כמה ימים לאחר שקיבל את ההודעה הרשמית על סגירתו של מפעל הצמיגים אליאנס בחדרה, מודה המנכ"ל, יגאל טריכטר, כי הכתובת הייתה על הקיר. הוא מספר כי עיקר דאגתו מאז קבלת הודעת הסגירה ביום חמישי היא ל־450 עובדי אליאנס שעבודתם תופסק עם סגירתו, מהם 300 עובדי ייצור. מפעל אליאנס בישראל הוקם לפני כ־75 שנה. הוא נמצא כיום בבעלות הקונצרן היפני יוקוהמה ראבר ומתמחה בייצור של צמיגים מיוחדים המיועדים לשימושים בחקלאות ובתעשייה.
● תשעה חודשים אחרי ההנפקה: תביעה יצוגית נגד קרן קיסטון
● עונת הדוחות מסתיימת בבשורות טובות לחברות ביומד ישראליות בנאסד"ק
● המניה הישראלית נפלה ב-97% מהשיא, והיא עלולה ליפול עוד
טריכטר כתב ביום חמישי לעובדי המפעל כי "בהמשך לבחינה מעמיקה של המגמות הגלובליות ע"י חברת האם (יוקוהמה) ובתוך כך התייקרות עלויות הייצור והשינוע, השינויים המבניים בשוק תעשיית הצמיגים בעולם, התחרות בענף והירידה המשמעותית בביקוש למוצר הישראלי, החליטה חברת יוקוהמה לסיים את פעילות הייצור בישראל ב־31.12.24".
בשיחה עם גלובס מספר טריכר כי "הגעתי לאליאנס במאי 2013 והתקבלתי כסמנכ"ל תפעול של אליאנס. בינואר 2015 מוניתי לתפקיד המנכ"ל. במשך השנים עשינו המון פעולות התייעלות במפעל, אבל למרות הכל לא הדבקנו את הפער מול מה שקרה בעולם".
משווי מסחרר לסגירה כואבת
מפעל אליאנס הוקם ב־1950 על ידי משקיעים ישראל ואמריקאיים בשיתוף סולל בונה. הוא נקלע בעבר לקשיים והחליף מספר ידיים, החל מאיש העסקים אליעזר פישמן שרכש אותו מידי כונס נכסים וב־1992 הנפיק אותו בבורסה. בהמשך עברה הבעלות באליאנס לידי קרן ההשקעות הזרה וורבורג פינקוס (שייעלה את המפעל והרחיבה את פעילות ייצור הצמיגים הודו) וזו בתורה מכרה אותו לידי קרן זרה אחרת, KKR, תמורת חצי מיליארד דולר ב־2013. שלוש שנים לאחר מכן נמכרה AGT (חברת האם של אליאנס והפעילות בהודו) לפי תג שווי מסחרר של 1.2 מיליארד דולר לידי יוקוהמה ראבר (Yokohama Rubber).
מה הוביל לסגירת המפעל?
"יש נטייה מובהקת לכיוון ייצור שהוא קרוב לספקי חומר הגלם כדי להוזיל את עלויות השינוע וכדי לדאוג שעלות הייצור, לרבות כוח האדם, תהיה זולה. במקומות אחרים העלויות האלה זולות משמעותית מבישראל. במקביל, בשנים האחרונות, כמות ההזמנות מצד הלקוחות בעיקר מאירופה, אבל גם מארה"ב, לצמיגים תוצרת ישראל ירדה דרמטית. הביקוש ירד בצורה שלא נותנת דרך של המשך חיים למפעל בעתיד. זה היה גדול עלינו".
אפשר להאשים גם את המצור החות'י בים האדום שייקר את השינוע?
"ההחלטה של יוקוהמה לסגור את הפעילות של ישראל היא לא גחמה של רגע. זה חלק מטרנד עולמי. היום לעשות 'הינדוס הפוך' לצמיגים (לצורך העתקה, ח"ש) זה דבר קל, והמתחרים שלנו מהמזרח הרחוק עושים את זה זול יותר. יש כאן סוג של מלחמה ללא סיכוי לנצח.
"זה לא שבא פתאום משהו שלא ידענו מאיפה הוא מגיע, זה היה באוויר, למרות שבתקופת הקורונה זה ירד קצת מעל הפרק. עשינו כל מה שרק ניתן לנסות למנוע את זה. אמרתי לאורך השנים שאם יקרה משהו בעניין הזה - שזה לא יקרה בגלל שלא השקעתי במפעל או הכשרתי עובדים. ברמה המצפונית שלי עשיתי כל מה שאני יודע".
"חרד לתעשיית הלואו-טק הישראלית"
התרגלנו שחברות הייטק סוגרות פעילות כשהמודל שלהן לא עובד. פחות מפעלי תעשייה מסורתית.
"אני חרד לתעשיית הלואו־טק בישראל. הממשלה וכולם עסוקים במלחמה וזה בסדר, אבל מישהו צריך לחשוב ברמה הלאומית איך מבטיחים את העתיד. לא כולם כאן הם אנשי הייטק, ולא כולם כותבים תוכנות AI או יודעים לכתוב קוד. צריך לקחת את זה כפרויקט על איך לתת יתרון יחסי לישראל בתחום הזה".
מה צפוי לעובדי המפעל, שרובם הגדול פועלי ייצור?
"התחייבתי בפניהם לעשות כל מה שניתן שניפרד בצורה מכבדת, הוגנת וישרה. יש שתי אוכלוסיות עובדים: חוזים אישיים והסכם קיבוצי (מול ההסתדרות). בשנים שלי כמנהל לא הייתה שביתה, אנחנו תמיד בסוף מגיעים להבנות, ואני מאוד מקווה שגם הפעם זה יקרה. אנחנו מתחילים היום (ראשון) את המו"מ עם הוועד. לגבי חוזים אישיים אני אקבע מדיניות ואנהל ישירות את מו"מ".
מה סיכויי העובדים להשתלב מחדש בשוק העבודה?
"סגרתי כבר עשרה ראיונות עבודה לעובדים ונעשה השבוע יריד תעסוקה במפעל. הזמנו מפעלים שרלוונטיים לסוג האוכלוסיה שלנו. השוק היום רעב מאוד לאנשי אחזקה. קשה מאוד למצוא מכונאים וחשמלאים לדוגמה. כך שלגבי עובדים כאלה הסיכוי למצוא מקום עבודה הוא מאוד גבוה. ביום חמישי (אחרי פרסום הידיעה בגלובס, ח"ש) כבר פנו אלי נציגים של חמישה מפעלים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
