חבר הקונגרס שיוצא נגד ממשל ביידן: "אם אתה שחור ובעד ישראל אתה טרף קל"

הראיון נערך עם עורך מדור הדעות במסגרת הפודקאסט "רוח מערבית"

כבר חודשים שחבר הקונגרס ריצ'י טורס (36) זוכה למחאות ליליות מול משרדו בעיר ניו יורק. מאז ה־7 באוקטובר הפך טורס, שמייצג את רובע הברונקס בעיר, לאחד הקולות הבולטים ביותר בארה"ב שתומכים בישראל. תמיכה זו אף הביאה אותו לפרישה מהשדולה הפרוגרסיבית במפלגה הדמוקרטית, בשל חילוקי הדעות בכל הנוגע לדעותיו על המזרח התיכון.

● האו"ם אישר חברות לרשות הפלסטינית בארגון
● ההופעה הישראלית והמלחמה בעזה השתלטו על סדר היום באירוויזיון השנה

אך טורס לא עוצר. הציוצים שהוא מפרסם בחשבון הטוויטר שלו זוכים לחשיפה רבה, כשהוא אף מבטא בהם ביקורת כלפי מדיניותו של הנשיא ג'ו ביידן. "כמנהיגת העולם החופשי, ארה"ב לא יכולה לטעון שהיא תומכת ביד ברזל בישראל ואז להחליט למנוע סיוע ממנה" - כך כתב לדוגמה טורס השבוע, לאחר הצהרת הנשיא כי ארה"ב תפסיק את הסיוע לישראל אם זו תפתח בפעולה צבאית נרחבת ברפיח. את המחיר, הוא מודה, הוא משלם גם בפן האישי וגם המקצועי.

"מבחינה פוליטית, אני מדמם תמיכה", הוא אומר בריאיון לגלובס. "נודיתי מהתנועה הפרוגרסיבית. נוצרו מתחים ביחסים אישיים ופוליטיים כאחד. בני משפחתי הקרובה היוו מטרה להטרדה. אין נושא שאני מתמודד איתו יותר, בין אם בהטרדות או באיומי מוות, מאשר הנושא של ישראל".

טורס מספר כי הוא אף חווה גזענות מצד מוחמד חדיד, אביהן של הדוגמניות ג'יג'י ובלה חדיד. "הוא אמר שאני יותר גרוע מהעכברושים של מערכת הביוב של ניו יורק, ושאני צריך לחבוש מסכת KKK כדי לכסות את הפנים האפורות והמכוערות שלי. האמירה הזו הייתה צריכה לעורר זעם נרחב בתקשורת, אבל בחברה האמריקנית אם אתה אדם שחור ובעד ישראל, אתה הופך להיות טרף קל מאוד לארס גזעני".

"פשיטת רגל מוסרית"

טורס הוא אחד משני חברי קונגרס שממלאים בה תפקיד היסטורי: הם האפרו־אמריקאים ההומוסקסואלים הראשונים שמכהנים בבית הנבחרים של ארה"ב. הוא עצמו האפרו־לטיני ההומוסקסואל הראשון בקונגרס. לדבריו, היכרותו עם ארגונים כמו Queers for Palestine, היא זו שהביאה אותו לדעותיו הנוכחיות. "לפני כעשר שנים, כשהודעתי שאני נוסע לישראל בפעם הראשונה, הפכתי למושא של שנאה והייתה עצרת במדרגות העירייה נגד חברי מועצת עיר (טורס כיהן אז כחבר מועצת העיר ניו יורק, א"ו) שהסכימו לנסוע לישראל. אני זוכר שנתקלתי במפגינה שלבשה חולצה של 'קווירים למען פלסטין', אז שאלתי אותה מה דעתה על חמאס?

"זו לא הייתה שאלה מכשילה. חשבתי שהיא הולכת להגיד לי למה היא תומכת בפלסטינים, אבל כמובן שהיא מגנה ארגוני טרור כמו חמאס, ובמקום זאת היא אמרה ההפך. היא אמרה שהיא תומכת בחמאס כי מבחינתה הם מייצגים את שחרור העם הפלסטיני ואת ההתנגדות לכיבוש. באותו רגע הייתה לי התגלות ואמרתי לעצמי שהעובדה שפעיל להט"ב מגן על ארגון טרור זה מבחינתי סימן מובהק לפשיטת הרגל המוסרית ולאבסורד שהאנטי־ציונות הטילה על הפוליטיקה הפרוגרסיבית. התובנה הזו הייתה ההתחלה של המסע המקצועי שלי למען ישראל, אז אני חייב המון לטיפשות המוחלטת של 'קווירים למען פלסטין'".

