מה שגלנט לא אמר בנאומו עולה על מה שכן נאמר

האם ממשלת מתנגדי נתניהו המתגבשת לנגד עינינו צריכה להדאיג את החרדים? בתוכניתם בגלי צה"ל, הזהירו יעקב ברדוגו וירון וילנסקי את ח"כ ינון אזולאי מש"ס לגבי המשמעות של החזקת תיק האוצר וראשות ועדת הכספים ע"י יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לגבי הציבור החרדי. אזולאי התרעם על הכפילות הזו: "אני עדיין לא ראיתי ממשלה ששניים מאותה מפלגה לוקחים גם את ועדת כספים וגם את משרד האוצר", והוסיף: "אם אני טועה תקנו אותי". אז באנו כדי לתקן.

מהשנים האחרונות קל להסיק שאזולאי צודק: לרוב יהדות התורה החזיקה בוועדת הכספים, בזמן שמפלגה אחרת במשרד האוצר. אבל הסתכלנו לעומק ברשימות שבאתר הכנסת, מהכנסת הראשונה ועד היום. בגלל חוסר במידע לא תמיד יכולנו להתאים את התאריכים במדויק, אבל מידע משלים עזר לנו לעשות זאת מספיק בקירוב.

בתחילת הדרך, ב-1949, לא הייתה זהות מפלגתית כזו: שר האוצר היה אליעזר קפלן ממפא"י בזמן שיו"ר ועדת הכספים היה דוד צבי פנקס מהחזית הדתית המאוחדת. אבל מהר מאוד זה השתנה: אחרי הבחירות לכנסת השנייה ב-1951 התפקידים נשמרו, אבל באוקטובר 1951 פנקס ויתר על מקומו בוועדת הכספים לטובת תפקיד בממשלה. מי שהחליף אותו היה ישראל גורי ממפא"י. המפלגה המשיכה להחזיק בשני התפקידים ככל הנראה עד 1967, כשגח"ל נכנסה לממשלה ויוסף קרמרמן מטעמה קיבל את ועדת הכספים. החזקת שני התפקידים ע"י מפלגה אחת חזרה על עצמה בממשלת גולדה מאיר מ-1969, ממשלת האחדות של 1988, ממשלות רבין ופרס (1992-1996), ממשלת אהוד ברק וממשלת אריאל שרון השנייה (2003).

בסך הכול, מתוך 35 ממשלות שהיו קיימות עד היום, שר האוצר כיהן במקביל ליו"ר ועדת כספים מאותה המפלגה ב-16. מתוכן, 14 ממשלות היו בראשות מפלגת העבודה או אחד מגלגוליה הקודמים, ושתיים בראשות הליכוד (אבל הליכוד החזיקה בשני התפקידים האלו רק באחת מהן). תחת כל ראש ממשלה מטעם העבודה הייתה תקופה בה הייתה זהות מפלגתית שכזו.

בכל המקרים האלו תמיד המפלגה שהחזיקה בשני התפקידים הייתה מפלגת השלטון. לכך יש יוצא דופן אחד: מפלגת העבודה החזיקה בשני התפקידים בשנים 1988-1990, תחת ראש הממשלה יצחק שמיר. אבל אז הממשלה הייתה ממשלת אחדות, וההסכמים הקואליציוניים הבטיחו פריטטיות בין הליכוד לעבודה.

לזכותו של אזולאי ייאמר שאכן זמן רב לא היה מקרה של מפלגה בודדת שהחזיקה בשני התפקידים. בינואר 2005 יו"ר ועדת הכספים דאז אברהם הירשזון מהליכוד, שכיהן במקביל לשר האוצר בנימין נתניהו, הוחלף ע"י יעקב ליצמן מיהדות התורה. מאז ועדת הכספים ומשרד האוצר הוחזקו ע"י שתי מפלגות שונות.

■ בשורה התחתונה: דבריו של אזולאי לא נכונים ברובם. היו מקרים רבים בהם שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים הגיעו מאותה מפלגה, אך תמיד היה מדובר במפלגת השלטון או במפלגה עם מעמד פריטטי.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

במהלך הימים הקשים שעוברים על תושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה, התראיין השר אלי כהן בחדשות הבוקר של קשת וטען כי למרות הכל "עוטף עזה הפך לאזור פורח עם כמעט הכפלה של האוכלוסייה שנמצאת שם". האם המידע שסיפק שר המודיעין לאזרחי ישראל היה מדויק?

האתגר הראשון בניסיון לענות על השאלה הזאת נוגע להגדרה. מיהם "יישובי עוטף עזה"? מדינת ישראל לא מגדירה אותם באופן רשמי בשום מסמך. את ההגדרה הראשונה, והמצומצמת ביותר, למונח הזה קיבלנו מהדוברת של השר כהן כשביקשנו להבין ממנה למה התכוון. התגובה, שלא כללה נתון מספרי כלשהו, התייחסה ל"התחלות הבנייה והביקושים הרבים" ב"שדרות, נתיבות והמועצה האזורית שדות נגב".

בדקנו איך השתנו נתוני האוכלוסייה במקומות שהוזכרו על ידה בין 2009 ל-2019, השנה האחרונה שלגביה יש ללמ"ס נתונים, ומהבדיקה עולה כי הגידול שנרשם באותה תקופה הסתכם בכ-37% בלבד. רחוק מאוד מהכפלה. אגב, אם מסתכלים על העיר שדרות לבדה, הרי שב-2018 נחתם הסכם גג בין עיריית שדרות לבין הממשלה על פיו בין 2017 ל-2019 היו אמורות להיות משווקות בעיר כ-8,800 יחידות דיור, מה שאכן היה צפוי להביא להכפלת מספר תושבי העיר. עם זאת, בין 2009 ל-2019, גדלה אוכלוסיית שדרות ב-33% בלבד.

אבל יש גם הגדרות נוספות, ונרחבות יותר, ל"יישובי עוטף עזה". בחוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), תשס"ז-2007, נכללים 45 יישובים שאליהם התווספו בהמשך עוד שבעה יישובים. איך השתנתה כמות האוכלוסייה שם בעשור האחרון? זו עלתה מכ-42 אלף ב-2009 לכ-55 אלף ב-2019. גידול נמוך יותר של 30.6% בלבד.

ההגדרה הרחבה ביותר ליישובי העוטף מופיעה במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שיצא בשנת 2019. על פי המסמך, בהגדרה נכללים היישובים בארבע מועצות אזורית - שדות נגב, אשכול, שער הנגב וחוף אשקלון - והעיר שדרות. 82 יישובים בסך הכל. אל ההגדרה הזאת צירפנו גם את העיר נתיבות מכיוון שהמועצה האזורית שדות נגב עוטפת אותה, והיא קרובה יותר לגבול הרצועה מחלק מיישובי המועצה. כאן אנחנו מדברים על עלייה מכ-85 אלף תושבים לכ-117 אלף. גידול של כ-37% בדומה להגדרה המצומצמת הראשונה.

אגב, גם לפני כשנה, באוגוסט 2020, התייחס השר לנושא. אז, בראיון לרדיו דרום, הוא הלך על נוסח מסוייג יותר לפיו "בעשור האחרון, בחלק מהיישובים בעוטף עזה הוכפל מספר האנשים". אולי בניסוח הזה השר צדק? בדיקה מעלה כי מתוך 82 הישובים הנכללים תחת ההגדרה הרחבה, רק בשמונה יישובים הוכפלה האוכלוסייה, כולם יישובים קטנים שמספר התושבים בכל אחד מהם נע בין מאות בודדות לכ-2,500.

בשורה התחתונה: דבריו של השר כהן אינם נכונים ברובם. אוכלוסיית עוטף עזה אמנם גדלה בעשור האחרון, אך בשיעור שרחוק מאוד מהכפלה. עם זאת, שיעור הגידול באזור היה גדול משיעור הגידול בכלל המדינה, שעמד על כ-20% (ראו גרף).

תחקיר: טלאור שמש

ישראל מחסנת הכי מהר. סוף-סוף עובדה שאין עליה מחלוקת: שום מדינה אחרת לא סיפקה עדיין מנת חיסון ראשונה לרבע מהאוכלוסייה. אבל שר האנרגיה יובל שטייניץ התפאר גם בהישג אחר: "כל אדם שעיניו בראשו רואה את מבצע החיסונים האדיר, חסר תקדים מבחינה עולמית, רואה שישראל היא המדינה הראשונה בעולם שכבר הבטיחה לעצמה מנות חיסון לכל אזרחיה, ומלא הערכה לראש הממשלה".

האם הקדמנו את העולם לא רק בחיסון 25% מהתושבים, אלא גם בהבטחה שיהיו חיסונים לכל השאר? נעשה סדר.

הפעם הראשונה שבה יכולנו לדעת שלכולנו שמורים חיסוני קורונה הייתה בנובמבר. באותו חודש נחתמו הסכמים לרכישת 12 מיליון מנות כפולות משלוש חברות שהשלימו בינתיים את הניסויים הקליניים - 5 מיליון מאסטרהזניקה, 4 מיליון מפייזר, ו-3 מיליון ממודרנה (כפול מכמות קודמת שהוזמנה). לאחרונה פייזר הבטיחה לישראל מיליון נוסף, וכרגע משוריינות לתשעה מיליוני הישראלים - שרק הבוגרים בהם אמורים בינתיים לקבל חיסון - 13 מיליון מנות.

מדינות אחרות דאגו להשלים את ההזמנה לפנינו. ארה"ב הבטיחה לעצמה בסוף יולי אופציות לרכישת 1.3 מיליארד מנות חיסון מיצרנים שונים. אם סופרים רק את החיסונים שהתגלו כיעילים, האמריקאים שריינו לעצמם 50 מיליון מנות כפולות מפייזר, 50 מיליון ממודרנה, ואופציות לעוד 400 מיליון משתי החברות: יותר מכל תושבי המדינה. גם מדינות האיחוד האירופי הבטיחו לעצמן 390 מיליון מנות כפולות מפייזר, מודרנה ואסטרהזניקה עוד לפני נובמבר. בריטניה שריינה לעצמה ביוני 65 מיליון מנות כפולות מאסטרהזניקה ומפייזר, מספיק לכל בריטי ובריטית.

תושבי המדינות האלה יודעים עוד לפנינו שמישהו רשם על שמם הזמנה לחיסון קורונה, ויום אחד הוא ייפלט מפס הייצור וישוגר למרכז החיסונים הקרוב למקום מגוריהם.

השאלה היא מתי ההזמנה תגיע - וכאן ישראל אכן עומדת כנראה בראש התור. עמיתנו דני זקן דיווח לפני כשבוע בגלובס שלפי ההסכם החסוי עם פייזר - אותו הסכם שנוי במחלוקת שמבטיח לחברה נתונים על המתחסנים - "ישראל תקבל משלוח שבועי של מאות אלפי מנות, ועד אמצע מרץ תושלם האספקה ליותר מ-10 מיליון מנות [בודדות]".

פייזר מסרבת לאשר את הפרטים רשמית, אבל ככל שיכולנו לברר, לקופות החולים בישראל לא יחסרו חיסונים אם מבצע החיסון יתקדם בקצב כזה. עם המשלוח ממודרנה, ייתכן שבאביב יהיו מספיק חיסונים לכולם.

במדינות האחרות יצטרכו כנראה לחכות יותר. שר הבריאות הגרמני אמר לאחרונה שהמטרה היא לספק חיסון לכולם "עד הקיץ". בארה"ב, מועד האספקה שסוכם עם מודרנה ופייזר הוא יוני 2021, ובשל גודל המדינה היא תלויה יותר בקצב ייצור החיסונים.

בשורה התחתונה: דברי שטייניץ חצי נכונים. מדינות אירופה וארה"ב שריינו מנות חיסון לכל תושביהן עוד לפני ישראל. עם זאת, ככל הידוע, פייזר הבטיחה לישראל קצב אספקה שיספיק לחיסון האוכלוסייה הבוגרת לפני מדינות אלה.

תחקיר: ארן רונדל ויפתח בריל

האם מה שמלחמות, בצורות ומכות ארבה לא הצליחו לעולל למשק עשתה בסוף הקורונה? ח"כ איילת שקד, שדיברה בראיון לרשת 13 על התוכניות הכלכליות של מפלגת ימינה, ניסתה להמחיש בנתונים את חומרת הפגיעה. "פעם ראשונה בהיסטוריה שהתוצר של מדינת ישראל יורד", היא טענה, "אנשים לא מבינים את זה! פעם ראשונה בהיסטוריה: לא בזמן האינפלציה, לא במלחמת יום כיפור - היום!".

התופעה ששקד מדברת עליה נקראת בשפת הכלכלנים "צמיחה שלילית". צמיחה היא הגידול בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), שהוא הערך של כל המוצרים והשירותים שהמשק מייצר. אם מודדים אותה לפי השווי הנקוב בשקלים, היא נקראת "נומינלית". אם מנכים ממנה את האינפלציה, היא נקראת "ריאלית" - וזה המדד המעניין יותר. ואכן, גופים בינלאומיים מנבאים שבישראל, כמו במדינות אחרות, הצמיחה הריאלית בשנת הקורונה תהיה שלילית. קרן המטבע הבינלאומית חוזה שהתוצר יתכווץ ב-5.9%; אגף הכלכלנית הראשית באוצר מנבא ירידה של 4.2%-4.8%.

האם זה באמת לא קרה אף פעם? לפי נתוני הבנק העולמי, התוצר הריאלי בישראל ירד בעבר שלוש פעמים: ב-1970 (0.8%-), ובשנים 1966 ו-2002 (0.1%-). אבל אלה נסיגות זניחות, כי לרוב התוצר עולה באחוזים שלמים. במשרד האוצר זוכרים ירידה של כ-1.5% ב-1952 (!), וגם קיטון זניח ב-2001. שום דבר מזה לא דומה לתחזיות ל-2020.

ובאמת, גם במלחמת יום הכיפורים (1973) וגם בשנות ההיפר-אינפלציה (1985-1979), התוצר המשיך לגדול. שקד, אגב, טענה בפנינו שהיא דיברה נומינלית. אבל צמיחה נומינלית, שבאמת תמיד הייתה בישראל, היא הישג פחות מרשים: המחיר השקלי של מה שהמשק מייצר מתנפח באופן מלאכותי דווקא כשיש אינפלציה.

שני סייגים חשובים. ראשית, לא רק התוצר בישראל גדל, אלא גם האוכלוסייה. במונחי תוצר לנפש, ידענו לא פעם צמיחה שלילית בת כמה אחוזים: 1967-1966, 1970, 1977-1976, 1980, 2003-2001, 2009. שנית, כלכלות מודרניות כמעט תמיד צומחות מדי שנה. באוסטרליה, למשל, התוצר הריאלי ירד רק פעמיים מאז 1961. באוסטריה שלוש פעמים.

■ בשורה התחתונה: דברי שקד נכונים ברובם. עד 2020, התוצר הישראלי עלה מדי שנה במונחים נומינליים, ורשם רק כמה נסיגות זעירות במונחים ריאליים. עם זאת, היו שנים שהצמיחה הריאלית לנפש הייתה שלילית.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

"אתה באמת חושב שאתה מסוגל לעמוד בראשות מפלגה של 30 מנדטים?", סנט ספי עובדיה ביאיר לפיד בראיון ל"מטה המרכזי".
- "אני עמדתי בראשות מפלגה של 35 מנדטים בספטמבר האחרון".
- "עמד שם בני גנץ".
- "לא, אני רוצה להזכיר: במערכת הבחירות הראשונה והשנייה שנינו היינו על הפתק כמועמדים משותפים לראשות ממשלה, וזה היה 35 מנדטים. דווקא הירידה במנדטים הייתה, באופן מעניין, כשאני ירדתי מהפתק. אז התשובה היא כן, בוודאי".

לפיד מציג את סבבי הבחירות הקודמים כניסוי A/B שהוכיח ששמו הוא מגנט קולות. אנשי שיווק ועיתונות מכירים את השיטה: לוקחים שתי גרסאות של פרסומת או כתבה, מציגים אותן לקבוצות שונות של נבדקים ובודקים איזו גרסה יותר פופולרית. במערך של לפיד, הציגו ל"נבדקים" שתי גרסאות של פתקי הצבעה, והגרסה בלי השם "לפיד" משכה כביכול פחות מצביעים.

לפיד מתאר נכון את מערך הניסוי, אבל מסלף את התוצאות. בשני סבבי הבחירות באפריל ובספטמבר 2019, הפתקים עם האותיות "פה" נשאו את הכיתוב "כחול לבן בראשות בני גנץ ויאיר לפיד", בהתאם להסכם שקבע שבמקרה של ניצחון הם יקיימו רוטציה בראשות הממשלה. חודשיים אחרי בחירות ספטמבר לפיד נסוג מההסכם, ובבחירות מרץ 2020 שמו נמחק מהפתק.

אבל בניגוד לטענה של לפיד, כחול לבן נחלשה עוד לפני המחיקה. בסבב א' היא קיבלה 35 מנדטים ובסבב ב' רק 33. וכששמו של לפיד נמחק לבסוף, המפלגה לא איבדה מנדטים נוספים, אלא שמרה על 33 המנדטים הקיימים.

ביקשנו מלפיד הסברים. התשובה שקיבלנו: לפיד לא התכוון בעצם לירידה במנדטים אלא במספר המצביעים. ניחא; בדקנו את מספר המצביעים. בסבב א', כחול לבן קיבלה 1,125,881 קולות. בסבב ב' היא קיבלה 25 אלף קולות יותר. בסבב ג' - כשגנץ הופיע לבדו על הפתקים - היא זינקה בעוד 70 אלף קולות לשיא של 1,220,381. רק בגלל ששיעורי ההצבעה עלו, ההישג הזה לא היתרגם למנדטים.

■ בשורה התחתונה: דברי לפיד לא נכונים. כחול לבן ירדה מ-35 מנדטים ל-33 כבר בסבב ב', כשהשם "לפיד" עדיין על הפתק. כששמו נמחק בסבב ג' היא קיבלה את מספר הקולות הגדול בתולדותיה ואותו מספר מנדטים.

תחקיר: מריה נוביצקי

"סבא שלי נורא זקן, הוא בערך בן אלף". "דודה שלי גרה במגדל מה-זה גבוה, אולי איזה שני קילומטר". ילדים וילדות אוהבים לדבר בגוזמאות. לפעמים הם גדלים ונכנסים לפוליטיקה. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן רצה להמחיש למאזינות גלי צה"ל כמה חמור הכישלון של הממשלה בבלימת הקורונה, ובחר להשוות אותנו למדינות איים. "ניקח עוד כמה מדינות כמו אוסטרליה, כמו ניו-זילנד", הוא הדגים, "יש מדינות שידעו להתנהג ולהתנהל. גם אם לוקחים את השכנה שלנו, קפריסין - תשווה כמה מתים שם לכל מיליון איש וכמה אצלנו. אצלנו דומני פי 40!".

פי 40 למיליון איש! יכול להיות שהסיכוי למות מקורונה בקפריסין קטן פי 40 מאשר בישראל? נסתכל במספרים.

כשסופרים תמותה, אפשר להתכוון לשני דברים: קצב התמותה הנוכחי (כמה נפטרו אתמול או בשבוע האחרון), ומספר הקורבנות מאז תחילת המגפה. ליברמן, לשאלתנו, הבהיר שהוא התכוון למדד השני.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, עד תחילת השבוע מתו מקורונה 2,906 ישראלים לעומת 59 קפריסאים - פי 49! לפני חודש הפער היה אפילו כפול. כמעט מחצית מהפטירות בקפריסין התרחשו בגל קטן שהחל בנובמבר. עד 7 בנובמבר דווח שם רק על 26 קורבנות קורונה.

אבל רגע. ליברמן דיבר על מתים למיליון, ובקפריסין יש הרבה פחות נפשות מאשר בישראל. כל נתוני התחלואה שמתפרסמים לגבי קפריסין נוגעים לחצי הדרומי של האי, שבשליטת הממשלה הריבונית. בשטח הזה התגוררו לפני שנה (הנתון הטרי ביותר שמצאנו) 888 אלף נפש, לעומת יותר מתשעה מיליון בישראל. נעשה חשבון: עד כה, מכל מיליון ישראלים מתו מקורונה 318. מכל מיליון קפריסאים - 66 בערך. בישראל באמת יש סיכוי גבוה בהרבה למות מקורונה, אבל רק פי 4.8. כשישראל הייתה בסוף הגל השני וקפריסין ערב הגל הנוכחי, היחס הזה הגיע ל-10 בערך.

ליתר ביטחון, חזרנו על התרגיל עם נתונים משני מאגרים פופולריים אחרים, של אוניברסיטת אוקספורד ושל "פייננשל טיימס". למרות סטיות קלות בתוצאות, המסקנות היו זהות.

בשורה התחתונה: דברי ליברמן לא נכונים ברובם. מספר הישראלים שמתו מקורונה גבוה כמעט פי 50 ממספר הקפריסאים, אלא שקפריסין קטנה פי 10. היא אכן בטוחה יותר, אך "רק" פי 4.8 יחסית לגודל האוכלוסייה.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

אחרי חצי שנה בתפקיד, שרת התחבורה מירי רגב התכבדה בגזירה של סרט: חנוכת מעבדה לבדיקות קורונה בנתב"ג. אבל מה שווה סרט אם גזרו אותו לפנינו? בראיון לגלי צה"ל, רגב התגאתה שמתחם הבדיקות היה הבטחה אישית שלה, פרגנה לרשות שדות התעופה ולמשרד הבריאות, ואז הוסיפה: "דרך אגב, יפן וישראל הן היחידות בעולם שבשדה התעופה נעשה גם הדיגום וגם המעבדה, כדי לייעל את תהליך הבדיקה".

איסוף דגימות ופיענוחן בלי לצאת מנמל התעופה - איך לא חשבו על זה לפנינו (ולפני היפנים)? את החומרים לבדיקה הזאת קיבלנו מרגב עצמה, ששלחה לנו סקירה מקיפה של משרד התחבורה על בדיקות הקורונה ב-40 נמלי תעופה בעולם. קראנו אותה בקפדנות.

מרכז הקורונה בנתב"ג מופעל בשיתוף חברת אומגה ובית החולים רמב"ם. הוא כולל מעבדה לפיענוח בדיקות PCR, שנחשבות אמינות מאוד. החל מהשבוע אפשר להיבדק בו תמורת 45 שקל ולקבל תוצאות תוך 14 שעות. בהמשך יוצעו בדיקות מהירות, בעלות 135 שקל, ותוצאות תוך 4 שעות.

המרכז היפני, שנפתח לפני שבועיים בלבד, פועל בנמל התעופה הענק נריטה הסמוך לטוקיו. המחירים שהוא גובה גבוהים בהרבה. בדיקת קורונה עם תוצאות תוך 6 שעות עולה 46,500 ין, שהם כ-1,500 שקל. תוך כמה שבועות, זמן ההמתנה אמור לרדת לשעתיים.

אבל מרכזים דומים קיימים בעוד ערים. בנמל התעופה בבריסל נפתחה מעבדה ניידת לבדיקות קורונה: 67 אירו (266 שקל) לבדיקה רגילה; 135 אירו (540 שקל) לתוצאות תוך 5 שעות. בחניון של נמל התעופה אינדירה גנדי ליד ניו דלהי פועל מאז ספטמבר מתחם בדיקות גדול: 226 שקל והתשובות תוך 6-4 שעות. גם בנמל התעופה סביחה גוקצ'ן באיסטנבול שוכנת מעבדה דומה. 110 שקל ותוצאות תוך שעתיים וחצי.

עד כאן הזכרנו רק מעבדות לבדיקות PCR. הסיבה היא שרגב ביקשה לחדד שנתב"ג מיוחד רק בבדיקות כאלה. נמלי תעופה נוספים מציעים בדיקות קורונה בגישות אחרות, זריזות יותר אבל אמינות פחות.

בהית'רו בלונדון השיקו באוקטובר מעבדה בשיטה ניסיונית, שבה נוטלים דגימות רוק ומפענחים אותן בתוך שעה. בדיקות דומות מוצעות במעבדות של חברת Xpress Check בנמלי תעופה בארה"ב, לצד בדיקות קורונה בשיטות אחרות; ואילו בנמל התעופה של הלסינקי החל לפעול בספטמבר מערך בדיקות קורונה באמצעות כלבים. רשות שדות התעופה הפינית טוענת כי לפי בדיקות מעבדה, הכלבים מסוגלים להריח כמעט 100% מהנשאים ולזהות את הנגיף לפני הופעת הסימפטומים טוב יותר מבדיקות מעבדה רגילות.

■ בשורה התחתונה: דברי רגב לא נכונים ברובם. מעבדות קורונה שבהן הבדיקות מפוענחות במקום נמצאות בנמלי תעופה לא רק ביפן ובישראל, אלא גם בבלגיה, בהודו ובטורקיה.

תחקיר: ארן רונדל

בחודשים האחרונים צופה המערכת הפוליטית בתדהמה בלידה מחדש של נפתלי בנט. מעט מאוד פוליטיקאים בישראל זוכים להזדמנות שנייה כזו, ונראה שבנט מקפיד להימנע מכל צעד שנקט בו בעבר ובדרך, אולי הפעם, לקטוף את המנדטים המובטחים בסקרים ביום הבוחר. השנה הקודמת הייתה רעה בלשון המעטה עבורו. הוא פרץ מוקדם מדי החוצה עם הימין החדש ונשאר מחוץ לכנסת. לאחר מכן הואשם בכישלון הימין כולו ואז נדחק מתפקיד ההובלה של רשימת ימינה, אם כי בדרך עבר בלשכת שר הביטחון.

נקודת המפנה החלה בתחילת יוני, אז סקר של חדשות 12 הראה את הנתון החדש הבא: 5% בלבד חשבו שנתניהו צריך להציב את נושא הריבונות בסדר היום שלו. הרוב המכריע דרש ממנו להציב את הכלכלה. יו"ר ימינה שצפה בסקר היה אז בשיחת ועידה עם אנשיו והודיע: "אתם מבינים מה מעניין את הישראלים? לא כלכלה - לא מעניין". וכך נולדה לה הסיסמה, וגם מגמת העלייה בסקרים הרחק ממספר חד-ספרתי של מנדטים שאחז בו עד לאותו הרגע.

בזמן שבכחול לבן ובליכוד וגם בסיעות האופוזיציה התקוטטו על הפגנות או לא, בנט חרש את השטח, הציע מתווים ליציאה מהמשבר והקים קבינט יועצים חלופי לזה שפעל בממשלה וזה עבד. הישראלים, ממש כמו בסקר, מתעניינים בהווה הכלכלי שלהם ורואים בו המבוגר האחראי. סופסוף הוא קיבל הזדמנות לצאת מוויכוחי המגזר של הציונות הדתית שלא עניינו אותו מעולם אל אזור הנוחות שלו: מספרים, כלכלה וחדשנות במלחמה במגפה.

מהרגע שהציב את עצמו, גם אם תאורטית, כחלופה לנתניהו, הוא נפטר מהמטען העודף של להיות רק שני לו. אך אירוע הברחת המנדטים המרכזי עוד מחכה לו בהמשך בדמות הרכבת הרשימה. כבר היום שניים טוענים לכתר המקום השני: איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', הראשונה בשל השותפות הפוליטית הארוכה ואילו השני על רצונו להיות מנהיג הפלח הדתי ברשימה. לעומתם, יש גם מי שמעדיף לשמור את המקום הזה פנוי עבור דמות חיצונית שיכולה להזניק את המפלגה בהמשך.

לאמץ את המודל של יאיר לפיד

בשלב הזה השותפות בין בנט לסמוטריץ' היא אירוע נתון שאיש מהצדדים לא רוצה לערער. בעיקר כדי לא להבריח את המצביעים מהציבור הכללי וגם את הדתיים. אולם, אם סמוטריץ' יתעקש על המקום השני, יש מי שמבהיר בימינה שלא מדובר בחתונה קתולית - או חתונה בכלל, בטח במצב הנוכחי כאשר המנדטים רשומים הלכה למעשה על שמו של אחד מהם. בהמשך, בניית ימינה/הימין החדש על ידי אנשיו של בנט לא תסתמך על סלבס נוסח הרשימה הראשונה, פחות עיתונאים ומנהלי קבוצות כדורגל, ויותר אנשי עשייה עם רקורד מוכח.

הפקת לקחים נוספת נעשתה בתחום חיבורי המפלגות. הפעם לא תתאפשר כניסה למפלגות עם נציגים שהופכים את החיבור הפוליטי סבוך, אלא לנציגים בלבד: יפעת שאשא ביטון (ללא כולנו) עומדת על הפרק כמו האוזר והנדל (ללא דרך ארץ). את המודל הניהולי מבקשים להעתיק שם מהשותף לשעבר לברית האחים - יאיר לפיד ולהביא מועמדים שיהיו חלק ממשחק קבוצתי. גורמים במפלגה אמרו השבוע ש"לפיד הצליח לעשות את זה נכון. גם להביא אנשים חזקים וגם ליצור מחוייבות מפלגתי", וזה מה שרוצה לעשות גם נפתלי בנט בגלגול הזה.

בשבועות האחרונים, במסגרת מסע הקורונה שלו ברחבי הארץ, פוגש בנט בראשי עיריות, חלקם מזוהים עם הליכוד, תוך התעניינות בטיפול במשבר - הוא פועל הלכה למעשה ליצירת חיבור אל השטח דרך הפוליטיקאים המקומיים. גם זה במסגרת הפקת הלקחים מהריצה הראשונה של הימין החדש, אז מצאו את עצמם בלי פעילי שטח מרכזיים ותוספת הכוח הנדרשת מהרמה המקומית. בפועל, היכולת של בנט לשמור על הצלחתו בסקרים היא נגזרת ישירה של טיפול נתניהו במשבר. בליכוד בטוחים גם הפעם שמדובר בהצלחה רגעית בלבד, ובונים על היציאה מהגל השני כשניצחון המגפה ירשם על שמו של נתניהו לתוך מערכת בחירות שונה בתכלית.

בינתיים תזוזות קטנות יש גם בתוך גוש המרכז-שמאל. גורמים במערכת הפוליטית מעריכים כי ח"כ עפר שלח לא צפוי להתמודד בבחירות הבאות בתוך מפלגת יש עתיד, אלא במסגרת מיזם חדש ועצמאי. עזיבתו של שלח, וכן זו של יעל גרמן מוקדם יותר השנה מטעמי בריאות, שני הסמנים השמאליים של המפלגה, דוחפת את יש עתיד עוד יותר למרכז והיא עשויה לשמור על ההובלה בגוש המרכז שמאל, נוכח היעדר כוכב משמעותי בשמי הפוליטיקה נוסח גנץ 2019. הסיכון היחיד ללפיד, לבנט ולנתניהו צפוי להיות בדמות מפלגת גמלאים/עצמאים, אם תקום כזו, שתסחוף מנדטים משני הצדדים של המפה הפוליטית. ואילו באשר למפלגה הניסיונית של רון חולדאי וגבי איזנקוט - נראה שהיא בעיקר צפויה להתקיים בסקרים ולא במציאות.

מערכת בחירות מתמשכת

עד להכרזה הבלתי נמנעת על הבחירות, צפוי בכנסת כנס חורף תוסס במיוחד סביב הקורונה, המריבות על התקציב, וההצבעות בימי רביעי. הכנס יפתח ביום שני בנאומי נתניהו, לפיד ונשיא המדינה, וימשיך מיד בהצבעות אי אמון שבאופוזיציה מבקשים למנף כדי להקים ממשלה חלופית אפילו ללא בחירות. תרחיש זה הוא כרגע דמיוני למדי, כך מסכימים גם יוצריו, שמבקשים להימנע מבחירות בצעד הראשון בשל המשבר הכלכלי.

בחישוב גס, להצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית יש 64 תומכים פוטנציאלים, עם ליברמן, בנט, הורוביץ, גנץ, עודה וגם גנץ, שמולי ופרץ אבל ללא האוזר והנדל. בתוכנית המלאה של הקמת הממשלה החלופית (שצפויה להתקיים למשך שנה אחת לטיפול בקורונה ואז להתפזר לבחירות במועד מוסכם), שמור לבנט מקום של כבוד - שר הקורונה. אך ספק גדול מאוד אם זה מה שישכנע אותו להצביע כתף אל כתף עם עודה.

בנוסף, השותפים הנדרשים גנץ ואשכנזי, החליטו לתת צ'אנס לממשלה הקיימת עד לתחילת חודש דצמבר ולא להוביל להפלתה. אבל ביש עתיד-תל"ם לא אומרים נואש וטוענים שמדובר בניסוי כלים שייערך כל שבוע בכנסת, אולי עד להכשרת הלבבות. ביום שני זה כנראה לא יעבור, מסכימים שם, אבל אולי בשבוע שלאחר מכן, או זה שאחריו.

נקודת חיכוך נוספת שתלווה את הממשלה המקרטעת תהיה כל יום רביעי עם העלאת החוקים העצמאית של הח"כים. נוכח ההסלמה ביחסי הליכוד-כחול לבן, נראה שמראות כנס הקיץ היו רק הפרומו - חוק ההמרה בסיבוב נוסף, חוקי מערכת המשפט, ולא מעט חוקים של האופוזיציה שיצטרפו גם הם לקלחת הכללית. העצבים הרופפים של כחול לבן והליכוד ישחקו לטובת כל המעוניינים בהסלמה. והקורונה? היא תצטרך לחכות.

האם הסכם הנורמליזציה המתגבש בין ישראל לאמירויות הוא ההסכם הראשון עם מדינה ערבית שסוטה מהנוסחה "שטחים תמורת שלום"? כשראש הממשלה בנימין נתניהו התפאר בכך, נדמה שהוא שכח תקדים אחד. "גם בהסכם עם ירדן לא היה צריך להחזיר שטחים, כי לא היו שטחים במחלוקת", אמר ל"גלי צה"ל" יו"ר מרצ ניצן הורוביץ. השר לשת"פ אזורי אופיר אקוניס חלק על הקביעה הזו. בראיון ל"רשת 13" הוא התעקש שכמו בהסכם עם מצרים, גם במקרה הירדני "היו ויתורים טריטוריאליים יותר קטנים".

לכאורה, קל להכריע בוויכוח. נוסח ההסכם שנחתם עם ירדן ב-1994 נמצא ברשת, והוא כולל נספחים מפורטים עם מפות וצילומי אוויר ותיקוני גבול. אפשר לבדוק אם ישראל אמנם ויתרה על שטחים. אבל הסוגיה יותר מורכבת, וכדי להבין למה צריך לחזור להיסטוריה הרחוקה.

תולדות הגבול בין ישראל ירדן מסופרות בספר "ערבה אין קץ", במאמרים שכתב חיים סרברו - מפקד יחידת המיפוי הצבאית כשהתנהלו השיחות עם ירדן, שהופקד על שרטוט הגבול. נתחיל מההתחלה, הימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה וחלוקת המזה"ת למנדטים בריטיים וצרפתים. בריטניה קיבלה מנדט גם על עבר הירדן, שהפך לימים לממלכה ההאשמית, וגם על פלשתינה. אלא שהם היו צריכים להגדיר גבול בין שני שטחי המנדט, כי רק בפלשתינה הם הבטיחו ליהודים זכות ל"בית לאומי". לאורך נהר הירדן ובים המלח הירדנים לא התקשו להסתמך על קו הגבול הטבעי. דרומה משם המצב היה הרבה פחות ברור. הירדנים קבעו בצו שהגבול יעבור "באמצע עמק הערבה", אבל התיאור הכללי הזה גרם למשרטטי המפות בעיות כבר אז. קו הגבול המדויק לא שורטט, אבל הסוגיה לא הטרידה את הבריטים במיוחד כי הם ממילא שלטו בשני השטחים.

הגבול צויר בסופו של דבר רק עם חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל הצעירה לממלכת ירדן ב-1949. עם זאת, הוא שורטט על פי הקביעה המנדטורית על מפות לא עדכניות באיכות נמוכה, באופן שתרם לחיכוכים עתידיים סביב הגבול. וחיכוכים כאלה אכן קרו: אחרי מלחמת ששת הימים, ישראל הקימה גדר ביטחון ממזרח לגבול - בתוך השטח הירדני - שנועדה למנוע חדירה של מחבלים מירדן. בהמשך היא הרחיבה מזרחה את קידוחי מים ואת השטחים החקלאיים של ישובי האזור. הירדנים התלוננו לאו"ם על הפרת הריבונות שלהם, אבל לא עשו הרבה מעבר.

וכאן אנחנו מגיעים לשיחות השלום שנפתחו בשנות ה-90. הצדדים הסכימו שגבול הקבע יישען על הקו המנדטורי עם אפשרות לשינויים. אלא שהחקלאים חששו לגורל הקרקעות שעיבדו ממזרח לקו שצויר ב-1949. כדי להימנע מפינויין, ישראל שכנעה את הירדנים לבצע חילופי שטחים: על כל דונם שירדן מסרה לריבונות ישראלית, היא קיבלה מישראל דונם אחר של קרקע לא-מעובדת. בסך הכל הוחלפו זה בזה 40 אלף דונם.

יוצאות דופן היו מובלעות צופר ונהריים, האחת בערבה והאחרת מדרום לכינרת. מאחר שהן חודרות לעומק השטח הירדני, הוסכם שירדן לא תוותר על הריבונות בהן, אבל תכיר בזכויות של הישראלים להשתמש בקרקע באופן זמני. ההסדר נקבע לפרקים של 25 שנה, והצדדים יוכלו למנוע את חידושו בהתראה של שנה. ואכן, ב-2018, 24 שנים אחרי חתימת ההסכם, ירדן סירבה לחדש את ההסדר. כעבור שנה ישראל פינתה את נהריים וצופר.

בשורה התחתונה, השאלה אם ישראל ויתרה על שטחים לירדן נתונה לפרשנות. הסכם השלום עם ירדן כלל חילופי שטחים מצומצמים ולבסוף פינוי של שתי מובלעות, אבל החלקות שהועברו לירדן הן שטחים שישראל תפסה לכאורה שלא-כדין.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

לקריאה נוספת:

"גבול ישראל-ירדן בערבה" - חיים סרברו
"הסכם הגיוני והגון: תהליך המשא ומתן לקביעת "גבול השלום" בערבה" - חיים סרברו
גבול שביתת הנשק בין ישראל לירדן (1949) - אתר הקרן לשיתוף פעולה כלכלי
גבול הסכם השלום בין ישראל לירדן (1994) - אתר הקרן לשיתוף פעולה כלכלי
נספחים ומפות להסכם השלום בין ישראל לירדן (1994) - אתר הקרן לשיתוף פעולה כלכלי

כשמניחים את הכרונולוגיה הכלכלית של הנשים והגברים שהשתתפו בפרויקט שלנו על ציר זמן שמתחיל אי שם בתחילת מרץ ומגיע עד ראשית אוגוסט אפשר לראות כמה שבירה ופריכה המעטפת של "מעמד הביניים" בישראל, וכמה מהירה וחדה ההידרדרות הכלכלית של מי שעד לא מזמן נהנו מחיים נעימים ונוחים.

במציאות של 20% אבטלה, כשאין לך גב כלכלי חזק, נכסים, תמיכה משפחתית וכיו"ב, זה לא לוקח כל כך הרבה זמן, מתברר, להגיע למצבים שבעבר הלא רחוק נראו לכל חבר במעמד הביניים דמיוניים לגמרי. משהו שרואים בטלוויזיה, שקורה לאנשים אחרים. "עצרנו הכול - החוגים של הילדים, הביטוח לבית, אין יותר קניות ספונטניות, בשר מקבלים מאמא שלי, פירות מאבא שלי. את הגינה הפסקנו להשקות והיא התייבשה", מספרים לנו איתי ואיילת האריס, זוג הייטקיסטים לשעבר שפתחו עסק עצמאי - משחקייה גדולה ומצליחה - וכעת עובדים במשכורת מינימום בסופר. "אנחנו לא משתמשים במייבש כביסה, לא נוסעים באוטו שלא לצורך, כל טיפולי השיניים הלא דחופים יחכו. רק את הסלולרי השארנו. אני במקום של איך אני משיגה לחם למחר. לחם. למחר. אתה מבין?".

 

"נשבר אצלי מחסום הבושה", אומרת טל רותם, גרושה ואם לשניים, יזמת בתחום התיירות שהתחילה לעבוד בניקיון במהלך הקורונה: "בהתחלה עוד הייתי מתנצלת. הייתי אומרת - זה לא המקצוע שלי. עכשיו אני בכלל לא שם".

נטלי טישלר, מפיקת אירועים שלפי הגדרתה הייתה אדם אמיד עד הקורונה ("טסתי פעמיים בשנה לחו"ל) נאלצה לחזור לגור עם ההורים: "אמא שלי אמרה לי ‘עזבי הכול ובואי אליי'. חזרתי לחדר הנעורים שלי בדירה של אמא בראשון לציון. פעם ראשונה מאז גיל 16. זו מכה לא פשוטה בכלל לאגו, להערכה העצמית".

"הימים שלנו מצומצמים. אני מרגישה שאנחנו במצור. אני מחפשת נקודות זמן ואין", מספרת איילה הדרי, שעבדה במשך 40 שנה בנתב"ג, עד שהוצאה לחל"ת: ביום שישי הלכתי עם הבת שלי והנכדה לקנות לה ילקוט לכיתה א'. חלקנו בינינו את ההוצאה על התיק, 300 שקל. אבל מאיפה אני אוריד את 150 השקלים? מהאוכל? ובכל זאת, אני לא יכולה למחוק את החיים שלי לגמרי. מתי יהיו לי עוד פעם נכדות בגיל 6?".

החיים השתנו לגמרי, מספר גם אוריאל בן צבי, בעל חברת תיירות: "אנחנו לא יוצאים, לא אוכלים בחוץ, דחינו קניות גדולות; תכננו לקנות רכב, וכבר לא נקנה. חיים בצמצום".

"עוני מסוג חדש"

כל מי ששוחחנו איתו נעזר בהורים כדי לשרוד. לא משנה אם הוא בעצמו כבר הורה מבוגר. כמה זמן יוכל מעמד הביניים העייף להחזיק כך מעמד? כמה חסכונות עוד אפשר לאכול, כמה הלוואות עוד אפשר לדחות, כמה ההורים עוד יוכלו לעזור? "נראה עוני מסוג חדש", אומר ל־G גורם בכיר במגזר הציבורי העוסק בנושא. "שכבה ענקית שהייתה במעמד הביניים ובבת אחת הפסיקה לעבוד. המדינה תצטרך להתמודד עם זה. אני מעריך שנראה ביניהם הרבה אנשים צעירים, שעוד לא הספיקו לצבור חסכונות".

עוני זו מילה קשה. אנחנו והמרואיינים שלנו מתגרדים ממנה כמו מפריחה, כאילו שעצם הופעתה מידבקת. אבל המספרים הם מספרים וכך מוגדר קו העוני בישראל: מחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה; שזה אומר, למשל, כ־3,600 שקל לאדם שחי לבד; כ־6,000 שקל למשק בית של שניים וכ־9,000 שקל למשק בית של ארבע נפשות.

מומחים ששוחחנו עמם מעריכים כי הקורונה הכלכלית עלולה לדרדר משפחות שעד כה היו במעמד הביניים הישראלי אל מתחת לקו העוני, ובשל כך שיעורו עלול לעלות מ־18%-20% כיום ל־23% ויותר. "חלק מאנשי מעמד הביניים באמת ייפלו לעוני, לפי הגדרת הביטוח הלאומי, ואחרים יספגו ירידה דרסטית ברמת החיים", אומר פרופ' בני בנטל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות כלכלה במרכז טאוב.

"משפחה שבה, לדוגמה, האב טייס והאם בעלת עסק, עלולה לרדת מהכנסה של כ-50 אלף שקל בחודש לכ-10,000 שקל בחודש. זה דרמטי. הם לא עניים, כי ייתכן שיש להם נכסים, סיוע משפחתי וחסכונות, אבל הפגיעה היא קשה ומטלטלת". המונח "מעמד הביניים הרחב" מתייחס למשקי בית מהעשירונים 5-9 שהכנסותיהם הממוצעות נעות מכ-15 אלף שקל נטו בחודש עד כ-25 אלף שקל. כמה קל למשפחה ממעמד הביניים הישראלי ליפול לעוני? בימים שקדמו לקורונה, שבהם האבטלה הייתה נמוכה מאוד, פחות מ-4%, זה לא היה כל כך קל. אפשר היה להסתדר, בעיקר כי מצב המשק היה מצוין. גם מי שאיבד את מקום עבודתו יכול היה לעבור בקלות בין עבודות.

אלא שכיום המציאות היא של אבטלה של 20%, וללא אופק ברור להתייצבות כלכלית. במצב כזה, בני זוג שכירים שהשתכרו שכר מינימום ופוטרו, מקבלים דמי אבטלה בגובה 76% משכרם ועלולים ליפול כבר לטווח שנע בין עשירון שני לשלישי ובכך לגרד את קו העוני. אם יש להם ילד אחד, ובטח אם יש להם שני ילדים, הם כבר ממש בקו העוני.
וככל שיש למשפחה יותר ילדים, גם עם משכורות גבוהות יותר, היא עלולה להידרדר לעוני.

כך, לדוגמה, שני בני זוג עם 4 ילדים, שהשתכרו 8,000 שקל בחודש, פוטרו, וכעת מקבלים דמי אבטלה - כ־10,000 שקל בחודש לשניהם - כבר נוגעים בקו העוני. קודם לכן הם היו במעמד הביניים. ואלה עוד המצבים הטובים, שכן מדובר במשקי בית עם שני בני זוג שיש להם בכל זאת הכנסה מובטחת כלשהי עד יוני 2021. ומה קורה אם בני הזוג הם עצמאים?

"העצמאים אוכלים חצץ"

מהמונולוגים של המרואיינים בפרויקט הזה, ומצירי הזמן של ההידרדרות הכלכלית שלהם שהם משרטטים, עולה שוב, ובבהירות יתרה ומרתיחה, תמונת ההפקרה של העצמאים במדינת ישראל. שכירים שפוטרו יקבלו דמי אבטלה עד הקיץ הבא וכל ילד מקבל מתנה, אבל החקיקה של דמי האבטלה לעצמאים תקועה, בזמן שהתשלומים לרשויות ממשיכים כמובן לרדת. יחד איתם נמשכות גם הוצאות רבות נוספות הקשורות בעסק ולא עוצרות גם כשהוא סגור: שכר דירה, ביטוחים וכד'. המענקים, כידוע, ניתנים באיחור, בפעימות (עד יוני 2021), בקמצנות (עד 70% מהמחזור החודשי או עד 15 אלף שקל לחודשיים, הנמוך מביניהם), טבולים בחוסר אמון משפיל ועטופים בבירוקרטיה מתישה. וזה עוד בלי שנכנסים לסאגת התלאות והעינויים סביב הפתיחות והסגירות של העסקים.

זה לא חייב להיות כך: בכמה ממדינות אירופה ניתנו לעצמאים מענקים נדיבים שנועדו לחקות את דמי האבטלה לשכירים. בגרמניה, למשל, כבר בסוף מרץ, עם הכניסה לסגר, קיבל כל עצמאי - גרפיקאי פרילנסר או בעל חברה של עשרה עובדים - עד 15 אלף יורו ישירות לחשבון הבנק, שהיו אמורים לכסות את הוצאותיו האישיות לשלושה חודשים. וכל זה קרה יומיים־שלושה בלבד אחרי שהגיש בקשה.

"השכירים שמקבלים דמי אבטלה סובלים, אך העצמאים אוכלים חצץ", אומר פרופ' בנטל, "עסק שקורס זו תמיד מכה למשפחה, ומכה פסיכולוגית ליזם שכשל. מי שפותח עסק מסתכן; זה חלק מהעניין. אבל כאן מדובר בזעזוע משקי, מה יכול לעשות אדם נגד זעזוע כזה? כלום. זה תפקידה של המדינה לבטח אנשים מול אירועים כאלה, אחרת מדוע אנחנו חיים במדינה? אנשים ניהלו את עסקיהם מתוך הנחת מוצא סבירה שיהיה בסדר. ובניגוד למלחמה, שבמהלכה עסקים מפוצים אם הם נפגעים, הפעם אין כמעט שום פיצוי".

מה עלולות להיות ההשלכות של זה?
"יותר טוב לא לחשוב על זה בכלל. אלה אנשים שהולכים וצוברים בתוכם מרמור על כך שאף אחד לא סופר אותם, וברור שהם יכולים לצאת לרחוב ולהביע את הזעם שלהם, ולא בצורה עדינה. תופעה כזו גוררת מהומות, ואלה דברים שכבר קורים כאן ובמדינות אחרות. זה לא אנושי, לא מוסרי וגם מסוכן. אנחנו לא רוצים להגיע למצבים כאלה, במיוחד במדינה שמתיימרת להשתייך לעולם הראשון. פעולות שצריכות להיעשות כדי להתמודד עם הבעיה, כמו עידוד הכשרות מקצועיות, פשוט לא נעשות. וצריך להרחיב את רשת הביטחון לעצמאים, לפחות בעת הזו של משבר".

"היום אין בושה"

איך שונה התהליך שעובר על רבים כל כך ממעמד הביניים בתקופת קורונה ממה שהיה בעבר? האם הוא באמת "מסוג חדש"? עמיה ליבליך, פרופסור אמריטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות נתניה, טבעה את המושג "עוני חדש" בספרה שהתפרסם לפני שלוש שנים ("קולות: עוני חדש בישראל", פרדס, 2017) והתבסס על ראיונות שנעשו בשנים 2015-2014 ומתייחסות בעיקר לשנים שבין ויקי כנפו, 2003, לדפני ליף, 2011.

"עוני חדש הוא עוני בלתי צפוי מנתוני הפתיחה של הסובלים ממנו", כתבה, "העניים החדשים הם אנשים שעמדו על רגליהם, או שהיו אמורים לעמוד על רגליהם בעולם הכלכלי, אך משום מה נשמטה הקרקע מתחת לרגליהם". הגדרה שנכונה גם ל-2020.
מה ההבדלים? "היום זה משהו הרבה יותר רחב מאשר בתקופה שעסקתי בה בספר", אומרת ליבליך השבוע, "היום יש משבר פתאומי, עולמי, ואנשים שעד לפני חצי שנה היו מבוססים חווים פתאום הלם והסתגלות. בזמנו רבים מהמקרים היו הידרדרות איטית, הפעם זה מהיר וקולקטיבי. בושה היתה מוטיב מרכזי מאוד אז. רבים מהמרואיינים דאגו להסתיר את מצבם הכלכלי מסביבתם והתחבאו מאחורי החזות שהכל בסדר. אפילו מעצמם. שמרו על פאסון, זה היה הכי חשוב. היום זה שונה, אין בושה. אני רואה אנשים בהפגנות ודברים בטלוויזיה, עם פנים גלויות ובכי בפרהסיה, אנשים מספרים הכל, אולי זו תוצאה של השוֹק. יחד עם זאת", אומרת ליבליך, "יש הרבה יותר לחימה היום. אנשים שלא מתביישים נלחמים יותר".

מלבד הפאסון' על מה הכי קשה לוותר?
"על מה שצריך לתת לילדים. אנשים ניסו לעשות הכל, רק שהילד לא ירגיש".

וכשהפאסון נסדק?
"אתה רואה יותר אלימות במשפחה ודברים מהסוג הזה. גם בהפגנות, יש גלישה לאלימות יותר בקלות. זה לא רק הקיטוב החברתי - אנשים יותר בלחץ. מה עם תפיסת העתיד? כשמנסים להביט קדימה, יש עננה של חוסר ודאות. התפיסה שאוטוטו יהיה יותר טוב מעודדת, ופה המשברים - הבריאותי, הכלכלי והפוליטי - מזינים אחד את השני. זו הצרה הישראלית המיוחדת. אחד משפיע לרעה על השני".

לא רק ייאוש

כשמניחים את הכרונולוגיה הכלכלית של הנשים והגברים שהשתתפו בפרויקט שלנו על ציר זמן אפשר לראות בחדות עד כמה ההתמודדות הכלכלית אינה רק עניין של כסף והתמודדות מול מוסדות אטומים. לא פחות מכך, מדובר בהתמודדות חברתית, משפחתית, ובעיקר אישית. בעולם קפיטליסטי ערכו של אדם, שייכותו ומעמדו החברתי נמדדים - הרבה פעמים גם בעיני עצמו - בסוף כל חודש; מי אתה כשאחד הדברים הכי חשובים לך ניטל ממך ולא ברור אם ומתי ישוב.

החודשים המתישים שעברו ממרץ עד אוגוסט היו עבור עצמאים רבים, בעיקר מתחומי התיירות, התרבות והפנאי, רכבת הרים רגשית לא פחות מרכבת הרים כלכלית. לכולם כבר מסתובב הראש מרוב טלטלות.

אבל לא רק ייאוש יש פה, ממש לא; כשמקשיבים לסיפורים המלווים את הכרונולוגיה הכלכלית אי אפשר שלא להתרשם מהכוחות והיכולות והעקשנות והגמישות והאופטימיות שמגלים רבים כל כך בזמנים האלה; לוחמות ולוחמים שלא מוותרים כל כך בקלות ולא נותנים לאף קו להגדיר אותם, בטח שלא להכניע אותם. שתי השיחות שקיימנו עם איילת האריס - שהיא ובן הזוג שלה איתי עברו לעבוד בשכר מינימום בטיב טעם אחרי שמתחם המשחקים לילדים שלהם נסגר לפני חמישה חודשים בלי צפי לפתיחה - היוו, בהיעדר מילה אחרת, מקור להשראה. כך גם שיחות אחרות.

"עברתי מלהיות בעלת עסק שמנהלת עובדים למי שצריכה לבקש רשות ללכת לשירותים", סיפרה האריס, והוסיפה "חייב להיות פה תהליך של היפרדות מהאגו, גם כאמא ובת זוג. אם לא עושים אותו, לא מצליחים לעבור את התקופה בשלום. צריך להתנתק מכאב הלב. אם את לא עושה קאט, המרמור יציף אותך כל הזמן, ואחריו הדיכאון. ואם את לא עושה את הקאט הזה בפרנסה, לא תצליחי לעשות אותו גם כאמא ובת זוג. אני אומרת לעצמי ולילדים ברגעי משבר, כשאני חוטפת השפלה מלקוח, מהמציאות או מהמדינה: בסוף אַת מי שאַת, ואֶת מה שאַת - הכישרון, היכולות, המוניטין, הערכים - אף אחד לא יכול לקחת".

ברוכים הבאים לתעלומה של גלובס - חידה בלשית בהמשכים. מדי שבוע יתפרסם כאן דוח חקירה חדש, משובץ כתבי חידה מורכבים, מסובכים ולעתים מוזרים, אבל הם המפתח היחיד לפתרון. אתם מוזמנים להקים צוות חקירה משלכם, לחשוב, להתייעץ ולהעלות השערות בתגובות, בעמוד הפייסבוק ובקבוצת הטלגרם שלנו. אם תהיו ממש טובים, אולי אפילו תצליחו לחשוף את האמת. 

סטטוס חקירה: הסתיימה. פורסם הפתרון המלא.

שימו לב: אם זו הפעם הראשונה שלכם בתעלומה, מומלץ להתחיל מדוח מס' 1. 

מבולבלים? מפתח דמויות נמצא בתחתית העמוד. 

 

האם אתם החוקרים המתאימים לפיצוח התעלומה? מחכים לפתרונות המפורטים שלכם בתגובות, ברשתות החברתיות ובמייל:  Taaluma@globes.co.il 

רוצים להצטרף לקהילת הפותרים החופרים שלנו? חפשו אותנו בטלגרם: התעלומה של גלובס. 

פתרון הדוח השבועי יימסר כאן בשבוע הבא, לצד שמות הפותרים נכונה. אם מתחשק לכם לשלוח לנו פתרון אבל לא מתאים לכם ששמכם יפורסם - אנא ציינו זאת. 

כל הפרטים בעלילת החידה הם פרי מוחו הקודח של הכותב, ד"ר אושי שהם-קראוס, דוקטור לפילוסופיה של הכלכלה ומתמחה בבנקאות עתידית. 

הכותב מבקש להודות: 
לפיליפ ארטשטיין, על החשיבה פורצת הגבולות
לרו"ח טארק עבד, על הבקיאות והעזרה הרבה
למומחית שפת הסימנים לכבדי שמיעה אנג'לה פרנקל וליורגן אנדרס מהיידלברג, גרמניה
לד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, על החשיבה המשותפת, העצה והנכונות לעזור
לשני צ'רניאק על הייעוץ האסטרונומי 

ברוכים הבאים לתעלומה של גלובס - חידה בלשית בהמשכים. מדי שבוע יתפרסם כאן דוח חקירה חדש, משובץ כתבי חידה מורכבים, מסובכים ולעתים מוזרים, אבל הם המפתח היחיד לפתרון. אתם מוזמנים להקים צוות חקירה משלכם, לחשוב, להתייעץ ולהעלות השערות בתגובות, בעמוד הפייסבוק ובקבוצת הטלגרם שלנו. אם תהיו ממש טובים, אולי אפילו תצליחו לחשוף את האמת. 

סטטוס חקירה: הסתיימה. פורסם הפתרון המלא.

שימו לב: אם זו הפעם הראשונה שלכם בתעלומה, מומלץ להתחיל מדוח מס' 1. 

מבולבלים? מפתח דמויות נמצא בתחתית העמוד. 

 

האם אתם החוקרים המתאימים לפיצוח התעלומה? מחכים לפתרונות המפורטים שלכם בתגובות, ברשתות החברתיות ובמייל:  Taaluma@globes.co.il 

רוצים להצטרף לקהילת הפותרים החופרים שלנו? חפשו אותנו בטלגרם: התעלומה של גלובס. 

פתרון הדוח השבועי יימסר כאן בשבוע הבא, לצד שמות הפותרים נכונה. אם מתחשק לכם לשלוח לנו פתרון אבל לא מתאים לכם ששמכם יפורסם - אנא ציינו זאת. 

כל הפרטים בעלילת החידה הם פרי מוחו הקודח של הכותב, ד"ר אושי שהם-קראוס, דוקטור לפילוסופיה של הכלכלה ומתמחה בבנקאות עתידית. 

הכותב מבקש להודות: 
לפיליפ ארטשטיין, על החשיבה פורצת הגבולות
לרו"ח טארק עבד, על הבקיאות והעזרה הרבה
למומחית שפת הסימנים לכבדי שמיעה אנג'לה פרנקל וליורגן אנדרס מהיידלברג, גרמניה
לד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, על החשיבה המשותפת, העצה והנכונות לעזור
לשני צ'רניאק על הייעוץ האסטרונומי 

התחזית הקודרת של ארגון התעופה העולמי יאט״א (IATA) לא פוסחת על שוק התעופה הישראלי: לפי בדיקת הארגון, משבר הקורונה יוביל לירידה בביקוש לטיסות בכ-9.2 מיליון נוסעים. נזכיר כי בשנה שעברה תנועת הנוסעים, בתנועת הלוך ושוב בקווים מישראל ואליה עמדה על כ-24.5 מיליון נוסעים.

המחזור הכספי של החברות הישראליות, לפי יאט״א, צפוי לרדת בכ-2.3 מיליארד דולר בעקבות עוצר הטיסות וההזמנות. עוד מעריך הארגון, בהערכה נרחבת למדי כי המשבר עשוי להשפיע על כ-183 אלף משרות פוטנציאליות הקשורות קשר ישיר ועקיף לענף התעופה והתיירות שקפא בשבועות האחרונים ולא ידוע מתי ישוב לפעול. הנזק למדינה לפי יאט״א יבוא לידי ביטוי בגרעון של 5.4 מיליארד דולר בתמ״ג (GDP).

בחזית העולמית מזהה יאט״א שבתחילת הרבעון השני של שנת 2020 הביקוש העולמי לטיסות נמוך ב-70% לעומת שנה קודמת. נציין כי קווים בינלאומיים המחברים בין מדינות כמעט שלא פועלים כיום וכי עיקר התנועה היא פנים ארצית, כך למשל, בתוך ארה״ב או בסין.

הארגון מעריך כי היקף ההוצאה של חברות התעופה ברבעון השני של השנה יגיע ל-60 מיליארד דולר, מתוך זה - עשרות מיליארדי דולרים הם כספים ששילמו צרכנים עבור טיסות שבוטלו, ולדאבונם הם לא מקבלים את כספם חזרה. תופעה שקיימת גם בישראל. שאר ההוצאה הקבועה, במצב שבו ההכנסות צנחו כמעט לאפס, כולל החזר הלוואות, שכר לעובדים ועוד. בתוך כך, יתרת המזומנים של החברות הולכת ואוזלת, בעיקר לחברות שלא מקבלות תמיכה ממשלתית, דוגמת אל על שכבר הצהירה כי יתרת המזומנים שלה תספיק לה לשרוד, במצב הנוכחי עוד שבועות ספורים. אל על, נזכיר, קיבלה ממשרד האוצר תשובה שלילית לבקשה לסיוע בהיקף של 400 מיליון דולר - הלוואה בערבות מדינה. הכדור עבר לדרג המדיני, קרי לראש הממשלה, שאף הבטיח כי יסייע לתעופה הישראלית.

ביאט״א מזכירים כי התעופה תהווה אמצעי התאוששות ליום שאחרי. מדינות רבות, בהן ישראל תלויות בתעופה לא רק להטסת נוסעים אלא גם להטסת סחורות כחלק משרשרת אספקה אווירית רציפה. הנזק המצטבר לענף התעופה מוערך על ידי ב-252 מיליארד דולר, ירידה של 44% במחזורי החברות בשנה קודמת. יותר מ-2 מיליון טיסות צפויות להתבטל מלוח הטיסות עד ל-30 ביוני לפי הערכות הארגון.

ככלל מעריך הארגון כי רק ברבעון הרביעי של 2021 יחזור ענף התעופה למימדיו טרום המשבר, בתקופה שתיזכר כתנופה עולמית בתעופה עם בנייה של נמלי תעופה ענקיים ועם העמקת הפעילות התעופתית בשוק הסיני. החזרה, מעריך הארגון, תהיה הדרגתית כשהיא תלויה לא רק בביקוש של הנוסעים לטוס, אלא בעיקר במדיניות של ממשלות האם לאפשר לאזרחים ממדינות להגיע אליהן. בתוך כך נלקחים בחשבון פקטורים נוספים - הפגיעה בהכנסה הפנויה למשקי הבית והמיתון שפוגע בחברות עסקיות - אלה ישפיעו קשר ישיר על הביקוש לטוס. מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

לעת ערב הגיע מנוף עם פסנתר, וברגע אחד, קרן רחוב סתמית הפכה לפינה עם פסנתר רחוב. מה שהיה פעם חתיכת אספלט שעוברים דרכה בדרך לסידורים הפך לחתיכת עיר עם מוזיקה שמחכה להתפרץ. אחרי שהמנוף יסיים את עבודתו והפסנתר יעמוד, המרחב העירוני ישנה את השם שלו, פורמלית או לא. זה יהיה הרחוב עם הפסנתר, הכיכר עם הפסנתר או המרכז המסחרי עם הפסנתר. ככה זה עם פסנתרים שנוחתים מהשמיים - הם משנים את הנוף ולא זזים לשום מקום.

אם גם העיר שלכם היא אחת מ-35 הערים שהתחדשו בפסנתר רחוב השנה, בטח שמעתם עליו או הקשבתם לנגינתו. מהלכים כאלה נוטים להיות חומר גלם מצוין לרשתות החברתיות, כר פורה לצילומים עירוניים ולסרטונים ויראליים: כך, עובד ניקיון שעוצר לנגן קטע מוזיקלי באמצע יום העבודה, למשל, יהפוך לסרטון מרגש על מוזיקה והחיים. כך יצטלם ג'אם-סשן ספונטני סביב פסנתר בירושלים שמורכב מחרדי, חילוני וערבי כי מוזיקה הרי מחברת. סטטיק ובן אל יצטלמו כשהם שרים בספונטניות את אחד מלהיטיהם בפסנתר שהוצב בקריות, וכך גם יצופו ברשתות תלונות תושבים שמרוצים פחות מהפסנתר שהמנוף סידר להם מתחת לחלון.

איך הגיעו פסנתרי הרחוב לערים בישראל? מאחוריהם עומדת חברת קדנזה (Cadenza) הישראלית שטוענת לפיתוח פסנתר הרחוב הראשון בעולם ושואפת להכניס מוזיקה למרחב הציבורי שיעדן את רעשי התחבורה הסואנת, הצפירות וההמהום העירוני. אומנם פסנתרים במרחב הציבורי אינם רעיון חדש - כאלה פזורים בתחנות רכבת או במסגרת פסטיבלים ומיזמי אמנות, כמו זה של האמן הבריטי לוק ג'ראם.

בשנת 2010 הוא הציב עשרות פסנתרים מצוירים ברחבי ערים בעולם, כולל ת"א, במיזם האמנות "Play me, I'm yours", שבמהלכו, במשך שבועיים יכלו התושבים לנגן כאוות נפשם. שנה מאוחר יותר, ולרגל יציאת הסרט "בוקר טוב אדון פידלמן", גם סינמטק ת"א הוציא לרחבה פסנתרים והציע שיעורי פסנתר לעוברי האורח. אבל מה שפסנתרי הרחוב של קדנזה מציעים הוא קביעות. כמו ספסלי רחוב או פנסי רחוב, כך יהיו גם פסנתרים שלא זזים לשום מקום, בחורף או בקיץ. ואכן, כולם שרדו את הסערות האחרונות שפקדו את ישראל, ועדיין מנגנים.

פסנתרי הרחוב של קדנזה מוערכים בכ-150 אלף שקל עד 200 אלף לאחד. את הטכנולוגיה שלהם פיתחו מומחים בתעשייה האווירית, הרשות לחדשנות תמכה ומפעל הפיס נותן חסות. בשבועות הקרובים יתפרסם סבב שני של קול קורא לרשויות, ויש מגעים למכירת הפסנתרים גם בחו"ל. בפולין, בצרפת ובארה"ב מתעניינים.

"המיזם התחיל לפני ארבע שנים בכיכר ציון בירושלים", מספר היזם, ד"ר דן קאופמן, מרצה לכלכלה ויזמות במכללת ספיר ומייסד המרכז ליזמות במכללה, ובעל רזומה בתחום ייעוץ לחדשנות לגופים שונים. "כיכר ציון זה מקום הומה אדם מכל העדות והסוגים: יהודים, נוצרים, מוסלמים, פלסטינים, ישראלים, חרדים וחילונים שנמצאים באותו הזמן והמקום. הגעתי לשם יום אחד, ישבתי והתבוננתי, שמתי לב שהמרחב הציבורי לא מזמין. הייתי מצפה לאינטראקציה בין האנשים, אבל בפועל, כולם הולכים מצד לצד וכל אחד מרגיש די לבד, למרות שמסביב יש אנשים מכל הסוגים והמינים. חשבתי שאנשים משתמשים במרחב הציבורי ברמה פונקציונלית בלבד וזה ממש בזבוז".

מה למרצה לכלכלה ועסקים, ולמרחבים ציבוריים?

"זה אומנם לא התחום שלי, אבל התחלתי לחשוב מה יכול לייצר חיבור בין אנשים במרחב הציבורי. בעבר עסקתי בנושאים הקשורים לשייכות של אנשים לערים, ובעיקר בשאלה מה אנשים מחפשים בעיר. עם השנים למדתי שמה שאנשים מחפשים זה אינטראקציה ותחושת שייכות. מה שמחבר אותם לעיר ולמקום זה תחושה של קהילה או שייכות, אבל במרחב הציבורי זה חסר".

זה קורה גם בגלל תכנון לקוי של המרחבים.

"עיריות עושות מאמצים אדירים לייצר אינטראקציות במרחב, אבל לרוב הן פסיביות. אז בונים מזרקות או מציבים פסלים, מנסים ליצור מקומות שאנשים מצטלמים בהם ומעלים לפייסבוק. אבל שם, בכיכר ציון, כמו בציורים, נדלקה לי מנורה מעל הראש".

מה הבנת שם?

"שאין מוזיקה ברחוב".

אלא שיש מוזיקה ברחוב, והיא מנוגנת לרוב על-ידי נגני רחוב במרכזי הערים. לרוב מדובר במקצוענים. כך בחיפה, למשל, באחד הימים האחרונים, הפסנתר עמד שקט במרכז הכרמל בזמן שכמה מטרים ממנו ניגן נגן רחוב, כנראה תרמילאי, על אקורדיון עם מוזיקת רקע ואסף שקלים מהעוברים והשבים.

אולי הוא חיכה שמישהו יתיישב על הפסנתר ויצטרף בנגינה. וזה קורה לא פעם, אומר קאופמן, ואז הרחוב מתמלא בצלילים, אולי חושף כישרונות חבויים שזוכים לכמה דקות של תהילה. "חשבתי שהדבר הנכון הוא לייצר מוזיקה במרחב על-ידי הציבור ולמען הציבור. לאפשר לעוברי אורח לנגן ולא רק לנגנים מקצועיים", הוא מבהיר.

גם אדיסון רצה לבנות פסנתר מבטון

קאופמן התחיל לחשוב על כלי נגינה אפשריים שיתאימו למרחב הציבורי: "כלי נשיפה הם בעייתיים בגלל בעיות היגיינה, אז חשבתי על תופים, אבל הם עושים הרבה מאוד רעש. אז חשבתי על גיטרות וצ'לו ואמרתי שאין מה לשים אותם במרחב הציבורי כי כל אחד יכול להביא אותם מהבית, הם ניידים, ונבל הוא כלי מקסים, אבל אף אחד לא ממש יודע לנגן עליו. בסוף חשבתי על הפסנתר, ומיד ידעתי שזה הכלי האולטימטיבי, כי אי אפשר להביא אותו מהבית, ומצד שני הרבה אנשים יודעים לנגן עליו, וזאת אטרקציה: לא מצפים למצוא פסנתר כנף שחור באמצע הרחוב".

מאותו רגע, קאופמן נהיה אובססיבי לרעיון. הוא ניסה להבין איך אפשר לקחת כלי נגינה מורכב ועדין, שדורש כיוון ותחזוקה, ואנשים מתלבשים יפה בשבילו ומגיעים לאולמות קונצרטים להאזין לו, ולשים אותו באמצע הרחוב חשוף לגשם, שמש, רוחות והשחתה אפשרית.

"לא היה לי רעיון עד שנדרשתי להכין הרצאה במסגרת קורס ביזמות שאני מלמד. נתקלתי בספר בשם '12 ההמצאות המטופשות ביותר של ההיסטוריה'. הוא מציג המצאות של אישים כמו דה וינצ'י, אדיסון ואיינשטיין, ומראה שגם לאנשים מאוד חכמים היו המצאות מטופשות ושלא הכול גאוני גם אצל הגאונים. התברר לי מהספר שאדיסון רצה לבנות פסנתר מבטון".

למה?

"הוא רצה להוזיל את עלויות ייצור הפסנתר, אבל הבין מהר שזה לא יעבוד. הוא אפילו הקים מפעל לייצור פסנתרים מבטון, אבל לא ייצר פסנתר אחד. עד היום מוכרים באינטרנט לבנים מהמפעל הזה של אדיסון לפסנתרי בטון. חשבתי שפסנתר מבטון יכול להיות הפתרון שיאפשר לפסנתר לעמוד ברחוב ולהיות עמיד, אולי הוא בכל זאת היה גאון. ככה, בהשראת אדיסון, התחלתי לחשוב על ייצור פסנתר מבטון".
אלא שקאופמן נתקל בבעיה רצינית: "פסנתר מכיל כמה מאות חלקים זזים בתנועה, ועלתה השאלה איך מייצרים אטימה לפסנתר כך שלא יחדרו אליו מים, כי זה כלי רגיש ומסובך לאטום אותו למים".

אתגר.

"שוב נתקעתי. הסתובבתי סביב הזנב של עצמי וככל שהעמקתי בעניין, הבנתי עד כמה בעייתי למצוא לזה פתרון".

ואז, כדרכם של סיפורי יזמות, הפתרון הגיע כמעט במקרה כשקאופמן נסע להחליף מרצה חולה בקורס לעובדי התעשייה האווירית: "לא הכרתי את החבר'ה בקורס כי הוא לא היה שלי, ובמינגלינג שבהתחלה סיפרתי להם על עצמי ועל הפסנתר. אמרתי שאני תקוע על האטימה ואם מישהו יכול לעזור לי, אשמח, אבל אף אחד לא הרים את היד. בסוף השיעור, תוך כדי שאני אורז את הדברים שלי, ניגש אליי מישהו ואמר לי 'אני אחראי על מחלקת האטימה של התעשייה האווירית ונראה לי שאני יכול לעזור לך, תביא לי פסנתר ואני אתעסק בזה'. וזה מוסר השכל לכל יזם - כשאתם תקועים, אל תתביישו לדבר על הבעיה. התחלנו ביחד מסע, והוא הצליח למצוא פתרון לאטימת הפסנתר".

התקדמות משמעותית. עכשיו צריך כסף לפיתוח.

"אז פניתי למדען הראשי ברשות לחדשנות. כל העולם אמר לי 'מה פתאום, מי יתמוך בפרויקט הזה, הרי אין בו הייטק'. אבל נפגשתי איתו בכל זאת, ולאחר מכן קבעו לי פגישה עם הבודקת של הרשות לחדשנות. אמרו לי שגם היא מתמחה בהייטק ונכנסתי לייאוש, חשבתי שאין לי סיכוי לעבור. אבל כשעשיתי גוגל על השם שלה, גיליתי שהיא פסנתרנית מקצועית, ובטח תתעניין בפרויקט. היא נתנה ביקורת מוצלחת ואישרו לנו את הפרויקט".

הרשות לחדשנות השקיעה במיזם של קאופמן 400 אלף שקל, אבל זה לא הספיק, הוא אומר, "זה סכום שעושה הבדל בין חברה שקמה לחברה שלא קמה, ואני ממליץ לכל יזם לבחון את המסלולים ברשות לחדשנות, אבל זה בתהליך של מצ'ינג, והייתי צריך עוד השקעה. אז הבאתי סכום מהבית ואבלין רובין, שלימדה איתי קורס למבוא ליזמות במכללת ספיר, הסכימה להצטרף והביאה גם כן סכום מהבית. ועדיין היה חסר כסף, אז דפקתי ערב אחד על דלת של שכן שלי שהוא קבלן גדול ועניינתי אותו. תוך שנייה הוא אמר לי 'אני איתך' ורשם לי צ'ק במקום, אנג'ל קלאסי".

להרחיב את החוויה

מצויד בהשקעה הראשונית, קאופמן נכנס לפיתוח ואחרי כשנה נולד האב-טיפוס של פסנתר הרחוב הראשון מבטון. "הצבנו את האב־טיפוס בירושלים, סמוך לכיכר ציון. ההצלחה הייתה מיידית, עוד לפני שגמרנו להקים אותו באו אנשים והתחילו לנגן. הפסנתר מצליח לייצר נקודה חמה בכל עיר שהוא נמצא בה", מחייך קאופמן. "אני זוכר רגע מקסים שראיתי חרדי שמנגן ולידו עומדת נזירה ומקשיבה, ואחרי כמה דקות הם התחלפו והנזירה ניגנה והחרדי עמד והקשיב. הפסנתר יוצר רגעים בלתי נשכחים, אני יודע לפחות על חמש הצעות חתונה שהיו לידו".

הפסנתר של קדנזה מיוצר מבטון המכונה GRC - בטון מחוזק בסיבי זכוכית שאותו יוצקים בתבניות. הוא עומד על שלדת מתכת שיכולה לסחוב את המשקל ויש בו טכנולוגית אטימה, כאמור, שפותחה מחומרים מיוחדים שקאופמן מעדיף לא לפרט.

"אני אומנם לא יודע לנגן בפסנתר, אבל אני מכיר כל בורג בפסנתר הזה", הוא אומר, ומספר שהפסנתר מוגבר ונגינתו נשמעת היטב גם ברחוב הומה. לפסנתר יש מנגנון שומר שבת שמאפשר לנטרל את נגינתו בשבתות או בשעות הצהריים: "יש רשויות שהתעקשו שהוא לא ינגן בשבת ויש כאלה שהתעקשו שהוא כן ינגן בשבת. בהתחלה רצינו גם לפתח פיצ'ר שהקלידים יכוסו בלילה כדי להימנע מוונדליזם, אבל הופתענו לגלות שהפיצ'ר לא הכרחי - הפסנתרים כמעט ולא סובלים מוונדליזם, גם לא במקומות שהם לכאורה בעייתיים".

כשמפעל הפיס נכנס השנה לתמונה, הפסנתרים שינו את עיצובם. מפסנתרים בגון אפרפר וסולידי, הפסנתרים שבחסות מפעל הפיס ממותגים היטב ומתבלטים בנוף העירוני. מפעל הפיס למעשה מסבסד את עלות השכרת הפסנתר לשנה עבור רשויות מקומיות - עד 60% מעלות הפסנתר בפנייה לרשויות בדירוג סוציו-אקונומי 8 ומטה. "בזכותם, זה הפך מפרויקט קטן לפרויקט גדול", אומר קאופמן, "קיבלנו 35 הזמנות חדשות לפסנתרים במודל של השכרה, והיו לנו עוד 10 הזמנות שקדמו לפיס. בירושלים, למשל, יש שבעה פסנתרים שמכרנו לחברת עדן לפיתוח כלכלי בעיר. גם נתניה, רעננה וכפר סבא הזמינו פסנתר בלי קשר למפעל הפיס. יש לנו כבר פסנתר אחד בפולין ולא מעט הזמנות שמתגבשות בחו"ל. יש פסנתר במכללת ספיר ויש פסנתר שתרמנו לפנימיית בן שמן כי אנחנו רוצים להתחיל לחדור לתחום של בתי ספר ואקדמיות".

המיזם רווחי?

"ביזמות לפעמים לוקח זמן להבין את המודל העסקי או להבין שיש בעצם כמה מודלים עסקיים. המיזם בסדר גמור וכבר עכשיו רווחי. בגלל שהמודל הוא השכרה או ליסינג, רוב הרווחים יגיעו בהמשך".

השותפה של קאופמן, כאמור, היא אבלין רובין, לשעבר מנהלת השקעות בקרן הון סיכון JVP ועד לאחרונה שותפה בחברת ההון סיכון OurCrowd. "כשעזבתי את OurCrowd העברתי קורס במכללת ספיר ביחד עם דן והוא סיפר לי על הפסנתר. זה דיבר אליי ברמה האישית כי אחותי זמרת אופרה בטורינו ועוסקת בצורות חדשות של חוויית המוזיקה. למדתי מאחותי וגם מהילדים שלי שיש דרכים אחרות לחוות מוזיקה. הפסנתר אומנם לא נמצא בעולם המיזמים שקרנות סטנדרטיות משקיעות בהן, זאת לא טכנולוגיה שטיפוסית לקרנות למרות שגם הוא נשען על טכנולוגיה. בכל מקרה, ברור שאנחנו לא פה רק בשביל האהבה, המודל העסקי גם רווחי".

כמי שמשקיעה במיזמים, מה למדת מקדנזה?

"גם בעולם ההשקעות מבינים שקיים צורך במפגש פנים מול פנים ובאינטראקציה שיוצרת שמחה וג'וי אינסופי. לאחרונה יש התעסקות סביב זה, כולל קורס בייל שעוסק בכך, ומדע האושר שאנשים מדברים עליו ומשקיעים בו. מתייחסים לשאלה של חוויות לעומת מוצרים, והפסנתר נמצא בול בעולם של יצירת חוויות ולא הוספת עוד מוצרים שאובדים בתוך הבתים שלנו".

לפי רובין, הצעד הבא הוא להרחיב את החוויה, לא רק של אלה שמשתמשים בפסנתר אלא דרך הז'אנר הפופולרי לראות חוויות של אנשים אחרים. "יש לי תחושת בטן שכמו בתחום של הגיימינג או הספורט אונליין, שבו אנשים רוצים לחוות חוויה של אנשים אחרים - למשל הבן שלי שמכור לצפייה באנשים אחרים שמשחקים בשחמט - אז ברגע שיהיו לי פסנתרים ביפן ובניו יורק, אפשר יהיה לייצר חוויה אונליין ולראות מישהו מנגן ג'אז בניו יורק או רוק בטוקיו. יש עניין משמעותי בבניית קהילות מוזיקליות סביב הפסנתר".

וכאן נכנס לתמונה הפסנתרן אסף מרון, 31, מירושלים, שכיום מתפרנס מנגינה על פסנתר בלובי של בית מלון בעיר ומעביר שיעורים פרטיים, וחולם להיות נגן פסנתרי הרחוב של קדנזה בכל הארץ במימון הרשויות. מרון הוא גם אחד משבעת העובדים בחברה ותפקידו לייצר קהילה סביב הפסנתר. והוא עושה זאת באמצעות קבוצות ווטסאפ. בירושלים הוא מנהל קבוצה עם כ-250 חברים ובנתניה קבוצה בת כ-150 חברים, שתיהן נולדו כדי ליזום ג'אמים סביב הפסנתר.

וכך, פעמיים-שלוש בשבוע מרון מציע לחברים להגיע לג'אם, לרוב סביב הפסנתר בספרא. כשהוא על הפסנתר, מצטרפים אליו גם חליל, גיטרה ואפילו כינור וצ'לו, וסביבם מתאסף קהל. "את החברים בקבוצה אני מאתר תוך כדי הנגינה ויש לנו בקבוצה אנשים מכל מיני סוגים: ערבים ויהודים, בני נוער ומבוגרים, דתיים וחילוניים. אם נניח אני רואה בני נוער שמשוטטים חסרי מעש, אני מנגן להם את השירים שהם אוהבים למשל של עומר אדם, ולתיירים אני מנגן 'הללויה'. יש לי רפרטואר גדול מאוד ואני מתאים את עצמי לכל סוגי האנשים".

כמוזיקאי, אתה לא שואף שיקנו כרטיס כדי לשמוע אותך מנגן על במה?

"אני מעדיף את הנגינה ברחוב. יותר מושכת אותי הספונטניות, הכול קורה מעצמו, זאת דינמיקה אחרת מאשר לשווק תאריך להופעה. כשאני מנגן על פסנתרי הבטון מגיעים כל מיני אנשים וזה הכי מרגש. אני מנגן גם בגשם וזה סוריאליסטי איך פתאום מתרכזים סביב הפסנתר אנשים עם מטריות ומאזינים למנגינה".

קקופוניה של צלילים צורמים

שעת בוקר מאוחרת במרכז המסחרי של כיכר בן גוריון בטבעון, מרחב ציבורי עדין עם חנות פרחים, חנות צעצועים, בית קפה ועוד. במרכזו, הוצב פסנתר הרחוב של קדנזה. עובד סיעודי מגיע ומגלגל קשיש על כיסא גלגלים. הם קבועים שם, אומרים הדיירים שכבר מכירים את נגינת המטפל שמשחק עם הקלידים להנאתו של הקשיש בטיול הבוקר. אלא שלא כל הדיירים בכיכר מברכים על נוכחות פסנתר הרחוב, ובטבעון הדבר הוביל למחאה של תושבי כיכר בן גוריון שמיואשים מנוכחותו.

הם ביקשו מהמועצה להזיז את הפסנתר, חתמו על עצומה והתקינו שלט מקרטון שכבר נרטב בגשם בלשון הזו: "השכנים שמעו די והותר, די עם הפסנתר!". "הפסנתר מהווה מטרד לדיירים בכיכר כאשר הוא משמש כשעשוע לילדים ופעוטות המכים על הקלידים ויוצרים קקופוניה של צלילים צורמים לגאוות הוריהם", אומרת אגי פריד תושבת הכיכר. "לא נעצור עד שהמטרד הבלתי נסבל יזוז מכאן. אני כלואה בתוך הבית שלי עם חלונות מבודדים מרעש, ובכל זאת שומעת את הנגינה. מה שמעניין את ראש המועצה זה השופוני. בחופש חנוכה במשך שמונה ימים התחרפנו, כי ילדים יושבים ביחד על הפסנתר וכל אחד מנגן על חלק אחר וזה מבזה את הפסנתר. התהודה עולה למעלה וזה מחריש את האוזן. לפעמים אני יוצאת וצועקת ורואה את האימהות מצלמות את הילדים מנגנים, מה זה - משחקייה? זאת לא תרבות, זה ביזיון לתרבות".
"יש אנשים שמתלוננים על הרעש", אומרת רובין, "אנחנו לומדים ועובדים קרוב עם העיריות כדי למצוא את המיקומים הנכונים ולהבין איפה אנשים מקבלים את הפסנתר ואיפה לא. יש מקומות שבהם לפסנתר יש שעון שבת שמגדיר את שעות הפעילות שלו ויש שליטה ובקרה". קאופמן מוסיף שבימים אלה הם מפתחים מנגנון שיאפשר שליטה על הווליום של נגינת הפסנתר כדי לפתור מצבים כאלה בדיוק.
המעניין הוא שדווקא בקריית טבעון, חלק מהתושבים המתלוננים הם מוזיקאים בעצמם ועל פניו היו אמורים לקבל בברכה נוכחות כלי נגינה במרחב הציבורי שמנגיש את אהבת המוזיקה לכולם. אבל יפתח כדן, מוזיקאי תושב הכיכר, מסביר איפה הבעיה: "כיכר בן גוריון זה אזור משולב עם חנויות ובתים מעליהן. תחשבי מה זה לשמוע עשר שעות של נגינה של אותם קטעים שרוב האנשים יודעים לנגן: צ'ופסטיק, המנגינה מ'פור אליז' של בטהובן ויונתן הקטן בכל סולם לא אפשרי. אני גרתי עם פסנתרנים עשרות שנים והיה לי פסנתר בבית. אני עוסק במוזיקה ניסיונית ומלמד מוזיקה, ושומע אנשים שלא יודעים לנגן, אז אין לי בעיה של יכולת הכלה".

אז איפה הבעיה?

"שזה מלאכותי. זה לא פסנתר, זה סינתיסייזר ממוגן מבטון. יותר טנק מכלי נגינה. לפעמים מתייחסים למוזיקה כמו למין אוויר חיובי, מייצרים כלי שלא צריך לתחזק לכאורה ולשמור עליו, אבל זו אשליה. כשאנשים מנגנים, יש סוג של מחויבות במפגש הזה, וכאן אין שום מחויבות - אנשים עוברים ודופקים על הפסנתר. כלי נגינה צריך שישמרו עליו ולא שיניחו אותו ברחוב כך שכל אחד יכול לעשות בו כרצונו, כולל ונדליזם ואלימות וכן, לפעמים גם אהבה".

גם אם הוא לא היה מתחת לחלון שלך היית מרגיש ככה?

"כן, ואני מקווה שימצאו לו מקום אחר. יש תפיסה שגויה שכמו היונים ברחבה, כך יבואו המוזיקאים ויעשו מוזיקה מהפסנתר הזה. יכול להיות שלא כל הצלילים רעים, ויכול לבוא בן אדם לדפוק על הפסנתר וזה יהיה יפה, אבל זה כמו להושיב קוף על מכונת כתיבה ולצפות שיכתוב את תורת היחסות. כן, גם אני כמוזיקאי חושב שמוזיקה מקרבת בין בני אדם, אבל היא מקרבת אדם קודם כול אל עצמו. הבעיה עם המפגשים סביב הפסנתר היא שהם כלפי חוץ בלבד, כדי שלהורים של הילד שמנגן עליהם יהיה מה לצלם לאינסטגרם".

במועצה המקומית קריית טבעון לא נענים בינתיים לדרישת התושבים למצוא מיקום חדש לפסנתר ומוסרים: "הפסנתר במרכז הינו פרויקט מבורך, שמטרתו הכנסת אור, חיים, תרבות ויצירה למרכז המסחרי בכיכר בן גוריון. אחת הסיבות של מיקום הפסנתר בקרבת עסקים היא הרצון לחזק את העסקים המקומיים. כדי לצמצם את ההפרעה, הפסנתר הוגבל בשעות הפעילות ועד כה אנו מקבלים לגביו בעיקר תגובות חיוביות ונפלאות, הן מתושבים רבים והן מבעלי העסקים במקום".

אלא שדימה, בעל עסק למכשירים ניידים מול הפסנתר, לא מרוצה: "אני פה מהבוקר עד הערב כל יום, וזה מטרד שמפריע לבעלי העסקים. אם היה על הפסנתר שלט שבו כתוב שרק מי שיודע לנגן יכול לנגן, זה היה סבבה. אבל מגיעים המון ילדים ועושים רעש, וזה מציק. נוצר מצב שיוצאים ואומרים לילד 'תפסיק לנגן', ואז מגיע ההורה ומתחיל קונפליקט. למה להגיע למקומות האלה?".

משה סיני, מנכ"ל בית ספר רימון למוזיקה ומחבר הספר "המוזיקה של המנהיגות: יצירתיות בהובלת שינוי עירוני", מזהה את שורש הבעיה וחושב שפסנתר במרחב הציבורי הוא רעיון מצוין, אך לא מספיק: "זה צריך להיות תהליך עומק ולא רק מעל פני השטח. הבעיה היא שלימודי מוזיקה בישראל הם לא מקצוע ליבה ונמצאים באשכול בחירה שבקושי עומד על שעתיים בשבוע, אם בכלל. עשרות מחקרים מוכיחים שמוזיקה מהווה מנוף ללימוד כל מקצועות החיים. ילדים שנחשפו ללימודי מוזיקה בגיל צעיר הצליחו יותר בלימודי מתמטיקה".

כמי שהיה גם ראש עיריית ראש העין, מה דעתך על הטענה שעבור ראש עיר זהו מהלך שיווקי בלבד?

"על כל צעד יש מקטרגים ומברכים. להכניס מוזיקה למרחב הציבורי זה נכון וצריך להכניס מוזיקה גם לתוך רכבות ואוטובוסים. בזמנו, פתחתי כל ישיבת מועצה בקטע מוזיקלי של הרכבים או תלמידים למוזיקה, וזה שינה את כל האווירה. לאחר מכן, גם ראש העיר בניו אורלינס אימץ את זה, ועכשיו יש תור של מוזיקאים מקומיים שרוצים להגיע ולנגן שם. צריך לברך על מהלכים שמביאים מוזיקה למרחב הציבורי, אבל זה לא יכול להחליף מהלכים עמוקים באמת של עידוד החינוך למוזיקה".

איך אפשר למנף את הנוכחות של פסנתרי הרחוב?

"הייתי מצפה שראשי רשויות יגידו שהפסנתר הוא חלק מתוכנית רחבה יותר כמו להכניס לימודי מוזיקה לגני ילדים ובתי ספר. שיבינו שלהציב פסנתר ברחוב בלי חזון אמיתי זה לא מספיק".  

את הפרסום העולמי שלה קיבלה פרופ' רות צ'אנג מאוניברסיטת אוקספורד בזכות העיסוק שלה בהחלטות קשות. היא עצמה עמדה בפני הבחירה אם להיות עורכת דין או ללכת אחרי ליבה ולהיות פילוסופית. היא התייסרה והתחבטה ולבסוף בחרה מתוך פחד, לדבריה, להיות עורכת דין - בעיקר מפני שחששה שלא תוכל להתפרנס מפילוסופיה. זוהי בדיוק הבעיה, לדעתה: במקום לעמוד מאחורי הבחירות שלנו אנו 'נסחפים' מתוך חשש או בהלה. היא למדה הכול על בשרה, 'נסחפה' ו'נישאה ברוח ללא מטרה', ורק כעבור שנים אזרה אומץ ושינתה כיוון. היא פיתחה מודל של קבלת החלטות קשות בחיים, כדי להקל על עצמה ועל רבים אחרים.

במשך שנים עמדה נבוכה מול צמתים שונים שבהם הייתה צריכה להחליט כיצד לפנות, אבל לא עוד. "אנשים כל-כך מתייסרים כשהם נדרשים לקחת החלטה, קשה לי לראות את זה".

למה, כי זה בעצם פתיר?
"בוודאי".

אז איך מקבלים החלטות קשות בקלות?
"בוא נחלק את תהליך קבלת ההחלטות בחיים לשלושה סוגים - יש מקרים סופר קלים, שמתבססים על חישוב פשוט. נגיד כשאתה חולה בצהבת וזקוק באופן דחוף לויטמין סי, יכולים להיות לך תפוז אחד או שניים, ואתה צריך ויטמין מהר, וכמה שיותר - הבחירה קלה: שני תפוזים יעזרו יותר, בתפוז אחד יש רק חצי כמות".

חישוב פשוט וקל.
"נכון, אבל רק במקרים מהסוג הזה ממש זה יעבוד לנו ככה. הסוג השני הוא בעיות קלות יחסית, שכבר אי-אפשר לשקול כמותית. למשל, האם עליי לשלוח את הבת שלי למחנה קיץ נחשב במיוחד, גם במחיר זה שלא נוכל לצאת לחופשות משפחתיות? כאן אנחנו לא נותנים לדברים ערך כמותי בסגנון 'ההזדמנות של הילד שלי שווה 10 וחופשה משפחתית שווה 4'. אבל זה מקרה די ברור. מה לדעתך צריך לעשות?".

לאפשר לילדה ללכת לחוויה המיוחדת שלה?
"כן. זה מקרה שבו נכון עבורי לתת לילדה הזדמנויות חדשות בחיים".

אז זו דילמה שאי-אפשר לחשב מתמטית, אבל היא עדיין קלה, יחסית.
"זה כמו לשאול איך לבחור בין להציל שניים מהילדים שלך שטובעים, לעומת ילד אחד שטובע. מאוד קל - אתה צריך להציל את שניהם, ולא אחד מהם. אבל זה לא משום שלהציל שני ילדים זה פי שניים יותר טוב מלהציל ילד אחד. יש דברים שאסור להתייחס אליהם כאל מערכת של ערך. הילדים לא יכולים להימדד".

אז במקרים האלה אמור להיות ברור מאוד מה עלינו לעשות.
"אלה ההחלטות הקלות. מה שניתן לכמת ולחשב עלות-תועלת, או מה שקופץ באופן ברור להיגיון שלנו. ההחלטות שלנו הופכות לקשות כשיש לנו שתי אלטרנטיבות שאי-אפשר להכריע ביניהן בצורה ברורה. כל אפשרות והיתרונות שלה".

לימדו אותנו להכין טבלה של בעד ונגד.
"זה לא באמת עוזר. לא במקרה של דילמה קשה".

אז מה קורה כשאנחנו ניצבים מול החלטה קשה, כמו להישאר בעבודה או לעזוב, לעבור למדינה אחרת, לעבור תחום או מקצוע?
"בכל מקרה כזה יש שתי אלטרנטיבות שאי-אפשר באמת לשקול את כל המרכיבים שלהן. הבעיה היא שאנשים נוטים לחשוב שהבעיה בהחלטות קשות היא היעדר מידע וחוסר ודאות - אבל זו טעות לחשוב שהחלטות קשות הן קשות כי אנחנו לא יודעים מספיק".

אז מה עושים?
"יש חמישה שלבים. בשלב הראשון צריך להעריך מה בעצם חשוב לנו בבחירה בין האפשרויות שלנו. הרבה אנשים מדלגים על השלב הזה, חושבים מה טוב יותר וזהו, אבל צריך לחשוב מה באמת משמעותי לי בבחירה הזאת".

איזה ערך אני בוחן אם, למשל, אני רוצה לעזוב הכול ולנסוע לשנה לארץ אחרת?
"השאלה מה בעצם אתה רוצה: פיתוח אישי? לימוד שפה? התגברות על משהו?".

אנחנו קוראים לזה בחשיבה יצירתית 'מה בעצם הבעיה?', כי מאחורי כל בעיה יש בעיה יותר מדויקת שצריך לפתור.
"זה מאוד דומה, ולפעמים זה מסדר את זה. בשלב השני - כמו שכל ההורים לימדו את הילדים שלהם - צריך לחשוב על יתרונות וחסרונות בהקשר למה שחשוב".

הנה, הגענו לזה, הטבלה של בעד ונגד.
"נכון. אבל הבעיה היא שתקבל רשימה מסובכת של כל הגורמים בעד ונגד".

מתי זה כן עוזר?
"כשיש לך בעיה פשוטה".

אנחנו אוהבים בעיות קשות. איך ממשיכים?
"בשלב השלישי אנחנו מחשבים את היתרונות והחסרונות, ומנסים להגיע לשיפוט כללי ביחס לדילמה שלנו".

מה זה אומר שיפוט כללי?
"איך נכון לי באופן אישי לפעול. כאן יש אלפי מחקרים על ההטיות שיהיו לך בקבלת ההחלטה. מדעי ההתנהגות יאמרו לך ללכת לאכול צהריים לפני שתחליט, או לחכות לשעה הנכונה שלך ביום, או שידברו איתך על התת המודע שלך".

וזה לא הולך לעזור לי.
"ממש לא. אתה בעיקר תגלה שאתה תקוע - אתה לא תגיע למסקנה שמשהו אחד טוב מהשני. שלושת השלבים האלה מייצגים את הדרך השכיחה לגשת לבחירות קשות או קלות. ככה אנחנו חושבים, זה המודל שאנו משתמשים בו".

וזה לא מה שאנחנו צריכים לעשות?
"זה לא יעזור. מה שיקרה אחרי הבחירה הקשה הוא שאתה תחזור ותנסה שוב, מתוך מחשבה שאולי פספסת משהו חשוב, תעבור שוב על החישוב של היתרונות והחסרונות, ושוב תיכשל".

מה שיגרום לי להרגיש רע עם עצמי.
"בבחירה קשה אין Doing it right, אתה כנראה תיכשל בשלב הזה. השלב הרביעי הוא להבין שאתה עומד בפני שתי ברירות שאפשר ואי-אפשר להשוות ביניהן, בעצם".

התחלת לסבך. עורכת הדין שהפכה לפילוסופית מתחילה להשתעשע.
(צוחקת) "זה יותר מורכב ויותר מעניין. בבחירות באמת קשות בחיים יש בפנינו שתי אלטרנטיבות שאי-אפשר לכמת באופן פשוט ולהכריע ביניהן. זה לא שדברים לא ניתנים להשוואה, אפשר להשוות אותם - אבל זה לא אומר שאחד טוב יותר או פחות טוב. הם On par".

כלומר, שווי ערך?
"בצורה כזאת או אחרת הם בעלי ערך דומה, אבל שונה".

אני הולך לאיבוד.
(צוחקת) "אוקיי. מה להיות - עורך דין או מדריך טיס? אלו שתי אפשרויות שיכולות להיות באותה סביבת ערכים (מבחינת סיפוק, מעמד או שכר). אבל זה לא אומר ששתיהן טובות לך באותה המידה".

השאלה היא למי מהן יש ערך רב יותר עבורי.
"נכון, כי גם אם תשפר אחת קצת (יותר כסף, משרד יפה יותר), המקצוע המשופר הזה טוב יותר ממה שהיה קודם, אבל לא בהכרח טוב יותר מהאלטרנטיבה. זו עדיין בחירה קשה. אפשר להשוות בין האלטרנטיבות, אבל לא באופן שהתרגלנו אליו.

"ואז מגיע השלב החמישי: אתה מתחייב לאחת מהאופציות. יש כאן החלטה פנימית - אני יכול לעמוד מאחורי האופציה הזו ולא מאחורי השנייה. אם אתה יכול להתחייב לאחת האופציות, מה שאתה עושה זה בעצם ליצור Extra value לאופציה הזו עבורך, אתה יוצר בפועל את הסיבה בשבילך לבחור באופציה הזו".

כלומר, ברגע שאני זה שיוצר סיבה לבחור להיות מדריך טיס ולא עורך דין, אני הופך את זה לבחירה נכונה?
"אתה מבצע פעולה של Make it true, ועכשיו אופציה אחת טובה יותר מהשנייה עבורך".

