי: בן 38, נשוי+6
באזרחות: סגן ראש מועצה אזורית שומרון ויו"ר עמותת שפרה לנערות בסיכוי
במילואים: מפקד מכלול המבצעים של גדוד 71 בצנחנים במיל'

שם המשחק הוא לאט, לנשום עמוק ולעבוד לאט. אסור למהר, אסור לרוץ, זה מה שהאויב רוצה, שניגרר לתוך המלכודת שלו, לבית ממולכד או למארב עם מטען.

פעמיים ביום אני מודה לבורא עולם על סא"ל כרמי, מפקד הגדוד שמוביל את הלחימה בקצב הנכון שמאפשר להשמיד אויב, לפגוע בתשתיות טרור ולשמור על החיילים שלנו. שני האחים הצעירים שלי, ישי ובועז, משרתים איתי באותה חטיבה, 55.

כשירדנו דרומה היינו אנחנו ושיירה של האמרים עמוסי מילואימניקים. עכשיו כל צה"ל על הרגליים, נלחם כמו אריה שואג. שמורת הטבע של המילואים מובילה את המלחמה הזו, ולוחמי הסדיר כרגיל מאומנים היטב ועם רוח לחימה של דור תש"ח שדילג 75 שנים קדימה לתשפ"ד.

בעזה אין חשמל, וממילא בלילה לא מדליקים אורות, ואם מדליקים זה מאחורי וילונות חשוכים, אבל החושך לא יוצר פחד, לא אצל חיילינו.

המטרה ברורה: השמדת האויב הנאצי והחזרת האחיות והאחים שלנו. וכשאני אומר נאצי, אפשר בטעות לחשוב שזו מטאפורה מתלהמת או ביטוי מוגזם לאנשים רעים. טעות בידיכם.

שישי בבוקר, הגדוד יוצא לטיהור המרחב, נכנסים לבית שיש עליו מודיעין, סורקים אותו ומגיעים לחדר השינה של פעיל חמאס. על השידה ליד המיטה של אשתו חפצים נורמליים, תיק איפור, בושם מדובאי, על השידה ליד המיטה שלו - ספרו של הצורר הנאצי אדולף היטלר, "מיין קאמפף", מתורגם לערבית, כל אחד ומה שהוא קורא לפני השינה. פעיל החמאס סימן לעצמו בדפי הספר פסקאות חשובות על תורת הגזע והשמדת היהודי האחרון, הפתרון הסופי חאן יונס סטייל.

שכונה שהיא קן צרעות, בכל בית אויב, אם לא מחבל, נמצא שם פיר מנהרה, אם לא מנהרה עמדת תצפית או נ"ט, ואם לא עמדה נמצא אמצעי שליטה טכנולוגיים וחומרי מודיעין. אין בית שאין בו טרור, אין בית "בלתי מעורב" בחאן יונס, בירת טרור מעל הקרקע ומתחתיה.

ולמה אין פחד? בזכות מילה אחת עם שלושה סעיפים: ביחד. הביחד הראשון הוא המקצועיות ושיתוף הפעולה בין הכוחות בצוות הקרב הגדודי. קהלני מ"פ השריון מוביל את הטנקים ביד רמה, מכניס את הפלוגה אחרי טיפול יסודי של פגזיו. גם החבר'ה של ההנדסה, 9D שועט קדימה ומבצע חישוף למטע הזיתים שמסתיר פיר התקפי. הפלסים ויהל"ם מגיעים בזריזות, מפוצצים את הפיר וממשיכים. חיל האוויר מלמעלה מגיע בכל רגע שצריך אותו, מלווה את ההתקפה, מאתר אויב, מכווין כוחות וכמובן יורה ומשמיד בעצמו.

הביחד השני הוא האנשים. הטובים ביותר שיש לעם שלנו להציע נמצאים כאן, שותפים למשימה אחת גדולה. כל הגוונים של החברה הישראלית עושים את העבודה יחד, דתי או חילוני, מהעיר או מהכפר, אפס מחיצות והבדלים.

ראיתי שני חיילים עושים מקלחת שדה ליד מכלית המים, אחרי שלושה שבועות בלי שמפו הגיע הזמן באמת, אחד שופך שמפו לשני על הראש, וזה חופף מתחת לברז, ומתחלפים.

הביחד הוא הסוד שבזכותו אפשר לעבור בטוב את התקופה הכול כך ארוכה הזו, כבר 90 יום.

והביחד האחרון הוא בבית, אותה אחדות נקייה בעורף, שבשמה נכנסנו לעזה להילחם באויב הכי אכזר שפגשנו, ומעניקה כוח ועוצמה.

בעוד זמן לא רב גדוד 71 ישלים את המשימה ויחזור הביתה, שם השארתי את איילת הגיבורה עם ששה ילדים ששואלים מתי אבא חוזר - לתמיד.

בלב שלי יש תפילה, שנחזור עם לירי ונועה, שירי, אריאל וכפיר, עדן ורומי, נמרוד ונעמה, אליקים ודניאלה וכל האחיות והאחים שלי שעדיין בידיים המתועבות של חמאס. חייבים לעשות הכול כדי שזה יקרה. ועוד תפילה יש לי, שנשמור על היחד הזה, כי אין לנו משפחה אחרת, ואין לנו בית אחר.