איך אנחנו צריכים להרגיש לגבי מה שקורה עכשיו בקמפוסים?
"ההשכלה הגבוהה היא בנקודת משבר בכל הקשור לאנטישמיות באמריקה. כבר זמן רב הרגשתי שהמכללות שלנו, כמו גם פלטפורמות המדיה החברתיות, מסיתות את הדור הבא של האמריקנים בשנאה לישראל שהיא כל כך קנאית ופנאטית עד שהיא הופכת אותם לאדישים כלפיי חייהם של יהודים.

"הארגונים שמניעים את תנועת המחאות האנטי־ישראליות במקומות כמו קולומביה הם אנטישמיים ביסודם. ארגונים כמו 'סטודנטים למען צדק בפלסטין' ו־Within Our Lifetime, דוגלים בגלוי בהרס אלים של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם חוגגים בגלוי את ה־7 באוקטובר וממתגים את הטרור של חמאס בצורה הגיונית ורומנטית כ'התנגדות'. התקשורת צריכה להפסיק לקרוא לתנועת מחנות האוהלים 'מחאה נגד מלחמה'. אם אתם חוגגים את חמאס ואת ה־7 באוקטובר, אז אתם בעד מלחמה ונגד שלום. ולכן יש לראות את המחאה כפי שהיא: מלחמה בישראל כמדינה יהודית. העובדה שהמנהיג העליון של איראן תומך בהתלהבות בתנועת המחאה אומרת לך את כל מה שאתה צריך לדעת".

עד כמה אנחנו צריכים לפחד מכך שהדור הצעיר בארה"ב עובר אינדוקטרינציה כזו כלפי העם היהודי?
"מבחינתי, ה־7 לאוקטובר לא שינה את מצב האנטישמיות באמריקה, הוא פשוט חשף את מצב האנטישמיות באמריקה. הוא חשף את מה שכבר מזמן התגלה בפלטפורמות המדיה החברתיות ובקמפוסים. זה כבר בעבע אבל הגיע לנקודת רתיחה והמשבר הפך להיות גדול מכדי להתעלם ממנו. קשה שלא לראות את מה שקורה ברשתות ובקמפוסים ולא לדאוג מאוד לגבי עתידה של אמריקה ועתיד היחסים בינה לבין ישראל. אנחנו צריכים להתאחד כדי להתעמת עם הבעיה מהשורש".

"רק מיטוט חמאס"

כבר כמה חודשים יש מתח לגבי הכניסה לרפיח. מה דעתך על זה?
"אם אנחנו מתלבטים לגבי איך להיכנס לרפיח אז זה לגיטימי. יש ויכוח בין המומחים הישראלים למומחים האמריקאים על האסטרטגיה הטובה ביותר להסרת שלטון חמאס ולפלישה לרפיח. אבל אם אנחנו מתלבטים אם בכלל להיכנס לרפיח זו שאלה אחרת. השאלה שהייתי פשוט שואל היא איך מפרקים את שלטון החמאס בלי להיכנס לרפיח? רק מיטוט החמאס יכול להצדיק את המחיר ההומניטרי של המלחמה בעזה, וכל דבר פחות מזה הוא כישלון אסטרטגי. המטרה הסופית צריכה להיות בלתי ניתנת למשא ומתן והיא חייבת להיות הסרת חמאס. האמצעים שבהם אנחנו עושים את זה יכולים להיות תחת משא ומתן".

אחד הדברים שבישראל מדברים עליהם הרבה הוא על איך אנחנו מסבירים את עצמנו לעולם שבחוץ. יש משהו שאנחנו יכולים לעשות, לדעתך, טוב יותר?
"אני אוהב את ישראל. אני לא בהכרח אוהב את יחסי הציבור של ישראל, אם נהיה כנים. קודם כל ישראל מתמודדת עם מכונת התעמולה החזקה בעולם. יש לנו תקשורת במערב שניתנת למניפולציה ושממש נופלת לידי החמאס, ומתייחסת למשרד הבריאות שלו כאילו הוא תנ"כי ברמת הדיוק. אחרי שאמרתי את זה, לא ברור מה ישראל יכולה לעשות כדי להילחם בדיסאינפורמציה. קשה להתחרות בדימויים של סבל אנושי. כמה מהתמונות האלה הן דיפ פייק אבל חלקן אמיתיות וכשהם מופצצים בתמונות האלה, קשה להתחרות עם זה. לישראל יש את האתגר הייחודי של קיום המלחמה הראשונה מתחת למיקרוסקופ של חדשות ומדיה חברתית 24/7, וזה משחק אבוד".

"תראה", אומר טורס. "לישראל יש אינטרס לצמצם את הנפגעים, ואילו לחמאס יש אינטרס למקסם את הנפגעים כדי להגביר את הלחץ הבינלאומי. כאשר מדובר בהאשמה ברצח עם, הנה העובדה - לחמאס יש את הרצון אבל לא את האמצעים לבצע רצח עם בישראל, ואילו לישראל יש את האמצעים אבל לא את הרצון לבצע רצח עם בפלסטינים. וזה ההבדל המהותי בין שני הצדדים".