אז את אומרת שמה שחשוב הוא מה שקורה אחרי ההחלטה, יותר מההחלטה עצמה.
"נכון, ואתה גם הופך את עצמך לאדם ייחודי. לפני שהתחייבת שני המקצועות היו זהים עבורך, ואחרי שהתחייבת הפכת מקצוע אחד לטוב יותר ואת עצמך הפכת לאדם שעבורו מדריך טיס זה מקצוע טוב יותר מעורך דין. ככה אנחנו הופכים לסוגים אחרים של אנשים".

להיכנס לתהליך התחייבות

אני חייב להודות שהרבה קלישאות צצות לי פה, למשל: אנחנו מייצרים את הסיפור של עצמנו, נבואה שמגשימה את עצמה, לספר את הסיפור של עצמי. את לא תאהבי את זה.
"זה תהליך של התחייבות, כדי לבדוק מאחורי מה אתה יכול לעמוד, כל השאר לא חשוב".

אבל יש פה גם המון אלמנטים מודעים ולא מודעים. משהו, הרי, גורם לי להרגיש יותר בטוח ביחס לבחירה מסוימת.
"יכול להיות שאפשר להסביר את ההחלטות שלנו באמצעות גישות פסיכולוגיות, או חלקיקים תת-אטומיים, או איזה 'עצמי' עמוק שגורם לנו לנהוג בצורה מסוימת".

אני שומע כאן ציניות זועקת.
"כי כל ההסברים האלה לא נותנים לנו את החופש שאני חושבת שיש לנו. כשאנחנו מתחייבים למשהו אנחנו מתפתחים, ודרך הרצון שלנו יכולים לשנות את הכיוון שלנו ולהפוך למשהו חדש.

"בבחירות קשות יש לנו חופש לעמוד מאחורי משהו שמשנה אותנו, את האופי שלנו, את המסלול של חיינו. בגלל זה בחירות קשות הן מאוד חשובות. אנו יכולים להפוך כמעט לכל דבר, כשאנחנו עומדים בפני הבחירות הקשות האלה".

אז באופן פרדוקסלי, אם אנחנו רוצים חיים משמעותיים, חשוב להתמודד עם החלטות קשות.
"זאת הדרך להפוך למי שאנחנו יכולים להיות".

את יכולה לחלוק איתנו דילמה אישית שהיית צריכה להכריע?
"כל הבחירות הקשות שלי היו כאלה שבהן לא עשיתי את הדבר הנכון, בלי התיאוריה שלי".

ומאז הגילוי הזה אין לך החלטות קשות?
"אני גורמת להן להיות החלטות יותר פשוטות".

כי את עצמך מייצרת להן סיבות ונימוקים.
"בדיוק כך".

אני חוזר לטבלה של הבעד ונגד שגדלנו עליה ומבין עכשיו שיש כאן דימוי פאסיבי. כי הכנת טבלה משמעותה - בוא נסתכל על המציאות ונקטלג אותה לפי בעד ונגד. ואת אומרת לי למעשה - אין טבלה, היא נוצרת ומתהווה על ידינו.
"נכון, כמו שאין גם 'אני אמיתי' שאני צריכה לגלות".

אני אוהב את האופן שבו את בועטת בכל המושגים שהחזקנו בהם.
"כי זה המלכוד. זה מה שהופך את ההחלטות שלנו לכל-כך מייסרות".

אם אני מסתכל על השיח הפסיכולוגי, באופן כללי אומרים לנו שני דברים עד היום: תחשוב טוב, מדויק, מזוקק ואז תדע. רק שים לב לכל ההטיות הקוגניטיביות שיש לך כאדם - הן מכשילות אותך. ומהצד השני, אם מסכימים שעל ההיגיון אי-אפשר תמיד לסמוך, ישנם האינטואיציה, הניסיון. מה שצריך כאן זה להתחבר לעצמי ולדעת.
"ושניהם לא יעזרו לך".

וואו.
"לא יעזרו לך, אייל".

זה מאוד דרמטי, אני כבר אוהב את זה, אבל אני חייב להבין מה בא במקום.
"להתחייב לבחירה שלך. אתה אולי רוצה להיות המנכ"ל הכי מצליח בעולם, אבל לא תקום בארבע בבוקר ותקרא את כל הדוחות - אתה לא יכול לעמוד מאחורי זה, אפילו אם אתה רוצה את זה. אולי אתה רוצה להיות מיליארדר, אבל אתה יכול להתחייב רק להיות בעל עסק קטן עם חיי משפחה. כל הרעיון הוא שהתשוקות שלך הן לא אותו דבר כמוך".

רגע, זאת נקודה חשובה. התשוקות שלנו הן לא אותו דבר כמונו. הנה עוד משהו שאת מנתצת: 'תתחבר לתשוקה שלך'.
"תתחבר לדבר אחד בלבד - למה שאתה יכול להתחייב אליו".

גם לתשוקות עכשיו צריך להתחייב. אי-אפשר להאמין כמה השיח בעולם המערבי הפך למעייף. לכל דבר צריך להתחייב.
"אני חושבת שאני מציעה דווקא משהו יותר פשוט ופחות מסבך וסיזיפי. תחשוב שאין לך עצמי אמיתי שאתה צריך לגלות בתוכך. אין כאן תהליך חפירה פנימה במשך כל השנים. אתה בוחר, מתחייב לזה ויוצר את זה".

זה הסיפור שגדלנו עליו, שצריך 'לגלות את עצמנו'. ההבטחה הזאת שיש איזה עצמי עמוק, Deep self. "ואני מדגישה הבחנה אחרת - בין גילוי עצמי לבין עיצוב עצמי ועשיית עצמי (Fashioning myself ו-Making myself)".

אז כל דילמה קשה בחיים היא הזדמנות לעיצוב עצמי?
"בכל בחירה מורכבת בחיים יש לך חופש להביע את עצמך".

אז את משחררת אותי מהתחושה שהייתי צריך להבין ולדעת יותר, אם רק הייתי יותר מרוכז, מדויק, בוגר, מבין או חכם?
"בדיוק ככה. ואני בטוחה שחלק גדול מהאנשים יבינו את זה כשנזכיר להם החלטות קשות שהם כבר עמדו בפניהן. ניקח, לדוגמה, מערכות יחסים. נגיד שאתה יוצא עם שרה 12 פעמים ועכשיו אתה הולך לדירה שלה ואתה רואה גרביים מלוכלכים על הרצפה. אם אתם רק יוצאים, ולא במערכת יחסים מחייבת, אתה אומר - איכס, היא מלוכלכת. כל אחד מבין את ההבדל בין מערכת יחסים מחייבת ללא מחייבת. כל קומדיה רומנטית בהוליווד משחקת על הרעיון שאנחנו מחכים לאשטון קוצ'ר שיתחייב לנטלי פורטמן. ברגע שהוא מחליט, והוא הולך לדירה שלה, כשהוא רואה את הגרביים המלוכלכים יש להם משמעות אחרת - זה כבר לא איכס, זה כבר לא אדם מלוכלך וזה לא דוחה. במקום זה, זה אומר לו - אני צריך לעזור לה או לומר לה. כשאתה מתחייב למשהו, האופן שבו אתה רואה את העולם הנורמטיבי משתנה מהותית".

אני מנסה לחשוב על החלטות אישיות שקיבלתי בחיים.
"תחשוב על הזמן שהילד שלך נולד, בבית החולים. מה הבסיס שעליו התחייבת להפוך את היצור הקטן הזה לחלק מהחיים שלך".

נדרשו לי כמה חודשים טובים להבין שנהפכתי לאבא ולהתחייב לכל הקונספט.
"מה קרה כשהפכת למחויב? הבנת שאתה אבא - הילד הזה הוא חלק מהחיים שלי, והדרך שבה אני רואה דברים תהיה עכשיו שונה מאוד. בראייה שלי זה פשוט משהו שעשית, להחליט שאתה עומד מאחורי משהו, או לא. זה כוח שיש לנו, ואסור לצמצם אותו לדברים הפסיכולוגיים המוכרים. עמדת מאחורי הדבר הזה של להיות אבא. זה מה שחסר ברוב התיאוריות על קבלת החלטות. ויש נטייה לצמצם את זה לידע, ניסיון, תכונות אישיות. כל הנקודה היא מה שאתה יכול להתחייב אליו ולעמוד מאחוריו, שאי-אפשר להבין כמשהו שנגזר מהאישיות שלך, או מהיעדר ידע שאפשר להשיג מניסיון".

ליצור את ההסבר, לא לחפש

ולך עצמך אין יותר בעיות בקבלת החלטות?
"כן, בעיקר הפסקתי להתייסר ולסבול. אנשים סובלים כי הם חושבים שיש תשובה אחת. הם חושבים שתמיד יש הסבר למה A טוב יותר מ-B".

אבל כל התרבות מבוססת על זה. בכל סרט טוב או מחזה ישנו הרגע הזה שבו מוסבר למה הכול התחיל. מאז פרויד כולנו בלשים, ותמיד יש סיבה.
"ואני אומרת לך - תיצור את ההסבר, אל תחפש אותו".

מה נשאר לי, בכל זאת, לקראת הצומת הבא שלי, מה הבנתי כבר מההחלטות הקודמות?
"אתה לא תאהב את התשובה".

חשדתי ככה.
"החיים משתנים, אנחנו משתנים. משום שהסיבות או הערכים שאתה יוצר כשאתה מתחייב לילדים שלך, למשל, תלויים ברצון שלך, אתה חייב להתחייב אליהם כל הזמן, לנקוט עמדה - חיי הם איתם".

וזה משהו שאנחנו עושים בכל פעם מחדש.
"אתה יכול להתעורר מחר ולהיות לא מחויב יותר - תרצה לטפס על הר במקום להמשיך בחייך עם המשפחה. אתה לא יכול לעמוד מאחורי החיים שאתה מנהל עכשיו. הערך שאתה יוצר כשאתה מתחייב למשהו, הוא הדבר המעניין".

אם לסכם, אז במקרים מורכבים לא נכון לצפות, לחשב, לנתח, לדייק ולשקול אפשרויות, זה לא יעבוד ורק יתסכל. החלטה קשה היא הזדמנות. אנחנו מייצרים את הסיבות שהופכות את ההחלטה שקיבלנו לנכונה עבורנו. נתת לנו הרבה אחריות בצד הרבה חופש.
"זה תמיד הולך ביחד".

האם הדוגמנית הישראלית-הבינלאומית בר רפאלי תקבל מפרקליטות מיסוי וכלכלה "הנחת סלב" ותצליח לחמוק ממאסר בפועל בגין עבירות המס והתרמית שהמדינה מייחסת לה? האם אמה של הדוגמנית, ציפי רפאלי, "תקריב" את עצמה עבור בתה ותסכים לרצות עונש מאסר רק על-מנת לחסוך את החוויה הקשה הזו מהבת? ולמה שהפרקליטות תסכים להצעת "האם עבור הבת", כשמי שעמדה באור הזרקורים והרוויחה את הכסף הגדול בחו"ל הייתה הדוגמנית עצמה?

השאלות האלה הגיעו לקדמת הבמה הציבורית ברגע שהתפרסמה הידיעה על המגעים המתנהלים בין בר רפאלי ואמה ציפי לבין הפרקליטות, במטרה להביא לסיומם, בהסדר כולל, של כל תיקי המס - האזרחי והפלילי - המתנהלים נגד הדוגמנית ומשפחתה.

במסגרת המגעים בוחנת בימים אלה הפרקליטות הצעה שעלתה על השולחן, לפיה האם, ציפי רפאלי, תודה במרבית העבירות המיוחסות לה ותרצה בין שנה וחצי לשנתיים מאסר בפועל. מנגד, בר רפאלי לא תרצה מאסר בפועל כלל, לאחר שתתקבל טענתה כי לא הייתה לה כל כוונה פלילית, וכי היא לא הציגה מצגי-שווא בפני המדינה בנוגע לשאלת תושבותה (האם היא גרה בארץ או בחו"ל). במקביל, ובתמורה, תוותר בר רפאלי על הערעור האזרחי שהגישה על חיובה במס במסגרת התיק האזרחי שנוהל נגדה.

הכסף הגדול בגיל 20

הנתיב שהוביל את בר רפאלי אל שתי הזירות - האזרחית והפלילית - עבר דרך אותם אירועים בחייה של הדוגמנית הבינלאומית, בהם הפריצה שלה לזירה הבינלאומית בתחילת שנות ה-20 לחייה, הכסף הגדול שהרוויחה והזוגיות המתוקשרת עם הכוכב ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו. הוא גם סובב סביב אותה שאלה: האם בפרק זמן משמעותי בחייה היא התגוררה בארצות-הברית - או שתמיד הייתה תושבת ישראל, ומגוריה בארצות הברית היו בגדר גיחות קצרות לחו"ל.

עדיין לא ברור אם הפרקליטות תסכים לתנאי ההסדר שהוצגו על-ידי נבחרת הסנגורים של רפאלי והוריה, אך הידיעה על כך שהפרקליטות שוקלת להגיע להסדר, מעוררת שלל תגובות שליליות וטענות על "הנחת סלב" ועל כך שאם זה היה מישהו אחר, לא היו שוקלים "לוותר" לו.

עם זאת, נדמה כי אף אחד לא לוקח צעד אחד אחורה ושואל את עצמו האומנם אם יש כאן "ויתור" של הפרקליטות? האומנם יש כאן "הנחת סלב"? והאם אמה של בר, ציפי, באמת "מקריבה" את עצמה לטובת בתה - או שמא היא באמת האחראית היחידה לסיטואציה שנוצרה, היות שהיא הייתה "המבוגר האחראי" שטיפל בענייני הבת הדוגמנית, שהייתה בשנות העשרים לחייה בעת האירועים השנויים במחלוקת מס?

אל סימני השאלה הללו יש לצרף גם את העובדה שעד כה לא הועמדו לדין נישומים אחרים על רקע מחלוקת סביב הצהרותיהם בנוגע לתושבותם, וכל המחלוקות שנדונו סביב הנושא הוכרעו בזירה האזרחית.

הסאגה הזאת מתחילה ב-2007, כשרפאלי הייתה בשיא הצלחתה בחו"ל, והיא רק בת 21. היא התהדרה בחבר שהוא סלב עולמי, עשתה טלוויזיה וקמפיינים בארה"ב ונעטפה בחיבוק אמריקאי ענק. שם, היא ניהלה, לטענתה, את חייה בשנים 2008 ו-2009. רשות המסים חשבה אחרת.

הזירה האזרחית, במסגרתה נדרשת רפאלי לשלם מסים על הכנסות בהיקף 16 מיליון שקל שהרוויחה מעבודתה בחו"ל במשך כשנתיים, הוכרעה לראשונה בבית המשפט המחוזי, שחייב אותה לשלם מס בסך 8 מיליון שקל, וכבר הגיעה אל פתחו של בית המשפט העליון בדמות ערעור שהגישה רפאלי על הקביעה כי היא מעולם לא ניתקה את קשריה עם ישראל, ולאורך השנים - גם אלה שבהם ניהלה זוגיות מצולמת ומתוקשרת עם דיקפריו - היא הייתה תושבת ישראל, בטח לצורכי מס.

בזירה המקבילה, בינואר אשתקד הודיעה פרקליטות מיסוי וכלכלה לבר רפאלי ולהוריה ציפי ורפי רפאלי כי נשקלת העמדתם לדין בכפוף לשימוע, בעבירות מס. רפי וציפי רפאלי חשודים בנוסף בעבירת הלבנת הון. רפאלי חשודה בכך שהציגה מצג-שווא בפני רשות המסים כאילו היא מתגוררת בחו"ל במשך שנים. לפי החשד, החוזים לדירות מגוריה של רפאלי נחתמו עם אחיה ועם אמה, כדי להסתיר את העובדה שהיא מתגוררת בארץ.

בנוסף, רפאלי ואמה נחשדות בקבלת "הטבות סלב" בגין מגורים בדירות יוקרה, שימוש במכוניות ו"הנחות סלב" בשווי של יותר ממיליון שקל, שלא דווחו כהכנסה.

במקביל, נטען, הציגה בר רפאלי בפני רשויות המס בארה"ב מצגים, שלפיהם היא אינה תושבת ארה"ב (U.S Nonresident Alien), והיא מתגוררת בישראל.

נבחרת עורכי הדין של משפחת רפאלי הגיעה לשימועים שנקבעו בתיק והציגו קו הגנה מאוד ברור - לא הייתה פה תרמית. מדובר במחלוקת מס אזרחית, במסגרתה הדוגמנית ובני משפחתה סברו כי בשנים המדוברות בר אינה תושבת ישראל, ולכן אינה חייבת במס פה, ורשות המסים סברה אחרת.

חלק נוסף של קו ההגנה התייחס לעובדה שהדוגמנית לא ניהלה את ענייני המס שלה בעצמה, ואלה נוהלו על-ידי אמה, ציפי. האם מצידה הציגה קו הגנה לפיו היא פעלה כדין, הצהירה על הכול בפני רשות המסים, ואם הייתה טעות בהצגת הדברים, היא האחראית לטעות הזאת.

קל, פופולרי ונוח לקבל את כל החשדות נגד השתיים כעובדה מוגמרת, בוודאי לאחר שפסק הדין האזרחי כבר קבע כי בר רפאלי הייתה תושבת ישראל בשנים שהמחלוקת, אך אם מסננים רגע את רעשי הרקע החריפים בפרשה, אפשר לשאול את אותן שאלות שנשאלות היום בצורה הפוכה לגמרי.

שלב השאלות הקשות

1.

כך למשל, את השאלה האם יש פה "הנחת סלב", אפשר לשאול כ"האם יש פה החמרת סלב". האם התיק הזה לא הפך לסוג של תיק דגל בפרקליטות שנועד להראות שלא עושים הנחות לאף אחד, אבל מרוב ש"לא עושים הנחות", הכף נוטה לחומרה? האם העובדה שהציבור תוקף את הרעיון של הגעה להסדר עם בר רפאלי, לא תגרור הימנעות מהסדר שעשוי היה להיחתם בנסיבות שבהן אין את ההשפעה של מצלמות ועיתונות?

2.

האם אלה שיוצאים נגד ההסדר יופתעו לגלות כי ברשות המסים יש גורמים הסבורים כי התיק נגד בר רפאלי היה יכול להיגמר מזמן בהסדר אזרחי ותו לא? במסדרונות הרשות ובמסדרונות הפרקליטות יש כאלה שהביעו עמדה המציעה הסדר עם אישומים פליליים פחותים מאלה המיוחסים לדוגמנית.

3.

שאלה נוספת שצריכה להישאל היא למה לוקח למדינה כל-כך הרבה זמן להכריע בשאלה האם להגיש או לא כתב אישום, ולמה המדינה בכלל מנהלת מגעים להסדר עם הדוגמנית ואמה? אפשר להניח במידת ביטחון רבה שבפרקליטות לא רוצים להקל עם בר רפאלי, אז למה לא להגיש את האישום שכבר כתוב ומוכן ולהתמודד עם ההגנה של רפאלי בבית המשפט? כנראה שגם הם שוקלים את משקל הראיות שיש להם ותוהים האם הן מספיקות להרשעה "מעבר לכל ספק", כפי שנדרש בזירה הפלילית. גם בזירה האזרחית, שמתנהלת בעליון, שום דבר לא מובטח למדינה.

4.

שאלה נוספת היא מי באמת "העבריין" העיקרי בתסריט הפלילי שנכתב על-ידי רשות המסים והפרקליטות. האם זו בר רפאלי או אמה ציפי? האם מוצגת היום בתקשורת כלביאה המגנה על בתה, מקריבה את עצמה, אך כשבוחנים את התיק ואת רוב הראיות בו, מגלים כי מי שטיפל בכל ענייני הדוגמנית-הבת לאורך כל השנים, הן בזירה הכלכלית והן בזירת המס, הייתה האם ציפי ולא הבת. 

אז מי הציג את מצגי-השווא בפני רשות המסים בנוגע לתושבותה של הדוגמנית המהווים את הבסיס לאישום הפלילי נגדה ונגד אמה? בר לא הייתה זו שעמדה בקשר עם רשויות המס, והיא לא זו שחתמה על רוב המסמכים. זו הייתה האם. האישום נגד בר רפאלי מבוסס במרביתו על הטענה כי נעשו מצגי-שווא בנוגע לתושבות של הדוגמנית. רוב ההצהרות בפני הרשות הם של האם. אז כשהאם אומרת "אני האחראית", האם זה קורבן או קריאה נכונה של המציאות - ואולי גם וגם?

כשבוחנים את כל סימני השאלה הללו, לא צריך להתפלא שהפרקליטות מוכנה לשקול הסדר בתיק שיביא אותה לגבייה מיידית של מיליוני שקלים ממס (לאור הוויתור על המחלוקת האזרחית); וכן מאסר בפועל עבור האחראי האמיתי לכאורה. 

*** חזקת החפות: בר רפאלי, ציפי רפאלי ורפי רפאלי לא הורשעו בביצוע עבירה בפרשה המוזכרת. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע הם בגדר חשודים, ועומדת לזכותם חזקת החפות. 

משוויון ועד פער לטובת הליכוד - הסקרים האחרונים שפורסמו הערב במהדורות החדשות של ערוצים 12 ו-13 מציגים הבדלים קלים, בעיקר ביחס לתמימות הדעים ששררה עד כה בין הסוקרים השונים. בחדשות 13 נרשם שוויון 33 בין הליכוד וכחול לבן, ואילו בחדשות 12 קיבלה מפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו 35 מנדטים, לעומת 33 לזו של בני גנץ.

 

אלה תוצאות יתר המפלגות. בחדשות 13 הרשימה המשותפת עם 15, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס וימינה עם 8 כל אחת ויהדות התורה וישראל ביתנו עם 7 כל אחת. בחדשות 12 המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס ויהדות התורה עם 8 כל אחת, ימינה עם 7 וישראל ביתנו עם 6 בלבד.

גרף הממוצע מבוסס על 5 הסקרים האחרונים שפורסמו בכלי התקשורת.

פירוט הסקרים

■ סקר חדשות 13 מתאריך 28 בפברואר
■ סקר חדשות 12 מתאריך 28 בפברואר
■ סקר ישראל היום ו-i24news מתאריך 28 בפברואר 
■ סקר מעריב מתאריך 27 בפברואר   
■ סקר  כאן 11 מתאריך 27 בפברואר  

28 בפברואר

שוויון בין הליכוד וכחול לבן בשני סקרי הבוקר - בישראל היום שתי המפלגות עומדות על 33 מנדטים, ואילו במעריב על 34. בהמשך הטבלה התוצאות די דומות, מלבד ימינה שבמעריב זוכה ל-7 מנדטים, כמו ברוב הסקרים האחרונים, ואילו בישראל היום מקבלת 9 מנדטים - תוצאה שאם אכן תתגשם תהיה הצלחה גדולה עבור מפלגתם של נפתלי בנט ואיילת שקד. בממוצע חמשת הסקרים האחרונים, הליכוד שומרת על הובלה קלה של מנדט אחד. 

היום הוא היום האחרון לפרסום סקרים לפני הבחירות שיתקיימו ביום שני, ועל כן צפויים עוד סקר או שניים במהדורות החדשות בערב - ולאחר מכן דממה עד לפרסום המדגמים. בניגוד למערכות בחירות קודמות, שבהן נצפו מדי פעם הבדלים גדולים בין תוצאות הסקרים בגופי התקשורת השונים, הפעם ישנה תמימות דעים כמעט מוחלטת. התוצאות חוזרות על עצמן כבר חודשים, ואפילו התזוזה הקלה של הימים האחרונים לטובת הליכוד היא בתוך טווח טעות הדגימה. 

בשורה התחתונה, נראה שגם הפעם לא תהיה הכרעה ברורה והמפתח לממשלה נשאר בידי ליברמן - שיידרש להחליט אם הוא מצטרף לממשלת ימין בראשות נתניהו וכך בעצם חוזר בו מההבטחה לא לעשות זאת (מהלך שאם היה עושה באפריל 2019 היה מייתר את הצורך בשתי מערכות בחירות נוספות), או שהוא ממשיך לנסות לכפות ממשלת אחדות. בשלב זה הוא התחייב שלא יהיו בחירות מועד ד', אך מניסיוננו באמת אין לדעת.

28 בפברואר בוקר

הליכוד עוקפת לראשונה את כחול לבן בממוצע 5 הסקרים האחרונים ומתייצבת בצמרת הטבלה - זאת לאחר שסקר שפורסם הערב בכאן 11 צופה למפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו 35 מנדטים ולמפלגתו של בני גנץ 34 מנדטים. הרשימה המשותפת שומרת על כוחה, שגבר לאחרונה, עם 14 מנדטים, העבודה-גשר-מרצ נחלשת מעט ל-8 מנדטים וישראל ביתנו נחלשת ל-6 מנדטים.

ייתכן שאפקט הימים האחרונים לבחירות, שהציבור הישראלי מכיר מצוין מרוב מערכות הבחירות האחרונות, שבמסגרתו בישורת האחרונה זורמים קולות רבים למפלגות הגדולות על חשבון הקטנות - זה בדיוק מה שקורה עכשיו. את התחזקות הליכוד אפשר לייחס בין היתר לקמפיין "צאו להצביע" שנתניהו מוביל בימים האחרונים, לצד זאת שהקמפיין של כחול לבן לא מצליח לייצר סחף דרמטי. ייתכן שגם החשיפה של חדשות 12 הערב, לפיה יועצו של גנץ הטיל ספק ביכולתו להנהיג את המדינה, תחליש עוד את המפלגה עד יום שני.

הסקרים האחרונים יפורסמו מחר, ואז תתקבל התמונה העדכנית והקרובה ביותר לבחירות, לפני המדגמים של ליל 2 במרץ. 

27 בפברואר

לראשונה במערכת הבחירות הנוכחית - שוויון בין הליכוד וכחול לבן בממוצע 5 הסקרים האחרונים. מסקר שפורסם הבוקר בכאן 11 עולה כי הליכוד מובילה במנדט אחד על כחול לבן 34-33, הרשימה המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ עם 10, ש"ס עם 8 ויהדות התורה, ישראל ביתנו וימינה עם 7. 

סבבי לחימה כמו זה שמתרחש ביומיים האחרונים סביב רצועת עזה נוטים לחזק את מפלגות הימין בכלל ואת הליכוד בפרט, בעיקר כשמדובר בימים האחרונים לפני הבחירות. בשלב זה מדובר על הפסקת אש, אך אין לדעת מה יולידו הימים הקרובים.

24 בפברואר

בצל חילופי האש בדרום ובהלת הקורונה, סקר שפורסם הערב בחדשות 13 שוב חוזה כי הליכוד עוקפת את כחול לבן במנדט אחד - 33 מול 32. נראה שהשינוי נובע פחות מהתחזקות של הליכוד על חשבון מפלגות אחרות בבלוק הימין, ויותר מכך שכמה מנדטים של כחול לבן נודדים לכיוון העבודה-גשר-מרצ, שאולי מאבדת מנדט אחד לטובת הרשימה המשותפת, אך מפצה על כך ב-2-3 מכחול לבן.

תוצאות יתר המפלגות דומות לאלה שנראו בחודשים האחרונים, אם כי בשלב זה עבור ימינה וישראל ביתנו 8 מנדטים הם תוצאה מוצלחת במיוחד. בשביל ש"ס 8 הם כבר המינימום, ואילו יהדות התורה עדיין עם אותם 7 מנדטים קבועים. 

בכל מקרה, נראה שהחיים בישראל הפכו לרצף של סבבים - סבב בחירות, סבב לחימה וחוזר חלילה. אם המצב בדרום יסלים, ובמקביל בהלת הקורונה תגבר, ייתכן שאנו עומדים בפני מערכת בחירות עם אחוז הצבעה נמוך במיוחד, שעשוי גם להטות את התוצאות לאחד הכיוונים. בכל מקרה, בשלב זה לא נראה שאנחנו הולכים לקראת הכרעה. 

23 בפברואר

שבוע לבחירות, ולראשונה מתפרסמים הערב שני סקרים שבהם הליכוד עוברת את כחול לבן - לפי חדשות 12 וחדשות כאן 11, מפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מובילה במנדט אחד על זו של בני גנץ. נראה שהמהפך הזעיר נובע הן מכך שהליכוד מתחזקת על חשבון מפלגות בגוש הימין כמו ימינה והמפלגות החרדיות, והן שכחול לבן נחלשת לטובת העבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת.

בממוצע חמישה הסקרים האחרונים כחול לבן עדיין בראש הטבלה, אך כשמדובר במספרים כאלה קטנים - קשה מאוד להסיק מכך לגבי מה שמחכה לנו בליל שני הבא. השבוע האחרון לקמפיין עוד לפנינו, ובהחלט ייתכן שבימים אלה ישלפו המפלגות את התותחים הכבדים ביותר שלהן, בניסיון להשיג קולות של הרגע האחרון. 

וברקע כל זאת מגפת הקורונה, שככל הנראה כבר נמצאת בישראל ומייצרת היסטריה רבה, עד שישנם כבר דיבורים על כך שהיא צפויה לפגוע באחוזי ההצבעה. 

21 בפברואר

10 ימים לבחירות, ושני הסקרים שפורסמו הבוקר במעריב ובישראל היום מציגים תוצאות דומות מאוד לאלה שהתרגלנו לראות בחודשים האחרונים, פלוס מינוס מנדט אחד. הסקר היחיד בתקופה האחרונה שקצת שובר את התבנית נערך על ידי מכון הסקרים דיירקט פולס של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה שלמה פילבר, וצוטט אמש בכמה אתרי חדשות חרדיים, ולפיו הליכוד מובילה עם 33 מנדטים וכחול לבן עם 31 בלבד. זו תוצאה שונה לחלוטין מאלה של כל הסקרים האחרונים, אך גם היא לא הצליחה להזיז את גרף הממוצע שלנו. 

בעבר חשפה טל שניידר ב"גלובס" כי מכון דיירקט פולס משתמש בשיטות מדידה שאינן מקובלות בתחום  כמו סמסים, ועל כן אמינות סקריו מוטלת בספק. אחרי שאמרנו את זה, נזכיר שגם שאר הסוקרים לא בדיוק קולעים בול לתוצאות בשנים האחרונות, בארץ ובעולם, מקובלות שיטותיהם ככל שיהיו. 

19 בפברואר

פחות משבועיים לבחירות, בחדשות 12 פורסם הערב סקר שתוצאותיו זהות בדיוק לסקר הקודם שפורסם שם, לפני כשבוע. כחול לבן בראש הטבלה עם 35 מנדטים, הליכוד אחריה עם 33, הרשימה המשותפת עם 13, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס ויהדות התורה עם 8 כל אחת, ימינה וישראל ביתנו עם 7 כל אחת. עוצמה יהודית עדיין בחוץ. 

לאור תמימות הדעים ששוררת בין הסוקרים השונים בחודש שחלף מאז סגירת הרשימות, יהיה מעניין במיוחד לבחון את התחזיות אל מול תוצאות האמת ב-3 במרץ. 

17 בפברואר

שבועיים בדיוק לפני בחירות מועד ג', ועדיין אין כל תזוזה במפה הפוליטית. אם בבחירות אפריל 2019 השבועיים האחרונים היו ביצה מדממת של קמפיינים נגטיביים והכפשות הדדיות ובחירות ספטמבר 2019 בדיוק נזכרו להתעורר בשלב הזה, בחירות מרץ 2020 עדיין שקועות בשינה עמוקה. לציבור נמאס, לפוליטיקאים נמאס ולתקשורת נמאס. בסקרים שפורסמו הערב בחדשות 13 ובוואלה! מתקבלת תמונה דומה למדי לזו שכבר התרגלנו לראות בחודשיים האחרונים. 

אמנם כחול לבן מצליחה להגדיל את הפער בינה לבין הליכוד במנדט אחד בסקר חדשות 13 הערב ועומדת על 36 לעומת 33 לליכוד, אך בממוצע מפלגתו של בני גנץ עדיין מובילה ב-2 מנדטים בלבד. הרשימה המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ וישראל ביתנו עם 8 מנדטים כל אחת, והיתר עם 7. התזוזה היחידה שניכרת בסקר וואלה! היא התחזקות קלה של העבודה-גשר-מרצ ל-10 מנדטים לראשונה, אך בממוצע המפלגה עדיין עם 9. באופן כללי, בגלל הדמיון הרב בין הסקרים, בממוצע התוצאות כמעט זהות, פלוס מינוס מנדט אחד לכאן או לשם. אם כך ייראו תוצאות הבחירות, שוב נישאר ללא הכרעה ברורה.

14 בפברואר

שלושה שבועות לבחירות, ומפת המנדטים עדיין ללא שינוי. אם בשבועות האחרונים עוד היתה שונות קלה בין הסקרים של גופי התקשורת השונים, הרי שסקרי סוף השבוע הנוכחי, שפורסמו בחדשות 12, מעריב וישראל היום, כמעט זהים זה לזה. זהים ברמה שאם המצב יישאר כך עד הבחירות - והסוקרים עדיין לא יצליחו לקלוע לתוצאות האמת - אפשר באמת יהיה להכריז על התחום כשייך לעבר.  

התזוזות היחידות שניתן לראות בהשוואה לשבוע שעבר היא התחזקות של העבודה-גשר-מרצ ל-9 מנדטים בממוצע, והיחלשות קלה של ישראל ביתנו ל-7 מנדטים בממוצע. כך נוצר מצב משונה שבו המפלגה שמייחסים לה את הכוח הרב ביותר - כלומר זו שתקבע איזו ממשלה תקום, אם תקום - היא המפלגה הקטנה ביותר (בהנחה שעוצמה יהודית נשארת בחוץ, כפי שמראים הסקרים כרגע).

מפלגתו של אביגדור ליברמן עדיין משמשת לשון מאזניים בכל הקשור לממשלת ימין, שכן ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יוכל להקים ממשלה כזאת בלעדיה, אבל אם שתי המפלגות הגדולות יסכימו על ממשלת אחדות - לא יהיה להן צורך בה. גם התסריט הדמיוני והבלתי סביר שהועלה השבוע, ולפיו תיתכן ממשלת כחול לבן-איחוד השמאל-ישראל ביתנו לא מגיע ל-61 מנדטים. כך שממשלת אחדות או בחירות מועד ד' הן שתי האופציות היחידות שעומדות על השולחן כרגע, כל עוד ליברמן איתן בדעתו לא להצטרף לממשלת ימין.

7 בפברואר 

פחות מחודש לבחירות, ומפת המנדטים בקיפאון מתמשך - כך עולה מסקרי סוף השבוע. ממוצע הסקרים שפורסמו בוואלה!, מעריב וישראל היום בשיתוף i24 News כמעט זהה לממוצע סקרי השבועות האחרונים, וגם הפתרון הקואליציוני של ממשלת אחדות עדיין נראה כמו היחיד האפשרי, במגבלות המוכרות. כחול לבן עדיין מובילה מעט על הליכוד, הרשימה המשותפת עומדת על אותם 13 מנדטים - וכל היתר מקבלות 8 בממוצע.

בשלב זה נראה שלא משנה איזו דרמה תפקוד אותנו - ירי לדרום, ירי בשטחים, פיגועי דריסה, תוכניות שלום במעמד צד אחד או אפילו החזרתה של "שבויה" וביקורים דיפלומטיים בסודאן - למפת המנדטים זה לא ישנה כהוא זה. גם הפוליטיקאים יודעים שהציבור הישראלי מאס בקמפיינים, ובקושי מנהלים כאלה. גם כך התחושה היא שמה שהיה הוא שיהיה. 

נותר רק לחכות לשבועיים האחרונים ולראות אם יישלפו התותחים הכבדים שבעזרתם ינסו המפלגות הגדולות לשתות את קולות המפלגות הקטנות, או שהאדישות תישמר. ואם כך - מה היא תעשה לאחוזי ההצבעה? 

31 בינואר

דבר לא יזיז את הציבור הישראלי מאדישותו - כך עולה משני סקרים שפורסמו הבוקר במעריב וב-103FM, ולפיהם למרות האירועים הדרמטיים של הימים האחרונים, אין כמעט שינוי בתמונת המנדטים. כחול לבן היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר, הליכוד עדיין נושפת בעורפה עם פער של מנדטים בודדים, המשותפת עומדת על אותם 13 מנדטים בממוצע וכל היתר נעות בין 7 ל-9 מנדטים, תלוי את מי שואלים ובאיזה יום.

כל הסימנים מצביעים על כך שגם במערכת הבחירות הנוכחית לא תקום ממשלה - זאת בהנחה שאף אחד מהצדדים, בנימין נתניהו או בני גנץ, לא יתקפל ויאפשר לשני להיות ראשון ברוטציה, ושאביגדור ליברמן לא יחליט להצטרף לממשלת ימין בראשות נתניהו. 

בשורה התחתונה, גם תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המכונה "תוכנית השלום" אף שהיא מתעלמת לחלוטין מקיומם של הפלסטינים ועל כן לא ברור בין מי למי היא אמורה להשכין שלום, ואפילו פסטיבל השבתה של נעמה יששכר במטוס ראש הממשלה, בטקס שבאמת אין מילים לתאר את מידת הגיחוך והציניות שלו, לא גרמו לציבור הישראלי להתעורר מתרדמתו.

29 בינואר 2020

הליכוד מצמצמת את הפער בצמרת, אבל כחול לבן היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר - כך עולה משלושת הסקרים שפורסמו הערב במהדורות החדשות, הראשונים שנערכו לאחר חשיפת תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שרשרת האירועים הדרמטיים של היומיים האחרונים - הוויתור על החסינות והגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו, הצגת התוכנית בבית הלבן וההודעה על שחרורה הצפוי של נעמה יששכר, לא השפיעה משמעותית על תמונת המנדטים.

ייתכן שההשפעה עדיין לפנינו ותבוא לידי ביטוי בסקרי סוף השבוע בעיתונים, אך בשלב זה סביר להניח שבליכוד חשים אכזבה מהסטגנציה. נראה ששלוש מערכות בחירות בזו אחר זו עייפו את הציבור, שאין לו כוח או עניין אפילו לשנות את הרגלי ההצבעה שלו כדי להביא לתוצאה שונה. אירועי הימים האחרונים עשויים בהחלט לעורר בציבור את התחושה שהוא סטטיסט בלבד במופע האינטרסים האישיים של מנהיגים חזקים, ועל כן גם לקולו בקלפי אין אפשרות של ממש לשנות את המציאות.

בכל מקרה, הסקרים מצביעים על תמונה דומה לזו שהולכת איתנו מאז אפריל שעבר - כל עוד אביגדור ליברמן לא יצטרף לממשלת ימין, האפשרות היחידה להקים קואליציה היא במסגרת ממשלת אחדות, איתו או בלעדיו. אם נתניהו וגנץ יישארו בשלהם ויסרבו לכהן זה תחת זה - אולי אפילו נלך למערכת בחירות רביעית.

16 בינואר 2020

שונות גדולה בין סקרי מהדורות הטלוויזיה הערב, הראשונים שפורסמו מאז סגירת הרשימות אתמול (ד') בלילה. בשלושת הסקרים כחול לבן מובילה על הליכוד בצמרת הטבלה, אך הפער ביניהן נע בין שניים לחמישה מנדטים. רשימת הימין המאוחדת של נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, מקבלת בין 7 ל-10 מנדטים, ש"ס בין 6 ל-9 ואילו עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, שנשארה מחוץ למפלגה המאוחדת, נשארת בחוץ בשניים מהסקרים ובשלישי נכנסת עם 4 מנדטים. 

ההבדלים הגדולים נפוצים בשלבים אלה של מערכת הבחירות, כפי שראינו בשתיים האחרונות שנערכו לפני פחות משנה, כיוון שמפלגות נוטות להשתנות בדקה ה-90 שלפני סגירת הרשימות - ולציבור לוקח זמן לעכל את השינויים. במקרה זה האיחוד בשמאל הגיע כמה ימים לפני, ואילו בימין - שחלקו התפרק וחלקו התאחד - חיכו ממש לזמן הפציעות. 

מבחינת האיחוד המשולש המחודש, ששוב ירוץ תחת השם ימינה, 7 מנדטים ייחשבו לכישלון - אף שזו בדיוק התוצאה שקיבלו בבחירות ספטמבר 2019, ואף שבבחירות אפריל הימין החדש של שקד ובנט כלל לא נכנסה. אך אם תתקבל התוצאה הזאת, בתוספת 4 מנדטים לעוצמה יהודית - כבר יהיה מדובר בהצלחה גדולה לבלוק הימין, אם עדיין יחיה אחרי הבחירות. 

13 בינואר 2020

מפלגת השמאל המאוחדת העבודה-גשר-מרצ תהיה המפלגה הרביעית בגודלה עם 9 מנדטים - כך לפי סקר חדשות 12 שפורסם הערב, הראשון מאז הודעת האיחוד. משמעות התוצאה היא כי האיחוד לא מוסיף מנדטים לשותפות, שעמדו לפני כן בממוצע על 4-5 מנדטים, אבל בהחלט מרחיק אותן מאחוז החסימה ומבטיח שתהיה להן נציגות בכנסת ה-23. 

בשלב זה נראה שגם בימין הולכים לאיחוד שיכלול את הבית היהודי של רפי פרץ, האיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית של איתמר בן גביר - כל אלה ביחד משיגות כרגע 5 מנדטים. הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד תרוץ לבד ועומדת כרגע על 6 מנדטים. 

ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן מקבלת בסקר זה 7 מנדטים, מה שמעמיד אותה במיקום יחסית נמוך בטבלה - וזאת אף שכוחה היחסי גדול בהרבה. מאחר שמדובר במפלגת הימין היחידה שאינה חברה ב"בלוק הימין" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא היתה זו שמנעה ממנו את האפשרות להקים ממשלה ודרשה ממשלת אחדות בלבד. בשלב זה נראה שליברמן מתכוון להמשיך ולנסות לכפות אחדות בין הליכוד לכחול לבן אחרי הבחירות, ועם 7 מנדטים הוא עדיין יוכל לעשות זאת.

3 בינואר 2020

כחול לבן מגדילה משמעותית את הפער על פני הליכוד  - כך על פי סקר מעריב שפורסם הבוקר, בו זוכה מפלגתו של בני גנץ ל-36 מנדטים, לעומת 30 בלבד למפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המנדטים הנוספים מגיעים ככל הנראה על חשבון המחנה הדמוקרטי, שלראשונה נותרת מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. המנדטים שאבדו לליכוד, מצד שני, נהרו ככל הנראה אל איחוד מפלגות הימין - שזוכה בסקר זה ל-7 מנדטים.

כניסתה של איחוד מפלגות הימין לכנסת, ועוד עם 7 מושבים, מחזקת את קבוצת המפלגות שמכנה את עצמה "בלוק הימין", ומביאה אותה ל-58 מושבים - מה שאמור להקל על נתניהו לקבל את המנדט להרכבת הממשלה הבאה. מצד שני, זרימת קולות השמאל אל כחול לבן והצבתה כמפלגה הגדולה ביותר בפער לא מבוטל, תקשה עליו לעשות זאת. וזה עוד לפני שהזכרנו את ענייני כתבי האישום המרחפים מעל ראשו.

יתר המפלגות יציבות יחסית - הרשימה המשותפת עם 13 המנדטים הקבועים, ש"ס וישראל ביתנו עם 8, יהדות התורה עם 7, הימין החדש עם 6 והעבודה-גשר עם 5. 

2 בינואר 2020

יממה לאחר בקשת החסינות הפומבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלושה סקרים שפורסמו הערב בערוצי הטלוויזיה צופים לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן היחלשות קלה, ואילו הליכוד מצמצמת מעט את הפער בצמרת, שעומד כעת על 2 מנדטים בממוצע - לעומת 3 בסקרי השבועות האחרונים. כל סקרי הערב משאירים את איחוד מפלגות הימין מחוץ לכנסת.

ההיחלשות של ליברמן אמנם מסתכמת במנדט אחד בלבד בממוצע, אך סקר חדשות 13 מעניק לה 6 מנדטים - שיא שלילי במערכת הבחירות הנוכחית. באותו סקר קיבלה הימין החדש של נפתלי בנט לראשונה 8 מנדטים, וייתכן שההתחזקות הגיעה על חשבון ליברמן. ולמרות כל זאת, בלעדיו נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין. 

מצבן של העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי בכי רע, כשהראשונה זוכה ל-5-6 מנדטים בסקרי הערב, והאחרונה ל-4-5. תוצאות כאלה בשלב זה של מערכת הבחירות אינן מבשרות טובות למפלגות השמאל, שיכולות בהחלט למצוא עצמן מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. מצד שני, רבים מהמצביעים למפלגות הללו יצביעו להן בכל מצב - ועל כן ייתכן שאיחוד, גם אם לא יביא יותר מצביעים, לפחות ייצר יותר כוח למפלגה בת 9-10 מושבים, לעומת שתיים של 4-5 שגם כך מסוכסכות ביניהן.

בחדשות 13 ובכאן 11 בדקו גם את עמדות הציבור ביחס לבקשת החסינות של נתניהו, ובשני הסקרים נמצא כי כ-50% מהציבור מתנגדים למתן חסינות, וכ-27%-28% תומכים בכך. 

29 בדצמבר 2019

הפריימריז בליכוד חלפו, נתניהו חיזק את מעמדו בראשות הליכוד, אך כחול לבן ממשיכה להוביל את טבלת המנדטים עם 34 לעומת 32 של הליכוד - כך עולה מסקר שפורסם הערב בחדשות 12. אחריהן לפי חדשות 12 מגיעות הרשימה המשותפת עם 13, ש"ס וישראל ביתנו עם 8 כל אחת, יהדות התורה עם 7, הימין החדש והעבודה עם 5 על אחת, והמחנה הדמוקרטי ואיחוד מפלגות הימין (הבית היהודי-האיחוד הלאומי-עוצמה יהודית) עם 4. 

בסקר הקודם של חדשות 12 הבית היהודי ועוצמה יהודית לא עברו את אחוז החסימה כל אחת בנפרד, אך האיחוד חיזק את מעמדן. הליכוד שלאחר הפריימריז אמנם נותר עם 32 מנדטים, אך כחול לבן נחלשה מעט וירדה מ-35 המנדטים שנחזו בסקר הקודם לפני כשבועיים.

בכל תחילת שנה מתייצבים בכירי ענף הפארמה בכנס הבריאות השנתי שעורך בנק ג'יי.פי מורגן בסן פרנסיסקו, וכל חברה מציגה למשקיעים ולמשקיעים הפוטנציאליים את הנעשה בה. גם קאר שולץ הגיע לכנס זו השנה השלישית כנשיא ומנכ"ל טבע , ודיבר עם המשקיעים ועם האנליסט כריס שוט מג'יי.פי מורגן הערב (ב'). שולץ התייחס לכך בתחילת דבריו, כשאמר שכשהגיע לפני שנתיים לראשונה לכנס כמנכ"ל טבע, היה לחברה חוב של כ-34 מיליארד דולר, היא התמודדה עם אובדן טרי של הבלעדיות על תרופת הקופקסון וחוותה ירידה חדה בתחום הגנריקה בארה"ב. "לכן, שינינו את האסטרטגיה שלנו - כולל הפחתה משמעותית בבסיס העלויות וניהול החוב", הדגיש שולץ.

במצגת שהציג שולץ נכללו פרטים על תוכנית ההתייעלות של טבע שהחלה בסוף 2017, ובין היתר צוין כי 13 אתרי ייצור נסגרו או נמכרו, ועוד 10 נמצאים בתהליך לקראת סגירה או מכירה, וכן שיעד החיסכון השנתי בעלויות, בסך 3 מיליארד דולר, הושג.

"הרה-ארגון נועד לחסוך 3 מיליארד דולר בשנה במטרה להבטיח את הרווחים. נאלצנו להיפרד מהרבה אנשים טובים בתהליך. אבל כדי שרה-ארגון יעבוד, צריך לוודא ששומרים את יכולת הייצור כדי לא לוותר על העתיד, וכך עשינו", אמר שולץ.

לדבריו, טבע היא ארגון גלובלי שגדל באמצעות רכישות של מעל 20 חברות ב-20 שנה; "היו יותר מדי אתרי ייצור, מעבדות ומשרדים, וסגרנו רבים מהם", אמר והציג שקף שבו מפת העולם ועליה מסומנים איקסים המשקפים אתרים שנסגרו. "אנחנו נמשיך לייצר אופטימיזציה בתחום הייצור, ובחודש פברואר הקרוב נמסור פרטים על התוכנית בתחום", אמר שולץ.

בהקשר של החוב, הזכיר שולץ שהחוב תפח על רקע רכישת אקטביס ב-2016 תמורת קרוב ל-40 מיליארד דולר. הוא הזכיר שטבע ביצעה לפני כשנתיים מהלך מיחזור חוב ולאורך התקופה הפחיתה את החוב בעזרת מכירת נכסים ומהתזרים שלה, כשהיעד הוא להמשיך ולהפחיתו. נכון לסוף הרבעון השלישי עמד היקף החוב על 26.9 מיליארד דולר.

עם זאת, שולץ עדיין לא מרוצה: "אני לא חושב שחברות פארמה צריכות להיות בעלות מינוף גבוה, והמינוף שלנו (יחס חוב ל-EBITDA) הוא מעל 5", ציין שולץ.

מהלך נוסף של מיחזור חוב בוצע לאחרונה וסייע לדחות תשלומי אג"ח משמעותיים שטבע הייתה אמורה להחזיר ב-2021. "בעתיד נצטרך לעשות עוד מיחזור חוב ונקווה שעד אז דירוג החוב שלנו יהיה גבוה יותר. יעזור לכך שיחס החוב ל-EBITDA ימשיך לרדת", הוסיף שולץ.

לדבריו, "בשנתיים האחרונות פעלנו להכניס את הדברים לשליטה. אבל כל זה לא עוזר אם לא חוזרים לצמיחה בהכנסות. הפגיעה בהכנסות הייתה משום שהקופקסון ירד לרמת מכירות של כמיליארד דולר, וממשיך לרדת, וכן בשל ירידת שוק הגנריקה בארה"ב", אמר שולץ. הוא ציין כי "האירוניה היא שאנחנו (חברות הפארמה, ש.ח.ו) 'מואשמים' על ידי המדיה שמחירי התרופות גבוהים מדי", אמר, אך לדבריו הירידה החדה בגנריקה בארה"ב מראה תמונה אחרת. הוא הוסיף שהגנריקה ממילא מסייעת לחסוך עלויות של תרופות.

שולץ ציין את כניסת טבע לשוק הביוסימילר (תרופות חיקוי ביולוגיות) עם השקת התרופה טרוקסימה בנובמבר האחרון, שלדבריו הייתה השקה מוצלחת. הוא מצפה שטבע תשיג נתח שוק נאה עם רווחיות טובה. "יש עתיד חזק גם לגנריקה וגם לביוסימילר בארה"ב, וסביבת התמחור מתייצבת", אמר שולץ. באירופה, לדבריו, העסק טוב ויציב, עם צמיחה בשיעור חד-ספרתי נמוך שצפויה להימשך.

שוק חדש עבור טבע צפוי להיות השוק הסיני, שבו טבע מעולם לא הייתה שחקנית משמעותית. "אני לא מאמין במיזמים משותפים בשווקים כאלה והחלטנו לעשות את זה באופן אורגני", אמר שולץ על הכניסה לסין. לדבריו, יש תרופות שמעולם לא הושקו בסין והממשלה מעוניינת שיושקו שם, כך שאינה דורשת ביצוע ניסויים קליניים - כך למשל השיקה טבע בסין את התרופה טריאנדה שכבר הושקה בעבר בשווקים אחרים. גם התרופה המקורית אוסטדו לטיפול בהפרעות תנועה צפויה להגיע לשוק הסיני בעתיד הקרוב, ושולץ מאמין שטבע תוכל לצמוח בשוק הסיני "בקצבים גדולים, אם כי מבסיס התחלתי קטן", ובאופן רווחי. "סין תהפוך לחלק משמעותי מהעסק שלנו", הבטיח שולץ.

באופן כללי ציין שולץ את המתמטיקה הפשוטה לפיה טבע תוכל לצמוח כל עוד הירידה בקופקסון תהיה נמוכה יותר מהצמיחה במוצרים החדשים - אג'ובי למיגרנה, אוסטדו ומוצרי הביוסימילר. על התרופה אוסטדו אמר שולץ שיש לה פוטנציאל עצום וטבע צפויה לעקוף את התחזית שמסרה להכנסות ממנו לשנת 2019, כ-350 מיליון דולר. על אג'ובי, שמתחרה במוצרים דומים שהושקו באותה תקופה, אמר שולץ כי הפרופיל הקליני של התרופה חזק מאוד ובעתיד, עם קבלת אישור FDA ל-auto-injector למוצר, הוא מאמין שנתח השוק של המוצר יהיה 25% לעומת פחות מ-20% כיום. "בסך הכול, אני מצפה שהצמיחה במכירות האוסטדו והאג'ובי תהיה גבוהה מהירידה בקופקסון", סיכם שולץ.

לדבריו, "עד היום עשינו בדיוק מה שהבטחנו לעשות, הפחתנו את בסיס העלויות, טיפלנו היטב בחוב ונמשיך לטפל בו. אנחנו כעת במצב שבו הצמיחה נראית חיובית ואנו צופים צמיחה קטנה ב-2020, שתגדל בעתיד ככל שהשפעתו של הקופקסון תפחת והמוצרים החדשים ימשיכו לצמוח".

טבע נסחרת בבורסות ניו יורק ותל אביב לפי שווי שוק של 10 מיליארד דולר, אחרי ירידה של כ-36% במחיר המניה בשנת 2019 וירידה נוספת של כ-8% מתחילת 2020.

חברת הביומד איתמר מדיקל, המפתחת בדיקות ביתיות לאבחון דום נשימה בשינה, מסרה אתמול דיווח מקדמי על הכנסותיה ב-2019, ולצדן פרסמה תחזיות ל-2020, המעידות על המשך צמיחה בחברה. מניית החברה עלתה אתמול ב-9%, והבוקר נסחרה לפי שווי של 563 מיליון שקל. מאז הנפקתה בנאסד"ק במרץ האחרון, במקביל למסחר בתל אביב, הוסיפה המניה 31% לערכה (53% בשלושת החודשים האחרונים).

החברה צפויה לדווח על הכנסות של 9.6-9.8 מיליון דולר ברבעון הרביעי, גידול של 49%-46% בהשוואה לרבעון המקביל. 92% מההכנסות ברבעון הגיעו ממוצר אבחון השינה WatchPAT ורכיביו. כ-80% מהכנסות תחום זה ברבעון היו מארה"ב. עבור 2019 כולה צפויה החברה לדווח על הכנסות בהיקף של 31.1-31.3 מיליון דולר, גידול של 29% לעומת שנה קודמת. הכנסות ה-watchPAT היוו 92% מההכנסות השנה, ומתוך אלה 71% הגיעו מארה"ב.

איתמר מדיקל פרסמה תחזית ל-2020 - הכנסות של 39.5-42 מיליון דולר, וצמיחה של 26%-35% לעומת השנה החולפת, כלומר החברה לא מעריכה כי היא מתקרבת לרוויה בשוק שבו היא פועלת. 

הצמיחה הנוכחית בחברה מגיעה שנים ספורות לאחר שאיתמר מדיקל, בראשות המנכ"ל גלעד גליק, גיבשה אסטרטגיה להתמקדות בבדיקות שינה (תוך ויתור על תחום הבדיקות הקרדיולוגיות שלא התרומם) אך לשווק את הבדיקות דרך קרדיולוגים ולא דרך רופאי שינה, שלטענת החברה חסמו את המהלך משום שהוא עוקף את הצורך במעבדת שינה. שינוי האסטרטגיה, יחד עם שיפורים במוצר והשגת כיסוי ביטוחי, הובילו לעלייה משמעותית בהכנסות החברה בשנים האחרונות.

בדיווח הנוכחי לא פורסמו נתוני רווח, אך ברבעונים האחרונים החברה רושמת הפסד תפעולי ונקי של סביב מיליון דולר ברבעון. חברות מכשור רפואי המשווקות מוצר יחיד לרוב לא מצליחות להגיע לרווחיות. איתמר עשויה להיות יעד לרכישה או להתרחב בעצמה על-ידי הוספת מוצרים נוספים לסל מוצריה. בעלי המניות הגדולים בחברה הם קרן ויולה (22%); קרן אם.אס.פייס (12%); גיורא ירון, שהיה אחד ממייסדיה (8%); ילין לפידות (7.6%); ומגדל (6.1%). 

תחום התיירות צפוי להיות אחד הסקטורים החמים בשוק ההנפקות של תל-אביב בשנה הקרובה, על רקע הגאות שחווה הענף והנפקתה המוצלחת של ענקית המלונות פתאל לפני כשנתיים, שהצמיחה המהירה בשווייה ובעסקיה הותירו טעם טוב אצל המשקיעים בבורסה המקומית.

מי שמבקשת לעלות על הגל העולה של גיוסי ההון בתל-אביב, היא קבוצת תלמה נסיעות ותיירות שבבעלות תלמה וארז שמול, אחת מחברות התיירות הגדולות בישראל. בימים אלה היא נערכת לקראת הנפקת מניות ראשונית (IPO) בתל-אביב, שאותה צפויות להוביל חברות החיתום אוריון ודיסקונט חיתום.

מדובר עדיין בשלב ראשוני של המהלך, וטרם נחתם הסכם עם חתמי ההנפקה. שווי החברה מוערך על-ידי גורמים בשוק ההון ב-600-500 מיליון שקל, ובכוונתה לגייס 200-150 מיליון שקל בהנפקה שתצא לפועל, לכל המוקדם, בין מאי לאוגוסט השנה. 

הרכישה מותנית בהצלחת ההנפקה

ל"גלובס" נודע כי כחלק ממהלך ההנפקה המתוכננת, צפויה תלמה לרכוש תמורת כ-40 מיליון שקל את אתר חיפושי הטיסות Smartair, שבו השקיעה לפני כחצי שנה כחלק מסבב גיוס הון. השלמת עסקת הרכישה מותנית בהצלחת ההנפקה, כאשר 15 מיליון שקל מסכום התמורה ישולמו באמצעות מניות סחירות של החברה הרוכשת.

Smartair, המנוהלת על-ידי ארז בוסו, הוקמה בשנת 2015 והפכה במהירות לאחד השחקנים המובילים בשוק התיירות המקומי. היכולת הטכנולוגית המתקדמת של החברה, ההשקעה המשמעותית בשיווק בשוק תחרותי ושירות לקוחות ברמה גבוהה, הביאו את החברה במהירות לקצב מכירות של מאות אלפי כרטיסי טיסה בשנה.

ביולי אשתקד דווח כי Smartair השלימה סבב גיוס בסך 6 מיליון דולר בהשתתפות של קבוצת תלמה, קרן אלפא קפיטל וקרנות הון סיכון בינלאומיות. במסגרת המהלך דווח כי Smartair ותלמה יקימו חברה להקמה וניהול אתרי תיירות על בסיס הפלטפורמה המתקדמת שפיתחה החברה. החברה החדשה שתוקם תנהל את אתר Smartair.co.il, אתרים נוספים בישראל וכן אתרים מובילים שהשיקה החברה בדרום אפריקה ובמדינות נוספות.

המטרה: האצת המעבר להזמנות באונליין

Smartair, כך דווח בהודעת הגיוס, זיהתה הזדמנות בשווקים מתפתחים בהם הגידול בהזמנת מוצרי תיירות באינטרנט צומח בקצב של עשרות אחוזים בשנה, ולמרות זאת 80% מההזמנות לשירותי תיירות מתבצעות עדיין על-ידי סוכן נסיעות.

המטרה של Smartair היא להאיץ את המעבר להזמנות באונליין במדינות באפריקה, במזרח אירופה, בדרום אמריקה ובאסיה דרך הקמה של אתרים מקומיים בשיתוף עם גופי תיירות מקומיים. אתרים אלה מתבססים על הטכנולוגיה שפיתחה Smartair בישראל, והם מציעים לגולשים לרכוש טיסות, מלונות וחבילות הכוללים טיסה, מלון, אטרקציות והשכרת רכב בתהליך מהיר ונוח, תוך שימוש באלגוריתם ייחודי המאפשר הרכבה אוטומטית של ההצעה המתאימה ביותר למאפייני הגולש.

חברת הנסיעות והתיירות תלמה נחשבת לחזקה במיוחד במגזר העסקי, ולה 37 סניפים ו-500 עובדים. ארז שמול מנהל את החברה באופן אגרסיבי ומוגדר כ"צעיר רעב שרוכש כל מה שזז".

אחת הרכישות המוצלחות שהוביל ארז הייתה זו של האתר "אליס", הנחשב היום לשיאן מכירות כרטיסי טיסה באונליין, הרבה יותר משאר האתרים שמשחקים בזירה. לימים תלמה רכשה את זרוע העסקים של אשת טורס, אשת ביזנס וכן כמה משרדים עצמאיים והמשיכה לגדול. 

שני ציוני דרך חשובים בתולדות מפלגת השלטון, הליכוד, נקבעו לאחרונה, וסימני השאלה שהיו תלויים מעל יושב-ראש הליכוד בנימין נתניהו הפכו לסימני קריאה. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, "בלב כבד אך בלב שלם", כי החליט להגיש כתב אישום חמור נגד נתניהו על מרמה, הפרת אמונים ואף שוחד.

כעבור שישה שבועות, ב-1 בינואר 2020, הגיש מר נתניהו ליושב-ראש הכנסת בקשה לחסינות מפני העמדתו לדין, ובאותו ערב, בעודו פועל למניעת בירור עניינו בבית המשפט, נתניהו הודיע חגיגית לציבור: "אתייצב בבית המשפט לרסק את כל העלילות המופרכות נגדי". אבל לא עכשיו. בעתיד. כשיתפנה.

כדי להצדיק את החסינות נכתב בבקשה, בין השאר,כי "כתב האישום נגד ראש הממשלה הוגש בחוסר תום-לב". ללמדנו שלדעת מר נתניהו, מנדלבליט הגיש את כתב האישום נגדו בזדון-ליבו.

עתה גלוי וידוע כי מר נתניהו דרדר לשפל עמוק את צירוף האותיות מ-ח-ל בפתק הליכוד המסורתי בקלפי וצמצם אותן למשמעות אחת: "מתן-חסינות-לנתניהו". עכשיו ברור כי בכוונתו לדחות את הדיון בבקשת החסינות שלו לכנסת הבאה, ואז, אחרי הבחירות, הוא ינסה להשתמש לצרכיו הפרטיים בכל פתקי "מחל" שיוטלו לקלפיות, כדי לנצל את כוחו הפוליטי לטובתו האישית: השגת רוב בכנסת הבאה להענקת חסינותו ולהימנעות מבירור משפטי של האישומים החמורים נגדו. לניצול כזה של כוח השלטון למטרות אישיות קוראים שחיתות.

משטרת ישראל החלה בבדיקת חשדות נגד מר נתניהו לאחר שאלה עלו בעקבות חקירותיהם של אחרים. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, בזהירות רבה, התיר את המעבר מבדיקות לחקירות, בהגבילו אותן לחשדות העיקריים בלבד, תקף מר נתניהו את חוקרי המשטרה, על שבדו כביכול עלילות-שווא נגדו. אחריהם בא תורם של משפטני הפרקליטות המתאנים לו, לאחר שהם "תפרו לו תיקים".

בערב שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב האישום, עלה ראש ממשלת ישראל להתקפה כוללת, נוראה, מחושבת וזדונית על רשויות אכיפת החוק, שיזמו נגדו כביכול "הפיכה שלטונית" כדי להדיחו מתפקידו. בשבוע שעבר הגיע גם תורו של היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, לאחר שהגיש חוות-דעת שלא תאמה את תוכניותיו של מר נתניהו, ואמש תקף אותו הלה בגסות האופיינית לו לאחרונה.

אדם שכך נוהג ועל גבו שק האשמות כה כבד, אינו ראוי ואינו יכול לשמש בתפקיד ראש הממשלה. אומנם חוק יסוד: הממשלה מאפשר זאת, אבל מה שהחוק מתיר אינו בהכרח מה שרצוי והולם, כי השיקולים הציבוריים, החברתיים והחינוכיים גוברים. אזרחי ישראל ראויים לראש ממשלה שצעירים נושאים אליו את עיניהם בהערכה, ותומכי הליכוד זכאים למנהיג הפועל בהגינות, ולא לאדם שעל התנהגותו הם מתנצלים בפני חבריהם.

וחזקת החפות, מתריסים מגיניו של מר נתניהו, אבל מה עם חזקת החפות?! ובכן, המונח המשפטי החשוב הזה אינו נוגע לעניין שלפנינו. הוא מציין הסכמה חברתית חיונית במדינת בני-חורין, שעל-פיה הנאשם זכאי כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת.

לכן טועים בעלי הרצון הטוב, המאחלים לנאשמים שיצליחו להוכיח את חפותם, ומר נתניהו אינו צריך להוכיח את חפותו - התביעה היא שצריכה לעמול כדי לשכנע את שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים באשמתו.

חזקת החפות תעמוד לו בבית המשפט, אבל סעיף 18 בחוק יסוד: הממשלה, שכותרתו "הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה", אינו מבוסס על חזקת החפות אלא על חשיבותה של יציבות השלטון. לכן, החוק הזה מאפשר לראש הממשלה להמשיך בכהונתו גם לאחר הרשעתו בבית המשפט המחוזי, כלומר גם לאחר שחזקת החפות שלו כבר התפוגגה ואיננה.

חזקת החפות אינה קשורה לכהונת איש ציבור המבקש להתמיד בתפקידו הרם גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, וזאת בדומה לזכות השתיקה. לפני שנים רבות פנה אליי איש ציבור שנחשד בפלילים וחקירתו התארכה, וביקש שאמחה על כך בפומבי. היה ידוע שהחקירה התמשכה גם עקב הקפדתו, בעצת עורך דינו, על זכות השתיקה השמורה לו. אמרתי לו: עליך לבחור באחת מן השתיים: בעמידתך על זכות השתיקה בחקירה - או בהמשך כהונתך כאיש ציבור; המוסר הציבורי אינו מאפשר לך להחזיק בשניהם יחדיו. על איש ציבור, כמי שנהנה מזכויות מיוחדות, חלות גם חובות מיוחדות.

השריפות שמצית מר נתניהו חורכות את כל העומד בדרכן, אך כדאי לשים לב לעובדה שרוב חברי סיעת הליכוד בכנסת מתרחקים ממוקדי הבעירה ואינם מגינים בפומבי על התנהגות זו. גם הם מבינים שמנהיגם מתכונן להשתמש בפתקי "מחל" שבקלפיות כדי לפתור את הסתבכותו בפלילים; גם הם יודעים שניצול רבבות מצביעי "מחל" תמימים למטרותיו האישיות של מר נתניהו מבטא הפרת האמון שבין בוחרים להנהגתם. מעשה רע כזה ראוי לגינוי, להוקעה ולמסקנה פוליטית, גם אם קשה לרבים, בקלפי ביום הבחירות. 

הכותב כיהן כשר וכחבר כנסת מטעם הליכוד. כיום משמש חוקר בממר"י, המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון; המאמר נכתב על דעתו בלבד. 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

מה קורה כשזרוע אחת של רשות המסים לא יודעת מה עושה הזרוע השנייה? יש כנראה הרבה מקום לנישומים לנסות לנצל את הבלבול ולטעון טענות סותרות בהליכים מקבילים. אלא שנראה שגם רשות המסים מנצלת את חוסר התיאום הזה וגם היא טוענת טענות סותרות בהליכים מקבילים.

כך קרה שנישום ערער על חיוב מע"מ וטען כי המקצוע שלו הוא סוחר מתכות, ועל כן הוא זכאי לקזז מס תשומות בחשבוניות המס שהוצאו לו בגין רכישת מתכות מחברה אחת ומכירתן לחברה אחרת. מנהל מע"מ חיפה ענה על כך כי מקצועו של הנישום הוא לא סוחר מתכות אלא מתווך מתכות, ועל כן אינו זכאי לנכות את מס התשומות בחשבוניות.

מנגד, בערעור על חיובו במס הכנסה טען הנישום, כי הוא רק מתווך במתכות ואיננו סוחר במתכות, ועל כן דיווחיו על הרווח הגולמי של העסק הינם נכונים וסבירים לפעילותו כמתווך במתכות. פקיד השומה טען בערעור כי הנישום הינו סוחר מתכות ולא מתווך, ועל בסיס זה הוציא לו שומות "חוסר סבירות עסקית", בקבעו כי הרווח הגולמי המדווח על הנישום הינו נמוך ואינו תואם את הרווח המקובל בענף הסחר במתכות.

כך בעצם שתי זרועות שונות של רשות המסים - מע"מ ומס הכנסה - טענו בבית המשפט טענות סותרות בנוגע לעיסוקו של הנישום והוא מצידו גם טען טענות סותרות כדי להתאים את שיעור המס לזה שהוא רוצה להחיל.

בשלב מסוים הבין הנישום את הבעייתיות בטיעוניו הסותרים, והתיישר מאחורי הטענה כי הוא מתווך מתכות בלבד. אלא שרשות המסים לא השכילה לעשות את אותו מהלך של איחוד הטיעונים שלה - והצליחה לעצבן בכך את השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק הדין שניתן בסופה של הסאגה, מתחה השופטת וינשטיין ביקורת חריפה על התנהלות הרשות, קבעה כי "לא ניתן לקבל התנהלות לפיה רשות שלטונית - רשות המסים על אגפיה השונים - אינה אומרת את דברה בקול אחד, אחיד וקוהרנטי" ולבסוף גם ביטלה את השומות שרשות המסים הוציאה לנישום מעל לעשור קודם לכן.

אחידות לא נראתה לעין בערעורים

הסיפור הזה מתחיל בשומות שיצאו לנישום יעקב פאר בשנים 2004 עד 2009, במסגרתן נקבע, כי פאר הנו סוחר מתכות. פקיד שומה חיפה פסל לפאר את ספרי העסק וקבע כי פאר ניכה הוצאות לפי חשבוניות פיקטיביות, וכן כי שומות שהגיש לפקיד השומה חיפה לוקות בחוסר סבירות עסקית, כאשר הרווח הגולמי בענף המסחר במתכות הינו 20%-22%, בעוד פאר דיווח על רווח גולמי של שליש אחוז ופחות לאורך השנים ו-5% בשנה אחת.

במקביל, התנהל מול פאר הליך משפטי בפני השופט רון סוקול בנוגע לשומת תשומות שהוצאה לו לשנים 2004-2005. בפסק הדין שניתן נגד פאר נקבע, כי הוא לא קנה ולא מכר את מתכות, אלא היה רק גורם מתווך. בעקבות פסק הדין פנה פאר למנהל מע"מ חיפה וביקש את תיקון מחזור עסקאותיו כך שיועמד על מחזור עסקאות התיווך בלבד - אך פנייתו זו נדחתה.

שני הנושאים הללו - מחלוקת מס ההכנסה ומחלוקת המע"מ - הגיעו אל שולחנה של השופטת וינשטיין לאחר שפאר, באמצעות עו"ד רועי פלר ממשרד ירון-אלדר, פלר, שורץ ושות', ועו"ד זיו אור, הגיש ערעור על החלטות רשות המסים. 

ב-2012 הגיעו הצדדים לערעורי המס להסדר דיוני לפיו פסק הדין בערעור תשומות המס שנידון בפני השופט סוקול יהווה "מעשה בית-דין" לצורך ערעורי מס ההכנסה; כלומר: ההחלטה תחייב את הצדדים בערעורים העתידיים. ביחס לכך כתבה השופטת וינשטיין בציניות: "ואם ישאל השואל, הכיצד ייתכן כי פסק הדין בערעור מס התשומות יהווה מעשה בית דין בערעורי מס ההכנסה, כאשר הטענות העובדתיות של שני הצדדים בו הפוכות לטענותיהם בערעורי מס ההכנסה? על כך נשיב - כי הרושם הברור העולה מאותו הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה הוא כי באופן מצער, טרם חתימתו של אותו הסדר דיוני - לא טרח איש מן הצדדים להפנים את משמעותו של הסדר דיוני זה בנסיבות הטיעון העובדתי ההפוך".

וכך, את כל העמודים הראשונים לפסק דינה, הקדישה השופטת וינשטיין לביקורת החריפה שלה נגד התנהלות הצדדים, כאשר בשלב מסוים היא מיקדה את הביקורת נגד רשות המסים בלבד. השופטת ציינה כי הגם שנמתחה על ידה ביקורת גם על פאר בעניין הסתירה בין טענותיו בהליכים השונים, לאחר מתן פסק הדין בערעור מס התשומות התיישר פאר עם הקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי השופט סוקול וטענותיו בערעורים בפניה היו, בסופו של יום, בהתאמה למסד העובדתי שנקבע בפסק הדין בערעור מס התשומות.

מנגד, רשות המסים בחרה להמשיך לדבר בשני קולות - "ועל כך יש להצר עד מאוד", כתבה השופטת. "מעל 15 שנה חלפו מאז אוחדו אגפיה של רשות היסים, אך אחידות לא נראתה לעין בערעורים אלו. אך מעל לכל זאת - לא יעלה על הדעת כי רשות שלטונית כרשות המסים לא תכבד פסקי דין והחלטות של בית המשפט, לא תיישם את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין בערעור מס התשומות ולא תתאים את טיעוניה למצב הדברים שנקבע בפסק הדין הנ"ל. מצב דברים זה הדעת אינה סובלת".

עזות מצח כלפי בית המשפט

הביקורת על הרשות לא הסתיימה בכך. השופטת ממשיכה לגולל לאורך פסק הדין את התנהלותה הקלוקלת של הרשות לתפיסתה, ובין היתר מתארת איך הרשות ניסתה להחזיר את הדיון בחזרה אל מסדרונות הרשות, להכרעת הרשות מחדש, בטרם תינתן הכרעה משפטית - ניסיון שהשופטת סיכלה.

זה קרה לאחר שפאר הודיע כי הוא מקבל את הקביעה שהוא היה מתווך בענף המתכות וניתנה לפקיד שומה חיפה האפשרות להגיש סיכומים משלימים בתגובה להודאה זו. בסיכומים אלה, ביקש פקיד שומה חיפה להחזיר את הדיון בנוגע לשיעור הרווח הגולמי בתיווך - לשלב ההשגה (שלב מקדמי להליך המשפטי, שבו הרשות שומעת את טענות הנישום ומכריעה בהן).

על בקשה זו כתבה השופטת, כי "פסק דין זה, שניתן בלית ברירה נוכח התנהלותם של הצדדים שעיניהם טחו מראות את הבעייתיות שבטענותיהם העובדתיות הסותרות, נועד להביא לסופיות של הדיון. על כן, ניסיונו של פקיד השומה בסיכומיו המשלימים 'להחזיר את הגלגל' לאחור, הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי".

השופטת הוסיפה, כי ניסתה פעם אחר פעם להביא את הצדדים לפשרה, אך הם לא השכילו להתפשר, ובנסיבות אלה היא מוצאת את בקשת פקיד השומה לחזור לשלב ההשגה "כבקשה מקוממת ובלתי ראויה. הזדמנויות אין סוף ניתנו למשיבים (פקיד השומה ומנהל מע"מ - א.ל.ו) לחזור אחורנית לשלב השומה ולבצע הליך שומתי תקין ומסודר על בסיס עובדת היות המערער מתווך בענף המתכות, כפי שנקבע על ידי כב' השופט סוקול בערעור מס התשומות. המשיבים דחו, שוב ושוב, כל הצעה כזו. לאחר חלוף זמן כה רב בניהול הערעורים דנן ונוכח עמידת המשיבים על כך שהערעורים יתנהלו עד תום - דרושה מידה בלתי מבוטלת של עזות מצח כלפי בית המשפט, בפנייה בבקשה לחזור לשלב ההשגה במסגרת סיכומים משלימים. Enough Is Enough. על כן, מובהר כבר עתה כי בקשת פקיד השומה חיפה בסיכומיו המשלימים לחזור לשלב ההשגה - נדחית ומוטב היה אילו לא הייתה מתבקשת כלל".

בסופו של דבר, דנה השופטת בחוסר רצון בערעורים שהוגשו, ודחתה אחת אחת את טענות רשות המסים נגד פאר. בין היתר, דחתה השופטת את טענת רשות המסים, כי מתן היתר לפאר לתקן את דיווחי עסקאותיו בהתאם לפסיקת השופט סוקול בערעור מס התשומות תפגע בהרתעה של הרשות ובשלטון החוק, וכי בנסיבות הנדונות עדיף שלא לתת לחוטא לצאת נשכר ויש לתת לשיקולי תקנת הציבור לגבור על השיקול של גביית "מס אמת".

"דעתי אינה כדעתו של מנהל מע"מ בעניין זה", כתבה השופטת וקבעה כי "תפקידו של בית המשפט בערעור מס, הוא בראש ובראשונה להגיע ככל הניתן ובהתאם לממצאים והראיות שבפניו - לשומת מס אמת. סמכותו של בית המשפט בערעור מס אינה סמכות מהדין הפלילי ותפקידו אינו תפקיד עונשי. ככל שמנהל מע"מ סבור היה כי המערער פעל בזדון בדיווחיו וכי מטרתו הייתה העלמת מס או הקטנת חבות המס שלו שלא כדין - יכול היה לפעול נגד המערער במישור הפלילי, אך לא עשה זאת".

לאור גישתה, קבעה השופטת כי דין ערעורי מס ההכנסה שהגיש פאר בנוגע לשומות "חוסר הסבירות העסקית" שהוצאו לו לשנים 2005-2011 - להתקבל; וכך גם התקבל ערעור המע"מ שלו, לתקן את דיווחי עסקאותיו לשנים 2004-2005.

בנוסף, הטילה השופטת על רשות המסים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת פאר בסך 35 אלף שקל - סכום שהתווסף להוצאות בהיקף 40 אלף שקל שכבר הטילה השופטת על הרשות לאורך ההליכים בתיק.

מרשות המסים נמסר בתגובה: "אנו לומדים את פסק הדין וככל שיוחלט על הגשת ערעור, עמדתנו תבוא לידי ביטוי במסגרת זו". 

מהפרקליטות נמסר כי "פסק הדין נלמד בידי הפרקליטות ובכלל זה נבחנת האפשרות להגשת ערעור על פסק הדין לרבות החלטות הביניים שניתנו בתיק לביהמ"ש העליון.

השופטת שרשות המסים מעדיפה שלא לפגוש 

זו אינה הפעם הראשונה שבה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה אורית וינשטיין מבקרת בחריפות את התנהלות רשות המסים, ומייצגיה. עורכי הדין המופיעים באולמה מספרים, כי היא לא חוסכת שבטה מרשות המסים ומהפרקליטים בפרקליטויות הפיסקאליות שמגיעים להופיע בפניה. פעם אחר פעם הם מוצאים עצמם "מותקפים" באולמה - כלשון חלק מהפרקליטים עצמם - והיא לא מהססת לציין את הביקורת גם בפסקי הדין, ולהטיל על רשות המסים הוצאות משפט בהתאם.

במהלך השנים האחרונות ביססה השופטת וינשטיין את שמה בקהילת המס כשופטת אנטי-ממסדית, ביקורתית וכזו שלא מקבלת את עמדת המדינה כ"אמת היחידה". אולי אפילו הפוך.

כך, באחד מפסקי הדין שנתנה לפני מספר שנים היא ביקרה בחריפות את התנהלות רשות המסים לאחר שזו החליטה על דעת עצמה לא להעביר לנישום סך של 10,000 שקל שנפסק לטובתו על ידי בית המשפט, ובמקום להעביר לנישום את הכסף, הרשות החליטה לעקל אותו מול חוב מס שהיה לנישום.

בהחלטה, שבמסגרתה חייבה את רשות המסים לשלם לנישום לאלתר את סכום ההוצאות, בתוספת הוצאות לדוגמה בסך נוסף של 30 אלף שקל, הגדירה השופטת את התנהלות הרשות כביזיון בית משפט והוסיפה, כי מדובר ב"התנהלות כוחנית בחוסר תום לב שאין להסכין עימה, ובוודאי שלא מצד רשות שלטונית".

במקרה אחר בחרה וינשטיין להעביר לרשות המסים מסר חד שלא כל נישום הוא "חשוד מיידי". במקרה זה, השופטת קבעה כי הרשות שללה מנישום, שלא בצדק, הטבת מס, לאחר שלא האמינה לראיות שהציג כי התגורר בנפרד מאשתו בעכו והיה זכאי להטבות מס. "גישה חקרנית הננקטת על ידי רשות המס, כזו הבודקת ובוחנת טענות וראיות המובאות בפניה - היא גישה רצויה ונכונה. עם זאת, גישה חקרנית אין פירושה גישה חשדנית", כתבה.

במקרה אחר ביטלה ויינשטין את החלטת פקיד שומה חיפה שפסל את ספריה של בעלת חנות בגדים, תוך שהיא קובעת שהוא פעל בניגוד להנחיות חוזר פנימי של רשות המסים כשפסל את הספרים על סמך מקרה אחד, ללא בחינה כוללת של העניין. 

נגיד בנק ישראל, הפרופ' אמיר ירון, אמר בשבוע שעבר כי "חלק מהייסוף בשקל היה תוצאה של גורמים פיננסיים קצרי-טווח". כלכלני בנק פועלים מעריכים מי עומד מאחורי חלק מהייסוף עליו מדבר הנגיד, ומסבירים מתי המגמה תשתנה.

בפועלים כותבים היום (א') כי להערכתם הגופים הפיננסים הם המשקיעים המוסדיים: קופות הגמל והפנסיה. "מתחילת שנת 2019 עד חודש נובמבר הם מכרו מט"ח (חלק בפעולות גידור) בהיקף של 5.9 מיליארד דולר", מסבירים בפועלים. "מכירת המט"ח של גופים אלו נובעת מעליות השערים החדות בשוקי ההון בעולם, שהעלו את שווי השקעותיהם מעבר לים, ובכדי לצמצם את חשיפתם לשער-החליפין הם מוכרים מט"ח דרך פעילות גידור. אם נראה ירידות במחירי המניות בעולם, סביר שאותם משקיעים מוסדיים ירכשו מט"ח".

נציין כי התחזקות השל מכבידה על היצואנים בישראל, וכי עד לא מזמן בנק ישראל שמר על התערבות בשוק המט"ח ככלי נגד הספוקלנטים. ברגע שהפסיק להתערב במסחר במט"ח, המגמה של התחזקות השקל התעצמה במהירות, מה שאילץ את הבנק לחזור למגרש. ביום שישי האחרון בנק ישראל שוב התערב בשוק המט"ח על מנת לבלום את ייסוף השקל. נזכיר כי רק בחודש דצמבר האחרון רכש בנק ישראל דולרים בשוק בהיקף של 2.3 מיליארד שקל, בהמשך לרכישות של 1.2 מיליארד בחודש הקודם.

במסיבת העיתונאים שנערכה לצד פרסום הודעת הריבית ביום חמישי האחרון, אמר ירון כי "במהלך 2019 התחזקות השקל הייתה חריגה ביחס למטבעות אחרים, ולהערכתנו השקל התחזק מעל ומעבר למה שניתן היה לצפות כתוצאה מהנתונים המטקרו כלכליים הבסיסיים של המשק. כתוצאה מכך, שער החליפין סטה מהחלון שתואם את הפעילות הכלכלית הנאותה ויציבות המחירים. על סמך נתונים פרטניים שבנק ישראל אוסף ניתן ללמוד שחלק מהייסוף היה תוצאה של גורמים פיננסיים קצרי-טווח, שהיו עלולים לפגוע בפעילות הכלכלית ובחזרת האינפלציה אל תוך היעד".

ירון הדגיש כי בנק ישראל ערוך למנוע ייסוף חריג של השקל באמצעות רכישת מט"ח "ככל שיידרש, ובפרט ככל שנעריך שהייסוף יהיה תוצאה של גורמים בעלי אופי פיננסי".

יותר מ-4.55 מיליון תיירים ביקרו בישראל בשנת 2019, מספרם גדל ב-10.5% ביחס לשנה קודמת וישראל מבססת את מעמדה יותר יותר על מפת התיירות העולמית. שתי הערים המבוקרות ביותר על ידי התיירים בישראל הן ירושלים ותל-אביב, שתיהן אף הוזכרו בדירוגים עולמיים שפורסמו לאחרונה (דוגמת תל-אביב שזכתה להערכה כיעד לחובבי הקולינריה) - כעת תל-אביב מקבלת מקום נוסף של כבוד כש-Google מפרסמת את רשימת היעדים החמים ביותר לשנת 2020.

כבר אין יעד שחסין לטרור

הרשימה גובשה על-פי נתוני החיפוש של גולשים מכל העולם עבור מלונות ברחבי העולם, והיא נערכה בחודש דצמבר (לפיכך מתקבלת אינדיקציה למפת היעדים החמים בתקופה הקרובה שהתיירים בוחנים לנסוע אליהם). רשימה זו כוללת גם את תל-אביב במקום החמישי - את הרשימה פותחת את הרשימה פותחת דה נאנג שבווייטנאם ואחריה סאו פאולו ברזיל. סיאול בירת דרום קוריאה היא שלישית וטוקיו רביעית. תל-אביב כאמור במקום החמישי והמכובד ואחריה מרסיי, וינה, בנגקוק ודובאי. סוגרת את הרשימה - פרת' שבאוסטרליה.

המשמעות של ההכרה בישראל בכלל ובערים הבולטות בפרט לגידול היא מהותית גם בהיבט התדמיתי וגם בהיבט הכספי. אמנם הגידול בשיעור של 10.5% במספר התיירים בשנת 2019 לעומת 2018 הוא מתון יותר לעומת שיעור הגידול בין 2018 ל-2017, אולם עדיין מדובר בקצב כפול ומכופל ביחס לשיעור הגידול העולמי בתיירות. הקפיצה בכניסות התיירים לישראל קשורה בקשר ישיר למצב הביטחוני, ומכאן שמספר התיירים שמבקרים בישראל מדי שנה מזנק מאז שנת 2016 ובישראל שורר שקט ביטחוני (יחסי) מאז - לזה נוסיף גם את שינוי היחס של תיירים לאירועים ביטחוניים שפחות מבריחים תיירים לעומת העבר. אירועים אלה מתרחשים במדינות רבות יותר, ונדמה שבעיני התייר כמעט שאין יעד שחסין לאירועי טרור. כלכלני בנק לאומי מציינים כי יציבות במצב הגיאופוליטי באזור, מהווה גורם בעל חשיבות עליונה להמשך המגמה החיובית בענף התיירות המקומי, שכ-40% מהפדיון שלו מקורו בתיירות מחו"ל. עוד הם מעריכים כי המגמה החיובית בתיירות הנכנסת עשויה להימשך גם בחודשים הקרובים, בהנחה שהמצב הביטחוני באזור לא ישתנה לרעה, בין היתר, על רקע החרפת העימות בין איראן לבין ארה"ב. "יש לציין שצפוי שיפור מסוים בצמיחה העולמית בשנת 2020, התפתחות אשר עשויה לתמוך בתיירות הנכנסת במהלך השנה וכתוצאה גם בפעילות של החברות הפועלות בענף התיירות והמלונאות והענפים הקשורים, כמו: תחבורה והסעדה. עם זאת, יש לציין שבקרב המדינות המפותחות, שמהוות את מקור התיירים העיקרי של המשק, לא צפויה האצה משמעותית בצמיחה", כך לפי יניב בר כלכלן בבנק.

ממשלת המעבר עלולה לעצור את הגל

אלא שלמרבה האבסורד במציאות של היום, המצב הביטחוני הוא לא זה שעשוי לבלום את התיירות. במשרד התיירות מעריכים על פי תחשיב הוצאה של כ-1,400 דולר לתייר בממוצע כי ההכנסות למשק הישראלי ב-2019 מהתיירות הנכנסת עמדו על כ-22 מיליארד שקל. באותה נשימה מזהירים במשרד התיירות שהגל החיובי הזה עלול להיעצר כשתקציב השיווק ל-2020 לא אושר במלואו לאור העובדה שישראל מנוהלת על ידי ממשלת מעבר. ראשת מטה מנכ"ל משרד התיירות דקלה כהן-שינפלד הסבירה ל"גלובס" כי המשרד נערך עם תקציבים מהשנה הקודמת (שכבר אושרו על ידי החשכ"ל) לטובת קמפיינים שיעלו בינואר-פברואר ולאחר מכן לדבריה הפרסומים עשויים להיעצר. מדובר בפרסום דיגיטלי באתרים רבים. "ברגע שניאלץ לעצור את זה נקבל מחירים אחרים במדיה העולמית והשקל שלנו יהיה שווה פחות. כרגע נשאר לנו תקציב של 100 מיליון שקל לגל ראשון של פרסומים, מתוכו האוצר חתך לנו 25 מיליון שקל, ולאחר מכן נראה שנצטרך לעצור אותם. התחלנו במחיר של 14.9 שקל לקליק והיום אנחנו בפחות משקל אחד כי אנחנו ב-"ALWAYS ON". הפרסום הדיגיטלי נותן לנו המון כלים ומאפשר לנו לדעת עד כמה קרוב הגענו לתייר הפוטנציאלי".

תקציב השיווק של משרד התיירות עומד על כ-450 מיליון שקל והוא תקציב נפרד מתקציב הבסיס של המשרד שאושר בדומה לשאר משרדי הממשלה. מהתקציב הזה מממן משרד התיירות קמפיינים, מהלכים שיווקיים דרך מובילי דעת קהל, מענקים וסבסוד לחברות התעופה שמפעילות קווים לישראל - בסך 250 אלף אירו לשנה לכל קו שמפעילה חברת תעופה מיעד חדש ובעל פוטנציאל להבאת תיירים לישראל (כסף שאמור לשמש לעידוד תיירות נכנסת), וסבסוד של 60 אירו לכל נוסע שנוחת בנמל התעופה רמון במסגרת קמפיין החורף לעידוד טיסות ישירות לרמון באילת, בעיקר של חברות לואו קוסט מאירופה. התקציב לטיסות שמתקיימות בימים אלה בקצב של כ-45 טיסות בשבוע כבר אושר ב-2019, וכך גם מענקים שכבר אושרו בשנה הקודמת ימשיכו להינתן לחברות תעופה שמפעילות טיסות לנתב"ג - אבל אם חברה חדשה תגיש בקשה כעת, היא תסורב. "אם לצורך הדוגמה סינגפור איירליינס תבוא ותגיד שהיא רוצה לפתוח קו ישיר לישראל, במצב רגיל היא הייתה מקבלת מענק אלא שכעת - ניאלץ לסרב לבקשה כזו", מסבירה כהן-שינפלד. "גם אם חברות הלואו קוסט שטסות לאילת יבקשו לקבל אישור לסבסוד לשנה הבאה, לו"ז שהן כבר צריכות לתכנן - לא נוכל כרגע לאשר סבסוד כזה. זה ינחית מכה אנושה על אילת".

השאלה עד כמה התיירים באמת מושפעים מהפרסומים שלכם. סקרים שנערכים בקרב תיירות נכנסת מצביעים כי הפרסום זוכה לשיעור נמוך בשיקולו של התייר.

"זה לא רק פרסומים זה גם הרבה פעילות בשטח. אני מעריכה שברגע שנוריד את הרגל מהגז, המכונית תמשיך לנסוע על אדי הגז, אבל בסוף היא תאט עד שהיא תיעצר. אני לא חושבת שהתיירים לא יבואו אבל הגידול יהיה בשיעורים נמוכים יותר, ובטח שלא נראה גידול שנתי דו-ספרתי. כבר כעת אנחנו חוששים שב-2021 נראה ירידה. בחודש האחרון היו מדינות שכבר לא היינו בדיגיטל באתרים שלהן אלא רק בשילוט אוטובוסים - זה עשוי להשפיע על מספר התיירים שמבקרים ויבקרו בחודש ינואר בישראל. קורה עוד דבר - כשאנחנו לא שם, מדינות אחרות לא בדיוק יושבות בחיבוק ידיים - יש עוד שווקים במזרח התיכון שמנסים לעודד תיירות והם מפרסמים במקומנו - ערב הסעודית ודובאי נכנסו חזק לפרסום בדיגיטל והם פונים לקטגוריה דומה של תיירים. ברור לי שעבור תיירים זה יכול לשנות את ההחלטה אם לבוא לישראל או לנסוע למדינה שכנה אחרת".

קרן הריט מניבים דיווחה ביום חמישי האחרון כי חתמה על הסכמים לרכישת ארבעה מתחמי תעשייה ומשרדים בצפון הארץ. במסגרת העסקה תרכוש מניבים, בסכום של כ-635 מיליון שקל (בתוספת מע"מ), שלושה מתחמים הממוקמים באזור התעשייה תפן ומתחם נוסף הממוקם באזור התעשייה בנהריה, בשטח בנוי כולל של כ-82,500 מ"ר, המשתרעים על כ-166 דונם בסה"כ. בנוסף, תשלם הקרן הוצאות עסקה ומסים של כ-39 מיליון שקל.

ל"גלובס" נודע כי המוכרת בעסקה היא חברת אולד איי (Old I), שבבעלות משפחת ורטהיימר, מהמשפחות העשירות בישראל, ולשעבר הבעלים של חברות התעשייה ישקר וטכנולוגית להבים - שנמכרו לברקשייר הת'וואיי ול-Pratt & Whitney, בהתאמה. על פי נתוני רשם החברות, אולד איי הוקמה ב-1954, ובשנת 2006 - במועד שבו נרכשה השליטה בישקר על-ידי ענקית ההשקעות האמריקאית ברקשייר הת'וואי - שונה שמה לאולד איי. בעלת המניות היחידה באולד איי היא משפחת ורטהיימר, והדירקטורים בחברה הם סטף ורטהיימר, בתו רות ובנו איתן. 

המתחמים בתפן משתרעים על שטח קרקע של כ-115 דונם, שעליהם בנויים שלושה קמפוסים שונים: "קמפוס להבים" - כ-80 דונם המושכרים במלואם לחברת טכנולוגית להבים, שהינה חברת בת של Pratt & Whitney, כולל תשעה מבנים, בשטח בנוי של כ-36.5 אלפי מ"ר; "קמפוס טורבין ג'ט" - כ-25 דונם המושכרים לחברת טורבין ג'ט (חברה בת של טכנולוגית להבים) כולל שלושה מבנים, בשטח בנוי של כ-15 אלפי מ"ר; ו"מתחם טקג'ט" - כ-10 דונמים המושכרים לחברת טקג'ט אירופוילס (חברה בבעלות משותפת של טכנולוגית להבים ורולס-רויס), כולל שני מבנים מחוברים בשטח בנוי של כ-7,000 מ"ר. מתחמים אלו כוללים זכויות בנייה נוספות במפלס הקרקע המוערכות בשלב זה בכ-11 אלף מ"ר.

המתחם בנהריה משתרע על שטח של כ-51 דונם, עליהם בנויים שישה מבנים ומבני עזר, בשטח בנוי של כ-24 אלפי מ"ר. גם מתחם זה מושכר במלואו לחברת טכנולוגית להבים והוא כולל זכויות בנייה נוספות במפלס הקרקע, המוערכות בשלב זה בכ-4,000 מ"ר.

מקרן מניבים נמסר, כי המתחמים מושכרים במלואם לשוכרים איכותיים, בעלי איתנות עסקית גבוהה, בתחום ייצור להבים למנועי מטוסים. הסכמי השכירות עם השוכרים הינם צמודי מדד, לתקופה רציפה של כ-9.5 שנים, עד חודש יוני 2029. מרבית המבנים הם נכסים איכותיים לתעשייה/אחסנה, והם מתוחזקים בצורה מלאה ע"י השוכרים, ברמה גבוהה ביותר. המבנים, המשמשים לייצור, כוללים השקעות רבות שבוצעו בהם במהלך השנים.

מקום 303 ברשימת המיליארדרים

משפחת ורטהיימר הפכה לאחת העשירות בישראל, בעקבות מכירת אימפריית התעשייה ישקר, שהוקמה כמפעל משפחתי קטן בנהריה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ובחלוף השנים הפכה לאחת החברות המובילות בעולם בייצור כלי חיתוך ממתכת קשה. מניות ישקר נמכרו בשני שלבים לידי ברקשייר הת'וואיי - חברת ההשקעות של "האורקל מאומהה", וורן באפט. ב-2006 רכשה ברקשייר הת'וואי 80% מהחברה תמורת 4 מיליארד דולר, ושבע שנים לאחר מכן רכשה את ה-20% הנותרים תמורת כ-2 מיליארד דולר - כלומר, לפי שווי כפול לחברה, של 10 מיליארד דולר. עושרה של משפחת ורטהיימר מוערך כיום על-ידי פורבס ב-5.7 מיליארד דולר, מקום 303 ברשימת המיליארדרים העולמית.

ב-2006, כשברקשייר רכשה את השליטה בישקר, סיפר איתן ורטהיימר לתקשורת כי הספיקו 10 דקות של שיחה אישית עם באפט כדי לסכם את עקרונות העסקה. לדבריו אז, "לא היה חסר לנו גרוש, אבל הגענו למקסימום שהגענו ורצינו לעבור עוד שלב". ורטהיימר חזה אז שיחד עם באפט תוכל ישקר להכפיל את עצמה - ואכן, לפחות בכל הקשור לשווי החברה, הוא הוכפל בין 2006 ל-2013.

ורטהיימר אמר באותו ראיון כי "כחלק מהגוף הזה (ברקשייר הת'וואיי) נוכל להכפיל את עצמנו. הוא נותן הכרה בינלאומית אדירה, מבטיח לקוחות שהן חברות גדולות, שאני לא אצטרך להסביר להם מי אנחנו ומה אנחנו ושנהיה פה גם מחר. יש דברים שקל יותר לעשות יחד איתו". אביו, סטף ורטהיימר, 93, סיפר באותה עת על הקמת החברה, ואמר כי "לא הייתה לי עבודה, היו לי ילדים קטנים, וגרתי בנהריה בצריף. בנהריה לא הייתה תעשייה, ובעבודה שלי ברפאל חשבו שאני לא מהנדס, אז אני לא מספיק טוב. הייתי צריך לעשות משהו בבית".

לאחר מכירת ישקר, ביצעה משפחת ורטהיימר אקזיט נוסף, צנוע יותר. המשפחה מכרה במאי 2014 את השליטה (51%) בחברת טכנולוגית להבים (BTL) לידי שותפתה, חברת Pratt & Whitney, שהחזיקה ביתרת המניות, וזאת תמורת סכום המוערך במאות מיליוני שקלים. טכנולוגית להבים היא יצרנית מובילה של מדחפים ולהבים בחישול מדויק לתעשיית התעופה. טכנולוגית להבים הוקמה בשנת 1968 בנהריה ע"י סטף ורטהיימר ונקראה בשם "להבי ישקר". החברה התפתחה והפכה ממפעל קטן שהוקם במטרה לספק חלקי חילוף לחיל האוויר, לתאגיד רב-לאומי המספק רכיבים ליצרניות ענק ברחבי העולם. 

המתחמים מושכרים לתשע שנים וחצי

בקרן מניבים, שאותה מובילים המנכ"ל עופר אברם והיו"רית שרון שוופי, מציינים כי המתחמים מושכרים במלואם בהסכמי שכירות צמודים למדד למשך תשע שנים וחצי. ההכנסה התפעולית הנקייה (NOI) השנתית הצפויה מהנכסים שנרכשו תעמוד על כ-48 מיליון שקל בתוספת מע"מ, והיא משקפת תשואה שנתית של כ-7.6% על סכום הרכישה. בעקבות השלמת העסקה, צפוי ה-NOI השנתי של הקרן לעמוד על כ-108 מיליון שקל. זאת, כשהיקף נכסי החברה, עם השלמת העסקאות, יעמוד על כ-184 אלף מ"ר עילי, ועוד כ-23 אלף מ"ר חניונים. שווי נכסי הקרן צפוי לעמוד על כ-1.5 מיליארד שקל.

קרן הריט מניבים הוקמה ב-2015 על ידי שרון שוופי (יו"רית), לשעבר מנכ"לית חברת הנדל"ן גב ים, ואיתי מל (סגן יו"ר) כקרן ריט - קרן המשקיעה בנדל"ן מתוך מטרה להשכיר את הנכסים לתקופה ארוכה, שכפופה למשטר מיסויי ייחודי, הכולל הטבות מס. מנכ"ל החברה הוא עופר אברם.

הקרן הצטרפה לבורסה בתל אביב באפריל 2017, בעת שביצעה הנפקת אג"ח ומניות, שבמהלכה גייסה כ-290 מיליון שקל. מאז ביצעה הקרן עוד מספר גיוסים. מניית הקרן, שמרבית ההון שלה מוחזק על ידי גופים מוסדיים, רשמה מאז ההנפקה הראשונית עלייה של קרוב ל-50%, כולל עלייה של 4.5% היום, ושווייה של הקרן בבורסה עומד על 965 מיליון שקל.

המנכ"ל עופר אברם ציין היום כי "העסקה מאפשרת למניבים לנצל באופן מיידי חלק משמעותי מהמזומן שברשותה, וכמעט להכפיל את הפרמטרים התפעוליים והפיננסיים של החברה. מעבר לשימוש במזומן שבידינו, בכוונתנו לממן את העסקה בעיקר באמצעות גיוס חוב או הון או שילוב של שניהם. במהלך השנה הקרובה נמשיך להתמקד בהשבחת נכסי החברה ובהרחבת הפורטפוליו, וכן בשיווק מגדל מניבים-מיטב בסמוך לצומת רעננה-כפר סבא". 

החלטתו של השר משה כחלון לפרוש מן הזירה הפוליטית אינה מגיעה כהפתעה, אך התזמון שלה הוא פוגעני כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זו אינה הפעם הראשונה שמשה כחלון עוזב את נתניהו ואת הליכוד בשעה קריטית. היום, כמו אז, באוקטובר 2012, כחלון עושה זאת בנימוס ומבלי להגיד את כל אשר על ליבו. את הדברים שהוא אמר לאורך השנים על נתניהו בשיחות סגורות, הוא נוצר מאחורי החיוך האדיב שלו. לא יורקים לתוך הבאר ממנה שתית במשך שנים.

אולם המסקנה המיידית מהפרישה של כחלון בעת המשבר הגדולה הזו, היא שהוא אינו מאמין בהנהגתו של נתניהו וחושב כי לו אישית אין יותר מה לחפש בסביבתו של ראש ממשלה, המתקוטט אישית עם רשויות שלטון החוק במדינה ועם כל כלי התקשורת ומוכן לכנס סביבו עדת תומכים ונאמנים שיתמידו עמו במלחמתו האישית בפרקליטים, שוטרים ושופטים.

במקום לומר את הדברים באופן ישיר, כחלון מניח לתזמון לדבר עבורו. זו דרכו להביע עמדה. באוקטובר 2012, שבועות ספורים לפני מערכת בחירות, כחלון נמלט בבריחה מפוארת מסביבתו של נתניהו, דווקא אחרי שהוכתר על-ידי ראש הממשלה כשר האפקטיבי ביותר. "תהיו כחלונים", נתניהו אמר אז לשריו, כשהוא מפנה לרפורמות מוצלחות בתחום הסלולר שהביאו להוזלת מוצרי צריכה (תקשורת).

למי שנזכר באותם הימים, טרום מערכת הבחירות לכנסת ה-19, כחלון עוד איפשר לבוס לשחק בו מעט כאשר הציג אותו כמועמד שלו לתפקיד יו"ר מינהל מקרקעי ישראל. מסיבת העיתונאים ההיא, שהתקיימה כמה ימים לפני הבחירות, הייתה אחד מן המופעים המוזרים ביותר, כאשר שר בכיר לשעבר שברח מן הליכוד מוצג כמועמד למשרה פקידותית בכירה. הורדה בדרגה? משחקי כסאות ילדותיים?

על כל פנים, כחלון לא תכנן ולא חלם על תפקיד של יו"ר מינהל מקרקעי ישראל. התוכניות שלו כוונו גבוה בהרבה. ואכן, כעבור כמה שנים, אחרי שאגר כוחות (ותורמים) מבחוץ, הוא חזר למשרד האוצר וצירף תחתיו את האחריות על כל הנדל"ן של המדינה. התוכניות שלו היו גדולות: להביא להורדת מחירי הדיור - דברים שנתניהו לא התעניין בהם ולא פעל למענם בכל שנותיו.

תוכניותיו צלחו באופן חלק בלבד. לפחות ניתן להתרשם כי בשנותיו כשר האוצר, דהירת המחירים של הדיור כלפי מעלה נבלמה. זה לא עניין של מה בכך, ונתניהו צפה מן הצד בהצלחות חלקיות והקפיד להצטרף לכל הכרזה פומבית של כחלון על התחלות בנייה. הוא לא נתן לכחלון להופיע לבד ולקבל קרדיט (חלילה וחס) בכל אתר ואתר בנייה.

מעניין אילו משחקים וספינים ילוו את פרישת כחלון השבוע. נתניהו אולי יתפאר בפני הבוחרים שכחלון הוא איש אחראי ונותר בתפקיד שר האוצר, תוך שהוא מפנה מקום ברשימת הליכוד לחברים אחרים; וכחלון מצידו לא יפרוק מליבו את כל מה שהוא חושב על נאומי "ההפיכה השלטונית" המביכים - דברים שנתניהו מאמין בהם, אך כל שריו משפשפים את עיניהם, כלא-מאמינים שאלה הם הטקסטים שכותב לעצמו ראש ממשלה.

כחלון נוטש בשעה קשה. סחרור פוליטי בלתי נסבל, משבר חוקתי מן הנוראים שידעה המדינה, וכל זאת עם גירעון מצטבר, היעדר תקציב לשנת 2020, משרד האוצר מסוכסך ומבולגן, ואפילו בוועדת הכספים של הכנסת מספרים שבמקום חוסר התפקוד של משרד האוצר, הם לקחו את המושכות ומנהלים את המדינה.

בחירות רודפות בחירות, ואין כמעט (למעט גדעון סער) מנהיג בימין האומר לנתניהו "עד כאן". כחלון לא מעוניין להיות בתפקיד של המטיף התורן. הוא רק רוצה הביתה ודי.

למי שימשיך לעקוב אחרי פועלו של כחלון מוצע לחפש היטב את הדירקטוריונים בהם ישתבץ ואת המוסדות האקדמיים עמם יקשור את קשריו ולראות את התמונה הגדולה. מה חמש שנים במשרד האוצר משיגות לאדם שהחליט ללכת לעשות עסקים לאחר שכיהן בשירות הציבור מאז 2003.

סערה חדשה פרצה בתחום הענן: חברות אמזון ומיקרוסופט מגבירות את הלחץ שלהן זו על זו כאשר הן נאבקות על אספקת כוח מחשוב מרחוק לתאגידים בארה"ב, ופותחות מערכה שצפויה להיות הדומיננטית בעולם הטכנולוגיה בעשור החדש. ההכנסות מתחום מחשוב הענן, זינקו בעשור החולף ב-264%, לפי חברת המחקר גרטנר.

כמה מהחיצים המחודדים ביותר מגיעים כעת מאמזון, הספקית הדומיננטית הוותיקה של אחסון נתונים לחברות רב-לאומיות גדולות. אנדי ג'סי, מנכ"ל AWS, שירותי הענן של אמזון, הפנה אותם אל מיקרוסופט בדברים שאמר בחודש שעבר בפני משתתפי re:Invent, הכנס השנתי של החברה בלאס וגאס.

"הם לא נותנים עדיפות למה שחשוב לכם כלקוחות", אמר ג'סי על מיקרוסופט. היריבים, הוא הוסיף, הם במקרים רבים רק חקיינים. "יש הרבה חברות שהפכו לטובות למדי בסימון וי בריבועי שאלונים. הן מסתכלות על מה שיש לנו וממהרות להוציא לשוק את אותם דברים ולומר שגם להם יש".

כמה מהלקוחות של ג'סי ואמזון לא פספסו את זה. בארוחת ערב פרטית של כמה מנכ"לים של חברות שמשתמשות בשירותי הענן של אמזון, הנוכחים דיברו על החשש לכאורה של אמזון מן היריבות שלה, בייחוד מיקרוסופט. חברה זו, שמחזיקה שנתח השוק שלה במחשוב ענן הוא השני בגודלו, אחרי אמזון, זכתה באחרונה בחוזה של הפנטגון שאמזון נחשבה למועדפת בו. העסקה היא בהיקף עד 10 מיליארד דולר בעשור הבא. אמזון מערערת על הזכייה של מיקרוסופט בבית משפט.

כדי למשוך לקוחות, מיקרוסופט אומרת להם שאם הם ישימו את המידע שלהם באז'ור, פלטפורמת שירותי הענן של החברה, הם לא יעבירו מידע חשוב על לקוחות או מוצרים לשרתים שמנוהלים על ידי חברה שהיא למעשה מתחרה פוטנציאלית, כפי שיקרה אם הם יהיו לקוחות של אמזון. "אנחנו לא מאפשרים שימוש בנתונים של לקוחות או תחרות איתם", אמרה ג'וליה ווייט, סגנית נשיאת מיקרוסופט אז'ור, בראיון באוקטובר.

אמזון היא המנהיגה הבלתי מעורערת בענן, אבל ההובלה שלה מצטמצמת. ב-2018 החזיקה אמזון ב-47.8% משוק השכרת תשתית הענן, ירידה מ-49.4% שנה לפני כן ו-53.7% ב-2016, לפי גרטנר. מיקרוסופט היא השחקנית מספר שתיים עם 15.5% מהשוק ב-2018, עלייה מ-12.7% לפני שנה ומ-8.7% ב-2016.

אמזון היתה חלוצה בתחום הענן. כבר לפני יותר מעשור היא השקיעה סכומי כסף גבוהים במחשבים ובשרתים שמנהלים את עסקי הליבה שלה, והבינה שהיא יכולה להשכיר חלק מהמחשוב הזה לאחרים. הלקוחות פשוט ישלמו תמורת השימוש בכוח המחשב שלה, במקום להשקיע בעצמם סכומים גבוהים בקנייה ותחזוקה של ציוד בעצמם.

העסק המריא כשיותר חברות רב-לאומיות הוציאו למיקור חוץ את אחסון הנתונים שלהן, והוא היווה כ-13% מכל מכירות אמזון בינואר-ספטמבר 2019. AWS הניבה כנראה 35 מיליארד דולר של מכירות לאמזון בשנה שעברה, לפי נתוני החברה ואומדני אנליסטים. אבל ההצלחה הזו הפכה את אמזון למטרה מהלכת. ליריבות רבות שלה יש היסטוריה ארוכה יותר של יחסים עם לקוחות עסקיים, ונמאס להן להפסיד לה. הן מגבירות כעת את מאמציהן לנגוס חזרה במכירות.

חברת גוגל, שהיא מספר ארבע בנתח שוק הענן העולמי, לפי גרטנר, מרחיבה את כוח-האדם של מכירות הענן כדי לצמצם את הפיגור שלה אחרי אמזון ומיקרוסופט, וביוני היא הודיעה על רכישת חברת ניתוחי הנתונים Looker בניסיונות לתגבר את העסק הזה. באופן דומה, חברת אורקל הכריזה בשנה שעברה שהיא תרחיב את כוח העבודה שלה בתחום מחשוב הענן כדי להשיג יותר לקוחות והכנסות. חברת IBM סגרה ב-2019 עסקה של 34 מיליארד דולר לקניית רד האט כדי לחזק את היצע הענן שלה.

החברות שמתמודדות על שוק הענן הקימו ברחבי העולם מרכזי נתונים ענקיים (חוות שרתים), שמאפשרים ללקוחות לשכור שטח אחסון ולנצל את כוח הסוס האדיר שהן מציעות לניתוח המידע הזה. הלקוחות משלמים על כמות הנתונים שהם מאחסנים ועל השירותים הנוספים. יש לקוחות שחותמים על חוזים בסגנון "קנה ושלם על כל פריט" ואחרים מעדיפים חבילות תמחור. עלויות האחסון של מידע ונתונים יכולות להשתנות לפי השוק. מחשוב הענן צפוי לייצר הכנסות של 266 מיליארד דולר ב-2020, לפי גרטנר, ולעלות ב-30% נוספים לפני שנת 2023.

אמזון נאחזת בדוגמה של נטפליקס

ההצלחה של אמזון בתחום ענן ספגה לאחרונה כמה תקלות, בנוסף לחוזה שלא נחתם עם הפנטגון. בשנה שעברה, אחד הלקוחות הבנקאיים הגדולים ביותר, קפיטל וואן פייננשל, התלונן על גניבת פרטים של מעל 100 מיליון לקוחות שהיו מאוחסנים בענן של אמזון. בנוסף, יותר חברות גדולות פונות לספקיות ענן אחרות. חלק מהן חוששות שאמזון, ענקית הקמעונאות, תהפוך למתחרה שלהן. בנוסף, לחברות רבות יש יחסים ארוכי טווח עם מיקרוסופט או אורקל, ולא עם אמזון.

"מה שאנחנו רואים כעת הוא שיש עוד גל של לקוחות שמגיעים לשוק הזה בשלב מאוחר. אלו הם לקוחות שלא השתמשו בענן לפני כן, ולכן הם בודקים הכל", אמר ראג' באלה, מנהל מחקר בגרטנר. "חלק ניכר מהלקוחות יאמץ את אז'ור של מיקרוסופט, בין השאר בגלל ההיכרות עם Windows והרצון לא לקחת סיכונים".

אמזון מנסה להילחם בתפיסה שחברות שמשתמשות ב-AWS צריכות לחשוש מכך שנתוניהן ישמשו אותה בתחרות נגדן, למשל בתחומים החדשים של אמזון, כמו לוגיסטיקה או שירותי בריאות. "הבנו שזו יכולה להיות בעיה מהיום הראשון", אמר בראיון פיטר דיסנטיס, סגן נשיא יחידת התשתית העולמית של AWS. זו הסיבה לכך ש-AWS מתייחסת לשלוחת הקמעונאות של אמזון רק כמו עוד לקוח. אמזון שומרת על פרטיות הנתונים הללו ואינה משתמשת בהם למטרות אחרות.

במצגות המכירות של AWS, אמזון מנסה גם להתייחס ישירות לחששות הללו. נציג של חברת שירותים רפואיים שהתעניין לאחרונה בשירותי ענן אמר שאמזון הצביעה על חברת הזרמת הווידיאו נטפליקס כדוגמה לעסק שחש בנוח עם השירות של אמזון למרות שלענקית הקמעונאות יש שירות הזרמת וידאו מקוון מתחרה. אותה חברה רפואית השתכנעה וחתמה על הענן של אמזון.

חברות המכירות לצרכן היו מהראשונות שחששו משימוש ב-AWS בהתחשב בכוח התחרות של אמזון. וולמארט הודיעה כבר לפני שנתיים לספקים שלה שלא להשתמש בפלטפורמה של אמזון. יוניליוור, חברת ענק שמייצרת ומשווקת מוצרי צריכה ושמותגיה כוללים בין השאר את בן אנד ג'ריז ו-וזלין, משתמשת בכלי ניתוח הנתונים שמיקרוסופט מציעה לאז'ור כדי לנתח נתוני לקוחות רגישים של ספקים, לפי מקור שמכיר את אסטרטגיית הענן שלה. זה למרות שיוניליוור משתפת פעולה עם אמזון בתחומים אחרים, כמו מכירת כמה מהמוצרים שלה דרכה. ביוניליוור לא הגיבו לנאמר בכתבה.

אמזון, שלא הגיבה על החלטת יוניליוור, מסרה שעסקי הקמעונאות שלה אינם מקבלים גישה לנתונים של AWS. "חלק הארי של החברות שמתחרות בעסקי הקמעונאות של אמזון משתמש ב-AWS", אמרה דוברת של החברה.

מיקרוסופט מסרה שעסקי הענן של Azure צמחו ב-53% ברבעון האחרון בהשוואה לרבעון המקביל בשנה שעברה. המכירות הרבעוניות של AWS עלו בכ-35%, וברבעונים האחרונים נרשמת האטה בגידול במכירות.

ביקורת חריגה על מיקרוסופט

אמזון מנסה להשיב מלחמה בכמה חזיתות. בכנס שנתי מוקדם יותר של AWS, ג'סי קיים ארוחת צהריים פרטית עם מנהלי קרנות השקעה פרטיות מחברות כמו קרלייל גרופ בפעם הראשונה, לפי מקור יודע דבר. המטרה היתה לפתות את הקרנות, שמחזיקות בעשרות חברות בשלות יחסית, להצטרף לשירותי הענן של אמזון. קישור כזה יעניק לאמזון גישה לצנרת של לקוחות חדשים כאשר הקרנות קונות חברות חדשות, משקיעות בטכנולוגיות כמו מחשוב ענן כדי להוריד עלויות, ואחר כך מוכרות או מנפיקות אותן. אמזון גם מפרסמת מודעות כדי להילחם במיקרוסופט. באחת מהן היא טוענת שמערכת ניהול מסד נתונים מסוימת ב-AWS עולה חצי ממה שהיא עולה בענן של מיקרוסופט.

מנהל הטכנולוגיה הראשי של AWS, וורנר פוגלס, השתמש בשנה שעברה בטוויטר כדי לשגר סנוקרת למיקרוסופט. הוא כינה שינוי בתנאי הרישוי של תוכנה שלה bait+switch (פיתיון+מעבר). ההערה הזו חריגה באמזון, מפני שהמנכ"ל ג'ף בזוס דיבר בפומבי על התמקדות בלקוחות, לא במתחרות.

אמזון מתמקדת הגנה בחזיתות אחרות. היא הגשה תביעה לבית המשפט לתביעות פדרליות נגד החלטת הפנטגון להעניק למיקרוסופט את חוזה JEDI (תשתית ההגנה המשולבת). בתביעה טוענת החברה כי תהליך הבחירה היה בעייתי, לאור טענות רבות של ניגודי עניינים ואתגרים משפטיים.

אמזון תובעת את הממשל, בטענה להטיה נגד ההצעה שלה. כשהמכרז התנהל עדיין, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הביע חשש מן החוזה העתידי. "אני מקבל תלונות קשות על חוזה בין הפנטגון ואמזון", הוא אמר אז לכתבים. "אני אבקש מהם לבדוק מקרוב מאוד את מה שמתרחש שם".

בעקבות הענקת החוזה למיקרוסופט אמר ג'סי בכנס של AWS בחודש שעבר: "אם אתה עושה השוואה אובייקטיבית באמת של תפוחים לתפוחים בין הפלטפורמות, אתה לא מגיע להחלטה שהממשל קיבל". מנהל הרכש של הפנטגון, אלן לורד, אמר בחודש שעבר שמשרד ההגנה ממשיך להיערך לחוזה JEDI בלי קשר לערעור המשפטי של אמזון. 

אני מהרהר על הסקטורים שיניבו תשואה עודפת בשנה הקרובה, וחושב לעצמי מדוע לא להעניק למניות הנדל"ן המניב המלצה חמה? מצד אחד זה מתבקש, שהרי השפעתה של הריבית הנמוכה על החברות הללו היא אדירה - הן בהיבט של נדיבות התמחור והן ברווחיות השורה התחתונה. מנגד, מדד ת"א נדלן כבר זינק ב-80% בתקופה קצרה של קצת יותר משנה, כך שקשה להימלט מהשאלה הבאה; האם עדיין נותר פוטנציאל השבחה?

תמחור המניות - הפער בין התיאוריה למציאות: בסוף שנת 2018, מכפיל ההון של מניות הנדל"ן המקומיות עמד בממוצע על אחד, מה שהיווה לאורך שנים ארוכות עוגן וכלל אצבע לתמחור החברות. יש בזה היגיון רב, לפחות ברמה התיאורטית, שהרי הן הנכסים והן ההתחייבויות במאזן מוחשיים, מה גם שערכם של הראשונים נקבע על ידי שמאים מקצועיים. אז זו בדיוק הנקודה, ששווי השוק של מניות הנדל"ן התנתק בשנה האחרונה מערכו בספרים, כך שכיום הוא גבוה ממנו בכמעט 50%. מבחינת התאוריה הטהורה, יש כאן אנומליה ברורה, שכן אם הנכסים שוערכו בצורה נכונה, אזי מכפיל ההון הנוכחי משקף תוצאה מעט מוזרה; שוויין הכלכלי של ההתחייבויות הכספיות נמוך משמעותית מערכן בדוחות. במילים אחרות, המשקיעים מתייחסים כיום להלוואה כאל סוג של מתנה. לתיאורטיקנים שביניכם זו עשויה להישמע מסקנה קיצונית, אבל בשוק ההון זו פרקטיקה מעשית, שכן המשקיע הפיננסי לא מתעניין בערך המצרפי של הנכסים - הוא גוזר את שווי החברה על פי תזרים המזומנים. אם כך, בואו נבחן את מחירי המניות על פי היוון הרווחים השוטפים.

הריבית לבדה אינה תומכת בעליית המחירים שנרשמה: במהלך השנה האחרונה, התקופה בה מחירי מניות הנדל"ן קפצו מדרגה, הרבית השיקלית הארוכה צנחה - משיעור של 2.1% בסוף 2018, לכדי 0.9% כיום. הנקודה היא, שכאשר בוחנים את התשואה הממוצעת על ההשקעה, כפי שנגזרת ממחירי מניות הנדל"ן המקומיות, מגלים שהירידה שלה הייתה כפולה - מתשואה ממוצעת של 6.6% בשנת 2018, לכדי 4.2% כיום. אם כך הם פני הדברים, אזי הריבית שירדה תומכת רק בחלק מהתארכות המכפילים. אומר זאת באופן הבא; אם הירידה בשיעור ההיוון בו משתמשים המשקיעים הייתה עקבית עם הירידה בריבית השקלית, מכפיל ההון הממוצע היה מתארך לכדי 1.2-1.3 "בלבד".

הצמיחה מוגבלת: יהיו מי שיטענו, שהסיבה המשלימה לרמת התמחור הנדיבה זו הצמיחה החזויה. אז זהו, שבחברות נדל"ן כמות השטחים נתונה, ולגבי מחירי השכירות למטר מרובע, לא צפויה בהם עלייה.

"השמאים שמרנים": טיעון נוסף שיצא לי לשמוע לאחרונה, כהסבר למכפילי ההון הגבוהים, הוא שהשמאים נהיו שמרנים. למה הכוונה? לכך ששיעורי ההיוון שהם נוקטים אינם משקפים את ירידת הריבית המלאה. אין לי עניין להתווכח עם הטענה האמורה, רק אומר את הדבר הבא: הלקוח של השמאי הוא החברה עצמה, כך שאם הוא "חוטא" בשמרנות, יש לו סיבה טובה.

השנה האחרונה חריגה גם בזווית מבט רחבה: לפעילות הנדל"ן יש מרכיב מקומי משמעותי, כך שהחברות הבינלאומיות הן לא בסיס השוואה מידי. עם זאת, מאחר והריבית הנמוכה היא משתנה מסביר גורף ומרכזי, מצאתי לנכון להשוות את התנהגות המדד המקומי למקבילו העולמי (MSCI real estate). הביטו על הגרף המצורף, נדמה לי שהתמונה ברורה, שהרי גם בעולם הריבית צנחה.

שורה תחתונה: במניות נדל"ן, ריבית נמוכה היא סיבה מפתה להגדלת חשיפה, אבל רמת המחירים הנוכחית מצננת מאוד את כדאיות ההשקעה. 

הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד

הבית

"זה מטה המאבק בסחר בנשים ובזנות", מצביעה ניצן כהנא, ראשת המטה נגד סחר בנשים ובזנות, על פינת עבודה סטודנטיאלית שבכניסה לדירתה השכורה בת"א. מהפינה הזאת - שכוללת שולחן עבודה, מחשב לא-חדש ותזכורות וטפסים המוצמדים לקיר מתקלף - נוהל אחד המאבקים הציבוריים החשובים של השנים האחרונות: חקיקת החוק לאיסור צריכת זנות, המוכר כ"החוק להפללת צרכני הזנות".

בשלוש השנים האחרונות כהנא היא הפנים של המאבק לסחר בנשים ובזנות, אך כשמביטים בה לא רואים את הלילות ללא שינה, המאבק העיקש והסיזיפי לפרקים שהיא מובילה לטובת הנשים השקופות, ואת הנחישות שבה הופיעה בכל ועדה בכנסת ודיון מול בכירי המדינה, שרים וח"כים. מה שרואים זו ילדה צעירה, בעלת 'בייבי פייס' וחיוך נעים.

גם הדירה התל-אביבית ששוכרים היא ובן זוגה במרכז ת"א מסגירה עד כמה היא צעירה. "את הארון הזה שיפצתי במו ידיי", היא מצביעה על ארון מטבח ישן (מאוד) בגוני קרם וטורקיז, כשהיא מכינה לי קפה במטבח הפצפון.

כשאני שואלת אותה על ילדותה ועל חייה, היא נאנחת אנחה כבדה. "למה האנחה? את הכי צעירה שנכנסה למדור הזה", אני אומרת. והיא עונה: "שלוש השנים האחרונות במטה מרגישות לי כמו 20 שנה. מה שראיתי ושמעתי לא פשוט, העבודה הייתה אינטנסיבית, אז הילדות נראית לי היום רחוקה".

רגע לפני שאני שומעת את סיפור חייה, ואת ההספק האדיר עד גיל 31, לוכדת את תשומת ליבי תמונה התלויה בכניסה לבית - של אביר בתחתונים סגולים היושב בשירותים. "זו תמונה שצייר חבר ילדות שלי, דוד, שנפטר מסרטן כשהיינו בכיתה ט'. אני אוהבת את 'האביר בשירותים'. בעיניי הוא הפרופורציות, ומראה שגם אביר עם שריון, גדול, חזק, הולך לשירותים כאחד האדם. אם יום אחד אהיה בכנסת, הוא יהיה תלוי במשרדי, כי זה הרגע להיזכר שבסוף כולנו בני-אדם, ואיש לא מרומם מאחרים".

הזיכרון הראשון

"נולדתי בהולנד, כשמשפחתי הייתה בשליחות. אני הקטנה בין ארבעה אחים. כשהייתי בת שנתיים וחצי משפחתי חזרה לארץ. הוריי גרו במושב בדרום, בעוטף עזה. אבי, אברהם, היה חקלאי. הוא התחיל לעבוד באגרקסקו, במועצת הפרחים, ונשלח להולנד כאחראי לשליחויות הפרחים. אמי, אריאלה, הייתה מורה. בהולנד היא בעיקר גידלה אותנו, וכשחזרנו לארץ אמי חזרה לעבוד כמורה, ובהמשך הייתה מנהלת בתי ספר.

"אבי הגיע מבית חרדי. סבי היה הרב קלמן כהנא, מהחרדים המוכרים (מחותמי מגילת העצמאות, ח"כ וסגן שר החינוך והתרבות מטעם "פועלי אגודת ישראל", א' ל"ו). אבי לא המשיך בדרך החרדית. הוא שירת בצבא, וגדלתי בבית של הציונות הדתית".

"הזיכרון הראשון בחיי הוא שאמי מודיעה לי שאבי נפטר. הייתי בת 5, וזה האירוע המכונן הראשון והמשמעותי בחיי. לא עיכלתי מיד את המוות. אבי נפטר בגיל 44 מהתקף לב מסיבוכי עישון. רק עכשיו כשאני מתבגרת, אני מבינה שהוא היה אדם צעיר.

"גדלתי בבית עם רווחה. היום, בדיעבד, אני מבינה איזו אישה חזקה הייתה אמי, שדאגה שלא יחסר לנו דבר, שהקריבה ועשתה רבות כדי שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים ורוצים. בזכותה גדלתי בבית שמח למרות רצף הטרגדיות שפקדו אותנו".

בין הזהויות

"סבי נפטר שנה לפני אבי, והוא היה דמות משמעותית בחיי, כי תמיד הרגשתי שאני נמצאת במרכז של המון זהויות בחברה הישראלית. סבי היה רב ציוני, ממקימי המדינה, חתם על מגילת העצמאות, הקים קיבוץ, אבל דודים שלי נכנסו לעולם הלימוד התורני ופחות לעולם העבודה. אז יש לי משפחה חרדית ענפה, ובצד השני - המשפחה של אמי, דתיים-לאומיים, מתנחלים, כשאנחנו עצמנו היינו במיינסטרים, דתיים בסביבה חילונית.

"אני מדברת את שפת העולם החרדי ומאוד מכבדת ואוהבת אותו; ועדיין התעסקתי בחיי הבוגרים בדברים שנוגדים תפיסות של העולם הזה, כמו להילחם בקווי ההפרדה שבהם נשים יושבות מאחור.

"שאלו אותי פעם מה סבי היה חושב על דרכי, ואני רוצה לחשוב שהוא היה אוהב אותה, אבל אוסיף בכנות שייתכן שהייתה בינינו מחלוקת. אני אדם ליברלי, לא דתייה, פמיניסטית. אבל בגלל שאני נכדתו היחידה שמתעסקת בפוליטיקה, אני תמיד מקושרת לסבא. כשעושים אירועים ל"חותמי מגילת העצמאות", אני נציגת המשפחה, אף שאיני מרגישה כנציגה קלאסית שלה.

"מורשת סבי היא לעשות יחד מתוך אהבה, מתוך כבוד הדדי, וגם אני לא מאמינה במלחמות בין קבוצות בחברה. קל, למשל, להדביק לשמאל, שאליו אני משתייכת, שנאת חרדים. אבל אני לא שונאת חרדים, אני אוהבת חרדים, ואני חושבת שגם חבריי לא שונאים חרדים. יש זרות ואי-היכרות בין העולמות, ואני מרגישה שלפעמים אני גורם מגשר ומקשר".

אני אהיה רה"מ

"רבין נרצח שנתיים וחצי אחרי שאבי נפטר, והדברים טיפה התערבבו אצלי. לקחתי ללב את הרצח. הרגשתי שלקחו לי מישהו קרוב. בבוקר שאחרי אמרתי לאמי, 'אמא אני רוצה להחליף אותו, אני אהיה ראש הממשלה, אהיה במפלגת העבודה, ויהיה פה שלום'. אמרתי לה שאני רוצה להיות חלק מהמשימה להביא שלום. לא דמיינתי אז שאחרי הרצח איש לא ינסה יותר להביא שלום. חשבתי שיום אחד, כשאהיה גדולה, אצטרף למפלגת העבודה ואעזור להמשכת המשימה.

"למרות שסבי היה ראש מפלגה, ביתנו לא היה מאוד פוליטי, אבל מרגע שאמרתי כך לאמי, הייתי שמאלנית. אמרתי בכל מקום שאני שמאלנית. חייתי בחינוך הממלכתי-דתי ובבני עקיבא, גם כמדריכה, והייתי שמאלנית, ואיתנה בדעתי, בעיקר בנוגע לסוגיות מדיניות. מאוד רציתי שלום.

"קצת לפני ההתנתקות עזבתי את בני עקיבא, כי לא יכולתי להמשיך שם. הרגשתי שההתנתקות היא מהלך ימני, שבא לא מהידברות, ואמרתי שחיילים ימשיכו למות".

שחקנית, עורכת דין, פוליטיקאית

"במקביל למודעות הפוליטית, פיתחתי תחביב אחר משמעותי - המשחק. מכיתה ג' עליתי על במות, הופעתי בטקסים, שרתי, רקדתי ושיחקתי. אהבתי את הבמה, אמרתי שייעודי הוא להיות ראש ממשלה או שחקנית, ושקודם אהיה שחקנית. עשיתי בגרות בתיאטרון והתכוננתי להילחם באמי שהתנגדה שאהיה שחקנית, והעדיפה שאהיה עורכת דין או משהו מכובד אחר, שאפשר להתפרנס ממנו.

"אחרי הצבא טיילתי בעולם; וכשחזרתי נפרדתי מחלום המשחק ונרשמתי ללימודי מדע המדינה והוספתי גם משפטים ברגע האחרון, שיהיה. אחרי חודשיים עזבתי את מדעי המדינה, ונשארתי עם משפטים.

ביום הראשון ללימודים הצטרפתי לתא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה. שבועיים אחר-כך נבחרתי לאגודת הסטודנטים למשפטים, ובסוף השנה ליו"רית תא אופק - תא סטודנטים ברוח ערכי תנועת העובדה, וגם הייתי חברת הוועד-המנהל של אגודת הסטודנטים. לא למדתי. הייתי עסוקה. קיבלתי מהאוניברסיטה הכי הרבה שאדם יכול לקבל בפן הפוליטי.

"כשסיימתי ללמוד משפטים, התמחיתי בפרקליטות המדינה במחלקה הכלכלית, אצל עו"ד דן אלדד, שמועמד לתפקיד פרקליט המדינה. כבר כמתמחה אמרתי שיום אחד האיש יהיה פרקליט המדינה. הוא אדם חכם וישר בצורה יוצאת דופן. זו הייתה שנה מופלאה, שנתנה לי כלים לחיים".

הביקורת על הפרקליטות

"השלטון עושה היום סיבוב רציני על הפרקליטות, וזה בלתי נסבל. יש שם אנשים ישרים והגונים. אם לא תהיה פה מערכת סדורה של כללים, נאכל אותה, כל המדינה. אין לי מילים אחרות להסברת המצב המסוכן שאנו נמצאים בו. זה מתחיל להיות מסוכן כשמבקר המדינה מדבר על לא לשתף פעולה עם המשטרה, וכשהשלטון תוקף את מערכות המשפט. פחד אלוהים.

"לצעוק שיש סכנה לדמוקרטיה זה לא מזמין את הציבור להתעורר, זה נשמע כמו 'געוואלד', וזה מה שקורה היום. מפלגת השלטון, שרוצה להגן על ראש הממשלה, שנאשם בשלושה כתבי אישום חמורים, מנסה לפורר אותנו לאט-לאט, צעד-צעד. כמי שהייתה קצת במערכת, אני מבועתת ממה שעלול לקרות. כל פעם לוקחים עוד ביס קטן מהדמוקרטיה, עד שהיא תיפול. דמוקרטיה לא נופלת ביום אחד, אבל שמחלישים כל שומר סף ומחליפים אותו - לא לעולם חוסן.

"שר המשפטים אמיר אוחנה הוא חסר אחריות. הדרך שבה הוא מדבר על הפרקליטות היא לא תיאמן. אסור לתת לזה להימשך.

"הייתה תקופה שכדי להגיד דברים שמאלניים, הייתי צריכה להוכיח קודם שאני ציונית, והייתי מסבירה שסבי חתם על מגילת העצמאות, ששירתי בצבא ואפילו בקבע. לא קל להביע עמדה שמאלית, בטח לא בפומבי. אתה מותקף ישר, אבל אסור לשתוק".

פמיניזם

"עד התקופה הסטודנטיאלית אמרתי ש'אני לא פמיניסטית', כי פמיניסטיות היו נשים שלא מורטות שיער בבית שחי ועוד סטיגמות. ואז הלכתי ברחוב בירושלים וראיתי שלט של אופנת 'הוניגמן' שתלוי גם בת"א, עם הדוגמנית סנדי בר בבגדי החברה, אבל בירושלים היה רק הגוף, בלי הראש. הורידו לה את הראש. זה היה רגע מכונן. חשתי איזה ניפוץ בועה. אמרתי לעצמי 'מישהו מנסה להעלים אותנו. הנשים'. מאז התחלתי את פעילותי הפמיניסטית.

"ישבנו חבורה סטודנטיות קטנה, וכל אחת הביאה דוגמאות, של ילדות שעולות לטקס פתיחת גשר המיתרים עם שקים עליהן, שלא יראו אותן רוקדות, ועוד-ועוד דברים, וראינו שמוחקים אותנו. זה לא היה סיפור על הגבר שעושה גרפיטי לכסות מודעה; אלה חברות אופנה ששמות פרסומים רק של גברים. ואז הבנתי שאני אישה פמיניסטית.

"אמי חינכה אותי שאוכל להיות כל דבר, ובמידת מה היא צדקה. אני אישה לבנה, גדלתי בכוכב יאיר, ההזדמנויות שלי יותר גדולות משל רוב הנשים. אמנם יש מעליי תקרת זכוכית, שהרגשתי בכל הצמתים בחיי, אבל לא בצורה דרמטית, כי אני בדיוק התקן הזה של אישה אחת בין חבורת גברים. אבל כסטודנטית בירושלים הבנתי עד כמה אנחנו רחוקות משוויון".

לא נולדתי להיות עו"ד

"כשסיימתי התמחות, התחלתי לעבוד במשרד עוה"ד כבירי-נבו-קידר-בלום, כי אמרו לי שהוא מאוד חברתי. כשהגעתי לראיון, ראיתי על הקיר אות הוקרה שקיבל המשרד מהמטה למאבק בסחר בנשים וזנות, ואמרתי 'מדהים. הגעתי הביתה'; אבל הבנתי מהר שמשרד פרטי, גם חברתי, הוא בסוף משרד פרטי לעריכת דין, ושאני בסוף אישה שיושבת מול מחשב ועושה דברים ללקוחות פרטיים. בכיתי מהיום הראשון עד שעזבתי, לאחר כשנה. כשעזבתי, ישבתי לקפה עם עו"ד אורי קידר, בעלי המשרד. הבנו שלא נולדתי להיות עורכת דין, וגם ידענו שעוד נעשה משהו גדול ביחד. בהמשך, הצטרפתי למטה המאבק בזנות ובסחר בנשים, שהוא הקים יחד עם הרב לוי לאור, והמעגל נסגר.

"כשעזבתי את המשרד, הייתי מבולבלת וחסרת כיוון. התחלתי להתייעץ עם נשים פמיניסטיות שהערכתי, בהן יופי תירוש וגלית שאול, שכולן מדהימות, פתחו לי את הבית והראו לי את הדרך. ראיתי נשים שאוהבות את מה שהן עושות, ופורחות. גם אני רציתי להאמין במה שאני עושה.

"הלכתי לעבוד בכנסת עם ח"כית איילת נחמיאס-ורבין, ובהמשך עבדתי בקמפיין של שלי יחימוביץ' לבחירות להסתדרות. הקמתי את מטה השטח לבחירות של 500 אלף מצביעים, ויצאתי מהבחירות מוכת הלם. לאחר מכן נפגשתי עם הרב לוי לאור, מנכ"ל עמותת עצו"ם, שהקים ביחד עם עו"ד אורי קידר את המטה למאבק בזנות ובסחר בנשים, ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעבוד עם האיש הזה.

"הוא חשב שהוא מביא אותי להיות אחראית על אכיפת החוק לאיסור צריכת הזנות, ואני שאלתי אותו 'על מה אתה מדבר? יש לך חוק?' הוא השיב שהחוק עוד מעט עולה לקריאה טרומית, ותוך חודשיים-שלושה יש חוק, אחרי 10 שנים לקידומו. הוא נעלב שצחקתי לו בפנים. אמרתי לו 'מצטערת, אבל לא חושבת שיש לך חוק תוך חודשיים-שלושה. מהר מאוד נכנסתי לטירוף העבודה כדי להעביר את החוק. זה לקח שנתיים קשות, אינטנסיביות, ללא הפסקה, ואני עדיין לא מאמינה שהצלחנו".

הזנות בישראל

"ממדי הזנות במדינה הם אדירים. יש 14 אלף נשים וגברים בזנות, מתוכם 3,000 קטינות וקטינים שמנוצלים. יש כמיליון ביקורים בחודש בבתי בושת, ואישה נאלצת לקבל בממוצע חמישה וחצי גברים בלילה. יש נשים ברמה הגבוהה של המקצוע שמקבלות לקוח או שניים בלילה, ויש שמקבלות שבעה לקוחות, וזה יכול להגיע גם ל-20-30 בלילה. עשיתי חשבון שבכל לילה צורכים זנות 26,500 פעמים. זה מספר מבהיל. אדיר ממדים. זה לא נורמלי. במקביל למדתי על המצוקה האינסופית שבזנות.

"מי שמסתכל בעיניים פקוחות על התופעה, חייו טיפה משתנים, כי אתה בעצם פוקח עיניים על המקום הכי אפל וחשוך בחברה. העוסקות בזנות, כמעט כולן, הן נשים שעברו פגיעה מינית קשה ומתמשכת בילדות, שמיום שהן נולדו, גבר אכזר, לרוב האב או דמות אב, סיפר להם במעשים שהדבר שהן הכי שוות בשבילו הוא הניצול המיני. אלה ילדות שלפי דוח מבקר המדינה נכנסות לזנות בגיל 13, כך שדור-אחרי-דור הופקרו פה.

"יש ילדים שקמים בבוקר והולכים לביה"ס, ואיש לא רואה שהם נפגעי מינית בבית. בסביבות כיתה ז' מתחילים לנצל אותן או אותם, במה שאני מכנה 'זנות אפורה', תמורת טרמפים, ג'ינסים, אייפונים, ואיש לא שם לב. מדביקים לילדות שמות - 'השרמוטה' עם ההתנהגות המינית הלא מותאמת. ילדים יודעים לאתר אותן, צרכני זנות יודעים לאתרן, המורים אומרים 'הנה זאת ששוב נעלמת לכמה שעות וחוזרת', זאת שלא פעם בגדיה מרופטים וקרועים, ופתאום יש לה אייפון חדש.

"אני לא מאשימה את המורים שהם לא רואים, כי איש לא מדבר איתם על זה, ולא מכשיר אותם לראות. אם את המהפכה הזאת היו עושים מהיסוד, אנשי החינוך היו יודעים לזהות את הילדים האלה, ולעזור להם לצאת מהבתים הפוגעים. אני מכירה המון שורדות-זנות שמספרות שהאדם הראשון שהושיט להן יד היה סרסור. לא ייתכן שברגע המצוקה האדיר, שהגיע בגיל 17 או 21, כשהן נכנסות לזנות הממוסדת, ברגע משברי כלכלי ונפשי, החברה תמשיך להתעלם מהן. 

"מטריף אותי ששנים הדחקנו זאת, סיפרנו סיפורים, רצינו לחשוב שזו עבודה לסטודנטיות ושהן עושות כסף קל וטוב להן. זה נתן לנו לישון בלילה. יותר קל לא לחשוב על זה, ולהגיד 'בסדר יש זונות בעולם וסבבה להן', מלהגיד אלה נשים שעוברות ניצול מיני לילה-לילה, שמתמכרות לסמים כדי לא להרגיש, שיציאתן מהזנות היא כל-כך סיזיפית שהיא נראית כמשימה בלתי אפשרית; ואנחנו ממשיכים כמדינה להדחיק, לא לדבר על זה".

חלק מהנשים בעולם הזנות נאבקו נגד החוק שקידמת, ועדיין נאבקות נגד היוזמות שלכם. לטענתן, את פוגעת להן בפרנסה, ומחליטה מה טוב בשבילן.

"אני לא מחליטה בשביל איש. לעסוק בזנות בישראל זה חוקי. יש המון נשים בעולם שתומכות במאבק, שורדות-זנות. נשים שהיום מנסות לאסוף את שברי חייהן ולצאת החוצה, והלוואי שלא אני הייתי בפרונט של המאבק. הוא היה מתקדם יותר מהר, ויותר טוב, אם הייתה עומדת בקדמתו שורדת-זנות.

"האם זה פטרנליסטי לעשות את זה? נראה שכן, אבל אם מסתכלים בנתונים, יש שניים שלא מניחים לי: הראשון, שגיל הכניסה לזנות הוא 13. אישה בגירה יכולה לבחור בעצמה, אבל ילדה לא בחרה; והשני, רשימת 94 הקורבנות מ-2010. קוראים את נסיבות חייהן והמוות, ונחנקים.  גיל הפטירה המוכר בזנות בישראל הוא 46. זה הרגע שעל החברה להגיד 'עד כאן'. אנחנו לא שולחים נשים למות. לא ייתכן שנגיד 'מאחר שיש נשים שבסדר להן בזנות, נשכח מהרוב שהן קורבנות".

"יש עוד הרבה מה לעשות. צריך, למשל, להפסיק את הנוהג שמסיבת רווקים עוברת דרך מועדון חשפנות או ניצול מיני. לא יכול להיות שזה חלק מהתרבות שגבר בדרך לחתונה או כשהוא משתחרר מהצבא, יגיע לו לנצל אישה זרה.

"לפעמים אתה מבין במקומות הכי לא צפויים עד כמה אנחנו רחוקות משוויון. כשהייתי בכנסת, אחד המאבקים שקידמנו היה ייצוג נשי בדירקטוריונים, להעלות את תקרת הזכוכית כמה שיותר גבוה, ובזמן שאני יושבת שם בישיבות, הבנתי שיושבים מולי נציגי ציבור וח"כים שמדברים מליצות על כמה חשוב ייצוג נשי ופמיניזם, ואחר כך אותו ח"כ נוסע בלילה לתחנה המרכזית, זורק 20 שקל על אישה ומנצל אותה מינית. אין מצב שהוא חושב שאנחנו שוות. כולנו בפוטנציאל זונות בעיניו, רק שאנחנו שפר עלינו מזלנו ואנחנו לא בתחנה המרכזית, אנחנו פשוט יותר יקרות".

להסתכל מעבר לכתף

"היו ויש תקופות ארוכות בתוך המאבק בסחר בנשים שאני מסתובבת ומסתכלת מעבר לכתף. אף פעם לא קיבלתי איום ישיר לפגיעה פיזית, אבל אני מזהה בתוך השיח מולי ניואנסים ורגעים מאיימים, שבהם למשל מגיעות לדיון 20 נשים שעוסקות בזנות ממקום שנסגר, ובמקום לדבר על נושא הדיון הן מדברות רק עליי באופן אישי ואומרות שבגללי אין להן יכולת להיות יותר בזנות ושפגעתי להן בפרנסה; ואני שואלת את עצמי אם יכול להיות שהבעלים של המקום שנסגר, הוא זה ששלח אותן לדבר עליי.

"גם השיח ברשת הוא קשה. התגובות האישיות לפעמים מגיעות לרמות מאוד אלימות, מאוד פוגעניות. רוב הזמן אני מרגישה מספיק בטוחה, אבל לפעמים זה מבהיל. בכל מקרה אני לא מספיק חשובה בשביל שיפגעו בי. המאבק הוא הרבה יותר גדול ממני. לאיים עלי, לפגוע בי או להבריח אותי, זה לא יזיז למאבק הזה במילימטר. הרכבת כבר יצאה".

METOO#

"מהפכת ה-METOO# שינתה את כל השיח על הטרדות מיניות מקצה לקצה והביאה סוף סוף להבנה הבסיסית ש'את לא אשמה'. בעבר לא הייתה פריווילגיה להגיד בקול רם 'זה קרה גם לי'. אם אמרת את זה, אז את חלשה, וזה גם מביך. היום כולם מבינים שכל אישה מוטרדת מינית בחייה, וכל אישה שלישית מותקפת מינית.

"גם אני הוטרדתי והותקפתי מינית. הפגיעות המיניות שעברתי הן בנאליות, לא עברתי אונס, ברוך השם, אבל לא פעם חוויתי הערות מיניות והיה גם את הגבר שנגע. עברתי גם תקיפה אחת יחסית משמעותית, שרק שלוש שנים אחר כך הבנתי שהיא קרתה. ממש הדחקתי אותה ברמות הכי קשות, והיא פתאום צפה בתקופה שהייתי מתמחה בפרקליטות המדינה. ישבתי בחדר של המאמן שלי, עם צוות שכלל ארבעה גברים ואותי, והגברים התווכחו בתיק על 'למה המתלוננת לא דיברה?', ופתאום נפל לי האסימון על הפגיעה ששנים הדחקתי, ואני שומעת את עצמי אומרת בקול רם 'גם כשאני נפגעתי, לא אמרתי כלום. הייתי כבר סופר-פמיניסטית, ולוחמת כשזה קרה לי, ולא עשיתי כלום'.

"אז המהפכה התחילה, אבל כדי שהיא תושלם עברייני מין צריכים להיענש בחומרה רבה, מה שלא קורה בישראל. וזה לא מאבק של נשים נגד גברים, כי אנחנו לא יכולות לנצח לבד. הסיפור לא צריך להיות הוצאות להורג בכיכר העיר, אבל גברים שתוקפים מינית צריכים להיענש בחומרה על ידי בתי המשפט. צריך להפסיק את הנוהג שאנסים סדרתיים מקבלים עונשים מגוחכים".

סדר יום אופייני

"סדר היום שלי בשנה האחרונה שונה מאוד מזה שהיה לי כשהייתי כנסת וכשקידמנו את החוק נגד צרכני הזנות. עולמות שונים לחלוטין. בשלוש השנים האחרונות אני עובדת מהבית, אני לבדי זה 'המטה'. אני קמה בבוקר, מתקלחת ואחרי חמש דקות אני כבר על המחשב.

"אני מאוד אוהבת פיג'מות, אז אני יושבת ועובדת בפיג'מה כל היום. אני עובדת המון-המון שעות. אני משתדלת לישון שעה בצהריים, ואני גם מבשלת לעצמי במהלך היום, אבל יום העבודה לא נגמר. אני קמה ומתחילה לעבוד כשבא לי, אבל אני לא יודעת לשים סוף ליום העבודה. אני עובדת לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה.

"במאבק בסחר בנשים ובצרכנות זנות מאוד קשה לבנות תוכניות עבודה סדורות, כי הוא מאוד מאוד מטולטל מאירועים במציאות. כל יום יכול להשתנות מהקצה לקצה לפי האירועים; ויש שבועות שהטלפון לא מצלצל, ואני כותבת תוכניות עבודה ומרעננת נהלים".

תחביב: אוכל

"אני מאוד אוהבת לאכול, לבשל לעצמי ולצלם לאינסטגרם את הבישולים. זה התחיל מזה שנאבקתי במשקל שלי, וירדתי משמעותית במשקל בזכות תוכנית תזונה. תמיד הייתי מלאה ומגיל מאוד צעיר הייתי בדיאטות, אבל התחלתי תוכנית שהכניסה אותי לעולם הבישולים הבריאים, וזה הפך לתחביב. היום אני מתעסקת המון באוכל. אני צריכה לדאוג שיהיה לי אוכל לא-משמין, אבל מאוד טעים אז אני משתדלת לפחות פעם בשבוע לייצר סיר של 'מאמות' ואני חולה על בלוגים של האוכל באינסטרגרם, עוקבת אחרי הכי טובות, ומעתיקה.

"חוץ מזה כשיש לי פנאי אני ישנה. לא פתחתי תחביבים אחרים ואני לא עושה ספורט. אני אוהבת לעבוד, אז זה גם התחביב שלי".

מחשבות לעתיד

"אני מאוד אוהבת את העבודה במטה, אבל כמה שהמאבק בזנות הוא בדמי ובלבי יש במדינה כל כך הרבה עוולות וכל כך הרבה אוכלוסיות מוחלשות, מודחקות ושקופות, ואני רוצה להיות הקול שלהם. אני מרגישה שהיה לי בי"ס מדהים במאבק בזנות על איך מקדמים סדר יום וחקיקה בישראל. קיבלתי מגאפון מטאפורי, אבל אמיתי, הקול שלי היום נשמע, ומאוד הייתי רוצה להמשיך להשמיע עבור אוכלוסיות שלא מושמעות, למשל פועלי הבניין שנופלים אל מותם.

"בעתיד ארצה לעשות את זה מתוך המערכת, בתוך הפוליטיקה. אני מאוד לא מתביישת להגיד שאני פוליטיקאית. אני מאמינה שאנשים שמוכנים לעשות בשביל לשנות צריכים להיות במקום הכי גדול שבו אפשר לשנות. ראיתי את הכנסת יותר מדי זמן מבחוץ, ראיתי כמה כוח יש לח"כים ואני מאמינה שיום אחד אני אהיה שם".

אלמלא הייתי לוחמת זכויות

"הייתי מורה. כסטודנטית עבדתי כמורה. יש משהו במפגש עם התלמידים שמאוד מדבר אליי. הייתי קמה בבוקר לשעת אפס ומקללת את זה שקמתי, אבל יוצאת מהכיתה בשמונה ורבע מאושרת ומלאה. אני מאמינה בחינוך".

לא יודעים עליי

"שאני אוהבת לדבר עם נהגי מוניות".

"מאוד קשה לשבור את רוחי"

מה מכעיס אותך?

"אדישות".

מה עלול לשבור את רוחך?

"התמודדתי הרבה פעמים עם מוות של קרובים בגיל מאוד צעיר, אז מאוד קשה לשבור את רוחי. במאבק להעברת חוק איסור צריכת זנות אמרו לי כל הזמן שלא נצליח וניסו לשבור אותנו. אני מאוד הישגית ונלחמת באמירה 'לא תצליחי'".

למי את מתגעגעת?

"לדוד, שהיה חבר מאוד טוב שלי מביה"ס היסודי, ונפטר כשהיינו בכיתה ט'; ולמנהלת ביה"ס שלי באולפנה, שהלכה לעולמה לפני כמה שנים. היא הייתה אחת הדמויות הכי מעצבות בחיי. היא לימדה אותי אזרחות, והפכה אותי לאזרחית שאני".

מיהו גיבור ילדותך?

"יצחק רבין".

את מי את מעריצה?

"מרב מיכאלי מעוררת בי השראה. אני חושבת שמה שהיא עשתה עם השיח בלשון נקבה הוא הברקה שלא תיאמן. פעם כתבתי מאמר ששמו 'מרב מיכאלי מעצבנת אותי', כי אמרתי שזה נורא מעצבן שכל פעם שהיא מדברת במליאת הכנסת או בתקשורת היא מזכירה לנו שאנחנו לא שוות עדיין'".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"צדק".

בעבור מה תסכני את חייך?

"בעבור המשפחה שלי, ואני אומר בצער שאני מאמינה שגם בעבור מאבקים שאני מאמינה בהם".

על מה לא תסלחי?

"על רוע שחוזר על עצמו. בהתחלה אפשר לסלוח, אבל אם נחנך ונלמד, ואנשים ימשיכו בכל-זאת להיות רעים ופוגעים, זה יהיה לי קשה".

מה חסר לך בחיים?

"שלוות נפש".

איזה חטא היית מבצעת אם היית יודעת שלעולם לא תיתפסי, ולא תשלמי כל מחיר?

"אני אדם שבקושי עובר במעבר חציה ברמזור אדום, אז אין לי שום עניין בחטאים, אבל הייתי שמחה לאכול בלי הגבלה ולא להשמין".

מהו המאכל האהוב עליך?

"החריימה של בן-זוגי".

מה הצליל האהוב עלייך?

"צליל ההתראה בטוויטר".

כיצד היית רוצה למות?

"הכרתי המון אנשים שמתו מאוד צעירים, אז אני לא רוצה למות צעירה. אני רוצה לעשות עוד הרבה דברים, כך שאני ממש לא רוצה למות".

עו"ד ניצן כהנא

בת 31, נולדה בהולנד ומתגוררת במרכז ת"א עם בן-זוגה חגי, ההייטקיסט ● סבה היה הרב ד"ר קלמן כהנא, ממנהיגי "פועלי אגודת ישראל" ומחותמי מגילת העצמאות, ח"כ וסגן שר החינוך והתרבות ● מ-2017 מנהלת את המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות ● הובילה את אישור חוק איסור צריכת זנות לאחר 11 שנות מאבק, וכן את אישור התוכנית הממשלתית למאבק בסחר בנשים ● שימשה כרכזת מטה השטח של הח"כית לשעבר שלי יחימוביץ' בבחירות להסתדרות ● התמודדה במקום ה-23 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" בבחירות האחרונות ● משמשת כחברת ועד מנהל בעמותת החצר הנשית, ובעבר הייתה ממובילות המאבק בהדרת נשים בירושלים וממקימות הפורום נגד קווי ההפרדה ● נבחרה לרשימת 30 האנשים המבטיחים מתחת לגיל 30 של מגזין "FORBES", זוכת "אות האיש ההולך לאקטיביזם" של מגזין "TIME OUT", נבחרה לאחת מ-20 האקטיביסטיות המובילות של ישראל לשנת 2018 של מגזין "ליידי גלובס", ולרשימת 10 הגיבורים החברתיים לשנת 2018 של עיתון "ידיעות אחרונות"

להתחסן נגד שפעת או לא להתחסן? השאלה הזאת בדרך כלל מעוררת הרבה פחות אמוציות מאלה שמעורר הדיון סביב החיסונים נגד מחלות ילדות. הנמנעים מדירים את רגליהם מקופות החולים לא משום שדעתם נחרצת כל כך, אלא פשוןט משום שלא הספיקו או לא לגמרי בטוחים שזה נחוץ, ובכלל, למה להתאמץ להגיע למרפאה דווקא בתקופה שבה היא שורצת וירוסים ונגיפים לרוב? המתחסנים, מנגד, לא כועסים. איש לא יאמר על נמנעי החיסון שהם מפיצים מחלות המסכנים ילדים במוות, ביודעין.

האם האדישות היחסית הזאת מוצדקת? ד"ר תומר הרץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה, אימונולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת בן-גוריון ומהמכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב, הוא אימונולוג מערכתי שחוקר את מחלת השפעת, ויש לו כמה מיתוסים להפריך.

רק 22% מתחסנים

יש כמה סיבות להבדל ביחס האוכלוסייה לשני סוגי החיסונים. אחת מהן היא ששפעת אינה נתפסת כמחלה קטלנית. זו טעות, כמובן, כי שפעת הורגת מבוגרים, תינוקות, אנשים שמערכת החיסון שלהם דוכאה, ופה ושם צעיר ובריא אחד או שניים שנפלו בסטטיסטיקה. בשנים האחרונות, כ-60-70 בני אדם מתים בשנה.

נדמה שהגישה המקילה הזאת קצת התערערה בחורף הנוכחי, בעקבות הסיפורים על צעירים וילדים שמתו בעקבות שפעת, אבל ד"ר הרץ אומר שהסיפור הזה חוזר מדי שנה. "מדוע היה בשבוע שעבר מחסור בחיסונים שהגיע לכותרות העיתונים? משום שאנשים מתחסנים בכל שנה רק אחרי שמופיעות הכתבות על הצעירים הבריאים-לכאורה והתינוקות שנפטרו", הוא אומר. "גם אחרי התגובה ההיסטרית, שחוזרת ברוב השנים, שיעורי ההתחסנות מגיעים כעת ל-22%".

סיבות נוספות לשיעורי ההתחסנות הנמוכים הן חוסר הנוחות - צריך לקבל בכל שנה מחדש חיסון, פעולה שדורשת תכנון ויציאה מהשגרה - ויעילות החיסון. בעוד שלחיסונים למחלות ילדות יש שיעורי הגנה של יותר מ-90% עבור המתחסן, וחיסון של כולם יכול להעלים לחלוטין את המחלה, לא זה המצב בשפעת. משרדי הבריאות בעולם הם הראשונים שמודים בכך. חיסון נגד שפעת יפחית את הסיכוי שלכם להידבק בנגיף ב-10%-70%, תלוי בשנה. מה גם שכולנו מכירים אנשים שמוכנים להישבע שהם לקו בשפעת יום או יומיים בלבד אחרי שקיבלו את החיסון. האם יכול להיות שהחיסון גורם למחלה?

הרץ מפריך את הטענה הזאת. "החיסון שניתן היום הוא בעיקר החיסון המומת", הוא מסביר. "מגדלים את הווירוס בתוך ביצים, גורמים לו להיות חף מפעילות מדביקה, ולבסוף מפרקים אותו לחלקיקים, שאף אחד מהם אינו נגיף שלם. בתגובה לחיסון, הגוף יוצר נוגדנים שמזהים חלקים מהנגיף ויכולים להיקשר אליו בעת הצורך ולמנוע ממנו להתפשט בגוף. אי-אפשר לחלות בשפעת מהחיסון, ומובן שאי אפשר להדביק אף אחד בשפעת אחרי החיסון. לפעמים החיסון גורם לתגובה מקומית של כאב במקום הזריקה, לפעמים למעט כאבי שרירים או חום נמוך. זו התגובה של מערכת החיסון שמשופעלת, אבל זו לא מחלה.

"מעבר לכך, נדרשים לפחות שלושה שבועות עד שהמערכת החיסונית יוצרת את הנוגדנים, ובתקופה הזאת עלולים לחלות. כמו כן, זמן האינקובציה של הנגיף, מרגע ההדבקה ועד הופעת סימפטומים, הוא 1-4 ימים ולכן ייתכן שאדם נדבק בשפעת יום או יומיים לפני שקיבל את החיסון והסימפטומים הופיעו רק אחריו".

מדוע החיסון יעיל רק באופן חלקי?

"בכל שנה, חברות החיסונים מנסות לנחש מה יהיה זן השפעת הנפוץ בחצי הכדור הצפוני, בעקבות מעקב אחרי מה שקרה בחצי הכדור הדרומי בקיץ שעבר (חורף בחצי הכדור הדרומי). לפעמים הניחוש טוב, ולפעמים פחות. לכן היעילות של החיסון יכולה לנוע בין אחוזים בודדים בשנים מסוימות ועד 70% בשנים אחרות. השנה יש התאמה יחסית טובה לזנים המדבקים כעת בישראל, אך הערכה מלאה של רמת האפקטיביות מחושבת תמיד לאחר סיום העונה.

אם אף אחד לא היה מתחסן, מה היה הסיכון ללקות במחלה?

"בערך 8% בעונה ממוצעת".

ומה הסיכון הגדול ביותר של החיסון?

"ישנו סיכון קטן ביותר (1-2 מקרים למיליון מתחסנים) ללקות בשיתוק, לרוב חולף, שנקרא תסמונת גיליאן ברה. אלא שהסיכון ללקות במחלה הזאת כתוצאה משפעת גבוה משמעותית מהסיכון ללקות בה בעקבות חיסון".

בכלל, הוא אומר, "חיסון הוא ההמצאה הרפואית שהצילה הכי הרבה חיים. חיסוני ילדות הם הסיבה העיקרית לכך שיש היום כל כך הרבה ילדים בעולם. אני חושב שההמצאה הזאת היא כל כך מוצלחת, כי היא צנועה. אנחנו בעצם משתמשים כאן בתהליך שממילא קורה בטבע - חשיפה לווירוס יוצרת חיסוניות".

חיסון כאקט קהילתי

לדברי ד"ר הרץ, כפי שהידבקות בשפעת מגבירה את העמידות שלנו בפני זנים אחרים של המחלה, כך גם החיסון נגדה מרחיב את הרפרטואר החיסוני שלנו, לפעמים בכמה זנים במקביל, באופן שעשוי להגן עלינו מפני השפעת הבאה, בלי לחלות במחלה. כך, גם אם בשנה אחת נחטוף זן שלא נמצא בחיסון באותה שנה, אולי נחטוף אותו בעוצמה מופחתת. "כשמדובר בשפעת קטלנית או כשנהיה מבוגרים, זה יכול להיות ההבדל בין לשרוד לבין לא לשרוד במחלה", הוא אומר.

מעבר לכך, אומר הרץ, "החיסון נגד שפעת הוא אקט קהילתי. אנחנו עושים זאת בעיקר עבור הגורמים החלשים יותר בחברה. אבל אם אנחנו מחפשים סיבה יותר אגואיסטית, מחקרים עדכניים מצאו שבתקופה של השפעת, בשבוע אחרי ההדבקה, עולה פי 6 הסיכון ללקות בהתקף לב, ובכל החודש שאחרי ההדבקה, הסיכון עדיין גבוה פי 2. עבור אדם צעיר ובריא הסיכון הזה מלכתחילה לא גדול, אבל בזמן ואחרי השפעת הוא גדול יותר. עבור אדם מבוגר וחולה מלכתחילה, זו יכולה להיות השפעה משמעותית, וזה לא קורה כשמדובר בחיסון. אנחנו לא יודעים בדיוק למה זה קורה. אולי השפעת משפיעה על הלב. אולי זה קשור לעומס על הנשימה.

"מעבר לכך, יש מחקרים רבים שמראים כי מי שנדבק בשפעת אחרי שהתחסן לרוב סובל ממחלה קלה יותר שנמשכת פחות זמן. מתוך 17 הנפטרים מהמחלה בישראל בעונה הנוכחית, רק אחד היה מחוסן נגד שפעת. מתוך 167 המקרים הקשים, רק 12 היו מחוסנים".

מה אפשר לעשות, לדעתך, כדי להגדיל את שיעור המתחסנים?

"נוחות. אם נשלח אחיות למקומות העבודה ונציע חיסון זמין ביום מסוים, או אם נאפשר קבלת חיסון מהיר ובחינם בבית המרקחת בקניון, ללא ספק נגדיל את מספר המתחסנים.

"כמו כן, אם החיסון יתקבע כנורמה חברתית, צפויות להיות לכך השלכות חיוביות. למשל, במקומות עבודה מסוימים בארה"ב מאפשרים לאנשים לקבל מדבקה שכתוב עליה 'אני כבר התחסנתי'. מדבקה כזו עוזרת למצב את החיסון כאקט חברתי מקובל ורצוי שגורם גאווה למתחסן, ואכן אחוז ההתחסנות בארה"ב מגיע לכ-60%".

לדברי הרץ, שיעור המתחסנים בקרב הצוותים הרפואיים בישראל גבוה רק במעט מאשר ביתר האוכלוסייה, בניגוד לצוותים הרפואיים במדינות אחרות בעולם, שבהן קיימת במקרים רבים חובה להתחסן. "הם נופלים באותן הטיות שיש לכל האוכלוסייה", מסביר הרץ את התופעה. "אין להם זמן לחשוב על זה. הם לא באמת מאמינים שיקרה להם משהו רע מאוד אם יידבקו והם לא מבינים את התועלות שבמניעה. אני חושב שזה נובע מכך שרופאים רבים לא באמת לומדים הרבה על חיסונים בתקופת ההכשרה שלהם. הרי כל העיסוק בחיסונים דורש רק חלק כל כך קטן, אם בכלל, מזמנו של הרופא. בכלל, רק בשנים האחרונות קופות החולים ורופאים החלו להקדיש יותר מאמצים לרפואה מונעת".

סכנת העופות

במקרים נדירים, שפעת יכולה להתפשט כמגפה שנובעת מהופעת זן חדש שמקורו בחיות, כגון עופות או חזירים, ועשויה להשמיד אחוזים גבוהים מהאוכלוסייה. כך היה ב-1918, כאשר מגפת השפעת חיסלה בין 50 ל-100 מיליון איש בעולם בתקופה של שנה וחצי. "אם יגיע נגיף עוצמתי כזה ויתפתח לכדי מחלה, הוא יכול גם היום להרוג מיליוני אנשים, וממש לשנות את הרכב האוכלוסייה", אומר הרץ.

במקרה כזה, חיסון כנראה לא יעזור. "אנחנו מתכוננים לרוב עם חיסונים נגד שפעות שכבר ראינו בבני אדם, ואילו השפעות הקטלניות משתוללות קודם כול בבעלי חיים, ואז עוברות מוטציה ומגיעות אלינו", אומר הרץ.

עם הזמן, הרפואה מצליחה "לתפוס" גם את הזן החדש. השנה, אחת מארבע השפעות שכלולות בחיסון, וזו שהייתה בינתיים הדומיננטית בישראל, היא סוג של שפעת החזירים שהתפרצה גם בארץ לפני כעשור. כעת הרץ חושש גם מזן מסוים של שפעת H7N9 שמשתולל בעופות, ו-40% ממי שלקו בה מן העוף נפטרו. ברגע שהמחלה הזו תתחיל לעבור מאדם לאדם, היא עלולה להפוך לשפעת קטלנית.

השנה גם השפעת הרגילה של בני האדם, שהגיעה מהחזירים, קטלנית יותר משפעת עונתית רגילה?

"אנחנו חושבים שכן. במחקר שאנחנו עורכים כעת בסורוקה, בשיתוף עם ד"ר ליאור נשר, ובמסגרתו אנחנו מגייסים חולי שפעת שאושפזו במחלקות הפנימיות, הגענו במהירות מדאיגה למספר נבדקים גדול. נראה שמספר המאושפזים גבוה מהרגיל ויש יותר מאושפזים עם דלקות ריאות".

מחפשים חיסון גורף

אם רוצים להפחית את סכנת ההידבקות בשפעת, גם בקרב מחוסנים וגם בקרב אלה שלא התחסנו, להיגיינה יש תפקיד חשוב. "פעם אנשים היו מתעטשים ומשתעלים לתוך היד, והיום יודעים שעדיף לתוך המרפק. אפילו דבר כזה עוזר. מומלץ גם להישאר בבית כשחולים. אולם כיוון שהווירוס משתולל בגוף עוד לפני שיש תסמינים, זה לא יפתור את הבעיה כולה", אומר ד"ר הרץ.

"בבית החולים סורוקה עשו פרויקט שבו הצליחו באמצעות בדיקה מהירה לזיהוי וירוסים לאתר את החולים בשפעת תוך חצי שעה מההגעה למיון. אם זוהתה שפעת, עושים מאמצים גדולים לשחרר אותם הביתה מהר, ואם לא - שמים אותם בבידוד. הגישה הזו הפחיתה בצורה דרמטית את העומס במחלקות הפנימיות, כי חולה אחד כזה היה מדביק את כל השאר.

"מחקר שאנחנו ערכנו ביחידת עילית בצה"ל, שבה במקרה כ-50% מהחיילים התחסנו בעת הגיוס ו-50% לא התחסנו כי הגיעו מיחידות אחרות וגויסו בקיץ, הראה שבתנאים כאלה של צפיפות כמו אלה שבהם שוהים חיילים, כל מי שלא חוסן פיתח נוגדנים למחלה. כלומר, היא לא פסחה על המגע עם אף אחד. אנחנו באמת מבינים מכך שתנאים של צפיפות, כמו צבא, גני ילדים, בתי אבות - אלה מקומות מועדים להדבקה.

"עם זאת, אף שכל הנבדקים שלנו שלא חוסנו פיתחו נוגדנים, זה לא אומר שכולם היו מושבתים במשך שבוע בשל המחלה. יש אנשים שהתגובה שלהם למחלה קשה יותר, ויש אנשים שהם מטבעם עמידים".

מה גורם להבדל בין אנשים בסיכון ללקות במחלה?

"יש הבדל עצום בין אנשים בתגובה של המערכת החיסונית שלהם, שנובע גם מהגנטיקה ומאפיינים מולדים, וגם מרפרטואר החשיפה שלהם. קל להם יותר לפתח נוגדנים למחלות שדומות לאלה שכבר נחשפו אליהן.

"במעבדה שלי אנחנו חוקרים את מי שהוא 'טיפוס בריא' שאינו נדבק באופן תדיר במחלות וומחלות משפיעות עליו פחות כאשר הוא נדבק בהן, וגם את מי שלצערנו הוא בצד השני של הסקאלה, שנדבק בכל נגיף שהוא פוגש ואז הוא עלול לחלות גם אם הוא מתחסן, לא רק לשפעת אלא גם למחלות אחרות. לאנשים אלה יש ככל הנראה בעיה מסוימת בייצור זיכרון חיסוני.

"אגב, יש מחלות שמחזקות את התגובה החיסונית למחלות שבאות אחריהן, ויש כאלה שעובדות הפוך. למשל, מחקר שהתפרסם באחרונה לגבי חצבת הראה שהיא 'מוחקת' חלק מהזיכרון החיסוני למחלות אחרות והופכת את האדם לרגיש יותר אליהן. החיסון לחצבת לא עושה זאת".

איך משפיע סגנון החיים על הסיכוי להידבק ועל מערכת החיסונית בכלל?

"מחקרים רבים הראו שפעילות גופנית ככל הננראה משנה לטובה את הפרופיל החיסוני. האימון יוצר תהליכי דלקת קטנים שהם מועילים לחיזוק מערכת החיסון. התועלת הגדולה ביותר היא אצל אנשים שמתאמנים על בסיס קבוע, אבל באופן מתון. לגבי התזונה כנראה יש השפעה דרך המיקרוביום, כלומר אולי ישנם מאכלים מסוימים שבאינטראקציה עם חיידקי מעי מסוימים ופרופיל חיסוני מסוים אצל אדם מסוים, יכולים להשפיע גם על היעילות של מערכת החיסון כלפי פתוגן מסוים, אבל אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה ואיך. מחקרים אחרים הראו שהשמנה קיצונית כנראה פוגעת בתפקוד מערכת החיסון ומגדילה את הסיכון להידבק בשפעת ובנגיפים נשימתיים אחרים".

האם אנחנו אמורים לראות במהרה בימינו חיסון אוניברסלי לכל סוגי השפעת, שנוכל לקחת פעם אחת ולשכוח מזה?

"זה עניין שמושקע בו מאמץ רב וסכומי עתק על ידי מדינות שונות ועל ידי קרנות גדולות כמו קרן ביל ומלינדה גייטס וארגון הבריאות הלאומי האמריקאי (NIH). החיסכון בחיי אדם ובכסף שיכול לנבוע מחיסון כזה הוא עצום. אני שייך בעצמי לקבוצה של גורמים מהאקדמיה ומהתעשייה שמנסה לפתח חיסון כזה. לצערי, כרגע יש לנו יותר שאלות מתשובות.

"עם זאת, יש התפתחויות בתחום. למשל, הצליחו לבודד מאדם שחלה בשפעת החזירים ב-2009 והחלים נוגדן שנקשר ומנטרל זנים רבים של שפעת. כעת מנסים להפוך אותו לחיסון פסיבי, כלומר במקום להזריק את הווירוס המומת והמפורק, נזריק לאנשים ישר את הנוגדן. עדיין תידרש כנראה הזרקה חוזרת בכל שנה, אך ההגנה תהיה רחבה יותר, גם נגד המגפות הלא צפויות.

"גישה אחרת מנסה לפתח חיסון קלאסי, בתוך דגש על אזורים בחיסון שהם שמורים אבולוציונית. יש כמה גישות מהסוג הזה, שעובדים עליהן".

מה לגבי החיסון שמפתחת חברת ביונדווקס הישראלית?

"הם פועלים בגישה אחרת משתי הקודמות שציינתי. הם לא מפתחים בדיוק נוגדנים לחלבוני המעטפת של הנגיף, אלא תאי T לחלבונים פנימיים של הנגיף שהחיסונים הקלאסיים לא מכוונים אליהם. הם מצויים כעת בניסוי שלב III בבני אדם, וכולנו בהחלט מחכים לשמוע את התוצאות שלהם".

הדיילים והדיילות ראו כבר הכל כנראה. רק השנה עברו בנתב"ג 9.2 מיליון ישראלים ועוד 4.5 מיליון תיירים, ואת כולם שירתו צוותי האוויר, שרואים את המסע האווירי בעין אחרת, מין תמונת מראה למציאות שחווים הנוסעים. אנחנו בדרך לחופשה, ואילו בשבילם זו עוד משמרת בעבודה. וכשהדיילים עושים את זה כבר כחלק מהשגרה, ברור שהם יודעים את כל הסודות ויכולים לזהות את כל הדפוסים שמאפיינים את הנוסעים והצוות במטוס. 

אז מי הנוסעים הכי מעצבנים (או שאולי אלה נשות הטייסים?), האם מרכלים על הנוסעים ליד עגלת השתייה (ברור שכן) ומה המקום הכי מזוהם במטוס (וזה לא השירותים)? "גלובס" מגיש 10 סודות אוויריים מפתיעים שגילו לנו דיילי הווה ועבר. נא להדק חגורות. 

האם לפעמים מפעילים את השלט המורה על הידוק חגורות רק כדי שהטיילת במטוס תיפסק ואנשים ישבו?

"פעם זה באמת היה ככה... ברגע שהתחילה טיילת בעיקר לקראת נחיתה - הופ, היינו מדליקים את השלט והנוסעים היו מתיישבים במקום, לא מרוצים אבל לכאורה - אין להם ברירה. היום כשאין חובה לצרף גם כריזה לנוסעים 'נא לשבת במקומותיכם', להדלקת השלט לבדו יש הרבה פחות אפקט. במהלך הטיסה ולא בהמראות או בנחיתות, האחריות אגב היא של הנוסעים לחגור חגורות בטיחות למעט במקרים של כניסה לכיס אוויר כשגם הצוות צריך להיות חגור".

לדיילים יש שפת קודים כדי לרכל על הנוסעים?

"ברור שכן. גם בשפת סימנים בידיים ובאמצעות העיניים, וגם בכינויים כמו החתיך מכיסא 28c או הקרצייה ממושב 32a".

מה הדיילים אוכלים בטיסה?

"אנחנו לרוב לא נוגעים באוכל של מחלקת התיירים, אלא אוכלים מנות שמוגשות במחלקת עסקים (שאריות ממנות שלא הוגשו) או מנות צוות מיוחדות, שיכולות להיות סלט מושקע או מנות אחרות מחוממות בקסרול".

אבל אפשר לעשות דברים אחרים עם אוכל. "כשהיה לנו ממש משעמם היינו עושים ניסויים מעניינים באוכל, כמו לשפוך על עוגות ליקר ולחמם בתנור או לעשות פילינג בידיים עם לימון וסוכר". אפרופו אוכל, בקשה מהצוות - אל תערמו את שאריות הארוחה על המגש ותגישו להם מגדל מאולתר של פסולת - המגשים צריכים לחזור לתא שלהם בעגלה והערמה הזו די מציקה.

הנוסעים הישראלים - הכי גרועים או שממש לא?

כאן הדעות היו חלוקות. הרוב קבע ש"בהחלט שכן. למרות שגם הנוסעים הצרפתים מנג'סים בתחושה שמגיע להם הכול אבל הישראלים הם השיאנים".

בין המושמצים גם היו הנוסעים האמריקאים כשתמימות דעים התגלתה בנוגע לנוסעים הישראלים שמתגוררים בארה"ב. "אנחנו מאוד אוהבים את אלה שמגיעים בטיסות מלוס אנג'לס ומבקשים 'מיץ אורנג ג'וס', או שכל הטיסה מדברים איתך באנגלית ומבקשים 'ידיעות אחרונות' (במבטא)". הישראלים גם זכו להגדרה של שיאני התחמנים במטוס: כמו אלה שמנסים לעבור למחלקת עסקים ממחלקת תיירים ("אוי התבלבלתי במושב, כבר אשאר פה") ועד הנוסעים המתמידים במעמדות הגבוהים שטסים כ"אחד העם" במחלקת תיירים (כשלא מדובר בטיסות על חשבון המעסיק) ומבקשים, או למען הדיוק, דורשים, שירות ביזנס במחלקת תיירים - "אז תגיש לי את האוכל משם, אני רגיל לזה, תביא כרית, שמיכה, משקה מיוחד ומה לא", "אתה יודע בכלל מי אני?". ויש גם "סידורים" בין חברים - אם חבר נוסע במחלקת עסקים הוא שולח לך את הכרית או השמיכה ומבקש חדשים כי שלו "נעלמו".

יש חתול במטוס? אחד הדיילים סיפר כי "בקווים לדרום אפריקה הנוסעים קוראים לדיילים כמו לחתול 'פספספס' וגם נוסעים חרדים שפונים בדרך כזו לדיילות. פספספסס. זה הכי נורא".

סקס בשירותים במטוס - מיתוס או אמיתי?

"אמיתי מאוד ושכיח מאוד, בעיקר בין נוסעים לנוסעים ופחות בין צוותים לנוסעים. הזוגות יוצאים משם סמוקי פנים יותר או פחות אם הם מתגלים וממשיכים לדרכם. יש דיילים שגם אוהבים להפריע ולהעיר באמצע. אגב לא חייבים ללכת לשירותים - בטיסות לילה בעיקר יש גם אקטים של סקס מתחת לשמיכה במושב עצמו".

העישון נעלם - באמת?

"אז זהו שלא - יש נוסעים שלא יכולים להתאפק ומעשנים בתאי השירותים. זה לא קורה הרבה אבל יש נוסעים בטיסות הארוכות שפשוט חייבים סיגריה, הם נכנסים לשירותים ומנסים להסתיר את העשן מגלאי העשן. את הגלאי אולי אפשר לרמות אבל הריח מסגיר אותם מידית. כמובן שהם מכחישים שזה הם, וברור שזה הנוסע שהיה שם לפניהם".

מכשירים שלא עברו למצב טיסה באמת מפריעים להמראות ולנחיתות?

"פעם זה היה נכון אבל היום לא. המטרה העיקרית היא שהנוסעים יעזבו את הטלפון ויפסיקו לברבר כשהמטוס עוד לא המריא".

מה המקום הכי מזוהם במטוס?

"האיזור הכי מלוכלך הוא המגש המתקפל, הוא יותר מלוכלך מהשירותים - למרות שהם המקום הכי מסריח במטוס. על המגש הזה נשארות שאריות של התעטשויות, של אוכל שלא מנוקה היטב וכל ציוד אחר דוחה במידה כזו או אחרת".

כשהנוסעים קוראים לכם, אתם באמת לא שומעים?

"לרוב, אנחנו באמצע כלום. אנחנו שומעים מצוין אבל מעדיפים להתעלם ומקווים שהנוסע יניח לבקשה שלו לחלוף. עם השנים מפתחים אלרגיה לאנשים ובעיקר לאלה שרק התעוררו מהשינה שלהם וחייבים קפה לפני שצחצחו שיניים".

ויש לזה גם שם: "בזמני קראנו להתעלמות הזו 'הלן קלר' לא שומעים, לא רואים", מספרת דיילת בדימוס. "היינו דוהרים במעבר מוכווני מטרה בכאילו. המטרה היא לא הנוסעים. המטרה היא לשבת לנוח במטבח וללרלר". דיילת אחרת בדימוס הציגה עמדת שירותית ולא בציניות: "אני אהבתי ממש לתת שירות, מה יש כבר לעשות במשך כל השעות האלה? יש אנשים נחמדים ממש, נוצרות שיחות נחמדות ובאמת הייתה לי גישה להיענות לבקשות של נוסעים כדי שתהיה להם טיסה נעימה יותר". מולה אומרת דיילת שלישית - "עוד לא הבנתם שאין מה ללחוץ על כפתור הקריאה לדיילת? זה הכי שנוא עלינו".

ואיך היחסים עם הטייסים?

"פעם זה היה יותר בולט ואפשר להגיד שהיינו המשרתים שלהם כשהם נהנים מזה שאנחנו עונים כמעט לכל הגחמות שלהם (לפעמים גם במלון בחו"ל, אבל זה כבר סיפור אחר), כן היו מחזירים אותנו עם הקפה שהגשנו לבקשתם כי 'לא ככה רציתי'. אבל זה היה בעיקר בקרב הצעירים שבאים ישר מהטייסת וחושבים שההילה שלהם מהצבא נשארת גם במטוס האזרחי. היום זה פחות מורגש".

דיילת אחרת אומרת "בזמני דווקא הטייסים המבוגרים היו הבלתי נסבלים עם בקשות מהגיהנום. אבל מי שהתעלה עליהם היו בנות זוגם שלא מספיק שישבו בביזנס, טרטרו אותנו כמו אחרון הנוסעים המשלמים,ואפילו תודה לא היו אומרות".

לטייסים אגב מגישים אוכל ממחלקת עסקים כשאסור ששני הטייסים שיושבים בתא הטייס יאכלו את אותו האוכל. משום שאם אחת המנות מקולקלת שטייס אחד יוכל לתפקד בשעה שהשני מבלה בשירותים.

יואב קוטנר הכי אוהב רדיו. אבל אם "האיש הקטן מהרדיו", שמשדר מ-75' בגלי צה"ל ומזוהה לגמרי עם התחנה הצבאית, היה צריך להתקיים מהסכום שהוא מרוויח שם, הוא היה רעב ללחם. "אם תצליחי לנחש מה המשכורת שלי בגל"צ", הוא אמר לי, "תקבלי עוד קפה".

אני מניחה שלא הרבה.

"אפילו לא מגיע לשכר הממוצע במשק, דפוק ומתוסכל מבחינת כסף, אבל מבחינה מקצועית הכי מאושר שיש, כי אני מאוד אוהב את העבודה ומת על רדיו. ברדיו 'הקצה' אני עושה שעתיים שבועיות בחינם, וגם בגל"צ זה חינם, כי אני מגיש תוכנית יומית בגלגלצ עם אורלי יניב, כל ערב בתשע, ואת 'הג'אם של קוטנר', ומרוויח כמעט כלום.

"כשהתחלתי לעשות הופעות והרצאות, המוטיבציה הייתה כמובן להתפרנס, הייתי מוכרח. אבל בחמש השנים האחרונות אני נהנה כשאני פוגש אנשים שבאים לשמוע הרצאות על אריק איינשטיין ועל הביטלס. כשאני חוקר את ההקשר המוזיקלי של מלחמת וייטנאם לקראת הרצאה לפני רבי סרנים וסרנים, אני מוצא בזה המון הנאה מעבר לפרנסה, כי באמת שאני מאמין בכוח של המוזיקה לשנות. אני מופיע בשכר, בהתנדבות, בחצי התנדבות, ומצאתי מקום ביטוי חדש כעורך מוזיקה על הבמה, כי זה מה שיהיה כתוב על המצבה שלי".

בינתיים, קוטנר רחוק ממצבות ונראה מצוין ולא רק לגילו, ואם לצטט מה שכתב לי בכתב ידו על המחברת שלי, כשהלכתי להתפנות, הוא "חתיך, גבוה, בלונדיני, פוגש אותי בקפה הבית שלו". האקסמפלר הנמרץ בן ה-65, שיכול לחלק אנרגיות לצעירים ממנו בשלושה עשורים, ועוד יישאר לו מספיק עודף, לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אף שיש הרבה עומק במעשיו, לצד הקריצה.

עכשיו הוא מתחיל את עונה 5 של "סיפורים במונו", בבית אביחי בירושלים, סדרה של שיחות אישיות עם אמנים על הבמה, שמספרים לו סיפורים על אלבומיהם והקהל שואל אותם שאלות. בעונה הקרובה יארח את אביתר בנאי, שולי רנד, ריטה, גלי עטרי ויזהר אשדות. "ההתנהגות של אמנים שונה בשיחה של אחד על אחד - באולפן, מול מצלמות ועל הבמה, ובכל זאת אני מצליח להגיע לאינטימיות. הם סומכים עליי ובגלל שהם יודעים שזה אני, נדבר על היצירה והמוזיקה. אם מישהו איבד את אשתו שבועיים לפני יציאת תקליט, כמובן שנזכיר את זה, אבל אני נורא אולד פאשן".

עם כל הכבוד, מה יש לריטה לחפש מול קהל מצומצם במופע אינטימי בירושלים?

"גם בשביל אמנים כמוה זה משהו מיוחד, לצאת מאזור הנוחות, להביא ולקבל משהו אחר. ב-100% מהפעמים האורחים שלי מלאי תודה על האירוע. הייתה עונה שהמרואיינים הביאו מישהו שהשפיע עליהם, ומרינה מקסימיליאן הביאה את אמא שלה. העונה הנוכחית תתרכז באלבומים גדולים. עם אביתר בנאי אדבר על האלבום הראשון שלו".

הפכת לסוג של היסטוריון מוזיקה מקומי.

"הפכתי ל'חריאן' - חוקר רוק ישראלי נוסטלגי. אני עובד בזה כל החיים. אני עושה פרויקט נוסף, 'יוצרים במוזיקה הישראלית' - תיעוד מצולם של אמנים בשיתוף מפעל הפיס והגענו כבר למאה אמנים, ביניהם כאלה שלא נחשבים לסופרסטארים, יורם טהרלב למשל, שכתב את הבלדה על יואל משה סלומון. אנחנו יושבים לשיחה מצולמת בבית שלהם, בסביבה הטבעית. נורית הירש מנגנת על פסנתר, דן אלמגור מראה לי את התווים שלו, אותי לא רואים".

כי ידוע שאתה צנוע.

"אני זוכר שאני לא המרכז. כשאני הולך לראיין את מוני אמריליו, בן 80, פעיל, כותב, חד, אני צריך להתכונן, קורא ביוגרפיה, לומד. יעקב הולנדר שכתב את ‘אהבתיה' היה ילד בשואה, הגיע לארץ בלי משפחה ועשר שנים אחר כך זכה בפסטיבל הזמר והפך להכי ישראלי שיש. סיפורים מרתקים".

להבדיל אלפי הבדלות, ובתחום אחר לגמרי, זה מזכיר את פרויקט ההנצחה של ספילברג.

"חלקם בהחלט ניצולי הזמר העברי. יש שם דברים קורעי לב. הראיון שיגאל בשן עשה איתי שם היה האחרון שלו. הוא בא עם אשתו, ששמרה עליו, היה מאוד עצוב, אבל היה לו חשוב לעשות את זה, לבוא. הוא ניגן ושר כמה שירים, סיפר סיפורים, ועבר זמן בין הצילומים לעריכה. אחרי שהראיון שלו עלה לאתר מפעל הפיס, קיבלתי ממנו מייל, 'היה נורא כיף ותודה, הראיון מרגש', ועשרים דקות אחר כך הוא כבר לא היה בין החיים.

"המחמאה הכי טובה שקיבלתי הייתה משמרית אור, בתו של יעקב אורלנד: אני מצטערת שאבא לא הספיק להתראיין אצלך".

קוטנר - מומחה למוזיקה ישראלית ומתעד אובססיבי שלה - עבר כמה טרנספורמציות בקריירה שלו: עורך מוזיקלי ברדיו, שדר, מגיש בטלוויזיה, מקים ערוץ 24, מנהל רדיו ת"א, שוב שדר, והוא מקפיד להמציא את עצמו מחדש כל פעם, וככה נשאר רלוונטי בעולם מוצף באינפורמציה.

"בהתחלה הרגשתי שתפקידי בעולם הוא להיות הברז של המוזיקה החדשה והאלטרנטיבית. אי שם בשנות ה-80 מיניתי את עצמי לעוד תפקיד, מתעד המוזיקה הישראלית, מה שקשור כנראה לביוגרפיה שלי, כשאיבדתי את הזיכרון בגיל 19 בגלל תאונה והייתי צריך ללמוד הכול מחדש. ואז נוסף לי עוד תפקיד, להיות זה שמביא דברים חדשים וחוקר את ההיסטוריה: עשיתי ברדיו 60 שעות על הביטלס, 100 שעות על הולדת הרוק הישראלי, ואת הסדרה בטלוויזיה 'סוף עונת התפוזים', אבל בשנים האחרונות כבר לא צריך אותי".

כי הכול זמין במרחק הקלדה.

"התפרצת לדלת פתוחה. ב-1999 הקמתי את 'מומה' - 1,500 ערכים על מוזיקה, ואז ראיתי איך הכול עובר לרשת. אני עובד, עושה מחקר, ובניגוד לפעם, באים פוצים, לוקחים דברים שלי, ולוקחים עליהם קרדיט. ואז, אחרי דיכאון קל, הייתי צריך להבין מה אני עושה פה. אז התפקיד החדש שלי בעשור האחרון הוא לתת הקשרים".

אתה יכול לעזור לציבור לברור את הדובדבנים מהתבן המוזיקלי הטובעני.

"פעם הייתי מבקר מוזיקה. בשנות ה-80 שלחו אותי לכתוב על ריצ'רד קליידרמן. באתי אנטי, כי אני ניל יאנג וכאלה, וראיתי משפחה יושבת מבושמת, במיטב מחלצותיה, עם דמעות של אושר. אז מי אני, עם כל הכבוד, שאגיד שזה חרא? במה זה יעזור? מאז, אני ממליץ ולא מבקר, ועושה את זה בתוכנית עם אורלי יניב. אני לא ממליץ על דברים שיוצר הבן שלי, אורי, נגן בס בן 25, שמלווה את כל האמנים הגדולים".

אתה מבסוט ממה שקורה בתוך גלי צה"ל?

"זה נהדר שנותנים לאנשים כמו ברדוגו במה, סוף-סוף מישהו שמייצג אותנו. במובן התרבותי, כואב לי שהתחנה ויתרה על המקום שלה בקידום התרבות, בתוכניות מיוחדות, שידורים ישירים מהופעות. זה חבל".

מכיוון שאיש עסקים מבריק הוא לא, אשתו מנהלת לו את הלו"ז ואת ההפקות שהוא יוזם, והוא רשום במרכזים שמשווקים הרצאות והנחיות באירועים. "90% מהפניות הם מאנשים שמתקשרים אליי, אבל זה לא יהיה עוד הרבה זמן, אני בן 65, הסוף קרוב".

נו, די כבר.

"אם יש משהו שאני מתחרט עליו, זה לא הדרך שבה בחרתי, כי אני באמת אוהב את מה שאני עושה, ובא לי שתיעוד האמנים יימשך, כי יש עוד הרבה שלא הספקתי לראיין ומפעל הפיס צריך לתת תשובה על מימון, ועוד כמה פרויקטים טלוויזיוניים. אני מתחרט רק על זה שהזיכרון שלי נפגע, כי אין לי חינוך פיננסי בכלל, וגם בפעמים הבודדות שהיו לי אופציות להרוויח המון, בחרתי באמת האמנותית שלי. את רדיו ת"א, עם משכורת פצצה ורכב צמוד עזבתי, כי ביקשו ממני לוותר עליה. אני מאושר שאני מצליח לעבוד הרבה, אבל ככה לא צריך לחיות מישהו בן 65. יש לי חברים מיליונרים בגילי שחיים לגמרי אחרת".

ויכוחים על נתונים כלכליים הם שגרת חיים, אבל נדיר שהפער בין הצדדים הוא בין אפס לבין קרוב לטריליון. חילוקי דעות כאלה בדיוק התגלעו לפני שבוע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין יו"ר המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, וסלע המחלוקת היה הסוגיה הטעונה של נתח הציבור בהפקת הגז הטבעי.
סמוך לכבש המטוס, בדרכו לפגישה עם מנהיגי יוון וקפריסין לקידום צינור גז חדש, סיפר נתניהו לעיני המצלמות על ה"מהפכה" שהוא מחולל בתמונת האנרגיה של ישראל. את הדברים הוא מיהר לפרסם בנוסח מלוטש יותר ברשתות החברתיות: "עשר שנים אני נלחם להוציא את הגז מהמים, נגד התנגדות מטורפת של השמאל. לא נכנעתי להם - ועכשיו הגז זורם, מחירי החשמל יורדים, ומאות מיליארדים מגיעים לקשישים, למערכת החינוך והבריאות שלנו".

"נתניהו שקרן" - פסק הורוביץ בפוסט תגובה. "ההתרברבות שלו על תמלוגי הגז האדירים שמגיעים לציבור היא בדיה מסמרת שיער. שקל אחד הציבור לא קיבל מתמלוגי הגז. גם לא אגורה". לקינוח דבריו הזמין הורוביץ את נתניהו להגיש נגדו תביעת דיבה.

כמו שנראה מיד, שני הצדדים טועים ומטעים. הסכומים האסטרונומיים שמזכיר נתניהו, ובפרט המטרות שהוא מונה, "קשישים, חינוך ובריאות", מעידים שהוא מדבר על הפירות של קרן העושר שאמורה לקלוט ולהשקיע את הכנסות המדינה מהגז. כללי הפעילות של הקרן הזאת, שעוגנו בחוק ב-2014, אמנם קובעים שפירותיה ישמשו למטרות "חברתיות, כלכליות וחינוכיות". שום דבר מזה עוד לא קרה. אבל "תמלוגי הגז" שהורוביץ מזכיר הם סיפור אחר, והם זורמים מזמן.

אז מה אנחנו יודעים על הכסף שגבתה המדינה עד כה מחברות הגז?

שיעור במיסוי: ממה מורכבות הכנסות המדינה מהגז

המדינה ממסה את חברות הגז בכמה דרכים. האחת - תמלוגים, שנקבעים לפי כמות הגז שהזכייניות מכרו. השנייה - מס חברות, שנקבע לפי ההכנסה הכספית שלהן. השלישית, והצנועה יחסית - אגרות מסוגים שונים, שזכייניות הגז צריכות לשלם למשל על שמירת הזיכיון בשדות הגז. הרביעית, שאמורה להיות הכבדה ביותר - מס רווחי יתר, שנקבע כאחוז משורת הרווח.

המס האחרון מכונה גם "היטל ששינסקי", כי הוא נולד מהמלצות הוועדה של איתן ששינסקי, שהולידו את "חוק ששינסקי" - החוק שהתיימר להכפיל את חלקו של הציבור בכספי הגז. ועדת ששינסקי הגישה את המלצותיה לשינוי מדיניות מיסוי הנפט והגז בינואר 2011. ההמלצות אושרו בממשלה כלשונן, ובמאי אותה שנה אישרה הכנסת את החוק שקרוי על שם ששינסקי, "חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע".

ב-2014, כאמור, אושר החוק המסדיר את אופן השימוש הייחודי בהכנסות מההיטל - קרן בתוך בנק ישראל שתשקיע את ההכנסות בחברות בחו"ל, ותקצה בכל שנה את הריבית שהשיגה לתכליות ספציפיות. הקרן תתחיל לעבוד אחרי שיצטברו בה מיליארד השקלים הראשונים.

מס חברות ותמלוגים נגבו לפני שנולדה ועדת ששינסקי. זכייניות הגז, ככל תאגיד עסקי, משלמות מס חברות. שיעורו ירד עם השנים, ועומד על 23% מההכנסה. בנוסף, הן משלמות למדינה תמלוגים בשיעור תיאורטי של 12.5% מערך הגז ששאבו, כי בניגוד לרושם שנוצר לפעמים, הגז לא שייך להן. הן מחזיקות רק בזיכיון לשאוב אותו.

הכסף שכבר נכנס: תמלוגים ומס חברות

על הכנסות המדינה מתמלוגים קל למצוא מידע. סכומי התמלוגים שנגבו ממפיקי אוצרות הטבע לסוגיהם מפורטים בדוחות השנתיים של מינהל אוצרות טבע במשרד האנרגיה. במקרה של הגז, אפשר לראות כמה שקלים הניב למדינה כל מאגר ומאגר.

הדוחות מלמדים שבשנת 2012 עדיין נבעו רוב ההכנסות מתמלוגים, כ-200 מיליון שקל, ממאגר ים תטיס שאזל מאז. ב-2013 החלו לזרום התמלוגים מהמאגר הגדול, תמר, ומאז ועד היום כמעט כל התמלוגים נבעו מהמאגר הזה. ב-2018 נטלה המדינה כ-860 מיליון שקל כתמלוגי גז, 99.8% מהם מתמר.

הדוחות אינם מפרטים כמה תמלוגים נגבו עד 2012, אבל שמעון כהן, מנהל תחום חשבונאות וכלכלה במינהל אוצרות טבע, מסר למשרוקית כי מתחילת הפקת הגז בישראל ב-2004 ועד 2011 הסתכמו התמלוגים ב-1.2 מיליארד שקל בערך. בסך הכול נכנסו לאוצר המדינה עד אמצע 2019 כ-6.3 מיליארד שקל מהמקור הזה - לא "פחות מאגורה", כפי שאמר הורוביץ.

לשאלה אם הכסף הזה הופנה "לקשישים ולחינוך" קשה לענות, מפני שהוא נטמע באוצר המדינה. בניגוד להיטל ששינסקי, החוק לא מייעד אותו למטרות ספציפיות; וזה מבלי לדון בשאלה אם הליכי ההקצאה שנקבעו בקרן העושר אמנם יבטיחו שכספיה יגיעו ליעדים המובטחים.
אשר לסוג ההכנסה השני, ממסי הכנסה וחברות, אי-אפשר לקבל נתון רשמי. ברשות המסים סירבו לפני חצי שנה למסור למשרוקית מידע על כלל הכנסות המדינה ממיסוי זכייניות הגז. לאחרונה, עמיתנו ב"גלובס" עמירם ברקת פנה שוב לרשות, אך הושב ריקם.

כדי לקבל מושג על היקף המס הסתכלנו בדוח השנתי של תמר פטרוליום, שהיא חברה בע"מ, בניגוד לרוב הזכייניות המאוגדות במתכונת מסובכת יותר של "שותפות מוגבלת". תמר פטרוליום מחזיקה כיום 16.75% מהזכויות בתמר. בדיווח לבורסה לשנת 2018 מופיעים ההכנסות ממכירת הגז והקונדנסט (תוצר לוואי של זיקוק הגז), פירוט ההוצאות, וכן התמלוגים ומס ההכנסה ששולמו למדינה.

הדוח מראה כי הכנסות תמר פטרוליום, שנבעו מחלקה במכירות מהמאגר, הסתכמו ב-311 מיליון דולר. כלל ההוצאות על הפקת הגז, לצד הוצאות הנהלה, מימון, פחת וכדומה, הסתכמו ב-125.5 מיליון דולר. במילים אחרות, תמר פטרוליום מדווחת שרווחיה לפני תשלום מסים ותמלוגים עמדו על קרוב ל-186 מיליון דולר. מתוך זה שילמה תמר פטרוליום תמלוגים בסך 49.7 מיליון דולר, שהם כ-180 מיליון שקל, ומס הכנסה בסך 37.3 מיליון דולר - כלומר כ-134 מיליון שקל.

אם שאר המחזיקים בתמר שילמו מס בשיעור דומה, נקבל - בחשבון גס - שמיסוי המאגר הניב למדינה 800 מיליון שקל באותה שנה. כיוון שהמאגר פעיל כשש שנים, ייתכן שהסכום הצטבר ל-5 מיליארד שקל. ומס נגבה גם ממאגרים נוספים. אבל אלה לא עובדות מדויקות אלא סדרי גודל בלבד, מפני שהנתונים הרשמיים אינם חשופים לציבור.

ולבסוף, אגרות. לפי מינהל אוצרות טבע, סך כל תקבולי האגרה כולם מאז 2012 היה 34 מיליון שקל.

ההון שלא מגיע: היטל ששינסקי

חוק ששינסקי נחקק לפני יותר מתשע שנים, אבל קבע מראש שההנאה מפירותיו תתחיל בעוד זמן רב. סיבה אחת שכבר הזכרנו היא שקרן העושר תתחיל לפעול רק כשיצטברו בה מיליארד שקל. אבל סיבה שנייה היא שמס רווחי יתר לא אמור להיגבות מיד, אלא רק אחרי שהזכייניות החזירו 150% מההשקעה, ובמקרה של תמר - 200%.

מחברי דוח ששינסקי העריכו שבזכות ההסדר הזה "חלקם של המדינה והציבור ברווח הנקי, מהפקות הגז והנפט, יעלה משיעור של כשליש לשיעור של 52%-62%". זה המקור לטענה שמשמיע לפעמים שר האנרגיה יובל שטייניץ, שהמדינה לוקחת 62% מרווחי הגז.

הניסוח הזה מטעה משני טעמים. האחד, ההערכה של ששינסקי מדברת על הנתח הממוצע לכל אורך חיי המאגרים - עד 2063, לפי הדוח - כשבהתחלה הנתח יהיה נמוך יותר. השני, המס עוד לא משולם.
לפי בדיקה שפורסמה ב"גלובס", המאגר היחיד ששילם מס רווחי יתר היה מארי-B של דלק ונובל אנרג'י.

הוא הניב 460 מיליון שקל, אזל ב-2015. הסכום הזה נמוך מהרצפה שנקבעה לתחילת ההפעלה של הקרן. אשר לתמר, השותפות במאגר הודיעו בסוף 2017 שהחזירו 100% מההשקעה, לא מספיק כדי לשלם מס. מתי יתחילו לשלם? לפני כחצי שנה אישרו לנו מבנק ישראל שבשנה החולפת לא גבתה המדינה שקל אחד של מס ששינסקי. אמנם, כשנחקק החוק העריכו במועצה הלאומית לכלכלה שקרן העושר תתחיל לפעול ב-2018. אבל המועד הולך ונדחה. כשפרסמנו בדיקה קודמת בנושא, אמרו במשרד האנרגיה שמתמר יתחילו כנראה תשלומי מס ב-2020. שטייניץ העריך לאחרונה שזה יקרה באמצע השנה. הערכה עדכנית שפורסמה לא מזמן ב"גלובס" נקבה בחודש יולי, ואם זה יקרה - קרן העושר תגיע לרף מיליארד השקלים רק ב-2021.

אז תמלוגים יש, אבל "קרן לרווחת אזרחי ישראל", כשמה הרשמי, עוד אין. נראה שגם במשרד ראש הממשלה הבינו שהדיבור על "מאות מיליארדים" שזורמים בזמן הווה היה מטעה, שכן באתר המשרד פורסמו דברי נתניהו בשינוי קל. "עם היצוא שמתאפשר דרך הצינור הזה אנחנו נוכל לתת הכנסות של מאות מיליארדי שקלים לאזרחי ישראל", נכתב שם. "נוכל" - בלשון עתיד. ועל העתיד, כרגיל, המשרוקית לא עורכת בדיקות.

מצד אחד, מיליונים השתתפו במסע הלוויה של מנהיג יחידת קודס של משמרות המהפכה קאסם סולימאני. הדוחק הביא למותם של לפחות 60 בני אדם מחנק (השלטונות אסרו על משפחות ההרוגים לפרסם את תמונותיהם והם נקברו כמעט בחשאי). מחזות האבל של בכירי המשטר וההמונים ברחובות נראים אמיתיים וכנים. סולימאני היה יותר מעוד גנרל במשמרות המהפכה, הוא היה סמל לעוצמה איראנית וליכולת שלה להתנהג כמו מעצמה עולמית.

מצד שני, הרשתות החברתיות באיראן ומחוצה לה, שקשורות למתנגדי המשטר, מלאות בגילויי שמחה על חיסולו של סולימאני. ברובן פניהם של החוגגים מוסתרות במסיכות או כיסויים, או שהן מצולמות מתחת לגובה הכתפיים. החוגגים שרים שירים עם מילים בגנות סולימאני "השטן הגדול" ומביעים תקווה שאמריקה תמשיך בחיסולים עד להפלת המשטר. הפכים מוחלטים בדעת הקהל, שמאפיינים את המצב היום באיראן.

אוכלוסיית המדינה מונה יותר מ-83 מיליון תושבים. לצד המשטר עומדים בעיקר אלה שנהנים ממנו - בעיקר החמולות והמקורבים של משמרות המהפכה, אך גם של זרועות השלטון האחרות. אלה זוכים להטבות, כמו רכישת מטבע חוץ במחיר הרשמי הזול מאוד, אספקה של מוצרים חיוניים ובראש וראשונה עדיפות בתעסוקה. אלה מהם שקיבלו הוראות חד-משמעיות להגיע למסע הלוויה, עשו כן.

מנגד יש את מחנה מתנגדי המשטר, רובו ממעמד הביניים האיראני, שחש לו זיקה מערבית וחופשית יותר. הוא גם הפעיל בהפגנות הפוליטיות.

אבל מי שמדאיגים את שלטון האייטולות, הם ההמונים שאיכלסו את הפגנות ענק נגד השלטונות לפני חודשיים. המחאות הביאו לסגירתן של ערים שלמות ונרשמו אלפי הרוגים בדיכויין. אלה ההמונים שסובלים מהמצב הכלכלי הקשה, מהאבטלה שמגיעה לפי דיווחים של מתנגדי המשטר לקרוב ל-80%, וממחסור חמור במוצרי יסוד ובשירותים בסיסיים, כמו בריאות. גם המחנה הזה חגג את חיסול סולימאני, שכן הוא סימל בזבוז מיליארדי דולרים למטרות חוץ ולפרנסת היצוא האלים של המהפכה, על חשבון הציבור וצרכיו באיראן. ככל שימשך המצב הכלכלי הקשה והעיצומים, אי-השקט בקבוצה הזו יגבר.

שער הדולר מזנק

מדיווחי החדשות בחלק מכלי התקשורת בעולם לאחר חיסול סולימאני, ניתן היה להבין כי מדובר בעימות כמעט שווה כוחות בין ארה"ב לאיראן. האיום שנשקף מהמדינה האיסלמית אכן משמעותי, לאור מאגר כלי הנשק שעומד לרשותה והקו האידאולוגי הקיצוני שלה, שדוגל במאבק בכל מה שריח לא אסלמי/שיעי נודף ממנו. אבל בפועל איראן נמצאת באחת מנקודות השפל שלה בהיסטוריה מכמה בחינות, והחשובה שבהן היא הכלכלית.

בחינת הכלכלה האיראנית לא פשוטה בשל הניסיונות של המשטר להסתיר את המצב ואין כתמונת שער המטבע להעיד על כך. השער הרשמי עומד על 42 אלף ריאל לדולר. אבל אף אחד לא יכול לקנות דולרים במחיר הזה למעט המקורבים לצלחת וחברות ותאגידים ליצוא, שבהם שולטים משמרות המהפיכה. שערו האמיתי של המטבע האיראני בשוק השחור, כבר הגיע לאחר חיסול סולימאני ל-140 אלף ריאל - הפרש של 240%. במאי 2018, בטרם החלו העיצומים המחודשים של ממשל טראמפ, עמד השער השחור על 60 אלף ריאל לדולר - כ-100% יותר מהשער הרשמי בזמנו. בדצמבר השנה, עוד לפני החיסול, עמד השער על 130 אלף ריאל לדולר.

קרן המטבע העולמית מעריכה כי המשק האיראני הצטמצם השנה ב-9.5%. הנתון הזה מבוסס על נתונים רשמיים וכלכלנים בעולם מעריכים ששיעור הצמיחה שלילית גדול אף יותר.

שיעור האבטלה הרשמי באיראן הוא 12% ושיעור האבטלה בקרב צעירים עד גיל 30 מגיע ל-28%. אבל גם כלכלני קרן המטבע העולמית, שנצמדים לרוב לדיווחי המדינות, מטילים ספק בנתונים אלה. לפי מחקר כלכלי שנערך באוניברסיטת ברנדייס האמריקנית, האבטלה באיראן באמצע השנה שעברה הגיעה כבר ל-30% ולקרוב ל-50% בקרב צעירים. וכך גם בנתוני האינפלציה. רשמית היא מגיעה ל-30% בשנה. בפועל, לפי אותו מחקר אמריקאי היא עברה את ה-100%.

באיראן אין להשיג מוצרים רבים ותוכנית להקמת מפעלים מקומיים, שיספקו את התצרוכת המקומית, תקועה בין היתר בגלל קשיים ברכישת מכונות וציוד מחו"ל בשל העיצומים.

גם אם לא מקבלים את הנתונים האלה במלואם, ניתוח של הכלכלה האיראנית מהשנה האחרונה מראה שעשרות מפעלי ענק של תאגידים בינלאומיים נסגרו בשל העיצומים האמריקאים, חלק ניכר מתעשיית הנפט משותק ופרויקטים גדולים של פיתוח ותשתיות, שתוכננו עם גורמים בינלאומיים - נעצרו.

מחפשים נתיבי סחר 

איראן משוועת למציאת דרכי מסחר עוקפות עיצומים, אבל אירופה, שהבטיחה לפעול לכך והקימה את המיזם העוקף באמצעות סחר חליפין דרך צד שלישי, לא הצליחה להכניס אליו חברות גדולות מספיק והוא מדשדש.

רוסיה, סין ולאחרונה גם יפן, מנסות לפצות על כך. סין הודו ויפן היו יבואניות הנפט הגדולות ביותר מאיראן, וכשעיצומים החלו, פסק כמעט לגמרי קו הסחר הזה. ראש ממשלת יפן שינזו אבה הגיע לביקור בטהראן בחודש שעבר, והדיונים בין שתי המדינות לקיום סחר חליפין וכן לשימוש במטבעות קריפטו לעקיפת העיצומים, מתקדמים. אבל בכל אלה אין כמובן די, ועל ראשי המדינה להכריע על הכיוון שאליו יוליכו את המדינה.

אם יימשך המצב הנוכחי, נראה עוד ועוד מחאות נגד המשטר. המחאות שדוכאו באוקטובר-נובמבר היו מהחמורות ביותר, והובילו לסגירה יזומה של מערכת האינטרנט במדינה והן גבו אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים. המחאות אלה נבעו בעיקרן לא מהאכיפה ההדוקה של חוקי הדת, אלא מהמצב הכלכלי. קבוצות שסבלו מהגזירות הכלכליות בשל המצב, כמו המורים ששכרם קוצץ, נהגי המשאיות והמוניות בשל מחירי הדלק, היו הפעילות ביותר במחאות.

לכן, גל המחאות הבא הוא עניין של זמן בלבד ומשטר האייטולות מחפש דרך להראות לציבור שיש תקווה. על הענף הזה אמונים הנשיא רוחאני ושר החוץ זריף, שפועלים באירופה ובמזרח הרחוק להשיג אופק כלכלי, להרחיב את המסחר ובעיקר למצוא נתיב ליצוא הנפט, זרם המזומנים העיקרי למשק האיראני. עד כה מאמציהם הוכתרו בהצלחה חלקית בלבד. 

בישיבת סיעת כחול לבן, שלשום בתל אביב, נאמר לחברי הכנסת של הסיעה כי עליהם להיות מוכנים ומזומנים לשעות רבות של מליאה בראשית השבוע הבא. זוכרים? התפקיד הזה שאליו הם נבחרו לפני כמעט שנה: הצבעות, דיונים, נאומים, קבלת החלטות.

מיום ראשון, בכוונת כחול לבן לפעול לבחירת יו"ר כנסת במקומו של היו"ר המכהן הח"כ יולי אדלשטיין. המועמד שבו מדברים הוא ח"כ מאיר כהן מ"יש עתיד", שר הרווחה בין 2015 ל-2013.

בעוד שמו של כהן טרם הוצף באופן רשמי, מעט יותר משבוע מפמפמים בכחול לבן שיו"ר הכנסת אדלשטיין עשוי למצוא את עצמו מחוץ ללשכה המרוהטת בעץ עמוק וכהה בכנסת.

במספר הצהרות של יו"ר כחול לבן הח"כ בני גנץ, ראיונות של הח"כ יאיר לפיד ואמירות של ח"כים מן הבכיר ועד הזוטר, הם הסבירו שאם יו"ר הכנסת לא ישלים עם עובדת היותו של רוב של 65 ח"כים הקוראים להקמת ועדת הכנסת, הוא יוזז ממקומו. בכחול לבן ממתינים בסבלנות לשמוע ממנו, מבינים שהוא מורח את הזמן, מחכה לחוות דעת משפטית אחת - ואחריה עוד אחת, ומנסה להרוג את הזמן, פן מישהו אחר ינסה "להרוג" אותו. נכון ליום חמישי בצהריים, אדלשטיין המתין לחוות דעת נוספת של היועץ המשפטי עו"ד איל ינון באשר ל"זכות הוטו" שלו, אותו סעיף שהיה מוסכם בין הצדדים - כחול לבן והליכוד - בעת היציאה למערכת בחירות שלישית.

אדלשטיין לא צריך את ינון כדי לדעת שנייר הסכמה בין שני צדדים אינו גובר בשום מצב על הצבעת רוב במליאה וגם לא על הצבעת רוב בוועדה. אבל שיקוליו הם פוליטיים. יש לו 100 אלף איש מתפקדים לְרַצּוֹת ומשפחה אחת בבלפור הנושפת בעורפו.

בעוד בכחול לבן נוהגים באדלשטיין בזהירות מופלגת, ואחרי שבוע של מריחות, הודיע ח"כ אבי ניסנקורן שהם מאפשרים לאדלשטיין עוד יממה של קבלת החלטות - פוליטיקאי בכיר אחר אינו מכבס מילים.

בראיון אחר ראיון, ח"כ אביגדור ליברמן הולם, והאמירות שלו מפורשות. בחצי השנה האחרונה הוא לא תמך באורח מלא במדיניות כחול לבן: הם רצו להחליף את אדלשטיין כבר בספטמבר, אך ליברמן הודיע להם שלא יקום ולא יהיה עד שיושלמו כל ימי המשא ומתן על הקמת ממשלה.

בין ליברמן לאדלשטיין יש קירבה אמיתית, ולא רק בשל היותם עולי חבר העמים לשעבר. אדלשטיין הוא אדם נוח לבריות וחביב ברמה האישית על רבים בכנסת. הוא לא השתלח באף אחד אישית, וזאת על אף עלבונות קשים שספג בשנים האחרונות, בעיקר מחברי הסיעה שלו (אורן חזן, מירי רגב וגם שליחים מטעם בית ראש המממשלה).

מערכת היחסים של אדלשטיין עם נתניהו אינה טובה, בלשון המעטה. מאורעות טקסי יום העצמאות ה-70 לא נשכחו. המצב בין השניים ב 2018 התדרדר עד כדי איום אדלשטיין בהחרמת הטקס וכוונתו שעובדי משמר הכנסת לא ישתתפו. בסוף נרגעו הרוחות, חלפו מאז מים רבים בנחלי ישראל והשניים אפילו נצפו בחוגי בית פוליטיים לתמיכה אישית בנתניהו במערכות הבחירות המרובות שהומטרו עלינו השנה.

בסיבוב האחרון, בין נתניהו לסער, התעטף אדלשטיין בממלכתיות ובשתיקה. לא ראוי היה, לדעתו, שיו"ר הכנסת ישתתף בקמפיין של ח"כ אחד נגד ח"כ אחר, מתוך מפלגתו. יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, הרחיק לכת והאשים את אדלשטיין בפוטש. הוא טען שבמסגרת 21 הימים שהוקצו לאיסוף 61 חתימות שיאפשרו להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ מסוים, לאחר שנתניהו וגנץ כשלו במשימה בזמן שהוקצה להם, הוא ערך שיחות פנימיות כדי לאפשר את הטלת הממשלה על ח"כ אחר (שאינו נתניהו).

בליכוד, אדלשטיין לא רוצה לצאת נגד גדודי המשמיצים. שהוא יהיה מי שיירשם כמקים ועדת הכנסת ושותף לשלילת החסינות מראש הממשלה? הוא מתבונן על פיד הטוויטר של הבן. משם יוצאים עלבונות אישיים, קללות ומתקפות. הניסוחים הקטלניים של הציוצים של האיש הצעיר הטוען שהוא כותב את הכול "כאדם פרטי" - עוברים היישר לתוך קבוצות הווטסאפ של הליגוד ומשתלטות על סדר היום בפייסבוק. מדוע אדלשטיין צריך לספוג את הכול כאשר מטרתו הסופית היא להתמודד על ההנהגה? מספיק, הוא היה יו"ר הכנסת הרבה שנים, ייתכן שהגיע זמנו לעבור הלאה, כלומר להיות מוחלף.

מה צפוי בימים הקרובים? בכחול לבן, כאמור, מכנסים את חברי הכנסת ומורים לכולם שלא להיעדר מהכנסת בימים הקרובים. חברי הכנסת של ישראל ביתנו נמצאים גם הם כולם בישראל. חלוקת הכוחות בוועדת הכנסת - לכשתוקם, על בסיסה של הוועדה המסדרת - היא כדלקמן: 12 חברי כנסת מכחול לבן, העבודה, המחנה הדמוקרטי, הרשימה המשותפת; 12 ח"כים מהלליכוד, הבית היהודי + האיחוד הלאומי, הימין החדש , ש"ס ויהדות התורה; 2 ח"כים מישראל ביתנו.

כל השחקנים הפוליטיים בזירה מבינים כעת שהיועץ המשפטי של הכנסת יקבע כי אין מניעה להקמת הוועדה, כי אין ליו"ר הכנסת זכות וטו אפקטיבית. בראשית השבוע הבא, מד החום בבניין הנטוש בירושלים יעלה לרמות גבוהות. המליאה תכונס, ייתכן שיו"ר הכנסת יוחלף ותוך זמן קצר תכונן ועדת הכנסת וייקבעו דיוני חסינות, כבר בשבוע שאחריו.

מבחינת כחול לבן מדובר ב-Win Win. קמפייני הגעוואלד של נתניהו - רודפים אותי, מדיחים אותי, אני המסכן - כבר פחות עובדים על הציבור הישראלי.
מנגד, אם הח"כ מאיר כהן יהיה יו"ר הכנסת במהלך תקופת הבחירות, הרי שגם בראשית הכנסת ה-23, עד שתוקם ממשלה, המשרה החשובה הזו כבר לא תהיה בידי הליכוד, ונתניהו, גם אם ישיג תוצאה מרשימה בקלפיות, לא יוכל להריץ את כל משחקי החקיקה האהובים עליו בטרם מוקמת ממשלה. 

למה מתכוון השגריר פרידמן כשהוא מדבר על יו"ש

מספר חודשים לפני הצהרת ההכרה בסיפוח רמת הגולן של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, אמר השגריר האמריקאי בישראל, דיוויד פרידמן, כי הוא מצפה שרמת הגולן תישאר לעד בידיים ישראליות. בראיון ל"ישראל היום" בספטמבר 2018, הוא התווה את הכיוון של מה שהפך במרץ 2019 להחלטה פורמלית של הנשיא טראמפ. שישה חודשים.

כמו החצב המבשר את בוא הסתיו, בשלהי הקיץ אפשר לראות עמודים של חצבים בגובה, בפריחה קצרה לכמה ימים, מציצים ומעדכנים על העומד לבוא. אחרי שפרח החצב נושר, הבצל מתקיים בתוך האדמה עד שמגיע הסתיו.
השבוע עמד פרידמן בפני אורחי פורום קהלת (מכון מחקר ימני-שמרני) בירושלים ודיבר על שלושה תהליכים המתרחשים במשמרתו. האחד: מעמד ירושלים; השני: מעמד רמת הגולן; השלישי: מעמד יהודה ושומרון. "שלושה נושאים שאליהם ניגשנו בסדר יורד לפי רמת המורכבות שלהם", אמר פרידמן.

כנס קהלת, ביום רביעי, כונס בכותרת "דוקטרינת פומפאו", ביחס לאותה הצהרה של מזכיר המדינה מייק פומפאו מאמצע נובמבר 2019. פומפאו כינס אז מסיבת עיתונאים מיוחדת ובה אמר שחוות הדעת המשפטית במחלקת המדינה, שלפיה יישובים ישראלים ביו"ש הוקמו בניגוד לחוק הבינלאומי - אינה בתוקף יותר.

נאום פרידמן השבוע היה "החצב" של סיפוח יהודה ושומרון. פרידמן דיבר ברגש על הקשר והנוכחות היהודית באזורי יו"ש. "שם האזור יהודה אומר הכול. מדובר בשטח שבו הייתה נוכחות יהודית חשובה. שם לב ההתרחשויות התנ"כיות", אמר פרידמן וסיפק את הדוגמאות המוכרות: רכישת מערת המכפלה בחברון, שילה - שם הוחזק ארון הקודש לפני בניית בית המקדש בידי המלך שלמה. ופרידמן סיכם את דבריו: "דוקטרינת פומפאו אינה פותרת את המחלוקת על אזורי יו"ש, אבל היא מחזירה את הנושא לתוך המגרש", אמר השגריר והוסיף: "זה לא מעלים שני מיליון פלסטינים או יותר החיים ביו"ש, ואנחנו מאחלים שיחיו חיים של כבוד, שלום, עם עצמאות, גאווה והזדמנויות ונהיה מחויבים למצוא דרך לכך. לישראלים יש הזכות לחיות ביו"ש, זה לא אומר שזכותם של הפלסטינים לחיות שם נשללת, אלא מחפשים פתרון פרקטי שישפר את חיי כולם".

כך פרידמן. מה המסקנה מכל זה? אפשר לומר שתוך כמה חודשים, הממשל האמריקאי יבשר את הצעד הבא: סיפוח. גם אם לא סיפוח של אזור יו"ש, לכל הפחות ידובר על סיפוח של היישוביים הישראלים הרבים המפוזרים בשטח.

פרולוג

בשנת 1969, בתוך יצירת המופת הגדולה ביותר שלו וספר זיכרונותיו ממלחמת העולם השנייה - "בית מטבחיים 5" - טובע הסופר האמריקאי קורט וונגוט את השימוש הלשוני השכיח כל-כך בפי ניהליסטים ואקזסטינציאליסטים: "ככה זה". הספר רצוף תיאורי זוועה ואבסורד, כפי שרק מלחמה שטנית כמו מלחמת העולם השנייה מסוגלת הייתה לייצר. מוות נעדר פשר, אכזריות שאפילו לאלוהים אין מילים מולה, ובעיקר - התרחשויות כה אבסורדיות, כה שרירותיות וכה סתומות וחסרות תכלית, עד שאין לניצב מולן אלא למשוך כתפיו בביטול שכולו ניתוק רגשי ולהפטיר ביובש "ככה זה". ככה זה - לפעמים זוועות מתרחשות ללא כל סיבה והיגיון ומראית עין שניתן לנמק ולקטלג במדף תחת ערך שיכניס סדר או שיטה בגיהינום, עד שהתגובה האנושית הסבירה האפשרית היחידה היא "ככה זה".

ו"ככה זה", נדמה, היא התגובה האנושית הסבירה האפשרית היחידה גם בהתייצבו של אדם אל מול סיפור מותו המיותר כל-כך, של ערן הרנשטט ז"ל, שנסחף עם רכבו בליל יום ראשון השבוע בבנימינה, טבע בתוכו ומת. ככה זה לפעמים; אנשים מוצאים את מותם בלי שיהיה מישהו להאשים, בלי שיהיה אפשר להפנות אצבע - מתבקשת, ומעט מנחמת - לעבר מישהו, או משהו, כדי לתבוע הסבר, ואולי להצליח, גם אם בגלגלי המחשבה ובכוח הדמיון, להחיות את העבר ולהקים בו לתחייה את ערן, כדי שינהג אחרת, כדי שיימלט מהגורל שזימן לו החורף הסוער שאחז במושבה הוותיקה באותו לילה ארור.

1

ראשית - העובדות המוסכמות: בסביבות השעה שש בערב, שעה שרחוב העבודה ורחוב הנחל היו מוצפים באופן חסר תקדים (מעידים תושבי המקום), נוסע הרנשטט ברכבו לעבר ביתו שפונה אל רחוב הנחל ואל יובל התמסח שנשפך אל נחל התנינים. הרחוב, כאמור, מוצף ומכיוון שהוא נוטה בשיפוע כלפי מטה, נוצרת שלולית בממדי אגם במפגש הרחובות העבודה והנחל. רחוב הנחל קיבל את שמו מכיוון שכל הבתים היושבים בו פונים אל אפיק הנחל הקטן. הנחל אכזב ברוב ימות השנה, ובעיתות של גשם הוא מתמלא במים וזרימתו מתונה, מתוך כוונה להישפך לנחל התנינים, המצוי מרחק חצי ק"מ משם. הבתים ברחוב הם בתים פרטיים, בני כמה עשרות שנים, הממוקמים בחלק המזרחי של המושבה ומאוכלסים בוותיקיה, לצד דיירים צעירים יותר שרכשו את הבתים לטובת מגורים בחלק השלו והפסטורלי יותר שלה.

באותו יום, שלושה או ארבעה בתים ברחוב הנחל מוצפים לגמרי והמפלס התחתון בהם טובע במים. הגשם מכה בפראות לאורך כל היום וחלק הרחוב סובל מזרימה של מים ניתכים מלמעלה, לצד היקוות של מאות קוב של מי גשמים שממלאים את המקום מתוך מצוקה של מים שהנקיק הצר המשמש להם תעלת ניקוז ויובל, צר מלהכילם. השטח צפונית לנחל התמסך מיועד לחקלאות והוא נראה בשעות הערב הללו כאגם מוחלט ומושלם. אין זכר לירוק, אין זכר לתוואי הנחל, אין זכר גם לשביל העפר שמפריד בין חצרות הבתים הפונים לנחל ומשמש עבור התושבים דרך גישה לחניות הבתים. אגם אחד גדול. מסך עבה וגדוש של מים כבדים. חשיכה רעה, לצד רעמים וברקים ומהלומות בלתי פוסקות של רוח וגשם, הופכים את הראות לגרועה עד בלתי אפשרית.

חלק מדיירי מפגש הרחובות מצלצלים למענה הטלפוני של המועצה המקומית ומדווחים על ההצפה בבתיהם. אחרים יוצאים מבתיהם ונפגשים ברחוב כדי לשוחח ולשתף איש את חברו ושכנה את שכנתה במצוקה ובקושי. זה אירוע מאוד לא נעים, אבל רבים כמוהו ודומים לו התרחשו בכל רחבי הארץ במהלך 36 השעות החולפות. הדבר, כמובן, אינו מנחם איש מהדיירים שסלון ביתו הוצף, או שרכבו טבע - פשוטו כמשמעו - בשלולית הענק. שלושה רכבים, שבעליהם לא היו ערניים או זריזים מספיק להזיזם, טובעים במים עד גובה מושב הנהג.

המהומה גדולה, שעה שהשכנים מתכנסים מחוץ לבתים. לפתע מגיח רכב בצבע שחור-צהוב, שעליו סמל של חברת הצבעים "נירלט". השכנים מכירים אותו. זהו רכבו של ערן הרנשטט. הרכב דוהר במורד רחוב העבודה, כשפניו מועדות ימינה, לתוך רחוב הנחל, שם ממוקם ביתו של הרנשטט ושל בת זוגו חיה. אחד השכנים מפטיר לעבר חברו: "מה הוא עושה? הוא משוגע?", ומתכוון לכך שהרנשטט מאיץ לתוך מקווה המים - האגם - במהירות גבוהה, בלי לתת דעתו לעובדה שהוא נוסע אל תוך נחשול מים אדיר שמצוי בנקודה של יציאתו משליטה. המרחק שעל הרנשטט לעבור כדי להגיע לביתו, שם הוא מתעתד להחנות את רכבו, אינו עולה על עשרה מטרים. המרחק בין החניה בבית לבין גדת הנחל (ביום שבו המים לא מכסים על הכול) לא עולה על ארבעה מטרים. הרנשטט, ככל הנראה, אינו מזהה את עומק האגם שנקווה סמוך לביתו, אבל השכנים אינם מתעכבים על כך. הם טרודים בענייניהם, בהצפותיהם, ברכביהם הטובעים, בחצרות ובפתחי הבתים שכולם טובלים במים. הם נסערים ומפוזרי דעת, ולמרות שלפחות שלושה מהם ראו את הרנשטט מדהיר את רכבו ברחוב, איש אינו מוצא את הדבר להיות עילה לתודעת חירום. אחרי הכול, הרנשטט מתגורר שנים רבות ברחוב וביישוב. הוא מכיר את המקום טוב יותר מרוב שכניו הצעירים, וזו בוודאי אינה הסופה הראשונה שבה נתקל.

אבל הרנשטט לא משלים את הפנייה ימינה לכיוון חניית ביתו. במקום זה הוא נסחף בכוח הזרימה של המים ורכבו עובר משליטתו לשליטתו של הזרם. הוא נסחף מערבה לכיוון נחל התנינים - עניין שאחד השכנים שמשגיח בדבר, מתרגם להיות ניסיון תמרון של הרנשטט עם רכבו ולא היסחפות - ושט בעיקול הנחל מרחק 500 או 700 מטרים לכל הפחות. אחת השכנות רואה את הרכב בשעת ההיסחפות. ההיסחפות אינה פראית ומהפכת קרביים. היא נדמית לעין בלתי מיומנת כגלישה בלתי רצונית על גבי המים. הרנשטט מנופף בידו לשכנה. הוא מצוי כעת מרחק 200 מטרים מביתו וממפגש הרחובות הנחל והעבודה, בדרכו לנקודה שבה נעצר הרכב לבסוף. השכנה מצלצלת למשטרה ולמועצה המקומית. היא לא יודעת לומר שזיהתה על פניו של הרנשטט בעתה או אימה. אבל חשוב לזכור - היה גשום, היה חשוך, והמרחק בינה לבין הרנשטט עמד על כ-30 מטרים. היא מזהה שהדבר אינו תקין והיא נוהגת כפי שכל אדם היה נוהג במקומה. היא מצלצלת, אחוזת בעתה, לרשויות.

הרשויות בבנימינה אינן ערוכות לתרחיש כזה. המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה אינה מצוידת בכלי חילוץ ומנופים כבדים, וכוחות ההצלה שמוזעקים למקום - מאלתרים חילוץ של הרכב באמצעות כלי כבד, שאליו רותמים רצועות שנכרכות סביב הרכב ואז מושכות אותו מחוץ לנחל. משקלו של הרכב, הספוג במאות ליטרים של מים, יחד עם האנרגיה שמייצר הסחף של הנחל, והגשם הבלתי פוסק, הופכים את פעולת החילוץ לממושכת ומורכבת. הרנשטט אינו בין החיים שעה שהרכב מוצא מתוך המים. שמועה שמתרוצצת במושבה בבוקר המקרה טוענת אחרת, אבל אין לכך כל סימוכין. הרנשטט מוצא את מותו ברכבו, וכאשר זה נוחת על קרקע יבשה, כל שנותר למחלצים הוא לנסר את הרכב ולהוציא משם את גופתו של האיש בן ה-71. הוא מת מרחק כמה מאות מטרים מביתו. בסך הכול. ככה זה.

2

בבוקר המחרת, השמש זורחת על בנימינה ועל כל אזור השרון. השמיים תכולים, נעדרי כל רבב או כתם אפור, וזירת ההתרחשות לא מסגירה, אפילו לא ברמז, את פתח הגיהינום שנפער שם רק 12 שעות קודם לכן. הרחוב בוצי וכמה תושבים מסתובבים בנעליים גבוהות ובמגפיים מחוץ לבתיהם, מטלטלים את ראשיהם בתימהון למראה בתיהם שמלאו בוץ ומים. רכוש הושחת ואבד, מכוניות הושבתו - והטרדות הללו של פגעי הסופה מפירות את השלווה הפרטית של כל דייר ודייר. סקרנים, עיתונאים ונציגי המועצה המקומית מסתובבים באזור ומשוחחים עם השכנים. חלקם מדברים על צרות החולין שלהם, אבל כולם שותפים לאיזו בעתה שקטה ובלתי נתפסת של ההכרה שמרחק כמה מטרים מסלון ביתם המוצף, שכן שלהם מצא את מותו בתוך רכבו, שעה שעשה את דרכו לחניית ביתו.

ראש המועצה, איתי ויסברג, מסתובב בין השכנים. אחד מהם מזמין אותו לתוך ביתו ומקונן על כך שהוא התריע כמה פעמים על רמת הניקוז הירודה בסמיכות לנחל התמסח. הוא התריע גם בפניו וגם בפני קודמו של ויסברג בתפקיד - פינקי זוארץ ז"ל. פינקי נפטר מהתקף לב במהלך טיול משפחתי לתאילנד, לפני שנתיים. הוא התיישב לאכול ארוחת ערב עם ילדיו ותמי רעייתו, ואז לקה בלבו ומת. ככה זה. ככה זה לפעמים. דברים נוראים קורים לאנשים טובים ללא כל סיבה. מותו היכה את המועצה המקומית ואת התושבים בתדהמה. ויסברג היה אחד מאנשיו הקרובים. הוא נכנס לנעליו לאחר מותו ונבחר לעמוד בראש המועצה בבחירות האחרונות.

התושבים ברחוב מחפשים את מי להאשים. הכתובת הראשונה, המיידית, הבלתי נמנעת - כמעט - היא ראש המועצה. "היה אפשר למנוע את האסון הזה", אומר אחד השכנים שביתו הוצף. "למה צריך אסון כזה כדי שמישהו יתעורר?", הוא שואל, מגפיו ספוגים בבוץ, ומצביע על כלי הקידוח שמנסה להעמיק ולעבות את התמסח. שכן אחר אומר, "קשקוש. מחפשים את מי להאשים בכוח. אף אחד לא אשם. לא היה גשם כזה בבנימינה מאז שנת 2001. בעצם, גם אז הוא לא היה בממדים האלה. אני לא זוכר גשם כזה. אי אפשר להיערך לגשם כזה. מה, גם לטייפון צריך להיערך כאן בבנימינה? זה לא גשם - זה אסון טבע. אם מחפשים מישהו להאשים, צריך להאשים את הטבע".

3

"ערן אהב את הטבע. יותר מהכול, הוא אהב את הטבע. הוא חי את הטבע. הוא היה משוגע על הטבע", אומרת חיה, זוגתו לחיים. היא רוצה שבטלוויזיה ובעיתון יכתבו רק "חיה - בת זוגו של ערן הרנשטט". דוברת המועצה המקומית מכנסת מסיבת עיתונאים מאולתרת בחצר הבית. מרחק שלושה מטרים משם, מקום החניה של רכבו של ערן עומד ריק. חיה מבקשת למסור הצהרה קצרה ושלא ישאלו אותה שאלות על האסון עצמו. היא מבקשת לדבר רק על ערן. היא מספרת שהיה קצין בסיירת אגוז וקב"ט בשגרירות ישראל באיטליה. שהיה המנהל הטכני של "נירלט". אף שהגיע לגיל פרישה, מנהליו ביקשו ממנו שימשיך בתפקידו עוד קצת. עד כדי כך היה מוערך. עד כדי כך הצטיין בעבודתו. כשהיא מדברת, קולה מאמיר ונשבר, וכאשר היא עוברת לצעקה של כאב, ניתן לשמוע את אוושת גבעולי הדשא הירוקים ואת טפטוף המים הנושרים בטיפות כבדות מהגבעולים אל האדמה הספוגה. היא שבה ומזכירה את אהבתו לטבע. מספרת שאהב את הנחל - על שמו קרוי הרחוב - ושהיה מרבה לשבת בחצר הבית ולהתפעל ממנו באוזני חבריו שבאו לבקר.

שני בניה עומדים מרחק מטרים משם. הם צעירים בשנות העשרים לחייהם. הם אינם ילדיו של ערן, אבל הדמעות נקוות גם בעיניהם. ניכר שהם בוכים גם על אמם, גם על אהובה וגם על חוסר האונים שמזמן לאדם מפגש עם שואה פרטית כזאת, כך סתם, בגלל קצת גשם. "קצת גשם. בגלל קצת גשם איבדתי את אהובי. את האיש שלי", אומרת חיה. בסוף האירוע יוצאת אשרת דוברת המועצה עם שתי תמונות של ערן ומושיטה לעיתונאים, כדי שיצלמו, כדי שישבצו אותן בכתבות. בתמונה אחת מופיע ערן ז"ל אוחז תינוק בידו. זהו, כנראה, אחד מנכדיו. אין את מי וגם מוטב לא לשאול לזהות התינוק. תמונה שנייה היא מגנט, מהללו שנפוצים בשמחות ובאירועים. מגיע צלם - מצלם משתתפים בשמחה, ובסוף האירוע ממתין להם מגנט ביציאה מהאולם, מזכרת.

אני מחזיק את המגנט בכף היד ומצלם אותו - הכיתוב קורא "באהבה דגנית & יוני. 10.11.17". ערן מופיע בו בתמונה, לצידו חיה. שניהם מחויכים ולבושים בבגדים טובים. המצלמה לוכדת רגע סתמי מתוך אחד מ-100 אלף אירועים. תמונה אחת מתוך מיליון דומות לה. והנה עכשיו היא משמשת חומר עבור כלי התקשורת לשתף את הציבור במראה פניו של המנוח. ככה זה. ככה זה לפעמים. לעזאזל.

אפילוג

שתי שאלות מעסיקות את השכנים בבוקר המחרת. 1. למה הוא דהר לתוך האגם? 2. למה הוא לא פתח את הדלת וניסה לחלץ את עצמו? התשובה לשאלה השנייה פשוטה יותר - מנגנון הנעילה של דלתות הרכב הוא חשמלי. המים גרמו לקצר במנגנון החשמלי והדלתות ננעלו באופן בלתי הפיך. גם אם מנגנון הנעילה היה משוחרר, מסביר לי אחד מהעובדים במועצה המקומית, השילוב של הסחף והמים לא היה מאפשר לו לפתוח את הדלת. "מים בכמויות כאלה הם כבדים מאוד". כך שגם אם הבין בשלב מוקדם כי נקלע לתסבוכת הרת אסון, להרנשטט לא היה הרבה מה לעשות כדי להציל את עצמו. הוא היה אסיר של הנקודה שבה הטכנולוגיה של הרכבים המודרניים וחוקי הפיזיקה נפגשים לצומת בלתי פתיר עבור אדם אחד בן 71, בלילה חשוך וגשום במיוחד.

השאלה הראשונה מסקרנת יותר. והתשובה עליה לא ברורה עד לעצם הרגע הזה. מדוע דהר הרנשטט אל לב לבו של האגם שנקווה מרחק מטרים ספורים ליד ביתו? שכן אחד אומר כי ערן היה בוגר יחידת קומנדו, מי שצד ציפורים ופיחלץ אותן, וצד גם חזירי בר. היה לו קייאק. הוא לא היה נותן לשלולית גשם ליד הבית שלו לעצור אותו מלהגיע למחוז חפצו. וחוץ מזה - בליל המחרת הוא היה צפוי לנסוע לארצות הברית, לבקר את שלושת ילדיו, וכנראה שהיו לו סידורים לעשות. עם כל הכבוד לגשם ולשכנים המבוהלים - ערן היה עשוי ללא חת בעיני עצמו. ובאמת - מי יכול להעלות על הדעת שזה יסתיים כך? אז אולי מעט שאננות, לצד איזו פזיזות של מי שמצוי בקרבת ביתו ומתנהל במרחב הטבעי שלו; זה שסיתת בעשר אצבעותיו על האדמה שאותה הכיר יותר טוב מכל אדם אחר בעולם - למה שיפחד? למה שאדם יירתע מקצת גשם כשהוא קרוב כל-כך הביתה?

האפשרות השנייה שמעלים השכנים היא שהשילוב של הראות הגרועה והגשם הטעו אותו. שהוא לא זיהה את עומק השלולית כשהתקרב אליה, ומכיוון שנהג במהירות גבוהה, לא הצליח לתקן את טעותו עד שהיה מאוחר מדי. וכשניסה להפנות את הרכב לאחור (שניים מהשכנים טענו כי הם משוכנעים שנהג לאחור, מנסה לתמרן את המכונית), גברו עליו ועל הרכב המים, ובשניות שהיה לו סיכוי להיחלץ או להציל את עצמו, האמין, ככל הנראה, שיצליח לנהוג את דרכו מחוץ לאגם.

האפשרות השלישית - והיא כבר שלי - היא שככה זה. אנשים מקבלים אין-ספור החלטות מדי יום. חלקן מוטעות, חלקן טובות. לכולן יש השלכות. לשגיאות ולבחירות הנכונות. אי אפשר לחיות את החיים האלה מתוך תודעת אסון. אי אפשר לצאת בחשבון שמחירה של כל שגיאה בחישוב, בשיקול הדעת, בתכנון או בהערכה יסתיים במוות. תחושת סכנה, לצד תחושת זהירות ואחריות, הן עניינים יחסיים ומופשטים. אחד ירגיש סכנה בסיטואציה אחת, בעוד חברו יגיב בתנועת ביטול. ככה זה. לפעמים אנשים שוגים. לפעמים אנשים לא מזהים את פני האסון. לפעמים זה פשוט ככה. ואין הרבה מה לעשות. כי ככה זה. פשוט ככה.

לפעמים.

מנכ"ל בנק פועלים לשעבר אריק פינטו צפוי להתמנות לדירקטור בחברת בבילון וליו"ר החברה בהמשך. החברה צפויה להוציא זימון לאישור אסיפת בעלי המניות. 

המהלך מגיע בהמשך לצעד עליו דווח בחודש דצמבר האחרון, ולפיו נועם לניר החליט להיפרד מהשליטה בחברת הטכנולוגיה, וסיכם על מכירת מרבית מניותיו בחברה למי שהייתה עד כה בעלת המניות השנייה בגודלה בחברה - קרן אלפא של גבי דישי ומיכאל וייס. 

דישי, ממנהלי קבוצת הקרנות אלפא, צפוי להתמנות גם הוא כדירקטור בחברה. לפי העסקה, שהושלמה היום, קרן אלפא רכשה כ-23% ממניות בבילון מידי החברה הפרטית של לניר, חנפק, ונתח של כ-3% ממניות החברה מהמנכ"לית, שנית פאר צפוני (שינבעו ממימוש אופציות לא סחירות שהוענקו לה). התמורה הכוללת של העסקה היא כ-25.33 מיליון שקל.

באפריל האחרון פינטו הודיע במפתיע על עזיבת ניהול הבנק לאחר פחות משלוש שנים בתפקיד. פינטו עבד בבנק הפועלים מזה 39 שנים. לאורך השנים הוא התקדם בסולם הניהול, עד שמונה לחבר הנהלה. בתקופתו התמודד פינטו עם חקירת המס של הרשויות בארה"ב, ועדת שטרום והפרדת חברת כרטיסי האשראי ישראכרט מהבנק.

מזכר של ראש מפלג חקירות בלהב 433 סגן ניצב אסף ולפיש מגלה כי הדס שטייף חשפה לשיטתה בטעות את המקור, שהעביר לה את הטלפונים של יו"ר לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה. 5 ימים לאחר עדותה ושבועיים לאחר החשיפה הראשונית, שטייף נבהלה מחשיפת המקור, וביקשה לתקן את עדותה תוך השמטת שם המקור. במזכר מה-15 לינואר 2019, שהגיע לידי "גלובס" נכתב כי "התקשרתי להדס שטייף שמסרה לי שהיא מאוד פוחדת על חני נוה, ועל כך שהיא (הדס) עשתה טעות נוראית מבחינתה שמסרה לנו את השם שלה, ושהיא הייתה צריכה להתייחס לשם שלה כ'מקור', ושמבחינתה היא מוכנה לבוא ולמסור עדות חדשה מבלי שהמעורבות של חני תעלה".

ולפיש ציין במזכר כי "אמרתי להדס שטייף שאני אעביר את המסר שלה לדרגים הממונים עליי". לא ידוע למי בדיוק הועבר המסר, אולם העדות לא נמחקה והשם לא נמחק.

כבר במעמד מסירת החומרים למשטרה בראשון לינואר 2019, סיפרה שטייף לראש יאח"ה נצ"מ יואב תלם וסנ"צ אסף ולפיש כי המקור לטלפונים הוא חני נוה, אשתו של אפי נוה. שטייף הוסיפה פעמיים כי היא מבקשת שלא לחשוף את שמה של חני, ושהיא מספרת את הדברים להבנת התמונה במלואה בלבד.

בעדותה של שטייף ב-10 לינואר, היא פירטה בהרחבה אודות פגישה שקיימה שטייף יחד עם הפורץ יולי רוזנברג ועם חני נוה לצורך השגת החומרים ופריצת הטלפונים. במעמד הפגישה הוחלט כי רוזנברג יאסוף את החומרים מהמעבדה על מנת שינסה את מזלו במלאכת הפריצה והפקת החומרים.

כזכור, המשטרה החליטה שלא להעמיד לדין את שטייף, חני נוה ורוזנברג בגין מעורבותם בפרשת הפריצה לטלפון. המשטרה הבטיחה לשלושתם חסינות, בטרם העידו בפני חוקרי להב 433 . ממידע שהגיע לידי "גלובס" ומתפרסם כאן לראשונה, מתבררת עילת סגירת התיק. הפרקליטות סגרה את התיק נגד השלושה בשל "חוסר בראיות" בצירוף עילת "חוסר עניין לציבור". בכיר בפרקליטות אומר ל"גלובס" כי העובדה שהשלושה מסרו את עדותם תחת "פסקת חסינות" מפני הפללה עצמית, היוותה קושי של ממש להעמידם לדין. אולם על פי האמור לעיל, עולה כי שטייף מסרה פרטים בנוגע לחני נוה לפני שהובטחה לחני חסינות. חרף זאת, חני נוה לא נחקרה באזהרה, וכאמור הפרקליטות החליטה לסגור נגד כל השלושה את התיק.

בעדותה של שטייף במשטרה היא ציינה כי היא ישבה על החומרים ימים ולילות, ואף נחשפה "לעוד ועוד דברים שגורמים לי ל'כאבי בטן'. בין היתר, מערכת הקשרים שאפי נוה ניהל עם עיתונאים בכירים, הדרך בה מצאו דרכם לאמצעי התקשורת מינוי שופטים, וכעיתונאית - התביישתי. בעצם הבנתי (שיש) מערכת של 'תן' ו'קח' בין אפי נוה לעיתונאים שהיא נוגדת את חוקי האתיקה העיתונאית, סוויטות, מסעדות וכיוצא באלו".

התכתבויות נוה עם עיתונאים אף תויקו לתיקיות על פי שמות העיתונאים. דבריה של שטייף, עוררו גורם בלשכת עורכי הדין שהחליט לבדוק את ההתקשרות של הלשכה עם שטייף עצמה. מן המידע עולה כי שטייף בעצמה קיבלה הטבות באלפי שקלים מלשכת עורכי הדין. בינואר 2017, היא השתתפה בפאנל שעסק בשאלה 'איך עובדים עם כתבים פליליים?', ממסמך שהגיע לידי "גלובס" עולה כי הלשכה מימנה עבורה ועבור בן זוגה טיסה הלוך ושוב לאילת וכן מלון לשני לילות.

בתגובה לשאלת "גלובס" מי מימן את טיסת ושהות הדס שטייף במלון, נמסרה מטעמה של שטייף התגובה הבאה: "מדובר בנאשם בפלילים המנסה להסיט את הזרקור מהמעשים החמורים על ידי הפרחה לאוויר של טענות מטענות שונות ומשונות. כבר מהמעט שנחשף לגבי המעשים בהם היה מעורב אפי נוה, רעדה האדמה, והחשיבות הציבורית האדירה בעצם חשיפת חומרים קשים אלו ברורה לכל. שטייף קוראת לרשויות החוק לבדוק בהקדם החומרים הנוספים הנמצאים בידיהם, מאחר והאינטרס הציבורי מחייב חשיפת וחקירת מעשים חמורים נוספים במידה ויתגלו כאלה".

גילוי מלא: במענה לבקשת התגובה באת כוחה של הדס שטייף עורכת הדין רוני אלוני סדובניק פנתה לעורכת "גלובס" וטענה כי בקשות "גלובס" כי שטייף תתייחס ותגיב לפרסומים צפויים לגבי חלקים בעדותה מהוות הטרדת עד.  יובהר כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלנו הפניות לקבלת תגובות בנושא נעשות אל עורכת דינה של שטייף ולא אל שטייף ישירות. "גלובס" ימשיך להקפיד על בקשת תגובות לכל ידיעה עיתונאית, כפי שמתבקש ומתוך חובתו העיתונאית והאתית, וללא משוא פנים.

"מג-זיט" - כך מכנים כלי התקשורת בבריטניה את הפצצה התקשורתית שהטילו אמש (ד') הנסיך הארי ורעייתו מייגן מרקל, כשהודיעו בהפתעה כי הם פורשים מתפקידיהם הרשמיים במשפחת המלוכה הבריטית ואף עוזבים את בריטניה - לפחות לחלק מהזמן - לטובת מערב קנדה. השם מתייחס כמובן ל"ברקזיט" ההולך ומתקדם בימים אלו ומוביל לפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, אך גם רומז לכך שהגורם האשם העיקרי בפרישה ממשפחת המלוכה הוא השחקנית האמריקאית, שנישאה להארי ב-2018.

Tomorrow's @Telegraph front page:

"Harry and Meghan quit the firm"#TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/W7q5Hh0Jdy

- The Telegraph (@Telegraph) January 8, 2020

החיכוכים היו שם קודם. בין אם בסלידה מצד בית המלוכה מכך שאביה של מרקל חשף סודות מהחתונה תמורת מיליוני דולרים; ביחסים המתוחים עליהם דווח בין הארי ומייגן לבין אחיו הבכור וויליאם ואשתו קייט; בהדלפות על חוסר שביעות רצון מהזוג הצעיר בארמון באקינגהאם; ועד לנאום חג המולד האחרון של המלכה אליזבת השנייה, שבו נעדרה באופן בולט תמונה של בני הזוג ובנם משולחנה של המלכה. למרות זאת, ההודעה אתמול, לפי כלי התקשורת הבריטיים, תפסה בהפתעה מוחלטת את המלכה אליזבת, את נסיך הכתר צ'ארלס ואת האח וויליאם. ה"סאן" הבריטי דיווח על אווירה של "מלחמת אזרחים" בתוך משפחת המלוכה, וכי המלכה, בת 93, "נפגעה קשות" מהמהלך. קיבצנו כמה שאלות בנוגע לעתיד של הזוג.

MAIL: Queen’s fury as Harry and Meghan say: We Quit #TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/eSR5D1bvPZ

- Neil Henderson (@hendopolis) January 8, 2020

מה משמעות ההודעה האתמול?

המשמעות המעשית של ההודעה היא כי הזוג לא ימומן ככל הנראה יותר על ידי הקרן של משפחת המלוכה הבריטית, בשל החלטתו לא להיות עוד "חברים בכירים" בו, הנושאים את חובות המשפחה באופן קולקטיבי. לא ברור אם עדיין יקחו חלק במסעות לקידום בריטניה במדינות שונות, כפי שמשרד החוץ הבריטי מתאם מדי פעם לחברי בית המלוכה, ואם יוזמנו לארוחות חגיגיות בהם נפגשים חברי בית המלוכה עם מנהיגים שונים (כפי שאירע בפסגת נאט"ו בלונדון בדצמבר האחרון). השניים אמנם הביעו את הערכתכם ו"אמונם המלא" במלכה אליזבת, אך פסעו צעד גדול מאוד - שמשמעותו סמלית - בדרך לעזוב למעשה את משפחת המלוכה על ענייניה השוטפים.

EXPRESS: Queen’s dismay as Harry and Meghan step back from Royal Life #TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/1z5YiY7NG4

- Neil Henderson (@hendopolis) January 8, 2020

כמה כסף מפסידים הארי ומייגן מרקל על ידי המהלך?

משפחת המלוכה הבריטית נחשבת לאחת העשירות ביותר בעולם, עם הון מוערך של כ־88 מיליארד דולר, הכוללים כסף מזומן, תכשיטים ואוצרות היסטוריים, אך בעיקר נדל"ן שכוללים אחוזות ושטחים ברחבי הממלכה המאוחדת. כלי התקשורת הבריטיים העריכו היום כי הזוג מוותר למעשה על כ־5.5 מיליון ליש"ט בשנה שהוקצו להם עד כה, ממגוון מקורות, כולל מענק הריבון שנמצא לשיקולה של המלכה וחלק מהכנסות הנסיך צ'ארלס.

MIRROR: They didn’t even tell the Queen #TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/sXYtkYjvyD

- Neil Henderson (@hendopolis) January 8, 2020

עם זאת, בני הזוג מיהרו להודיע כי ישמרו את הבית שקיבלו במתנה מהמלכה אליזבת בווינדזור, כדי שיהיה להם מקום לשהייה במהלך הביקורים באנגליה. "תמיד יהיה לנו בית בממלכה המאוחדת", הודיעו היום בני הזוג בהודעה. כלי התקשורת ציינו, כי בני הזוג השקיעו לאחרונה 2.4 מיליון ליש"ט בשיפוץ הבית, על חשבון משלם המסים הבריטי. למעשה, הציבור הבריטי משלם מדי שנה כליש"ט אחד לאדם לבית המלוכה, בין אם להוצאות נסיעות, תחזוקה, מגורים, אבטחה או שלל הוצאות אחרות (טקסים, פרחים, אומנות ועוד).

TIMES: Harry and Meghan quit roles amid Palace split #TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/e3W4P3KSBS

- Neil Henderson (@hendopolis) January 8, 2020

האם הארי ומייגן באמת יצטרכו לפרנס את עצמם?

בני הזוג הודיעו כי הם ינסו "לצאת לדרך עצמאית", כולל האפשרות לעבוד בעבור שכר שנתי, האסורה כעת לפי חוקי המלוכה הבריטיים. אבל הזוג אינו צריך לדאוג, יש להם מיליונים באופן אישי. הארי קיבל ירושה של כ־20 מיליון ליש"ט מאמו דיאנה, בעוד מרקל היתה שחקנית ודוגמנית מצליחה שהרוויחה על פי הערכות מסוימות מיליוני דולרים באופן עצמאי. לפי הערכות, שווי הנכסים המשותף שלהם עומד על 34 מיליון ליש"ט.

He was left to die
Days before his death, NYC teen tells grandma how pal accidentally shot him and did nothing to help pic.twitter.com/sNU2Qc7qdb

- New York Daily News (@NYDailyNews) January 9, 2020

האם היו מקרים קודמים?

המקרה המפורסם ביותר, ואולי זה שבגללו גם מופנית חלק מהאשמה באופן אוטומטי כלפי מייגן מרקל, הוא של מלך בריטניה אדוארד השמיני, שוויתר על כס המלכות כדי שיוכל להתחתן עם ווליס סימפסון.

NEW YORK POST: Megxit #TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/LuNIITagsA

- Neil Henderson (@hendopolis) January 9, 2020

סימפסון האמריקאית היתה גרושה, אך בעלה הקודם היה עדיין בחיים, דבר שעמד בניגוד לכללי הכנסייה האנגליקנית. אדוארד ו-ווליס נאלצו לעזוב את בריטניה לאחר הצעד, וחיו בצרפת ובארה"ב. הארי, לעומת זאת, הוא רק שישי בסדר הירושה לכתר הבריטי, אחרי אביו צ'ארלס, אחיו וויליאם וילדיו. אולי זו הסיבה שמעולם לא ראה את עצמו כמלך לעתיד, והתנהג באופן פחות "מלכותי". בין השאר תועד שיכור במלון בלאס-וגאס או מחופש לנאצי במסיבה.

GUARDIAN: Harry and Meghan to ‘step back as senior royals’ #TomorrowsPapersToday pic.twitter.com/DOgbaGFVfc

- Neil Henderson (@hendopolis) January 8, 2020

מה יעשו כעת בני הזוג?

המהלך שהגיעו לשיאו בהודעה אתמול תוכנן ככל הנראה במשך חודשים ארוכים על ידי הארי ומייגן מאחורי גבם של בני המשפחה המלכותית ושלל הפקידים בארמון. כמה שעות לאחר ההודעה עלה לאוויר אתר אינטרנט חדש - sussexroyal.com (הארי ומייגן הם הדוכס והדוכסית מסאסקס) - שבו מידע על פעילותם הציבורית של הזוג מעתה והלאה. באתר יש הבהרה לגבי העובדה כי לא יקבלו יותר כספי ציבור אחרי פרישתם. השניים מצהירים כי יקימו קרן צדקה "במתכונת חדשנית", שתסייע לקהילות במצוקה, לצד הצגת תמונות שלהם עם מנהיגים עולמיים. כל נסיעותיהם הפרטיות, נכתב בו, יכוסו על ידם באופן עצמאי. לפי הדיווחים בבריטניה, הזוג, ביחד עם בנם הצעיר בן השנה ארצ'י, צפויים לגור בוואנקובר שמערב קנדה.

חריש קמה רק לפני שנים ספורות באזור צפון השרון. 45 דקות מתל אביב ומחיפה. לא רבים זוכרים, אבל העיר שבמקור הייתה אמורה לקום כעיר חרדית בגבעות הצופות על ואדי ערה, שינתה יעודה ל"עיר לכולם", זאת בעקבות פסיקת בג"ץ שלא אפשר את הרעיון. המוטו של חריש הוא שהתשתיות יחכו לתושבים - ואכן, היצע גדול של דירות נבנה מראש, והביקוש, כך יעידו המחירים הזולים בעיר - לא עומד בקצב הבנייה. לא לגמרי עיר רפאים, אך האמת צריכה להיאמר: למרות הסיוע הממשלתי הנכבד במיצוב העיר, דירות רבות עדיין מחכות לתושבים.

אמנם לאחרונה הגדירה הלמ"ס את חריש כ"עיר מספר אחת בישראל במספר הדירות החדשות שנמכרו בה בסיכום הרבעון השלישי של השנה", אך נדמה שהפוטנציאל של העיר יחד עם הדחיפה של משרד השיכון עדיין לא מומש. יצחק קשת, ראש העיר חריש, משוכנע שממש בקרוב העיר תמריא. המשימה שלו היא להביא את הישראלים לשם והוא משוכנע שהם כבר יתאהבו במקום. את הנחמה הוא מוצא בעיר חדשה אחרת שתוכננה וכבר מביאה קבלות, ואומר "למודיעין זה לקח 20 שנה, לנו זה ייקח פחות". 

חריש עלתה לכותרות בשנה החולפת פעמיים. בחודש יולי האחרון הצטרף קשת למחאה שקמה בעקבות כניסת עשרות משפחות המשתייכות חסידות אהרן הנחשבת לקיצונית. קשת פרסם אז טור חריף נגד התושבים החדשים שבאו חרף התנגדותו. בעניין זה אמר ל"גלובס" כי "יש לי בעיה עם קבוצות אוכלוסייה שעלולות להשפיע בצורה שלילית על האווירה העירונית". בנוסף, עלה בכלי התקשורת קמפיין מדובר לעיר בכיכובם של מגי אזרזר וקותי סבג, מהם בוחר קשת להתנער חלקית. "יש הרבה דיס אינפורמציה, והצרכן מושפע מזה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לגרום לישראלים לבוא לחריש ולהיחשף לעיר. הקמפיין בהשתתפות אזרזר וסבג היה של שכונת בצוותא, שכונה שיתופית, זה לא מהלך שלי אבל הוא הביא לגידול של 50% בחיפוש דירה בחריש".

הזירה

החיים עצמם > "עוד לא קמה בישראל עיר שצומחת בקצב של 6,000 תושבים בשנה (מאז 2017). זה לא קורה מאליו. אנשים לא מגיעים לפה בגלל מחירי דיור סבירים. הקטר שמוביל את הנהירה לחריש הוא החינוך. ברוב הערים בארץ כשבונים שכונות, התשתיות מזדנבות מאחור. בחריש בתי הספר וגני הילדים חיכו לתושבים. רשות אחרת צריכה להתחנן לתקציבים כאלה ולנו יש 'בנק ייעודי' ממשרד החינוך שמאפשר לי לשחרר הרשאות ולהיערך שנתיים מראש. חלקם עוד לא מאוכלסים. נתנו ליזם אחד (שפיר) את כל העבודה וכשיזם אחד בונה הכול, תוך 36 חודשים מוסרים דירות. המודל היה שלא מכניסים תושב אחד עד שכל השכונה מוכנה. התושבים לחריש מגיעים מכל הארץ, כולל מיישובים ערבים. לא בדקתי מחקרית, אבל לתחושתי הרוב מגיעים מנתניה. זוגות צעירים שמרוויחים יפה, במקום לקנות דירת 3 חדרים בבניין ישן בקומה 4 בלי מעלית, קונים דירת גן או דירת גג בחריש. נוצרה פה קהילתיות והדדיות. חשבנו בהתחלה שזה מאפיין את השכונות הראשונות, אבל זה בכל מקום. חילונים ודתיים חיים באווירת חג. חריש היא שיאנית היתרי הבנייה. יש לנו ועדה מיוחדת עם סמכויות של ועדה מקומית ומחוזית. אישורים מתקבלים תוך 4 חודשים ולא 4-10 שנים כמו בערים אחרות. בכל חודש יוצאות לשוק מאות דירות חדשות. יש תחלופה מתמדת וכל פרויקט מתאכלס ב-90%. לראיה פתחנו מספר בלתי נתפס של 9 בתי ספר ו-64 גנים בשלוש שנים". 

השוק הישראלי > על הפרסומים על דירות רבות שנותרו ריקות היות שנרכשו על ידי משקיעים ועל מחירי השכירות הנמוכים (במוסף נדל"ן של גלובס פורסם כי דירת גן 5 חדרים הושכרה ב-2,800 שקל לחודש בלבד), אומר קשת כי "גל ההשקעה שייך לגלגול הקודם לפני שכחלון הוציא את המשקיעים. המגמה התהפכה. רואים משפרי דיור שיש להם נכסים. המחירים עלו בתקופה האחרונה גם להשכרה. המחיר שאת מדברת עליו תלוש ומשקף את עונת החורף שפחות נפוצה למעברי דירה. לעומת הגידול בתושבים, קצב הגידול של העסקים המסחריים הוא איטי. אנחנו מפתחים אזורי מסחר ותעשייה במחירים זולים. אני מאמין שאחרי שיגיעו תתפוגג העננה שיש מעל חריש".

מהלך שיווקי שאתה גאה בו > "בקרוב נשיק קמפיין שיביא בשורה, לא בנוסח "בואו תקנו אצלנו דירה". אנחנו מכוונים לשקף את הערך שבן אדם מחפש בחיים והוא ימצא את זה בחריש. שכרנו את שירותי האסטרטגים אסף חתוכה ועמית פס מחברת "פרה כחולה" ונעלה איתו בחודשים הקרובים". 

מהלך שיווקי שהיית רוצה למחוק > "מהלך המיתוג הראשוני היה טקטי ולא אסטרטגי. הוא הגביר את התודעה לעיר, אבל אפשר היה לעשות אותו אפקטיבי יותר. זה לא קלע, לא בגלל כסף אלא בגלל שצריך היה להגיע לאנשי מקצוע טובים ולא כאלה שמוכרים לנו סיפורים. הקמפיין החדש מתקן את זה".

תן כותרת > "תוך שנתיים נכפיל את מספר התושבים בחריש ונגיע ל-30 אלף תושבים".

מה שקורה עכשיו > "הושקעו יותר מ-2.5 מיליארד שקל בתשתיות. זו עיר חדשה שמתוכננת מהיסוד ולכן אין בסיס להשוואה. התשתיות מחכות לתושבים בשונה משאר הערים בארץ שנאלצות להתרחב על בסיס הקיים".

פוליטי 

יש תלונות על פקקים ביציאה מכביש 6 לכיוון חריש. למה זה צריך לקרות בעיר חדשה? 

"ראש הממשלה ביקר בחריש כבר 3 פעמים ודלתות לשכות השרים פתוחות בפניי. לעומת הקצב המהיר שעבדנו מול כל משרדי הממשלה, מול משרד התחבורה ההתנהלות הייתה בעצלתיים. עם כניסת בצלאל סמוטריץ' לתפקיד השר אנחנו מרגישים שרוח אחרת נושבת. גם מנכ"לית המשרד מתנהגת אחרת. נדרשים מהלכים של חיבור חריש לכבישים ראשיים. גיבשנו תכנית לעיר שתתנהל בתחבורה ציבורית באופן מלא במודל שאין בארץ עם רשת חיבור לרכבת ולערים אחרות, כמובן לא בשבת. אם נצליח ליישם את התכנית לא נצטרך להסתמך על כל התכניות הארוכות טווח של משרד התחבורה ואיכות החיים פה תשתפר".

אישי

דמות המודל שלך לחיים > ח"כ דודי אמסלם (כיום שר התקשורת). "הוא היה בחריש עוד לפני שנכנס לכנסת ועזר לי בידע ובניסיון בקבלת החלטות חשובות. לא היינו מגיעים למצב שהתשתיות מחכות לתושבים אם לא היינו חותכים דברים. יש לי גם חיבור מיוחד לנתניהו. זה חיבור אישי שפתח לי דלתות. בלעדיו לא הייתה החלטת ממשלה להקים את חריש. מהרגע שהצלחתי להביא אותו לפה זה טס".

פריט שתמיד לוקח איתי בתיק > "ספר ליקוטי עצות על פי תורתו של רבי נחמן מברסלב".

הגלגול > "כשאשתי ואני היינו סטודנטים חיפשנו לגור קרוב לטבע במקום לא הומה. עברנו לחיפה מהמרכז כי היא למדה באונ' חיפה. לפני 11 שנה עברנו לחריש, עיר חדשה אחרי 20 שנה שלא הוקמה עיר בישראל. עוד הייתה בה ועדת קרואה שהתעלמה מהתושבים ומצאנו את עצמנו נדרשים להיאבק על דברים בסיסיים עד שבג"ץ הורה לוועדה להכניס נציגים מהתושבים. לאחר מכן התקיימו בחירות ונבחרתי לראשות העיר ברוב קולות. ב-2018 נבחרתי לקדנציה שנייה. עברתי את כל המחוזות בחברה הישראלית: גדלתי במשפחה מסורתית, התחנכתי בחינוך ממלכתי חילוני ובשלב מסוים התקרבתי ליהדות וחזרתי בתשובה. אני מכיר את ציפור נפשו של כל מגזר ואני יודע שכל המגזרים צריכים לחיות ביחד כי אין דרך אחרת".  

על רגל אחת

תפקיד: ראש עיריית חריש

גיל: 40

מגורים: חריש

נשוי לשלי ואב ל-5 (אליה, הודיה, רחל, נחמן ויהודה)

המספרים מדברים

2.5 מיליארד שקל השקעה ממשלתית בחריש.

תושבים: 15 אלף

השקעה בתלמיד: 13.5 אלף שקל לתלמיד בשנה

250 מיליון שקל: השקעה בבניית מוסדות חינוך

שוק הנדל"ן למגורים במנהטן רשם ב-2019 את אחת השנים הגרועות ביותר שלו מזה כמעט עשור. לפי ניתוח על בסיס נתוני הרישום של העסקאות בעיר, קצב המכירות של דירות קיימות (יד שנייה) במנהטן ירד בשנה שחלפה לקצב האיטי ביותר מאז 2011. מחירי הדירות ירדו ברבעון השלישי של 2019 לשפל של ארבע שנים, ונשארו ברמה נמוכה דומה גם ברבעון הרביעי.

המחיר החציוני של דירות במנהטן, כולל דירות חדשות, ירד ל-999 אלף דולר בשני הרבעונים האחרונים. הוא לא היה מתחת למיליון דולר מאז הרבעון השלישי של 2015. המחיר החציוני של דירת קונדו במנהטן היה 1.58 מיליון דולר, והמחיר החציוני של דירה קואופרטיבית היה 799.5 אלף דולר. מכירת דירות ותיקות במחיר נמוך יחסית - פחות ממיליון דולר - עלתה ב-5.8% ברבעון הרביעי בהשוואה לרבעון המקביל ב-2018. הקונים נמשכו לשוק על ידי ריביות משכנתה נמוכות יותר השנה.

יש רק סימנים מעטים לאופטימיות בשוק ב-2020. פרדריק פיטרס, מנכ"ל סוכנות הנכסים Warburg Realty, אומר שנכסים שעומדים כעת למכירה בסוכנות שלו מגיעים כעת במחירים הגיוניים יותר, והמחירים המבוקשים על דירות קיימות נחתכים, מה שמגביר את הסיכוי שהקונים ישתפו פעולה סוף סוף. "בכל יום אנחנו מקבלים ערימות של דוא"ל על הורדות מחירים, 20 עד 25 ביום", הוא מוסיף.

גם מספר החוזים שנחתמו בבניינים חדשים במחירים של 4 מיליון דולר ויותר ירד ב-35% ב-2019 בהשוואה ל-2018, משום שיזמים של בניינים משותפים לא מיהרו להוריד מחירים. "זהו שוק שברירי בכל מדידה, והשורה התחתונה שלו היא מילה אחת - המחיר", אומרת דונה אולשן, מתווכת במנהטן שעוקבת אחרי שוק דיור היוקרה.

"הירידה בשוק הייתה מהממת", אומר גרגורי היים, הכלכלן הראשי של הולסטד ובראון האריס סטיבנס, "מכיוון שהתרחשה במקביל לכך שהכלכלה הייתה חזקה, האבטלה הייתה בשפל של 50 שנה, המשכורות עולות ושוק המניות רושם שיאי אחרי שיא. בדרך-כלל מחירי דירות המגורים יורדים בשיעור כזה רק בתקופות מיתון, כאשר אנשים חוששים למשרותיהם ולהשקעות שלהם".

נראה כי השוק של מנהטן נפגע מבעיות אחרות, כולל מיסי העברת בעלות גבוהים יותר על נכסים שנמכרים בשני מיליון דולר ויותר, וההשפעה המתמשכת של השינויים במס הפדרלי שמפחיתים את יכולת הניכוי של מיסי מדינה ורשות מקומית ומעלים את עלויות בעלות על נכס דיור במקומות של מס גבוה כמו העיר ניו יורק.

אנליסטים אומרים שגם החששות ממיתון שלא היה ציננו את השוק ב-2019, כמו אי-הוודאות לגבי הכיוון הכללי של ארה"ב. ג'ונתן מילר, שמאי ונשיא חברת מילר סמיואל, אומר שהוא צופה האטה ב-2020 כאשר המירוץ הנשיאותי יצבור תאוצה. "זו תקופת שיא של אי-ודאות", אומר מילר, "חשיבה הגיונית לא מחזיקה כאן מעמד".

השינוי במס העברת הנכסים של מדינת ניו יורק גרם לעלייה במכירות ובמחירים ברבעון השני, בגלל הקונים והמוכרים של דירות היוקרה שמיהרו לחתום עסקאות לפני כניסת המס החדש לתוקף. ברבעון השלישי המכירות הללו צנחו, לפי הבדיקה של הוול סטריט ג'ורנל.

לעומת זאת נרשמה עלייה של 33% במכירות דירות קונדו בבניינים חדשים באותו רבעון, כולל מכירה של יותר מ-400 דירות בשני בניינים בלבד - מנהטן סקוור אחד, מגדל זכוכית על הלואר איסט סייד, והדסון יארדס 15, מגדל זכוכית בווסט סייד.

שוק היוקרה: החריג שקובע שיאים

פינה אחת של השוק הייתה חריגה וקבעה שיאים: נכסים בשווי 25 מיליון דולר לפחות. מולטי-מיליונרים ומיליארדרים קנו 56 דירות ו-townhouses (בתים של כמה קומות בערים, כולל דירות גן) ברמת מחיר זו, וזהו שיא שנתי.

הנכס היקר ביותר שנמכר אי-פעם בארצות-הברית שייך לסטטיסטיקה הזו - דירת קונדו בסטנרל פארק 220 שנמכרה ב-240 מיליון דולר. 18 מהנכסים היקרים הללו היו נכסי יד שנייה שנמכרו מחדש.

אולשן אומרת שהיה שינוי לטובה בחוזים שנחתמו על נכסים במחיר ארבעה מיליון דולר ויותר בנובמבר ובדצמבר, ומכירות דצמבר היו החזקות ביותר בשלוש שנים במה שהיא כינתה "הגאות הגואלת של סנטה קלאוס", שנבעה מהורדת מחירים.

אך היא הוסיפה שמספר החוזים הללו שנחתמו ברבעון הרביעי פיגר מאחורי הרבעון הרביעי של 2018 ב-7%, ונכסים שנמכרו היו בשוק במשך 496 יום בממוצע, גידול של 11% מהתקופה המקבילה ב-2018 ושל 56% משנת 2016.

המתווכים מיואשים: "קשה להתפרנס"

מכירת דירות קיימות מהווה 80% מסך עסקאות הנדל"ן למגורים במנהטן, ופרנסתם של משרדי תיווך רבים בניו יורק מתבססת עליה. כמה מתווכי נדל"ן כבר פרשו מהמקצוע בגלל הירידה במכירות. "זו הייתה שנה קשה ואחת השנים הקשת בקריירה שלי", אמר לאונרד סטיינברג, מתווך בסוכנות Compass עם מכירות בשווי של שלושה מיליארד דולר.

פיטרס אומר ש"כמה מתווכים פחות מנוסים מתרחקים מהמגזר הזה בגלל ההאטה במכירות. קשה מאוד להתפרנס בימים כאלה".

בס פרידמן, מנכ"לית סוכנות הנדל"ן בראון האריס סטיבנס, אמרה שהתוכניות של כמה מחוקקים להטיל מס שנתי על נכסים ללא דיירים עלולות להרוג חלק גדול מהשוק. "זה יהרוס את המגזר שלנו, ויהרוג הרבה מקומות עבודה. לקונים הייתי מגדירה את השוק כהזדמנות", היא מסכמת. 

השבוע, כאשר שמי הלילה השחורים תלויים מעל העיר, שריקות ההתרגשות ומחיאות הכפיים של תושבי בונדי באוסטרליה נשמעו למרחקים. הם הביטו החוצה והריעו; סוף סוף, לאחר צונאמי של אש, כששריפה רודפת שריפה במשך חמישה חודשים יבשים וחייהם של בני האדם ובעלי החיים הפכו לסיוט מתמשך, הגיע הגשם. תמונות הלווין של נאס"א מראות שגשמי הברכה שהגיעו ביומיים האחרונים לאוסטרליה יוצרים הקלה בחלק מהאזורים מוכי השריפות בין ויקטוריה, קווינסלנד וניו סאות' ויילס. אך בסוכנות החלל מזהירים כי מדובר רק ב"זמן התארגנות", שכן עדיין לא הושגה שליטה על האש במקומות רבים, והיא עשויה לחזור בעוצמה בימים הקרובים, עם שובם של האוויר החם והיובש הכבד, לעוד חודשים ארוכים.

לפחות 24 בני אדם נספו ו-2,000 בתים נהרסו באש, כשליש מאזרחי המדינה נפגעו מן השריפות, ויותר מ-100 אלף תושבים פונו מבתיהם בבהילות, לאחר שנדרשו לארוז במהירות מעט מחפציהם ולברוח. לא רק שהאש מאיימת לשרוף את קורת הגג שלהם, אלא שהעשן הכבד וזיהום האוויר הקשה מאיימים על בריאותם; רק שלשום בבירת אוסטרליה, קנברה, נמדדה איכות האוויר הגרועה ביותר בעולם עבור עיר גדולה.

אך את המחיר הכבד ביותר שילמו בעלי החיים שאיבדו את חייהם או את ביתם; לפי הערכה חדשה של אוניברסיטת סידני וה-WWF (הקרן העולמית להצלת חיות הבר), האש כילתה כמיליארד חיות: יונקים, ציפורים וזוחלים מתים, חלקם בעלי חיים ייחודיים ליבשת. השריפות עלולות להוביל בעלי חיים להכחדה או אל סף הכחדה, בזמן שהשורדים מתרוצצים מחוץ לקו האש ועלולים למות מרעב או התייבשות.

בתמונות המופצות בעולם רואים קנגורואים שנלכדו בניסיון נואש להימלט על נפשם מקירות האש הגבוהים, בזמן שצוותי חילוץ נתקלים בגופות חרוכות של אלפי קואלות ותושבים נואשים מנסים להציל קואלות במצב של התייבשות חמורה ולהשקות אותן במים. אלפי קואלות מצאו את מותן, ובאזור ניו סאות' ויילס ייתכן כי כ-30% מאוכלוסייתן נספתה. קואלות הן מהפגיעות מבין בעלי החיים ילידי היבשת; הן הופכות לחומר דליק מפני שהן אוכלות עלי אקליפטוס שמנוניים, והן זזות באיטיות ולא מסוגלות לברוח מהאש הכבדה. כשהיא שועטת לעברן, הן מטפסות לצמרת העץ, מתקפלות, ומחכות למותן.

בית החולים לקואלות בפורט מקארי פנה למימון המונים כדי לגייס תרומות, לאחר שמאות חיות מגיעות אליו מיובשות או מלאות כוויות. ואם לא די בכך, בסאות' ויילס מעידים התושבים על ציפורים מתות רבות כל כך, ש"פשוט נופלות מהשמים", ואמש פורסם כי הרשויות באוסטרליה ירו למוות ביותר מעשרת אלפים גמלים כדי למנוע מהם לשתות מים רבים בעת הבצורת בדרום המדינה.

"כל ניצוץ יכול להתחיל שריפה שקשה לכבות"

אוסטרליה שרויה בקיץ שהחל מוקדם מהצפוי, ותנאיו הפכו כר פורה להתפשטות שריפות ענק. שילוב של חום שובר שיאים - שנת 2019 היא השנה החמה ביותר והיבשה ביותר שתועדה בהיסטוריה של אוסטרליה - בנוסף לבצורת, יובש קשה ורוחות חזקות, הפכו את השריפות לרבות יותר ואכזריות הרבה יותר. זוהי "עונת השריפות", והיא נמשכת לרוב עד מרץ, אך מעולם לא פקדו את המדינה שריפות רבות והרסניות כל כך. השריפות כעת פוקדות גם אזורים שבהם מעולם לא התחוללו שריפות ואזורים המוגדרים "רטובים תמיד", בהם יערות גשם.

עד כה נשרפו ביבשת כ-50 מיליון דונם - שטח הגדול יותר משווייץ ויותר מפי שניים מהשטח שנשרף באמזונס בקיץ - והנזק צפוי עוד להחמיר: השריפות יוצרות מזג אוויר משלהן המדרבן פריצתן של שריפות נוספות. נכון לאמצע דצמבר, העריכה נאס"א כי נפלטו כ-250 מיליון טון פחמן דו חמצני מהשריפות - כמעט מחצית מכלל הפליטות של המדינה לאורך כל 2018. פרופ' טים פלנירי, מבכירי המדענים באוסטרליה, טוען כי שריפות כאלו יכולות לקרות בתנאים רגילים פעם ב-350 שנה, אך בשל אפקט החממה התדירות יורדת לאחת לשמונה שנים.

סקירה ארוכת שנים מצביעה על כך כי התנאים האופטימליים באוסטרליה להתחוללות שריפות הם ככל הנראה תוצאה של משבר האקלים, והם נעשים חריפים יותר עם החמרת ההתחממות הגלובלית. "חלק מהשריפות הן פרי של רשלנות בני אדם, אבל היובש והחום משפיעים על התוצאה. החום גורם להתאדות של מים מהצמחים ומפני השטח, איבוד הלחות של הצמחייה והפיכתה לדלק לשריפות. העוצמה של האש כל כך גבוהה שגם הכבאים צריכים לברוח", מסביר פרופ' קולין פרייס, ראש החוג למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. "גם אם יש גשם כרגע, כשהלחות בצמחייה מאוד נמוכה, כל ניצוץ יכול להתחיל שריפה שקשה מאוד לכבות. בכל שנה יש שריפות, אבל השנה זה יוצא דופן".

לדברי פרייס, "יובש מחמיר את השריפות ואת קצב ההתקדמות שלהן. לפי הסטטיסטיקה בקנדה, במערב ארה"ב, סיביר, יוון, פורטוגל ועוד, השטח שמתכלה בשריפות בכל שנה הולך ועולה בעשור האחרון, ומתחילים לראות שריפות באזורים כל כך צפוניים כמו גרינלנד וטונדרה - אזורים שלא ראו בהם שריפות בעבר".

הנזק של השריפות הוא מעגלי; אנחנו מאבדים יערות שמווסתים את החרפת משבר האקלים, אך בנוסף השריפות עצמן מחריפות את המצב, מפני שכאשר נשרפים העצים, הם משחררים לאטמוספירה גזי חממה רבים שאגורים בהם. "הפיח באוסטרליה הפך משטחי אדמה ירוקים למשטחים שחורים שהולכים לספוג חום ולייצר יותר אידוי מים ויובש, מה שיעלה את הטמפרטורה ויעלה את אידוי המים מהקרקע. בשבועות האחרונים נמדדות באוסטרליה טמפרטורות של כמעט 50 מעלות; בעשור הקודם רק באירועים נדירים נמדדו מעל 45 מעלות צלסיוס; דמייני את אילת מגיעה ל-50 מעלות", אומר ל"גלובס" פרופ' ג'ים סלינגר, מדען אקלים החולק בפרס נובל לשלום יחד עם אל גור ופאנל המדענים של ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים), שזיהה כבר לפני עשור את פוטנציאל השריפות ההרסני באוסטרליה. "בקרוב, עונת הציקלונים הטרופים של צפון אוסטרליה עומדת להתחיל. עלול להיווצר מצב של שיטפונות בצפון, ובדרום בצורות ושריפות ענק. יבשת של קיצון".

והתוצאות חוצות את גבולות היבשת; אמש, הסוכנות המטאורולוגית של האו"ם דיווחה כי העשן משריפות הענק באוסטרליה הגיע כבר לדרום אמריקה, מרחק של יותר מעשרת אלפים ק"מ, שלשום אותרו סימני העשן בארגנטינה ובצ'ילה, והשבוע התוודענו כי דווקא בניו זילנד השכנה, אחת המדינות הנאבקות בנחישות במשבר האקלים, השמיים נצבעו אדום כאשר העשן והזיהום הכבד נישא מאוסטרליה אליה, והקרחונים שלה נצבעו ורוד ונמצאים בסכנה.

סלינגר, המתגורר בניו זילנד, אומר כי השלכות השריפות באוסטרליה עלולות לא רק להסב נזק בריאותי כבד לתושבי ניו זילנד אלא גם לגרום לנזק לענף התיירות שלה, והעניין משמש בסיס לתביעה משפטית של ניו זילנד נגד אוסטרליה. "אפוקליפסת השריפות האוסטרלית משפיעה דרמטית על ניו זילנד, שהופכת לארץ אפופה בענן פיח ועם רמות זיהום אוויר גבוהות. זה חסר תקדים. השכבה הכהה שכיסתה את הקרחונים תדרבן את המסתם - והם כבר איבדו כשליש משטחם ב-40 השנים האחרונות. בית המשפט לזכויות אדם פרסם לאחרונה חוות דעת על סביבה וזכויות אדם, שיש לה הפוטנציאל לפתוח מאבקים חוצי גבולות של קורבנות פגיעה סביבתית, מתוך הכרה בזכות לסביבה בריאה כבסיסית להמשך קיום בני האדם. בהינתן שהממשלה האוסטרלית מכחישה את העובדה שבני האדם משפיעים על האקלים, אותה חוות דעת יכולה אולי לשמש כסעד משפטי, כאשר לקהילות בניו זילנד אין קשר לפליטות גזי החממה שלה".

הממשלה מגוננת על תעשיית הפחם

בדוח של לשכת המטאורולוגיה של אוסטרליה באביב האחרון, ניתנה אזהרה מפני הבאות, וגם שירותי הכבאות הזהירו מפני תנאים אקלימיים שיובילו לשריפות הרסניות, אך אלו נותרו בלא מענה. כעת, 3,000 אנשי מילואים, מטוסים וספינות נשלחו להילחם בשריפות, במבצע הנרחב ביותר מסוגו מאז מלחמת העולם השנייה, וכ-20 מיליון דולר אוסטרלים הוקצו להחכרת מטוסי כיבוי ממדינות אחרות.

ממשלת אוסטרליה אמרה השבוע כי היא מוכנה לשלם "כל מה שיידרש" כדי לסייע לקהילות שנפגעו משריפות הענק שזורעות הרס ברחבי המדינה, וראש הממשלה סקוט מוריסון אמר כי הממשלה הקצתה שני מיליארד דולר אוסטרלים נוספים עבור מאמצי השיקום, נוסף לעשרות המיליונים שכבר הובטחו. אך האם ממשלת אוסטרליה באמת מוכנה לעשות את כל מה שנדרש כדי לבלום את השריפות הבאות? בזמן שמדענים אוסטרלים מזהירים לאורך שנים מפני סכנת השריפות הגוברת, ראש ממשלת אוסטרליה ושרים בממשלתו מכחישים את משבר האקלים ומנהלים קשר הדוק עם תעשיית הפחם. אוסטרליה היא יצואנית הגז והפחם מספר 1 בעולם, והיא מדורגת במקום הנמוך ביותר מבין המדינות שהתחייבו להיאבק בשינויי האקלים. לאורך שנים מגוננת הממשלה על תעשיות הפחם והגז שלה. כמה ימים לפני פרוץ השריפות התחייב ראש הממשלה השמרני להוציא אל מחוץ לחוק התנגדות אקטיביסטית למדיניות האנטי אקלים שלו, ובמקביל הוחלט על פתיחת מכרה פחם חדש, ענק ושנוי במחלוקת. 

ג'יין מורטון, היא אקטיביסטית 'המרד בהכחדה' בת 67, פסיכולוגית שהחליטה לפני מספר שנים לפרוש ולהקדיש את זמנה למאבק במשבר האקלים. "אני חיה במלבורן, היא מספרת ל"גלובס". "והעשן הפך איום ונורא. אי אפשר לחמוק מזה - לא משנה איפה אתה, שום מקום לא בטוח. נסעתי לאזור אחר כדי להתרחק, וגם כאן פרצו שריפות, אנחנו יכולים לראות אותן מהגבעות. בעבר היה אפשר להישאר בבית בזמן שריפה ולהגן עליו. עכשיו, כשהאש באה - אתה לא יכול להתגונן. אתה פשוט תמות. אנשים מתחילים להבין שזה קשור לשינויי האקלים. יש לנו ימים של 45 מעלות, וזה לא היה מעולם, היובש כל כך נוראי. בנהר דארלינג המתייבש הדגים מתים, והאיכרים שהיו מצביעים לשמרנים רואים את התוצאות בעיניים ואת המצב המחמיר".

"הדמוקרטיה שלנו שבורה. לובי הפחם והגז מנהל את הממשלה שלנו. הנשיא שלנו נסע בזמן המשבר הקשה הזה לחופשה בהוואי, הוא היה אמור לנסוע להודו כדי לנסות למכור עוד פחם, ואחרי הביקורת הוא החליט לא לנסוע. אנשים מסרבים ללחוץ לו את היד והוא במצב מוזר: הוא היה נגד אימוץ של מדיניות אקלים, ועכשיו יש עליו לחץ", היא אומרת, ולא חוסכת ביקורת גם מהתקשורת, כאשר כמחצית מהעיתונות במדינה נשלטת על ידי רופרט מרדוק, המדרבן את הכחשת שינויי האקלים. "בחלקים מסוימים באוסטרליה, זו התקשורת היחידה שאנשים מקבלים. התקשורת של מרדוק לועגת לירוקים לאורך שנים. אם בעבר אף אחד לא עמד לצידנו, עכשיו כולם משמיעים את קולם - הכבאים, המדענים, האנשים, ואומרים שמדובר בתוצאה של משבר האקלים. עכשיו קשה גם לתקשורת להתעלם מזה לחלוטין - קשה מאוד לספר עכשיו לאנשים שקרים על מה שקורה כאן. הסיפור הזה משנה את אוסטרליה, זה יגרום לנו לשנות כיוון. אנשים צעירים שמעולם לא היו מעורבים פוליטית, עכשיו מבינים שהם חייבים להיות מעורבים".

"עניין של שריפות קיצוניות בישראל הוא רק שאלה של זמן"

האם ניתן ללמוד משהו מהאסון האוסטרלי לגבי הזירה המקומית? התוכנית הלאומית להיערכות ישראל להתמודדות עם שינויי האקלים מגדירה כיצד יש להיערך להתמודדות עם שריפות ענק באופן המתכלל את עבודת הרשויות השונות. בין היתר, נכתב כי יש לשדרג את מערכת עדכון התקדמות השריפות הקיימת, באופן שיאפשר לקבל החלטות באשר לפינוי אוכלוסייה ומאבק באש. פעולות אלו יאפשרו תפקוד יעיל בזמן אירועי שריפה בנוסף לפעולות מוכנות והיערכות שיש לבצע בשטח בממשק שבין העיר ליער ובניהול השוטף של יערות.

"ב-2016 היו אצלנו שריפות קטנות אך עוצמתיות, שבהן האש התפשטה מהר. זה יקרה שוב אצלנו ואנחנו צריכים להיות מוכנים לאירועים של גלי חום ומזג אוויר קיצוני עם רוחות חזקות שמכניסות חמצן לתוך השריפה ומקדמות אותה", אומר פרופ' פרייס. "עניין של שריפות קיצוניות בישראל הוא רק שאלה של זמן, וזה יכול להגיע גם אצלנו לפינוי אוכלוסייה. צריך לחשוב על לא לבנות עוד בתפר שבין הצמחייה והעיר, ולייצר פתרונות בשטח למקומות קיימים. ובוודאי, אנחנו צריכים לפעול כדי לבלום את משבר האקלים; אנחנו עדיין יכולים ליישם פתרונות, לא הגענו לנקודת האל חזור. המודעות בעולם עולה - הדור הצעיר פועל, וגם חלק מהעסקים בעולם מתחילים לשנות כיוון - והמודעות אולי תאפשר לנו לעבור מהפך אנרגטי בתוך עשור ולשנות את המגמה. אין לנו הרבה זמן, אבל אנחנו צריכים לנסות". 

היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, עונה היום (ד') בטונים חריפים לשר המשפטים אמיר אוחנה ביחס לטענותיו על ניגוד הענייינים כביכול של ינון. כזכור, אוחנה טען כי ינון מנוע מלעסוק בחסינות ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת שזו תידון בכנסת, וזאת כיוון שבת זוגו של ינון היא עו"ד עמית מררי, בכירה בפרקליטות המעורבת בתיקי נתניהו. 

"איני מבין את פשר פנייתך אליי ואל עמית בצוותא חדא, כאשר כל תוכנה של הפנייה מופנה בעצם כלפיי", כותב ינון לאוחנה. ינון משיב לאוחנה על שאלות פרטניות שהעלה אוחנה במכתבו אתמול.

אוחנה שאל את ינון: "האם דיווחת לגורמים המוסמכים בכנסת על ניגוד העניינים שלך בטרם החלטת לטפל בענייניו של של ראש הממשלה?". 

ולכך ינון משיב: "איני עוסק בענייניו הפליליים של ראש הממשלה ובבחינת שיקול-הדעת של גורמי האכיפה ביחס אליו, ולכן לא היה מקום לכל 'דיווח לגורמים המוסמכים בכנסת', שאגב כמוך מודעים היטב, ולא מאתמול, לקשר הזוגי שלי עם עמית ולהשתתפותה בצוות שעסק בתיקי ראש הממשלה". 

אוחנה אף שאל את ינון מספר שאלות נוספות, ולכולן עונה ינון בשלילה גמורה.

הוא משיב לאוחנה "לא" לשאלה: "האם נכון הפרסום כי שקלת לפסול את עצמך מלעסוק בעניינים אלה, אך בעקבות לחצו של היועץ המשפטי לממשלה חזרת בך?"; וכך גם לשאלות "האם חלקה של בת זוגך בטיפול בתיקי ראש הממשלה השפיע על החלטותיך?" ו"האם שוחחתם בנושא?". 

עוד מציין ינון: "באשר לטענתך בדבר הפער כביכול בין הסדרי ניגוד העניינים, הרי שגם בטענה זו אין ממש. איני עוסק בכל עניין שעמית עוסקת בו במשרד המשפטים, גם אם אינו חקיקה. מעבר לאמור, מלכתחילה לא היה בכוונתי לקחת חלק בדיוני ועדת הכנסת בבקשות החסינות, לא של ראש הממשלה ולא של ח"כ חיים כץ (אותו נמנעת מלציין במכתבך), העוסקות, בין היתר, בשיקול-הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בהגשת כתבי אישום. בכלל זאת, לא אעסוק גם בהיבטים הפרוצדורליים של ניהול ההליכים עצמם בוועדת הכנסת", כתב ינון.

עוד הוא מציין בתשובתו: "ארשה לעצמי להביע תקווה כי עובדי ציבור יזכו ליחס מכבד וענייני מהדרגים הפוליטיים הבכירים, גם אם חוות-דעתם המקצועית אינה לשביעות-רצונם".

שר התקשורת דוד אמסלם (הליכוד) הגיש תביעת דיבה על סך למעלה מ-140 אלף שקל נגד השרה וחברת הכנסת לשעבר ממפלגתו, לימור לבנת. לטענתו, לבנת הכפישה אותו והתנכלה לו לצורך קידום אינטרס אישי, תדמיתי וציבורי, תוך יצירת השפעה שאיננה הוגנת על הציבור ומתן מידע מסולף ומעוות.

התביעה מתייחסת לראיון של לבנת בתוכנית "הליכודניקים" ששודרה בחודש אוקטובר בערוץ 12. לבנת סיפרה בראיון כי כאשר כיהנה כשרת החינוך, פעיל הליכוד דאז אמסלם שידל אותה למנות מינויים פוליטיים בתוך המשרד, בתמורה לתמיכת סניף הליכוד בירושלים בלבנת.

"שם יושב דודי אמסלם... ואומר לי: 'תשמעי, אנחנו ניתן לך רשימה של כל התפקידים הכי בכירים במשרד החינוך, ואנחנו ניתן לך את השמות, את מי למנות'", סיפרה לבנת בראיון.

לטענתה, היא דחתה את הצעת השוחד. "כשהוא מסיים, אני אומרת לו: 'אני מבקשת מכם שתורו לאנשים שלכם, שאף אחד, אבל אף אחד, לא יצביע בשבילי'".

לטענת אמסלם, מדובר בגרסה שקרית שמטרתה להשחיר את שמו ולהציגו כמושחת. לטענתו, הסיפור שונה מן הקצה אל הקצה. "הנתבעת עצמה היא שביצעה עסקה מפוקפקת, לשון המעטה, כאשר נכנעה ללחצים פוליטיים וביקשה לפטר עובד במשרה חלקית במשרד החינוך, בתמורה לתמיכה שהובטחה לה מבעלי אינטרסים אחרים. חטאו היחיד של התובע היה כי ביקש מהנתבעת, ללא תמורה, שלא לבצע את המעשה הפסול ולגרום לפיטוריו של אותו עובד, שעסק בתפקידו שנים רבות וללא פגם בתפקידו".

לטענתו, לבנת סירבה לבקשה תוך שהיא נענית לביצוע העסקה שהוצעה לה על-ידי אותם גורמים פוליטיים, שהיא סברה כי כוחם רב על פני כוחו של סניף הליכוד בירושלים.

אמסלם מוסיף עוד כי הדברים חמורים במיוחד, לטענתו, לאור העובדה שלבנת כיהנה בעבר כשרת החינוך וכחברת הכנסת, וכי היא חברה באותו מפלגה - עובדות העשויות לחזק את האמון של הצופה בטענותיה ובגרסתה של לבנת, בעוד שלטענתו כל מטרתה היא לקדם את עצמה תוך השחרת פניו.

לאור זאת דורש אמסלם כי בית המשפט יורה על קבלת תביעת הדיבה שלו, תוך קביעה כי לבנת פרסמה נגדו לשון הרע מתוך מטרת זדון המצדיקה כפל פיצוי.

את עו"ד דודי אמסלם מייצג יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין, עו"ד אשר אקסלרד.

לימור לבנת מכחישה את טענות אמסלם, אולם טרם נמסרה תגובתה לכתבה, והיא תפורסם מיד כשתתקבל.

ההתנקשות האמריקאית בחייו של מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני בשבוע שעבר היא מהלך בעל משמעויות מרחיקות לכת, המחדש את כוח ההרתעה של ארה"ב - כך אומר רון פרושאור, שגריר ישראל באו"ם לשעבר. "אין אבו בכר אל בגדדי, אין אוסמה בן לאדן, אין קאסם סולימאני, ואני חושב שגם נסראללה צריך לדאוג שמרחב החסינות הצטמצם, לגבי כל מיני פעילויות שעושים וחושבים שלא תהיה להן תגובה".

פרושאור, ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה, כיהן בעבר בין היתר כמנכ"ל משרד החוץ, שגריר ישראל באו"ם, שגריר בבריטניה וציר מדיני בוושינגטון. בראיון לפודקאסט "המדריך לטראמפיסט" מבית "גלובס", פרושאור מנתח את החלטתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להורות על התנקשות בחייו של סולמאני, ואת ההשלכות האסטרטגיות שלה.

מאחורי ההחלטה על התקיפה נגד שיירתו של סולימאני בבגדד, אומר פרושאור, עמדו שיקולי נראות, כמו גם תחושת השפלה על פריצת המפגינים את חומות השגרירות האמריקאית בבגדד. "אלה אזרחים אמריקאים, שגרירות אמריקאית, ואני דונלד טראמפ לא עושה שום דבר?".

ההחלטה על ההתנקשות, אומר פרושאור, שברה מצב של שיתוק שנוצר לכאורה סביב סולימאני: "ברור שהאיש הזה היה רע לאמריקאים, לנו, לכל אלמנט של פרגמטיות במזרח התיכון, וכביכול הם יצרו מצב שלא ניתן לגעת בו. והתגובה הזאת, ובמיוחד העובדה שטראמפ אינו צפוי, היא בכל אופן אלמנט הרתעתי".

הצעד האמריקאי, מסביר פרושאור, הוא משמעותי במיוחד מאחר שהוא מגיע אחרי תקופה של הימנעות אמריקאית מפעולה, "על רקע חוסר תגובה על הפלת מל"ט אמריקאי על הירי על ערב הסעודית. באזור שלנו,זה נתפס כרפיסות, והאיראנים, כאיראנים, מותחים את הקווים עד קצה הגבול הקו האדום ולפעמים חוצים אותו. פה הם חצו אותו. והמשמעויות הרבה יותר מרחיקות לכת ממה שנאחנו חושבים. כל השכונה מסתכלת, ואומרת 'וואו. האמריקאים שבגדול כבר חשבנו שאיבדנו אותם, חוזרים לזירה'. אפשר להשוות את זה להערכה ולכבוד שנותנים לנשיא רוסיה פוטין באזור שלנו, ולא מכיוון שהוא מתחרה עם האמא תרזה על פרס זכויות אדם. ההערכה למישהו שאם הוא בצד שלך - הוא בצד שלך. כמובן שאין כאן השוואה לארה"ב, אבל זה מסר שמגיע לאזור וחשוב גם להרתעה וגם למעמד האמריקאי פה".

בצל התגובות הזועמות שעוררה ההתנקשות בסולימאני בטהראן וגם בבגדד, היו שהעריכו כי התוצאה של הצעד הזה תהיה יציאה של כוחות ארה"ב מעיראק. לאפשרות הזאת, אומר פרושאור, "צריך להתייחס בעומק המתאים, אבל לא יכול להיות שזה ישתק אותנו מלעשות דברים שחובה לעשות. האיש היה טרוריסט, השתמש בכל האמצעים לרשותו להרוג חפים מפשע, ולא היו לו שום גבולות. טראמפ צודק שסולימאני היה טרוריסט - אבל בשליחותה של מדינה. איראן יצרה מצב שהאיש הזה, תחת המעטפת שלה, הוא ארכי־טרוריסט עם תמיכה של מדינה ואמצעים של מדינה".

כך, גם באשר להכרזתה של איראן כי היא נסוגה מהמגבלות על העשרת האורניום, אומר פרושאור כי ייתכן שאיראן הייתה מכריזה על כך בכל מקרה. ובכל מקרה, הוא מבהיר כי ממילא הוא אינו תומך בהסכם הגרעין. "הגישה שלי היא לא לקחת לטווח קצר דברים שנותנים לנו שקט, שאחר-כך אנחנו משלמים עליהם בריבית דריבית בטווח הבינוני והארוך".

פודקאסט "המדריך לטראמפיסט", בהגשת טל שניידר ואורי פסובסקי, מלווה את קמפיין בחירות 2020 לארה"ב ועוסק בהיבטים שונים של הפוליטיקה האמריקאית. לחיסול סולמאני, אומר פרושאור, יש גם השלכות פוליטיות: הוא אינו טוב לדמוקרטים, שמיהרו לתקוף את טראמפ על החלטתו להורות על ההתנקשות, בעודם ממשיכים בהליכי ההדחה נגד הנשיא. "ככל שהעסק הזה נמשך, ובמיוחד אחרי האקט הזה (ההתנקשות), שנראה כאילו הוא עשה משהו למען הציבור האמריקאי, הם נתפסים בקטע הפוליטי. אבל זה מה שהבייס שלהם רוצה".

הצטרפו לקהילת המדריך לטראמפיסט

איתן אורנשטיין, נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הוא השופט שאפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, תמך בקידומו, לכאורה בתמורה למימוש אינטרסים הקשורים בעבודתו של השופט. זהותו של אורנשטיין הותרה היום (ד') לפרסום על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב בעקבות בקשת "גלובס" וכלי תקשורת נוספים, ולאחר שאורנשטיין עצמו תמך בכך. 

זהותו של אורנשטיין כגורם שדיבר עם נוה והתכתובת ביניהם בווטסאפ הותרו לפרסום על-ידי שופט בית משפט השלום בתל-אביב, עלאא מסארווה. עם זאת, השופט מסארווה הותיר על כנו את צו איסור הפרסום הגורף בכל הנוגע לחומרים אחרים שהופקו מהטלפונים הסלולריים של נוה. "ההצדקה לצווי איסור הפרסום עודנה קיימת ולשיטתי אף ביתר שאת. חרף האמור, לא ניתן להתעלם מעמדתו של השופט אורנשטיין (שמסכים לחשיפת ההתכתבות), שכן לדבר השלכה ישירה על עוצמת הפגיעה בפרטיות שלו", קבע.

לדברי השופט מסארווה, "החומרים אסורים בפרסום, בין אם מדובר בחומר מקורי ובין אם מדובר בהעתק של החומר המקורי או בעיבוד שלהם. עוד יש לציין כי לשיטתי, הפרת צו שיפוטי בתיק זה גורמת נזק נוסף ועודף, מעבר לפגיעה הבסיסית והעמוקה בזכותו של נוה לפרטיות".

השופט ציין כי התרת הפרסום כעת תיתן תמריץ להפרת צווי איסור פרסום בעתיד.

ההחלטה התקבלה בתום דיון בבקשת "גלובס", שבה ביקשנו לחשוף את התכתובת ואת העובדה שאורנשטיין הוא השופט הבכיר שהיה בדברים עם נוה. 

התכתבות בווטסאפ

בית המשפט התיר לפרסום גם את תוכן ההתכתבות בווטסאפ בין אורנשטיין לנוה, שהולידה את הטענות נגד השניים ועוררה סערה ציבורית. חילופי הדברים בין השניים בווטסאפ התרחשו ב-8 באפריל 2016, אז התמודד אורנשטיין על תפקיד נשיא בית המשפט המחוזי, תפקיד שלבסוף גם זכה בו. נוה הגיע לוועדת האיתור כממליץ על אורנשטיין, אך לא היה לו מעמד מעבר לכך.

ההתכתבות החלה בשעה 14:04, אז כתב נוה לאורנשטיין כי "השבוע אני אצל ועדת האיתור" (לבחירת נשיא המחוזי. ח'מ').

אורנשטיין השיב: "תשמור עליי".

נוה: "ברור. אם לא אתה, לא הייתי בא לשם בכלל".

אורנשטיין: "סומך עליך. תעדכן. שבת שלום ותודה רבה".

נוה: "אתה הכי מתאים וראוי. לכן נילחם בשבילך".

אורנשטיין: 📺

כאן מגיע החלק הבעייתי יותר בהתכתבות, כשנוה לכאורה מתנה את התמיכה בבחירת אורנשטיין לנשיא המחוזי בתל-אביב, בכך שאורנשטיין יקיים התחייבות שנתן לו קודם לכן.

נוה כתב: "אתה תצטרך רק לקיים את ההתחייבות היחידה שסיכמנו..."; ואז נוה שלח הודעה נוספת: "לטובת ציבור הנזיקיסטים". ועוד אחת: "ששאר הענפים ישתתפו בנטל". 

■ להתכתבות המלאה »

גורמים המעורים בתהליך בחירת אורנשטיין לנשיא המחוזי בתל-אביב אמרו ל"גלובס" כי נוה התייחס בכך לתוכנית ארגונית שהציע אורנשטיין לערוך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ואף הציג אותה לוועדת האיתור. התוכנית כללה רפורמה בקרב המחלקה שעוסקת בדיני נזיקין במחוזי, שסבלה מפיגורים ובעיות שונות. נוה ולשכת עורכי הדין תמכו בתוכנית הזאת ורצו במימושה. אורנשטיין, אגב, נחשב לנשיא מוצלח למדי. 

אורנשטיין: "התכתבות עניינית"

הנשיא אורנשטיין מסר, באמצעות יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, הודעה שמסבירה את האירוע מבחינתו: "הסמכות בחוק למינוי נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב הייתה נתונה בידי שרת המשפטים דאז, איילת שקד, בהסכמת נשיאת בית המשפט העליון דאז, השופטת מרים נאור, וזאת אחרי קבלת המלצה מוועדה מייעצת שראיינה את המועמדים וכן גורמים חוץ שונים ובהם ראש לשכת עורכי הדין נוה".

לפי הודעת הנשיא אורנשטיין, "לקראת גיבוש עמדת הלשכה לעניין המועמד המומלץ על-ידה, קיים נוה, כראש הלשכה, שיחות עם המועמדים השונים וביניהם השופט אורנשטיין, בהן ביקש לברר מהי תוכנית העבודה הארגונית שלו ומהם השיפורים הניהוליים שבכוונתו לבצע אם ייבחר לתפקיד".

אורנשטיין ממשיך ומסביר כי "במסגרת זו ציין נוה בפני השופט אורנשטיין כי ראוי לחזק את ההתמקצעות בתחומים שונים במחוזי בתל-אביב, ובהם התחום הנזיקי, המינהלי ותחום התובענות הייצוגיות; תחומים שלגביהם התלוננו עורכי הדין שבית המשפט המחוזי בתל-אביב לא נותן מענה מקצועי מספק, ולכן מעדיפים עורכי הדין לפנות לבתי משפט בערים אחרות. השופט אורנשטיין השיב לכך באומרו כי הוא מתכוון לתקן את הדבר ולפעול לחיזוק והתמקצעות השופטים המופקדים על תחומים אלה".

לדברי אורנשטיין באמצעות דוברות הנהלת בתי המשפט, "על רקע זה כתב נוה לאורנשטיין, ערב הופעתו בפני הוועדה המייעצת, כי נוכח התחייבותו זו הוא מתכוון לתמוך במועמדותו של אורנשטיין לתפקיד נשיא המחוזי בתל-אביב, וכי הוא המועמד המועדף על הלשכה".

לפי ההסבר של אורנשטיין באמצעות הנהלת בתי המשפט, "מדובר בהתכתבות עניינית הנוגעת לנושאים מערכתיים-ניהוליים, והניסיון ליחס לה ממד של התחייבות על בסיס אישי - אין לו שחר. אורנשטיין אכן נבחר בהמלצת הוועדה המייעצת לנשיא המחוזי בתל-אביב על-ידי השרה שקד ונשיאת העליון נאור בזכות כישוריו המצוינים לתפקיד, והוא ממלא את התפקיד בהצלחה רבה קרוב לשלוש שנים".

גם גורמים המעורים בתהליך בחירת אורנשטיין לנשיא המחוזי בתל-אביב, אמרו לנו כי נוה התייחס לתוכנית ארגונית שהציע אורנשטיין לערוך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ואף הציג אותה לוועדת האיתור. התוכנית כללה כאמור, בין היתר, רפורמה בקרב המחלקה שעוסקת בדיני נזיקין במחוזי שסבלה מפיגורים ובעיות שונות. יצוין כי משרדו הפרטי של נוה עסק בדיני נזיקין באותה תקופה. על כל פנים, נוה והלשכה תמכו בתוכנית הזאת ורצו במימושה. כאמור, אורנשטיין אכן נחשב לנשיא מוצלח. 

מטעם עורכי דינו של אפי נוה, בעז בן-צור, כרמל בן-צור וגיא רוה, נמסר: "היום ניתנה החלטה בבקשות כלי תקשורת שונים לפרסם תכתובות בין אפי נוה לשופט אורנשטיין ושופטים נוספים. בית המשפט הבהיר כי צווי איסור הפרסום, ובכלל זה פרסום כל התוכן מהטלפונים הניידים של נוה - שנגנבו ונפרצו - נותרים בתוקפם. זאת, בעיקר נוכח הפגם החמור בהשגת התכנים תוך ביצוע עבירות.

"בית המשפט הבהיר כי נוכח 'הפגיעה הקיצונית במיוחד', כלשון בית המשפט, בפרטיותו של נוה וצדדים שלישיים עימם שוחח, אין הצדקה לפרסם תכנים אלה. עוד הבהיר בית המשפט כי 'הטענה שמדובר בחומר שהושג בשלב הראשוני, לפני העברת החומר למשטרה, בדרך של ביצוע עבירה פלילית, הוא נתון שלא ניתן להתעלם ממנו, והוא ילווה את הדיונים בתיק זה בכלל המישורים'. בהתאם לכך, נדחו מרבית הבקשות לצמצום צו איסור הפרסום.

"בצד זאת, בית המשפט הבהיר כי נוכח הסכמתו של הנשיא אורנשטיין, יש לאפשר את פרסום התכתובות עימו. בא-כוח הנהלת בתי המשפט הבהיר במהלך הדיון כי מדובר בהתכתבות לגיטימית, ועתה לאחר חשיפתה ניתן לראות כי היא מדברת בעד עצמה, כפי שציין בית המשפט הנכבד בעצמו במהלך הדיון". 

התרת הפרסום - לבקשת "גלובס" 

ב-30 בדצמבר 2019 הגיש "גלובס" לבית משפט השלום בתל-אביב בקשה להתיר לנו לפרסם את פרטי התכתובת בין נוה ובין "השופט איקס", שכעת מותר לחשוף כי מדובר באורנשטיין. הבקשה הוגשה לאחר פרסום בעיתון "הארץ", שבו נטען כי נוה תמך לכאורה בקידומו של אורנשטיין לתפקיד בכיר בתמורה לסיוע בענייניו.

לצד פרסום זה, צצו פרסומים שונים בדבר חומרים שנטען כי נלקחו מתוך הטלפון של נוה ובדבר הקלטות והתכתבויות שקיים לפי הנטען עם שרים, פוליטיקאים, שופטים ועיתונאים לפני כשלוש שנים.

בעקבות הפרסומים הודיעה דוברות הרשות השופטת כי צו איסור הפרסום על התכתובות ניתן לבקשתו של נוה, וכי אין לה כל התנגדות שהחומרים ייחשפו, ככל שהדבר תלוי בה.

לאור הודעת הרשות השופטת, פנה "גלובס" לבית המשפט, באמצעות עו"ד אוריין אשכולי ממשרד יורם מושקט ושות', בבקשה להורות על פרסום פרטי אותה התכתבות שפרטיה נחשפו בציבור.

נוה התנגד לבקשה, ובאמצעות עו"ד בעז בן-צור, טען כי שיחותיו עם צדדים שלישיים, בהם השופט, הן בגדר מידע פרטי. "כידוע, אדם זכאי לכך שיתאפשר לו לנהל שיחות אישיות. שיחות שכאמור אינן נחלת הכלל ופרסומן יביא לפגיעה קשה וחריפה בזכויותיו של נוה לפרטיות לכבוד ולהליך הוגן".

נוה הוסיף וטען כי החקירה נגדו לידתה בחטא והחלה בגניבה ופריצה של טלפונים ניידים של נוה על-ידי כתבת גלי צה"ל הדס שטייף. נוה ציין כי גם ההתכתבות המדוברת, בינו לבין אורנשטיין, הגיעה מאותם טלפונים אישיים שנפרצו.

הנשיא אורנשטיין, מנגד, לא התנגד לחשיפת ההתכתבות שלו עם נוה.

הנהלת בתי המשפט ביקשה מבית משפט השלום לקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לפרסום ההתכתבות בין נוה לאורנשטיין, במובן זה שצו איסור הפרסום הכולל על החומרים שהופקו מהטלפונים הפרוצים של נוה מיום 10.1.2019 יצומצם, ובית המשפט יתיר לפרסם את התכתובת.

דוברת בתי המשפט הסבירה, גם בשמו של אורנשטיין, כי הם מסכימים לחשיפת ההתכתבות "נוכח הפגיעה הנגרמת לשמו הטוב של השופט פלוני שהיה צד להתכתבות, בהיעדר יכולת מצדו להגיב ולהסביר את האמור בה בשל צו איסור הפרסום. כתוצאה מכך אף נגרם נזק לאמון הציבור ברשות השופטת".

"יש לשופט פלוני הסברים פשוטים, נהירים וברורים לתוכן ההתכתבות המפריכים כל טענה לפסול כביכול במגעיו עם עו"ד נוה טרם מינויו לתפקיד שבו הוא נושא כיום. על-מנת לאפשר התרשמות נכונה מתוכן ההתכתבות וכדי להציג את הדברים מנקודת ראותו של השופט פלוני, סבורה הנהלת בתי המשפט כי יש להורות על הסרת צו איסור הפרסום בכל הנוגע להתכתבות זו", נכתב בתגובה.

לשיטת "גלובס", כפי שנכתב בבקשה, דווקא הותרת צו איסור הפרסום על כנו "עלולה לעורר בציבור תחושה קשה בציבור של חוסר שוויון בפני החוק, איפה ואיפה והעדפת שמירת הסודיות של אותם שופטים, בשל היותם שופטים - על פני אזרחים אחרים מהשורה".

לאחרונה הגישה המדינה את תגובתה לעתירה, והיא גלגלה את הכדור לנוה ולשופט שהוזכר בפרסומים השונים. בתגובה נאמר כי עמדתה היא "שיש להשאיר את צווי איסור הפרסום על כנם, אבל יחד עם זאת, ככל שהדבר נוגע למקרה פרטני לגביו מבוקשת הסרת איסור הפרסום, הרי שאם כל המעורבים בפרטי המידע נשוא הבקשה יסכימו לחשיפתו, ובהיעדר פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים הקשורים במידע ובכפוף לכללי סודיות וחיסיון, כי אז תסכים המדינה לצמצום איסור הפרסום לאותו עניין בלבד".

*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים בעניינו של אפי נוה עיצומם. נוה מכחיש את המיוחס לו, ועומדת לו זכות החפות. 

אלי זהר, מבכירי עורכי הדין בישראל, נפטר הבוקר (ד') והוא בן 80 שנה. זהר עמד בראש משרד גולדפרב-זליגמן, פירמת עורכי הדין השלישית בגודלה בישראל, ונחשב לאחד הליטיגטורים המובילים בישראל. 

"עורך הדין הג'נטלמן"

בתחילתו של אחד הדיונים המשמעותיים שהתקיימו באחת מפרשות השחיתות הגדולות במדינה, עמדה נבחרת עורכי הדין המכובדת שהופיעה בשם שלל הנאשמים וקיימה דיון נלהב סביב השאלה מי מהם יטען ראשון. באותו זמן, ישב עו"ד אלי זהר בשלווה מול קלסריו, וחיכה שהדיון יסתיים. פתאום פנה אליו אחד מעורכי הדין הצעירים יותר, ושאל אותו: "אני יכול לטעון אחריך?". עו"ד אלי זהר חיוך אליו באדיבות, וענה: "למה אחריי? תטען לפניי", ואז קם זהר ואמר לכל הקולגות: "אני האחרון".

כך היה בדיון הזה, וכך היה בכל דיון שבו הופיעו לצדו של זהר סנגורים בכירים וצעירים שייצגו נאשמים אחרים. ההתנהלות הזאת, והתנהלותו של זהר באולמות בית המשפט ומחוצה להם לאורך כל שנותיו, זיכתה אותו בתואר "עורך הדין הג'נטלמן".

היום, בשעה שהקהילה המשפטית נפרדת ממנו, עם פטירתו הבוקר בגיל 80, התיאור הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם על-ידי הקולגות של זהר בזירה המשפטית, המכנים אותו: "אציל וג'נטלמן", "קצין וג'נטלמן", ג'נטלמן אמיתי" ועוד.

בעולם המשפטי זה לא מובן מאליו שיש קונצנזוס על התנהלותו המכבדת של עורך דין, ובוודאי לא של סנגור, אבל אצל זהר לא היה ספק: מדובר בעורך דין מזן נדיר, נכחד, שהותיר את חותמו החיובי על עולם המשפט ועל עולם הליטיגציה בפרט. הוא אולי היה האחרון לטעון, אך נחשב לראשון וליחיד במינו בזירה המשפטית.

פירמת עורכי הדין השלישית בגודלה

זהר עמד בראש משרד גולדפרב-זליגמן, פירמת עורכי הדין השלישית בגודלה בישראל, ונחשב לאחד הליטיגטורים המובילים בישראל. ב-55 השנים האחרונות היווה זהר דמות דומיננטית, אהודה ומעוררת הערכה בעולם המשפט. לאורך השנים הוא עמד בחזית של משפטים מתוקשרים ותקדימיים ביותר, תוך שהוא מלווה שורה של אישי ציבור ואנשי עסקים שהואשמו בעבירות צווארון לבן.

הלקוח המפורסם ביותר היה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שזהר היה מחבריו הקרובים. זהר הביא לזיכויו של אולמרט בחלק מהפרשות בהן הואשם, ולהרשעתו באישומים קלים יותר מאלה שהואשם בחלק אחר, אך גם לאחר ההישגים הללו, בתום המשפטים המורכבים והממושכים הוא לא חגג את התוצאה. בין היתר אמר בראיונות ל"גלובס" כי "נעשתה היסטוריה, ולא לטובת המדינה, ביום שאהוד עזב את משרד ראש הממשלה", וכי הוא לא חוגג את הניצחונות בתיקים, כי "קשה לחגוג כשאתה יודע שארבע שנים נשרפו לשווא".

עוד ייצג זהר, בין היתר, את הרב יאשיהו פינטו ואת השר לשעבר גונן שגב שהודה בריגול לטובת איראן ונשלח ל-11 שנים לכלא. זהר שימש כמפרק של חברת טאו שבשליטת איש העסקים אילן בן-דב וכן ייצג את נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל, שנעצר בהונג קונג.

אחד המאפיינים המרכזיים של זהר היה העובדה שהוא היה One man show. בתחילת העשור הוא הוביל את המיזוג של משרד עורכי הדין בראשו עמד, משרד זליגמן עם משרד גולדפרב, בדרך ליצירת אחת מהפירמות הגדולות ביותר בישראל, ששומרת על מקומה בפסגה עד היום. הוא עצמו נותר לאורך השנים הכוכב המרכזי והמוביל בתיקים בהם היה מעורב. הוורסטיליות של זהר, שמאפיינת את עורכי הדין מהדור הישן, היא מצרך נדיר בקרב עורכי הדין הפעילים כיום.

במקביל, זהר לא היסס להביע את דעותיו, גם כאשר אלה לא היו פופולריות, בעיקר העמדות הנחרצות שהביע נגד כל פגיעה בשלטון החוק, ובית המשפט העליון בפרט. כך למשל, בכנס של לשכת עורכי הדין בפאנל שעסק בוויכוח בין הרשות המבצעת לרשות השופטת והרצון לצמצם את כוחו של המשפט, הפנה זהר אצבע מאשימה אל מי שחפצים בהיחלשות בית המשפט העליון, ואמר: "זה לא ויכוח שצץ לפתע בגלל סטיית בית המשפט העליון. כבר ב-1952 היה מתח כזה בין שר המשפטים לבין בית המשפט העליון. כל מיני שרים וחברי כנסת שמעל ראשם מרחפת עננה של אישום בכפוף לשימוע, הם מי שמובילים את הדיון, אבל צריך לזכור שהם בעלי אינטרס מובהק. זה יוצר בעיה אמיתית. מדובר בהטעיה מכוונת. חייבים לשמור על בית המשפט העליון".

"לא חשש להביע עמדות"

לאחרונה נבחר זהר לאחד מאנשי העשור של "גלובס", ובנימוקים לבחירתו נכתב כך: "הוורסטיליות של זהר, שמאפיינת את עורכי הדין מהדור הישן, היא מצרך נדיר מאוד בקרב עורכי הדין הפעילים כיום. שלא כמו עורכי דין פרטיים אחרים שעושים לביתם ומקפידים לשמור את דעותיהם על נושאים ציבוריים לעצמם, זהר לא חושש להביע עמדות נחרצות נגד כל פגיעה בשלטון החוק, ובית המשפט העליון בפרט".

במקביל לפעילותו המשפטית הקפיד זהר על פעילות ציבורית ענפה. הוא עמד בעבר בראש המדור לתאטרון במועצה לתרבות ואמנות, במהלכן שימש שלוש שנים יו"ר פסטיבל עכו. עד שנת 2005 שימש זהר בתפקיד יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע, שפעלה רבות לקידום היצירה המקורית, ועד לאחרונה כיהן כיו"ר תאטרון "גשר".

בשנים האחרונות שידר זהר שהוא מעביר את השרביט לשותפים הצעירים יותר במשרדו, ועדיין לכולם היה ברור שהוא לא עומד לרדת מהבמה. לאורך השנים הוא נותר דומיננטי, פעיל והמשיך לייצג ולהופיע בבית המשפט. דלתו, אומרים עורכי הדין במשרד, תמיד הייתה פתוחה. 

על משרד גולדפרב-זליגמן נפל הבוקר אבל כבד. מהמשרד נמסר כי "משרד גולדפרב-זליגמן, השותפים והעובדים, מודיעים בכאב רב על פטירתו של יושב ראש משרדנו האהוב והיקר ,עו"ד אלי זהר - אדם נדיר, משפטן ייחודי, חבר ואח לנו. אנו מחבקים את נילי, גיא, איתי, דנה וכל המשפחה".

עו"ד צביקה בר-נתן, שותף וראש מחלקת ליטיגציה מסחרית ובינלאומית במשרד גולדפרב-זליגמן, אמר היום כי "כל מי שאלי נגע בו ידע שלפני הכול הוא היה אדם נדיר עם לב זהב ואוהב אדם. אלי היה משפטן ייחודי, בחוכמה וברגישות שלו. עבורנו הוא היה אח גדול, אהוב ויקר מאוד. משרד גולדפרב-זליגמן ילך בדרכו שנים רבות רבות". 

"מענטש ואיש נדיר"

גם הקולגות הוותיקים של זהר התקשו להסתיר היום את כאבם. עו"ד רם כספי, מעורכי הדין הוותיקים והבכירים בארץ ואחד החברים הקרובים של זהר, אמר היום ל"גלובס": "קשה לי. אני עדיין המום לשמע ידיעת האיוב על דבר פטירתו של חברי היקר אלי, ומוקדם לכן להספידו. לאורך כל דרכו אלי התבלט לא רק כאחד מגדולי המשפטנים שקמו לנו, אלא גם כאיש אשכולות עם ידע נרחב בכל תחומי החיים, ובכללם בתרבות, באמנות בכלכלה ובחברה. אלי היה איש אציל וג'נטלמן, נעים-הליכות בכל רמ"ח אבריו ומעל הכול חבר אמת. הוא יחסר לכולנו, ואולם רוחו וזכרו יהיו שמורים עמנו לעד".

עו"ד פיני רובין, ראש משרד גורניצקי ומבכירי עורכי הדין בישראל, ספד גם הוא לחברו היום ואמר: "אלי היה חבר מקצועי קרוב, ועוד יותר מכך חבר אישי קרוב. הוא ורעייתו. שתי המשפחות קשורות בעבותות של ידידות מזה שנים ארוכות, והליכתו היא אבדה אישית ומקצועית גם יחד.

"את דרכו המקצועית התחיל אלי כעורך דין נזיקין, אבל כעבור שנים מועטות הוא נטש לעולם העסקים המשפטי ולייצוג בתיקים משפטיים מורכבים, שהאחרון שזכור בהם, אבל כמובן לא היחיד שבהם, הוא ייצוגו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. גם בהיותו מייצג את אהוד אולמרט, הוא ידע לשמור על פאסון מקצועי, לא דיבר זילות ברשויות האכיפה ונהג בדרך-ארץ כלפי כל הסובבים אותו, למרות הידידות האמיצה שהייתה בינו לבין אולמרט. קצין וג'נטלמן.

"על כישוריו המקצועיים כולם יודעים, אבל פחות יודעים, אולי, את סגולתו הגדולה מכולן, והיא שהוא היה מענטש. תמיד אדיב, תמיד נכון לעזור, ידידותי ומסייע רבות גם למגזרים חוץ מקצועיים כמו, בעיקר, לעולם התרבות והתאטרון. ידו בכל, ולא יד כל בו. חבל על דאבדין ולא משתכחין".

עו"ד רועי בלכר, שותף במשרד קריספין, רובינשטיין, בלכר, ומי שהיה בן-טיפוחיו ויד-ימינו של זהר לאורך שנים, אמר ל"גלובס" כי "אלי היה אבי המקצועי. הוא גידל אותי אחרי שהשתחררתי מהפרקליטות הצבאית. אלי היה איש נדיר בנוף עורכי הדין ובנוף האנושי בכלל. אוהב אדם, אופטימי תמיד. חוש הומור משובח. אצילות פולנית של פעם. מענטש. אני אוהב אותו מאוד, ופטירתו מותירה בור בחיי".

עו"ד גדעון פישר, שותף בכיר במשרד גדעון פישר ושות', הוסיף: "איבדנו היום את אחד מאחרוני הג'נטלמנים, מבכירי העולם המשפטי. זכיתי להכיר ולעבוד הן לצד והן מול אדם יוצא דופן ונדיר בהוויה הישראלית. ניהלתי איתו מערכת היכרות במשך 30 שנים רצופות, בעבודה משותפת, בעניינים מורכבים ומאתגרים. לנהל קרב ביחד איתו הייתה חוויה צרופה, ולנהל קרב מולו היה אתגר קומנדו ג'נטלמני. תנחומיי למשפחתו היקרה, שאותה למדתי להכיר ולהוקיר, בזכות עצמם". 

עו"ד עמית בכר, יו"ר מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין, מסר: "מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין מרכין ראש עם פטירתו של עו"ד אלי זהר, מעמודיי התווך של המשפט הישראלי. עו"ד זהר, היה ראש פירמת עורכי הדין גולדפרב-זליגמן ושות', משפטן בולט ומוביל בכל רמ"ח איבריו, והיה אחד מענקי המשפט הישראלי. זהר, אשר ייצג בהצלחה דמויות בכירות גם בהליכים פליליים, תמיד שמר על מכובדות, הוגנות ומצוינות.

"זהר האמין במערכת המשפט ובחשיבותה ופעל כל חייו לקידומה ולביצורה. גם בעת האחרונה, על אף מצבו הבריאותי, הוא לא חדל מן המאבק למען שמירת שלטון החוק כאבן-יסוד מרכזית של הדמוקרטיה הישראלית. מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין מביע צער עמוק על לכתו ומחזק את ידי המשפחה והמשרד. יהי זכרו ברוך".

למעלה מ-30 אלף זכאים קנו עד כה דירות מוזלות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן, והמספר הולך ומאמיר. ואולם במקביל, כך נמצא במעקב "גלובס", נרשמת עלייה עקבית במספר הדירות המוזלות שמשווקות במסגרת התוכנית, ושהזכאים ויתרו עליהן. התוצאה: דירות רבות במחירים נמוכים בהשוואה לדירות דומות באותם האזורים, מוצעות כיום למכירה, לכל דורש (למעט משקיעי נדל"ן. א"מ). בדצמבר 2018, מצאה בדיקתנו, כי 1,012 דירות מחיר למשתכן הוצעו למכירה לציבור הרחב. כיום מספרן עומד על 1,500, והן כוללות דירות במקומות אטרקטיביים כמו פ"ת וראש העין. נכון לשבוע שעבר אף ניתן היה למצוא דירות כאלה בעיר מבוקשת אחרת - מודיעין.

כיצד נולדו הדירות שנמכרות ללא הגרלה? הרעיון שעומד מאחורי "מחיר למשתכן" אומר, שכל הגרלה תייצר זוכים בדירות. אם חלקם לא מעוניינים בדירות בהן זכו, הבאים אחריהם בהגרלה מקבלים הודעה על זכייתם בדירה המדוברת, ואם אף הוא לא מעוניין, עוברים לזה שאחריו וכן הלאה. אם אף אחד מהנרשמים לאותה הגרלה לא מעוניין - מתקיימת הגרלת המשך. בימים אלה, למשל, מתקיימות הגרלות המשך לפרויקטים ב-30 יישובים, כמו ר"ג, ראשל"צ, נתניה ומודיעין. במקרים שבהם גם בהגרלות ההמשך, לא נמצאו מעוניינים, הדירות מוצעות למכירה מוזלת גם למשפרי דיור שנרשמים כזכאים. 

שיאנית ההצפות בדירות - עכו

איך קרה שזוגות צעירים - אליהם מכוונת התוכנית - לא מעוניינים בדירות זולות? ברוב המקרים הסיבה היא עודף בנייה, במיוחד בפריפריה. המדינה שיווקה קרקעות לאלפי יח"ד, במקומות שבהם אין צורך ביותר ממאות ספורות, והביאה להצפה של אזורים שונים. במהלך 2019 התברר כי באזור הקריות ההיצע גדול בהרבה מהביקוש, ואכן רבות מהדירות שהזכאים ויתרו עליהן, מוצעות שם למכירה. בחודשים האחרונים שיאנית הטבלה המפוקפקת הזו היא עכו. נכון לעכשיו מוצעות שם לכל דיכפין (כאמור לא למשקיעי נדל"ן) 444 דירות מחיר למשתכן. הסיבה: העיר הורגלה להתחלות בנייה בהיקפים של עשרות עד מאות ספורות של התחלות בנייה בשנה, ובשנתיים האחרונות החלו בכל שנה לבנות בה אלף דירות.

הקריות ממשיכות להצטיין בהצפות, ובראשן קרית ביאליק עם 297 דירות מוזלות שממתינות לרוכש; בקרית ים מוצעות למכירה 186 דירות ואילו בקרית מוצקין - 86. באחרונה נשמעו טענות מפי גורמים בתחום, שהוצאת הדירות הללו מההגרלות, ומתן אפשרות גם למשפרי דיור לרכוש אותן תאיץ את המכירות. מבדיקתנו חלק גדול מהדירות הללו מוצעות לכל דורש כשנה, וזו עדות לכך שהביקושים לא מדביקים את ההיצע.

עניין נוסף שמשפיע על המכירות האיטיות בקריות, ובעוד אזורים בפריפריה, הוא מחיר הההנחות במחיר למשתכן. בעוד שבמרכז הארץ ההנחות מול מחירי השוק משמעותיות ויכולות להגיע למאות אלפי שקלים, כאן המצב שונה. לדוגמה במגדל מגורים שבונה חברת אשדר בקרית מוצקין, ושמוצעת כיום לכל דורש, ניתן לקנות דירת 3 חדרים ב 1.16 מיליון שקל. בדיקה מעלה שלא חסרות דירות יד שנייה בעיר, שיתחרו עם הדירה הזו במחיר, גם אם הן פחות יפות ומאובזרות מזו. וזו רק דוגמה אחת כמובן.

עוד מקום תקוע הוא דימונה, עם 110 דירות שמחפשות רוכשים כבר זמן רב, וקשה לראות מהיכן אלה יגיעו, אלא אם התוכנית תפתח בשלב כלשהו גם למשקיעים.

הזכאים מוותרים על הדירות היקרות

בדיקת כמה מהפרויקטים, מעלה שזכאים נוטים לוותר במקרים רבים על הדירות היקרות בפרויקטים שנכללים במחיר למשתכן.

וכך ניתן למצוא כיום בפרויקט של חברת רמי שבירו בראש העין, דירות פנטהאוז ענקיות של 228 מ"ר ו-120 מ"ר מרפסת, בכמעט 2.6 מיליון שקל. על אלה כאמור הזכאים ויתרו והן מוצעות לכל דורש. בדומה, בקרית אליעזר בחיפה מוצעת בפרויקט של אשדר דירת גן בת 5 חדרים, בשטח 156 מ"ר, עם חצר של 143 מ"ר, ב-1.83 מיליון שקל. שוב -דירת ענק, אך במחיר גבוה יחסית ליכולת הכלכלית של רוב מי שניגשו להגרלות בשכונה.

כל הדירות שזכאי מחיר למשתכן ויתרו עליהן ושמוצעות כיום למכירה לכל דורש בפ"ת, נמצאות בפרויקט של חברת רמי שבירו שנמצא ברחוב רוטשילד במרכז העיר וסמוך לשוק העירוני. בחברה מסבירים שהמצב נוצר עקב כך שמדובר בדירות בקומות הגבוהות שהן יקרות באופן יחסי. מדובר בדירות 5 חדרים לא גדולות, שנמכרות סביב שני מיליון שקלים - סכום שאולי מהווה הנחה לעומת מחירי השוק הנהוגים בעיר, אך עדיין גבוה בהתחשב ביכולתם של רוב הזוגות הצעירים.

גם בטירת הכרמל מוצעת דירת 5 חדרים, בשטח 129 מ"ר בקומה ראשונה ב-1.2 מיליון שקל - מחיר גבוה יחסית לשוק המקומי. יצוין שכחלק מהביקורת על תוכנית הדיור הממשלתית עולה שוב ושוב טענה לגבי הכללת דירות יקרות במחיר למשתכן, שנועדה כזכור לזוגות צעירים.

מדריך לקונים

דירות שנמכרות ללא הגרלה הן דירות שמנסים לשווק אותן למעלה משנה, אך הזוכים ויתרו עליהן. מרגע זה יכולים משפרי דיור, כלומר מי שבבעלותם דירה אחת ומצהיר שימכור אותה, לרכוש את הדירות הללו ללא הגרלה. לצורך הרכישה, יש להירשם למחיר למשתכן באתר התוכנית ולקבל תעודת זכאות. רשימת הדירות מוצגת באתר מחיר למשתכן, ואת הרכישה מבצעים באופן ישיר מול הקבלן בכל פרויקט.

האם העברת שלוש דירות מאם לבת ללא תמורה היו מתנה שהעניקה האם לבת או העברה פורמלית בלבד לצורך תכנון מס של האם? בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דן בשאלה זו לאחרונה ודחה את טענותיה של אם שתבעה מבתה היחידה להשיב לה שלוש דירות שהעניקה לה במתנה, כיוון שהדירות הועברו באופן פורמלי בלבד לצורך תכנון מס, ולא מתוך כוונה אמיתית להעביר אותן על שמה.

השופטת ורד שביט-פינקלשטיין התרשמה כי טענת "תכנון המס" נולדה רק לאחר שמערכת היחסים בין האם לבת התדרדרה, וכי שיקול המס לא היה השיקול המרכזי להעברת הדירות, אם היה קיים.

"אין עסקינן בהעברה לצורכי תכנון מס או מיסוי, אלא בהעברת מתנה שלמה וגמורה שנעשתה ברצונה וביוזמתה של האם, ללא קשר למס עיזבון עתידי", קבעה השופטת והוסיפה: "התרשמתי כי בעת העברת הנכסים לידי הבת האם ראתה בבת כשותפתה בכל רכושה לרבות בחשבון הבנק שלה, ועל כן 'שיקולי המס' היו רק שיקולים משניים (אם בכלל) בהעברת הדירות ובכל מקרה לא הסיבה העיקרית להן".

האם היא אישה אמידה שבבעלותה כ-12 דירות למעט שלוש הדירות שבמרכזו של הסכסוך, ודירה נוספת בשכונה יוקרתית בתל-אביב, שבה היא מתגוררת. בתחילת שנות האלפיים העבירה האם לבתה שלוש דירות - שתי דירות בנתניה ודירה בבת ים. לגבי שתיים מהדירות נערכו הסכמי מתנה, והשלישית הועברה במסגרת עסקת מכר, אך הבת מעולם לא שילמה את התמורה שננקבה בהסכם.

כשש שנים לאחר עריכת תצהירי המתנה והסכם המכר, נרשמו הזכויות בדירות על שם הבת, אך גם לאחר העברת הנכסים המשיכה האם לגבות את דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת שתיים מהדירות, והדירה השלישית שימשה למגורי הבת.

בשנת 2007 נוצר קרע עמוק בין האם לבת, שהגיע לכדי נתק של ממש. במסגרת הסכסוך קיבלה הבת מבית המשפט צו למניעת הטרדה מאיימת נגד האם, לאחר שטענה כי האם עוקבת אחריה בדירתה השכורה וברחוב, אורבת לה ומטרידה אותה.

בתביעה שהגישה לביטול רישום שלוש הדירות על שם הבת, טענה האם כי הדירות הועברו לבתה באופן פורמלי בלבד, ולא הועברו הזכויות המהותיות והפוזיטיביות של הבעלות. באמצעות עו"ד ליאן קהת, טענה האם עוד כי לא היה שום היגיון להעביר שלוש דירות לבתה, שבאותה עת הייתה חיילת משוחררת, בת 21, התגוררה יחד עמה, ולא היה לה כל ניסיון בהשכרת דירות ובהתנהלות מול שוכרים.

עוד טענה האם כי המניע להעברת הנכסים לטובת הבת היה תכנון מס וחיסכון במס עיזבון עתידי, שהיה אמור להיות מוטל באותה עת. זאת, נטען, לאור המלצות ועדת בן בסט ולאור הצעת חוק שעלתה לראשונה לאישור הכנסת בנובמבר 2000. בסמוך להצעת חוק זו, נטען, נחפזה האם להעביר את הבעלות בשתי הדירות שניתנו במתנה לידי הבת, אך מס העיזבון לא הוטל לבסוף. 

עוד לטענת האם, העובדה שהיא זו שגבתה לכיסה את שכר הדירה שהתקבל מהדירות, מעידה על כך שהעברת הבעלות הייתה רק פורמלית ולא מהותית, ולכן הדירות שייכות לה.

מנגד טענה הבת, באמצעות עו"ד דורון קילשטיין, כי כל מטרת התביעה היא ניסיון נוסף ליצור קשר עמה, כחלק מהתנהגותה האובססיבית של האם כלפיה. 

השופטת ורד שביט-פינקלשטיין דחתה את תביעת האם וקבעה כי היא העבירה לבת את שלושת הנכסים כמתנה גמורה. השופטת ציינה, בין היתר, כי "לא זו בלבד שאין כל הגבלה על העברת הבעלות, והבעלות הושלמה ונגמרה ברישום ביוזמתה של האם, אלא גם יתר נסיבות המקרה מעידות על כוונתה של האם להעביר את הדירות במתנה לבתה, כוונה התואמת את ההעברה שנעשתה בפועל".

הנושא של רישום פיקטיבי של דירות על שם אדם אחר לצורך התחמקות ממס לא נדון בפסק הדין בהרחבה, משום שהאם טענה כי אין מדובר ברישום פיקטיבי. רישום בעלות בדירות השייכות לאדם על שם קרוב משפחה או בני זוג נחשב לתכנון מס לגיטימי, כל עוד הוא לא נעשה על-מנת להונות את רשויות המס, והרישום אינו רישום פיקטיבי, אלא נעשה מתוך כוונה אמיתית להעביר את הבעלות בנכס לאדם על שמו נרשם הנכס.

השופטת ציינה בפסק הדין כי "האם עצמה הדגישה כי אין מדובר בחוזה למראית-עין או בחוזה פיקטיבי שנועד להונות את רשות המסים, אלא בהעברת בעלות אמיתית, וכך הדבר אף הוצג כלפי רשות המסים, כך שגם עניין זה מחזק את הקביעה שבפנינו מתנה גמורה ושלמה במקרקעין".

ביחס לדמי השכירות קבעה השופטת כי האם זכאית להמשיך לגבות את דמי השכירות משתיים מתוך שלוש הדירות עד סוף חייה, כפי שעשתה עד היום. 

כמעט שבע שנים אחרי שענת קם הגישה תביעה בסך 2.6 מיליון שקל נגד עיתון "הארץ", בטענה כי העיתון התרשל בכך שהביא לחשיפתה כמקור של העיתונאי אורי בלאו, עומדת התביעה להסתיים בהסכם פשרה.

זאת לאחר ששופטי בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, יעל וילנר ואלכס שטיין, דחפו אתמול (ב') את הצדדים להתפשר על פיצוי כספי שבין 50 אלף ל-300 אלף שקל שישלם "הארץ" לקם.

הפשרה תאפשר לשופטים להימנע מהצורך לכתוב פסק דין עקרוני בסכסוך הרגיש ובעל השלכות הרוחב על היחסים בין עיתונאים למקורות שלהם.

השופטים הלכו די רחוק כדי לנסות לסייע לצדדים להתפשר. "זה מסוג התיקים ששופטים אוהבים לכתוב בפסקי דין. יחד עם זאת, נרצה לכבוש את יצרינו ולהציע לכם הצעה מעניינת", כתבו השופטים.

בהמשך הציעו השופטים לפסוק לפי סעיף 79 א', המאפשר לבית המשפט לתת פסק דין קצר, לא מנומק, שמאשר את הפשרה. "אם תלכו בדרך הזו, אנחנו רוצים להגדיר את הסכום בעצמנו, של הרצפה והתקרה, וכאמור הם רחוקים מאוד מהתביעה, אבל מבטאים סוג של אחריות של העיתון", אמרו השופטים.

שלושת השופטים ציינו כי ההצעה שלהם משקפת את ההתרשמות שלהם מכתבי הטענות וגם מהדיון שנוהל בעליון והעלה קשיים ושאלות שונות. לדבריהם, "התחושה שלנו היא שכל הצדדים צריכים להשאיר את הפרשה מאחור, ויש לה מאפיינים שלא חייבים לפתח אותם דווקא בקונספט הזה".

השופטים הבהירו כי אם הצדדים יסכימו לפשרה, יביא הדבר לביטול החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, רחמים כהן, שפסק ב-27 בדצמבר 2018 כי "הארץ" ובלאו הפרו את חובת הזהירות ביחסים שבין מקור ועיתונאי כלפי ענת קם, וכי העיתון ישלם לקם פיצוי כספי בסכום שטרם נקבע.

עם זאת, "הארץ" וקם רשאים, כמובן, להתפשר ביניהם על פיצוי נמוך או גבוה יותר מזה שהוצע על-ידי העליון. לפי מידע שבידי "גלובס", יש סבירות די גבוהה ש"הארץ" יהיה מוכן לשלם סכום גבוה מ-300 אלף שקל כדי לסיים את הסכסוך בפשרה.

עורכי הדין של הצדדים, אילן בומבך ויריב רונן, המייצגים את קם, וזאב ליאונד, טלי ליבליך ואלון נדב, המייצגים את "הארץ", יודיעו בקרוב לעליון האם הגיעו לפשרה ובאיזה סכום.

העבירה 1,500 מסמכים מסווגים

הדיון בסכסוך בין קם לעיתונו של בלאו הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בעקבות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהגיש עיתון "הארץ".

בהחלטת שניתנה ב-27 בדצמבר 2018 קבע השופט רחמים כהן כי קם, שנדונה ל-3.5 שנות מאסר בגין הדלפת אלפי מסמכים סודיים שאליהם הייתה לה גישה במסגרת שירותה הצבאי, זכאית לפיצוי מ"הארץ" בגין חשיפתה כ"מקור עיתונאי".

מסכת האירועים בהם עסק פסק הדין החלה בחודש ספטמבר 2008, אז מסרה קם לבלאו דיסק נשלף, שאליו העתיקה כ-1,500 מסמכים מסווגים, במסגרת תפקידה כפקידה בלשכת אלוף פיקוד המרכז.

בהסתמך על המסמכים שמסרה לו, פרסם בלאו ב"הארץ" חמש כתבות שבהן עשה שימוש במידע שבמסמכים וכן בחלק מהמסמכים שמסרה לו קם. לאחר פרסום הכתבות נפתחה חקירה של רשויות הביטחון בנוגע למקור ההדלפה של המסמכים. לאחר שבלאו מסר לידי החוקרים מסמכים שנמסרו לו מידיה, נחקרה קם בחשד להדלפת המסמכים.

קם הודתה והורשעה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ריגול חמור ומסירת ידיעה סודית, ונגזרו עליה 4.5 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על-תנאי. בעקבות ערעור שהגישה, קוצר עונש המאסר בפועל שהושת עליה ל-3.5 שנות מאסר בפועל.

בתביעתה בסך 2.6 מיליון שקל טענה קם כי בלאו ו"הארץ" אחראים ישירים או עקיפים לנזקים שנגרמו לה, הרשעתה ומאסרה, בעקבות חשיפתה כמקור עיתונאי לשירותי הביטחון.

חובת זהירות מוגברת על העיתונאי

בפסק דין ארוך ומנומק ניתח השופט כהן את היחסים בין עיתונאי למקור ואת היקף ההגנה וחובת הזהירות שחב העיתונאי למקור שלו. השופט כהן ציין כי "בין עיתונאי למקור מתקיימים יחסי קירבה הדוקים, שעיקרם בשליטה ובפיקוח מצד העיתונאי שמחזיק במידע שהועבר אליו על-ידי המקור, בונה את הכתבה ומחליט על אופן הפרסום. ההתנהלות עם מקורות נעשית 'במהלך עסקו' של עיתונאי ובכלל זה 'עסקו' עם מקורות שמעבירים מידע בנושאים רגישים וסודיים". 

לפי פסק הדין של המחוזי, "המידע ואופן השימוש בו הוא חלק מאופן עסקו הרגיל של העיתונאי. הוא מכיר מקורות, יודע איך להתנהל מול מקורות ומכיר את ההשלכות והסיכונים האפשריים הכרוכים בפרסום המידע והחומרים המועברים לו על-ידי המקור. אין להוציא מכלל אפשרות שלעיתונאי יהא, במקרים מסוימים, מידע אשר יאפשר לו לצפות גם נזקים עקיפים".

לעומת זאת, בפסק הדין נאמר כי "משהוציא המקור את המידע משליטתו, הוא אינו יכול לפקח עליו ולרוב גם אינו יודע מה שאירע עם המידע שמסר. ככל שיחזור בו מהסכמתו ומרצונו להעביר את המידע, קיים קושי, שכן ניתן לעשות שימוש עקיף במידע שמסר".

עוד ציין השופט כי "כאשר מקור מוסר לעיתונאי מידע בעל רגישות מיוחדת, חלה על העיתונאי חובת זהירות מוגברת שלא לחשוף את זהות המקור ולנקוט אמצעי זהירות למנוע את חשיפתו".

השופט המחוזי ציין כי עיקר חובת הזהירות של עיתונאי הוא בהפעלת שיקול-הדעת בהתאם לנסיבות, והוסיף כי "אין להסיק משתיקה את הסכמתו של המקור לפרסום, שעה שהוא לוקח סיכון בפרסום, ללא שהוא מודע לסיכון. בהתאם לנסיבות, יש מקום לקבל הסכמה מפורשת לפרסום ולאופן הפרסום, בפרט כשקיים בפרסום סיכון למקור. אף אם המקור אינו נותן דעתו לאופן החשיפה של המידע שמסר, הרי שלעיתונאי יש שליטה על אופן הפרסום, ולפיכך, בפרסום מידע או מסמך אשר עלול להוביל למקור, יש לוודא הסכמה מפורשת וברורה לפרסום".

בהתאם לכך קבע המחוזי כי מלבד החובה שלא למסור את שמו של המקור או כל מידע אחר שיש בו כדי להסגירו, חובת הזהירות של העיתונאי כוללת נקיטת מעשים אקטיביים שעניינם יידוע המקור על מעמדו ועל הסיכונים הכרוכים בפרסום המידע והגנה עליו. "כך למשל, במקרים בהם המקור השיג את המידע שלא כדין, עליו לדעת כי ייתכן שלא יהיה מוגן תחת החיסיון העיתונאי. ראוי כי העיתונאי יתריע מראש על היעדר היכולת להגן על המקור, וכי בנסיבות מעין אלה ייתכן שהמקור לא ייהנה מחיסיון. על עיתונאי להפעיל שיקול-דעת ולבצע הערכת סיכונים קודם לפרסום מידע ומסמכים, שעלולים להביא לחשיפת המקור".

עיתון "הארץ" הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי, שבעקבותיה נערך אתמול הדיון בעליון.

בבקשה טען העיתון, בין היתר, כי להחלטת המחוזי עלולות להיות השלכות רוחביות וקשות על כל עולם העיתונות במדינת ישראל, ודאי העיתונות החוקרת. לטענת העיתון, החלטת המחוזי להטיל על הארץ את האחריות לחשיפתה של קם כמקור פוגעת בחופש העיתונות, חירות הביטוי והאינטרס הציבורי בזרימת מידע, ומטילה "אפקט מקפיא" ממש על העיתונות החוקרת. 

"העליון מחמיץ הזדמנות לקבוע קנה-מידה באשר להיקף חובת הזהירות של עיתונאי כלפי מקור"

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראשת התוכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטי, ומי שחיברה מחקר רחב-היקף בנושא של הסרת חיסיון עיתונאי בישראל, סבורה כי ההחלטה המסתמנת של בית המשפט העליון להימנע מכתיבה פסק דין מנומק בסכסוך בין ענת קם לעיתון "הארץ" היא החמצה.

"חבל שבית המשפט העליון החליט לדחוף את הסכסוך לפשרה, כי הייתה לשופטים הזדמנות לקבוע מסמרות בסוגיה של היקף חובת הזהירות של עיתונאי כלפי מקור. חובה שהיא תנאי מוקדם למימוש וקיום עיתונות חוקרת", אומרת שוורץ-אלטשולר.

לדבריה, העובדה שחיסיון עיתונאי לא מעוגן בחוק במדינת ישראל, גורמת לכך שמי שמגדיר את גבולותיו זה בית המשפט העליון, וטוב היה אם כך היה נעשה גם במקרה הזה.

למה את חושבת שהשופטים נמנעים מכתיבת פסק דין מנומק?

"ייתכן כי השופטים חושבים שמדובר במקרה קשה, וכידוע, 'מקרים קשים יוצרים דין רע'. אבל בהקשר הזה כדאי להזכיר שהעליון כתב בעבר פסק דין מנומק במקרה בעל קווים דומים במובן של הצורך לקבוע גבולות אתיים חוקיים ומקצועיים לעבודה העיתונאית. אני מדברת על פסק הדין שניתן בסכסוך בין סרן ר' לבין העיתונאית אילנה דיין ו'עובדה' (ב-18 בספטמבר 2014 ניקה הרכב מורחב של העליון את דיין מאחריות ללשון הרע נגד סרן ר' בתחקיר שעסק בפרשת וידוא הריגה של ילדה פלסטינית. בפסק הדין קבעו שופטי העליון כי רק פרסומים נכונים של "עיתונות אחראית" ובתום-לב יזכו להגנת "אמת בפרסום" - ח.מ).

ד"ר שוורץ-אלטשולר אומרת כי בהחלטת העליון בתיק של סרן ר' נקבעו קריטריונים שהיום הם מוטמעים בתוך תקנוני האתיקה העיתונאית. היא מזכירה כי המשמעות של פסק דין של העליון היא לא רק בעניין קונקרטי אלא ביצירת קנה-מידה להכוונה עתידית של התנהגות.

מי מהצדדים מרוויח לדעתך מכך שהסכסוך עומד להסתיים בפשרה? "הארץ" או קם?

"אף אחד לא מרוויח. עיתון 'הארץ' לא מרוויח פסק דין של העליון שיכול היה אולי לשרטט את גבולות האחריות של עיתון כלפי מקור, וענת קם לא תזכה אפילו ברבע מהפיצוי שהיא ביקשה בתביעה. אבל מי שבעיקר מפסיד זה הציבור. בהיעדר כללים בהירים שיאפשרו לעיתונות חוקרת לפעול, הציבור הוא המפסיד העיקרי".

*** גילוי נאות: ד"ר שוורץ-אלטשולר תהילה היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה וחיברה את הקוד האתי של "גלובס"

בין הרובוטים והשבבים, המוצרים לבית החכם, המכוניות העתידיות והסמארטפונים, אחד החידושים הגדולים השנה ב-CES, הוא פתיחתה של התערוכה לטכנולוגיות הקשורות במיניות (סקס-טק). כעת, באיזור התצוגה של מוצרי בריאות וסגנון חיים, ניתן למצוא גם צעצועי מין חכמים יותר ופחות, וטכנולוגיות שנועדו לסייע לנשים ולגברים לשפר את חיי המין שלהם. עד היום, טכנולוגיות סקס היו אסורות להצגה בתערוכה, אך דרמה שהתרחשה סביב הוויברטור הרובוטי Osé גרמה לשינוי במדיניות התערוכה.

Osé אולי נראה כמו ויברטור, אך הוא לא פועל על ויברציות אלא על תנועות רובוטיות שמבקשות לחקות את המגע האנושי. במטרה לסייע לנשים להגיע לאורגזמות משולבות, המוצר כולל גירוי הן לנקודת הג'י והן לדגדגן. הטכנולוגיה שבליבת המכשיר מבוססת על תחומי ההנדסה הרובוטית, עיצוב תעשייתי והנדסת חומרים, והוא פותח בשיתוף עם המעבדה הפתוחה להנדסה רובוטית של אוניברסיטת אורגון בארה"ב.

את המוצר מפתחת חברת לורה דיקארלו, שהוקמה על ידי היזמת האמריקאית לורה האדוק ב-2018, ולפי קראנצ'בייס, גייסה עד היום כ-3 מיליון דולר בלבד. בשנה שעברה, האדוק רשמה את המוצר כמועמד לפרס החדשנות של ה-CES בקטגוריית הרובוטים והרחפנים וזכתה, למרות איסור של מארגני התערוכה על הצגת מוצרי סקס-טק. הפרס נשלל ממנה בעקבות האיסור, אך הוחזר לאחר שההחלטה עוררה התנגדות רבה בקרב הקהל. התוצאה הייתה לא רק החזרת הפרס של Osé, אלא ביטול האיסור של ה-CES על תחום הסקס-טק בכלל.

"דבר ממה שעשינו כאן לא נעשה בעבר, וזה קצת מפחיד אנשים מסויימים, אבל מה שחשוב זה שזה גורם לאנשים לדבר על מיניות", אומרת האדוק ל"גלובס". השנה, האדוק חשפה שני מוצרים חדשים וזכתה איתם בשני פרסי חדשנות נוספים. המוצרים הללו הם בעצם פירוק של Osé לשני חלקים נפרדים, אחד מהם, שנקרא אונדה, נועד לגירוי נקודת הג'י, והשני, בקי, לגירוי של הדגדגן.

"האמת היא שאין שום טאבו במיניות, אבל אני חושבת שזה חלק מהסיבה שלקחו לנו את הפרס. בזמן שלחמנו על כך שיחזירו לנו אותו, אמרנו שחשוב יותר שנסתכל על המדיניות בנושא, ונשאל איך אנחנו יכולים להיות יותר מכלילים ולהפוך את התערוכה לבטוחה יותר, ולהכניס סקס-טק באופן שיהיה מכבד, לא יחפיץ גופים אנושיים ויהיה אינקלוסיבי", היא מוסיפה.

הכללת קטגורית הסקס-טק בתערוכה השנה היא הפעם הראשונה בה מוצרים הקשורים במיניות מוצגים ב-CES מאז שזו התנתקה מתצוגת מוצרי תעשיית הפורנו, שנכללה בתערוכה בשנותיה הראשונות. כעת, עשרות החברות המציגות בתחום הסקס-טק נראות אחרת, עם נוכחות בולטת יותר של נשים מייסדות. כך, מלבד האדוק המציגות השנה בית היתר גם אמי באקאלטר מ-Pulse, וליז קלינגר ואנה לי מ-Lioness ("לביאה"), שפיתחו ויברטור חכם שמייצר רטט שתואם לתגובות הגוף. "אנחנו מדברות בינינו, והתחרות פחות חשובה מהתנועה והחינוך סביב מודעות למיניות. אני חושבת שאנחנו רוצות לקחת בעלות על הגוף שלנו, כי למי יש בעלות על ההנאה שלך?", שואלת האדוק.

הפחד מתגובה איראנית על חיסולו של הגנרל קאסם סולימאני בשבוע שעבר הצית חשש שמגדלי החיטה בארה"ב יאבדו את הגישה לשווקים במזרח התיכון - יעד צומח למשלוחי החיטה מארה"ב.

ללא ביקוש במזרח התיכון, חקלאי החיטה, שגם ככה מצויים במצב קשה על רקע מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין ומזג האוויר הקשה של השנה החולפת, עלולים להיתקל בקשיים נוספים בשנת 2020.

מאז מתקפת האוויר האמריקאית שבה חוסל מפקד "כוח קודס" האיראני, ירדו מחירי חוזי החיטה בלשכת המסחר בשיקגו ב-2.2% ל-5.50 דולר לבושל (כ-27 ק"ג) בשני ימי מסחר (שישי ושני). לפני הירידה הזו, המחירים עלו בשבוע שעבר לרמה הגבוהה ביותר מאז קיץ 2019, 5.60 דולר לבושל. העלייה נבעה מאופטימיות, שחתימת עסקת סחר ראשונית עם סין החודש תיצור ביקוש מצד המדינה.

ההשפעה הכלכלית של החיסול לא עצרה במחירי החיטה. המתקפה הייתה גם סיבת מפתח לעליית מדד התובלה הימית של ג'פריס ב-2.4% בשבוע שעבר. מדד זה עוקב אחרי ביצועי מניות חברות הספנות. ג'פריס, חברת ברוקרים, מעריכה שהמתקפה האמריקאית תוביל להוספת תשלום "דמי סיכון" לאוניות מטען שפועלות באזור. "הכנסת מכלית או אוניית מטען לשם תהיה מסוכנת יותר. איננו יודעים איך האיראנים יגיבו", מסר דן באס, נשיא ג'פריס.

מדינות במזרח התיכון צפויות לייבא 17.3 מיליון טון חיטה בשנת היצוא 2019-2020, לפי משרד החקלאות האמריקאי. כך מדינות המזרח התיכון יהפכו ליבואניות מובילות של חיטה אמריקאית מחוץ לדרום-מזרח אסיה ולצפון אמריקה. מדובר בקפיצה דרמטית ביבוא. בשנת 2018 מדינות המזרח התיכון ייבאו רק 1.6 מיליון טון חיטה מארה"ב, כך על פי נתוני נציבות הסחר הבינלאומי בארה"ב.

מבין המדינות הללו, עיראק ותימן הן היבואניות הגדולות ביותר של חיטה אמריקאית. השבוע, עיראק - שייבאה כ-470 אלף טון חיטה מארה"ב בין ינואר לאוקטובר 2019 - הצביעה לגרש את חיילי ארה"ב מהמדינה בתגובה לחיסול סולימאני בנמל התעופה של בגדד. ההצבעה הזו בפרלמנט העיראקי גררה איומים בעיצומים מצד הנשיא טראמפ.

סוחרי החיטה האמריקאית קיוו שאירועי מזג אוויר, כמו דליקות הערבה הנרחבות באוסטרליה, יגדילו את הביקוש לחיטה וסחורות חקלאיות נוספות. בנוסף, הם מקווים להיחלשות של הדולר ב-2020 כדי להגביר את העניין בסחורות מארה"ב. "החיטה היא שוק עולמי, והיא תהיה הנהנית הגדולה ביותר מירידה של הדולר", אמר ג'ייסון בריט, נשיא "סנטרל סטייט קומודיטיז", חברת מסחר מקנזס סיטי במיזורי.

אלא שחיסול סולימאני דוחף בימים האחרונים את המשקיעים אל נכסים בטוחים יחסית, כמו דולר וזהב. אי-ודאות מתמשכת לגבי פעולות איבה במזרח התיכון עשויה לגרום לדולר לעלות, ולפגוע עוד יותר בביקוש לחיטה, אמר בריט. בינתיים, החקלאים בארה"ב מתקשים לעבור בשלום עונת גידול קשה במיוחד במדינות "חגורת התירס" - איווה, אילנוי, אינדיאנה ואחרות. מזג אוויר לח באופן קיצוני, בשילוב הגבלות היצוא של מלחמת הסחר, הובילו למספר שיא של פשיטות רגל חקלאיות ב-2019.

בשנים 2005-2012 הייתה חברת טבע הגורם הדומיננטי ביצירת שותפויות עם חברות סטארט-אפ ישראליות, והיו אף שאמרו דומיננטי מדי. חברות תרופות אחרות בקושי פעלות אז בארץ, ונשמעו טענות שהן נמנעות מכך משום המרכזיות של טבע באקוסיסטם. טבע מצדה, שמחלקת החדשנות שלה נוהלה אז על ידי ד"ר אהרון שוורץ, הגדירה את ישראל באופן מפורש כיתרון התחרותי שלה. החברה, שגילתה "בטעות" את הקופקסון, תרופה שפותחה במכון וייצמן, קיוותה שתוכל לנצל את נוכחותה בישראל ואת הקשר הקרוב עם החברות הצעירות, עם המשקיעים ועם המוסדות האקדמיים כאן כדי למצוא באופן אופורטוניסטי פרויקטים נוספים כאלה. המטרה הייתה להגיע לצבר מוצרים רבי מכר.

התוכנית הזאת הביאה לטבע את התרופה לפרקינסון אזילקט, וגם הובילה להשקעה בחברות כמו מדיוונד, גמידה סל, אלקוברה, פוליהיל, ביוליין, קיורסל, כלל ביוטכנולוגיה ועוד. אלה חברות בתחומי פעילות שונים, אבל כולן ישראליות.

כאשר ד"ר ג'רמי לוין מונה למנכ"ל טבע, ב-2012, הוא סיים את הפרויקטים המשותפים עם רוב החברות האלה, במסגרת תוכניתו למקד את מחלקת החדשנות של טבע במספר קטן של תחומים. לוין מינה את ד"ר מייקל היידן לראש תחום החדשנות, ובתקופתו אמנם הושקעו משאבים בשוק המקומי, אך לא הגיעו מוצרים מהשוק הישראלי לצנרת הפיתוח של החברה. כעת המצב עשוי להשתנות, אומר ל"גלובס" ד"ר דיוויד וילסון, סמנכ"ל בחטיבת המו"פ הגלובלית וראש תחום גילוי תרופות בטבע.

"גם אחרי הקיצוצים, טבע אינה רק חברה גנרית. יש לה גם פן אינובטיבי", אומר וילסון. "אנחנו יודעים היום שרוב התרופות החדשות מגיעות מהאקדמיה, ויש דרכים חדשות לזהות תרופות שיש להן פוטנציאל להצליח, ודרכים חדשות ומוצלחות לבחון אותן. לכן אנחנו רוצים שחלק מהמאמצים שלנו יופנו גם לתרופות חדשות מאוד, שאין להן עדיין הוכחה קלינית. אנחנו מחלקים את המאמץ שלנו בין מוצרים מבוססים, לבין מוצרים חדשים ממש".

"אחריות מסוימת לתעשייה בישראל"

האם יש לכם יחס מיוחד לתרופות המפותחות בישראל, כפי שהיה בתקופה שבה ד"ר אהרון שוורץ ניהל את תחום החדשנות? 

"אנחנו מחפשים תרופות בכל העולם, אבל לפני שנה החלטנו לבצע תהליך מסודר של חיפוש בישראל, כי יש לנו מוניטין בארץ ויש לנו אחריות מסוימת לתעשייה בישראל, כחברה ישראלית. מעבר לכך, יש דמיון בין הנכסים שהחברות בישראל יודעות לספק לבין מה שאנחנו מחפשים.

"אני היום ממוקם בקליפורניה, ולא נמצא בקשר קבוע עם קהילת הסטארט-אפים ועם האקדמיה בישראל, ולכן היה לנו חשוב להגיע ולפעול בארץ. מהרגע שהגעתי לישראל, התרשמתי מהמדע, ובעיקר צפיפות אוכלוסיית המדענים מאוד מרשימה. ב-6-7 מוסדות יש כל כך הרבה חוקרים טובים".

מי שאחראית על המשימה מטעם טבע, שיושבת באופן קבוע בישראל, היא דנה בראון, מנהלת קשרי אקדמיה בטבע. וילסון מבקר בישראל בכל כמה חודשים, ורוב הביקור מוקדש לפגישות עם חוקרים באקדמיה.

תהליך החיפוש של טבע אחר פרויקטים בישראל הוא מובנה ומעניין. לדברי וילסון, החברה השתמשה באלגוריתם בינה מלאכותית כדי לחפש בכל הספרות המחקרית ובמאגרי המידע על תעשיית מדעי החיים בישראל, כדי "לוודא שראינו הכול ושכל הפרויקטים מקוטלגים אצלנו". כך מופו 400 מעבדות אקדמיות בישראל, ונערכו פגישות עם 70 מהן. עדיין לא נוצר קשר עסקי, אך כמה פרויקטים נמצאים על הכוונת.

באילו תחומים במדעי החיים אתם מתמקדים כיום?

"אנחנו עדיין ממוקדים בנוירולוגיה, מחלות נשימה וסרטן, ובתוך תחום הסרטן הדגש הוא על אימונולוגיה. בחטיבת החדשנות החלטנו למקד את המאמץ בתרופות ביולוגיות (תרופות מבוססות חלבונים המופקות לרוב בתוך תאים חיים - ג"ו), אף שיש גם מדע טוב בישראל בתחום התרופות הסינתטיות (תרופות המבוססות על מולקולות המופקות באמצעות סינתזה כימית - ג"ו). הרציונל של זה הוא שטבע אינה חברה גדולה מאוד, ולכן התמחות יכולה לעזור לנו. בעבר היו לנו יכולות פיתוח בשני התחומים, היו צוותים מלאים בשניהם, אבל במסגרת הקיצוצים הרוחביים שנערכו בחברה, נאלצנו לוותר על אחד מהם. תחום המולקולות הביולוגיות הוא הצומח יותר. יש לנו גם פיתוח בתחום הביוסימילר (גנריקה של תרופות ביולוגיות - ג"ו), ואמנם מדובר בפיתוח מסוג קצת אחר, אך יש בין הצוותים סינרגיות מסוימות".

גם השיווק של המוצרים האלה דומה?

"בדרך כלל שיווק של גנריקה הוא מאוד שונה משיווק של תרופה חדשה, משום שמי שמביא את התרופה לשוק ראשון הוא זה שעושה את רוב הפעילות של חינוך השוק. גנריקה היא יותר משחק של מחיר. עם זאת, בביוסימילרס אנחנו חושבים שהמצב יהיה אחר. המוצרים אף פעם לא זהים לגמרי, לכן גם קוראים להם ביוסימילרס, וכן אחד מהם ידרוש כנראה שיווק בעצמו. אז כן, יהיו סינרגיות מסוימות גם בשיווק".

טבע מסוגלת היום לקחת את המוצרים הללו קדימה, בהתחשב בהיקף ההשקעה שדרוש למוצר אינובטיבי?

"בתוך תחומי המיקוד שלנו אנחנו פתוחים להשקעות גדולות יחסית. אנחנו לא ממוקדים רק בתרופות רבות-מכר שעלות הפיתוח שלהן יקרה מאוד, אבל גם לא מגבילים את עצמנו למחלות נדירות מאוד. אנחנו כן פתוחים לניסויים גדולים יחסית, אך לא בתחומים כמו לב וסוכרת, שבהן ההשקעה להבאת תרופות לשוק היא עצומה".

כמה התקשרויות אתם צופים שיהיו לכם בשוק הישראלי?

"אנחנו חושבים שנאתר כעשרה מוצרים שייכנסו לצנרת הפיתוח שלנו במקביל, כולם חדשניים וייחודיים, ומתוכם נמשיך עם מה שיצליח. המטרה היא להביא מתוך העשרה כ-2-4 תרופות לניסויים קליניים מתקדמים. במצב האידיאלי, נבזר את הסיכון בין התחומים, אבל בפועל נבחר את המוצרים הטובים ביותר בין אלה שיגיעו אלינו, גם אם כולם יהיו באותו תחום".

"מחפשים מוצרים מסוכנים ומעניינים"

שיתוף-הפעולה של טבע עם האקדמיה הישראלית מתבטא, לדברי וילסון, במימון מחקר ובמתן מענקים, גם במסגרת תוכניות של רשות החדשנות לשיתוף-פעולה בין האקדמיה לתעשייה. "המטרה שלנו בבניית הסכם שיתוף-הפעולה היא קודם כול שכל צד יבין בדיוק מה השני יכול להביא לשולחן ומה הציפיות שלו, ואחר כך לבחור מטרה שתלהיב את כולנו ותשמור על החופש של כולנו", אומר וילסון.

בראון: "הדבר הייחודי בשיתופי-הפעולה האלה הוא שחלק מהעבודה, שלרוב נעשית על ידי צוות המחקר, תיעשה כעת על ידי הצוות שלנו. אנחנו מציעים גם תוכנית לסטודנטים למדעי החיים ולרפואה בשלב הדוקטורט והפוסט דוקטורט, שכוללת מנטורינג וסטאז', ומאפשרת להם לחשוב על קריירה בתחום פיתוח התרופות".

בעבר, אנשי טבע הודו בפנינו בכנות רבה שהמוניטין של החברה כשותפה נשחק בקרב הסטארט-אפים והאקדמיה בישראל, בעקבות ביטול פרויקטים אחרי חילופי הנהלה. מהו להרגשתכם המוניטין של החברה כיום?

וילסון: "טוב מאוד. האקדמאים מתאמצים למצוא פרויקטים לעשות איתנו, וכך גם חברות המסחור של האוניברסיטאות, שיש להן גישות פרקטיות וחיוביות מאוד לגבי שיתופי-פעולה. אני מודה שדאגתי מהמפגש, לאור מה שאמרת, אבל התרשמתי שדאגתי לחינם. האקדמיה אוהבת את הרעיון של עבודה עם ישראלים, ובכל זאת מעדיפה את טבע על סטארט-אפ, כי הסטארט-אפים לפעמים נתקעים בלי מימון".

בראון: "היום הטיפול שלנו בשותפויות הוא יסודי מאוד, ולא נופלים לנו דברים בין הכיסאות".

תוכלו לתת דוגמאות לשותפויות שכבר הקמתם?

בראון: "אנחנו מממנים פיתוח של תרופה אימונותרפית לסרטן עם חוקר במכון ויצמן ומקווים לקדם לשלב הניסויים כמה מולקולות שלו. בנינו סביבו קונסורציום של חוקרים: אחד מביא יכולות הדמיה, אחר יכולות של ביולוגיה חישובית, ואחר את היכולת לבחון את השפעת התרופה בתאים בודדים. צוות הפיתוח של טבע נתניה יהיה אחראי לעבודה איתו.

"בתל אביב, הענקנו שלושה מענקים ואנחנו מתכננים לתת עוד שלושה, בתחומים של אימונותרפיה ונוירולוגיה".

בתקופתו של ד"ר ג'רמי לוין כמנכ"ל וד"ר מייקל היידן כמנהל תחום החדשנות בחברה, הוקמה תוכנית מיוחדת לתמיכה בתחום המחקר הנוירולוגי בארץ. מה היו תוצאותיה?

וילסון: "התוכנית פעלה בשנים 2013-2016, והייתה תוכנית עתירת תקציב למימון רחב של 200 פרויקטים בנוירולוגיה, כמעט כל פרויקט בארץ קיבל מימון. הגישה הייתה לתמוך באופן כללי באקוסיסטם הזה, כדי שבהמשך יתפתחו כאן יכולות שניתן יהיה להרוויח מהן. הם איתרו בזכות הפרויקט הזה טאלנטים, אבל לא רכשו דרכו פרויקטים חדשים או מולקולות חדשות. אנחנו הרבה יותר ממוקדים והכוונה שלנו היא ממש לפתח תרופות. כמו כן, בגלל המיקוד שלנו בתרופות ביולוגיות, מספר הצוותים שאנחנו רוצים להיות בקשר איתם הוא נמוך יותר".

מה "יקנה" אתכם בעבודה עם צוות?

"אנחנו מחפשים מוצרים מסוכנים ומעניינים, רעיונות יצירתיים אבל לא מופרכים, צוות בעל חשיבה יזמית אבל שמוכן לעבודה משותפת, עם ביקורת הדדית". 

גם אחרי עלייה של 18.5%, במהלך 2019, שנתנה פייט לא רע למדד S&P 500, בטח אם ניקח בחשבון שעל כ-15% מהמדד אחראיות מיקרוסופט ואפל (לפי האתר הכלכלי CNBC), השקעה בזהב עשויה להתברר כאחת ההשקעות הטובות לשנת 2020, אם לא הטובה שבהן.

הגנה מפני שוק המניות - שוקי המניות נראים יקרים יחסית: מכפיל הרווח למחיר מניה גבוה מ-25 (לעומת ממוצע של 15.5 ב-100 השנים האחרונות), מכפיל הרווח למחיר מניה עתידי נושק לרמה של 20, מכפיל רווח "שילר" של 31 (מתחשב בממוצע הרווחים ב-10 השנים האחרונות) ומכפיל מכירות של 2.35 (הגבוה ביותר מאז התפוצצות הבועה בשנות ה-2000).

עם זאת, תמחור מניות יקר היסטורית, על סמך מדדים שונים, אינו סיבה להצטייד בהגנות על תיק המניות. אבל, אירועים חיצוניים בלתי צפויים כמו אסון טבע או סכסוך גיאו-פוליטי, עשויים לערער את המשקיעים ולעורר "פחד גבהים" בוול סטריט (ההתנקשות במפקד כוח קודס האיראני, קאסם סולימאני, בסוף השבוע האחרון וההסתברות לתגובת שרשרת, היא דוגמה טובה).

בין התרחישים בהם זהב ישמש כהגנה מפני חולשה או שינוי לרעה בסנטימנט של הכלכלה הגלובלית ניתן למנות: חולשה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בסקרים בשנת בחירות; קשיים בהמשך המשא ומתן בין ארה"ב וסין ו"ביקורות" על שלב א' של ההסכם שנחתם בין המדינות; מלחמת סחר ארה"ב והאיחוד האירופי; ברקזיט - עם או בלי הסכם מספיק טוב עם האיחוד האירופי; גלישה של כלכלת אירופה למיתון; וחולשה מתמשכת בכלכלת סין. זהב עשוי גם לשמש כהגנה מפני אירוע חיצוני בלתי צפוי כגון פיגוע טרור, אסון אקלים, מוות פתאומי, ברקזיט ללא הסכם וכו'.

הגנה מפני חולשת מטבע - משקיעים רבים בעולם רוכשים זהב נגד חולשה אפשרית של מטבעות מובילים בעולם, שעשויה לנבוע משינויים כלכליים, או כפי שהכרנו בעשור האחרון - מניפולציות על מטבע. במקרים קיצונים יותר של נפילת משטרים, קריסה של הכלכלה ואינפלציה של מאות ואלפי אחוזים (כמו שהתרחש בוונצואלה או קריסת הכלכלה האיראנית והטורקית בשנים האחרונות), הציבור מחליף כספים לזהב כדי לשמר את כוח הקניה שלו ובמקרים קיצוניים יותר כדי להימנע מהחזקת כסף בבנק מחשש שהוא שזה יקרוס.

בנוסף, המדינה נאלצת לבצע חלק מהמסחר שלה עם מדינות אחרות בעזרת זהב, בהנחה שהרזרבות הדולריות שלה מתרוקנות במהרה וקשה לה לרכוש או ללוות דולרים בעקבות קריסת המטבע המקומי.

זול יותר להחזיק זהב - במשך שנים החזקה של זהב נחשבה לנחותה על פני התבצרות בפיקדון בנקאי או באג"ח ממשלתי AAA, שכן החזקה של זהב יוצרת הפסד אלטרנטיבי של ריבית הפיקדון או קופון של האג"ח. לעומת זאת היום, כאשר מעל רבע מכלכלת העולם ומאות מיליוני אנשים נאלצים להתנהל עם ריבית שלילית, החזקה של זהב הופכת להיות אטרקטיבית יותר בעיניהם. בכלכלות כמו יפן (ריבית מינוס 0.1%) או אירופה (ריבית מינוס 0.5%) כאשר הבנק המרכזי מתכוון להמשיך ולהעמיק את הריבית השלילית, להגדיל את הדפסת הכסף כדי להחליש את המטבע ולנסות לייצר אינפלציה, החזקה של זהב הופכת אטרקטיבית יותר. החזקת זהב מקבלת חיזוק נוסף בעקבות צפי לאובדן ערך בשל ריבית שלילית וכנגזרת בעקבות צפי לחולשה של המטבע המקומי.

בנקים מרכזיים פשוט "איבדו את זה" - ביטול תקן הזהב בשנת 1971, שמשמעותו הייתה שבנקים מרכזיים יכולים להדפיס כסף ללא קשר להחזקות הזהב שלהם, נתן בידיהם כוח עצום עד בלתי נתפס: "הכוח להדפיס כסף". מאז המשבר ב-2008 הבנקים המרכזיים עשו שימושים בכוח זה בפעולות בלתי קונבנציונליות שכוללות קניות נכסים בסך של טריליוני דולר, כאשר הם פועלים להחליש את המטבע ומעוותים את מחירי הנכסים הריאליים והפיננסים בשווקים. במקביל, הם מאפשרים את הגדלת החוב הציבורי והצרכני. 10 שנים אחרי, נראה כי ניסוי הדפסות הכסף הגדול בהיסטוריה נמשך והאור לא נראה בקצה המנהרה - מה שרק מעוות עוד יותר את ערך המטבעות האמיתי. אז תכלס, כשמחירי הנכסים מעוותים ומחירים המטבעות מעוותים, לא נראה לכם הגיוני להחזיק קצת יותר זהב?

רוסיה וסין מגדילות החזקה בזהב - בנקים מרכזיים בשווקים מתעוררים מגדילים החזקות בזהב, כאשר רוסיה וסין מובילות את המגמה. הסיבה הרשמית היא חשש מתנודתיות וחולשה באירו ובדולר. הסיבה ה"הצהובה" יותר היא "הקונספירציה" - יש המעריכים כי מאחורי הגדלת רזרבות הזהב של רוסיה וסין עומד הרצון שלהן להחליש את היכולת של ארה"ב להגדיל חוב ואת ההשפעה של הדולר במסחר הבינלאומי. אחרים מעריכים שהגידול ברזרבות של רוסיה או טורקיה לדוגמה נועדו לצורך מסחר עם מדינות המצויות תחת סנקציות אמריקאיות.

האפשרות לפריצת מחיר 1,600 דולר לאונקיה - ברמה הטכנית, מאז חודש אוגוסט הזהב נע ברמות 1,450-1,550 דולר, כאשר מנתחים טכניים רבים חיכו לראות האם הוא יצליח לשבור את רמת ההתנגדות באזור 1,550 דולר, שמורכבת הן מהרצועה שנוצרה בחמשת החודשים שחלפו והן ממתנד פיבונאצ'י 12 חודשים לאחור - בשורה התחתונה ברגע שהוא מתקרב לאזור ה-1,600 דולר עשויים להיות הרבה מאוד מצטרפים חדשים.

אז איך מגדילים חשיפה לזהב?

הדרך המקובלת ביותר לקבל חשיפה לזהב היא על ידי רכישה של קרן המחקה את מחירו של הזהב (ETF) הוותיקה ביותר, שחגגה לא מזמן 15 שנה, היא  SPDR Gold Share (סימול: GLD). הקרן יוצרת חשיפה לזהב על ידי החזקה של מטילי זהב שמוחזקים בכספות ייעודיות, בעיקר בלונדון. אגב אם תחזיקו 100 אלף  יחידות בקרן, בערך 1.5 מיליון דולר, תוכלו לבקש לקבל את כספכם בזהב.

אפשרות נוספת היא להשקיע בחברות לכריית זהב, כמו Barrick Gold - אומנם חשיפה זו אינה מבטיחה מעקב צמוד אחר מחירי הזהב אבל היא טומנת בחובה הזדמנויות נוספות לאפסייד, בעיקר בתקופות של גאות. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי ברכישות של מכרות נוספים, בפיתוח של מכרות כדאיים להפקה ולעתים פשוט בהגדלת קצב ההפקה בעקבות עלייה במחיר. מצד שני בתקופות של ירידה במחיר הזהב, הן עשויות לגלם ירידת מחירים חדה יותר בעקבות עלויות נלוות, וירידה בערך הרזרבות של המכרות שחלקם עשוי להפוך לפחות כדאי להפקה.

כמובן שאפשר לפזר את ההשקעה בין חברות כריית זהב שונות על ידי קרן ייעודית כמו GDX או קרן לחברות כריית זהב קטנות יותר כמו GDKX.

האפשרות האחרונה היא בכלל לקנות זהב באונקיות, במטבעות או במטילים אבל אז תאלצו לשלם על כספות, שמירה ועמלות המרה בבוא היום. 

הכותב הוא האסטרטג הראשי של בית ההשקעות אלומות. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם

קרן אינסייט האמריקאית הודיעה באופן רשמי על רכישת חברת ארמיס הישראלית תמורת 1.1 מיליארד דולר. העסקה תתבצע בשיתוף עם קרן ההשקעות של גוגל, שתשים 100 מיליון דולר מתוך הסכום. גם למייסדי החברה ולעובדיה יישארו מניות.

ארמיס, שעוסקת באבטחה בעולמות "האינטרנט של הדברים" (IoT), הוקמה בשנת 2015 על ידי יבגני דיברוב, נדיר יזרעאל ותומר שוורץ (שכבר לא בחברה). דיברוב היה העובד הראשון שהצטרף לאדאלום ועסק באבטחה למערכות מחשוב ענן (החברה נמכרה למיקרוסופט). יזרעאל הוביל את הצוות הטכני של מנוע ההשלמות האוטומטי של גוגל, "Google Suggest". שניהם יישארו בחברה. בין בעלי המניות של החברה נמנים בין היתר הקרנות סקויה, רד דוט ואינסייט, המשקיעים זהר זיסאפל ומיקי בודאי, וחברת גוגל, שנכנסה באחרונה להשקעה בחברה. בסך הכל גייסה החברה כ-115 מיליון דולר.

התוכנה של ארמיס, שמבוססת ענן ולא דורשת התקנה על שרתים מקומיים, מאפשרת לגלות ולנתח את כל מכשירי ה-IoT המחוברים לרשת, ממכשירים מסורתיים כגון לפטופים וטלפונים חכמים ועד למכשירים חדשים כגון טלוויזיות חכמות, מצלמות רשת, מדפסות, מערכות מיזוג ובקרת אוויר, רובוטים תעשייתיים, מכשירים רפואיים ועוד. קצב ההכנסות השנתי שלה, שעמד בתחילת השנה על כ-10-20 מיליון דולר, זינק פי ארבעה.

אינסייט היא קרן השקעות ולכן נחשבת למשקיע פיננסי, בניגוד לחברות טכנולוגיה שרוכשות חברות על מנת לשפר את היצע המוצרים שלהן או לפנות לשווקים חדשים. לכן גם יש חשיבות להישארות של השדרה הניהולית, שתעזור לקרן להשביח את ההשקעה.

"אינסייט היא אחד המשקיעים המתוחכמים בתחום התוכנה והודות להבנה העמוקה שלהם את התחום, הם מבינים היטב את האתגרים בתחום ה'אינטרנט של הדברים' בארגונים, אותם אנחנו מנסים לפתור, ואת ההזדמנות הגדולה בשוק", אמר דיברוב. "בחנו סבבי גיוס לצמיחה והצעות אסטרטגיות, אבל שיתוף הפעולה עם אינסייט הוא הטוב משני העולמות - תמיכה בפעילות ועצמאות. שני ההיבטים האלו היו חשובים בהחלטה שלנו לקחת פרטנר שיאפשר לנו לצמוח, בשלב מוקדם של המסע של החברה שלנו".

גילי רענן, יו"ר ארמיס, ושותף בקרנות סקויה וסייברסטארטס, התייחס לעסקה ואמר כי "ארמיס היא הרכישה הגדולה ביותר מעולם של חברת סייבר ישראלית פרטית. הבשורה המשמחת היא שזהו רק עוד שלב במסע המופלא של ארמיס לבנות עסק סייבר גדול ועצמאי. ההודעה על הרכישה היום היא עדות נוספת לכשרון ולמחויבות העצומים של יבגני ונדיר, כפי שהם הפגינו מתחילת הדרך".

רענן הסביר כי "ארמיס פועלת בשוק ענק של עשרות מיליארדי דולרים, ונהנית משלושה מנועי צמיחה - ארגונים, בתי חולים ותעשייה. הגידול הצפוי בעסק, ידרוש בשנה הקרובה את הכפלת כוח האדם בארמיס, שכבר היום מעסיקה כ-250 עובדים, מהם 130 בישראל".

בגלל המורכבות בתחום אבטחת IoT הוקמו חברות שמתמחות באבטחת סייבר ל-IoT לפי ענפים ייעודיים, כמו תעשייה, רכב, תעופה וכו'. היכרות עם התחום והתאמת הפתרונות מאפשרים לפתח פתרונות אבטחה שבנויים לתחום הספציפי. ארמיס החליטה לגשת אל התחום תוך נקיטת גישה אחרת. במקום להתמחות בענף משקי מסוים, היא נקטה בגישה הוליסטית, על פיה החברה תמפה כל רשת מחשבים שהיא, ותאתר כל "דבר" שמחובר אליה. הכוונה היתה לאפשר למערכת, עם הזמן, לזהות מהי התנהגות תקינה של הרשת, כך שברגע שתופיע אנומליה, דהיינו חריגה מן הנורמה, היא תדע לבודד ולחסום אותה.

את ארמיס ייצגו בעסקה עוה"ד איתי פרישמן, אבינעם פכלר ודניאל ינקוביץ' ממשרד עוה"ד מיתר.

חוקרים במרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית פנו ליועץ המשפטי של האוצר בבקשה לבדוק אי-סדרים בהתנהלות פרויקט של ייעוץ בתחום הכלכלה הארגונית, שמבצעת חברת קיימא של פרופ' דן אריאלי, עבור אגף התקציבים במשרד. לטענת החוקרים, המכרז שבו זכתה קיימא למתן שירותי ייעוץ לאגף התקציבים באוצר היה תפור מראש עבור אריאלי. מבדיקת "גלובס" עולה, כי מאז זכייתה של קיימא במכרז, נרשם גידול דרמטי בהיקף פעילותה מול אגף התקציבים והיקף ההתקשרות המצטבר מתקרב ל-20 מיליון שקל.

כלכלה התנהגותית היא ענף שבו מנסים להשפיע על התנהגות כלכלית של בני אדם באמצעות פסיכולוגיה קוגניטיבית. כך למשל הוכח בשנים האחרונות, כי אפשר לגרום לאנשים להתאמץ יותר לחסוך חשמל, אם מציגים להם נתונים על חשבונות החשמל של שכניהם. אפשר לגרום לאזרחים להשתמט פחות מתשלום מסים, כששולחים להם הודעות אישיות המנוסחות בצורה מסויימת. כך גם ניתן לצמצם את תופעת ה-No Shows או תורים לרופאים, שאנשים קבעו מראש אך החליטו מסיבות שונות לא להגיע בלי שטרחו להודיע על ביטול התור.

במשרדי הממשלה התאהבו בשנים האחרונות באפשרות להשתמש באמצעים פסיכולוגיים פשוטים וזולים כדי להשפיע על התנהגות של הציבור, באופן שיביא חיסכון משמעותי מאוד במשאבים למדינה.

הרעיון הגיע לישראל מבריטניה. אנשי האגף לממשל וחברה במשרד ראש הממשלה התרשמו מפעילותה של יחידה ממשלתית מיוחדת (שהופרטה מאז) לקידום כלכלה התנהגותית, שפעלה במסגרת משרד ראש הממשלה הבריטי. ב-2016 שכר משרד ראש הממשלה את שירותיו של צוות חוקרים של המכון לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, בעלות של חצי מיליון שקל לשנה. במהלך שנת הפעילות הראשונה ביצעו החוקרים כשמונה פרויקטים של ייעוץ מקצועי למשרדי ממשלה שונים. הצוות של המכון כלל חמישה חוקרים ורוב העבודות היו עבור רשות שוק ההון, בנושאים כמו חינוך לאוריינות פיננסית, ביטוח סיעודי וחיסכון פנסיוני.

בתחילת 2017 פרסם האוצר מכרז משלו לשירותי ייעוץ בנושאי כלכלה התנהגותית. במכרז זכתה חברת קיימא של אריאלי, לאחר שהוגשה אליו רק הצעה נוספת אחת. היקף ההתקשרות עם קיימא עמד על 4.2 מיליון שקל. גופים אחרים ששקלו להתמודד במכרז התרשמו כי אריאלי היה מסומן מראש כזוכה בו. כך, למשל נאמר לחוקר במכון לחקר הרציונליות על-ידי גורם באוצר, שהיה מעורב במכרז, כי הוא "שייך לדן אריאלי". תנאי המכרז - ובהם ניקוד על ניסיון בייעוץ לממשלות - הרתיעו גופים נוספים ובהם המכון הישראלי לדמוקרטיה מהגשת הצעות. ההמכון מסר בתגובה שהוא "בוחן מעת לעת שיתופי פעולה עם הממשלה במגוון רחב של תחומים. לאחר שבחנו את פרטי המכרז המדובר מצאנו לנכון שלא להגיש מועמדות".

גורמים ששקלו לגשת למכרז ציינו בשיחה עם "גלובס", כי שיטת הניקוד העניקה משקל חריג לניסיון של ראש צוות היועצים ומשקל נמוך יחסית לניסיון ולכישורים שנדרשו משאר חברי הצוות.

השנה זכתה קיימא במכרז נוסף, שבו נשארה מתמודדת יחידה.

גורמים בתחום מתחו ביקורת על חוסר ניסיונם של החוקרים האחרים בקיימא: "מלבד אריאלי, אין שום אדם בעל רקורד אקדמי שמפקח על מה שחברת קיימא עושה וממליצה לעשות" אמרו ל"גלובס". החברה הוקמה ב-2016 כוללת כיום 8 חוקרים מתחום הכלכלה פסיכולוגיה קוגניטיבית מדיניות ציבורית מתמטיקה וסטטיסטיקה ומדעי המחשב, לצד אנשי מחשבים והפקה שאחראים על ניסויים שהחברה מעורבת בהם.

כך או כך, מאז זכייתה של קיימא במכרז הראשון, נרשמה התרחבות דרמטית בהיקף פעילותה: על-פי אתר מפתח התקציב של הסדנא לידע ציבורי, היו לחברה בשנתיים האחרונות התקשרויות בהיקף כולל של מעל 28 מיליון מול אגף התקציבים ומתוכן שולמו לה עד היום סוכמים בהיקף מצטבר של כ-10 מיליון שקל.

בחברה אומרים כי כל התקציבים שהועברו לחברה שימשו למימון כ-20 תוכניות שנעשו עד היום בהזמנת אגף התקציבים, מול משרדי ממשלה שונים ובהם משרד החינוך, הבריאות והתחבורה. מדובר, בין היתר, בפרויקט שנועד לבדוק מדוע המדיניות לסגירת הפער בין בנים לבנות בלימוד מקצועות STEM (המקצועות הריאליים) - אינה אפקטיבית. במסגרת התוכנית נעשה ניסוי שהקיף 450 תלמידים, שבדק את השפעת התוכניות לעידוד לימודי המקצועות הריאליים.

תוכנית נוספת, שנעשתה בהזמנת אגף התקציבים, קשורה לבדיקת ההיתכנות של מודלים שונים של אגרות גודש, במסגרתו השתתפו מעל 1,000 נהגים בניסויים שונים תמורת תשלום.

העבודה מול הממשלה כרוכה באתגרים לא פשוטים, למשל עיכובים בתשלומים לספקים. אריאלי ציין בעבר באחד הראיונות שנתן בתקשורת, כי נאלץ לא-פעם לממן מכיסו את החברה בשל עיכוב בתשלומים. בקיימא מציינים, כי אריאלי מנהל ומפקח באופן אישי ויומיומי אחר כל התוכניות המחקריות שנעשות במסגרת ההתקשרות עם האוצר. כמו כן מציינים כי כל החוקרים בצוות נבחרו על-ידיו באופן אישי.

בנוסף, בקיימא מציינים כי מאז הזכייה במכרז, אריאלי מקפיד לשהות בארץ שבעה ימים בכל חודש, בין היתר, לצורך פגישות באוצר ובמשרדי ממשלה. כמו כן הרצה עשרות פעמים בסקייפ לגורמים ממשלתיים על הפעילות שנעשתה במסגרת התוכניות.

בקיימא מציינים, כי הסכום שהחברה מקבלת עבור עבודת חוקריה אינו עולה על 360 אלף שקל לתוכנית ובמקרים רבים פחות מכך.

באשר לעובדה שזכתה עד היום בכל התוכניות הקשורות לכלכלה התנהגותית (מלבד הראשונה), בקיימא אומרים כי לחברה יש ייחודיות כפולה. ראשית, בגלל הרקע והניסיון של אריאלי ושנית בגלל היכולת של החברה לערוך ניסויים בשטח. לדברי החברה, "נשמח שיהיו עוד גופים בתחום. זו רק ההתחלה של הדרך".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה, כי החל ב-2017, המשרד מצוי בהתקשרות עם חברת קיימא לאבס שזכתה בשני מכרזים פומביים למתן שירותי ייעוץ וביצוע ניסויים בתחום הכלכלה ההתנהגותית. בחלק מהמקרים אפשר כבר כעת לראות את תוצאות הניסויים הללו בשטח, כדוגמת ניסוי שבוצע במערכת הבריאות הציבורית לצמצום אי-הגעה לתורים בבתי חולים וקיצור משכי ההמתנה, אשר הביא לחיסכון של עשרות מיליונים שקלים.

בשלוש השנים הללו סך התשלומים שהועברו לחברת קיימא בגין השירותים שניתנו היו בממוצע 3.4 מיליון שקל לשנה. איננו יודעים להשוות להתקשרות של משרד ראש הממשלה עם המכון לרציונליות מבחינת מהות והיקף השירותים שניתנו. להבנתנו, השירותים שסופקו במסגרת ההתקשרות ההיא כללו בעיקר מחקר בעוד עיקר העלות בהתקשרות עם קיימא היא עלות ביצוע ניסויי שטח. רק לפני כעשרה ימים הועלו לראשונה על ידי מספר חוקרים שלא התמודדו בשני המכרזים הפומביים שפורסמו לציבור בעניין, שהאחרון שבהם פורסם ב-2018, טענות בדבר ניהול המכרז. הגם שניהול המכרז הסתיים לפני תקופה ממושכת, ויש בעובדה זו כשלעצמה כדי לדחות את הדיון בטענות, הטענות תיבחנה ותינתן תשובה לפונים בהתאם למקובל. 

*** גילוי מלא: מערכת "גלובס" קיימה בעבר מגעים שלא הבשילו לשיתוף פעולה נקודתי עם דן אריאלי.

אוסטרליה עולה באש מאז ספטמבר באחרון, ונראה כי ההרס חסר הפרופרציות רחוק מלהסתיים. לפי "CNBC", גורמים רשמיים מאמינים שכיבוי השריפות עשוי לקחת חודשים ארוכים. 

השריפות ביערות ובאזורי הערבה באוסטרליה גבו חיים של עשרות אנשים, השמידו מעל ל-2,000 בתים ולפי הערכות הרגו כחצי מיליארד מבעלי החיים במדינה. אוסטרליה היא בית גידול ייחודי לבעלי חיים רבים, כמו הקנגורו והקואלה. השריפות מחריבות את שטחי המחייה שלהם, ומציבות חיות רבות בסכנה. 

אוסטרליה פגיעה במיוחד למפגעי מזג אוויר קיצוני שנגרם בין היתר בשל משבר האקלים. אזור ניו סאות' ויילס סובל מהפגיעה הקשה ביותר. ב"AP" ציינו כי באזור מתחוללות כעת 135 שרפות, כאשר ב-70 מהן לא הושגה שליטה על האש. בניסיון נואש להשתלט על השריפות, לראשונה בהיסטוריה שלה אוסטרליה גייסה 3,000 חיילי מילואים. 

ככה זה נראה. 

#AustraliaFires: 500 million animals affected by the Australian bushfires

We are witnessing the extinction of countless species in real time. 📺 pic.twitter.com/jH02zOxug9

- Minh Ngo (@minhtngo) January 5, 2020

דבורה טברט, יושבת ראש עמותת הקואלות של אוסטרליה, אמרה כי השריפות הקשות במהלך נובמבר פגעו ב-80% מאזורי הגידול של הקואלות. חיות הכיס הקטנות הפכו בעל כורחן לפרזנטוריות של האסון, כאשר אמצעי תקשורת רבים מתעדים את ניסיונות החילוץ שלהן מאזורי האש. 

Over 5.5 million hectares Burned,
8000 koalas dead,
500 million animals dead, Sometimes during the darkest times,humanity shines.🥺📺#AustraliaBurning #australiafire pic.twitter.com/QnRNEhFMQq

- Vaseem S. (@Vassrac) January 5, 2020

Firefighter helping a thirsty koala during these tragic bushfires in Australia 📺刚pic.twitter.com/oMz7LXmtZ8

- 📺 (@Justbestials) January 6, 2020

Koala Mom and her son after being rescued from the fires in Australia. pic.twitter.com/qjR1t6hmLY

- 3.14 (@gkrigata) January 4, 2020

עד כה נשרפו 57 אלף קמ"ר של יערות באוסטרליה. מדובר בפי 6 מהשטח שנשרף ב-2019 בברזיל.

Australia is on fire and over half a BILLION animals have already died. The world needs to do something now! 📺📺📺 #PrayForAustralia pic.twitter.com/YDVbWC5INU

- Science & Nature (@ScienceNature6) January 6, 2020

Let's all pray for Australia. #PrayForAustralia #Iranattack #SASWhoDaresWins pic.twitter.com/BXGd4IPXAp

- Ayeni daniel (@starlordflash) January 6, 2020

אם הדיונים בבקשת החסינות של ראש הממשלה בנימין נתניהו יתעכבו בצורה משמעותית, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ישקול לפצל את כתבי האישום בין החשודים בתיקים 2000 ו-4000. במקרה כזה משפטם של שאול ואיריס אלוביץ' ושל ארנון (נוני) מוזס יוקדם וינוהל בנפרד ממשפטו של נתניהו - כך נודע ל"גלובס" מגורמים בסביבת היועץ המשפטי.

עם זאת, מנדלבליט מעדיף להגיש לבית המשפט כתב אישום ולנהל משפט אחד נגד נתניהו, מוזס והזוג שאול ואיריס אלוביץ'.

לניהול משפט נפרד נגד נתניהו יש חסרונות משמעותיים, שהמרכזי שבהם הוא הצורך לזמן פעמיים לעדות את כל או את מרבית עדי התביעה. בכלל, המשאבים שיצטרכו הפרקליטות ומערכת המשפט להשקיע בתיקי 2000 ו-4000, במקרה של פיצול, יהיו גדולים יותר באופן משמעותי. מדובר ביותר תובעים, יותר שופטים, יותר דיונים וכו'. 

למרות זאת, מנדלבליט חושש ממצב שבו הדיונים בבקשת החסינות של נתניהו יחלו רק אחרי הבחירות ויסתיימו בעוד חודשים רבים.

היועץ המשפטי מוטרד ממצב שבו סחבת בקיום הדיונים בבקשת החסינות של נתניהו תשפיע על מצבם של הזוג אלוביץ' ומוזס ותגרור התמשכות מיותרת של ההליכים המשפטיים נגד השלושה.

פרשה אחת, שני משפטים

נציין כי לפיצול המשפט בין הנאשמים במתן או הצעת שוחד (הזוג אלוביץ' ומוזס) לבין הנאשם בקבלת שוחד (נתניהו) יש חסרונות גדולים, אך יכולים להיות לו גם יתרונות. ניהול משפט אחד לחשודים שמואשמים במתן שוחד לאיש ציבור - ומשפט שני, נפרד, לאיש הציבור המואשם בקבלת שוחד, קורה כשהפרקליטות רוצה להשתמש בעדות של נותן השוחד נגד מקבל השוחד. 

במצב שבו הפרקליטות רוצה שנאשם אחד יעיד נגד אחר - היא מגישה נגדם שני כתבי אישום נפרדים ומנהלת שני משפטים נפרדים.

כך קרה וקורה למשל במשפט פרשת ישראל ביתנו (תיק 242). המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה רצתה להשתמש בעדויות ובחקירות במשטרה של הנאשמים במתן שוחד לסגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, שמשפטה עדיין מתנהל; ולראש מטה ישראל ביתנו לשעבר, דאוד גודובסקי, שהורשע בקבלת שוחד, ונגזרו עליו שש שנות מאסר. הפרקליטות החליטה להגיש שני כתבי אישום נפרדים ולנהל כמעט במקביל שני משפטים נפרדים באותה פרשה.

התקדים של אהוד אולמרט

נזכיר כי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, זוכה בסבב הראשון של משפט פרשת טלנסקי מהאישומים בתיק. בין היתר לאור העובדה שמזכירתו לשעבר, שולה זקן, שאף היא הייתה נאשמת באותו משפט, סירבה למסור עדות במשפט. רק מאוחר יותר הורשע אולמרט בסבב ב' של משפט פרשת טלנסקי, לאחר שזקן חתמה על הסכם עד מדינה והסכימה להעיד נגדו. לו זקן הייתה עומדת לדין בנפרד מאולמרט, מלכתחילה ניתן היה לכפות עליה להעיד, וייתכן כי המצב היה שונה. 

החלטתו של מנדלבליט בסוגיית פיצול המשפטים בין נתניהו לבין שלושת הנאשמים האחרים, תלויה בקצב ניהול הדיונים בבקשת החסינות שהגיש נתניהו. בימים האחרונים, בעיקר לאור עמדת היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, התברר כי הקצב אמור להיות מואץ, וכי הדיונים בבקשת החסינות של נתניהו עשויים להתחיל ולהסתיים כבר בכנסת הנוכחית, תוך שבועות ספורים. 

במקרה כזה צפוי להיות מגש כתב האישום נגד נתניהו ושלושת הנאשמים הנוספים לבית המשפט המחוזי בירושלים במהלך חודש פברואר.

סוגיית החסינות של ראש הממשלה ממשיכה להעסיק את המערכת הפוליטית. יושב-ראש הכנסת, יולי אדלשטיין מהליכוד, נפגש אתמול (א') עם חבר הכנסת אבי ניסנקורן מכחול לבן, אך השניים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי הקמה של ועדת הכנסת. בפגישה השתתף גם עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת. 

מלשכת יו"ר הכנסת נמסר כי "היו"ר שמע בקשב רב את עמדת חבר הכנסת ניסנקורן וקיבל לידיו את חוות-הדעת של היועץ המשפטי של הכנסת באשר לאפשרות להקים ועדת כנסת ולדון בבקשת החסינות של ראש הממשלה, גם בעת הזאת. חוות-הדעת דומה בעיקרה לזו שהוציא היועץ המשפטי של הכנסת לפני מספר שבועות".

מכחול לבן נמסר כי "אסור לאדלשטיין לבזות את קודש-הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו קוראים לו לאפשר את הקמת ועדת הכנסת שתדון בחסינות שמבקש נתניהו. אסור לאפשר את הפיכתה של כנסת ישראל לעיר מקלט של נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אדלשטיין, נבחרת ליו"ר הכנסת ולא ליו"ר מטה נתניהו בכנסת. עליך לפעול בהתאם".

מתי תכונס ועדת הכנסת

בתוך כך, היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, אמר אתמול כי יש אומנם קושי לכנס את ועדת הכנסת, אך לדבריו, "על אף הקשיים השונים שאכן מתעוררים בקיומם של דיוני חסינות לאחר שהכנסת החליטה על התפזרותה והיא מצויה בפגרת בחירות, ועל אף התקדימיות שבכך, עמדתי היא כי אין בכל אלה כדי לקבוע כי ועדת הכנסת ומליאת הכנסת מנועות מלדון ולהכריע בבקשות חסינות בעת הזו". 

חברי הכנסת של כחול לבן המשיכו לתקוף את יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת יאיר לפיד אמר בראיון לערוץ 13 כי "אדלשטיין בולם בשליחות נתניהו מהלך בסיסי של דמוקרטיה - אם כבר מדברים על אבן-יסוד בדמוקרטיה - של כינוס ועדת הכנסת בדיון בבקשת החסינות של נתניהו. זה לא תקין, ואם אדלשטיין ימשיך בזה, תהיינה לכך השלכות". 

לפיד הוסיף כי מפלגת כחול לבן "שוקלת את האפשרויות", לרבות האופציה להדיח את יולי אדלשטיין מתפקידו כיושב-ראש הכנסת. לפיד אמר בראיון כי "לא נהסס לפעול. יש לנו רוב בכנסת. ישראל ביתנו הודיעה כי היא נגד החסינות. אדלשטיין מעמיד אותנו במצב שבו ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום, בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים - מבקש בקשת חסינות, ואפילו אין עליה דיון". 

לפיד הוסיף כי "אין מהלך שנתניהו לא עשה כדי לחמוק ממשפט. זו בקשה מגונה, וזה שיו"ר הכנסת אדלשטיין נותן לכך גיבוי - זה גם מגונה". 

נזכיר כי ראש הממשלה נתניהו פנה בשבוע שעבר ליושב ראש-הכנסת וביקש ממנו שהכנסת הנוכחית או הבאה יעניקו לו חסינות מפני העמדה לדין פלילי.

נתניהו אמר כי "חוק החסינות נועד להגן על נבחרי ציבור מפני תפירת תיקים. החוק נועד להבטיח שהנבחרים יוכלו לשרת את העם לפי רצון העם ולא לפי רצון הפקידים. אמר זאת במדויק הנשיא ראובן ריבלין", המשיך נתניהו וציטט את הדברים שאמר ריבלין לפני שנים בנוגע לחשש מרדיפה של הרשויות.

נתניהו הוסיף כי "בדמוקרטיה רק העם מחליט. מכל הסיבות הללו בכוונתי לפנות ליושב-ראש הכנסת בהתאם לסעיף 4 ג' לחוק, כדי לממש את זכותי, את חובתי ואת שליחותי ולהמשיך לשרת את עם ישראל". 

*** חזקת החפות: גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדם, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס מכחישים את הטענות נגדם, ועומדת לזכותם חזקת החפות.

אירוע מזג האוויר הקשה שפקד את מרכז הארץ ביום שבת האחרון וגבה את חייהם של ארבעה בני אדם, מעלה שאלות קשות בנוגע להתנהלות הרשויות והמדינה והיערכותן להתמודדות עם אירועי מזג אוויר קיצוני. למרות התוצאות הקשות, לא ניתן שלא לתהות מה היה קורה אילו הגשמים הכבדים היו מכים את אזור המרכז באמצע השבוע, שעה שבה בני אדם רבים משוטטים ברחוב ועושים את דרכם לעבודה או למסגרות החינוך, כשאינם יכולים להישאר ספונים בביתם, והאם המדינה ערוכה להתמודד עם אירוע דומה בימי השגרה.

ברקע גוברים הקולות לקריאה להקמת ועדת חקירה לאירוע ולהפקת לקחים כאשר אירועים כאלה עלולים להישנות בעתיד, ולעת עתה לא ברור מה הייתה רמת הסנכרון בין הגופים, ומה מידת אחריותם, כשהם לא חוסכים ביקורת זה מזה. כעת נדרשים גופי החירום להעירך למערכת הגשם הצפויה בימים רביעי וחמישי ולהפיק לקחים מהמחדלים של סוף השבוע האחרון.

בשבת בבוקר, שעה שבה הכו הגשמים הכבדים, הודיעה עיריית תל-אביב על פתיחת חמ"ל, ולדברי העירייה, כל נציגי יחידות העירייה השונות הוקפצו לשטח על-מנת לטפל בכל המפגעים ולהחזיר את העיר לשגרה. לדברי העירייה, היא נכנסה לכוננות סופה כבר ביום שישי, כאשר ב-10:00 נפתח מוקד עירוני חפ"ק מצומצם, וב-12:00 חמ"ל מלא. בנוסף, נפתחו מספר מרכזים קהילתיים המיועדים לפינוי תושבים בעת הצורך, ומוקד השירות 106 תוגבר. 

חולדאי יתפטר?

כעת, ישנם אנשים הקוראים לראש העירייה רון חולדאי לשאת באחריות למחדל המעלית בשכונת התקווה ולהתפטר. חולדאי מצידו אומר כי למרות שהעירייה תפקדה באופן הטוב ביותר שניתן, האירוע יתוחקר לעומק, ואם הוא יימצא אשם, הוא אכן יעזוב את כיסא ראש העיר.

בנוסף טוען חולדאי כי מערכת הניקוז בעיר השתפרה פלאים בשנים האחרונות, אך איננה אמורה להצליח להתמודד עם אירוע גשם נקודתי כה כבד הפוקד את העיר אחת ל-50 שנה.

אף על-פי כן, ישנן עדויות על קריאות של אזרחים למשטרה שלא נענו משך זמן רב, ומוקד מכבי אש שקרס, כאשר התקבלו 2,735 שיחות בפרק זמן של שעה וחצי, כשרק כ-10% מהן זכו למענה, ואחת הפניות לגבי הלכודים במעלית בשכונת התקווה, בשעה 12:45, הוגדרה כ"שוגג". בנוסף, במהלך היום אירעו תקלות עם מערכת ה"שלהבת" הדיגיטלית, בה מתעדים מוקדני רשויות החירום את האירועים המבצעיים, והם נדרשו לערוך רישום ידני.

דיירי הבניין בו הוצפה המעלית הלינו על מהירות התגובה של הרשויות, כשלדבריהם הם ניסו להתקשר עשרות פעמים למוקדים, אך לא זכו למענה. הקריאה הראשונה למוקד התקבלה בשעה 12:35, והכבאי ראשון הגיע לזירה ב-13:08, אך נוכח מורכבות האירוע, הוא לא יכול היה לסייע בגפו, כאשר המים הגיעו לגובה 2 מטרים והיו עכורים ללא ראות, כשתחתיהם המעלית ובה הלכודים. משהבחין בכך, הזעיק לזירה את צוות להבה הכולל צוללנים וציוד ריתוך מיוחד, שטיפל באותה העת בתקרית אחרת, והגיע רק לאחר שעה ורבע מרגע הדיווח הראשון.

מרגע הגעת הצוות, נדרשה כחצי שעה עבור החילוץ המורכב של ההרוג הראשון, דין שושני, ועוד מספר שעות בהן פעלו הצוללנים בכדי לאתר את גופתה בת זוגו, סתיו הררי. משפחות ההרוגים בתקרית המעלית תמהים אף הם על ההתנהלות ותוהים מדוע לקח לכוחות ההצלה זמן כה רב לטפל במקרה.

בנוסף, הבוקר (ג') מתברר כי במוצאי שבת הפעיל ועד העובדים של שירות הכבאות הארצי עיצומים (לאחר שהתברר מותם של שני בני אדם) והורה לעובדים לעבוד במתכונת שבת, למרות האירוע הקשה המתגלגל שהתחולל באותן שעות וההנחה כי בעת כזו איחוד ההצלה יעבוד בכוחות מתוגברים. ואולם, הוועד הנחה את הכבאים לא לתגבר בין התחנות ולא לבצע תרגילים, זאת מפני שמפקד מחוז ירושלים נתן הוראה לכבאי בית שמש לתגבר את התחנה בירושלים, לטענת הוועד בניגוד למנדט שלו. 

האם ניתן היה להיערך מראש?

האם שירותי ההצלה היו יכולים להיערך מראש לאירוע מזג אוויר בסדר גודל כזה? לפי דיווחי שירות הכבאות, בשעה 06:55 הם קיבלו התראת חירום מטאורולוגית כתובה על צפי לכמויות משקעים חריגות, אך התראה זו התפרשה על פני אזור המרכז כולו - בו מתגוררים מיליוני אנשים, כשבשטח הממטרים הכבדים, בקנה-מידה היסטורי, ירדו באזור מצומצם. לדבריהם, לא הייתה התראה למזג אוויר קיצון, אלא התראה שעסקה בסכנת הצפות כבכל יום חורפי.

השירות המטאורולוגי חוזה מזג אוויר, ומאז אוקטובר מספק התראת הצפות עם השירות ההידרולוגי, כשכל התראה יוצאת בתיאום הגופים הללו. האזהרות הכלליות מועברות לציבור, והאזהרות הפרטניות מועברות לגופי ההצלה על-ידי קבוצות ווטסאפ אזוריות, בהן נמצאים גופי החירום (רשויות הניקוז, כיבוי אש, משטרה ועוד). מעבר לזה, ישנו אתר של חיזוי שיטפונות בו הגופים המבצעיים יכולים לברר את התחזיות הפרטניות אותן הציבור לא רואה. לפי השירות המטאורולוגי, לפני שבת נחזו הצפות במישור החוף, אך אירוע הגשם הכבד והנקודתי על דרום תל-אביב לא נצפה מראש.

התראה ממוקדת יותר אכן הייתה אפשרית - כשעה שעתיים לפני האירוע, אך כיום לא קיים מנגנון אזהרה בישראל לטווח קצר, אלא רק לטווח של כמה שעות עד יממה קדימה, שכן אלה הנהלים הקיימים שקבעו גופי החירום. מפני שאין שיטת עבודה מיידית של 24/7, כאשר החלו הממטרים הכבדים, לא הייתה התראה מיידית ומתגלגלת על התחזית והממטרים, וגופי החירום לא היו יכולים להיערך מעכשיו לעכשיו.

כעת, אחד הלקחים הברורים הוא שיש להקים שירות כזה ולהדק את פורמט שיתוף-הפעולה בין הגופים - ופורמט דומה מתקיים בטיפול באירועי חירום של שריפות. 

"נדרשת ישיבת חירום בממשלה"

באירוע מזג האוויר הקיצוני שהתרחש בשבת ירדו 80 מ"מ של גשם בתוך שעתיים, כמות עימה מערכת הניקוז לא ערוכה להתמודד. לכן, להיערכות חירום של כלל הגורמים ישנה חשיבות מכרעת באירועים דוגמת זה, אך לא רק - שכן ישנו צפי להתגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים בשנים הבאות, והצורך בהיערכות מתוכללת של כלל גורמי ההצלה, הרשויות והממשלה מתחדד.

"מוכנות לאומית של כלל מערכות ההתראה, המוכנות והתגובה חייבת להיות בליבת עבודת הממשלה. חיזוי מזג אוויר והידרולוגי נדרש לתת מידע שוטף בכל תנאי מזג אוויר, מגשמים והצפות ועד גלי חום, תנאי יובש ורוחות, על-מנת לכוון את משאבי שירותי ההצלה באופן אופטימלי", אומרת ד"ר סיניה נתניהו, מי ששימשה מדענית ראשית של המשרד להגנת הסביבה וכתבה את תוכנית ההיערכות הלאומית להתמודדות עם שינויי האקלים.

"עמדנו על הדברים בתוכנית הלאומית להיערכות לשינוי אקלים. נדרשת ישיבת חירום בממשלה שבה תהיה הקשבה למדעני אקלים ולאלה שעוסקים בתחום אירועי הקיצון במזג האוויר וההשלכות שלהם, שתטלטל את המערכות ביחס להיעדר מוכנות לאומית לתרחישים השונים. תרחישים אחרים מזה שראינו בשבת עלולים להוביל לתוצאות קשות יותר", מוסיפה נתניהו.

לדבריה, "השאננות והיעדר מומחיות ותקציבים עולה ביוקר וגובה קורבנות. שיקולי עלות-תועלת יכריעו את התיעדוף של הפעולות. עוד צנרת ניקוז ועוד פתרונות חלחול ומיתון מים במאגרים אלה הם פתרונות ברורים ורצויים אך גם יקרים, אבל בעיקר הם לא יעזרו באירועי קיצון".

חיסולו של קאסם סולימאני ליד נמל התעופה של בגדד עם שחר יום ו', בפגיעה מדויקת של טילים שנורו ממל"טים אמריקאים, עלה כמובן לראש סדר היום בארה"ב וממילא גם לצמרת האג'נדות של שתי המפלגות הגדולות, שנערכות לבחירות לנשיאות בעוד עשרה חודשים.

אבל מבחינת פלח גדול מהמצביעים הפוטנציאליים בבחירות אלה, מדובר לא רק בדיון פוליטי מופשט על התבונה - או העדרה - של ההחלטה למחוק את סולימאני. מיליוני צעירים אמריקאים חוששים שההתלקחות האלימה בבגדד תשפיע ישירות על חייהם האישיים. במילים אחרות: הם החלו לדאוג שמלחמה חדשה במזה"ת תוביל לחידוש גיוס חובה ולשיגורם האפשרי לשדות קרב רחוקים.

ההצהרות המתלהמות של דונלד טראמפ על הסלמה פוטנציאלית של מעשי האיבה - למשל, ההכרזה שארה"ב כבר סימנה 52 יעדים לפגיעה אם איראן תעז לנקוט פעולת נקם נגדה בעקבות החיסול - ומשלוח אלפי חיילים לבגדד לתגבור הכוחות האמריקאים שם הזכירו לאמריקאים את קיומו של מנגנון לגיוס חובה, שידוע בשם "מערכת לגיוס סלקטיבי" (Selective Service System).

על פי החוק, כל גבר אמריקאי חייב להירשם במערכת במלאת לו 18. כל הגברים האמריקאים בני 19 עד 45 (אזרחים, מהגרים עם ניירות ואפילו מהגרים בלתי חוקיים), וגם נשים בעלות כישורים מסוימים, יכולים להיקרא לשירות צבאי פעיל על פי החלטת הקונגרס והמפקד העליון של הצבא, הרי הוא נשיא ארה"ב, לתקופה בת 21 חודשים.

איש לא חושב על כך בעיתות שלום או במהלך מלחמות בעלת עצימות נמוכה; ארה"ב הסתדרה יפה עם צבא מתנדבים ובפועל לא יושם חוק גיוס החובה מאז סיום מלחמת וייטנאם. יתר על כן, השלטונות אינם אוכפים את חובת הרישום במערכת וצעירים רבים אכן אינם עושים זאת. אבל אירועי סוף השבוע בעיראק עוררו מתרדמתם פחדים קמאים.

וכך, כמה שעות לאחר הידיעה על חיסול סולימאני, קרס האתר של מערכת הגיוס הסלקטיבי מפני שלא הצליח לעמוד בעומס הפתאומי של נסיונות הכניסה אליו. במקרה או שלא במקרה, ההאשטאג #WorldWarIII ("מלחמת עולם שלישית") היה אחד מהמובילים בסוף השבוע בטוויטר. הנהלת המערכת הודיעה: "בגלל תפוצת מידע כוזב, האתר שלנו מתנסה עתה בהיקפי תנועה גבוהים; אם אתה מנסה להירשם.. חזור לאתר מאוחר יותר. אנו מנסים לפתור את הבעיה".

הפניקה הזו של צעירים אמריקאים שחוששים מגיוס ובמשתמע ממדיניותו ומכוונותיו של של טראמפ אינה מבשרת טובות לקמפיין שלו. הנשיא פשוט אינו מצליח להניח מסילות לליבותיהם של אנשים בעשור השני והשלישי לחייהם. סקר של המכון לפוליטיקה (Institute of Politics) בבית-הספר ע"ש קנדי בהארווארד, מ-30 בנובמבר 2019 , בקרב צעירים בני 18-29, מצא ש-52% מהנשאלים ו-58% מקרב כל הבוחרים בני פחות מ-30 סברו שבית-הנבחרים צריך להגיש כתבי אישום נגד טראמפ (אימפיצ'מנט) ושצריך לסלקו מהבית הלבן.

וזו אינה מגמה חדשה. סקר של "אסושייטד פרס" מ-30 במארס 2018, בקרב בני 15 עד 34 מצא כי 60% הנשאלים רואים בו "גזען", "בלתי ישר" ואדם ש"אינו מתאים מבחינה נפשית" לשמש כנשיא. רק 33% מפלח זה של האוכלוסיה תומך בו.

מאליו ברור, שמי שמרוויחים ממגמה זו הם הדמוקרטים שמתמודדים על מועמדות מפלגתם לנשיאות. העמדות - הלא כל-כך מנוגדות - של שני המתמודדים המובילים, ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר, והסנאטור (העצמאי) ברני סנדרס בסוגיית חיסולו של סולימאני עשויות להיות מוקד משיכה למיליוני מצביעים צעירים.

בעצרת בחירות במדינת אייווה, שלשום (ו'), אמר ביידן שהתנהלותו של טראמפ כלפי איראן עלולה להגביר את סכנת התפוצה של נשק גרעיני ולגרור את ארה"ב לעימות ישיר עם איראן. מאוחר יותר, בציוץ, הוא תיאר את טראמפ כ"בלתי יציב, מעורער וחסר יכולות במידה מסוכנת".

"האיום על חיי אמריקאים והאינטרסים שלהם באזור ובעולם כולו הוא עצום", אמר ביידן. ברמז לניסיון שצבר כסגן נשיא וקודם לכן כסנאטור הוא הדגיש, כי צריך לבחור בנשיא שיתפוס שליטה בזירה הגלובלית ושלא ושלא יזדקק ללמוד כיצד לנהוג בשבתו בבית הלבן.

סנדרס הרחיק לכת יותר מביידן, בעצרת אחרת באייווה. נוסף לסילוקו של טראמפ מהבית הלבן, קרא הסנאטור הוותיק לשינוי מן היסוד במדיניות האמריקאית במזה"ת. הוא קרא לפינוי כללי של הכוחות האמריקאים באזור והזכיר לשומעיו שהוא התנגד בתוקף לפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003. זאת, בניגוד לביידן שהצביע אז בעד הפלישה. השאלה היא מה יהיה חשוב יותר בעיני הבוחרים הדמוקרטים בפריימריז: הניסיון של ביידן (שלא מנע ממנו להצביע בעד הפלישה ב-2003) או ההתנגדות הנחרצת של סנדרס למעורבות צבאית אמריקאית במדינות זרות.

חוף התכלת בהרצליה, ח-500 בחולון, פי גלילות ברמת השרון ותא/3700 בתל אביב הם מתחמי ענק שבהם טמון חלק מהפתרון התכנוני לבעיות המגורים במרכז הארץ. הבעיה היא שארבעתם מגלמים כמעט את כל הצרות, החסמים והעיכובים שאנחנו רואים בקידום תוכניות בנייה גדולות ומשמעותיות.

כשמדובר ביחידת קרקע קטנה ובמספר בעלים נמוך הבעיות יחסית פשוטות לפתרון (וגם אז התכנון אורך לעתים שנים). ככל שיחידות הקרקע גדלות ומספר הבעלים עולה - העניין מסתבך והולך, מספר האינטרסים מזנק ולמשחק נכנסים לא רק בעלי הזכויות בקרקע, אלא גם הרשויות המקומיות ואף רשויות המדינה, שלכל אחד מהם אינטרס שונה.

ארבעת המתחמים שהזכרנו סובלים מהבעיות הללו - ובשפע, טוען עו"ד עמי בן יעקב. בן יעקב, שמייצג לא מעט בעלי קרקעות במתחמים, אומר כי "הרבה אינטרסים מעורבים כאן. היזמים מעוניינים להגדיל את מספר הדירות; לעיריות יש אינטרס להגדיל את שטחי הציבור ואת המטלות הציבוריות שישלים היזם, ולדאוג להכנסות שיזרמו לקופתן; ולמדינה יש אינטרס להגדיל את מספר הדירות בכלל, ולשלב בהן יחידות דיור בר-השגה".

בעיה אחרת היא שהאינטרסים גם משתנים ללא הרף: בעלי הקרקעות מתרבים, מאחר שחלקם נפטרים ומורישים אותם לדורות הבאים ורוכשים חדשים קונים יחידות קרקע קטנות. רק בשנה האחרונה לבדה נרשמו עשרות עסקאות בקרקעות הללו.

גם המציאות משתנה ואיתה משתנות הדרישות: הפסקת הפעלת שדה דב, למשל, העלתה את הדרישה בקרב בעלי קרקעות בתא/3700 לבטל את הגבלות הבנייה שהיו קשורות בהפעלת השדה, כמו מגבלת הגובה; בחוף התכלת נקבעו הפקעות שכוללות גם את הרכבת הקלה; ותוכנית גלילות תקועה בין היתר בגלל בעיות של תכנון תשתיות.

עו"ד נעמה שיף, שותפה במשרד עורכי הדין שוב ושות' המייצג אף הוא בעלי קרקע פרטיים במתחמים מרובי בעלים, מציינת כי בתוכניות המתאריות, כדוגמת 3700, תוכנית 4444 (שדה דב), חוף התכלת, מתחם האלף בראשון לציון ואחרות, קיימים שימושים מעורבים הכוללים מגורים, מסחר, תעסוקה, מלונאות. בתוכנית אלה נקבע כמה יחידות אקווילנטיות - יחידות דיור, או שטח תעסוקתי בהיקף דומה - יוקצו לבעלי הזכויות. "לעתים רוכשים לא מבינים מה המשמעות של יחידה אקוויולנטית וסוברים כי מדובר בהכרח ביחידת מגורים. הם רוכשים קרקע בשטח 100 מ"ר ומצפים שתאושר לדירה", אומרת שיף.

בן יעקב מעיר על כך כי ישנם מתווכי קרקעות שמבטיחים "זכות לדירה", והם בין הגורמים שיוצרים אצל רוכשי הקרקעות הללו ציפיות לקבל דירה על הקרקע שהם רוכשים.

אבל במציאות, רק בשלב התוכניות המפורטות וטבלאות האיזון והחלוקה יהיה ידוע לבעלי הזכויות מה באמת יוקצה להם מבחינת שימושים, והאם השטח שרכשו באמת יספיק לדירה או לייעודים אחרים. "רוכשים צריכים להיות מודעים לכך, שלא תמיד הקרקע שהם רכשו היא באזור שמיועד למגורים - אולי ייבנה שם משהו אחר", הוא אומר.

"אחד הפתרונות לכך הוא להתאגד בקבוצה, ולנסות לפעול ולקבל זכויות במשותף תוך בקשה מהרשויות לתת מגרשים שלמים למתאחדים הקטנים ולאפשר להם בנייה משותפת למגורים", אומרת שיף.

אם נחזור להבטחות ל"זכות לדירה", רובן מתבססות על היחס בין מספר הדירות לכל דונם, שנקבע בתוכניות מתאריות, ואולם בן יעקב אומר כי רק בשלב התוכניות המפורטות ניתן יהיה לדעת בדיוק מה יהיו זכויות הבנייה. "הבעיה היא שאנשים רוכשים פירורי זכויות, ולאחר מכן, כשהם מבינים שכנראה לא יקבלו משהו בעל משמעות, הם עלולים או לגרור את המערכת לאינספור הליכים משפטיים, כפי שכבר ראינו במקרה של הגוש הגדול ", הוא אומר.

ככלל, הוא מסכם, "כל התהליכים הללו מובילים לוויכוחים ולסכסוכים משפטיים, שיארכו הרבה שנים".

"גלובס" ממפה את ארבעת המתחמים הגדולים שתקועים כרגע ואת הבעיות שמונעות את בנייתן של עשרות אלפי יחידות דיור. 

פי גלילות, רמת השרון: 15 שנה לא קרה כלום, והשטח חוזר לתכנון מחודש

התוכנית אושרה למתן תוקף עוד בשנת 2004, וקבעה רף תחתון ורף עליון לזכויות הבנייה.
בין היתר נקבע בתוכנית כי הזכויות ייקבעו סופית בהתאם לתנאים מסוימים, כגון שמירה על שטחים פתוחים לרווחת הציבור, מגבלת גובה לפי אישור משרד הביטחון, ועוד.

עוד צוין בתוכנית כי על מנת שניתן יהיה להוציא היתרי בנייה ולממש את זכויות הבנייה, צריך להכין תכנון מתארי מפורט לכלל שטח התוכנית.

הזכויות המוקנות מטעם התוכנית המקורית נקבעו עם תאריך תפוגה - אם תוך 15 שנה מיום מתן תוקף לתוכנית לא יסתיים פינוי מתקני הגז והדלק התת קרקעיים והעל קרקעיים, אזי זכויות הבנייה שהוקנו בתוכנית יתכלו. המתקנים אמנם פונו אבל הקרקע נותרה מזוהמת.

בינתיים, בשל הזמן הרב שחלף מאז אישור התוכנית, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב במאי 2019 להחזיר את התוכנית לשולחן התכנון. בתוכנית החדשה צריך יהיה להביא בחשבון גם את קווי התחבורה החדשים המתוכננים באזור, בהם הרכבת הקלה והמטרו. 

תא 3700, צפון תל אביב: "כל הבעיות בתוכניות היו בגלל שדה דב"

המתחם בצפון תל אביב, קרוי על שמה של תוכנית המתאר שלו, מהווה את עתודת הקרקע הגדולה ביותר בעיר.

התוכנית למתחם, שאושרה בינואר 2015, אינה מאפשרת כרגע הוצאת היתרי בנייה. במסגרת התוכנית הראשית חולק שטח התוכנית לחמישה מתחמי תכנון, אשר ביחס אליהם הוכנו והופקדו תוכניות מפורטות. בימים אלו מתקיימים דיונים בהתנגדויות שהוגשו לתוכנית הכללית. לאחר אישור תוכניות המתחמים ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה ולממש את הזכויות בדרך של בנייה.

על פי הגדרת התוכנית, כל דירה בשטח העיקרי תהיה בשטח ממוצע של 120 מ"ר, ודירה קטנה בשטח של 60 מ"ר. במסגרת התוכנית יפותחו שכונות ורובעים חדשים לעיר תל אביב, פארקים ציבוריים, מתקני ציבור, קידום התיירות וכד'.

במסגרת התוכנית ועקב המגבלות של שדה דב (אשר היה פעיל במועד אישור התוכנית), קיימת מגבלה על מימוש הזכויות בתוכנית תא/ 3700/1 (חלקה הדרומי של תוכנית 3700) אשר נושק למקום שבו היה שדה דב. בעקבות מגבלה זו, במסגרת התוכנית נוידו ופוצלו חלק מזכויותיהם של בעלי הזכויות בתוכנית 3700/1 לתוכניות מפורטות במתחמים הצפוניים, תוכניות תא/ 3700/2 עד תא/3700/5.

"לדעתי, המקור לכל הבעיות של התוכנית הן המגבלות שהוטלו על הבנייה שבה, עקב שדה דב, שכבר לא קיים", אומר השמאי עדי צביקל.

בעקבות סגירת השדה, הסרת המגבלות תוכל לאפשר תוספת גדולה של שטחים, ולשנות מהותית את המתחם הזה. צעד כזה עשוי לקבל עידוד ממוסדות התכנון הלאומיים, אך עיריית תל אביב טרם התבטאה בנושא, וברור כבר עתה כי הליכי התכנון במקום יימשכו עוד שנים. 

ח/500, חולון: לשמר את דיונת החול הייחודית

עתודת הקרקע הגדולה האחרונה של חולון כוללת פארק של כ-1,100 דונם אשר יכלול שימור של דיונת חול ייחודית בשטח של כ-470 דונם, הקמת קריית ספורט, מתחמי פנאי, תיירות, משרדים ומסחר וכד'. ח/500 למעשה מהווה "עיר בתוך עיר" אשר מתוכננת להיות באופן שתהיה נציגות לכלל הצרכים הציבוריים של תושבי העיר.

למתחם אושרה תוכנית כוללנית, שאינה מאפשרת את הוצאתם של היתרי בנייה. מכאן והלאה יש לעבור עוד כמה שלבים תכנוניים, בהם הכנת תוכנית עיצוב אדריכלי ונופי לפארק החולות בשלמותו; הכנת "תוכנית המתחמים" - תוכנית למתחמים השונים שבשטח לצורכי איחוד וחלוקה, קביעת היקף זכויות הבנייה בין המתחמים השונים, הגבלות ואופי הבנייה וכד'. לאחר מכן יש לבצע את תוכניות האיחוד וחלוקה שבמסגרתן ישובצו בעלי הזכויות בגושים וחלקות חדשים עם גבולות מגרש ברורים אשר לכל אחד מהם יוצמדו זכויות בנייה עצמאיות אשר נגזרות מהתוכנית הכוללנית המאושרת.

לאחר השלמת שלב "איחוד וחלוקה מחדש" ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה ולממש את הזכויות באמצעות בנייה. כרגע בהליך הכנת תוכניות מפורטות ראשונות של הקטעים שמערבית לכביש איילון.

העירייה מבקשת לקיים הליך של בחינה עדכנית של הוראות התוכנית טרם התקדמות פיתוח התוכניות המפורטות על מנת להתאימה לתוכנית המתאר החדשה של חולון, המצויה על סדר היום, במטרה להגיע להתאמה בין התוכניות המפורטות לבין תוכנית המתאר שתאושר, בין היתר ברמת חיבור התשתיות כך שחטיבת הקרקע הכלולה בתוכנית ח-500 לא תהיה שכונה נפרדת מהעיר, אלא תהווה חלק מהמארג החברתי של העיר, סינרגיה אשר ספק אם קיימת בתוכניות המפורטות שכבר קודמו. 

חוף התכלת, הרצליה: המשך לאזור התעשייה המשגשג של העיר

בחודש שעבר אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בתנאים את תוכנית האיחוד והחלוקה של המתחם, בתוכנית שכוללת את אחת מרצועות הקרקע האחרונות על חוף הים באזור המרכז.

התוכנית הוכנה על ידי האדריכל דני קייזר ואגף מינהל ההנדסה בעיריית הרצליה. היא משתרעת על פני שטח של 2,200 דונם, שבו מתוכננות להיבנות כ-11.5 אלף דירות, 150-200 אלף מ"ר שטחים המיועדים לצרכי ציבור (בהם בתי ספר וגני ילדים), שטחי תעסוקה ומסחר וכן 3,500 חדרי מלון.

במקום מתוכננים גם טיילת ברוחב 15 מטר שתיבנה לאורך מצוק כורכר סמוך לים, ותמשיך את הטיילת הקיימת בחוף עד לגבול תל אביב, ושביל אופניים שייסלל לאורך כביש החוף. כמו כן ייערכו במתחם עבודות לפיתוח אתר העתיקות תל מיכל, שיהפוך לפארק ארכיאולוגי בן 200 דונם.

שטחי התעסוקה ייבנו לאורך כביש החוף, כך שייווצר המשך לאזור התעשייה הקיים במערב העיר הרצליה. על פי התוכנית, שטחי המגורים, הציבור ומתחמי התיירות ייבנו סמוך לחוף הים. גובה הבנייה המתוכנן הוא 8-30 קומות. במרכז השטח תהיה שדרת תחבורה וייכלל בה גם הקו הירוק של הרכבת הקלה. 

ענפי עריכת הדין ועולם המשפט בכלל נתפסים ככאלה שמתקיים בהם שוויון יחסי בין נשים לגברים. בעיקר כשמשווים אותם למשל לענפי ההייטק והפוליטיקה, שעדיין נשלטים בידי גברים. בשנת 2019 היו רשומים 67,291 עורכי דין בישראל, מתוכם 35,843 גברים ו-31,448 נשים - עורכת דין אחת ל-1.13 עורכי דין גברים - פער זניח, כמעט לא מורגש בין המינים. ישנן פרקליטות ושופטות בכירות, וגם יועצות משפטיות בכירות בחברות רבות. אולם כשמגיעים לסוגיית השכר, מתברר שתמונת המצב היא פחות שוויונית.

"סקר השכר השנתי" לשנת 2019, שערכה חברת ההשמה "קודקס" (Codex) ושמתפרסם ב"גלובס" בבלעדיות, חושף כי בעוד שעורכות דין בעלות ותק של עד שלוש שנים מקבלות שכר דומה לשכר עורכי דין גברים באותו ותק, התמונה משתנה לרעת הנשים, ככול שהוותק גדל. הסקר בדק את שכר עורכי דין שכירים במשרדים ובחברות, ושל שותפים רגילים במשרדים, והוא אינו כולל שכר של שותפי הון או בעלי משרדים. 

לפי הסקר, בשנים הראשונות במקצוע פער השכר בין נשים לגברים שעובדים במשרה מלאה (42 שעות ויותר) הוא זניח. בוותק של עד שלוש שנות ניסיון, מרוויחים עורכי הדין הגברים בממוצע 11,491 שקל ברוטו בחודש, בעוד שעורכות דין בעלות ותק זהה מרוויחות בממוצע 11,382 שקל - פער של כ-1% בלבד.

אולם בוותק של 3-7 שנים, הפער בין המינים עולה לכ-13%. בעוד שעורכי דין גברים מרוויחים בממוצע כ-15,608 שקל ברוטו בחודש, הנשים באותם ותק והיקף משרה מרוויחות בממוצע 13,851 שקל בלבד.

ממצאי הסקר מראים שככל שהוותק גדל, כך גם גדלים פערי השכר בין המינים. כשמדובר בוותק של 7-20 שנים, הפער בשכר בין עורכות דין לעורכי דין גברים מזנק לכ-31%. הגברים מרוויחים בממוצע 28,791 שקל ברוטו בחודש, ואילו הנשים באותם ותק והיקף משרה מרוויחות בממוצע 21,984 שקל בלבד.

התופעה העגומה של פערי שכר ניכרים בין גברים לנשים אינה ייחודית לענף המשפט. בדצמבר האחרון הציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) תמונת מצב של מבנה השכר במשק לשנת 2018. מהנתונים עלה, שההכנסה ברוטו הממוצעת בחודש של אישה שכירה, מהווה 68.4% מהכנסת גבר שכיר - פער של 31.6%. בעוד שהכנסתו הממוצעת של גבר שכיר הייתה 12,498 שקל ברוטו בחודש (66.3 שקל לשעה), ההכנסה הממוצעת לאישה שכירה הייתה 8,546 שקל בחודש (55.7 שקל לשעה).

מנכ"לית קודקס, ליאת בן-צבי-שבח, מציינת כי "ההבניה החברתית, שלפיה נשים נושאות בעיקר האינטנסיביות שכרוכה בגידול ילדים וניהול התא המשפחתי, עדיין קיימת בארץ, והאתגר הוא שכל אחד ואחת ישאפו להגיע לאן שנכון לו או לה, ושהשוק יאפשר את המימוש העצמי הזה ויהיה פתוח לשינויים".

לדברי בן-צבי-שבח, בשני העשורים האחרונים עבר ענף עריכת הדין כברת דרך משמעותית. "ניתן להגיד שלנשים קל יותר לנהל קריירה משפטית מאשר בעבר, וניכרת עלייה בהיקף עורכות הדין המתקדמות לתפקידי שותפות במשרדים ויועצות משפטיות בחברות. עם זאת, ברוב המשרדים יש הרבה יותר שותפים בכירים משותפות, ויש עוד דרך ארוכה עד שענף המשפט יעודד ויקדם שוויון בשכר, כדי להבטיח שבשנים הבאות יצומצם הפער שעדיין שורר בין שכר הנשים לגברים שמבצעים עבודה זהה".

צמיחה ואופק תעסוקתי

סקר השכר השנתי של חברת ההשמה קודקס, המתמחה בענף המשפט, בחן את שכר עורכי הדין בישראל. בסקר השתתפו כ-1,600 עורכי דין המועסקים אצל מגוון מעסיקים, 51% מתוכם נשים. הסקר בוצע באמצעות שאלון מקיף, שהופץ במגוון ערוצי מדיה ושולב באתר קודקס. לדברי חברת ההשמה, מרבית הנשאלים שמילאו את הסקר (כ-76%) מועסקים באזור המרכז, 9% בצפון, 6% באזור ירושלים, 4% בשרון, 3% בדרום ו-2% בשפלה.

התמונה הכללית העולה מהסקר היא של צמיחה כללית בשכר בשוק עריכת הדין. הצמיחה בשכר מושפעת בעיקר משכר עורכי הדין בתחומי העיסוק המבוקשים, כגון הייטק ועסקאות בינלאומיות. עורכי דין שעוסקים בתחומים אחרים, נותרים מאחור מבחינת שכרם. 

לפי הסקר, ב-2019 היה השכר החציוני (רמת השכר שמחצית מהעובדים משתכרים יותר ממנה ומחציתם פחות ממנה, ח' מ') של עורכי הדין 15,700 שקל ברוטו בחודש. השכר הממוצע היה 17,849 שקל ברוטו בחודש (לא כולל עורכי דין בכירים, שותפי הון בפירמות או בעלי משרדים).

לדברי בן-צבי-שבח, "השכר החציוני והתנאים הנלווים משקפים ענף חזק שממשיך לצמוח, ומציע אופק תעסוקתי טוב יותר מענפים רבים אחרים, אך נראה שלדרג הביניים זה כבר לא מספיק. ההזדמנויות מחוץ לענף קורצות לעורכי הדין הצעירים, וכיום האתגר האמיתי בענף הוא למצוא נוסחה שתצליח לשמר אותם לטווח ארוך".

האם יש מגמה כללית בשוק עריכת הדין שאת יכולה להצביע עליה?

בן-צבי-שבח: "ישנה מגמה של עלייה כללית בשכר עורכי הדין, בעיקר בדרג הביניים - בוותק של 1-5 שנים. עורכי הדין אלה נושאים בהיקף אדיר מהעבודה המשפטית, ועלות העסקתם זולה יותר מזו של הוותיקים. משרדי עריכת הדין מבינים את האלטרנטיבות העומדות בפני עורכי דין האלה, רובם בני דור ה-Y, בתוך ענף המשפט ומחוצה לו, ובהתאמה נכונים להעלות משמעותית את תנאי ההעסקה הישירים, דוגמת שכר ובונוסים, ואת התנאים הנלווים. כך למשל, משרדים מאפשרים לעובדים יום עבודה קצר אחד בשבוע, לצד נכונות גדולה יותר למשרות הורה".

עדיפות למשרדים הגדולים 

הסקר בחן את שכר עורכי הדין לפי שנות הוותק שלהם במקצוע, לפי גודל המשרד, ולפי תחומי העיסוק שלהם. הממצאים מראים שב-2019, היה השכר הממוצע של עורך דין בוותק של עד שנה במשרד קטן (עד תשעה עורכי דין, ח' מ') 8,762 שקל ברוטו בחודש. לשם ההשוואה, שכרם הממוצע של עורכי דין מתחילים ב"מגה-משרדים" (מעל 150 עורכי דין) עמד על 13,342 שקל ברוטו בחודש. כלומר, פער של כ-50% בין שכרו הממוצע של עורך דין מתחיל במשרד קטן, לעו"ד מתחיל במגה-משרד.

ככלל, הסקר מראה שבאופן טבעי שכר עורכי הדין עולה עם הוותק, הן במשרדים הגדולים והן בקטנים. עורך דין בעל ותק של 7-8 שנים שמועסק במגה-משרד מרוויח בממוצע 24,022 שקל ברוטו בחודש, בעוד שבמשרד קטן מרוויח עורך דין בעל ותק זהה 16,073 שקל בממוצע. השכר הממוצע של עורכי הדין הוותיקים שנבדק בסקר, אינו כולל את שכר שותפי השכר בפירמות, שותפי ההון ובעלי המשרדים, שמשתכרים סכומים גבוהים בהרבה.

עדיפות למשרד על חברה

בשנים האחרונות מבקשים יותר ויותר עורכי דין במשרדים המובילים לסלול את דרכם לתפקידי ייעוץ משפטי בחברות, בין שמתוך תקווה לשיפור תנאי העסקתם, ובין שבשל סיבות מקצועיות. אולם, לפי הסקר, הכסף הגדול נמצא במשרדים הפרטיים הגדולים, ולא בחברות. כך למשל, עורך דין בעל ותק של 2-3 שנות ניסיון מרוויח בממוצע 16,216 שקל ברוטו בחודש במגה-משרד, בעוד שעורך דין בעל ותק זהה שמועסק כיועץ משפטי בחברה ירוויח בממוצע 14,107 שקל.

בקודקס מציינים כי מדובר בשכר ממוצע, וכי יש שונות גדולה בין החברות ובסוג התפקיד המשפטי בחברה. לדברי בן-צבי-שבח, ככלל, חברות בענף ההייטק מבטיחות תנאים טובים יותר, בשכר ובנלווים, לעורכי דין שמשתלבים כיועצים משפטיים "In house", דוגמת קרן השתלמות, בונוסים והסדרי אוכל, יחסית לחברות אחרות. אולם, היא מציינת כי גם בענף ההייטק קיים שוני בשכר לפי סוג החברה (ציבורית, פרטית, בינלאומית, ישראלית וכו') ולפי התפקיד שימלא עורך הדין (יועץ משפטי יחיד, עורך דין במחלקה משפטית וכו').

לדברי בן-צבי-שבח, "החברות מתקשות למצוא עורכי דין איכותיים בדרגי הביניים, ומציעות תנאים נלווים ואיזון טוב יותר בין עבודה לחיים אישיים, ולאו דווקא שכר גבוה יותר, כדי למשוך עורכי דין איכותיים. הדבר בא לביטוי גם במגמה של חברות לשים דגש על איכות המועמדים בתהליכי הגיוס, נוסף לניסיונם המעשי, מתוך מחשבה של החברות לפתח את עורכי הדין הצעירים בתוך הבית, ולקצור את הפירות בהמשך".

מהפך בצמרת התחומים הרווחיים

לפי סקר קודקס, כמו לגודל המשרד גם לתחום העיסוק של הפירמה ישנה השפעה מכרעת על גובה השכר. לפי הנתונים, תחום העיסוק הרווחי ביותר בענף המשפט הוא ההייטק, שעקף את המשפט המסחרי הבינלאומי (שכולל גם מיזוגים-ורכישות), שדורג שנים רבות בראש צמרת תחומי העיסוק הרווחיים ביותר, וירד למקום השני.

לאחר תחום המשפט המסחרי הבינלאומי, נמצאים תחומי שוק ההון והמיסוי, שעקפו את תחום הקניין הרוחני והליטיגציה מבחינת השכר של העוסקים בהם. עוד עולה מהסקר כי התחומים שהשכר בהם הנמוך ביותר הם: פלילי, נזיקין וביטוח, דיני משפחה ומעמד אישי, והוצאה לפועל.

בן-צבי-שבח מציינת כי "תחומי ההייטק ומסחר בינלאומי, הם הרווחיים ביותר במשרדי עורכי הדין ובחברות, וגם אלה שמציבים רף קבלה גבוה במיוחד, שדורש מיומנויות שונות ואנגלית ברמת שפת-אם. לעורכי הדין שצברו ניסיון בתחום יש אלטרנטיבות טובות, כמו מעבר לחברות, למשרדים מתחרים ולמשרדי בוטיק; ולכן, כשהם עוברים למקום עבודה חדש השכר שלהם ושל מחליפיהם, עולה".

בונוסים למניעת בריחה להייטק

ישראל היא שיאנית עולמית מבחינת כמות עורכי הדין יחסית לגודל האוכלוסייה, והיצע עורכי הדין הוא גדול. עם זאת, יש בשוק ביקוש רב ותחרות על עורכי הדין המצטיינים והמוכשרים. רצון המשרדים לשמר אצלם את עורכי הדין המצטיינים, בא לביטוי בבונוסים שמוענקים לרוב בסוף השנה, ולעתים גם לאחר רבעון או חציון מוצלח.

לפי סקר קודקס, 88% מהמגה-משרדים ו-59% מהמשרדים הגדולים מאוד, מחלקים בונוסים למועסקים אצלם; בעוד שפחות ממחצית מהחברות מחלקות בונוסים לעורכי הדין שעובדים בהן. רוב משרדי עורכי הדין הבינוניים והגדולים גם מוציאים את עובדיהם לנופש משרדי פעם בשנה לפחות, לעומת כ-38% מהחברות וכ-44% מהגופים במגזר הציבורי.

עם זאת, בתשלומי קרן השתלמות והשתתפות בארוחות, התמונה הפוכה. לפי הנתונים, בעוד שהרוב המוחלט של החברות והגופים הציבוריים משלמים קרן השתלמות לעורכי הדין המועסקים אצלם, רק כרבע מהמגה-משרדים, מהמשרדים הגדולים והבינוניים משלמים קרן השתלמות לעובדיהם.

בן-צבי-שבח מציינת כי "בניסיון למנוע את 'בריחת המוחות' להייטק, המשרדים הגדולים מנסים ליישר קו עם התנאים המקובלים בחברות בכלל ובהייטק בפרט. לצד הבונוסים, יותר משרדים שמים דגש על רווחת העובדים, ומציעים, למשל, פעילויות ספורט, חופשות ואירועים בארץ ובחו"ל, אוכל לרווחת העובדים, ימי חופשה מעל הקבוע בחוק ועוד".

עם זאת, לדברי מנכ"לית קודקס, בניגוד לחברות רבות בעיקר בהייטק, שבהן תשלום קרנות השתלמות והשתתפות בארוחות צהריים הפכו לסטנדרט, הטבות אלה עדיין לא נפוצות בענף המשפט. בנוסף, "אם בעבר מעסיקים יוקרתיים ואיכותיים הסתמכו רק על המוניטין המקצועי שלהם, שיסייע להם בגיוס ובשימור העובדים הטובים ביותר, בשנים האחרונות הם מבינים שזה לא מספיק להיות 'רק' מעסיק מצוין מבחינה מקצועית או מבחינת התנאים המוצעים לעובדים - והם משקיעים מאמצים ליצירת מוניטין של מקום שכדאי לעבוד בו ומחצינים את זה לעובדים ולמועמדים רלוונטיים".

העבודה רודפת אחרי עורכי הדין הביתה והם לא תמיד מודים בכך

סקר השכר השנתי של חברת קודקס לשנת 2019 מעלה כי יוזמות בענף עריכת הדין שנועדו להקל את עומס העבודה של עורכי הדין השכירים - למשל יום עבודה קצר פעם בשבוע ונכונות גדולה יותר למשרת הורה ועבודה מהבית - לא הביאו לבשורה אמיתית בנוגע להיקף שעות העבודה במקצוע.

מהסקר עולה כי במגה-משרדים ובמשרדים הגדולים מאוד, עובדים עורכי הדין בממוצע 49 שעות בשבוע (כ-9.8 שעות ביום), במשרדים הגדולים עובדים בממוצע כ-48 שעות (כ-9.6 שעות ביום), במשרדים הבינוניים כ-47 שעות (כ-9.4 שעות ביום), ובקטנים כ-44 שעות (כ-8.8 שעות ביום). בממוצע עובדים עורכי הדין הגברים במשרדים כ-48 שעות, ועורכות הדין כ-44 שעות. לעומתם, עורכי הדין הגברים בחברות עובדים בממוצע כ-46 שעות, ועורכות הדין כ-44 שעות; ובמגזר הציבורי, עורכי הדין הגברים עובדים בממוצע כ-45 שעות ונשים כ-43 שעות.

עם זאת, מנכ"לית קודקס, ליאת בן-צבי-שבח, מטילה ספק באמיתות התשובות שנתנו עורכי הדין הנשאלים בסקר השכר, לגבי כמות שעות העבודה שלהם. "לדעתי, שעות העבודה שציינו הנסקרים לא מספרות את הסיפור המלא לגבי היקפי העבודה של עורכי הדין. פעמים רבות נדרשים עורכי ועורכות הדין, בעיקר במשרדים הפרטיים ובחברות, להיות זמינים גם בסופי-שבוע ומעבר לשעות העבודה. מהיכרותי את השוק, אני חושבת שרבים מעורכי הדין שהשתתפו בסקר, לא כללו את שעות עבודה מהבית בתשובותיהם".

יש היום יותר מודעות מאשר בעבר לבעייתיות שהעבודה "רודפת" אחרי האנשים הביתה. איך המשרדים מתמודדים עם הקושי הזה?

בן-צבי-שבח: "אני לא חושבת שהמצב בהיבט הזה משתפר עם השנים. השותפים והשותפות בפירמות מתמודדים עם קושי אמיתי למצוא איזון בין הצורך לתת שירותיות מלאה ללקוחותיהם, לבין הצורך לקיים ולאפשר חיי משפחה ופנאי".

לפגוש רובוט בסופרמרקט נשמע כמו סרט מדע בדיוני? המציאות הזו עשויה להשתנות בקרוב מאוד: רשת המזון הגדולה בישראל, שופרסל, בוחנת לפרוס בשנה הקרובה רובוטים בסניפיה בפריסה ארצית - כך נודע ל"גלובס".

מדובר ברובוטים של חברת הסטארט-אפ טראקס (Trax), שאחד מהם כבר פועל היום כפיילוט בסניף של החברה בקניון עזריאלי בתל-אביב ומסוגל לעקוב אחרי המלאי במדפים ומאפשר לייעל את המילוי והניהול שלהם.

כחצי שנה לאחר שהרובוט החל לפעול בסניף של שופרסל, בוחנים בחברה להרחיב את הנוכחות של הרובוטים הללו לסניפים נוספים בפריסה ארצית. בטראקס, המפתחת של הרובוטים, מעריכים כי המהלך צפוי להתרחש כבר בשנה הקרובה בחנויות הגדולות של הרשת, ואולם בשופרסל סירבו להתייחס לדברים.

שופרסל, בניהולו של איציק אברכהן, החלה כאמור כבר לפני חצי שנה להפעיל פיילוט של רובוט לניהול ומעקב בזמן אמת אחר המלאי במדפי המוצרים, זאת במקביל למערכת חכמה של מצלמות. אך כעת מדובר בגרסה משוכללת ומתוחכמת יותר של הרובוט שמכונה "יגאל". עד לאחרונה פעל הרובוט רק בשעות שבהן החנות סגורה ללקוחות, או בליווי של מפעיליו, וכעת הכוונה היא שיהפוך לעצמאי יותר.

כמו כן, הרובוט החדש מאפשר איסוף חכם יותר של מידע בתוך החנויות, ובוצע שיפור באמצעים הטכנולוגיים שלו. הוא מסוגל לראות לתוך עומק המדף גם בתאורה בעייתית, באופן כזה שיאפשר לראות בצורה טובה יותר את המלאי גם כשמוצרים עומדים אחד מאחורי השני. כלומר, הרובוטים החדשים מאפשרים לקחת תמונה בין המדפים גם ב"תנאים קשים" ולהסתכל פנימה ברזולוציה גבוהה, ובנוסף לקרוא גם את תוויות התמחור או המבצעים שנמצאות על המדפים.

בשיחה עם "גלובס" אומר שלומי דיין, סמנכ"ל קמעונאות בחברת Trax, כי "בשנה הנוכחית אנחנו נתחיל לראות יותר ויותר רובוטים מסתובבים בסניפים של שופרסל, בשלב זה בעיקר בסניפים הגדולים ולא בסניפים השכונתיים".

לדברי דיין, תחום הרובוטים מתחזק בחנויות הגדולות, ואילו בחנויות קטנות יותר ובחנויות נוחות נעשה שימוש בטכנולוגיה של מצלמות.

כמו כן, לדברי דיין, בעתיד הרובוטים ייקחו חלק גם בשיפור השירות ללקוחות באופן ישיר, מתוך כוונה לייצר אפשרות לשרת את הלקוח כמו קבלת מידע על מחירם או מיקומים של מוצרים.

כך תיראה פעילות הרובוטים בסניפים

שיתוף-הפעולה בין קבוצת שופרסל, שמפעילה כ-365 חנויות, לבין חברת טראקס, המפתחת טכנולוגיה לראיית מחשב וניתוח נתונים של חנויות פיזיות, החל לפני כשנה ומתבסס על שתי טכנולוגיות של החברה.

איך זה נראה בפועל? הרובוט מנווט בחנות ומבצע מיפוי פיזי של הסניף וצילום של קטגוריות בין פעמיים לארבע פעמים ביום. הדאטה שנאספת עולה לענן ועוברת הליך של זיהוי תמונות, ולאחריו מקבלת הרשת אינפורמציה על נתוני צריכת הלקוחות בזמן אמת, כולל התראה למחסן בנוגע לחוסרים ומיקומם.

הן הרובוט והן המצלמות מסוגלים לספק נתונים הנוגעים לספירת מלאי וסימון של מדף שעומד להתרוקן. ברשת מתכננים לשדרג בהמשך את המערכת, כך שתוכל לקבל נתונים לגבי המלאי שקיים במדפים ובמחסן ביחד.

ברקע: סוגיית פרטיות הלקוחות

מבחינת שופרסל מדובר בטכנולוגיה שמקצרת את זמן החוסר של המוצרים במדף, ובחברה מעריכים כי היא משפרת בכ-5% את זמינות המוצרים. לדברי טראקס, בגלל סוגיות פרטיות ורגולציה באירופה, הרובוט והמצלמות לא מצלמים בני אדם.

המהלך הנוכחי של שופרסל מצטרף לפיתוח טכנולוגי נוסף שהטמיעה לאחרונה הרשת עם חברה טכנולוגית אחרת, טריגו ויז'ן, במסגרתו היא מפעילה פיילוט של חנות ללא קופות וללא קופאיות, בדומה לטכנולוגיה של אמזון בחנויות אמזון גו.

שופרסל אינה היחידה שפועלת להטעמת טכנולוגיות חדשניות בחנויות הפיזיות שלה. לאחרונה דיווחנו כי סופר-פארם החלה בהפעלת פיילוט של רובוט-רוקח בבתי המרקחת שלה. 

לפני כשבע שנים, במסגרת הכנת תוכנית אב לניהול מי נגר, הזמינה עיריית תל אביב-יפו מאדריכל הנוף ליאור לווינגר מסטודיו אורבנוף, מסמך מנחה לניהול מי נגר. המסמך, שהייתי שותף בהכנתו, סקר את קווי התיעול של מערכת הניקוז העירונית, איתר וחשף את המקומות שבהם יש צווארי בקבוק, ואף הציע פתרונות תכנוניים.

במקום לשפץ את מערכת התיעול הקיימת, בהליך שידרוש פעילות הנדסית מסובכת שכוללת חפירה וחסימה של כבישים, הוצעו רעיונות תכנוניים/נופיים שמאפשרים עצירה, או השהיה, של המים הזורמים והחדרתם לשכבות מי התהום.

● הבית הוצף, מה עושים עכשיו? פיצויי הסערה שמגיעים לכם מהביטוח

הפתרונות המוצעים כוללים תכנון מקדים שמתחשב בטופוגרפיה הטבעית ומאפשר להפוך את המקומות הנמוכים לגנים או לפארקים שמשמשים כמוקדי השהיה וחילחול; תכנון פארקים מוטים מי נגר, כלומר, השטח הירוק שהוא גן או פארק הופך למקום שתופס, משהה ואוגר מי נגר; מדרכות מחלחלות שמתחתיהן ממוקמים תאים(cell silva) שאוגרים אליהם את מי הנגר; שימוש בעצים שנטועים במדרכה כ"מנהלי נגר" טבעיים - הם אוספים מים בענפים ובעלווה, מאטים את קצב ההגעה לקרקע ומסייעים בניקוי וטיהור המים בדרך לתת הקרקע; יצירת בור, או גומת החדרה (Swale) שמאפשרים להגיע לשכבה המחלחלת. קצב חלחול המים תלוי בעומק הבור.

ההצפות והשיטפונות שלהם היינו עדים אתמול הם עדות לכך שאין בישראל היערכות סבירה לאירועי גשם קיצוניים. גלעד ספיר, מנהל מחלקת הידרולוגיה בחברת DHVMED מקבוצת אביב, מבהיר שמדובר בבעיה כלל ארצית: "הסיבה העיקרית לעלייה בהצפות בישראל היא שהערים שלנו גדלו. בסופו של דבר, כל יזם שעושה תוכנית בנייה או בונה בניין, מנקז את המים החוצה. מערכות הניקוז, במיוחד בשכונות הישנות, תוכננו בסטנדרטים ישנים".

ספיר מבהיר שתשתיות הניקוז הן התשתיות העירוניות היקרות ביותר: "תוכנית האב של עיריית תל אביב-יפו, שהוכנה בשנת 2013, מוערכת במיליארד שקל. הכוונה היא שזה הסכום שיש להשקיע כדי להגשים את היעדים. ברור שמדובר בפרויקט שהוצאתו לפועל תיקח עשרות שנים".

איך אתה מסביר את זה שיש עדיין הצפות?

"הצינור המרכזי, שמנקז את השכונה לאיילון, עובר ברחוב הלח"י, הקוטר שלו הוא 2.5 מטר, ועדיין זה לא מספיק. מעבר לכסף, מדובר בפרויקט עצום, שיהפוך את כל הרחוב. מעבר לזה, יש בעיה הנדסית שלא קשורה לכסף. יש תשתיות נוספות בקרקע לרבות חשמל, תקשורת וביוב. אתה רוצה להשאיר מקום לשורשים של עצים, יש יזמים שרוצים לבנות מרתפי חניה בבתים. יש גבול לכמה אתה יכול להרחיב".

למה לא הפכתם את גן התקווה לאזור השהיית מי נגר?

"זו חלופה שאכן נבדקה. כדי לעמוד באירוע גשם של אחת לעשרים שנה צריך להקים שם מאגר. פרויקט כזה לבדו יעלה 20 מיליון שקל. חוץ מזה, מדובר בשטח התארגנות של הרכבת הקלה. עד שזה לא קורה יש לך בעיה לחפור את הגן".

ספיר מסביר שאירוע הגשם שקרה אתמול מתרחש אחת לחמישים שנים ולכן הוא פחות מתרגש ממנו: "חשוב להבין שגם אחרי שיישמו את תוכנית האב, האירוע של אתמול הוא בבחינת חריג ועדיין יכול לגרום להצפות. אי אפשר לתכנן תשתיות עירוניות שיתאימו לאירוע של אחת לחמישים או מאה שנה. זה לא דבר סביר".

לדבר ספיר, "אין מטה קסם", והפתרונות הם רק ארוכי טווח: "מינהל התכנון פרסם עכשיו טיוטה של הנחיות לניהול מי נגר עירוני. עד היום אין דבר כזה. היעד המרכזי הוא שבכל תוכנית חדשה יקבע יעד נפחי של נגר שהתוכנית תצטרך לנהל בשיטחה, ככה שבמקום להוציא יותר מי נגר החוצה היא תצטרך להכיל את הנגר בתחומה. זה יהיה מהפך בניהול מי הנגר במדינת ישראל".

מה יקרה בשכונות הוותיקות, שבהן אין התחדשות עירונית?

"זה עניין של עשרות שנים. הפתרון שם הוא תכנון מחדש של הפארקים".

צריך לשנות את הניקוז של כל מדינת ישראל בשביל יומיים גשומים במיוחד, כאלה שקורים אחת לחמישים שנים?

"כן, אבל לאט. העלות עצומה והמשמעות היא עצומה. אתה לא יכול לפתוח את כל הרחובות בבת אחת, נכון?". 

מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי "העירייה מיישמת את תוכנית האב לניקוז וניהול מי הנגר והיא מהווה את הבסיס לכל יחידות התכנון בעירייה. תוכנית עבודה העירונית לוקחת בחשבון את צרכי הניקוז בעיר ומיישמת אותם בפיתוח או שדרוג של רחובות, הנחת מערכות תיעול חדשות, שדרוג והגדלת קוטר צנרת. בורות החלחול ברחבי העיר ממופים לצורך הכנסתם ל- GIS וכחלק מתחזוקתם באופן מיטבי ובכך מגדילים את כושר החלחול. בנוסף, צוות עירוני רב תחומי, פועל לביצוע המלצות תוכנית האב ובנייה משמרת נגר ובוחן את הפרויקטים המתוכננים בעיר והפוטנציאל ליישום איגום מי נגר, החדרת מי נגר, מדרכות מחלחלות ועוד".

גילוי מלא: גיא נרדי, כתב "גלובס", היה מעורב בעבר, לפני שהחל לעבוד בעיתונות, בהכנת המסמך שאותו הזמינה עיריית תל אביב-יפו כאשר עבד בסטודיו אורבנוף

העמדה המוצלת שמשקיפה אל שטח האימונים של בסיס אליקים בצפון הייתה צפופה במיוחד באותו בוקר לוהט של אוגוסט האחרון: בכירים ביחידות צה"ל, ראשי גופי הפיתוח של מערכת הביטחון, נציגי צבאות זרים וראשי התעשיות הביטחוניות התייצבו שם, מי עם משקפת, מי בלעדיה, כדי לחטוף מבט בלתי אמצעי אל העתיד.
שלוש התעשיות הביטחוניות הגדולות, רפאל, אלביט מערכות והתעשייה האווירית, קיבלו ממשרד הביטחון נגמ"שים מיושנים מדגם M-113, כדי להדגים באמצעותם כיצד אמורות לעבוד הטכנולוגיות שעליהן יבוססו כלי הרכב הקרביים של לוחמי העתיד של צה"ל.

הצצה אל הטכנולוגיות שפיתחו מהנדסי החברות ל"תוכנית הכרמל" (כלי רק"מ משוריין ליבשה) שמובילה המינהלה לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות (מפא"ת) שבמשרד הביטחון, מלמדת על האופן שבו תיראה הלחימה בעשור הקרוב: יותר מדויקת, יותר מהירה, ויותר קטלנית, בהתבסס על טכנולוגיות פורצות דרך, בינה מלאכותית, ואוטונומיות מלאה או חלקית.

את הרכב הקרבי העתידי של צה"ל יפעילו שני אנשי צוות בלבד, מתא לחימה מתקדם שמזכיר קוקפיט של מטוס. מסכי מגע מימין, משמאל ומלפנים, ישקפו לשני המפעילים את כל מה שצריך לעניין לוחם באמצע קרב בשכונה עזתית: ממידע מודיעיני רלוונטי שיזרום בזמן אמת ממגוון רחב של אמצעי איסוף מתקדמים, ובהם מל"טים ולוויינים, ויתריע על איומים במרחב; ועד תצוגה פנורמית על כל המתרחש מכל צד של הכלי המסתער. חיישנים ומערכות אוטונומיות יבחרו לצוות הפעלת הכלי את המסלול המועדף בדרכם ליעד; ומערכות הגנה אקטיביות מתקדמות יפעלו באופן אוטונומי, בזמן שלעבר הכלי ישוגרו טילים ורקטות - יירטו אותם מבעוד מועד, ואחר-כך ימטירו מכת אש מדויקת על האויב.

אלביט מערכות, שהציגה קונספט שמבוסס על קסדות מתקדמות שיחבשו מפעילי הרק"מ העתידי, סבורה שאם טייסי ה-F-35 יכולים לקבל כל פרט מידע רלוונטי על נתוני הטיסה והמטרה היישר אל משקף הקסדה שהם חובשים - גם טנקיסטים וחי"רניקים יכולים ליהנות מאותה קידמה.

למקרה של צורך בהשלמת מידע חזותי על המתרחש בזירת הקרב בזמן אמת, הכינו מהנדסי אלביט גם מנחת ייעודי על גבי המשוריין העתידי, שממנו ימריא ובו ינחת רחפן שמצויד במצלמות מתקדמות, במגוון אמצעים לאיסוף מודיעין וביכולות נוספות.

בחודשים האחרונים יצאו התעשיות הביטחוניות מגדרן, כדי לשווק לצה"ל ולמשרד הביטחון את טכנולוגיות-העל שפיתחו בדרך לרכב הקרבי העתידי. אלא שמבחינת מערכת הביטחון ניכר שבאתגר הזה כולן ניצחו: לצה"ל לא נותר אלא לקחת את הטוב שבכל קונספט שפיתחה כל חברה, ולהטמיע את הטכנולוגיות המובילות במשוריינים העתידיים. חלק מהן יוטמעו כבר בקרוב בטנקי "המרכבה סימן 4 ברק", שנמצאים בתהליכי ייצור, ובנגמ"שים החדשים מסוג "איתן" המיועדים לשימוש הכוחות הרגליים.

לוחם בסביבה טכנולוגית

לפי התוכניות המתגבשות בקריה, בעשור הקרוב צה"ל יעבור שינוי דרמטי, מקצה לקצה: מי שלבש מדים בשורותיו לפני שני עשורים, יופתע כבר היום כשיפגוש כוח לוחמים באחד משטחי הכינוס לקראת מבצע.
האמצעים שעומדים לרשותם שונים מאלה שעמדו לרשות הלוחמים מהמילניום, שינוי שעוד ילך ויצבור תאוצה. על שינוי כזה דיבר הרמטכ"ל אביב כוכבי אחרי שנכנס לתפקידו, שינוי שיממש את חזונו לצבא מהיר, מדויק וקטלני.

אחד הנדבכים המרכזיים בדרך להגשמת החזון של כוכבי הוא הקמת חטיבת החדשנות שילו"ח (שיטות לחימה וחדשנות), שבפיקודו של תא"ל ערן ניב, לשעבר מפקד אוגדת איו"ש. שילו"ח, שעדיין נמצאת בשלבי הקמה, תעסוק בשיטות לחימה רב-זרועיות חדשניות בהתבסס על חדשנות טכנולוגית ובהכנת התשתיות הטכנולוגיות שיעמדו לכלל זרועות הצבא לקראת המלחמות וסבבי הלחימה שעוד יבואו.

"גם בעוד עשור צה"ל לא יהיה צבא של רובוטים, ואת ההחלטות יקבלו מפקדים בשר ודם", מבהיר קצין בכיר בשיחה עם "גלובס". "לא נזניח את הפיקוד, המנהיגות ואת הלחימה. עם זאת, ההכשרות הטכנולוגיות יתרחבו, חיילים יצטרכו לדעת יותר. אני, למשל, התגייסתי לצה"ל לפני הרבה שנים; והיכולת הטכנולוגית של לוחם בצה"ל של 2020 הרבה-הרבה יותר טובה מזו שהייתה לי: הלוחם מגיע כשהוא הרבה יותר מוכן לסביבה הטכנולוגית, רואה מחשב משימה בטנק - ולא מתרגש מזה. מבחינתו, זה מובן מאליו, כי הוא נולד לסביבה של ממשקים טכנולוגיים".

אחד האתגרים הגדולים שיהיו למפקדי חטיבת שילו"ח, יהיה לשמר את היתרון האיכותי היחסי של צה"ל על האויב - בעידן שבו העולם שטוח וטכנולוגיות-עילית שבעבר היו נחלת מעצמות נעשות נגישות יותר לכול, וגם לארגוני טרור. "צה"ל ייצר דיאלקטיקה בינו לבין האויב כדי להבין לאן הוא מתפתח, ולפי זה יבנה את היכולות שלו, בשאיפה למצות את היתרון היחסי שלו על האויב", אומר קצין בכיר.

עושר של מידע מודיעיני

גם אלה שמרשים לעצמם להתמסר לדמיון הפרוע, ולנחש כיצד ייראו הקרבות שבהם כוחות צה"ל יהיו מעורבים ב-2030, מודים שגם אז שדה הקרב ימשיך ויהיה ממלכת אי-הוודאות. עם זאת, החיבוריות והקישוריות הן שיעשו את ההבדל הגדול, תוך שימת דגש על שילוב של כוחות בים, באוויר, ביבשה ובמרחב הסייבר.
לחייל שנמצא בקצה המבצעי, היכולות האלה יזמנו מידע מודיעיני מדויק ואיכותי שנחוץ לביצוע המשימה בהצלחה; מידע שיזרום אליו ממגוון רחב של אמצעי איסוף, וישפיע על הקרב בזמן אמת. "המציאות הזאת לא דומה לזאת שאפיינה את מלחמות העבר", אומר קצין בכיר. "אם במלחמת יום הכיפורים נלחמו חטיבות, גדודים ופלוגות באויב עם מה שיש להם, אנחנו שואפים שבקרב העתידי יעמדו ללוחמים כל היכולות המבצעיות של צה"ל מכל עולמות התוכן, והן יגיעו לשם הרבה יותר מהר, יותר מדויק ועם עוצמת אש קטלנית".

את עושר היכולות האלה, מישהו יצטרך לנהל; כי החלופה השנייה היא הצפת הכוח שבקצה המבצעי בכמויות אדירות של מידע. אחד מאתגרי הדרגים הפיקודיים, יהיה בראש ובראשונה, להבטיח זרימת מידע רלוונטי בלבד לכוחות הטקטיים בשטח - שהם אלה שיצטרכו לקבל בסוף החלטות מהירות, וללחוץ על ההדק.

הגנה רב-שכבתית מטילים ומרקטות

גם בשמיים לא צפוי להיות שקט, ולא רק ממטוסי ה-F-35 שבהם צה"ל ימשיך ויצטייד בעשור הקרוב. בעשור החולף בנתה ישראל, והרבה בזכות סיוע אמריקאי כספי נדיב, את מערכת ההגנה הרב-שכבתית הטובה והמהודקת בעולם מפני טילים ורקטות.

לאיומים בשכבה העליונה, המתאפיינים בטילים בליסטיים שבכוחם לשאת ראשי-קרב במשקל מאות טונות, מערך ההגנה האווירית מייעד את טילי היירוט "חץ 3" ו"חץ 2".

לטילי שיוט ורקטות כבדות, שחלקם מצויים בידי חיזבאללה ואיראן, התשובה הישראלית צפויה לבוא באמצעות מערכת ההגנה "שרביט קסמים" המכונה "קלע דוד"; ואילו לסוגי הרקטות המשוגרות חדשות לבקרים לעורף הישראלי, בעיקר מכיוון רצועת עזה - תענה מערכת "כיפת ברזל" שמאז היירוט המבצעי הראשון שלה עברה, וסביר שעוד תעבור, שורת שדרוגים. בסבב הלחימה האחרון בעזה היא הוכיחה יכולות יירוט מרשימות עם כ-90% הצלחה.

טילים מדלגים בין כדה"א לחלל

איום הטילים והרקטות ימשיך ויעסיק את גופי הביטחון בישראל גם בעשור הבא, והתעשיות הביטחוניות שוקדות על פיתוח גרסאות עדכניות למערכות ההגנה. זאת, באופן שיאפשר להן לענות לאיומים החדשים שצפויים להיכנס למרחב. לפי גורמים ביטחוניים ומומחים בתחום, זה הולך להיות כאב-ראש לא קטן.

המעצמות - בעיקר סין ורוסיה, אך גם ארה"ב - כבר חושבות רחוק קדימה, ומשקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח דורות חדשים של טילים שאמורים להביס כל מערכת הגנה מערבית מוכרת: הם יהיו מהירים הרבה יותר מטילי היירוט, חמקמקים וקטלניים במיוחד, שיטוסו במהירות שגבוהה בהרבה ממהירות הקול.

הטילים האלה משתייכים למשפחת הטילים ההיפר-סוניים, כלומר, טילים על-קוליים: "למעשה, גם טילי הסקאד מדגם C ומדגם D הם טילים היפר-סוניים, שחודרים לכדור-הארץ דרך האטמוספירה במהירות שגבוהה ממהירות הקול", אומר ד"ר עוזי רובין, מומחה טילים בעל שם עולמי, ולשעבר ראש מינהלת חומה של משרד הביטחון.

אלא שכאן, המעצמות שמות את יהבן על טילים שיתפוצצו במדויק על מטרות מרוחקות, ובמהירויות שכיום נתפסות כדמיונית, של פי 25-30 ממהירות הקול. אחד האיומים המרכזיים שעולה מטילים כאלה מתייחס לטילי דאון על-קוליים, שבשנים הקרובות עשויים להיות מבצעיים בכמה מעצמות. מדובר בטילים בעלי רמת דיוק של טילי שיוט, ויכולת לתעתע במערכות הגילוי, הזיהוי והיירוט.

"לטילים האלה אין מסלול בליסטי ברור כמו שיש לטילים אחרים, ועד שהוא צולל אל המטרה שלו, אתה לא יכול להבין לאן הטיל הזה מכוון ואיפה הוא עשוי לפגוע", מזהיר ד"ר רובין. "הפעילות שלו מתאפיינת בכך שהוא מדלג בין הארץ לבין החלל מספר פעמים. המצב הזה עלול להקשות מאוד על בניית תוכנית הגנה. ניתן ליירט אותם, אבל רק בשלבים האחרונים במסלול שהם עושים; וזאת רק אם יש פריסה מוקדמת עם כיסוי מרבי של מערכות הגנה. אבל יש לטילים האלה מגבלות, כי הקפיצות שהוא עושה תוך כניסה לכדור-הארץ ויציאה ממנו לחלל כמה פעמים, מאיטות את המהירות שלו".

האיומים המתהווים בתחום הטילים ההיפר-סוניים מוכרים גם לגורמי הפיתוח בתעשיות הביטחוניות בארץ. "המענה יבוא בכמה צורות, בעיקר תוך היתוך נתונים באמצעות שילוב של מערכות שליטה ובקרה, שיאפשרו תשובה אופטימלית לכל איום", אומר בכיר בתעשיות הביטחוניות.

אלא שהדרך להשגת מענה כזה תחייב הרבה עבודה מצד התעשיות, כי תרחישי הלחימה העתידיים לא מדברים רק על גידול בטילים וברקטות שישוגרו בו-זמנית לעבר מטרות ספציפיות, אלא גם על הרוויית מערכות ההגנה ב"עצמים מטעים". "המערכות שלנו יצטרכו לדעת לזהות מה מבין העצמים השונים שייקלטו הם האיום הנכון, ובשביל זה המערכות יצטרכו להתבסס על אלגוריתמיקה מאוד מתקדמת", אומר הבכיר. "התרחישים האלה יחייבו אותנו לעשות קפיצת מדרגה הן ברמת החיישנים שמגלים את האיום, והן ברמת הטילים המיירטים שיצטרכו להיות הרבה יותר מהירים".

יירוט טילים בלייזר חשמלי

אחד הפתרונות לתרחיש כזה יכול לבוא בצורת נשק לייזר רב-עוצמה ש"יבשל" רקטות וטילים בעת מעופם - ובמהירות האור. מדובר ביכולת יירוט המבוססת על קרני לייזר רבות עוצמה, משהו שחשבו עליו בעבר, ושבשנים האחרונות חלה פריצת דרך משמעותית בתחום.

בתעשיות הביטחוניות מקפידים על שתיקה בכל הקשור לתוכניות הפיתוח שלהן בתחום הלייזר החשמלי. לפי גורם ביטחוני בכיר, "יכולות היירוט העתידניות האלה, שעד כה היו יכולות להיות נחלתם של סרטי מדע בדיוני, הן רק פונקציה של כסף. כמה מיליארדים טובים - וכללי המשחק משתנים שוב לטובתנו".

התקדמויות משמעותיות לכיוון נשק הלייזר ביצעו בשנים האחרונות כל התעשיות הביטחוניות הגדולות, ומשאבים משמעותיים הוקצו לנושא באלביט מערכות, בתעשייה האווירית וברפאל. גם תעשיות ביטחוניות גדולות בעולם, בהן לוקהיד-מרטין ובואינג, פועלות בנושא והשיגו יכולות שמומחים בתחום הגדירו כ"מרשימות ביותר". זאת, באופן שיכול לענות לאיומי תלול-מסלול קצרי טווח, כמו רקטות ופצצות מרגמה, אך גם לאיום הרחפנים שמתעצם בשנים האחרונות ושצפוי להתרחב בשנים הבאות.

אף שהוא עתיד להוזיל, כנראה משמעותית, את העלות של יירוט בודד, מומחים בתחום מעריכים שנשק הלייזר יהווה רק נדבך משלים במערך שלם של הגנה אווירית, שיהיה מבוסס גם על טילי יירוט. ובעידן שבו האויב ירווה, ככל שמתאפשר לו, את מערכות ההגנה בכמויות גדולות של טילים ורקטות בכל מטח, ובעצמים שונים שאמורים לבלבל את אותן מערכות - יושם דגש משמעותי על פיתוח יכולות מודיעין שיאפשרו לנטרל את איום הטילים עוד לפני שהם משוגרים למטרות. במקרה ששוגרו, התעשיות הביטחוניות יידרשו לתת מענה אחר, לאפשר את יירוטם עד כמה שניתן בסמוך למועד שיגורם.

באחרונה השלימו התעשייה האווירית ומינהלת חומה של משרד הביטחון ניסוי מקיף למערכת טילי "החץ 3" באלסקה. היכולת ליירט באמצעות טילים אלה טילים תוקפים שמשוגרים לישראל כבר בחלל, תמנע פיזור של נשורת רעילה באטמוספירה, במקרה שמדובר בטילים שנושאים ראשי קרב בלתי-קונבנציונאליים. אך מעבר לכך גם אמורה לאפשר לישראל את הזדמנויות היירוט השנייה ואולי גם השלישית, במקרה שטיל ראשון החמיץ את המטרה. "העשור הבא יהיה עמוס", אומר בכיר ביטחוני. "אנחנו נכנסים לתקופה שבה כל האתגרים כולם על הפרק, ואנחנו נצטרך להיות מספיק יצירתיים וטובים כדי להישאר דור אחד מעל כל האיומים שיופנו אלינו". 

הבשורה הערבית: שיטוט ברשתות החברתיות בעולם הערבי, בעיקר הסוני אבל לא רק הוא, בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני, הזכיר לי את ספרו של הסופר הערבי-ישראלי סייד קשוע, "ערבים רוקדים". אי-אפשר שלא להתרשם מעוצמת השמחה בכל-כך הרבה מקומות בעולם הערבי על מותו של השטן הגדול האמיתי של העולם המוסלמי, האחראי למותם באלימות של עשרות אלפי מוסלמים.

בראש בסוריה, שם כוחות המיליציות של סולימאני נלחמו אומנם גם בדאעש, אבל חיסלו באכזריות כפרים ועיירות שלמים של המורדים באסד, ומעשי האכזריות שלהם התחרו באלה של דאעש; בתימן, שם החות'ים שסולימאני טיפח וחימש, קורעים את המדינה בשנות מלחמת האזרחים; בעיראק, שם המיליציות שלו, שאותן ביקר בעת חיסולו, אחראיות לערעור המצב הפוליטי, וחלקן השתתפו בעימות מול המפגינים שדרשו כי איראן תפסיק להתערב בענייניה הפנימיים; וגם הרחק במדינות המגרב בצפון אפריקה, שם הצליחו בקושי למנוע השתלטות איסלמית בהשראת איראן.

וזו הבשורה הרעה לדידה של איראן, לא רק האמריקאים (האימפריאליסטים") שמעבר לים ומשתפי הפעולה עימם, סעודיה וכווית העשירות, אלא ההמונים הערבים שמבינים היטב כי התערבותה של איראן בארצותיהם, המיליציות שלה המחרחרות מלחמה והניסיון שלה לייצא את המהפכה האסלאמית אליהן, הם-הן האיום הקיומי הגדול ביותר על העולם הערבי. סולימאני היה הסמל הגדול ביותר של המדיניות האיראנית הזו, מדיניות שיוצר המהפיכה חומייני הגה אותה, וסולימאני קידם אותה באופן מבהיל בהצלחתו.

הבשורה האירופית: אם יש סיבה חשובה המונעת פעולות נקם איראניות, היא נמצאת ביבשת הישנה, זו שבה תלויה למעשה הכלכלה של איראן. מאז שנשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ החליט לצאת מהסכם הגרעין ולחדש את העיצומים על איראן, הכלכלה האיראנית בצלילה עמוקה. הכנסות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים ממשק הנפט אבדו, והחזרתן לא נראית באופק, מוצרי יבוא רבים נתונים באמברגו האמריקאי, רוב החברות הבינלאומיות הגדולות משכו את השקעותיהן ומפעליהן מאיראן ,והמטבע המקומי איבד 80% מערכו.

מנהיגי אירופה המתנגדים למדיניות האמריקאית הבטיחו לאיראן כי ימצאו דרכים עוקפות אמברגו ועיצומים. הפתרונות אומנם כשלו ברובם, אך לאחרונה חלה תזוזה בהפעלה של מכשיר עוקף המאפשר לחברות אירופיות לסחור ולו חלקית עם איראן דרך גוף שלישי ובכך להימנע מהפעלת ענישה אמריקאית נגדן.

נשיא חסן איראן רוחאני ושר החוץ מוחמד זריף הם אלה הפועלים בכל כוחם כיום למנוע תגובה חריפה מדי ובוודאי כזו שתפגע באינטרסים אירופיים ותביא לעצירת המסלול העוקף. האירופים מצידם העבירו לאיראן אזהרות לבל יגיבו לחיסול. כך, נשיא צרפת עמנואל מקרון קרא לאיראן להימנע מהפעלת אלימות ומפעולות שיערערו את היציבות. מקרון העביר מסר נוסף לאיראן דרך נשיא רוסיה פוטין, וזה, שלו השפעה רבה בטהראן, מהווה עוד גורם ממתן.

הבערת המזרח התיכון תפריע לרוסים להמשיך את תהליך חזרתם לעמדת המעצמה המשפיעה באזור, גם אם הם מאוד לא מרוצים מהתפנית במדיניות טראמפ כפי שהתבטאה בחיסול סולימאני.

הבשורה האמריקאית: זו הבשורה החשובה מכולן. עד ליום חמישי, להוציא ביטול הסכם הגרעין עם איראן והחזרת משטר העיצומים, טראמפ המשיך למעשה את המדיניות של קודמו ברק אובמה במזרח התיכון, שדגלה בצמצום המעורבות באזור, ובעיקר זו הצבאית. הבדלי הגישה אומנם גדולים, אבל שני הנשיאים צמצמו את הכוחות האמריקאים באזור והעבירו יותר ויותר אחריות למדינות הידידות באזור, כולל לישראל.

החיסול של סולימאני מהווה נקודת תפנית שעיקרה צבאית. כלומר, האמריקאים מבהירים - המזרח התיכון עדיין חשוב לנו ברמה שאנו מוכנים לסכן חיילים ויעדים אמריקאים כדי להגן עליו ועל האינטרסים שלנו.

בארצות-הברית מייחסים את השינוי לטריאומווירט שלצד טראמפ: מזכיר המדינה מייק פומפיאו, שר ההגנה מארק אספר וראש המטות המשולבים הגנרל מארק מילי. השלושה הללו מחזיקים בדעה משותפת כי איראן היא יותר מעושת צרות מקומית, והאיום הנשקף ממנה הוא אסטרטגי. דעתם זו קיבלה חיזוק של ממש לאחר המתקפה על מתקני הנפט הסעודים בספטמבר והמתיחות במפרץ בחודשי הקיץ והסתיו, שבמהלכה חטפו האיראנים כמה ספינות והפילו מל"ט אמריקאי.

הממשל האמריקאי ספג ביקורת קשה על חוסר התגובה להתגרות האיראנית, אבל בפנטגון ובמחלקת המדינה התכוננו. אספר ופומפיאו הגיעו כמה וכמה פעמים לביקורים באזו, והבהירו למדינות הידידות המודאגות, ובראשן סעודיה, המפרציות וגם ישראל, כי וושינגטון לא זנחה אותן. סולימאני ואיראן הבינו לא נכון את ההתנהלות האמריקאית, וכפי שכתבנו ביום שישי, נפלו בפח האמריקאי ונתנו לוושינגטון את העילה לחיסול.

ואין מדובר "רק" בחיסולו של גנרל בכיר איראני, סמלי ככל שיהיה. זו למעשה תעודת הפטירה הסופית שמעניק טראמפ למדיניות של קודמו אובמה מול איראן. אובמה הכיל את המדיניות האיראנית שהגדילה השפעה באזור באמצעות המיליציות הסרות למרותה, אלה שסולימאני הקים חימש ופיקד עליהן. הוא הסתפק בעיצומים ובמאבק בפיתוח הטילים ארוכי-הטווח של איראן ובמעשי הטרור הישירים שלה. הסכם הגרעין איפשר לאיראן להעביר מיליארדי דולרים בדיוק לשתי מטרות אלה, לפרויקט הטילים ולהעצמת ארגוני הטרור הסרים למרות איראן ברחבי המזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם. טראמפ ביטל את הסכם הגרעין, חידש את העיצומים על כל ענף הנפט האיראני, הנהיג פעולה ימית במפרץ נגד התוקפנות האיראנית וכעת חיסל גם את הסמל הגדול ביותר של ענף יצוא הטרור וההשתלטות של איראן.

והוא כנראה לא יסתפק בזה. הבוקר (א') טראמפ העביר את המסר המדיני שלו באמצעות ציוץ בטוויטר כהרגלו. הנשיא האמריקאי איים כי אם תנסה איראן לתקוף מטרות אמריקאיות בתגובה לחיסול, יש בידיו בנק של 52 מטרות - המסמלות את 52 בני הערובה מההשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהראן עם המהפכה האסלאמית - שאותן הגדיר כחשובות במיוחד למשטר באיראן, והן יותקפו "במהירות וביעילות".

טראמפ מזכיר בכך לשליטים בטהראן את יחסי הכוחות האמיתיים בין המעצמה החזקה בעולם לבין מדינה בסדר גודל בינוני עם כלכלה מקרטעת. והמסר הזה נועד כנראה גם לאוזני העולם כולו, לידידות באזור וליריבות במקומות אחרים כמו קוריאה הצפונית.

טראמפ, כך נראה, בחר את הקמפיין שלו לשנת הבחירות לפחות בכל הקשור למדיניות חוץ, לא הרגעה ופייסנות הנתפשות כחולשה, אלא תקיפות והפגנת העוצמה האמריקאית לשמירה על האינטרסים של המעצמה הגדולה בעולם.

בפרק פתיחת העונה בפודקאסט השקעות הנדל"ן של "גלובס", "כסף בקיר", פגשנו את היזם ומלווה המשקיעים הירושלמי, צחי קווטינסקי, המתגלה כמתנגד חריף לטרנד השקעות הנדל"ן מעבר לים. "קודם כל אני בעד שליטה בנכס שלי, בדברים שלי", הוא מצהיר בריש-גלי.

להשקפתו, בארץ הוא קרוב פיזית לנכסים, דבר שמחזק את הביטחון בהשקעה, וזאת בניגוד לנכסים מעבר לים. "קח אותי בחו"ל, ואני כל הזמן אהיה תלוי באנשים אחרים ובמה שהם אומרים לי. יש אנשים טובים מאוד שיעשו את זה בשבילך, אבל צריך להבין שלא עושים בחו"ל כלום בלי מישהו שמלווה אותנו".

קווטינסקי הוא שחקן ותיק בשוק ורואה בטכנולוגיה קושי באיתור נכסים. "אני אומר שהאינטרנט זה האויב של משקיע הנדל"ן. כדי לקנות נדל"ן אתה צריך לעמוד בתוך הנכס, כי רק כך תבין ותלמד. אי-אפשר לקנות באינטרנט. תעיד אשתי שאין שעה שלא הייתי בה באזורים שאני משקיע בהם, כי לכל דבר יש השפעה. לפעמים אזור נראה מדהים ביום - ובלילה יש עבריינים שעושים תחרויות מכוניות, או שיש מאפיות שמכינות לחם, והרוחות משתנות. צריך לעשות את זה כמו שצריך, לכן הייתי בכל שעה בכל מקום".

למה לדעתו היום צריך להחזיק נכס להשקעה יותר זמן מבעבר לפני שמוכרים אותו, מדוע הוא חושב שיש רגעים בחיים שבהם פחות כדאי להשקיע בנדל"ן, וגם איך הוא מנתח כיום השקעות נדל"ן במקומות כמו חריש (ספוילר: "גרועה מאוד") דרום תל אביב (ספוילר: "טובה, אבל למתקדמים").

האזינו לסיפור המלא בפודקאסט "כסף בקיר"

חברת תעופה ישראלית רביעית בדרך? חברת התעופה קאל, שעוסקת בתחום של הטסת מטענים, הגישה בקשה להטסת נוסעים - כך נודע ל"גלובס". החברה פנתה לרשות תעופה אזרחית (רת"א) והגישה בקשה שצפויה לקבל אישור, ובכך ייכנס מותג רביעי של חברת תעופה ישראלית.

ענף התעופה בישראל נמצא בתקופה מאתגרת: שלוש חברות תעופה הישראליות שפעילות בענף מחזיקות ביחד בנתח של פחות משליש מכלל הפעילות הבינלאומית בנתב"ג. שלוש החברות לא גדלו ביחס ישיר לגידול בתנועת הנוסעים הבינלאומית בנתב"ג, שמעיקר הצמיחה שלה נהנו החברות הזרות ובראשן חברות לואו קוסט.

לכל אחת משלוש החברות הישראליות, אל על, ארקיע וישראייר, יש אתגר משלה: ארקיע מתמודדות בימים אלה עם קשיים שמחייבים את החברה לצעדי התייעלות, שכוללים פיטורים של כ-120 מ-700 עובדי החברה לצד קיצוץ בשכר לשאר העובדים. עובדי ארקיע מחזיקים ב-30% ממניות החברה, ובימים אלה מתנהל משא-ומתן בין נציגי העובדים וההנהלה. ארקיע ספגה מכה עם סגירת שדה דב והעתקת הפעילות הפנים-ארצית לקו נתב"ג-רמון. ארקיע החזיקה ב-70% מהפעילות הפנים-ארצית, שהביקוש לה ירד בכ-30% מאז סגירת שדה דב.

זאת ועוד, גם בקווים הבינלאומיים ארקיע חוותה קשיים: אחרי שנה בלבד סגרה ארקיע את הקו שהשיקה מתל-אביב לבנגקוק, ובכך היא הותירה את אל על לבדה בקו הזה. גם את הטיסות לגואה ולקוצ'ין בהודו החברה סגרה. השמיים "נפתחו", וארקיע לא נערכה לשינוי הדרמטי שעבר ענף התעופה גם בכל הנוגע לפעילות באירופה. ארקיע נמצאת בבעלות קבוצת ג'ורדאש של האחים נקש, המחזיקה גם בנמל אילת ובבתי מלון ברחבי הארץ.

השחקנית הקטנה מבין שלוש החברות הישראליות היא ישראייר, שבשנים האחרונות דווקא השכילה לחזק את עצמה דרך חבילות נופש ליעדים קרובים, באגן הים התיכון ובאירופה, כמענה לתחרות מכיוון חברות הלואו קוסט. במקביל חיזקה ישראייר את טיסות הפנים מחיפה לאילת כפיצוי על סגירת שדה דב.

ישראייר, שנמצאת בשליטת אי.די.בי, עומדת למכירה מזה זמן, כששמות שונים כקונים פוטנציאלים עלו וירדו בשנה החולפת. מבחינת אי.די.בי מכירת החברה תצטרך להתבצע עוד ב-2020. תג המחיר שהיא שמה לישראייר על כ-60 מיליון דולר, יצטרך לרדת בכדי שיימצא קונה פוטנציאלי בהקדם.

גם אל על ספגה את ניחוח התחרות על בשרה. בחודש נובמבר האחרון הציגה אל על את דוחות הרבעון השלישי ב-2019, שהצביעו על שחיקה של 36% ברווח הנקי שלה, שהסתכם ב-27 מיליון דולר, לצד עלייה מתונה של כ-1% בהכנסותיה, שעמדו על 647 מיליון דולר. שווי החברה כיום עומד על כ-510 מיליון שקל בלבד. אל על, שנמצאת בבעלות חברת כנפיים של תמי ודדי בורוביץ', מחזיקה בצי של 42 מטוסים ומעסיקה כ-6,350 עובדים. בחודש מרץ תשיק אל על קו ישיר לטוקיו, כשהחברה בוחנת את האפשרות להשיק קו ישיר למלבורן אוסטרליה.

נזכיר כי בינואר 2018 פסלה הממונה על הגבלים העסקיים את בקשת המיזוג של אל על וישראייר, פסילה תמוהה שפועלת בניגוד למגמה העולמית בענף התעופה לכיוון של מיזוגים ורכישות. יש להניח כי אילו הייתה מוגשת בקשה כזו היום, היא הייתה מקבלת אישור ואף את ברכת הדרך.

בשלושת הרבעונים הראשונים של 2019% החזיקה אל על בנפח של 24.2% מכלל תנועת הנוסעים בנתב"ג, ארקיע החזיקה בנפח של 3.28%, וישראייר החזיקה בנפח של 3.27% מכלל הפעילות בנתב"ג. שלוש החברות הישראליות ביחד החזיקו בנפח של 30.1% מכלל הפעילות הבינלאומית בנתב"ג. 

יש מקום לשחקנית רביעית?

האם יש מקום לשחקנית רביעית? התשובה היא כן, והכן הזה תלוי באופן שבו תפעל החברה החדשה בזירה. חברות הלואו קוסט שנכנסו לישראל רק בשנים האחרונות כבר הצליחו לנגוס בנתח משמעותי מעוגת הנוסעים בטיסות לאירופה. וויז אייר ההונגרית, למשל, מחזיקה בנתח של 5.25%, והיא נהנתה מגידול של 20% בתנועת הנוסעים שלה בשלושת הרבעונים הראשונים של 2019.

גם לאיזי ג'ט יש נפח פעילות הגדול משל ארקיע ושל ישראייר, כשחברת הלואו קוסט הבריטית מחזיקה בנתח של 4.74% בתנועת הנוסעים מישראל, אחרי שצמחה בכ-16% בפעילותה לעומת השנה הקודמת. אם קאל - שלא ברור האם תשמש בשם שלה או שתבחר במותג אחר (שגם יבדל אותה מהשם הדומה של חברת כרטיסי האשראי כאל) - תשכיל להיכנס למודל של חברת לואו קוסט, מה שככל הנראה היא תעשה, היא תוכל להתחרות בחברות הקיימות בהנחה שהיא תתבסס על מודל צר בהוצאות. יש להניח כי עיקר יעדיה יתמקדו באירופה בהתאם, וכי מודל התמחור שלה ישקף את התנהלות חברות הלואו קוסט, כלומר מחיר בסיס ותוספת של כל שירות (כבודה, הושבה) בנפרד.

קאל קרגו (קווי אוויר למטען) נוסדה ב-1976 כמתחרה לאל על, ששלטה בהטסה של יצוא תוצרת חקלאית מישראל. משנת 2010 נמכרה החברה, שהייתה בבעלות של מספר חברות חקלאיות, לחברת כנפי חגי שבשליטת עופר גלבוע. כיום מהווה קאל חלק מקבוצה ששמה Challenge group, אף היא בשליטת עופר גלבוע.

הקבוצה עוסקת בעיקר בהטסת מטענים ובלוגיסטיקה בינלאומית של מטענים מורכבים. בבעלות הקבוצה נמנית גם חברת תעופה נוספת למטענים בבלגיה ושמה ACE BELGIUM FREIGHTERS. ל-Challenge group יש גם מסוף מטענים גדול (Hub) בליאג', בלגיה, ממנו היא מטיסה מטענים ליעדים שונים בעולם, לרבות בארה"ב, באירופה, בסין ובישראל. עסקי תעופה נוספים שלה, בעקר בתחומי מסחר במטענים וליסינג, תחזוקה ומימון מטוסים, נמצאים במלטה.

הצי של Challenge Group מונה כיום ארבעה מטוסי קרגו מדגם בואינג 747-400, מהם טסים שלושה בקאל ואחד ב-ACE. באמצעות מטוסיה מטיסה הקבוצה סחורות מורכבות דוגמת מכונות גדולות (למשל MRI), מנועים למטוסים, בעלי חיים, ציוד רפואי ומוצרים שונים.

מנכ"ל ויו"ר קאל הוא עופר גלבוע, שהוא גם בעל השליטה. גלבוע עומד בראשה מאז 2010. בעבר שימש גלבוע כמנהל הפעילות של חברת דלתא (טקסטיל) בבריטניה וכמנכ"ל של קבוצת בגיר. 

שנת 2019 בבורסה בת"א הוכתרה כבר כ"שנת הנדל"ן", עם קפיצה של כ-75% במדד הנדל"ן, בתמיכת עליות דו ותלת-ספרתיות ברבות ממניותיהן של החברות הפועלות בענף, גם בתחום המגורים וגם בתחום המניב. זאת, בעיקר על רקע שיעורי הריבית הנמוכים, התומכים בהתרחבות פעילותן של החברות ובתוצאות כספיות חיוביות.

בתת-הסקטור של קרנות הריט המקומיות, בלטה מניית ריט 1 עם עלייה של 55% לשווי של כ-3.7 מיליארד שקל ואילו מניית קרן סלע קפיטל, הקטנה יותר (שווי שוק של כ-2 מיליארד שקל) התקדמה בכ-84%. לעומתן, קרן מגוריט אכזבה את המשקיעים עם ירידה של 6% ב-2019. מניית הקרן רשמה ירידה של כ-20% מאז החלה להיסחר בבורסה בשנת 2016, ושוויה של הקרן בבורסה עומד כיום על כ-730 מיליון שקל.

"לא כולם רוצים להשקיע מיליון שקל בקירות"

את ארז רוזנבוך, יו"ר מגוריט ומייסד הקרן, הביצועים החלשים של המניה בבורסה בשנה האחרונה לא מטרידים במיוחד. "אנחנו עושים מה שאמרנו שנעשה, ועד היום אף משקיע לא בא אלינו בטענות. אנחנו קונים כמויות של דירות בהנחה מאוד משמעותית, משכירים את הדירות שלנו בשיעורי תפוסה מאוד מאוד גבוהים, ומצליחים לגייס הון בעלות מאוד נמוכה. המודל העסקי שלנו עובד מאוד יפה. לכל קרן לוקח זמן עד שהיא מתחילה להשקיע ולאחר מכן עד שההשקעות מתחילות להניב פירות. זה מאוד בולט בקרנות הריט למגורים בעולם", אומר רוזנבוך בריאיון ל"גלובס".

מה הסיבה לכך?

"קרנות ריט למשרדים או מסחר רוכשות בדרך-כלל פרויקטים מוכנים, ואז הן מניבות מהיום הראשון כמעט. אצלנו, בהרבה פרויקטים שרק נבנים בימים אלה, ייקח זמן עד שנראה את הפירות. אבל בינתיים, אנחנו עושים בדיוק מה שאמרנו שנעשה. אני לא יכול לשלוט במחיר המניה".

עד היום השקיעה מגוריט או זכתה במכרזים ב-15 פרויקטים במרכז הארץ (ת"א, הרצליה, פ"ת, ר"ג, ירושלים, ראשון לציון ועוד). בסך-הכול התקשרה הקרן בעסקאות לרכישה וייזום של כ-1,100 יחידות דיור, ביניהם ארבעה מכרזים של "דירה להשכיר" להקמת כ-510 דירות (בשיתוף עם קבוצת מנרב). לקרן יש היום כ-300 דירות מאוכלסות והשאר בשלבי ייזום שונים.

מה הערך המוסף שלכם? גם אני יכול לצורך העניין לגייס מאות מיליוני שקלים וללכת לקנות דירות בכמויות גדולות באזורי ביקוש, בהנחה כזו או אחרת, ולאחר מכן להשכיר אותן.

"אולי זה נראה פשוט, אבל לא כל אחד יכול לעשות את זה. מאוד קשה היום להקים קרנות ריט למגורים בישראל. הלוואי ויהיו עוד. כוח קנייה הוא גורם מאוד משמעותי ויאפשר לנו להשיג תשואות גבוהות יחסית לעומת השוק הרחב. בנוסף, פיתחנו מודל שכירות ייחודי".

על מה המודל שלכם מבוסס?

"92% מחוזי השכירות בארץ הם לשנה או שנתיים. אצלנו כל חוזי השכירות הם לחמש שנים לפחות. לשוכרים יש זכות לעזוב אחרי שנה, מתי שהם רוצים, ללא קנס, אבל בהתראה של שלושה חודשים. בשנתיים הראשונות שכר הדירה קבוע וצמוד למדד ולאחר מכן הוא עולה בשיעור מתון מאוד, תלוי בפרויקט. אחרי חמש שנים השוכר יכול להישאר בדירה או לעזוב, יש לו זכות ראשונים בדירה. אני חושב שאנחנו מציבים כעת חלופה אמיתית למי שמתלבט אם לקנות דירה או לגור בשכירות לטווח ארוך".

בשיעורי הריבית הנמוכים היום, לא עדיף לקנות דירה למי שיש די הון עצמי?

"לא בטוח. יש עוד שיקולים, כמו למשל אנשים שרוצים להיות גמישים ולעבור דירות כל כמה שנים. או לעשות משהו אחר עם הכסף שלהם. לא כל אחד רוצה לקחת מיליון שקל או יותר ולהשקיע בקירות. יכול להיות גם שמי שיש לו את ההון העצמי, רוצה להשקיע אותו בנדל"ן באירופה או בארה"ב ולהשיג תשואה גבוהה יותר, ובמקביל לגור כאן בשכירות".

מקצצים את דמי הניהול

מגוריט, שאותה מובילים עו"ד רוזנבוך והמנכ"ל מתי דב (שניהל בעבר את אזורים), עוסקת כאמור ברכישה והשכרה של יחידות דיור למגורים. את הקרן הקימו בתחילת 2016 רוזנבוך ביחד עם עו"ד חיים ויספיש. השניים מחזיקים 32% ו-11% ממניות חברת הניהול של הקרן, בהתאמה.

הקרן הצטרפה לבורסה בספטמבר 2016, לאחר שגייסה כ-240 מיליון שקל - כ-60 מיליון שקל מתוכם בהנפקת המניות הראשונית. כספי ההנפקה הצטרפו לכ-180 מיליון שקל שגויסו עוד קודם לכן מארבעה גופים - חברה קדישא וקרן אלמנות ויתומים, שהשקיעו יחד כ-100 מיליון שקל, וקק"ל ואקסלנס שהשקיעו כ-40 מיליון שקל כל אחת. בהמשך ביצעה הקרן גיוסים נוספים, כך שסך הגיוסים שלה במניות ובאג"ח בבורסה עד היום מסתכם בכ-1.4 מיליארד שקל, כולל גיוס של כ-400 מיליון שקל בנובמבר האחרון בהנפקה פרטית של מניות למשקיעים מוסדיים.

חברת הניהול של מגוריט גובה דמי ניהול של 0.85% מהכסף שגויס. לאור התשואה השלילית של המניה מאז שהנפקתם, כולל בשנה האחרונה, יש לדעתך מקום להוריד את דמי הניהול שאתם מקבלים?

"בהחלט. החל מ-1 בינואר הורדנו 2 מיליון שקל מתוך דמי ניהול של 8.5 מיליון שקל, שזה מאוד משמעותי. בנוסף, אנחנו לא לוקחים בכלל דמי ניהול על ה-400 מיליון שקל האחרונים שגייסנו, עד שהכסף הזה לא יושקע. במקביל, אני עובד בימים אלה על מודל חדש לחברת הניהול. זה לא פשוט, כי יש הרבה מאוד גורמים שמעורבים בזה, כולל גופים מוסדיים שאני מתייעץ איתם לגבי מודל הניהול החדש. דמי הניהול חייבים להיות הוגנים וסבירים. אם המאזן יגיע ל-10 מיליארד שקל, אני לא אקח דמי ניהול של 100 מיליון שקל וגם לא 50 מיליון שקל".

בעלי המניות המרכזיים בקרן כיום הם כלל ביטוח (9.8%), מנורה (9.5%), והפניקס עם החזקה של כ-7% (שלושתן עבור קופות הגמל שהן מנהלות). חברה קדישא וקרן אלמנות ויתומים מחזיקים ביחד כ-5% ובית ההשקעות אקסלנס כ-4.5% מההון.

"מחירי הדיור במרכז ימשיכו לעלות"

מאז גיוס ההון האחרון העלתה מגוריט הילוך בהשקעותיה וחתמה על מספר הסכמים גדולים: שני הסכמי אופציה לרכישת 110 דירות בפרויקט "אפר האוס" של גינדי החזקות בשכונת יד אליהו בת"א תמורת 268 מיליון שקל, והסכם לרכישת 21 דירות שמצויות בשלבי בנייה מתקדמים בפרויקט בשכונת הדר יוסף בת"א של קבוצת גבאי בכ-57 מיליון שקל.

בתחילת השבוע הודיעה מגוריט כי התקשרה בהסכם לרכישת שני בניינים הכוללים 117 דירות ושטח מסחרי, שעתידים להיבנות ל-יד"י מנרב בשדרות ירושלים ביפו בכ-256 מיליון שקל וכן בהסכם נוסף לרכישת 25 דירות בפרויקט שמקימה חברת מצלאווי בקריית אונו, שנמצאות בשלב בנייה ראשוני ותמורתן תשלם הקרן 55 מיליון שקל.

לדברי רוזנבוך, "המדינה מתפתחת וגדלה בקצב אדיר וכל הסימנים מצביעים על כך שמחירי הדירות באזורי הביקוש במרכז ימשיכו לעלות בשנים הקרובות. זו לא תחזית שלי, אלא של כל המומחים כמעט. במשך הרבה מאוד שנים מנסים להגדיל כאן את היצע הדירות ולא מצליחים מכל מיני סיבות. עובדים קשה ולא מצליחים".

באיזה אזורים אתם מחפשים דירות?

"בעיקרון בכל הארץ, אבל יש לנו פרמטרים שונים לפיהם אנחנו בודקים את האפשרות. הפרמטר הראשון זה שיעורי התפוסה. פרמטר נוסף זה שיעור ההנחה שאני מקבל ברכישת הדירות. אנחנו בודקים היום עשרות פרויקטים בארץ".

בדירות שכבר מושכרות, מה התשואה שאתם משיגים?

"3% עד 3.5% - תלוי בפרויקט. אבל אם אתה מכניס לחישוב את עלויות הגיוס הזולות שלנו, מינוף של כ-80% שמותר לנו על פי חוק והעלייה הצפויה במחירי הדירות, הפוטנציאל של הקרן הוא תשואה דו-ספרתית לשנה בטווח הארוך".

"לרתום את המוסדיים לשוק ההשכרה"

לדברי רוזנבוך, "אנחנו כאן כדי לשנות את שוק השכירות בארץ. לעשות מהפכה. חוויית השכירות יכולה להיות טובה. אין סיבה שהיא תהיה רעה. לא חייבת להיות ריצה ולחץ של זוגות צעירים בשנות ה-20 שלהם לקנות דירה. צריך להכניס את המוסדיים לשוק בצורה מסודרת ולקדם חוזים לטווח ארוך".

נראה שהמדינה לא מקדמת מספיק את הנושא.

"נכון. לדעתי צריך להיות שוק להשכרה שירתום אליו את המשקיעים המוסדיים. אנחנו צריכים להוכיח למוסדיים שההשקעה שלהם נכונה ותוכיח את עצמה. אם זה יקרה, הם ירצו להזרים כספים נוספים והשוק הזה יתרחב. גיוס ההון האחרון של כ-400 מיליון שקל מאפשר לי לרכוש דירות בכ-2 מיליארד שקל, אם אנחנו נרצה לגייס כספים באג"ח. המדינה, באמצעות חברת דירה להשכיר, רוצה להגיע לכמות של כעשרת אלפי דירות לשכירות כל שנה. אפשר להרים את זה, אבל רק באמצעות שיתוף משקיעים המוסדיים".

"לפי הערכות", אומר רוזנבוך, "יש היום בישראל כ-600 אלף דירות להשכרה, המוחזקות בידי מאות אלפי בעלים. מדובר בשוק מפוזר מאוד המורכב מסוגים ורבדים שונים של משכירים. אנחנו מאמינים שככל שנורמת השכירות בארץ תשתפר, נראה בשוק סטנדרט של דירות איכותיות, מתוחזקות ומטופלות היטב, עם חוזה שכירות ארוך טווח, בלי חשש שבעל הבית יחליט פתאום לגרש את השוכרים, או ירע את תנאי השכירות שלהם. זה נהוג בכל העולם ואין סיבה שזה לא יהיה כך גם בארץ". 

המשקיע האקטיביסט שכופף את בעלי חברת הנדל"ן 

לצד ניהולה של קרן מגוריט, פועל ארז רוזנבוך כמשקיע אקטיביסט בשוק ההון, באמצעות חברת אתו בה הוא מחזיק עם שותפו תומר חפץ. אתו ניסתה להוביל בעבר, כמשקיע מיעוט, מהלכים בחברות תפרון וטכנופלס ובתחילת 2019 רשמה ניצחון מרשים על בעלי השליטה בחברת הנדל"ן הוותיקה צבי צרפתי ובניו. זאת, לאחר מאבק שניהלה במשך יותר משנתיים כנגד תשלומי העתק שהעבירה צרפתי כשכר לבני המשפחה השולטת (צבי צרפתי ושני בניו, משה ורפי, המועסקים בחברה כמנכ"לים משותפים).

בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכם פשרה בתביעה נגזרת אשר הגישה אתו ביולי 2016, במסגרתה סוכם כי צבי צרפתי ימשיך לכהן כיו"ר החברה עד 14 בנובמבר 2020 (רטרואקטיבית מנובמבר 2017), אולם לא יקבל תמורה כספית כלשהי, למעט רכב וטלפון סלולרי על חשבון החברה.

עוד סוכם כי צרפתי תפרסם הצעת רכש לכ-5% ממניותיה במחיר של 11 שקל למניה (פרמיה של כ-30% על מחיר השוק), אשר תופנה לבעלי המניות מקרב המיעוט. נוסף על כך, החברה התחייבה לחלק דיבידנד בהיקף מצטבר של כ-20 מיליון שקל בשנים 2019-2021, בכפוף להתחייבויותיה לבעלי האג"ח שלה.

במקביל, צרפתי רכש מידי אתו של רוזנבוך וחפץ כ-3% ממניות החברה שהחזיקה בפרמיה של 75% על מחיר השוק באותו זמן - ובסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. מאז, אגב, הכפילה מניית צרפתי את ערכה למחיר נוכחי של כ-16 שקל. 

בנק חדש נולד

בחודש ספטמבר 2019 התרחש אירוע דרמטי בעולם הפיננסים המקומי. בפעם הראשונה, אחרי ארבעה עשורים, אישר בנק ישראל להקים בנק חדש בישראל. הרישיון הוענק לבנק דיגיטלי שאותו מובילים מריוס נכט, ממייסדי צ'ק פוינט ואמנון שעשוע, ממייסדי מובילאיי וכיום סגן נשיא בכיר באינטל. נכט ושעשוע הם שניים מענקי ההייטק המקומי, בעוד שהבנק האחרון שהוקם בישראל היה בנק פועלי אגודת ישראל. השוני בין הזהות של שני הבנקים האחרונים שקיבלו רישיון מבטא את הדרך שעברה ישראל בעשורים האחרונים ובנוסף מייצג מגמה עולמית.

ההחלטה של בנק ישראל לא התקבלה בחלל ריק. חדוה בר, המפקחת על הבנקים שתפרוש בקרוב מתפקידה, סיפרה ל"גלובס" על הרקע. "לפני מספר שבועות", אמרה, "חזרנו הנגיד, פרופ' אמיר ירון, ואני, מביקור עבודה בהודו. יש היבטים שבישראל אנו בפיגור לעומתם - מערכת התשלומים היא אחד מהם. שם בדוכני רחוב משלמים באמצעות הארנק הדיגיטלי בסמארטפון. לשוק הזה נכנסו שחקנים טכנולוגיים לא בנקאיים, שמאפשרים העברת כספים, כמו ווטסאפ, גוגל פיי וגם חברת סלולר מקומית שמספקת שירותי תשלומים".

איך ייראה הכסף ב-2030? את התשובה ניתן למצוא בהודו, סין ובמדינות נוספות שמוותרות בהדרגה על המזומן לטובת שימוש בארנק דיגיטלי. המגרש שבו שיחקו בעבר בנקים ובתי השקעות נפתח לרווחה וכיום מתחרות בו ענקיות טכנולוגיה וחברות פינטק צעירות, רזות וזריזות שחולמות לשנות את תחומי הביטוח והתשלומים.

ריבית ממוצעת של 1%

ארנקים דיגיטליים שמשמשים לתשלום נחשבים לכסף קטן יחסית. הכסף הגדול נמצא בשירותים פיננסיים, מונח שמתייחס בעיקר לביזנס העיקרי של הבנקים - הלוואות. כמה גדול העסק הזה? ביולי השנה דיווח בלומברג שהבנק הדיגיטלי של מייסד עליבאבא והאיש העשיר באסיה ג'ק מא, הלווה בארבע שנות קיומו סכום של 290 מיליארד דולר למגזר העסקים הקטנים.

המיזם הדיגיטלי הזה משגשג במידה רבה הודות לפגיעה בזכויות האזרח של תושבי סין. היכולת להעמיד הלוואות בהיקף עצום ללווים לא מתוחכמים מתבססת על האפשרות לעקוב אחרי היסטוריית התשלומים וניטור של כ-3,000 פרמטרים, כולל הפעילות ברשתות החברתיות.

בלי חקיקת פרטיות מגבילה, הצליח הבנק לספק הלוואות לכ-16 מיליון חברות קטנות, בריבית ממוצעת של אחוז אחד בלבד, ולשפוך חביות של דלק אל תוך מנוע הצמיחה של הענק האסיאתי.

המהפכה הפיננסית שעוברת סין מתנהלת במקביל לדיון שנערך במערב על פרטיות ורגולציה. אחת הדוגמאות לכך היא ליברה, המטבע הקריפטוגרפי שהשיקה פייסבוק עם קואליציה של תאגידים, שכרגע עתידו לוט בערפל.

תהליך נוסף שהתרחש בעשור החולף הוא צמיחת הביטקוין. המטבע הקריפטוגרפי הראשון לא נעלם לשום מקום. להיפך. על פי נתונים שפורסמו בחודש מאי, מספר העסקאות בביטקוין שבר את השיא שנקבע בימי ה"הייפ" בנובמבר 2017. נבואות הזעם על הונאת פונזי והטענות שלפיהן "הבנקים לא ירשו", התגלו כתלושות מהמציאות.

לאן הולך הביטקוין? בשנה החולפת התפרסם מאמר מכונן פרי עטו של כותב המכונה PlanB שמעריך שבעתיד הנראה לאין הביטקוין ינצח את הזהב ויהפוך לנכס היציב והמבוקש ביותר על פני כדור הארץ.

את הביטקוין ייסד סטושי נקמוטו - שם עט של איש או קבוצת אנשים שאיש לא יודע מי הם. ככל שעובר הזמן מתברר שנקמוטו, יהיה מה שיהיה, הקדים את זמנו. הביטקוין מציע אלטרנטיבה לשיטה הקיימת שמבוססת על הר של חובות. בחודש החולף ההר הזה גבה בעוד שלושה טריליון דולר וטיפס לרמה מבהילה של 188 טריליון דולר.

הביטקוין במקום הדולר?

הזירה הפיננסית מבעבעת והעתיד צופן בחובו סערות. האם הביטקוין או המטבע הסיני יואן (רנמינבי) ייטלו את הבכורה מהדולר? האם ענקיות הטכנולוגיה ייטלו את הבכורה מהבנקים או שהן יפעלו לצידם ויציעו למשתמשים פעולות כלכלית שטרם הכרנו?

שאלה נוספת היא האם השינויים יתרחשו באופן הדרגתי או ינבעו ממשבר נוראי? כך או כך, הפור נפל. הכסף מונח על השולחן ומתנהל סביבו דיון ציבורי והעובדה הזאת היא סוג של מהפכה.

בעשורים האחרונים היחס לשיטה הכלכלית והמוניטרית מצד הציבור הרחב, היה במידה רבה כאל דבר מה טבעי. בעבר הלא רחוק יסודות השיטה המוניטרית היו נושא לדיון ציבורי וסוגיה פוליטית חשובה. קיימת אפילו טענה שדרך האבנים הצהובות עליה צעדה דורותי בספר "הקוסם מארץ עוץ" היא בעצם משל כלכלי מתוחכם.

האם בעשור הקרוב יגלו ההמונים ממה בנוי הכסף וכיצד הוא זורם, וייצאו בשל כך לרחובות? קשה להאמין. עם זאת, לא בטוח שיש בכך צורך. כל עוד המידע זורם באופן חופשי, נקווה שהוא יאפשר למערכת לתקן את עצמן באופן טבעי.

***גילוי מלא. מריוס נכט הוא בן זוג לשעבר של ענת אגמון, מבעלות השליטה ב"גלובס".

רוצים להתעדכן בענייני בלוקצ'יין ומטבעות דיגיטליים? הצטרפו לערוץ הטלגרם קריפטו גלובס.

בשנת 1949 הם עלו על הקרקע, קבוצת צעירים וצעירות יוצאי רומניה ופולין. חדורי אידיאולוגיה, הגיעו לשטח שאותו הם כינו "חצי מדבר". את בית האבן הערבי במקום שבו שכן הכפר הערבי ואדי עארה, הם הפכו לקומונה עבורם. חברי הגרעינים שעלו על הקרקע הפשילו שרוולים והחלו בבניית הצריפים, המשקים וענפי החקלאות, בונים קיבוץ חדש בישראל: קיבוץ ברקאי.

עשורים חלפו מאז, והשנה ציינו בחגיגיות את שנת ה-70 לברקאי והעלו מחדש את המיתולוגיה ואת הסיפורים שהוותיקים מעבירים מדור לדור. והנה, בחודשים האחרונים, מתגבש שוב גרעין של חברי קיבוץ חדור אידיאולוגיה, אבל מסוג אחר: 150 ילדים ומבוגרים פועלים בתחושת שליחות משותפת - הפעם כדי למחות נגד המפגעים סביב הקיבוץ שמאיימים על שלוות חייהם.

הרבה השתנה בקיבוץ ברקאי בעשור האחרון - יותר מדי ומהר מדי. אומנם שטח הקיבוץ נשאר כמות שהוא, וגם חדר האוכל ממוקם באותה נקודה, ואפילו האמפי שבו צפו - וצופים - חברי הקיבוץ בסרטים לא השתנה; אבל מה שמסביב לקיבוץ שינה את פניו דרמטית, מלמד על מחיר הפיתוח המואץ והשיטה הכלכלית, על קדחת הנדל"ן בצל משבר הדיור, על המתח בין קִדמה ובין שלווה, על משבר התחבורה וסלילת הכבישים המואצת, ועל תכנון שלא חושב לטווח רחוק. התוצאה? דווקא השנה, שנת ה-70 לקיבוץ, התפרסם דוח של ארגון גרינפיס העולמי שקבע: ברקאי הוא היישוב המזוהם ביותר בישראל בערכי זיהום אוויר.

זיהום שהורג פי 3 מתאונות דרכים

קיבוץ ברקאי ממוקם מזרחית לפרדס חנה, סמוך לכביש 6. איך קרה שדווקא הוא זכה בתואר המפוקפק? לא כולם מתרשמים מהדוח של גרינפיס שניפץ כמה מיתוסים והוליד חדשים, ופרט לאייטם ב"ישראל היום", לא פורסמו נתוניו בתקשורת הישראלית. מצד אחד, הפתיע גרינפיס, ברקאי הוא היישוב המזוהם בישראל, ומצד שני נשר, ששוכנת סמוך לאזור התעשייה במפרץ חיפה, נבחרה לעיר הנקייה בישראל. הכיצד?

"הדוח לא מטעה, אבל בגלל שהוא מתמקד במזהם אחד, קשה לקבל תמונה מהימנה של מצב הזיהום באותו מקום", מסביר ד"ר יונתן אייקנבאום מגרינפיס ישראל. "בדוח הזה התמקדנו בחלקיקים המכונים PM2.5".

על-פי משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, חלקיקי PM2.5 הם חלקיקים הקטנים מקוטר אווירודינמי של 2.5 מיקרומטרים. כאשר נושמים אותם, הם מסוגלים לחדור לעומק דרכי הנשימה ולריאות. החלקיקים מורכבים מחומרים רבים: מתכות, פחמן שחור ופחמן אורגני, כימיקלים אורגניים, אמוניה, סולפטים, ניטרטים וחלקיקי קרקע. בין התהליכים הטבעיים הגורמים לפליטת חלקיקים: סופות אבק, התפרצות הרי געש, שריפות יער ופליטת אבקה מפרחים.

תהליכים לא טבעיים הגורמים לפליטת חלקיקים הם: שריפת דלקים, חלקיקים הנפלטים מארובות מפעלי תעשייה ותחנות כוח, וכן מצינורות פליטה של כלי רכב, עיבוד קרקע בחקלאות, שריפות גזם, עישון וחימום ביתי. כמו כן, חלקיקים נפלטים מגריסת חומרי חציבה ובנייה, ממחצבות, מדרכי עפר, מאתרי בנייה, מאתרי איסוף פסולת ומערימות אחסון של חומרים כמו גבס ופחם. גם אם החלקיקים לא נפלטו, הם יכולים להיווצר באוויר כתוצאה מתהליכים כימיים בין מזהמי אוויר אחרים, כמו פחמימנים ותחמוצות חנקן.

"בדרך כלל מחלקים את החלקיקים ל-PM2.5 ו-PM10", מסביר אייקנבאום. "כשהעשר חודר לריאות ומערכת הנשימה, הוא בדרך כלל נתקע שם, ואז נראה השלכות כמו בעיות נשימה. חלקיקים מסוג PM2.5 יותר בעייתיים, כי הם חודרים אל מחזור הדם ומגיעים לכל מקום, גם למוח".

מה החלקיקים האלה עושים לבריאות?

"אם עושים התפלגות של סיבות המוות בעקבות חלקיקי PM2.5, אז רואים בראש ובראשונה התקפי לב ושבץ מוחי בעקבות זיהום של PM2.5. למקום השלישי והרביעי יגיעו השלכות של סרטן. חלקיקים אלה הם כנראה המזהם הכי משמעותי מבחינת איך שהוא מעצב את הבריאות שלנו".

איך נוצר מצב אבסורדי שלפיו העיר נשר נבחרת לנקייה בישראל במדד שלכם?

"נשר ידועה בגלל הזיהום מבזן והמפעלים הפטרוכימיים שפולטים חומרים אורגניים נדיפים שלא נבדקו בדוח הזה, ולכן התוצאה מפתיעה לגביה. יש מזהמים הקשורים לתעשייה הפטרוכימית או לאסדות שלא יבואו לביטוי בסקרי זיהום אוויר שעוסקים בחלקיקי PM2.5. אז לא, נשר לא הכי נקייה, אלא ריכוז PM2.5 בה הוא נמוך. אם נבדוק את זיהום האוויר לפי כמות החומרים האורגניים הנדיפים, נגלה שנשר נמצאת במקום הרבה פחות טוב".

ארגון הסביבה הבינלאומי גרינפיס נוסד בשנת 1972. לדברי אייקנבאום, הארגון מתקיים אך ורק מתרומות של אנשים פרטיים, ולא מקבל כספים מממשלות או תאגידים, ולכן הוא מתגאה בהפקת נתונים חפים מאינטרסים. "הכוח שלנו הוא שאנחנו ארגון גלובלי, וכשאנחנו מפיקים דוחות כאלה, יש שיתופי פעולה גלובליים נהדרים".

אתה בעל דוקטורט במדעי המדינה בנושא שיח סביבתי. מה דוח כזה עושה לדעת הקהל? איך תושבי ברקאי מרגישים כשהם קוראים שהם המקום הכי מזוהם, ומה עושה הדוח למאבק בזיהום במפרץ חיפה שפתאום מסומן כאזור נקי?

"כשמתפרסמים דוחות מורכבים כאלה, התפקיד שלנו להבהיר מראש שיש להם יתרונות, אבל יש להם גם מגבלות. מבחינתנו, מטרת הדוח הושגה: להבהיר לציבור שהוא חשוף לזיהום אוויר. רבים חושבים שזיהום אוויר לא פוגע ולא משפיע עליהם, אבל זה רוצח מאוד שקט שמפחית את בריאות הציבור משמעותית עם אלפי מקרי תמותה מוקדמת בשנה.

"הערכות מתייחסות ליותר מאלפיים מקרים של תמותה מוקדמת בישראל מדי שנה שנגרמים בגלל זיהום של PM2.5, ולפחות אלף מהם בגלל זיהום שמקורו בתחבורה. זה פי 3 מתאונות דרכים. המטרה של דוח כזה היא לתת ביטוי מוחשי גם לדברים שאנחנו לא רואים או מרגישים ביומיום. כיום, גם התושבים בברקאי מבינים שיש משהו שלא מבשר טוב והם לא זקוקים לדוח שלנו בשביל זה. כשאנשים רואים שיש מפעל ליד הבית שלהם, הם לא ישנים טוב בלילות".

הריח של הפנסיה של הוותיקים

ואכן, קרין רוזנבאום המתגוררת בקיבוץ ברקאי, לא ישנה טוב בלילות כבר תקופה ארוכה. לאחרונה היא מספרת שגם רכשה לעצמם משאף שיקל על הנשימה, ומוסיפה שהילדים שלה יושבים בתחנת האוטובוס ומחכים להסעה לבית הספר כשהם מכסים את האף.

בשנת 2011 הגיעה משפחת רוזנבאום ונקלטה בהרחבה של ברקאי ביחד עם קבוצת משפחות שעשתה את אותה בחירה. קרין גדלה בעיר וחשבה שהבחירה לגדל ילדים בקיבוץ, משמעותה בחירה בשלווה, טבע, ירוק בעיניים ואיכות חיים. המצב השתנה מקצה לקצה בשנת 2015, לדבריה, כשמפעל אינפימר החל לפעול בכניסה לקיבוץ.

"איך שאנחנו חוגגים 70 שנה, קיבלנו את הדוח הזה שאנחנו היישוב הכי מזוהם בארץ. נכון, ידענו שהאוויר בברקאי לא הכי נקי בארץ, אבל לא חשבנו שעד כדי כך מזוהם כאן. יש סביבנו כמה מפגעים, אבל מה שאנחנו נאבקים עליו בימים אלו הוא מפעל אינפימר ויש לי מטרה אחת: שהוא יצא מכאן".

חברת אינפימר שייסד יובל תמיר מפתחת, מייצרת ומשווקת חומרים המשמשים חומר גלם לתעשיית הפלסטיק ומהווים חלופה להטמנה. לדברי החברה, התהליך שבו היא מפיקה חומרי גלם חדשים מוגן פטנט ומקורו באשפה עירונית. בשנת 2018 פורסם כי החברה השלימה גיוס הון של 15.1 מיליון שקל, אלא שבחודש שעבר פורסם ב"גלובס" כי החברה נקלעה לקשיים ונוקטת תהליכי צמצום והתייעלות.

בין המשקיעים בחברה, גם קיבוץ ברקאי. ב-2015 חתם הקיבוץ על חוזה עם אינפימר שהחלה לפעול באזור התעשייה הקטן בכניסה לקיבוץ. 3 מיליון שקל השקיע הקיבוץ - בתקווה שאלה יחזרו אליו ויספקו מעטפת הגנה כלכלית לוותיקי הקיבוץ ולהמשך קיומו כתאגיד (ברקאי החל תהליך הפרטה איטי בשנת 2006 שהואץ בשנת 2013).

תמיר, שמזוהה עם המאבק על הזיהום בקישון, הציע לקיבוץ תקווה כלכלית וגם הבטחה לגאווה סביבתית עם בשורה שהייתה אמורה לשנות את העולם. לפני ארבע שנים נדמה היה שמדובר בסיפור אהבה. מה השתבש בדרך ואיך הרומן הפך לסיפור מסריח שהוציא את חברי הקיבוץ להפגין בכניסה למפעל עם מסיכות אב"כ?

"מפעל אינפימר מתיימר לקחת זבל ביתי ולהפוך אותו לפתיתי פלסטיק", אומרת רוזנבאום, שנחשבת כמובילת המאבק, "הם אומרים שהם משתמשים בפסולת ביתית, אבל אי אפשר לאשר את זה פרט למה שרואים בעיניים. הקיבוץ חשש ממפגעי ריח ולכן בחוזה מול החברה יש סעיף שמתייחס לכך, אבל לא ידענו אז כמה קשה להוכיח מפגעי ריח.

"הבעיה היא שכשעובדים עם זבל ביתי אז יש בו גם דבקים, דשנים ותרופות, וכשכל החומרים מתערבבים ביחד ומתחממים בין 200 ל-400 מעלות, אף אחד לא יודע מה הנזק. אנחנו כן יודעים למשל שביספינול A שנדיף בטמפרטורה של 200 מעלות ידוע כפוגע במערכות הורמונליות אצל ילדים וכסרטני, וזה רק חומר אחד שנמצא בפסולת ביתית. אין לנו מידע לגבי כל החומרים האחרים שהם מחממים, אבל אנחנו בהחלט מריחים ומרגישים אותם פיזית".

רוזנבאום מתייחסת למפגעי הריח שהחלו להטריד את חברי הקיבוץ. אין תמימות דעים בנושא, היא מסבירה. "היו פה ימים קשים שבהם היו ריחות מאוד חזקים, וכשהבאנו לפה אחראים מהקיבוץ הם דיברו על ניחוח קל, ככה שתלוי את מי את שואלת. יש תושבים שמדווחים על צריבות בעיניים וקשיי נשימה. אבל לא כולם מריחים אותו, אלה שכן מריחים באו והפגינו.

"זה גם עניין של מנטליות קיבוצית - אנשים מנסים לא להתערב במה שלא שלהם והם מרגישים במלכודת כי יש פה בעיה מובנית של אינטרסים - הקיבוץ מושקע כלכלית במפעל - אני אומרת שהריח הזה הוא בעצם הריח של הפנסיה של הוותיקים. אני לא יכולה להאשים אותם".

עידו סודרי, תושב ברקאי שהגיע גם כן בשנת 2011 ונקלט בהרחבה, מספר על הרגע שבו הבין שיש בעיה. "במשך שנים הייתי בחיל האוויר והייתי יוצא מהבית בבוקר וחוזר בערב. השנה פרשתי והתחלתי להסתובב בקיבוץ במהלך היום. לפני כמה חודשים הלכתי לאכול בחדר האוכל ארוחת צהריים, וכשיצאתי, כל הילדים שיחקו פה בדשא מול חדר האוכל, כמו בכל יום, ופתאום הרחתי את הריח הזה שמדברים עליו, אז חטפתי את השוק הגדול. מצד אחד, אתה רואה הרבה ילדים משחקים בדשא, ומצד שני, מריח את עננת הריח הזה. אתה פשוט מרגיש שמשהו לא בסדר".

תאר את הריח.

"ריח של פלסטיק שרוף. ריח לא טבעי, לא של רפת או לול תרנגולים. זה ריח כימי שאתה מרגיש שמשהו צורב לך בעיניים ובגרון. זה ריח בלתי נסבל. הריחות כאן יכולים להגיע לרמה שפשוט אי אפשר לצאת החוצה".

זאת שעת בוקר, ולירון רוסבי יוצאת לטיול בשבילי הקיבוץ עם התינוק לביא בעגלה. גם היא מעידה על מפגעי הריח: "אנחנו גרים בשכירות בקיבוץ כבר 16 שנה. תסתכלי סביבך - זה נראה כמו המקום הכי טוב לגדל בו ילדים, נכון? אלא שאז את מתחילה להריח ולשמוע על כל מה שקורה מתחת לפני השטח, וזה יוצר קונפליקט עז ומבאס.

"הזיהום הסביבתי מאלץ אותנו לסגור חלונות ולהדליק מזגן, בחורף ובקיץ. אני לצערי מהמדווחים העיקריים כי חוש הריח שלי חזק ואני גם גרה ממש במרכז הקיבוץ. בשכונות החדשות או המרוחקות בקיבוץ לא בהכרח מבינים על מה אני מדברת. הבעיה עם זיהום אוויר היא שזה משהו אמורפי, אבל זה נוגע לכולנו. אנשים יוצאים החוצה, מריחים טבע ועצים, ופתאום יש עננה של ריח פלסטיק שרוף".

אתם טוענים שמפגעי הריח החלו עם תחילת הפעילות של אינפימר ב־2015, אז למה התחלתם לפעול רק עכשיו?

סודרי: "הייתה הרגשה שמורחים אותנו ומספרים סיפורים. כל פעם נתנו לנו תשובה אחרת שאוטוטו זה הולך להיפתר וישתפר וישימו מסננים, אבל זה לא קרה".

רוזנבאום: "מחודש אפריל 2016 ועד היום אנחנו מתלוננים במוקד של המשרד להגנת הסביבה, יש כבר 211 תלונות של אנשים מברקאי שמדווחים על ריח צמיגים, ריח עשן, ריח חמוץ. הם אומרים 'תודה רבה' ו'נבדוק', ועד היום מבקשים שנאיית להם את שם הקיבוץ והמפעל.

"כשהדוח של גרינפיס יצא בחודש מארס, ביקשנו להיפגש באופן דחוף עם ההנהלה של הקהילה ולהבין מה קורה פה. התשובות היו אותן תשובות לגבי הריח - אמרו שזה בגלל תקלה במפעל ושכבר מסדרים את זה ובדיוק החליפו מסננים.

"ביקשנו שיתקינו אצלנו תחנה לניטור האוויר, וזה קרה. תחילה היא הייתה בצד המערבי ועכשיו עברה לצד המזרחי. באיזשהו שלב, קיבלנו הבטחה שהמפעל יצא מברקאי ויעבור לאזור תעשייה בר לב ודיברו על תאריך יעד - 1 בנובמבר 2019. אבל זה לא קרה. עדכנו אותנו שהמפעל החליט לממש את האופציה שלו ולהישאר כאן עוד ארבע שנים. אז החלטנו שזהו, מספיק - יצאנו 150 איש להפגין עם הילדים. אני מאמינה ליובל תמיר שהחלום שלו היה ליצור משהו שממחזר, נקי ועובד, אבל לא ככה. אנחנו מרגישים כמו שפני ניסיון".

"הגביע הקדוש לבעיית הפסולת"

כחלק משנת ה-70 לקיבוץ ברקאי, הופק סרט מרגש על תולדותיו, מסוג הסרטים המסווגים תחת הז’אנר "גאווה ישראלית". הנרטיב הקיבוצי של ברקאי מתחיל במקלחות המשותפות והאוהלים, בילד הראשון שנולד בו, ואיך המציאו שם את שיטת המיניקות, בזמן שהאימהות עבדו בשדות: לכל אמא היה דגל בצבע אחר, וכשהתינוק בכה, הניפו את הדגל שלה, והיא מיהרה לבית הילדים כדי להניק.

מאוחר יותר יגיעו הבריכה הקיבוצית, אירועי התרבות, וכמובן המתנדבים והמתנדבות שהגיעו מכל העולם לברקאי כדי לחוות את החיים הקיבוציים. ומשם, כמו בשאר הקיבוצים, יגיעו גם המשבר הכלכלי בשנות ה-90, ההפרטה, ההרחבה, קליטת החברים החדשים, הקיבוץ המתחדש. כיום, בברקאי מתגוררים 300 תושבים, 140 מהם חברים מלאים (ו-50% מהם בגיל פנסיה).

איתן פרלמן פורש השנה לאחר 13 שנים בתפקיד מנהל העסקים של ברקאי. הוא נולד בקיבוץ, וגם אמו נעמי עדיין מתגוררת בו. הפנסיה של הוותיקים בקיבוץ, הוא מספר, עומדת על כ-7,000 שקל בחודש כולל ביטוח לאומי. זה טוב, הוא אומר ומדגיש שלוותיקים יש עדיין מעטפת קיבוצית של שירותים כשהם צריכים, כמו אינסטלטור או חשמלאי.

פרלמן גם שבע רצון בסך הכול מכלכלת הקיבוץ: "יש לנו חקלאות טובה, רפת עם 3.5 מיליון ליטר מכסה, 14 אלף מטר לולים, וגם 900 דונם מטעי אבוקדו".

ויש לכם את אינפימר. איך היית מסכם את ההשקעה הזאת?

"אינפימר זה סיפור עצוב, כי זה רעיון מדהים שצריך היה להיות טוב. אתה אף פעם לא יודע מאיפה תחטוף. דאגנו מהריח של האשפה הביתית שתגיע לכאן ויהיו מטרדים, אבל בסופו של דבר, הם לא באמת מביאים אשפה לא ממוינת אלא מביאים אשפה ממפעל הפרדה בחירייה. השקענו במפעל הזה 3 מיליון שקל".

זה מחזיר משהו?

"מה פתאום. זה סטארט-אפ".

זה יחזיר משהו?

"כמו שזה נראה כרגע, לא".

גם פרלמן מספר שאינפימר היו אמורים לעזוב את שטח הקיבוץ בנובמבר, אלא שלבסוף עודכנה הנהלת הקיבוץ בכך שהם החליטו לממש את האופציה לארבע שנים נוספות. "זאת היאחזות", הוא מכנה את המהלך.

ואיך מגיב יובל תמיר לדברים? "לא הבטחנו לעזוב, זאת טענה שקרית. שכרנו את המבנה בברקאי לארבע שנים פלוס אופציה לארבע שנים נוספות, מהסיבה שלהקים תעשייה בישראל זה תהליך יקר שדורש תשתיות והשקעות ואף אחד לא שוכר מקום לארבע שנים. החלטנו לממש את האופציה ולא התחייבנו לשום דבר. אנחנו עומדים בכל התקנים של המשרד להגנת הסביבה וגם הקיבוץ השקיע בנו".

תושבי הקיבוץ מדווחים על מפגעי ריח שפוגעים באיכות החיים ובבריאות שלהם. איך זה משפיע על פעילות המפעל?

"הם מפריעים לנו לעבוד מהיום שנכנסנו, זה גובל בהתעללות, והם מעלים טענות מופרכות ושקריות. קרין רוזנבאום מתחזה למבינה באיכות סביבה וטוענת שאנחנו מסרטנים את הילדים. אני מבין את ההורים האחרים, כששומעים דברים כאלה זה מלחיץ. אבל אני בעצמי נפגע סביבה והובלתי את מאבק לוחמי השייטת בקישון, והחלטתי לקחת מהפנסיה שלי בשביל להגן ולשמור על הילדים של קרין ולמצוא פתרונות איך להשאיר עולם נקי יותר. לבוא ולהגיד שאנחנו מסרטנים את הילדים זה הכי מרושע שיכול להיות. אני הזמנתי אליי את המשרד להגנת הסביבה לבוא ולבדוק אותנו. רציתי להיות יותר צדיק מהאפיפיור".

לטענתך, המפעל לא גורם למפגעי ריח?

"תושבי הקיבוץ מריחים הרבה ריחות, גם את הריחות של הרפת שלהם. באה אלינו בודקת מומחית לריח מהמשרד להגנת הסביבה שאמרה שהרפת מסריחה יותר מאינפימר. אלא שהריח של הרפת זה ריח של כסף מבחינתם, והריח שלנו - אם בכלל קיים - לא בא להם טוב. בהסכם שלנו אין התייחסות למפגעי ריח. אנחנו צריכים לעמוד בתנאים של המשרד להגנת הסביבה, ואנחנו עומדים לחומרה וחומרה. עובדה שכל פעם שקרין הזמינה את המשרד להגנת הסביבה לעשות מדידה, הם לא מצאו כלום".

בימים אלה, המפעל לא פועל, ופורסם שאתם בקשיים כלכליים. זה קשור לקונפליקט מול חברי הקיבוץ?

"ברור שהיה לנו קשה לגייס כסף. אנחנו חברה בורסאית והפרסומים האלה לא עשו לנו טוב. לכן, עכשיו היינו צריכים להיכנס לצמצומים. יש לנו פה משהו שהוא מהפכה סביבתית עולמית. יש לנו את הגביע הקדוש לפתרון בעיית הפסולת שלאף אחד בעולם אין. אנחנו עושים משהו אדיר, ואנחנו צריכים עכשיו לגייס משקיעים, ועד שיבואו חייבים להתייעל ולצמצם".

התושבים חוששים מתהליכי החימום של חומרים שונים במפעל.

"המפעל מטפל בפסולת ביתית ובפסולת תעשייתית. אנחנו מקבלים פסולת גם מחירייה וגם מתאגיד תמיר. חס וחלילה, אנחנו לא שורפים פלסטיק, אנחנו מעבדים אותו ועובדים בטמפרטורות נמוכות. נחמד להגיד לנו ‘תעוף משם’, אבל את יודעת באיזה השקעות מדובר כדי להעביר מפעל תעשייתי? אם רוצים לפתור את הדברים, אפשר למצוא פתרונות. אפשר למצוא פילטרים אם צריך, יש פתרונות להכול. הזמנתי את התושבים לשולחן עגול כדי לדבר, אבל הם לא רוצים לדבר, הם מתנהגים בבריונות".

אתה עצמך היית פעיל סביבתי, אני מניחה שאתה יכול להבין את המוטיבציה שלהם.

"גם אני נלחמתי, אבל לא נגד התעשייה אלא נגד הצבא שייקח אחריות עליי ועל החיילים שלי ששלחתי לצלול בקישון. התנגדתי ללכת נגד התעשייה והמפעלים, כי זה לא עסק שלי. הקיבוץ מושקע במפעל והם רואים בזה את העתיד שלהם. הצלחה שלנו זו גם הצלחה שלהם.

"ואני אמרתי להם ולמנהל הקיבוץ, בוא נשב ונגיע לפתרונות והבנות. אף אחד לא רוצה להכניס אצבע לעין של אף אחד, ואם יש בעיה, בואו נפתור. אנחנו כל הזמן עושים מדידות ובודקים עם המשרד להגנת הסביבה. מה שהכי חשוב לי זה שאין סיכון בריאותי בפעילות, ואם יש בעיה של ריח, אז בואו נדבר עליה".

"הקיבוץ הפך לאי תנועה"

אלא שהפעילות של מפעל אינפימר היא, כאמור, רק אחת מהבעיות שאיתן מתמודדים בקיבוץ ברקאי. ג'וליה שוויקה, חברת הקיבוץ בשלושים שנים האחרונות, ולשעבר רכזת ועדת איכות הסביבה, מספרת: "הפכנו לאי תנועה. פליטות הרכבים מוסיפות לבעיית זיהום האוויר כאן. בעשור האחרון גם בנו את חריש, מה שמשפיע עלינו עם מפגעי רעש, אבק ובנייה. ועל ידינו פועלת גם מחצבת ורד שגורמת למפגעי אבק ובעיות נשימה".

"אם יום אחד אני לא מזיזה את האוטו, הוא מלא באבק", מוסיפה נטלי שנקר, תושבת הקיבוץ, "לפני שמונה שנים חזרנו לקיבוץ בשכירות, ומאז שהגענו אני נושמת פחות טוב. היום אנחנו כבר מודעים למקורות הזיהום: מפעל אינפימר, מחצבת ורד, חריש שהיא בעצמה אסון טבע - הורידו קילומטרים של שטח ירוק בבת אחת בשביל לבנות אותה, ולהוסיף לזה, אנחנו מוקפים מכל כיוון בכבישים".

אכן, אם מסתכלים על צילומי אוויר ותב"ע של קיבוץ ברקאי, רואים מיד את האבסורד. לפני כשבועיים הגיעו אנשי מנהל התכנון למשרדו של מושקו מרקוביץ', מנהל הקהילה בברקאי, והוא הראה להם את הבעיה: "קיבוץ ברקאי הופך לאי תנועה מוקף בכבישים ראשיים ברמות שאין להן אח ורע", הוא מדווח. "הראנו לאנשי מנהל התכנון איך הקיבוץ נמצא בין כביש 65, שם עוד יש קו רכבת בתכנון המקורי, כביש 6, כביש 574 שיהיו בו מחלף וכביש חדש, וכביש 444 שיהיה דו מסלולי - זה הכביש שמוביל לחריש שכל התנועה של חריש, שרק תגדל, תעבור דרכו".

איך מתכננים דבר כזה?

"בישראל מתכננים על-פי אילוצים. אז מיקמו את חריש ליד קיבוץ ברקאי, ועכשיו צריך לחשוב איך מייצרים גישה. אבל במקום להיכנס לחריש דרך כביש 6, האבסורד הוא שמכניסים את התנועה לעיר דרך כביש 65, ולשם כך בונים עוד מחלף גדול. אם היו כניסה ויציאה מכביש 6 לחריש, זה היה נחסך מאיתנו".

מפגע נוסף, כאמור, מגיע מכיוון מחצבת ורד (בבעלות שפיר) השוכנת ממזרח לקיבוץ. ותיקי הקיבוץ זוכרים עוד כילדים איך תמיד הייתה שכבה של אבק מהמחצבה על מטעי האבוקדו. אלא שבשנים האחרונות, טוענים בברקאי, הפעילות במחצבה גדלה. למעשה, את חריש השכנה בנו ממחצבת ורד, וכששומעים על התחלות בנייה בצפון הארץ - התשתית היא במחצבה הזו, הגדולה ביותר בצפון. כך גם לגבי סלילת הכבישים החדשים שסוגרים על ברקאי.

מחברת שפיר, הבעלים של מחצבת ורד, נמסר בתגובה לדברים: "בטענה אין ממש. המחצבה פועלת בכפוף לכל התקנים המחייבים ועובדת תחת פיקוח הדוק של הרשויות השונות, ובראשן המשרד לאיכות הסביבה".

אם כל אלה לא מספיקים, אז גם הרחבה בברקאי עומדת על הפרק. המשמעות? בנייה על הריאות הירוקות שסובבות את הקיבוץ.

משה מרקוביץ', בהתחשב במפגעי הזיהום הסובבים את ברקאי, האם הקיבוץ בכלל זקוק להרחבה שתחסל את הריאות הירוקות שעוד קיימות כאן?

"בוודאי, כי זה עורק החיים של הקיבוץ. אחרת, נהפוך לבית זקנים ונסגור את היישוב - השנה כבר סגרנו גן ילדים אחד. הקיבוץ חייב ילדים וצריך המשכיות. זה כבר חלק מהתב"ע המאושרת ואין ברירה: כדי לקלוט ולבנות צריך לוותר גם על שטחים ירוקים. שטח המגורים מיועד להיות על היער. יישוב צריך מסה קריטית של אנשים".

מה אתה חושב על ההפגנה של תושבי ברקאי בנושא מפעל אינפימר?

"אני לא יכול להגיד שתמכנו פורמלית בהפגנה, כי אנחנו יישוב שמשכיר למפעל את המקום ויש לקיבוץ אחוזים בו. אנחנו לא מנסים להכשיל את החברה במקומות שאסור לנו. אנחנו נפגשים עם המנכ"ל של אינפימר או עם יובל תמיר בתדירות גבוהה בתקופה האחרונה, לחצנו עליהם לצאת מפה. יחד עם זה, הדוח של גרינפיס לא מעניין אף אחד והוא לא הביא נתונים אמפיריים. איגוד ערים שם ניידת ניטור שמתייחסת לחלקיקים מהמחצבה. כדי לנטר חומרים מסוימים, צריך להביא ניידת מתאימה לניטור החומרים הספציפיים. לא עשינו את זה לאינפימר, ועד כה לא קיבלנו דוח שמלמד על חריגות מהמפעל. אבל אני תומך בהפגנות של האזרחים כחופש הביטוי, זכותם להפגין. אנחנו בכל מקרה מתכוונים להפוך בעתיד את אזור התעשייה לאזור של מחסנים לוגיסטיים".

מה יקרה ביום שתרצו למשוך אנשים להרחבה, על רקע הפרסומים על מפגעי הזיהום בברקאי?

"רובם גם ככה יהיו בנים חוזרים. הכול על השולחן, אנחנו מראים את הנתונים".

יקר לבנות פה?

"כן, מגרש של 400 מ"ר צפוי לעלות 900 אלף עד מיליון שקל. פיתוח יעלה עוד 350 אלף שקל, ובניית הבית - זה כבר תלוי מה בונים. לתושבים חיצוניים זה יכול להגיע לרמה של 2.5 מיליון שקל לבית".

אין חשש שבעיית הזיהום תוריד את ערך הקרקע?

"חשש? תלוי בנקודת המבט. הזיהום הוא נתון ואני רוצה שהוא יוריד את ערך הקרקע כי אנחנו הולכים לרכוש את הקרקעות האלה. אם הערך יהיה יותר נמוך כתוצאה מהעובדה שהמקום מזוהם, זה יעלה לנו פחות. הביקוש במדינת ישראל לצערי לא מתחשב בדברים כמו זיהום אוויר. כשיש ביקוש - המחיר עולה. ויש ביקוש".

רוזנבאום מודעת לתוכניות ההרחבה על חשבון היער שליד ביתה. "אני לא אגיד שאני לא חושבת לעזוב את ברקאי", היא משתפת, "אבל אני אומרת לעצמי שהרי לא משנה לאן אעזוב - לכל יישוב בישראל יש את המפגעים הסביבתיים שלו. לכן, אין ברירה - אתה חייב לעשות את השינוי איפה שאתה גר. מצד אחד, זה מדכא ומייאש. אני בוכה על השטחים הפתוחים שאנחנו מאבדים, על האיזון בינינו לבין הטבע שהולך ונהרס. זה ישפיע עלינו ועל הילדים שלנו לעוד הרבה שנים, וזה קורה בכל הארץ. מצד שני, בתוך התסכול החלטתי שיש גם הזדמנות. בכל יום אני עושה עוד צעד קטן בשביל לשאוף לאיזון. זה מרתון. אם הרבה אנשים בכל מקום בארץ ינסו לשמור על האיזון של הפיתוח מול ערכי הסביבה, זה יעשה את ההבדל".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד ערך בשנה האחרונה סיורים רבים בקיבוץ ברקאי בשיתוף התושבים ובמפעל אינפימר, במועדים שונים ובכל שעות היממה. נציגי המשרד לא זיהו מפגעי ריח ברורים. המשרד קורא לתושבי האזור לפנות למוקד החירום כדי שניתן יהיה לבדוק בזמן אמת את הנושא. המשרד דרש מהמפעל להזמין סקר ריח ממעבדה חיצונית מוסמכת, על מנת לאתר את מקור המפגעים, ככל שקיימים. מהדוח של המעבדה עולה כי אין מפגעי ריח ממשיים מחוץ לשטח המפעל.

"יחד עם זאת, בשל התמשכות התלונות, נציגי המשרד ממשיכים לבצע סיורים ולבצע בדיקות תקופתיות כדי לבדוק שהמפעל אכן עומד בתנאים המחמירים שניתנו לו. באשר למחצבת ורד: המחצבה מחויבת על-פי תנאי רישיון העסק לבצע דיגום תקופתי לפי תוכנית שאושרה על-ידי המשרד. אחת מנקודות הדיגום נמצאת באולם האירועים של קיבוץ ברקאי ומהתוצאות לא נראה כי ישנה חריגה מערכי הסביבה".

גיל שויד, איל וולדמן ואבישי אברהמי התקבצו יחדיו בסיום הראיון הזה, כדי לעשות ביחד תמונת סלפי, אולי הפעולה החברתית הכי מזוהה עם העשור האחרון. במובנים רבים זה גם היה העשור שלהם, או לפחות זה של החברות שאותן הקימו: צ'ק פוינט, שבראשה עומד שויד, הפכה להיות החברה הישראלית הגדולה בעולם במונחי שווי שוק; וולדמן הוביל את מלאנוקס לאקזיט של 7 מיליארד דולר (שעדיין לא הושלם), השני בגודלו בהיסטוריה עבור חברה ישראלית; ו-Wix של אברהמי הונפקה לפני שש שנים, שוויה זינק מאז פי שמונה והיא הפכה להיות אחת החברות המשפיעות ביותר בהייטק המקומי.

אבל זה לא היה סלפי רק של שלושה מנכ"לים דומיננטיים, אלא גם של שלושה חברים שיצרו חיבור קרוב זה עם זה בשנים האחרונות בעקבות החיפוש אחר אנשים בתפקידים דומים שניתן להתייעץ איתם. או שזה היה בכלל בגלל חיבה לאוכל טוב. וולדמן ואברהמי בילו יחדיו שבוע במלדיביים ("איל קם לרוץ ממש מוקדם, בשש בבוקר", מספר אברהמי). שויד מבשל להם ארוחות ("הוא מכין אוכל ממש טוב, וגם קינוחים מדהימים", אומר וולדמן). כשאברהמי מטייל בחו"ל ורוצה לדעת איפה לאכול, הוא מסמס למייסד צ'ק פוינט. "לא משנה איפה אתה נמצא - גם בעיירה בסוף העולם, אתה יכול לסמס לגיל. הוא יענה לך בזמן אמת איפה לאכול, מי השף ומה המנה המומלצת", הוא מספר.

"יש הרבה דברים טובים בחיים שלנו בתור מנהלים, אבל אלו גם חיים מאוד בודדים", מסביר שויד את הרקע לחיבור. "אנחנו יכולים להתייעץ עם אנשים, אבל בסוף מצפים מאיתנו שיהיו לנו את התשובות ולא את השאלות. לכן תמיד כיף שיש אנשים שאפשר לדבר איתם ולהזדהות לגבי הדברים האלו. טוב לי שיש כאלו מנכ"לים ישראלים, אבל לצערי אין מספיק".

"עדיף שפייסבוק תיקח אחריות, אם לא - שהמחוקק יתערב"

העשור האחרון היה עשור של חברות הייטק, בישראל ובעולם כולו. הן הפכו במהלכו לדומיננטיות יותר, עשירות יותר ומשפיעות יותר. הטכנולוגיה נכנסה לכל היבט בחיינו. מלאנוקס, צ'ק פוינט ו-Wix מייצגות מגמות טכנולוגיות שונות בענף - מלאנוקס מפתחת מוצרי תקשורת שמהווים בסיס להעברת כמויות אדירות של מידע במהירות גבוהה ("עליבאבא מכרו בנובמבר ב-38 מיליארד דולר ביום אחד. אנחנו צריכים לאפשר לזה להיות כפול בשנה הבאה"); צ'ק פוינט דואגת שהמידע שלנו יהיה מאובטח מפני פריצות סייבר ("התחום שלנו עבר לקדמת הבמה"); ו-Wix מפתחת מערכת נגישה לבניית אתרי אינטרנט ("בכל חמש שנים נהיה קשה פי שניים לבנות אתר").

שויד, וולדמן ואברהמי התכנסו יחדיו לראיון מיוחד ל"גלובס", כדי לסכם את העשור החולף ולשוחח על העשור שבפתח. "על החזון לפיו כל העולם יהיה מחובר והמידע והאינטרנט יהיו בכף היד מדברים כבר 30 שנה. זה לא שהטכנולוגיה לכך הומצאה רק בעשור האחרון, אבל עכשיו זה קרה", אומר שויד.

זה הציף גם אלמנטים שליליים - ענקיות הטכנולוגיה צברו הרבה מאוד כוח, הפרטיות שלנו נעלמה והמידע שלנו זמין לכל תוקף. יכול להיות שאנחנו בבעיה?

שויד: "שמעון פרס אמר כבר לפני 10-15 שנה שבעולם המודרני והדמוקרטי, הכוח עובר לחברות הכלכליות ושהממשלות לאו דווקא נשארות הכוחות הכי חזקים. אני לא צריך להחליט אם זה נכון או לא, זה העולם. האם זה מדאיג אותי? לא. הכוח של החברות הרבה יותר מוגבל ותחת שליטה מאשר כוח של רודנים. זה לא שיש חברה אחת ששולטת, ולכן אני לא מודאג. האם צריך לדבר על זה? כן. להתערב? כן, לפעמים זה בהחלט הדבר הנכון".

הענקיות מבצרות את מעמדן הרבה יותר מאשר בעבר.

אברהמי: "אבל יש יותר ענקיות ממה שהיה בעבר, והכוח של ברוני הנפט בארה"ב, למשל, היה הרבה יותר גדול באופן יחסי מאשר הכוח של פייסבוק וגוגל היום. גם עם ברוני הנפט או העולם התעשייתי הרגולטורים לא ידעו להתמודד. היום אנחנו רואים שהיכולת להגיב לפייסבוק ולגוגל היא הרבה יותר מהירה. אני מאוד מסכים עם גיל, אני חושב שהמצב שיש חברות גדולות עם הרבה כוח הוא מאוד טבעי. זה קורה כל הזמן, לפחות מאז המהפכה התעשייתית. אנחנו כן רואים שיש היום יותר רצון להגן על אנשים".

אז אתם חושבים שהמחוקקים צריכים להיות עם יד על הדופק ולהתערב כשצריך.

אברהמי: "ברמה מסוימת כן. תראה, פעם היו שולחים אנשים למות במכרות. היום אפשר להתווכח אם הכתבות בפייסבוק הן אמיתיות או לא. ברור שעדיף שתהיה רמה של בדיקה ואחריות מצד פייסבוק, ואם זה לא קורה אז המחוקק צריך להתערב. אבל רמת האחריות החברתית היא יותר טובה היום באופן משמעותי".

וולדמן: "ממשל שרוצה למנוע פתיחות ודמוקרטיה סוגר את הרשתות האלו ומונע את הגישה לפייסבוק, כמו בסין. גם האביב הערבי, ולא משנה אם הוא הצליח או לא, קרה הרבה בזכות הרשתות החברתיות. הטכנולוגיה הזאת מביאה איתה הרבה דברים טובים, וגם עושה את העולם בטוח יותר. בעתיד לא יהיה כסף מזומן והכל יהיה דיגיטלי - אז לא תהיה כלכלה שחורה. האנשים הרעים פחות יכולים לעשות היום מה שהם רוצים. תחשוב שעוד כמה שנים יהיו רכבים אוטונומיים - רק הבוקר נהרגו בתאונת דרכים שני אנשים ונפצעו שישה בצומת שקרוב לפה, אלו דברים שלא יקרו.

"כן קיימת ריכוזיות מדהימה של כוח בחברות שהיום הן ענקיות. אני בהחלט חושב שכמו שבעבר פירקו את AT&T, צריך לשים לב למה שקורה. אם לא היו מפרקים את AT&T, אז אינטל לא הייתה קמה. ברגע שאתה מגיע לשליטה גדולה מדי, הרגולטור צריך להתערב ולראות שהכוח יתפזר יותר ושטכנולוגיות צעירות יוכלו להתפתח. יש חברות שמגיעות לשווי של מעל טריליון דולר עם הרבה כסף, וצריך לחשוב איך עושים את זה בצורה נכונה".

שויד: "אנחנו רואים את האתגר בדמוקרטיה - כשכל אחד מפיץ מידע, הטענות לגבי פייק ניוז. הענקיות הן רק הערוץ, הן לא מפיצות. בעצם כל אחד יכול להפיץ מידע, לאף אחד אין בעלות, המידע כבר לא שייך לכמה גופים קטנים ששולטים עליו. יש בזה הרבה דברים טובים, וגם הרבה סיכונים. לפעמים מפיצים רעיונות שאנחנו לא אוהבים ולפעמים הם שקריים".

"גורל של ילד לא נקבע לפי מקום מגוריו, אלא לפי המוטיבציה מהבית"

באוגוסט האחרון הכריזו כ־200 מנכ"לים של חברות ענק אמריקאיות שהמטרה שלהם אינה עוד רק מקסום השורה התחתונה עבור בעלי המניות. מה ההשקפה שלכם בנוגע לכך?

שויד: "קודם כל אני רוצה להגיד, אני מנכ"ל של חברה ויש פה שני מנכ"לים נוספים - אף אחד מאיתנו לא חושב כל הזמן על השורה התחתונה. אנחנו עושים מה שאנחנו טובים בו ושחושבים שיכול להועיל לעולם. אנחנו כל הזמן דואגים ללקוחות ולעובדים, ולכל בעלי העניין, שכוללים גם את בעלי המניות אבל לא רק".

כלומר כשראית את המכתב הזה חשבת שזה מובן מאליו?

שויד: "כן. העובדים והלקוחות הם אלו שקובעים את גורלך. אם הלקוחות לא קונים אין זכות קיום לחברה, וכדי לייצר דברים כאלו צריך עובדים שמחים ויצירתיים. עברנו לכלכלה שבה זה המשחק. בקפיטליזם הקלאסי היה את אמצעי הייצור שהיה צריך להשקיע בהם הרבה כסף, ולעובדים התייחסו ככלי משחק. היום זה בדיוק ההיפך - כלי הייצור שבו אני צריך להשקיע, ולא רק כספית, זה בני האדם. המשרדים והמכונות הפכו להיות הדבר הקטן והטריוויאלי יותר".

אברהמי: "אני מרגיש שמאוד חשובה היכולת להכשיר את הדור הבא, לדאוג לכך שיהיו מהנדסים ומתכנתים במדינת ישראל, שתהיה פה חקיקה שמאפשרת לחברות גדולות לצמוח ולהיות חזקות. ברגע שיש חברות חזקות עם יכולת כלכלית, הן גם עושות. אחרת אין מי שיעשה. פורום חברות הצמיחה (ש-Wix יזמה את הקמתו ונשיא החברה ניר זוהר עומד בראשו - ע"ז) מקדם מדיניות שמאפשרת לחברות גדולות לצמוח ולהתקיים בישראל בצורה תקינה, משהו שלפני חמש שנים היה ממש קשה. היום זה יותר קל ואפשר לעשות עוד הרבה דברים. דבר נוסף שאנחנו עושים זה 'שעת קוד' שבה אנחנו חושפים ילדים ונוער לתכנות. לדעתי בטווח הארוך יש לדברים האלו חשיבות אינסופית. זה מה שיגרום לכך שבעוד עשר שנים לא יהיו פה 5-6 חברות אלא 60, וזה ישנה את כל היכולת של המדינה ברמה הכלכלית, החברתית ומבחינות נוספות".

יש לכם השקפות שונות בנוגע לנקיטת עמדות פוליטיות וכלכליות־חברתיות בתור חברות. אני בטוח שלא כל עובדי מלאנוקס מסכימים עם העסקת עובדים פלסטיניים מהגדה המערבית, ומנגד, גיל אמר בעבר בהקשר למחאת הלהט"בים כי הוא משתדל שלא להתערב בסוגיות חיצוניות שלא קשורות לעסקיה של צ'ק פוינט.

שויד: "אני דוגל בכך שהדעות הפוליטיות והחברתיות שלי, ויש לי כאלו, לא צריכות להיות נחלת הכלל ושאני צריך לשמור על עצמי ועל האינטרסים של החברה. אני משתדל שצ'ק פוינט לא תהיה שופר לשום דעות פוליטיות, לא באופן ישיר ולא בעקיפין. איל מציג אג'נדה אחרת שאני מאוד מעריך ומכבד".

וולדמן: "אני לא מביע דעות פוליטיות בתוך מלאנוקס, למרות שאני כן מתבטא בצורה חופשית. יש אצלנו עובדים שהם מאוד ימניים ומתנגדים להעסקת ערבים בתוך החברה, ויש גם כאלו שמתקשים לעבוד ביחד. זה בסדר גמור, אין לנו שום אילוץ של דעות פוליטיות, לחלוטין לא. עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על מה שנכון לדעתנו במצב הגיאו-פוליטי בתור חברה, אני חושב שהעסקה של השכנים, הפלסטינים, זה דבר מאוד חיובי. אנחנו לא עושים את זה בשביל פילנתרופיה אלא כי יש שם כוח אדם יותר זול ואנשים מאוד טובים שיכולים לתרום למלאנוקס. לאחר מכן זה יכול גם להשפיע מבחינה גיאו-פוליטית על הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, או מה שאתה לא רוצה שיקרה".

אברהמי: "וולדמן הכניס גם אותנו לכך, והתחלנו להעסיק עובדים פלסטינים. בסופו של דבר, מלאנוקס היו יכולים למצוא עובדים זולים גם במזרח אירופה ובפיליפינים ובעשרות מדינות אחרות. הסיבה שהוא בחר בזה היא קודם כל בגלל שהוא חושב שזה נכון מבחינה חברתית".

בתעשיית ההייטק מדברים הרבה על שילוב של עובדים מהחברה החרדית ומהחברה הערבית, אבל פחות מדברים על אנשים שבכלל לא נמצאים בעמדת כניסה לתעשייה. למעט חריגים, הגורל של ילד בישראל נקבע באופן משמעותי לפי מקום מגוריו.

שויד: אני אחלוק על הקביעה הזאת. אני חושב שהגורל של ילד לא נקבע לפי מקום מגוריו אלא לפי המוטיבציה שהוא מקבל בבית, מההורים. מערכת החינוך מנסה לדחוף כל ילד, אבל יש גבול למה שהיא מסוגלת לעשות. אני מעורב בהרבה פרויקטים שמנסים באמת לשנות את זה. בתחילת קריירת ההייטק שלי, המנהלים שלי היו שני אחים מרמלה, והם תמיד סיפרו על ילדותם. בצ'ק פוינט מועסקים עובדים מכל יישוב בארץ. אני חושב שמערכת החינוך צריכה לעשות עוד הרבה כדי לתת צ'אנס לילדים שלא קיבלו את הדרייב הזה בבית, אבל אני חושב שבמדינת ישראל, יותר מכל המדינות שאני מכיר, המוביליות החברתית והיכולת של אנשים לשנות את מעמדם הוא עצום. זה נובע מכך שאנחנו מדינה קטנה. צעיר שרוצה ללמוד באוניברסיטה טובה לא צריך לעזוב את בית הוריו ולחזור לביקור פעם בשנה. בשעה נסיעה מביתו הוא יכול להגיע לכל מקום, ואם תהיה לו מוטיבציה הוא יצליח".

אברהמי: "גם אני וגם גיל התחלנו ללמוד לתכנת מגיל מאוד צעיר. אני התחלתי בגיל 11, ביום שיצאו מחשבים אישיים. הייתי צריך להזמין ספרים מארה"ב, וההורים שלי, שלא היה להם הרבה כסף, ממש חסכו לזה. היום אתה יכול לעשות הכל מהבית. אני מסכים עם גיל שמה שחשוב זו המוטיבציה".

וולדמן: "אני חושב שהיום גם הקידום בחברות הייטק מתבסס על הפוטנציאל שיש לך. המוביליות באמת קיימת. ישבו אצלי לאחרונה לוחמים מסיירת מטכ"ל שהתלבטו אם להשתחרר או לא. ישב שם בחור אתיופי מנתניה, ולא נעים לשמוע את זה, אבל כשהוא ישתחרר הוא יחזור להיות אתיופי מנתניה. אני מנסה לראות איך מביאים את הכישרון של אדם כזה גם לחברות שלנו. הצבא כן הצליח בכך שלא משנה מאיפה אתה בא, אתה נכנס לתוך מיקסר ואתה יכול להתקדם למעלה. זה מיקסר מדהים. אנחנו צריכים לעשות מיקסר כזה גם בתוך חברות ההייטק. אם אנחנו ניכנס לתיכונים ונקבל את התוצאות של התלמידים, כמו 8200 וחיל האוויר, נוכל לזהות את הפוטנציאל ולבצע הכשרות - אני לא רוצה להגיד שנבנה מערכת מקבילה לחינוך העל יסודי, אבל צריך לשבת ולחשוב על הנושא הזה".

"אני לא הייתי תלמיד טוב", אומר אברהמי. "גם אני לא", אומר שויד. אחיינו של שויד, מסתבר, דווקא מתקדם יפה - לאחר שעבד בצ'ק פוינט, כעת הוא עובד במלאנוקס. "הוא עדיין תלמיד תיכון. זיהינו שהוא בן אדם מוכשר ולקחנו אותו. עובדים אצלנו היום אנשים ללא השכלה, המוביליות החברתית באמת קיימת ואתה לא צריך לסיים תואר ראשון ושני אם יש לך את מוטיבציה", אומר וולדמן.

מה מצב הנשים בחברות שלכם?

שויד: "לא מספיק טוב, הציבור הכי גדול שלא מספיק מיוצג אלו הנשים".

וולדמן: "אצלנו 20% מהחברה הן נשים. בצוות שלי בהנהלה יש שלוש סמנכ"ליות בכירות ובדירקטוריון יש שתי נשים, אז סך הכל אני מרגיש חצי בסדר".

אברהמי: "אצלנו נשים מהוות 50% מהעובדים, ובכל מה שקשור לפיתוח, כולל מוצר, יש לנו יותר מ-30%. לפי מה שאני יודע אלו מספרים מהגבוהים בתעשייה".

"אנחנו מדברים על מיזוגים ורכישות, על הצעות שקיבלנו, על ניהול"

מה צריך לעשות כדי שתעשיית ההייטק הישראלית תמשיך להיות חזקה?

אברהמי: ההייטק בעולם נהיה תחרותי יותר כל הזמן. לפני חמש שנים בייג'ינג לא הייתה שחקן, והיום היא שחקן ענק. גם אירופה מתחזקת. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להכשיר יותר מהנדסים - בשנתיים האחרונות הוסיפו 1,000 מהנדסים בכל שנה, ואנחנו צריכים 10,000. מבחינת רגולציה, עשו בשנים האחרונות הרבה דברים כדי לאפשר לחברות גדולות לפרוח, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. לדוגמא, חוסר היכולת להכניס לישראל רכיבים אלקטרוניים בקלות מונעת מעולם 'האינטרנט של הדברים' להתפתח בישראל".

שויד: "בתור תעשייה האתגר הראשון שלנו לעשור הבא הוא להיות הרבה יותר תחרותיים, חדשניים וגלובליים. לא קל ממדינת ישראל להשתלב ולהבין את הלקוח שלנו, שהוא מתרבות וממנטליות אחרת. האתגר השני הוא של המדינה - היא השכילה במשך מספר עשורים להיות אטרקטיבית כך שחברות לא רק יתחילו פה אלא גם יישארו פה, ישמרו פה את המסה הקריטית ויביאו לפה את הרווחים. הפכנו להיות מקום לא תחרותי, לא באשמת הממשלה שלנו, אלא יותר בגלל ממשלות אחרות שהפכו להיות מאוד תחרותיות. אנחנו קצת מאחור בתגובה לכך. מאוד מפחיד אותי שבעוד 5-10 שנים החברות הגדולות הבאות שיקומו בישראל כבר לא יהיו ישראליות".

וולדמן: "בחלק מהסטארט-אפים מחליטים שהמנכ"ל לא יהיה בישראל. אני מאוד שמח לראות ששלושתנו כן מנהלים חברות ציבוריות גדולות ולאורך זמן מישראל ומראים שהדבר באמת אפשרי ומצליח בגדול. צריך לדאוג שיהיה באמת אטרקטיבי לגדול בתור חברה ישראלית, ושלא נראה את הסטארט-אפים מתחילים בניו יורק או בסיליקון ואלי ושמים פה רק את המו"פ. יש תחרות אמיתית מסין ומהודו, בעיקר מסין, ברמה של פיתוח טכנולוגיה. אנחנו רואים למשל שהסינים פיתחו את המחשב הכי טוב בעולם שכל הסיליקון בו סיני, חוץ מהתקשורת שהיא של חברה ישראלית. אנחנו בהחלט צריכים לרוץ יותר מהר, להכשיר את האנשים בצורה מאוד טובה ולדאוג שיהיה אטרקטיבי להיות חברה ישראלית".

דיברנו על זה שאין הרבה מנכ"לים בסדר גודל שלכם בהייטק המקומי, ושזה גם מה שעומד מאחורי החיבור ביניכם.

אברהמי: "לפני שהנפקנו את החברה ביקשתי להיפגש עם אנשים שעשו את זה, ונפגשתי עם איל. הוא לא הכיר אותי, אבל ישב איתי שעתיים ועבר על כל נושא. ואז הוא עשה משהו מדהים - חודשיים-שלושה לאחר מכן הוא הזמין אותי לארוחת צהריים ושאל 'מה הולך, מה אני יכול לעזור?', ואני זוכר שחשבתי 'איך בן אדם עם לו"ז כל כך עמוס מפנה שעתיים רק כדי לשמוע אם ההוא שהוא נתן לו עצה צריך משהו?'. מאז אנחנו מדברים הרבה על מיזוגים ורכישות, על הצעות שקיבלנו, על ניהול. הוא גם נותן לי המון דחיפה לצד החברתי".

וולדמן: "להיות מנכ"ל זה באמת להיות לבד. עצם זה שאתה צריך להתמודד עם כל הנושאים שאתה צריך לטפל בהם, ואין לך הרבה אנשים להתייעץ איתם. אתה יכול להתייעץ עם הצוות שלך עד רמה מסוימת, כי גם אתה נמצא ברמה מסוימת של חוסר ודאות. לכן כשיש לך נושאים שמעיקים עליך אתה יכול לבוא לאנשים כמו גיל ואבישי ולהגיד להם, 'אני מתמודד עם זה ועם זה, איך אתה היית מתמודד?'. זה חשוב גם שבדירקטוריון יהיו אנשים עם ניסיון כמנכ"לים של חברות ציבוריות.

"פעם באתי לגיל להתייעץ על כך שאינטל החליטה שהיא נכנסת לתחום שלנו, היא רצתה להרוג את האינפיניבנד, שזאת הטכנולוגיה שלנו, והמשמעות הייתה להרוג את מלאנוקס. גיל סיפר לי שבעבר מיקרוסופט אמרה שהיא רוצה לעשות פיירוול (חומת אש, התחום של צ'ק פוינט - ע"ז). מניית צ'ק פוינט ירדה ב-30%, אבל אחרי שנתיים-שלוש הייתה להם אפס נוכחות בתחום. הוא אמר לי, 'זה שחברה ענקית יוצאת בהצהרה זה לא אומר בהכרח שזה יקרה. אם אתה תרוץ מהר יותר אז אתה יכול להמשיך לנצח'. יצאתי מאוד מעודד כי בסך הכל אתה די נכנס לחרדות, אבל אינטל באמת סגרו את הפעילות שהתחרתה בנו אחרי שהם השקיעו בה לדעתי 2 מיליארד דולר. עצות כאלו עוזרות מאוד כי בסוף אתה לבד".

לא קורה לכם לפעמים שאתם קמים בבוקר ואומרים 'בא לי לעזוב'?

שויד: "הרבה פעמים נשאלת השאלה הזאת. בתור מנהל, רוב העיסוק שלי הוא בפתרון בעיות. לכן זה לפעמים מאוד קשה, ואתה שואל את עצמך למה אחרי כל כך הרבה שנים אתה צריך להתעסק כל פעם בבעיות עם עובדים או לקוחות. ואז אני עונה - זה החיים שלי, זה הבית שלי, זאת המשפחה שלי, זה מה שאני יודע לעשות וכנראה שום דבר שאני אעשה לא ייתן לי יותר סיפוק. כל מי שרוצה להגיע להישגים בחיים מבין שאתה מגיע אליהם כשאתה מתאמץ ומתעמת עם הגבולות שלך. באורח חיים שאנחנו בחרנו זה אומר לעשות את זה כמעט כל יום".

אברהמי: "בפעם ההיא שבאתי לוולדמן לדבר איתו על ההנפקה, הוא הוציא ממני הבטחה שלא למכור את החברה, אמר שזה מאוד חשוב למדינה. עד היום כל פעם שאני קם בבוקר ומאוד קשה אני זוכר את זה".  

מה המהפכה הטכנולוגית שתשנה את חיינו בעשור הקרוב?

אברהמי: "לדעתי שלושה דברים גדולים הולכים להגיע: יכולות קוונטיות - זה נשמע מאוד רחוק, אבל זה כבר פה. נתחיל לראות למשל מערכות של שינוי מגנטים למוח, מכ"מ קוונטי ופרוטוקולים של תקשורת ודברים שבמכה אחת משנים סדר גודל של מה שניתן לעשות. גם הנושא של דיבור למכונה ימשיך לגדול בצורה אקספוננציאלית ונראה שהמון מהעבודה שלנו מול מחשב וטלוויזיה תהיה בעצם מול מכונות שניתן לדבר איתן; והדבר האחרון שאני מקווה שנתחיל לראות את ההתחלה שלו בדור הזה, שישפיע כמו האייפון, אלו רובוטים ביתיים".

שויד: "קודם כל הלוואי שהייתי יודע. יש המון טרנדים טכנולוגיים מעניינים ומרתקים שלכולם יש פוטנציאל אדיר. אני בטוח שכולם יקרו, השאלה מה באמת ישנה את החיים שלנו. אני בטוח שנהיה יותר מחוברים, ושאיומי הסייבר ימשיכו להיות דבר יותר משמעותי כי ככל שאנחנו יותר מחוברים האימפקט הולך וגדל, אז אני מקווה שלנו תהיה עוד הרבה עבודה והרבה אתגרים".

וולדמן: "לדעתי מה שישנה את חיינו זאת הבינה המלאכותית. המחשבים יהיו הרבה יותר חכמים, יכירו אותנו טוב יותר, יכירו את גוף האדם ויהפכו אותנו ליותר בריאים. ישתמשו בבינה מלאכותית בסייבר, בנהיגה אוטונומית, ברפואה. תראו שאנשים יהיו יותר בריאים ויהיה ניתן להבריא אנשים בגלל שהמחשבים יידעו להסתכל עשרות שנים אחורה ולהקיש מזה דברים שלנו בתור בני אדם קשה לזהות".

אפשר לייחס את חיסולו של קאסם סולימאני מפקד כוח קודס האיראני לתחילתה של שנת הבחירות בארצות-הברית, כפי שלא מעט פרשנים פוליטיים בארצות-הברית מעריכים. אבל ההסבר העיקרי למהלך, הוא מהלכיה של איראן באזור, שלרבים מהם אחראי סולימאני, מהלכים שהעידו על כוונות השתלטות וסיכון האינטרסים האמריקאים ושל המערב בכלל במפרץ. נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ ספג ובצדק ביקורת קשה על היעדר התגובה, או המהלכים המהוססים בעקבות תקיפות איראניות במהלך הקיץ. כך לא הגיב להפלת המל"ט האמריקאי ששיט סמוך לחופי איראן בחודש יוני, ובעיקר לא לתקיפת מתקני הנפט בסעודיה בספטמבר. התקיפה הזו שיתקה מחצית מייצור הנפט של סעודיה, היצואנית הגדולה בעולם.

האיום האסטרטגי כאן היה כל כך בוטה, שהיעדר התגובה של ארה"ב צעק לשמיים. ארצות-הברית הסתפקה אז במשלוח כוחות ובעיקר מערכות לירוט טילים. עבור איראן זה היה אות כי ארצות-הברית נוטשת את בנות בריתה, ולא מוכנה לעשות פעולה ממשית להגנה עליהן. לכן הרחיבה את מאמציה להשתלטות על המדינות השכנות לה סוריה ובעיקר עיראק. האמריקאים היו צריכים סיבה טובה לפעול, הן לתגובה מאוחרת אומנם על ההסלמה במפרץ מהקיץ, והן נגד ההשפעה האיראנית הגוברת על עיראק. הם ראו בעיניים כלות איך השקעות של מאות מיליארדי דולרים, שלא לומר שתי מלחמות מול עיראק והפלת סדאם, מביאות לקטיפתה כפרי בשל בידי טהראן.

וסולימאני נתן להם את הסיבה, בתקיפת הרקטות בסוף השבוע שעבר על בסיס אמריקאי בעיראק שבה נהרג אזרח אמריקאי, ונפצעו אחרים. טראמפ החליט לפעול והורה על התקיפה ביום ראשון על בסיסי המיליציות הפרו-איראניות הסרות למרות סולימאני, תקיפות שבהן נהרגו יותר משלושים לוחמים. איראן וסולימאני נהגו בפזיזות כשהורו על תקיפת השגרירות האמריקאית בבגדד במסווה של הפגנות זעם במהלך הלוויות. אפילו ה"ניו יורק טיימס" נפל בפח הזה וכינה את תוקפי השגרירות "אבלים". אבל בפועל הייתה זו פעולה מתוכננת שנמשכה יומיים שלמים ולולא תגבור כוחות של חיילי המרינס בשגרירות הייתה עלולה להסתיים באסון.

סולימאני נפל בפח האמריקאי, לא התאפק מהניסיון להשפילם בתקיפה על השגרירות, כפי שאיראן עצמה הושפלה בשריפת שתיים מהקונסוליות שלה בעיראק בהפגנות בחודשים האחרונים. ולא זו בלבד, טרח להגיע בעצמו לבירה העיראקית כדי לפקח מקרוב על המהלכים.

כאן נכנס לפעולה המודיעין האמריקאי שעוקב אחריו כבר זמן רב. המידע היה שהוא מגיע לביקור אצל ראשי אחת מהמיליציות המרכזיות הפרו איראניות בעיראק "כתאיב חיזבאללה" (גדודי מפלגת האל) , זו שבסיסיה הופצצו על ידי האמריקאית בתחילת השבוע. ואכן בתקיפה האמריקאית הלילה נהרגו כמה מראשי המיליציה הזו ובהם ג'מאל אברהימי, המפקד המבצעי של המיליציה.

גורם הערכה ישראלי אומר ל"גלובס" כי מדובר בהישג מודיעיני אמריקאי שלא מן הנמנע כי קיבל סיוע מארגוני ביון מערביים ואולי אף מהביון העיראקי. לדבריו איראן עסקה ועוסקת כל העת בתכנון פעולות נגד ארצות-הברית ישראל ואויבותיה בעולם הערבי, לרבות פיגועי טרור, וסולימאני היה האיש שעמד בראש התוכניות האלה. הוא אחראי למאות פיגועים שבהם נהרגו אזרחים רבים ובהם חמישה ישראלים בפיגוע בבורגס לפי שבע שנים. אבל לבד מהאיום האזרחי הוא אחראי לבניית עשרות מיליציות חמושות הסרות למרותו בעיראק בסוריה ובמדינות אחרות. לדברי הגורם הישראלי, מדובר במכה של ממש לאיראן, שהעריכה כי טראמפ ימשיך להסס ולא יסלים את המצב בשנת הבחירות. הם בוודאי מכינים תגובה, לסולימאני יהיו מן הסתם יורשים, ואלה יקדמו את תוכניות הפיגועים. עם זה הצפי הוא כי לבד מפעולה סמלית לתגובה בקרוב, באיראן יחשבו מהלכים, ויעדיפו להמתין עם התגובה החריפה יותר. סיבה אחת עיקרית היא העיצומים האמריקאים הפוגעים קשה בכלכלה האיראנית. הסלמה כעת תפגע במאמצי איראן להסתייע באירופה לעקיפת העיצומים או להביא להחלשתם.

איראן מגבירה בשנים האחרנות את ניסיונותיה להפוך את עיראק וסוריה לגרורותיה ולבסיסי פעולה נגד אויבותיה, תוך ניצול הכאוס הצבאי והפוליטי במדינות אלה. בסוריה ישראל היא זו שמצרה את צעדיה בשנים האחרונות, בתקיפות ובגיוס סיוע רוסי ואחר לכך. במובן מסוים ישראל היא זו שנכנסה לנעליים האמריקאיות של פיקוח על האינטרסים של המערב מול האיום האיראני. זו אחת מהסיבות לכך שאיראן וסולימאני שאת עצמו כינה "השליט של עיראק" התמקדו בבגדד ובניסיון להפוך אותה לגרורה איראנית.

במובן האזרחי עיראק למרות היותה יצרנית נפט ענקית, נאלצת לסמוך על אספקת חשמל מאיראן, בשל אוזלת יד בהקמת תחנות כוח. במובן הצבאי, שיטת הפרוקסי של משמרות המהפיכה וכוח קודס של סולימאני, הביאה לחיזוקן של עשרות מיליציות הסרות למרות המפקד היושב בטהרן. המילציות הלללו, מקצתן של שיעים מעיראק, ואחרות של שכירי חרב מהעולם המוסלמי, שולטות על חלקים נרחבים מעיראק, בעיקר באזור הספר שבגבול סוריה. הן עוסקות באבטחת קו התחבורה היבשתי מאיראן לסוריה המעביר נשק ואספקה לכחות הפרו-איראנים בסוריה (ובחלקו גם לחיזבאללה בלבנון). מיליציות אלה שעסקו גם במלחמה בדאעש, הן איום מתמיד על המשטר בבגדד שנאלץ לוותר על ריבונותו בשטחים שבשליטתן.

משוויון ועד פער לטובת הליכוד - הסקרים האחרונים שפורסמו הערב במהדורות החדשות של ערוצים 12 ו-13 מציגים הבדלים קלים, בעיקר ביחס לתמימות הדעים ששררה עד כה בין הסוקרים השונים. בחדשות 13 נרשם שוויון 33 בין הליכוד וכחול לבן, ואילו בחדשות 12 קיבלה מפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו 35 מנדטים, לעומת 33 לזו של בני גנץ.

 

אלה תוצאות יתר המפלגות. בחדשות 13 הרשימה המשותפת עם 15, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס וימינה עם 8 כל אחת ויהדות התורה וישראל ביתנו עם 7 כל אחת. בחדשות 12 המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס ויהדות התורה עם 8 כל אחת, ימינה עם 7 וישראל ביתנו עם 6 בלבד.

גרף הממוצע מבוסס על 5 הסקרים האחרונים שפורסמו בכלי התקשורת.

פירוט הסקרים

■ סקר חדשות 13 מתאריך 28 בפברואר
■ סקר חדשות 12 מתאריך 28 בפברואר
■ סקר ישראל היום ו-i24news מתאריך 28 בפברואר 
■ סקר מעריב מתאריך 27 בפברואר   
■ סקר  כאן 11 מתאריך 27 בפברואר  

28 בפברואר

שוויון בין הליכוד וכחול לבן בשני סקרי הבוקר - בישראל היום שתי המפלגות עומדות על 33 מנדטים, ואילו במעריב על 34. בהמשך הטבלה התוצאות די דומות, מלבד ימינה שבמעריב זוכה ל-7 מנדטים, כמו ברוב הסקרים האחרונים, ואילו בישראל היום מקבלת 9 מנדטים - תוצאה שאם אכן תתגשם תהיה הצלחה גדולה עבור מפלגתם של נפתלי בנט ואיילת שקד. בממוצע חמשת הסקרים האחרונים, הליכוד שומרת על הובלה קלה של מנדט אחד. 

היום הוא היום האחרון לפרסום סקרים לפני הבחירות שיתקיימו ביום שני, ועל כן צפויים עוד סקר או שניים במהדורות החדשות בערב - ולאחר מכן דממה עד לפרסום המדגמים. בניגוד למערכות בחירות קודמות, שבהן נצפו מדי פעם הבדלים גדולים בין תוצאות הסקרים בגופי התקשורת השונים, הפעם ישנה תמימות דעים כמעט מוחלטת. התוצאות חוזרות על עצמן כבר חודשים, ואפילו התזוזה הקלה של הימים האחרונים לטובת הליכוד היא בתוך טווח טעות הדגימה. 

בשורה התחתונה, נראה שגם הפעם לא תהיה הכרעה ברורה והמפתח לממשלה נשאר בידי ליברמן - שיידרש להחליט אם הוא מצטרף לממשלת ימין בראשות נתניהו וכך בעצם חוזר בו מההבטחה לא לעשות זאת (מהלך שאם היה עושה באפריל 2019 היה מייתר את הצורך בשתי מערכות בחירות נוספות), או שהוא ממשיך לנסות לכפות ממשלת אחדות. בשלב זה הוא התחייב שלא יהיו בחירות מועד ד', אך מניסיוננו באמת אין לדעת.

28 בפברואר בוקר

הליכוד עוקפת לראשונה את כחול לבן בממוצע 5 הסקרים האחרונים ומתייצבת בצמרת הטבלה - זאת לאחר שסקר שפורסם הערב בכאן 11 צופה למפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו 35 מנדטים ולמפלגתו של בני גנץ 34 מנדטים. הרשימה המשותפת שומרת על כוחה, שגבר לאחרונה, עם 14 מנדטים, העבודה-גשר-מרצ נחלשת מעט ל-8 מנדטים וישראל ביתנו נחלשת ל-6 מנדטים.

ייתכן שאפקט הימים האחרונים לבחירות, שהציבור הישראלי מכיר מצוין מרוב מערכות הבחירות האחרונות, שבמסגרתו בישורת האחרונה זורמים קולות רבים למפלגות הגדולות על חשבון הקטנות - זה בדיוק מה שקורה עכשיו. את התחזקות הליכוד אפשר לייחס בין היתר לקמפיין "צאו להצביע" שנתניהו מוביל בימים האחרונים, לצד זאת שהקמפיין של כחול לבן לא מצליח לייצר סחף דרמטי. ייתכן שגם החשיפה של חדשות 12 הערב, לפיה יועצו של גנץ הטיל ספק ביכולתו להנהיג את המדינה, תחליש עוד את המפלגה עד יום שני.

הסקרים האחרונים יפורסמו מחר, ואז תתקבל התמונה העדכנית והקרובה ביותר לבחירות, לפני המדגמים של ליל 2 במרץ. 

27 בפברואר

לראשונה במערכת הבחירות הנוכחית - שוויון בין הליכוד וכחול לבן בממוצע 5 הסקרים האחרונים. מסקר שפורסם הבוקר בכאן 11 עולה כי הליכוד מובילה במנדט אחד על כחול לבן 34-33, הרשימה המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ עם 10, ש"ס עם 8 ויהדות התורה, ישראל ביתנו וימינה עם 7. 

סבבי לחימה כמו זה שמתרחש ביומיים האחרונים סביב רצועת עזה נוטים לחזק את מפלגות הימין בכלל ואת הליכוד בפרט, בעיקר כשמדובר בימים האחרונים לפני הבחירות. בשלב זה מדובר על הפסקת אש, אך אין לדעת מה יולידו הימים הקרובים.

24 בפברואר

בצל חילופי האש בדרום ובהלת הקורונה, סקר שפורסם הערב בחדשות 13 שוב חוזה כי הליכוד עוקפת את כחול לבן במנדט אחד - 33 מול 32. נראה שהשינוי נובע פחות מהתחזקות של הליכוד על חשבון מפלגות אחרות בבלוק הימין, ויותר מכך שכמה מנדטים של כחול לבן נודדים לכיוון העבודה-גשר-מרצ, שאולי מאבדת מנדט אחד לטובת הרשימה המשותפת, אך מפצה על כך ב-2-3 מכחול לבן.

תוצאות יתר המפלגות דומות לאלה שנראו בחודשים האחרונים, אם כי בשלב זה עבור ימינה וישראל ביתנו 8 מנדטים הם תוצאה מוצלחת במיוחד. בשביל ש"ס 8 הם כבר המינימום, ואילו יהדות התורה עדיין עם אותם 7 מנדטים קבועים. 

בכל מקרה, נראה שהחיים בישראל הפכו לרצף של סבבים - סבב בחירות, סבב לחימה וחוזר חלילה. אם המצב בדרום יסלים, ובמקביל בהלת הקורונה תגבר, ייתכן שאנו עומדים בפני מערכת בחירות עם אחוז הצבעה נמוך במיוחד, שעשוי גם להטות את התוצאות לאחד הכיוונים. בכל מקרה, בשלב זה לא נראה שאנחנו הולכים לקראת הכרעה. 

23 בפברואר

שבוע לבחירות, ולראשונה מתפרסמים הערב שני סקרים שבהם הליכוד עוברת את כחול לבן - לפי חדשות 12 וחדשות כאן 11, מפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מובילה במנדט אחד על זו של בני גנץ. נראה שהמהפך הזעיר נובע הן מכך שהליכוד מתחזקת על חשבון מפלגות בגוש הימין כמו ימינה והמפלגות החרדיות, והן שכחול לבן נחלשת לטובת העבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת.

בממוצע חמישה הסקרים האחרונים כחול לבן עדיין בראש הטבלה, אך כשמדובר במספרים כאלה קטנים - קשה מאוד להסיק מכך לגבי מה שמחכה לנו בליל שני הבא. השבוע האחרון לקמפיין עוד לפנינו, ובהחלט ייתכן שבימים אלה ישלפו המפלגות את התותחים הכבדים ביותר שלהן, בניסיון להשיג קולות של הרגע האחרון. 

וברקע כל זאת מגפת הקורונה, שככל הנראה כבר נמצאת בישראל ומייצרת היסטריה רבה, עד שישנם כבר דיבורים על כך שהיא צפויה לפגוע באחוזי ההצבעה. 

21 בפברואר

10 ימים לבחירות, ושני הסקרים שפורסמו הבוקר במעריב ובישראל היום מציגים תוצאות דומות מאוד לאלה שהתרגלנו לראות בחודשים האחרונים, פלוס מינוס מנדט אחד. הסקר היחיד בתקופה האחרונה שקצת שובר את התבנית נערך על ידי מכון הסקרים דיירקט פולס של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה שלמה פילבר, וצוטט אמש בכמה אתרי חדשות חרדיים, ולפיו הליכוד מובילה עם 33 מנדטים וכחול לבן עם 31 בלבד. זו תוצאה שונה לחלוטין מאלה של כל הסקרים האחרונים, אך גם היא לא הצליחה להזיז את גרף הממוצע שלנו. 

בעבר חשפה טל שניידר ב"גלובס" כי מכון דיירקט פולס משתמש בשיטות מדידה שאינן מקובלות בתחום  כמו סמסים, ועל כן אמינות סקריו מוטלת בספק. אחרי שאמרנו את זה, נזכיר שגם שאר הסוקרים לא בדיוק קולעים בול לתוצאות בשנים האחרונות, בארץ ובעולם, מקובלות שיטותיהם ככל שיהיו. 

19 בפברואר

פחות משבועיים לבחירות, בחדשות 12 פורסם הערב סקר שתוצאותיו זהות בדיוק לסקר הקודם שפורסם שם, לפני כשבוע. כחול לבן בראש הטבלה עם 35 מנדטים, הליכוד אחריה עם 33, הרשימה המשותפת עם 13, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס ויהדות התורה עם 8 כל אחת, ימינה וישראל ביתנו עם 7 כל אחת. עוצמה יהודית עדיין בחוץ. 

לאור תמימות הדעים ששוררת בין הסוקרים השונים בחודש שחלף מאז סגירת הרשימות, יהיה מעניין במיוחד לבחון את התחזיות אל מול תוצאות האמת ב-3 במרץ. 

17 בפברואר

שבועיים בדיוק לפני בחירות מועד ג', ועדיין אין כל תזוזה במפה הפוליטית. אם בבחירות אפריל 2019 השבועיים האחרונים היו ביצה מדממת של קמפיינים נגטיביים והכפשות הדדיות ובחירות ספטמבר 2019 בדיוק נזכרו להתעורר בשלב הזה, בחירות מרץ 2020 עדיין שקועות בשינה עמוקה. לציבור נמאס, לפוליטיקאים נמאס ולתקשורת נמאס. בסקרים שפורסמו הערב בחדשות 13 ובוואלה! מתקבלת תמונה דומה למדי לזו שכבר התרגלנו לראות בחודשיים האחרונים. 

אמנם כחול לבן מצליחה להגדיל את הפער בינה לבין הליכוד במנדט אחד בסקר חדשות 13 הערב ועומדת על 36 לעומת 33 לליכוד, אך בממוצע מפלגתו של בני גנץ עדיין מובילה ב-2 מנדטים בלבד. הרשימה המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ וישראל ביתנו עם 8 מנדטים כל אחת, והיתר עם 7. התזוזה היחידה שניכרת בסקר וואלה! היא התחזקות קלה של העבודה-גשר-מרצ ל-10 מנדטים לראשונה, אך בממוצע המפלגה עדיין עם 9. באופן כללי, בגלל הדמיון הרב בין הסקרים, בממוצע התוצאות כמעט זהות, פלוס מינוס מנדט אחד לכאן או לשם. אם כך ייראו תוצאות הבחירות, שוב נישאר ללא הכרעה ברורה.

14 בפברואר

שלושה שבועות לבחירות, ומפת המנדטים עדיין ללא שינוי. אם בשבועות האחרונים עוד היתה שונות קלה בין הסקרים של גופי התקשורת השונים, הרי שסקרי סוף השבוע הנוכחי, שפורסמו בחדשות 12, מעריב וישראל היום, כמעט זהים זה לזה. זהים ברמה שאם המצב יישאר כך עד הבחירות - והסוקרים עדיין לא יצליחו לקלוע לתוצאות האמת - אפשר באמת יהיה להכריז על התחום כשייך לעבר.  

התזוזות היחידות שניתן לראות בהשוואה לשבוע שעבר היא התחזקות של העבודה-גשר-מרצ ל-9 מנדטים בממוצע, והיחלשות קלה של ישראל ביתנו ל-7 מנדטים בממוצע. כך נוצר מצב משונה שבו המפלגה שמייחסים לה את הכוח הרב ביותר - כלומר זו שתקבע איזו ממשלה תקום, אם תקום - היא המפלגה הקטנה ביותר (בהנחה שעוצמה יהודית נשארת בחוץ, כפי שמראים הסקרים כרגע).

מפלגתו של אביגדור ליברמן עדיין משמשת לשון מאזניים בכל הקשור לממשלת ימין, שכן ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יוכל להקים ממשלה כזאת בלעדיה, אבל אם שתי המפלגות הגדולות יסכימו על ממשלת אחדות - לא יהיה להן צורך בה. גם התסריט הדמיוני והבלתי סביר שהועלה השבוע, ולפיו תיתכן ממשלת כחול לבן-איחוד השמאל-ישראל ביתנו לא מגיע ל-61 מנדטים. כך שממשלת אחדות או בחירות מועד ד' הן שתי האופציות היחידות שעומדות על השולחן כרגע, כל עוד ליברמן איתן בדעתו לא להצטרף לממשלת ימין.

7 בפברואר 

פחות מחודש לבחירות, ומפת המנדטים בקיפאון מתמשך - כך עולה מסקרי סוף השבוע. ממוצע הסקרים שפורסמו בוואלה!, מעריב וישראל היום בשיתוף i24 News כמעט זהה לממוצע סקרי השבועות האחרונים, וגם הפתרון הקואליציוני של ממשלת אחדות עדיין נראה כמו היחיד האפשרי, במגבלות המוכרות. כחול לבן עדיין מובילה מעט על הליכוד, הרשימה המשותפת עומדת על אותם 13 מנדטים - וכל היתר מקבלות 8 בממוצע.

בשלב זה נראה שלא משנה איזו דרמה תפקוד אותנו - ירי לדרום, ירי בשטחים, פיגועי דריסה, תוכניות שלום במעמד צד אחד או אפילו החזרתה של "שבויה" וביקורים דיפלומטיים בסודאן - למפת המנדטים זה לא ישנה כהוא זה. גם הפוליטיקאים יודעים שהציבור הישראלי מאס בקמפיינים, ובקושי מנהלים כאלה. גם כך התחושה היא שמה שהיה הוא שיהיה. 

נותר רק לחכות לשבועיים האחרונים ולראות אם יישלפו התותחים הכבדים שבעזרתם ינסו המפלגות הגדולות לשתות את קולות המפלגות הקטנות, או שהאדישות תישמר. ואם כך - מה היא תעשה לאחוזי ההצבעה? 

31 בינואר

דבר לא יזיז את הציבור הישראלי מאדישותו - כך עולה משני סקרים שפורסמו הבוקר במעריב וב-103FM, ולפיהם למרות האירועים הדרמטיים של הימים האחרונים, אין כמעט שינוי בתמונת המנדטים. כחול לבן היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר, הליכוד עדיין נושפת בעורפה עם פער של מנדטים בודדים, המשותפת עומדת על אותם 13 מנדטים בממוצע וכל היתר נעות בין 7 ל-9 מנדטים, תלוי את מי שואלים ובאיזה יום.

כל הסימנים מצביעים על כך שגם במערכת הבחירות הנוכחית לא תקום ממשלה - זאת בהנחה שאף אחד מהצדדים, בנימין נתניהו או בני גנץ, לא יתקפל ויאפשר לשני להיות ראשון ברוטציה, ושאביגדור ליברמן לא יחליט להצטרף לממשלת ימין בראשות נתניהו. 

בשורה התחתונה, גם תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המכונה "תוכנית השלום" אף שהיא מתעלמת לחלוטין מקיומם של הפלסטינים ועל כן לא ברור בין מי למי היא אמורה להשכין שלום, ואפילו פסטיבל השבתה של נעמה יששכר במטוס ראש הממשלה, בטקס שבאמת אין מילים לתאר את מידת הגיחוך והציניות שלו, לא גרמו לציבור הישראלי להתעורר מתרדמתו.

29 בינואר 2020

הליכוד מצמצמת את הפער בצמרת, אבל כחול לבן היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר - כך עולה משלושת הסקרים שפורסמו הערב במהדורות החדשות, הראשונים שנערכו לאחר חשיפת תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שרשרת האירועים הדרמטיים של היומיים האחרונים - הוויתור על החסינות והגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו, הצגת התוכנית בבית הלבן וההודעה על שחרורה הצפוי של נעמה יששכר, לא השפיעה משמעותית על תמונת המנדטים.

ייתכן שההשפעה עדיין לפנינו ותבוא לידי ביטוי בסקרי סוף השבוע בעיתונים, אך בשלב זה סביר להניח שבליכוד חשים אכזבה מהסטגנציה. נראה ששלוש מערכות בחירות בזו אחר זו עייפו את הציבור, שאין לו כוח או עניין אפילו לשנות את הרגלי ההצבעה שלו כדי להביא לתוצאה שונה. אירועי הימים האחרונים עשויים בהחלט לעורר בציבור את התחושה שהוא סטטיסט בלבד במופע האינטרסים האישיים של מנהיגים חזקים, ועל כן גם לקולו בקלפי אין אפשרות של ממש לשנות את המציאות.

בכל מקרה, הסקרים מצביעים על תמונה דומה לזו שהולכת איתנו מאז אפריל שעבר - כל עוד אביגדור ליברמן לא יצטרף לממשלת ימין, האפשרות היחידה להקים קואליציה היא במסגרת ממשלת אחדות, איתו או בלעדיו. אם נתניהו וגנץ יישארו בשלהם ויסרבו לכהן זה תחת זה - אולי אפילו נלך למערכת בחירות רביעית.

16 בינואר 2020

שונות גדולה בין סקרי מהדורות הטלוויזיה הערב, הראשונים שפורסמו מאז סגירת הרשימות אתמול (ד') בלילה. בשלושת הסקרים כחול לבן מובילה על הליכוד בצמרת הטבלה, אך הפער ביניהן נע בין שניים לחמישה מנדטים. רשימת הימין המאוחדת של נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, מקבלת בין 7 ל-10 מנדטים, ש"ס בין 6 ל-9 ואילו עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, שנשארה מחוץ למפלגה המאוחדת, נשארת בחוץ בשניים מהסקרים ובשלישי נכנסת עם 4 מנדטים. 

ההבדלים הגדולים נפוצים בשלבים אלה של מערכת הבחירות, כפי שראינו בשתיים האחרונות שנערכו לפני פחות משנה, כיוון שמפלגות נוטות להשתנות בדקה ה-90 שלפני סגירת הרשימות - ולציבור לוקח זמן לעכל את השינויים. במקרה זה האיחוד בשמאל הגיע כמה ימים לפני, ואילו בימין - שחלקו התפרק וחלקו התאחד - חיכו ממש לזמן הפציעות. 

מבחינת האיחוד המשולש המחודש, ששוב ירוץ תחת השם ימינה, 7 מנדטים ייחשבו לכישלון - אף שזו בדיוק התוצאה שקיבלו בבחירות ספטמבר 2019, ואף שבבחירות אפריל הימין החדש של שקד ובנט כלל לא נכנסה. אך אם תתקבל התוצאה הזאת, בתוספת 4 מנדטים לעוצמה יהודית - כבר יהיה מדובר בהצלחה גדולה לבלוק הימין, אם עדיין יחיה אחרי הבחירות. 

13 בינואר 2020

מפלגת השמאל המאוחדת העבודה-גשר-מרצ תהיה המפלגה הרביעית בגודלה עם 9 מנדטים - כך לפי סקר חדשות 12 שפורסם הערב, הראשון מאז הודעת האיחוד. משמעות התוצאה היא כי האיחוד לא מוסיף מנדטים לשותפות, שעמדו לפני כן בממוצע על 4-5 מנדטים, אבל בהחלט מרחיק אותן מאחוז החסימה ומבטיח שתהיה להן נציגות בכנסת ה-23. 

בשלב זה נראה שגם בימין הולכים לאיחוד שיכלול את הבית היהודי של רפי פרץ, האיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית של איתמר בן גביר - כל אלה ביחד משיגות כרגע 5 מנדטים. הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד תרוץ לבד ועומדת כרגע על 6 מנדטים. 

ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן מקבלת בסקר זה 7 מנדטים, מה שמעמיד אותה במיקום יחסית נמוך בטבלה - וזאת אף שכוחה היחסי גדול בהרבה. מאחר שמדובר במפלגת הימין היחידה שאינה חברה ב"בלוק הימין" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא היתה זו שמנעה ממנו את האפשרות להקים ממשלה ודרשה ממשלת אחדות בלבד. בשלב זה נראה שליברמן מתכוון להמשיך ולנסות לכפות אחדות בין הליכוד לכחול לבן אחרי הבחירות, ועם 7 מנדטים הוא עדיין יוכל לעשות זאת.

3 בינואר 2020

כחול לבן מגדילה משמעותית את הפער על פני הליכוד  - כך על פי סקר מעריב שפורסם הבוקר, בו זוכה מפלגתו של בני גנץ ל-36 מנדטים, לעומת 30 בלבד למפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המנדטים הנוספים מגיעים ככל הנראה על חשבון המחנה הדמוקרטי, שלראשונה נותרת מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. המנדטים שאבדו לליכוד, מצד שני, נהרו ככל הנראה אל איחוד מפלגות הימין - שזוכה בסקר זה ל-7 מנדטים.

כניסתה של איחוד מפלגות הימין לכנסת, ועוד עם 7 מושבים, מחזקת את קבוצת המפלגות שמכנה את עצמה "בלוק הימין", ומביאה אותה ל-58 מושבים - מה שאמור להקל על נתניהו לקבל את המנדט להרכבת הממשלה הבאה. מצד שני, זרימת קולות השמאל אל כחול לבן והצבתה כמפלגה הגדולה ביותר בפער לא מבוטל, תקשה עליו לעשות זאת. וזה עוד לפני שהזכרנו את ענייני כתבי האישום המרחפים מעל ראשו.

יתר המפלגות יציבות יחסית - הרשימה המשותפת עם 13 המנדטים הקבועים, ש"ס וישראל ביתנו עם 8, יהדות התורה עם 7, הימין החדש עם 6 והעבודה-גשר עם 5. 

2 בינואר 2020

יממה לאחר בקשת החסינות הפומבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלושה סקרים שפורסמו הערב בערוצי הטלוויזיה צופים לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן היחלשות קלה, ואילו הליכוד מצמצמת מעט את הפער בצמרת, שעומד כעת על 2 מנדטים בממוצע - לעומת 3 בסקרי השבועות האחרונים. כל סקרי הערב משאירים את איחוד מפלגות הימין מחוץ לכנסת.

ההיחלשות של ליברמן אמנם מסתכמת במנדט אחד בלבד בממוצע, אך סקר חדשות 13 מעניק לה 6 מנדטים - שיא שלילי במערכת הבחירות הנוכחית. באותו סקר קיבלה הימין החדש של נפתלי בנט לראשונה 8 מנדטים, וייתכן שההתחזקות הגיעה על חשבון ליברמן. ולמרות כל זאת, בלעדיו נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין. 

מצבן של העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי בכי רע, כשהראשונה זוכה ל-5-6 מנדטים בסקרי הערב, והאחרונה ל-4-5. תוצאות כאלה בשלב זה של מערכת הבחירות אינן מבשרות טובות למפלגות השמאל, שיכולות בהחלט למצוא עצמן מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. מצד שני, רבים מהמצביעים למפלגות הללו יצביעו להן בכל מצב - ועל כן ייתכן שאיחוד, גם אם לא יביא יותר מצביעים, לפחות ייצר יותר כוח למפלגה בת 9-10 מושבים, לעומת שתיים של 4-5 שגם כך מסוכסכות ביניהן.

בחדשות 13 ובכאן 11 בדקו גם את עמדות הציבור ביחס לבקשת החסינות של נתניהו, ובשני הסקרים נמצא כי כ-50% מהציבור מתנגדים למתן חסינות, וכ-27%-28% תומכים בכך. 

29 בדצמבר 2019

הפריימריז בליכוד חלפו, נתניהו חיזק את מעמדו בראשות הליכוד, אך כחול לבן ממשיכה להוביל את טבלת המנדטים עם 34 לעומת 32 של הליכוד - כך עולה מסקר שפורסם הערב בחדשות 12. אחריהן לפי חדשות 12 מגיעות הרשימה המשותפת עם 13, ש"ס וישראל ביתנו עם 8 כל אחת, יהדות התורה עם 7, הימין החדש והעבודה עם 5 על אחת, והמחנה הדמוקרטי ואיחוד מפלגות הימין (הבית היהודי-האיחוד הלאומי-עוצמה יהודית) עם 4. 

בסקר הקודם של חדשות 12 הבית היהודי ועוצמה יהודית לא עברו את אחוז החסימה כל אחת בנפרד, אך האיחוד חיזק את מעמדן. הליכוד שלאחר הפריימריז אמנם נותר עם 32 מנדטים, אך כחול לבן נחלשה מעט וירדה מ-35 המנדטים שנחזו בסקר הקודם לפני כשבועיים.

בשנה החולפת לא חסרו דרמות בכלכלה העולמית, כולל תפנית מינורית לכאורה, שמעידה על שינוי עמוק. הבנק המרכזי בארה"ב, הפדרל ריזרב, נטש את תוכניותיו להמשיך ולהעלות את הריבית, ואפילו הפך כיוון והוריד אותה מעט. עשר שנים אחרי המשבר הפיננסי, מי שציפה שנחזור לעולם של ריביות גבוהות ואינפלציה מתונה, שוב התבדה.

מנגד, ולא מעט בזכות הפדרל ריזרב, המשיך הסיפור הגדול של העשור האחרון, שלעיתים לא מודגש דיו: ההתאוששות הכלכלית בארה"ב ובעולם המשיכה, ואפילו חילחלה אל משכורות העובדים.

כל זה קרה בכלכלה עצמה. אבל ברקע אפשר היה לזהות שינויים בשיח הכלכלי, סימנים לחשיבה מחדש בקרב כלכלנים ומקבלי החלטות כאחד. בפתח השנה החדשה, "גלובס" מסמן שלושה שינויים בשיח הכלכלי מהשנה החולפת - ואת החזון שעשוי לעלות למרכז סדר היום בשנים הקרובות. 

1. גלובליזציה: הסחר החופשי כבר לא כל כך מושך

בחודש אוקטובר האחרון פרסם הכלכלן פול קרוגמן מאמר שבו הוא מכה על חטא. קרוגמן, שזכה בפרס נובל על מחקריו בתחום הסחר הבינלאומי, קבע שהוא וחבריו ביצעו 'טעות משמעותית' כשדיברו על הגלובליזציה בשנות ה-90. באותה תקופה הם הסתכלו על התמונה הגדולה, ושאלו שאלות כמו מה הגלובליזציה תעשה לפער בין עובדי צווארון כחול לעובדי צווארון לבן בעולם, או איך היא תשפיע על מדדי אי שוויון - והכל בטווח הארוך.

הם לא שאלו מה הגלובליזציה, וליתר דיוק הזינוק בסחר, יעשו בטווח הקצר למגזרים ספציפיים, כמו עובדי ייצור בארה"ב. אלה העובדים שנפגעו כתוצאה מ"זעזוע סין" - כותרת מחקר מצוטט של הכלכלן דיוויד אוטור מ-MIT על השתלבות סין בכלכלה העולמית. אוטור מצא שהתחרות מול סין הובילה לאבדן של כמיליון משרות ייצור בארה"ב, רבות מהן מרוכזות באזורים ספציפיים, ועוד כמיליון משרות נלוות.

חוסר הנחת של העובדים האלה שיחק תפקיד מרכזי בעלייתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

קרוגמן כתב במבט לאחור: השווקים כבר נפתחו, סין כבר השתלבה בכלכלה העולמית, והאירוע ההיסטורי החד פעמי הזה לא יחזור על עצמו. ואילו בשלב הנוכחי, לפי קרוגמן, דווקא ניסיון להפוך את כיוון הגלובליזציה, למשל באמצעות מכסים, יגרום לזעזוע חדש. אבל ייתכן שהתהליך הזה, של היפוך הגלובליזציה, בעיצומו, ולאו דווקא מהשיקולים הכלכליים המעסיקים את קרוגמן, אלא מסיבות רחבות יותר.

השיח בארה"ב, ובעצם בעולם, כבר חרג מדיונים על סחר חופשי ועל צדק חלוקתי, וגלש למישורים אחרים, כולל הביטחוני. במקום 'עולם שטוח', מסתבר שאנחנו חיים בצל תחרות בין מעצמה הגמונית (ארה"ב), ומעצמה עולה (סין).

התחרות הזו תעצב כנראה גם את השנים הקרובות. כך שסחר חופשי הוא לא מה שהיה פעם, ולא רק בגלל ההכרה המחודשת שיש לו מנצחים ומפסידים, אלא בגלל מזיגה של כלכלה ופוליטיקה. ויש עוד דוגמאות כאלה. 

2. "היד הנעלמה": סומכים פחות על השווקים

עוד כלכלן שעורר הדים בשנה החולפת הוא פרופ' בראד דה לונג, כיום מרצה לכלכלה באוניברסיטת ברקלי, ובעברו בכיר באוצר בתקופת קלינטון. בראיון מדובר, דה לונג הכריז שהדרך שלו ושל חבריו לפלג ה'ניאו-ליברלי' של המפלגה הדמוקרטית, כהגדרתו, הגיעה למבוי סתום, ושזה הזמן להעביר את הלפיד לאגף השמאלי במפלגה.

למה הכוונה שלו ב'ניאו-ליברליזם'? דה לונג הסביר שהוא וחבריו ניסו למצוא פתרונות מבוססי שוק שיקדמו מטרות חברתיות, למשל רפורמת הבריאות של הנשיא אובמה, או יצירת שוק לפליטות פחמן - מתוך שאיפה לבנות שיתופי פעולה עם פוליטיקאים מהצד הימני של המפה, וזה פשוט לא קרה.

דה לונג מציע הסבר פוליטי, אבל יש מי שהולכים רחוק יותר. למשל, מייק קונקזל, מ'מכון רוזוולט' בניו יורק, שהסביר שהעניין הוא לא רק שהדמוקרטים לא הצליחו לשכנע את הרפובליקנים. המדיניות הניאו-ליברלית עצמה לא סיפקה את הסחורה, ולא הובילה לצמיחה מהירה יותר שכולם נהנים ממנה.

כך או כך, הדיון הזה מסמן שינוי כיוון שמשתקף בפריימריז הדמוקרטים: הפתרונות שבהם דנים המועמדים השונים מתרחקים מהשווקים ונותנים מקום הרבה יותר נרחב למדינה - משירותי בריאות, דרך חינוך, ועד קו אגרסיבי מול המערכת הפיננסית והמונופולים הגדולים.

אלה דיונים אמריקאים, אבל גם בעולם אפשר למצוא, למשל, התלהבות מחודשת מהרעיון של התערבות של המדינה בכלכלה, מה שנקרא 'מדיניות תעשייתית'. 

3. צנע? גירעון הוא כבר לא מילה מגונה

מהצד השני של המפה הפוליטית, אפשר למצוא גם במדיניות של הנשיא טראמפ היפוך כיוון בנוגע לסחר החופשי. אם כבר, הוא חובב מכסים ומלחמות סחר. אבל זה לא השינוי היחיד. אחרי שנים של הטפה לאחריות תקציבית, הרפובליקנים העבירו קיצוצי מסים, לצד גידול מסוים בהוצאות, שהובילו לזינוק בגירעון.

הידוק חגורה? צנע? זה לא מעניין כרגע. זו לא הפעם הראשונה שנרשם דפוס כזה בארה"ב (הכלכלן ג'פרי פרנקל מהרווארד הצביע עליו לפני שנים), אבל אפשר לזהות מקבילות גם במקומות אחרים. למשל אצל ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון שמתנער ממדיניות הצנע שהובילו קודמיו בראש המפלגה השמרנית.

זה לא רק הפוליטיקאים. גם בקרב בכירי המקרו כלכלנים - למשל בנאום מדובר שנשא בתחילת השנה שעברה אוליבייה בלנשאר, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע, עליו כתבנו בעבר - יש הקוראים לחשיבה מחודשת על גירעונות ועל חוב, במיוחד בעידן של ריביות אפסיות והיעדר אינפלציה.

כשלבנקים המרכזיים לא נותר מרחב תמרון כדי להמריץ את הכלכלה, הם מסבירים, הכדור עובר אל הממשלות שצריכות להוציא יותר. זה גם המסר שמנסה קריסטין לגארד, הנשיאה הטרייה של הבנק האירופי המרכזי, להפנות אל מדינות המאמינות בחיסכון מעל הכל, כמו גרמניה. 

4. האם משבר האקלים יוציא אותנו מהבוץ

איך השינויים האלה בשיח יתורגמו, אם בכלל, לשינוי במדיניות בשנה הקרובה ומעבר לה? קשה לומר. אפשר בהחלט לדמיין מצב שבו מה שהיה הוא מה שיהיה, כלומר עסקים כרגיל לטוב ולרע. אפשר גם לשרטט תרחישים פחות סימפטיים, של מתח גיאו-פוליטי גובר - אבל ברוח אופטימית בפתח השנה, נניח לתרחישים האלה כרגע.

ובכל זאת, הנה עוד כיוון. כשמחברים את הדגש המחודש על שוויון, עם הקריאות ליותר פעלתנות ממשלתית, ועם האתגר הגדול של תקופתנו - שינוי האקלים - אפשר לסמן חזון: פרויקט שאפתני להשקעות באנרגיה ירוקה והפחתת פליטות פחמן, שיוביל גם לצמיחה שוויונית יותר. גרסה עדכנית של "הניו דיל" מימי השפל הגדול במאה הקודמת.

זה רעיון שמשתעשעים בו בצד השמאלי של המפה בארה"ב, שגרסה מקומית שלו הוצגה בחודש שעבר בכנס הורביץ, ושגרסה שלו כבר אומצה בחודש שעבר על ידי הנציבות האירופית - צריכה לעבור עוד תהליכי חקיקה כדי להפוך למציאות. עוד חזון למועד, אבל סביר בהחלט שבעשור הקרוב נשמע הרבה על "הגרין ניו דיל".

הפחתת החוב היא כבר לא חזות הכל

אילו שינויים חלו בשיח הכלכלי בשנה החולפת בישראל? למען האמת, קשה לזהות שינויים מובהקים כאלה: כמו בתחומים אחרים, גם כאן מערכת הבחירות האינסופית השרתה קיפאון כללי. אם היה נושא אחד ששלט בשיח, ואולי לא לגמרי בצדק, זה הגירעון, שהוא אחרי הכל כלי ניגוח מעולה.

אין ספק שהחריגה מיעד הגירעון, בוודאי לאור התנודות במספרים שיצאו ממשרד האוצר, הם נושא שיש לעסוק בו. ועדיין, את הגירעון אפשר לסגור באופן פשוט יחסית שברור לכל: יותר הכנסות ופחות הוצאות, וזה כנראה מה שיקרה לכשתקום סוף סוף ממשלה חדשה. איך בדיוק לעשות את זה, ומי ישלם את המחיר - זה כבר עניין למאבק פוליטי.

בכל זאת, אפשר אולי לסמן שני ניואנסים המבשרים על שינוי בשיח סביב הגירעון, ושניהם מסתתרים בנאום שאותו נשא נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בכנס הורביץ בחודש שעבר. הראשון, בעצם, הוא השינוי שלא קרה. למי שציפה שירון, יוצא אוניברסיטת שיקגו, יביא לשינוי דרמטי בקו של בנק ישראל, ציפתה הפתעה: ירון הבהיר שההוצאה האזרחית בישראל נמוכה, והסביר ש"העלייה שראינו בהוצאה האזרחית בשנים האחרונות היא תוצאה של העובדה שלממשלה היה צורך לתת מענה לדרישות התקציביות של הציבור". במילים אחרות, בנק ישראל עדיין תומך בסגירת הגירעון באמצעות העלאת מסים, לצד התייעלות.

אבל ירון המשיך ודיבר על נושא שבנק ישראל שם עליו דגש בשנה החולפת - העלאת הפריון במשק, כולל באמצעות שדרוג מערך התחבורה הציבורית, שגולת הכותרת שלו היא מטרו בגוש דן. בניגוד מסוים לעמדה הקודמת שלו, וכפי שמצביע מיקי פלד, שגם ניתח את הנושא מעל דפי "גלובס", ירון הבהיר בנאום שלו כי מבחינתו, אם עד צאת הפרויקט לדרך הממשלה כבר תשתלט על הגירעון, ואם יוגדר תקציב סגור וייעודי לצורך המטרו, אפשר יהיה "לתמוך בפרויקט על ידי גידול מסוים בגירעון". כלומר, גם בבנק ישראל, כמו בעולם, יש פתיחות לנצל את סביבת הריבית הנמוכה לצורכי השקעה - שמן הסתם גם תחזיר את עצמה ויותר.

אורי פסובסקי ועמירם ברקת

תערוכת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, ה-CES, תיפתח ביום שלישי הבא. התערוכה מתקיימת מדי שנה כבר יותר מ-50 שנה, והיא ידועה בהכרזות משמעותיות על מוצרים חדשים מסוגים שונים, ממכשיר הוידיאו הראשון וקונסולת המשחקים Xbox ועד טאבלטים ושבבים חדשים. לצד ההכרזות, התערוכה היא גם הזדמנות טובה ללמוד על הטרנדים הטכנולוגיים המשמעותיים שילוו אותנו ב-2020. עוד לפני פתיחת התערוכה, ניתן לחזות מה יהיו הטרנדים הבולטים והמוצרים המסקרנים. מכשיר תרגום סימולטני, טלוויזיה ללא שוליים ומוצר שמנטר את הבריאות של חתולים הם רק חלק מהמוצרים שצפויים להיחשף בתערוכה השנה.

יותר מ-4,500 חברות יציגו בתערוכה שצפויים להשתתף בה כ-175 אלף מבקרים מ-160 מדינות, בהם משתתפת מפתיעה במיוחד: לראשונה מזה 28 שנים חברת אפל תשתתף ב-CES. החברה עדיין לא מציגה בתערוכה, אלא מדובר בהשתתפות מצומצמת בלבד, כחלק מפאנל בנושא פרטיות בו ישתתפו גם נציגים של פייסבוק, פרוקטר אנד גמבל, ונציגות הסחר האמריקאית. ועדיין, בשנה שעברה אפל יצאה בקמפיין שילוט חוצות שנתלה מחוץ לכניסה לתערוכה, עם הסיסמה "מה שקורה באייפון שלך נשאר באייפון שלך", כעקיצה למשתתפות האחרות. ענקית הטכנולוגיה נמנעת מלהציג את מוצריה ב-CES מאז שחשפה בתחילת שנות ה-90 את ניוטון, עוזר אישי בדמות מחשב כף יד.

משתתפת מסקרנת נוספת היא חברת וואווי הסינית, שנוהגת לחשוף מוצרים משמעותיים בכל שנה במהלך ה-CES. השתתפותה בתערוכה השנה מסקרנת במיוחד, מכיוון שבשנה שעברה הפכה לדרמה מהסרטים: לפי דיווח של "בלומברג", ה-FBI ניהלו מבצע נגד החברה במהלך ה-CES, ולאחר מכן פשטו על מעבדה שלה בסן דייגו. המבצע התקיים כחלק מחקירה אמריקאית נגד החברה שעסקה בגניבת סודות מסחריים ולהפרת חוקים פדרליים לגבי טכנולוגיות עם פוטנציאל לשימוש הגנתי.

החקירה התעוררה מחשד שאנשי וואווי היו מעורבים בניסיון לגנוב טכנולוגיה מחברת מוליכים למחצה אמריקאית, שפיתחה רכיב של יהלום מלאכותי, שיכול לשמש בבניית נשקי לייזר. בשנים האחרונות, החידושים המשמעותיים שראינו מחברות הטכנולוגיה הגדולות היו קשורות לעוזרות קוליות שנכנסו בכל הכוח לבית החכם. הן לא נכנסו אלינו רק הביתה אלא לתוך חיי היומיום, עם עזרה בניהול יומן ומשק בית. השנה צפויות הטכנולוגיות החכמות לחדור ליותר ויותר תחומים מחיינו הפרטיים - ברכבים, בערים, במכשירים הלבישים וכמובן בטלוויזיות.

לא הולכים להיגמל מנטפליקס

בחזית החידושים הטכנולוגיים בולטים במיוחד הטלוויזיות והמסכים. אחרי המסך המתגלגל שהוצג בשנה שעברה, החידוש הגדול ביותר בכל הקשור למסכים השנה צפוי להיות מסך ללא שוליים שסמסונג אמורה לחשוף בתערוכה. לפי דיווחים, הטכנולוגיה עשויה להיכנס לייצור המוני כבר בפברואר 2020, ולהביא ללקוחות טלוויזיות ללא שוליים בגודל 65 אינץ' ומעלה.

כמו בשנה שעברה, גם השנה המסכים יהיו גדולים יותר, חדים יותר ומבריקים יותר, ומסכים 8K וטכנולוגיית מיקרו-LED צפויים לככב בתערוכה. טכנולוגייה המיקרו-LED היא הטכנולוגיה החדשה הראשונה שהוצגה בכל הקשור למסכים מאז ה-OLED ב-2008. במהלך השנה שעברה חשפו אפל, סמסונג, LG ו-TLC הסינית מסכי מיקרו-LED ראשונים ומרשימים: מסכים גדולים שמסוגלים להציג צבעים בהירים יותר מכל מסך אחר. כמו מסכי ה-OLED הקיימים בשוק, מסכי מיקרו-LED מבוססים על נורות קטנות ונפרדות ולא פאנל תאורה אחורי כמו במסכי LED.

למרות שמדובר בטכנולוגיה בעלת עיקרון דומה למסכים הנפוצים כיום, היא עדיין מורכבת במיוחד. בשנה שעברה החברות הציגו בעיקר אבות טיפוס, והטכנולוגיה הזו עדיין לא חדרה לשוק באופן רחב. זאת, בשל קושי להגיע לתאורה חזקה מספיק באמצעות נורות LED קטנות, מכיוון שככל שגודלן יורד כך גם עוצמת התאורה שלהן. השנה הצליחו החברות להגיע לפריצות דרך בכל הנוגע ליעילות של נורות ה-LED ולצפיפות שלהן, שיביאו לתערוכה מסכי מיקרו-LED שצפויים להפוך לסטנדרט החדש בשוק. בנוסף, המסכים של השנה צפויים לכלול פיצ'רים של "always on" עבור העוזרות הקוליות.

לצד השיפור הצפוי במסכים, גם התכנים שאפשר לצפות בהם עומדים להשתפר: אחרי השקת שירות הסטרימינג של דיסני, דיסני פלוס, מלחמות הסטרימינג לא נרגעות. לצד דיסני, נטפליקס, אמזון והולו, השנה צפויות הכרזות על שירותי סטרימינג נוספים: בכירים מחברת וורנר מדיה צפויים לדבר ב-CES וככל הנראה לחשוף פרטים נוספים על HBO Max, שירות סטרימינג נוסף שצפוי להיות מושק במאי הקרוב הארה"ב.

גם מייסדי חברת קוויבי (Quibi), חברת סטרימינג מלוס אנג'לס, צפויים לדבר. החברה, שצפויה להשיק השנה שירות סטרימינג של תכנים קצרים המיועדים לצפייה בסמארטפון, מסקרנת מאוד מכיוון שמייסדי החברה שידברו בתערוכה הם מג וויטמן, לשעבר מנכ"לית HP, וג'פרי קצנברג, מפיק סרטים, שהקים ומנהל את חברת DreamWork Animation. בין המשקיעים בחברה נמנים עשרה אולפנים הוליוודיים כמו דיסני, MGM ו-וורנר מדיה. גם נציגה של NBCUniversal צפויה להציג שירות סטרימינג נוסף בשם Peacock, שיושק באפריל.

פחות רכב אוטונומי, יותר רכב מחובר

בכל הקשור לרכבים ב-CES, נשמע פחות את המילים "רכב אוטונומי", ויותר את המילים "רכב מחובר". הכוכבת האמיתית של התחום היא בכלל רשת ה-5G. טויוטה ויונדאי, לצד חברות רכב רבות נוספות, עורכות השנה אירועים לתקשורת בתערוכה. רבים מהם צפויים לכלול הדגמות של קישוריות 5G וכיצד הרשת החדשה תבוא לידי ביטוי בחוויית הרכב המחובר.

קישוריות 5G מאפשרת העברה מהירה יותר של כמויות גדולות של נתונים, והטמעתה ברכבים מחוברים יכולה להיות זרז של מספר התפתחויות: ראשית, מומחים בתחום הרכב האוטונומי מאמינים ששימוש בטכנולוגיות 5G עשוי לקרב את הפיתוח של רכבים ברמת אוטונומיה ארבע וחמש - הרמות הגבוהות ביותר של אוטונומיה. זאת משום שהחיבור המהיר יאפשר עיבוד כמעט מיידי של המידע על הכביש ויביא לצמצום עד ביטול של הפער בזמן התגובה של הרכב למתרחש סביבו. באמצעות הטכנולוגיה הזאת, שאטלים אוטונומיים צפויים להגיע לשימוש רחב בשנתיים הקרובות.

בנוסף, ליישום של רשתות 5G ברכבים צפוי להיות תפקיד משמעותי בכל הקשור לערים חכמות. יצרניות שבבים, רכב ותוכנה בתחום צפויות להכריז על פלטפורמות שיאפשרו לרכבים לא רק לפעול, אלא גם לתקשר עם העולם סביבם. למשל, חיישנים שיוטמעו גם בשילוט וברמזורים ויאפשרו תקשורת בין רכבים, הולכי רגל והרחובות עצמם בערים חכמות. לפי מארגני התערוכה, השנה יהיו 25% יותר מציגים במתחם הערים החכמות מאשר בשנה שעברה.

ראייה לטווח רחוק וקריאת מחשבות

אחד הטרנדים הגדולים בתחום זה השנה יהיה טרנד הבריאות כשירות - חברות רבות יציעו הרשמה לשירותים מבוססי מינוי דיגיטלי, שיספקו מוצרים כמו קופסאות בגדים, ערכות מזון, מברשות שיניים ואפילו מכשירי כושר חכמים שעוקבים אחרי הדופק של המתאמנים. שירותי סטרימינג לתכני וידיאו יציגו תכנים שיספקו אימוני כושר מותאמים אישית. גם בתחום זה, מספר המציגים יעלה השנה ב-25%, כך לפי המארגנים.

בתחום הבריאות יבלטו גם מכשירים למעקב אחרי בריאותם של קשישים ותינוקות, שיהפכו לכלי מרכזי במהפיכת הבריאות הביתית, במסגרתה יותר ויותר מהטיפולים הרפואיים יינתנו בבית המטופלים. מכשירים לבישים ישמשו בתחום הבריאות גם למעקב אחרי סימפטומים שונים וגם לשיפור היכולות הפיזיות של אנשים. כך למשל, צמיד שפיתחה חברת AerBetic ישמש למעקב אחרי רמות הסוכר בדם וחברת הנוירו-טכנולוגיה נקסטמיינד תציג מכשיר קורא מחשבות שחשפה לאחרונה. המכשיר קורא את התדרים החשמליים הנוצרים במוח וממיר אותם לפקודות. בכך הוא מאפשר לראשונה שליטה בזמן על מכשירים מחוברים באמצעות המחשבה.

מכשיר נוסף שיוצג בתערוכה הוא משקפיים מצוידות במצלמות מתקדמות שישפרו את יכולות הראייה האנושית ויאפשרו לראות רחוק יותר מאי פעם. שימוש דומה במצלמות לשיפור הראייה יופיע גם במתחם הרכב, והחברה האירופית קונטיננטל תציג טכנולוגיה למכוניות "שקופות" - גוף הרכב יורכב ממסכים שמציגים את המתרחש על הכביש, באמצעות מצלמות היקפיות.

אחד המכשירים המוזרים בתחום הבריאות יביא את המכשירים המחוברים לראשונה לתחום הוטרינריה: חברת Novandsat הצרפתית פיתחה ארגז חול מחובר לחתולים, שמסוגל לנטר את בריאות החתול בבית. המוצר זכה בפרס החדשנות של התערוכה השנה. 

נפל דבר בישראל: ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, הנאשם בשלושה כתבי אישום גדולים ומסובכים ואמור לעמוד לדין בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, פנה היום (ד') ליו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, בבקשה שכנסת ישראל ה-22 ו/או זו הבאה אחריה, הכנסת ה-23, יעניקו לו חסינות מפני העמדה לדין פלילי. 

■ מסמך בקשת החסינות הרשמי של נתניהו מיו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין

"כאשר נשאלתי בערוץ 12 והשבתי 'מה פתאום', דייקתי בדבריי ואיני חוזר בי גם עכשיו. גם הערב אני חוזר ואומר 'מה פתאום' - לא קידמתי שום חוק, בכוונתי להתייצב בבית המשפט כדי לרסק את העלילות המופרכות נגדי" - כך אמר הערב ראש הממשלה נתניהו.

"חוק החסינות נועד להגן על נבחרי ציבור מפני תפירת תיקים. החוק נועד להבטיח שהנבחרים יוכלו לשרת את העם לפי רצון העם ולא לפי רצון הפקידים. אמר זאת במדויק הנשיא ראובן ריבלין", המשיך נתניהו וציטט את הדברים שאמר ריבלין לפני שנים בנוגע לחשש מרדיפת הרשויות אחרי שרים פוטנציאליים.

"לצערי, זה מה שקורה במקרה שלי - תפירת תיקים, סחיטה באיומים של עדי מדינה, מבול של הדלפות מגמתיות, שטיפת מוח כדי להסית נגד ולעשות משפט שדה נגדי על-ידי הציבור. והכי מדהים - יש האשמה חדשנית נגדי: אני מואשם בקבלת סיקור חיובי". נתניהו אמר את הדברים תוך שהוא צוחק, והוסיף: "אל תצחקו, זה אמיתי".

לדבריו, "חלק מן העבירות מוחזק במחשכים תחת צווי איסור פרסום ותחת המשטרה, אך הדלפות מגמתיות זוכות לזרקורים של אור". נתניהו קרא להסיר את כל צווי איסור הפרסום הנוגעים לכל מי שחקר אותו: "כדי שאור השמש יידע את כל האמת ואת כל המניעים הנסתרים שעומדים מאחורי תפירת התיקים נגדי. ביקשתי שימוע גלוי, אין לי מה להסתיר". לדבריו, "הציבור רוצה את האמת".

נתניהו ציין כי יש עכשיו ניסיון לגרור את מערכת המשפט לפסול את ההתמודדות שלו. לדבריו, "בדמוקרטיה רק העם מחליט. מכל הסיבות הללו בכוונתי לפנות ליו"ר הכנסת בהתאם לסעיף 4 ג לחוק, כדי לממש את זכותי, את חובתי ואת שליחותי ולהמשיך לשרת את עם ישראל".

נתניהו ציין כי ליו"ר כחול לבן בני גנץ אין דבר להציע - "למעט פשיטת רגל בחברה שלו. הוא אומר שאני מתמודד רק בגלל התיקים התפורים. איזה אבסורד, אני מתמודד כי אני מקדיש את חיי. אבל יש אנשים שכן עברו עבירות חמורות, אך ניתנת להם חסינות לכל החיים. לדוגמה, בני גנץ לקח 50 מיליון שקל ללא מכרז על מוצר לא קיים ושלשל 4 מליון שקל לכיסו - ואפילו לא נחקר". נתניהו המשיך וטען כי גם יאיר לפיד לא נחקר בעוון תקציבי פרסום שהוענקו ל"ידיעות אחרונות" כאשר לפיד היה שר האוצר.

מזה שלוש שנים, מאז נפתחו החקירות הפליליות נגד נתניהו, הוא טען ללא הרף כי אין בתיקי הפליליים נגדו דבר, כי התיקים יקרסו במעמד השימוע, וכי הוא עצמו לא יפעל להוביל מהלך שיגונן עליו מפני העמדה לדין. אולם למרות כל הטיעונים הפוליטיים הללו, שהושמעו על-ידו באינספור נאומים והצהרות, נתניהו פנה היום כאמור לכנסת בבקשה שהוא לא יועמד לדין במהלך תקופת הכהונה של הכנסת הזו והבאה אחריה.

יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן הגיב לדברי נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו וציין כי יתנגד לבקשת החסינות. "עכשיו ברור מעבר לכל ספק: כל מה שעניין ומעניין את נתניהו זאת החסינות", כך נכתב בפוסט. ממפלגתו של ליברמן נמסר כי "ישראל ביתנו תתמוך בהקמתן של כל הוועדות בכנסת, כולל ועדת הכנסת".

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, אמר הערב בתגובה: "'אלה הדברים אשר תעשו, דברו אמת איש את רעהו', כך נאמר בספר זכריה. זה הוא יום קשה למדינת ישראל ויום עצוב לי. לחמתי עבור המדינה, נכנסתי לפוליטיקה בכדי להיאבק על דרך, ואני רואה היום את המדינה מונהגת בידי אדם שמסיט אותנו לשוליים ומסכן את הבסיס האזרחי שכל אדם שווה בפני החוק. מעולם לא תיארתי לעצמי שנגיע ליום שראש ממשלת ישראל יימנע מלהתייצב בפני החוק והמשפט, ושלא יהיה אכפת לו ממדינת ישראל אלא אך ורק מגורלו האישי".

לדברי גנץ, "היום ברור על מה אנחנו נאבקים. נתניהו יודע שהוא אשם. מי שחושב שלא יהיה כלום כי אין כלום, לא מפחד לעמוד למשפט, ולכן או שתהיה פה ממשלת חסינות קיצונית, או שתהיה ממשלת אחדות ממלכתית או חסינות לפני הכול - או אזרחי ישראל לפני הכול. ממלכת נתניהו או מדינת ישראל. או שינצח האינטרס של נתניהו - או שינצחו האינטרסים הלאומיים.

"אסור להקטין את מה שראינו הערב לנגד עינינו. המהלך שקרה הערב אינו עניין טכני או פרוצדורה לזמן קצר, שניתן לעבור עליה לסדר היום. כחול לבן תפעל להקמת ועדת הכנסת על-מנת למנוע מתן חסינות לנאשם בפלילים. נתניהו חשוד ומואשם בלקיחת שוחד ואשם בגרירת מדינת ישראל כבני-ערובה של המאבק המשפטי שלו. הוא גרר אותנו שלוש פעמים בשנה למערכת בחירות שעולה מיליארדי שקלים".

ממפלגת העבודה נמסר בהתייחסות לבקשת החסינות של נתניהו כי "הכנסת היא לא עיר מקלט לחשודים בשוחד. נפעל להקמת ועדת כנסת כדי למנוע מתוכנית ההימלטות של נתניהו לצאת לפועל".

מצב חסר תקדים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל

מדובר במצב חסר תקדים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. ראשי ממשלה קודמים שנחשדו בפלילים, התפטרו מתפקידם בשלבים מוקדמים יותר. יצחק רבין ז"ל התפטר מתפקיד ראש ממשלת מעבר אחרי שנחשף על-ידי העיתונאי דן מרגלית חשד לעבירה על הוראות הפיקוח על החזקת מטבע חוץ (על-ידי רעייתו של רבין, לאה רבין ז"ל). ממשלתו של רבין התפרקה עוד קודם לכן בשיאו של משבר קואליציוני, והתפטרותו של רבין הייתה כחודש לפני הבחירות של 1977.

גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הודיע כי יתפטר מתפקידו כראש ממשלה ויעמוד בפני החשדות נגדו, תוך שהוא מאפשר לקיים בחירות פנימיות במפלגת קדימה. אולמרט הודיע על החלטתו להתפטר כשנה לפני שהוחלט סופית להגיש נגדו כתב אישום. אולמרט הועמד לדין על נטילת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים במספר פרשיות, הורשע בחלק מן האישומים ואף ריצה עונש מאסר.

נתניהו חורג ממה שהיה מקובל עד כה ומעמיד את עצמו לבחירת הציבור בפעם השלישית תוך שנה, תוך שהוא ממשיך לטעון כי האישומים נגדו אינם רציניים ואינם מצדיקים ניהול משפט נגדו.

דיוני החסינות, והוויכוח סביב הקמת ועדת הכנסת כדי להתקדם עם הענקת או הסרת חסינותו, צפויים ככל הנראה לעמוד בלב הקמפיין הפוליטי. מסביבת נתניהו נשמעו בימים האחרונים הערכות כי נושא החסינות עשוי להוריד מן הליכוד מנדט אחד לפחות, אולם נתניהו אינו מתכוון לוותר. מבחינתו זה סביר שהוא יהיה ראש ממשלה מכהן ויזכה לחסינות. ואם לא כך, מבחינתו שייפתח נגדו משפט פלילי תוך כדי שהוא מנהל את המדינה. שרים ובכירים שהקיפו את נתניהו בשנים האחרונות, כמו משה כחלון או גלעד ארדן, הביעו הערכה שראש ממשלה תחת אישום שוחד לא יוכל להמשיך לכהן, אולם ייתכן כי המציאות תטפח על פניהם ועל פני הציבור הישראלי.

חוקי החסינות בישראל עד לפני כ-15 שנים אפשרו לכל חבר כנסת ו/או שר לטעון לחסינות, והחלטת ועדת הכנסת הייתה האם להסיר את החסינות. אולם החקיקה שונתה (עוד לפני כתב האישום נגד אולמרט), כך שהחסינות אינה מוענקת כברירת מחדל, וחבר הכנסת המעוניין לחסות תחת החסינות צריך ליזום בקשה לקבלת החסינות.

ייאמר כי הדיון בוועדת הכנסת בנושא החסינות הוא אומנם מעין-שיפוטי, אך חברי הכנסת יקבלו את החלטתם לפי השיוך הפוליטי. ניתן לצפות שלא יקום חבר כנסת מתוך בלוק ה-55 ויודיע כי יש לשלול מנתניהו את החסינות, וכך גם ההפך.

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

חטיבת המחקר והפיתוח של טסלה מקימה נציגות רשמית בישראל. כך נודע ל"גלובס". המהלך מגיע במקביל לכך שטסלה נכנסת לפעילות בישראל בתחומים של שיווק רכב חשמלי ואנרגיה סולרית.

בשלב הראשון הפעילות של הנציגות תתמקד באיתור חברות סטארט-אפ וטכנולוגיות מקומיות, שבהן יש לטסלה עניין ובניהול מקרוב של המגעים וחילופי המידע עם חברות ישראליות, שעימן כבר נמצאת טסלה בקשרים עסקיים וטכנולוגיים בשנתיים-שלוש האחרונות.

מדובר בלפחות שלוש חברות אוטו-טק ישראליות וככל הנראה גם חברות בתחום הבינה המלאכותית, בתחום האוויוניקה המתקדמת ותחומים נוספים. על פי מקור בענף, טסלה בוחנת את האפשרות להקים בישראל גם שלוחת מו"פ, שתפעל במקביל למרכז הפיתוח בפאלו אלטו. השלוחה, אם תוקם, תהיה בהיקף של כמה עשרות מהנדסים על פי מתכונת שאותה מפעילות כיום בארץ לא מעט חברות רכב ואספקת רכיבים גדולות.

ל"גלובס" נודע כי את פעילות נציגות המו"פ והאיתור של טסלה בישראל תנהל עדי גיגי, שעובדת בטסלה ארה"ב מזה מספר שנים. עדי גיגי היא בוגרת ממר"ם והמכללה הטכנולוגית של חיל הים ומחזיקה בתארים מאוניברסיטת בר אילן ומבית הספר למהל עסקים של סטנפורד.

נציין כי חטיבת המו"פ של טסלה נחשבת לאחת הגדולות והמתוחכמות שפועלות כיום בארצות הברית. היא עוסקת בתחומים הנדסיים רבים, חלקם עתידניים ופורצי דרך, החל ממכוניות חשמליות ותכנון סוללות של הדור הבא וכלה בהנעה רקטית, תקשורת מתקדמת, אנרגיה סולרית, בינה מלאכותית, תכנון מעבדי על ועוד. בשנת 2018 הוציאה טסלה על מו"פ בלבד כמיליארד וחצי דולר, כפול כמעט מבשנת 2016.

באוקטובר חשפנו כאן שטסלה, בשליטת אלון מאסק, בוחנת את תנאי שוק הרכב הישראלי לקראת כניסה לפעילות ישירה בישראל.

גורמים בענף הרכב סיפרו בזמנו כי בחודשים האחרונים בחנו נציגי החטיבה האירופית של טסלה את תנאי שוק הרכב המקומי. בין השאר נבחנו תשתיות הטעינה בארץ והתאמתן ההנדסית למודל תחנות הטעינה המהירות של טסלה, שמכונות "סופרצ'ארג'רס" ומותאמות ייעודית לרכב החברה.

בשנים האחרונות נעשו עשרות ניסיונות ישירים ועקיפים לייבא רכבי טסלה לישראל, אולם נציגים שיצרו קשר עם החברה נענו בשלילה, בנימוק שהמודל העסקי של טסלה מבוסס על פעולה ישירה של היצרן במדינת היעד, ללא שימוש בדילרים או במתווכים.

מאסק הגיע לישראל מספר פעמים בשנתיים האחרונות לביקורים שהוגדרו "משפחתיים", אולם במהלך ביקוריו בארץ ואחריהם הוא סירב להתייחס לנושאים עסקיים ואף הכחיש מגעים עם חברות אוטו-טק ישראליות.

בענף הרכב העריכו בחודש אוקטובר כי השינוי בגישת החברה כלפי השוק הישראלי נובע מעלייה משמעותית בהיקפי הייצור של כלי הרכב החשמליים שלה בארצות הברית, בעיקר של הדגם "טסלה 3" ההתחלתי. זאת במקביל להקמת מפעל ענק בסין, שיגדיל משמעותית את התפוקה הפוטנציאלית של החברה.

עד לאחרונה מנעו תקנות התחבורה הישראליות אפשרות מצד יבואנים או יצרנים שאינם רשומים כחברה ישראלית לייבא רכב לישראל. אולם, תיקונים שהוכנסו באחרונה לתקנות התעבורה יאפשרו בקרוב לייבא רכב לישראל גם על ידי חברה או יבואן בבעלות תאגיד זר שרשום בחו"ל.

שוק הרכב החשמלי בישראל החל להתעורר בשנה האחרונה, כאשר עיקר הפעילות מתמקדת בפלח רכבי היוקרה. מסוף 2018 ועד היום נמכרו בישראל מאות כלי רכב בעלי הנעה חשמלית בלבד, בהובלת הדגמים אאודי E-TRON ויגואר I-PACE, שניהם מתחרים ישירים בטסלה.

בענף הרכב מעריכים כי לטסלה יש בישראל "קהל שבוי" שממתין מזה זמן להגעת רכבי החברה לארץ, בעיקר קהל של לקוחות שהחזיקו בבעלותם רכבי טסלה בחו"ל. טסלה נסחרת בנאסד"ק בניו יורק לפי שווי של 75 מיליארד דולר.

שנת 2019 הסתיימה עם תשואה דו-ספרתית של המדדים המובילים בעולם, וקופות הגמל נהנו מתשואה משוקללת של 12.3%, כך לפי הערכה ראשונה של כלכלני מיטב דש. התשואות נבעו בעיקר מעליות השערים שנרשמו בכל אפיקי ההשקעה המרכזיים, ומה שמיתן את העליות היה המט"ח, כאשר השקל המשיך להתחזק מול סל המטבעות.

בעלי התיאבון לסיכון נהנו השנה כאשר קופות הגמל המנייתיות סיימו את השנה עם תשואה של 22.9%; קופות הגמל המדדיות סיימו את השנה עם תשואה של 7.1%; וקופות הגמל השקליות רשמו תשואה של 6.8%, כך מעריכים במיטב דש.

בשנת 2019 עלו המדדים בוול סטריט לרמת שיא כל הזמנים, בשנה בה הבנק הפדרלי הוריד את הריבית מרמה של 2.5% בתחילתה לרמה של 1.75% כיום. בעניין מתיחות הסחר המשקיעים ממתינים לטקס החתימה הרשמי של הצדים על השלב הראשון בהסכם, ובבריטניה בחירתו של בוריס ג'ונסון סוללת את הדרך ליציאתה מהאיחוד, מה שמספר ודאות מסוימת לשווקים לאחר יותר משלוש שנים מאז הצביעו הבריטים בעד הברקזיט.

בסיכום השנה, מדד הנאסד"ק הוביל את העליות עם תשואה של 35.2%, מדד דאו ג'ונס טיפס ב-21.7%, ומדד S&P 500 עלה ב-28.88%. באירופה, הדאקס עלה ב-25.5%, הקאק הצרפתי עלה בשיעור דומה; ביפן הניקיי עלה 'רק' ב-18.2%, והמדד העולמי של השווקים המתפתחים עלה ב-15.4%.

בשוק המקומי, מדד ת"א 35 עלה ב-15%, ת"א 90 זינק ב-40.3%, ומדד יתר 50 עלה ב-10.2%. בשוק האג"ח הקונצרני, מדד תל בונד 20 עלה ב-8.2%; תל בונד 40 עלה ב-6.5%; מדד תל בונד 60 עלה ב-7.4%. מדד איגרות החוב הממשלתיות, שלו מח"מ ארוך יותר מאשר מדד איגרות הקונצרניות, עלה ב-9.1%.

בחודש דצמבר האחרון רשמו קופות הגמל תשואה משוקללת של 0.9% (ברוטו), כאשר טווח התשואות של כלל הקופות אמור לנוע בין תשואה של 0.6% ל-1.2%. הקופות המנייתיות רשמו בדצמבר תשואה של 1.7%; קופות הגמל המדדתיות רשמו תשואה של 0.5% בדצמבר; וקופות הגמל השקליות רשמו תשואה של 0.4% בחודש האחרון לשנה החלומית בשווקים.

יו"ר ניסאן לשעבר, קרלוס גוהן, "התחבא בתוך תיק של כלי נגינה" בעת בריחתו מיפן, כך על-פי הדיווח. המהלך, שמזכיר סרטים הוליוודים, תוכנן על-ידי אשתו של גוהן ובוצע בעזרתם של תזמורת גרגוריאנית וצוות של קצינים יוצאי יחידות מובחרות.   

המבצע החל כאשר המוזיקאים הגיעו להופיע בביתו של גוהן ביפן, שם הוא חי תחת תנאי ערבות מחמירים שכללו מצלמות מעקב שעובדות מסביב לשעון, כך על-פי ערוץ החדשות הלבנוני MTV. 

בסוף ההופעה, בזמן שהמוזיקאים ארזו את הכלים שלהם, גוהן (שעל-פי ויקיפדיה הוא בגובה של 1.70 מטר) נכנס לתוך אחד התיקים הגדולים יותר ונלקח משם לשדה תעופה קטן, שם המתין לו מטוס פרטי ולקח אותו לאיסטנבול. מטוס פרטי נוסף לקח אותו משם ללבנון, אליה הגיע בבוקר יום שני.

אפשר לראות את מסלול הטיסה של גוהן על-פי אתר FlightRadar, בו ניתן לראות את המטוס הפרטי נעלם ב-4:16 לפנות בוקר, כאשר הוא מגיע לשדה התעופה בביירות. 

Selon Al-Joumhouriya, Ghosn est arrivé au Liban hier matin en provenance d'Istanbul grâce à un jet privé.
Les données Flight Radar montrent l'approche d'un jet privé venant d'Istanbul lundi vers 4h16 du matin qui disparaît des écrans juste avant d'atterrir... pic.twitter.com/yYJqnqflP3

- Michael Bloch (@Micbloch) December 31, 2019

בריחתו של גוהן הייתה הפתעה לא רק לרשויות החוק ביפן אלא גם לצוות המשפטי שלו, זאת לאור המעקב הבלתי פוסק עליו והחרמת שלושת דרכוניו (גוהן הוא אזרח לבנוני, צרפתי וברזילאי). עורך הדין שלו, ג'ונצ'ירו הירונאקה, אמר כי "מעשה שכזה יהיה קשה לביצוע ללא תמיכה של איזשהו ארגון גדול", וציין: "אני רציתי להוכיח שהוא חף מפשע, אבל מההצהרות שלו לתקשורת הבנתי שהוא לא בוטח בבתי הדין היפניים". עורך הדין הוסיף: "אני רוצה לשאול את מר גוהן - איך עשית לנו את זה?".  

בכיר במשרד החוץ אמר לרויטרס כי גוהן נכנס ללבנון באופן חוקי עם דרכון צרפתי ותעודת זהות לבנונית. ללבנון אין הסכם הסגרה עם יפן, מה שאומר שיש סבירות נמוכה ביותר שגוהן יחויב לחזור ליפן. ממשרד החוץ הצרפתי לא נמסרה תגובה.

גוהן, שנולד בברזיל להורים ברזילאים, עבר ללבנון בגיל שש וגר במדינה עד שהלך ללמוד באוניברסיטה בצרפת. מאז מעצרו לפני כשנה בעקבות האשמות על זיוף מסמכים לצורך צבירת הון עצמי, הוא זוכה לתמיכה בלבנון, שם הוא נחשב לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים שלהם ברחבי העולם, כשברחבי המדינה אף נתלו שלטים עם הכיתוב "כולנו קרלוס גוהן". 

תוכנית הבריחה, על-פי ערוץ החדשות הלבנוני, תוכננה על-ידי אשתו הלבנונית של גוהן, קרול - וזאת אף על-פי שבני הזוג לא יכלו להיפגש ללא אישור מיוחד מבתי המשפט, כחלק מתנאי הערבות שלו. במשך שבעה חודשים בני הזוג כלל לא יכלו לדבר אחד עם השנייה.

"אם זה נכון", אמר עורך דינו, "מדובר בהפרה של תנאי הערבות שלו. המעשים שלו הם בלתי נסלחים והם בגידה במערכת הצדק של יפן". 

הרוחות סערו, היצרניות התנגדו, ואחרי שנים של מאבקים - היום (ד'), 1 בינואר 2020, תיכנס לתוקפה רפורמת סימון המזון, בגרסה מרוככת. הצרכנים ייתקלו במדבקות אדומות על גבי מוצרי מזון ומשקאות שמכילים כמויות גדולות של נתרן, שומן רווי או סוכר, ומוצרים בריאים יזכו למדבקה ירוקה.

השלב השני של הרפורמה, שייכנס לתוקף בעוד שנה בדיוק (ינואר 2021), ילך עוד צעד אחד ויפחית את ערכי הסף שיחייבו סימון על מוצרים.

"מטרת סימון המזון לסייע לאזרחי ישראל לשמור על תזונה נכונה ומניעת השמנה, סוכרת ותחלואה. מהיום זה בידינו, ובכך נגביר את מודעות הציבור צורך בשינוי הרגלי תזונה, בייחוד לילדים", אמר שר הבריאות יעקב ליצמן.

אז אילו מוצרים יסומנו, והאם מדובר פה במהפכה? "גלובס" עושה סדר.

תמרור אזהרה: מה משמעותה של מדבקה אדומה?

מדבקה אדומה מסמלת חריגה מערכי הסף בשלושה רכיבים: סוכר, מלח (נתרן) ושומן רווי. אחרי לחצים שהפעילו יצרניות המזון, הוחלט להגדיר את ספי הכניסה לחובת הצמדת המדבקות בצורה מדורגת - וגם כדי להרגיל את החך של הצרכנים למוצרים שישתנו בעקבות הפחתה בערכים בהתאם.

החובה להצמיד מדבקה אדומה חלה על חריגה בכמויות במדדים: יותר מ-500 מ"ג נתרן, 13.5 גרם סוכר ו-5 גרם חומצות שומן רווי ב-100 גרם מוצק. הערכים ל-100 מ"ל מזון נוזלי הם מ־400 מ"ג נתרן, 5 גרם סוכרים ויותר מ-3 גרם חומצות שומן רווי.

בשלב ב', שייכנס לתוקף בינואר 2021, סף הסמל האדום יירד ל-400 מ"ג נתרן ב-100 גרם מזון מוצק ול-300 מ"ג ל-100 מ"ל מזון נוזלי; הסוכרים יירדו לסף של 10 ו-5 גרם בהתאמה; וחומצות השומן הרווי יירדו ל-4 ול-3 גרם בהתאמה. 

האם כל המוצרים שעל המדף יצטרכו להיות מסומנים?

החוק מתייחס למוצרים שמיוצרים אחרי 1 בינואר 2020. מוצרים שיוצרו לפני כן ושנכנסים לקטגוריית הסימון האדום, יוכלו להמשיך להימכר ללא הסימון עד שיפוג תוקפם. מבחינת משרד הבריאות, ההערכות הן שתוך חודשיים-שלושה כל השוק יישר קו עם הדרישות.

המדבקה הטובה: מה מסמל הסימון הירוק?

אור ירוק שמודיע כי המוצר עונה על המלצות התזונה העולמיות. המדבקה אמורה לעודד צרכנים להעדיף מוצרים אלה. הצמדת המדבקה הירוקה היא וולנטרית, אבל יש להניח כי היצרניות לא יפספסו את הפריבילגיה לסמן מוצר במדבקה ירוקה. ברשימה של המוצרים שזכאים לקבל את הסימון הירוק נמצאים מוצרי חלב (גבינות עד 5%), יוגורט, טופו, שמנים צמחיים, זרעים ואגוזים, ביצים, דגים, עופות ארוזים, פירות וירקות ועוד.

הקריטריון העיקרי להיכלל בקטגוריה הירוקה הוא התבססות על מזונות מהצומח והעדפה למזון לא מעובד, ורוב הסימונים האדומים יהיו על מזונות אולטרה מעובדים, אבל משרד הבריאות הוא בגישה של "לא אומרים אל תיגע במוצר מעובד, אלא לאכול במידה". טחינה, למשל, היא יחסית מוצר בריא, והיא יכולה להיות מסומנת על תוספת מלח, ומצד שני היא יכולה גם לקבל מדבקה ירוקה.

אילו מוצרים פטורים?

תוספי תזונה, תרכובות מזון לתינוקות עד גיל שנה, אריזות קטנות ומזון שמורכב מרכיב אחד בלבד (למשל פירות, שמן זית). פטורים מסימון גם אגוזים שמגיעים כמוצר בודד באריזה אחת, אולם אם הם מגיעים בתערובת של כמה סוגים, הם עשויים לקבל את הסימון האדום.

הסימון האדום חל רק על מוצרים ארוזים שיש עליהם טבלה של ערכים, ולכן לא כולל את המוצרים שנמכרים במעדנייה או בתפזורת: בורקסים, רוגלך, סוכריות ושוקולדים, נקניק וגבינות, שנמכרים ללא אריזה. 

האם הסימון על מוצרי המזון נהוג במדינות נוספות?

משרד הבריאות נשען על המלצות ארגון הבריאות העולמי, שממליץ על סמלים שיפוטיים בחזית האריזה כחלק ממהלכים מקיפים לקידום תזונה בריאה. לפי נתוני המשרד, יותר מ-42 מדינות תמכו בפיתוח הרעיון של סימול מוצרים, חלקן התחילו עוד במאה הקודמת: שבדיה, סלובקיה וסינגפור. הרשימה כוללת גם את צרפת, אוסטרליה, בריטניה, קרואטיה, דרום קוריאה וצ'ילה - שעל בסיס המודל שלה פותחה הרפורמה בישראל.

ממצאי הנעשה בצ'ילה משמשים כדוגמה שדרכה כל צד מושך לכיוונו. בכתבה שפרסמה שני מוזס ב"גלובס" באוגוסט האחרון הובאה צ'ילה כדוגמה לטענות שהשמיעו יצרני המזון במסגרת המאבק נגד הרפורמה. איגוד המזון והמשקאות הצ'יליאני עלה בקמפיין דיגיטלי שמשתתפים בו שחקנים וידוענים כדי לתקוף את הרגולציה החדשה, שאינה מידתית ואינה חד-ערכית, על סוגי המוצרים. משרד הבריאות מצידו מציג נתונים המצביעים על עלייה במודעות לתכולת המזון דרך סקר שנערך בצ'ילה ב-2017 בקרב אמהות ובני נוער והצביע על הפחתה ניכרת בצריכת מוצרים "אדומים", בהם עוגיות (69%), משקאות (27%), צ'יפס (17%) ועוד.

האם ההכרזה השפיעה על היצרניות?

יצרניות שונות כבר שינו הרכב של מוצרים בהתאם לערכי הסף. לפני כחודש חשפה אסם כי כ-300 ממוצריה עברו שינוי, ולפי החברה "רק" 25% ממוצריה יקבלו סימון אדום - ברשימה הזו לא נכללים, באופן מפתיע למדי, חטיפים כמו במבה, ביסלי ואפרופו. בייגלה, מנגד, שנחשב כחטיף טוב (יחסית), יזכה לסימון אדום גם אחרי הפחתה של 15% משיעור הנתרן בתכולתו. כך גם דגני הבוקר, שנהנו לאורך השנים מדימוי של מזון בריא למדי.

האתגר שבגינו חולקה הרפורמה לשתי פעימות היא הטעם של הצרכנים, שהורגלו לאהוב מזון מלוח ויידרשו לוותר על הטעם בהדרגה. בקטגוריות שונות אסם תציג שתי גרסאות לבחירת הצרכנים, עם שיעורי נתרן משתנים.

הסנקציות ליצרנים או יבואנים כוללות קנסות כספיים שמשרד הבריאות רשאי להטיל עליהם, לרבות הורדת מוצרים מהמדפים. צרכנים יוכלו להגיש תביעות ייצוגיות נגד המפרות.

האם גם מוצרים שנמכרים אונליין יוצגו עם סימון?

בסעיף הזה נכנסה לתמונה הרשות להגנת הצרכן: החוק התייחס ליצרנים וליבואנים שעליהם חלה החובה להצמיד מדבקות למוצר, אבל לא מתייחס לשיווק מקוון. מכתב שהפיץ עו"ד מיכאל אטלן, ראש הרשות להגנת הצרכן, נוגע לפירצה הזו. גישת הרשות היא שהסימון התזונתי מהווה מידע חיוני לצרכן, והוא חייב להיות מוצג בתמונת המוצרים שנמכרים אונליין בדומה למדפי החנויות, אלא שלטובת ההיערכות, הרשות העניקה לקמעונאים שמוכרים באונליין "גרייס" של חצי שנה להחלפת תמונות המוצרים. הגרייס הזה לא חל על מוצרים של המותג הפרטי.

האם הצרכן ירוויח מהמהלך?

מי שאמור להיות המרוויח הגדול הוא הצרכן, שיקבל מידע על איכות המזון שהוא צורך. הבעיה היא שישנם מוצרים שמסומנים "בעל-כורחם", דוגמת טחינה, שנחשבת למוצר בריא אולם מסומנת עקב שיעור המלח; או קוטג', שזכה למדבקה האדומה אף שהוא לא נחשב למזון מזיק כמו חטיף. מנגד, חטיפים כמו במבה ואפרופו דווקא לא יסומנו, וכמוהם גם מילקי רגיל.

לצרכן הנבון כדאי להתייחס לסימונים כאל התוויה כללית, אבל עדיין להקפיד לקרוא את הרכיבים ולהבין בדיוק מה יש במוצר.

ומה המדינה תרוויח?

הנתונים של משרד הבריאות על שכיחות ההשמנה בקרב בני נוער (17.4% מתלמידי כיתות ז' מוגדרים כבעלי משקף עודף ו-12.9% מוגדרים כבעלי השמנת יתר) ונתוני הלוקים במחלת הסוכרת, ששיעורם כמעט 10% מהאוכלוסייה, הם גורם סיכון למחלות, שעלותם הכלכלית גבוהה למדינה. נתון אחר מלמד כי כ-43% מבני הנוער בישראל צורכים באופן יומי משקאות ממותקים.

משרד הבריאות צופה כי רפורמת המזון תביא לירידה של 30% בצריכת סוכר, נתרן ושומן רווי, ובכך תימנע תמותה של כ-2,200 אנשים בשנה, וייחסכו כ-600 מיליון שקל בהוצאות מערכת הבריאות. בתרחיש השמרני יותר מדובר על הפחתה של 20% בצריכה, הימנעות מ-16.3 אלף מקרי מוות וחיסכון של 4.5 מיליארד שקל על פני עשור - 1,630 איש בשנה בממוצע ו-450 מיליון שקל בשנה.

"צר לי כי במקום להיענות להזמנתנו להיות שותף לתהליך קבלת ההחלטה, בחרת לתקוף אותה, תוך הצגת מצג מטעה כאילו לא הוזמנת להשתתף בדיון ובהחלטה בנושא, וכאילו היה דיון פרסונלי בפנסיה של עו"ד שי ניצן... לא אוכל להשלים עם התנהלות שבה במקום להיענות להזמנתנו לשיתוף-פעולה, אתם מנסים לכפות את דעתכם החד-צדדית, לפעמים תוך נטילת סמכויות לא לכם" - כך כתב היום (ג') נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ', בתגובה לביקורת שהטיח כלפיו הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי בר-נתן, בטענה כי הוא מקדם שינוי נוהל פרסונלי לטובת פרקליט המדינה היוצא, עו"ד שי ניצן.

השבוע נחשפה בתקשורת מחלוקת בין הנציב לבר-נתן על רקע שינוי נוהל בנוגע לרמת השכר שתקבע את גובה הפנסיה התקציבית של הפורשים משירות המדינה. לטענת בר-נתן, שינוי הנוהל נבע מבקשתו של פרקליט המדינה היוצא, עו"ד שי ניצן, ובמסגרת השינוי נקבע כי רמת השכר שתקבע את גובה הפנסיה התקציבית של ניצן תהיה זו שתתעדכן ב-1 בינואר 2020. זאת על אף שהוא סיים את עבודתו כפרקליט המדינה שבועיים קודם לכן, ב-16 בדצמבר. ב-1 בינואר יתבצע עדכון שכר לשופטים, אליו צמוד שכרו של ניצן. מאחר שניצן סיים את תפקידו לפני כן, הוא לא היה אמור לכאורה ליהנות מהעלייה בשכר.

בנציבות שירות המדינה קיים נוהל שמאפשר למנכ"לים של משרדי ממשלה ובכירים נוספים ששכרם צמוד לשכר מנכ"לים, לנצל את ימי החופשה שלהם ולהאריך את כהונתם באופן מלאכותי. על-פי הפרסומים השבוע, מדובר בנוהל שתקף רק למנכ"לים, אך ניצן פנה לנציבות וביקש כי הנוהל ישונה כך שיכלול בכירים נוספים. הנציבות קיבלה את בקשתו. על-פי הפרסומים, התוספת לפנסיה התקציבית עשויה להגיע למאות אלפי שקלים.

בתגובה לכך שיגר בר-נתן מכתב להרשקוביץ', במסגרתו תקף את המניעים שעמדו בבסיס ההחלטה. "השבוע הופתענו לגלות כי ללא תיאום איתנו וללא שום הודעה מוקדמת, הוצאתם את החוזר אשר מרחיב את אוכלוסיית הזכאים ויוצר עלות משמעותית למדינה", נכתב במכתב ששלח הממונה על השכר לנציב שירות המדינה. "שינוי מדיניות מסוג זה אינו הולם את התקופה ואת המצב בו אנו נמצאים, הן מבחינה תקציבית והן מבחינה מהותית".

בר-נתן סיכם כי "לא ברור המהלך החפוז שנעשה פה עוד בטרם הנושא לובן עד תום. בנסיבות הקיימות אף עולה החשש שהשינוי נעשה בעת הזאת מטעמים פרסונליים".

הרשקוביץ' לא נותר חייב. במכתב חריף מאוד ששיגר הרשקוביץ' לבר-נתן משיב הרשקוביץ' אש, וטוען כי פעם אחר פעם בוחר בר-נתן לעוות את המציאות בכל הקשור ליחסים בין שני הגופים.

"הצטערתי מאד לקבל את מכתבך שבסמך, מכתב החוטא לאמת", כותב הרשקוביץ' לבר-נתן ומוסיף: "כידוע לך וכדרכי מאז ומתמיד, אני שמח לשתף אתכם בדיונים בסוגיות, שאף שהן בסמכותה הבלעדית של הנציבות, יש לכם עניין בהן. סוגיה כזאת הייתה שאלת השימוש של חופשה צבורה לבכירים ראשי מערכות גדולות שאינם מוקבלי מנכ"ל. השאלה הייתה מונחת לפתחה של נציבות שירות המדינה מזה שנים רבות, ולאחרונה היה עלינו להידרש לה לקראת פרישתו של פרקליט המדינה, כמענה לבקשת הגברת ירדנה תורג'מן-סרור, סמנכ"לית בכירה לניהול ההון האנושי במשרד המשפטים, וברקע פניות נוספות בנושא זה.

"בהתאם לדרכי לשתף אתכם, שוחחתי איתך טלפונית על כך. בשיחה זאת הודעתי לך כי אני מתעתד לקיים דיון עקרוני במדיניות, ובהתאם ב-8.12.19 זומן דיון בנושא בהשתתפותך. מסיבות השמורות עמך הודעת לנו כי לא תשתתף בדיון. ההחלטה שהתקבלה מבוססת על עבודת מטה מסודרת והמלצה של כל הגורמים המקצועיים בנציבות שירות המדינה שהציפו בפניי את הצורך לתקן את העיוות. לכן, אין לי אלא לדחות על הסף את בקשתך כעת שלא להחיל את המדיניות, לאחר שהתקבלה ההחלטה ופורסמה. אם הייתה לך הסתייגות כאמור לעיל, יכולת להציגה בישיבה שאליה זומנת בטרם מעשה".

עוד כתב הרשקוביץ' לבר-נתן: "צר לי כי במקום להיענות להזמנתנו להיות שותף לתהליך קבלת ההחלטה, בחרת לתקוף אותה, תוך הצגת מצג מטעה כאילו לא הוזמנת להשתתף בדיון ובהחלטה בנושא, וכאילו היה דיון פרסונלי בפנסיה של עו"ד שי ניצן".

הרשקוביץ' אף פורש את העובדות והרקע שעמדו בבסיס ההחלטה, וחושף כי מדובר בדיון המתנהל מזה תקופה ארוכה, ולא דיון שהחל על רקע בקשתו של ניצן, כפי שנטען: "לגופו של העניין עצמו, אזכירך כי מדובר במדיניות שנקבעה בדיון משותף עוד בשנת 2015 על-ידי שר האוצר דאז ועל דעת מנכ"ל משרד האוצר, לפיו מנכ"לים ומוקבליהם יהיו זכאים לנצל בעין עד 3 חודשים מתוך ימי החופשה הצבורה העומדת לזכותם, בעת סיום העסקתם בשירות המדינה. כל אשר נעשה כעת, הוא להחיל את אותה הזכאות האמורה, שנכנסה לתוקף בעקבות תיקון תקשי"ר מלפני יותר מ-10 שנים, ואשר נהנו ממנה במהלך השנים עשרות רבות של בכירים, כולל ממונים על השכר שקדמו לך (ואשר יחול גם עליך, כמוקבל מנכ"ל, בעת סיום כהונתך), על עוד כ-20 ממלאי משרות בכירות דומות בלבד".

הרשקוביץ' ממשיך וכותב: "זאת ועוד: בניגוד לאמור במכתבך, החלטתנו אינה נוגעת כלל בשכרם או בזכויות הפנסיה של הפורשים, ולשינוי עצמו שהודענו עליו לאחרונה אין כמעט עלות תקציבית, שהרי מדובר אך ורק בשאלת שימוש של עובדים בימי חופשה צבורים שהם בגדר זכויות אישיות קיימות, והרי לולא הרחבת האפשרות לנצלן בעין היו ממילא נתונות לפדיון מלא. בנושא זה אני מאמין שלא חידשתי לך דבר, וחבל מאוד שבחרת להתעלם מנקודה זו ולהציג את הדברים בצורה לא אמתית ומטעה".

אך הרשקוביץ' לא מסתפק בכך ותוקף את בר-נתן על התנהלותו במקרים נוספים מול הנציבות, בהם ניסה - לטענת הנציב - לכפות את דעתו על נציבות שירות המדינה, ללא הידברות. "נושא זה מצטרף לעניין אחר בו הגדלת עשות - שאלת תגמול עובדי המדינה אשר נשמעו להוראות פיקוד העורף שלא להגיע לעבודה ביום מבצע 'חגורה שחורה'. סיכמנו כי נגבש מדיניות מוסכמת בנושא. לתדהמתנו, בחרת להגיע להחלטה חד-צדדית הפוגעת בעובדי המדינה ללא הצדקה. טרחתם גם להפיץ את החלטתכם לתקשורת ולגופי המשק השונים באופן לא פורמלי. הבהרתי לך מספר פעמים כי החלטתך אינה תקפה לגבי עובדי המדינה, וכי אם תפרסמו אותה, הרי שאפרסם מיידית את החלטתי הקובעת ביחס לעובדי המדינה".

הרשקוביץ' מבהיר במכתב, כאמור, כי לא יקבל התנהלות זו, במסגרתה בר-נתן מנסה לכפות את דעתו על הנציבות.

רגעים לפני הדיון בבג"ץ, בעתירה המבקשת להבהיר כי אין לראש הממשלה בנימין נתניהו זכות לקבל את המנדט מהנשיא להרכיב את הממשלה הבאה, התייצבו מפגיני ימין מחוץ לבניין בית המשפט בירושלים כדי למחות נגד מה שהם מכנים "גניבת הדמוקרטיה על-ידי בית המשפט העליון".

עם זאת, האווירה בתוך האולם הייתה נינוחה למדי בהתחשב במשמעות החוקתית הדרמטית העומדת על הפרק. אל הדיון התייצבו עשרות עותרים בעלי שם ומעמד, כגון כרמי גילון, פרופ' דוד הראל, יהושע סובול ופרופ' עוזי ארד, שיוצגו על-ידי עו"ד דפנה הולץ-לכנר.

בפתח הדיון הבהירה נשיאת העליון, השופטת אסתר חיות, כי בכוונת השופטים לעסוק אך ורק בשאלה המקדמית - האם היועמ"ש ובג"ץ אמורים בכלל לעסוק בשאלה המהותית, או שמא יש לדחות את העתירה על הסף.

שלושת השופטים - הנשיאה חיות, עוזי פוגלמן וחנן מלצר - הרבו לאתגר את טיעוני העותרים כי מדובר בעתירה מוקדמת המבקשת את פסיקת בית המשפט בנוגע להטלת הרכבת הממשלה על נתניהו, עוד לפני שנתניהו קיבל את המנדט לכך.

לטענת השופט פולגמן, בג"ץ מעולם לא פסק נגד החלטה שלטונית שטרם באה לעולם. "יש דוגמה לגברתי שבית משפט זה ב-70 שנותיו עשה 'פרה-רולינג' לפני הפעלת סמכות? גברתי רוצה שנקדים את שיקול-הדעת", שאל את עו"ד הולץ-לכנר. פוגלמן הוסיף כי לכאורה צריך קודם לאפשר לבעל הסמכות להחליט, ואחר-כך להעלות את הטענות נגד ההחלטה.

הנשיאה חיות אמרה כי אנחנו עדיין לא יודעים מה תוצאות הבחירות. "לאחר הבחירות, הסמכות עוברת לנשיא המדינה, והוא אחרי התייעצות מחליט על מי הסיכויים של חבר כנסת להרכיב ממשלה. יש שם צומת, שאז הנשיא יטיל את סמכותו. השאלה, למה עכשיו ולא בצומת הבא? זו השאלה שהצבנו לפתחכם. עד עכשיו לא שמעתי תשובה".

במהלך הדיון, האמירה שתפסה את מרב תשומת-הלב הייתה זו שנאמרה על-ידי השופט מלצר. כאשר עו"ד אבי הלוי מטעם הליכוד טען כי אסור לבית המשפט להתערב בשיקול-הדעת של נשיא המדינה, שצריך לייצג את רצון העם, הבהיר לו השופט מלצר: "לנשיא יש שיקול-דעת רחב, והוא רשאי לעשות כפי מיטב הבנתו ולהטיל על מי שהוא רוצה, לפי הבנתו". השופט מלצר הבהיר כי הנשיא רשאי לשקול את סוגיית כתבי האישום של נתניהו כאשר הוא מחליט להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.

במהלך הדיון היה רגע אחד שבו ניכר כי הנשיאה חיות יוצאת משלוותה. היה זה כאשר עו"ד הלוי מטעם הליכוד אמר כי אף אם יינתן פסק דין נגד נתניהו, המחוקק יכול לעקוף את פסק הדין. על כך הגיבה הנשיאה: "יש כל מיני סימולציות שאתם עושים ליום פקודה. אדוני מעלה טענות ללב העניין - ואיך אפשר, אם תתקבל החלטה כזו, לעקוף אותה. אני לא בטוחה שזה טיעון ראוי". לדבריה, "את התכסיסים האלה תשאיר כעצות למי שאתה מייצג, ולא לשופטים". 

הדיון בבג"ץ הסתיים ללא החלטה, שתינתן בהמשך. 

הזירה הפוליטית: אחרי בג"ץ מגיע שלב הגשת בקשת החסינות | טל שניידר

אחרי הדיון בבג"ץ, לראש הממשלה בנימין נתניהו נותרו כ-24 שעות להגיש באופן רשמי את בקשת החסינות שלו. הבקשה, שאמורה להיות מוגשת ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, לא תקודם בשלב הזה לדיון מהותי, מאחר שוועדת הכנסת האמורה לדון בבקשה זו - לא קיימת מזה שנה. 

לפי חוות-דעת של היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, בהינתן קיומו של רוב פוליטי ורצון פוליטי של מרבית חברי הכנסת, מותר להקים את ועדת הכנסת. 

מה הסיכוי להקמת ועדת הכנסת שתדון בבקשת החסינות? לשון המאזניים, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, אמר כי נתניהו צריך לנהל את משפטו בבית המשפט, אך סייג והוסיף כי לא יצביע בעד הקמת ועדת הכנסת. 

בכחול לבן טוענים בכל החודשים האחרונים כי יש להקים את ועדת הכנסת, וכי דינו של נתניהו צריך להיות ככל האדם שניצב בפני הדין. כלומר, אין לעכב את ההליכים המשפטיים רק בשל העובדה שמדובר בראש ממשלה. ח"כ אבי ניסנקורן, יו"ר סיעת כחול לבן, אמר במספר הזדמנויות כי הוא שואף להקים את ועדת הכנסת כדי לקיים את דיון החסינות, אולם טען כי ישראל ביתנו מהווים חסם מאחר שאינם מוכנים להצביע בעד הקמת הוועדה. 

ניסנקורן, העומד כיום בראש הוועדה המסדרת - המהווה את התחליף הזמני לוועדת הכנסת - מתכוון לקיים השבוע דיון בנוכחות כל חברי הכנסת החברים בוועדה המסדרת ואף בנוכחות הייעוץ המשפטי של הכנסת בנוגע לשאלה זו בדיוק: מדוע לא מקימים את ועדת הכנסת. 

 *** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות. 

המציאות מכופפת את החלום, והשאיפה הישראלית לגור בווילה עם גינה נאלצת להתפוגג בהדרגה - בשנים האחרונות נרשמו פחות ופחות התחלות בנייה של יחידות דיור (יחידות דיור) צמודות קרקע.

ניתוח נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בנוגע להתחלות בנייה של יחידות דיור צמודות קרקע, מעלה כי במהלך העשור האחרון חלה צניחה בבנייה שלהן בישראל.

כך לדוגמה, ב-2010 החלה בנייתן של 15,582 יחידות דיור צמודות קרקע (מוגדרות כדירות בנות 1-2 קומות), שהיוו שיעור גדול של כ-40% מהתחלות הבנייה. לעומת זאת, ב-2018 החלה בנייתן של 10,610 יחידות דיור צמודות קרקע שהיוו רק 23% מהתחלות הבנייה.

במחצית הראשונה של 2019 החלה בנייתן של 5,990 יחידות דיור צמודות קרקע שהיוו 26% מהתחלות הבנייה. אמנם מדובר בעלייה קלה לעומת 2018, אך לא במשהו שנראה כהיפוך מגמה.

אחת הסיבות לירידה בהתחלות הבנייה של צמודי קרקע היא ירידה בשיווקי קרקעות לבניית בתים פרטיים על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). גם מנכ"לית מינהל התכנון דלית זילבר הזהירה בכמה פורומים, שאם תוגש לה תוכנית הרחבה של יישוב כפרי, שכוללת יחידות דיור צמודות קרקע - היא תגלגל אותה מכל המדרגות.

הסיבה המרכזית לסירובם של גופי התכנון לאשר בתים צמודי קרקע היא הרצון להגדיל את הצפיפות ולשמור על שטחים פתוחים, לצד הקושי לספק תשתיות הולמות (תחבורה, חינוך, בריאות, תרבות) לאוכלוסייה שמפוזרת ביישובים קטנים ומרוחקים.

המחדלים העצומים בתחום הקמת תשתיות התחבורה בישראל ממררים כבר עתה את חייהם של מי שצריכים להגיע למרכז הארץ מהאזורים הכפריים, שבהם רוב הבתים צמודי הקרקע.

לדברי עפרה חדד, סמנכ"לית ומבעלי חברת הבנייה יורו ישראל, "בשנים האחרונות המדינה כמעט ולא משווקת קרקעות לבניית יחידות דיור צמודות קרקע בשכונות חדשות, ולקבלנים שרוצים לבנות היום בתים צמודי קרקע אין כמעט אפשרות לרכוש קרקע מהמדינה".

חדד צודקת: בדיקה באתר רמ"י מעלה כי מתחילת השנה פורסמו כ-66 מכרזים לבניית יחידות דיור צמודות קרקע בסך-הכול ושווקו כ-400 מגרשים, רובם לאנשים פרטיים במסגרת "בנה ביתך". כתוצאה מכך יש לצפות, שגם בשנים הקרובות נמשיך לראות את מגמת הירידה בהקמת יחידות דיור צמודות קרקע.

אבל למרות מגמת הירידה בבנייה צמודת קרקע והרצון לעבור לבנייה רוויה - צריך לזכור שכרבע מכלל התחלות הבנייה בישראל הן עדיין של בתים פרטיים.

תור לרכישת מגרשים לווילות בקיסריה

מטבע הדברים, רוב התחלות הבנייה של בתים צמודי קרקע בעשור האחרון, כ-50 אלף יחידות דיור, היו בצפון הארץ, שם היישובים הכפריים הם חלק ניכר מכלל היישובים. במקום השני נמצא מחוז המרכז הגדול, שגם בו מספר היישובים הכפריים גדול ובמקום השלישי אזור הדרום - פריפריה נוספת עם יישובים כפריים רבים. אחריהם מגיעים אזורי חיפה, יהודה ושומרון ותל אביב.

העיר הבולטת ביותר מבחינת התחלות בנייה של בתים צמודי קרקע היא שלא במפתיע רהט - העיר הבדואית הגדולה בארץ.

מה שמפתיע הוא שבמקום השני נמצאת ירושלים. בעשור האחרון הוקמו בעיר לא מעט יחידות דיור צמודות קרקע, רובם קוטג'ים, בשכונות כמו פסגת זאב, רמת שלמה ועוד. אחריה מגיעה ראשון לציון שבה הוקמו בתים צמודי קרקע בנחלת יהודה ובמערב העיר. אחריהן נמצאות העיר סחנין והמועצה המקומית פרדס חנה-כרכור.

איך זה שעדיין משווקים מגרשים לבניית בתים גם במרכז, אפילו בשכונת אפקה בתל אביב, כשהמטרה המוצהרת היא לצופף את הבנייה, ובמיוחד באזור המרכז? התשובה היא שמדובר בתוכניות ישנות, והן אפילו לא האחרונות: יש במקומות שונים במרכז עוד מגרשים לבניית וילות שמבוססים על תב"עות ישנות, למשל בארסוף, בשכונת אפקה בתל אביב, בשכונת דניה בחיפה, ועוד.

האם הישראלים מוותרים על חלום הבית הפרטי עם גינה, בגלל המחיר הגבוה ועלויות התחזוקה השוטפת, שגבוהות מאלה של דירה?

חדד: "אנחנו מאמינים שלמוצר הזה יש ביקוש גבוה, והחלטנו לרכוש קרקע לבניית בתים צמודי קרקע מהקרן לפיתוח קיסריה. זכינו במכרז לבניית 91 קוטג'ים בשכונת אור ים באור עקיבא, שכרגע ממתינים להיתרי בנייה. כיום אנחנו משווקים שלושה טיפוסים של קוטג'ים בני שישה חדרים, בשטח בנוי של 165-180 מ"ר עם גינה בשטח של 30-100 מ"ר, החל מ-2.69 מיליון שקל".

אם חוצים את כביש החוף ליישוב השכן, קיסריה, ניתן לראות עדויות נוספות לגישתה של חדד. לפני ארבעה חודשים הוצעו למכירה במקום 35 מגרשים של 300 מ"ר לבנייה עצמית של וילות, במתחם גולף בוטיק במחירים שנעו בין 1.8 מיליון שקל ל-2.2 מיליון שקל למגרש. לילה לפני שהחלה המכירה החלו אנשים לעמוד בתור כדי להבטיח את מקומם. מגרשים נוספים ביישוב מוצעים כיום למכירה ב-2.5 מיליון שקל.

קרקעות הקיבוצים עוברות לבנייה לגובה

אחד ממקורות הקרקע העיקריים לבניית יחידות דיור צמודות קרקע היו הקיבוצים והמושבים. לפני 20 שנה, הקרקעות הללו הופשרו לצורכי הרחבות יישוביות, שהן בעצם שכונות וילות חדשות.

היום זה חלום רחוק: קרקעות שמסומנות להפשרה, משתתפות בהליכי "השבה", שבאמצעותן הקרקעות מושבות למדינה, בעבור פיצויים שניתנים לחקלאים המשיבים. לאחר מכן הן מוצמדות ליישוב עירוני סמוך, ומתוכננות באמצעות הוותמ"ל או ועדה מחוזית, לבנייה רוויה.

עם זאת, יש כמה מקרים יוצאי דופן. אחד מהם הוא קיבוץ קריית ענבים שבהרי יהודה, שהחל בתהליך של "התחדשות קיבוצית" שבאמצעותה התקשר עם היזם ראובן אלה לביצוע פרויקט מקיף של הריסת מבנים ישנים, לרבות בתי מגורים ומבני ציבור ישנים, שבמקומם ייבנו 300 יחידות דיור חדשות הכוללות צמודי קרקע ומבנים גג-גן ועוד כ-50 בתי מגורים ומבני ציבור חדשים שייבנו לטובת הקיבוץ.

הבתים החדשים יתווספו לכ-105 בתי אב קיימים ובסך-הכול בתום הקמת הפרויקט, קיבוץ קריית ענבים יכלול כ-400 משפחות. בניגוד להרחבות מהדור הישן, הרוכשים בפרויקט החדש ייהנו מכל הזכויות להן זכאים חברי הקיבוץ הוותיקים וייחשבו כחברי קיבוץ לכל דבר ועניין. "עיקר הרוכשים בפרויקט הם משפחות צעירות שמבקשות חינוך טוב לילדים וחיי קהילה", אומר אלה.

עלות בית בפרויקט קריית ענבים תנוע בין 3.22 מיליון שקל לדירת גן לכ-4.7 מיליון שקל לווילה גדולה. שטחם של צמודי הקרקע נע בין כ-165 מ"ר ועד כ-195 מ"ר על פני מפלס אחד או שניים בתוספת גינה בשטח של כ-200 מ"ר.

אלה אומר כי התהליך הזה דומה בנוסחה שלו להתחדשות עירונית, אבל אין הרבה קופצים על הרעיון הזה, אולי משום שהוא לא פשוט ליישום.

האם הקמת מגדלים שאולי עונה בצורה טובה על צורכי הדיור, גם מספקת מענה לצרכים של איכות חיים? כבר עתה ברור שהתשובה היא לא שחור-לבן.

העובדה שיש אנשים שעוברים מערי המרכז שבהן יש "עירוניות" כמו שנדרש בספר ו"צפיפות" כמו שתובעים המתכננים, ליישובים קטנים ומרוחקים, מעידה שלמרות הכל צמודי קרקע הם מוצר שלא אבד עליו הכלח, ושלא עבור כולם נגוז החלום לעבור לגור בו. 

"בית בעלות כוללת של 800 אלף שקל בלבד"

דווקא באזור עוטף עזה מוכה הטילים, בתים צמודי קרקע תופסים תאוצה.

סמנכ"לית משרד הבינוי והשיכון ומנהלת המינהל לענייני הכפר, אסנת קמחי, אומרת כי המינהל פיתח "ארגז כלים" לעידוד מעבר של משפחות לאזורים כפריים בפריפריה. המשפחות הללו מקבלות סבסוד עלויות פיתוח של מגרשים, שיכולים להגיע לעד ל-70%. "בעקבות מבצע צוק איתן, התקבלה החלטת ממשלה שנועדה לחזק את יישובי עוטף עזה שבמסגרתה היישובים קיבלו מגרשים במחיר אפס. כלומר סבסדנו להם את כל עלות הפיתוח עד לתקרה של 180 אלף שקל. כלומר האיש היה צריך להגיע לבנות את ביתו".

התוצאה לא איחרה להגיע. מרטין סיאורנו, בעל משרד "משקים בנגב", משווק מגרשים ובתים פרטיים מדווח על זינוק בביקושים למגרשים באזור שמסומן כיום כאחד המסוכנים ביותר בארץ. "יש לבחירתך מספר דגמים של בתים, ובסיכומו של דבר אתה יכול לבנות בית בעלות כוללת של 800-840 אלף שקל", הוא מספר.

בשלומית, יישוב קהילתי בחבל אשכול שמיועד לאוכלוסייה דתית לאומית, הוצעו למכירה 60 מגרשים בשלב א' שנמכרו כולם; אבשלום, שנמצא 2 ק"מ משם, מיועד לציבור החילוני ושם 23 מתוך 50 מגרשים שווקו בתוך כשנה.

גם בקיבוצי עוטף עזה, כמו סופה וכיסופים יש שיווקי מגרשים; אי אפשר לדבר על התנפלות בקצב המקובל במרכז הארץ, אבל לאור המצב המתמשך לאורך הגבול, קצב מכירות של עשרות בודדות של מגרשים בשנה, נחשב למכובד ביותר.

ומי מגיע לאזור העוטף? "מי שמגיע הן משפחות צעירות מאזור המרכז. שאלנו את אחת המתיישבות החדשות, 'מה מביא אתכם לכפר עזה, עם כל הטילים?' והיא ענתה, שהיא גידלה את הילדים בפתח תקווה ולא נתנה להם לרדת לרחוב עם אופניים. לגבי הטילים היא ענתה, שנכון שיש יומיים בחודש צבע אדום, אבל בשאר החודש הילדים מסתובבים בחוץ לבד, והיא לא דואגת".

קמחי מציינת גם את חיזוקה של שדרות כגורם משמעותי לחיזוק ההתיישבות הכפרית בעוטף עזה. "שדרות עצמה התחזקה לאחר שקלטה המון משפחות צעירות. תושבי הכפרים מסביב עושים קניות בשדרות, באים לקולנוע שם, יש תיאטרון וחוגים. זו עיר המטרופולין שלהם וזה דגם של כיצד עיר מרכזית ויישובים כפריים מחזקים אחד את השני", היא אומרת.

קמחי מספרת על ביקורת שמוטחת מדי פעם בפרויקט הזה, עקב בנייה בזבזנית קרקע לכאורה, ואולם היא מגיבה בפשטות, שבשום דרך אחרת לא ניתן להביא למקומות כאלה מתיישבים חדשים. 

לא בפעם הראשונה, כיכבה השבוע המימד החמישי בהודעה של הליכוד נגד יו"ר כחול לבן בני גנץ. לא בפעם הראשונה, הפרטים היו מנופחים. הרקע היה סרטון שפרסם גנץ בעקבות הפריימריז בליכוד. "כפי שזה נראה", הוא אמר, "את הליכוד ימשיך להוביל הנאשם נתניהו, שמוביל את ישראל בדרך השחיתות". בליכוד השיבו בהודעה הבאה, שפורסמה ב-ynet: "כמה צבוע שמי שמתנהלת נגדו חקירה על שלקח ללא מכרז 50 מיליון שקל מכספי המדינה עבור החברה הכושלת שלו, המימד החמישי, שמתוכם שלשל לכיסו 4 מיליון שקל, מטיף לניקיון-כפיים".

"פרשת המימד החמישי" נחשפה בדוח מבקר המדינה ממרץ 2019. בדוח נמתחה ביקורת על ההתקשרות בין המשטרה ובין חברת הסייבר, שגנץ היה בשעתו היו"ר שלה. בליכוד מעלים שלוש טענות: (א) נגד גנץ מתנהלת כעת חקירה בנושא; (ב) החברה קיבלה מהמשטרה 50 מיליון שקל; (ג) גנץ נטל לעצמו 4 מיליון שקל מהעסקה. נעשה סדר:

המבקר מצא כי חברת המימד החמישי הציעה למשטרה לרכוש מערכת בפיתוחה. במשטרה הסכימו לערוך פיילוט, ללא מכרז, ושילמו לחברה 4 מיליון שקל. תחילה התכוונו להתחייב מראש שאם הפיילוט יצליח, ירכשו את המערכת ב-50 מיליון שקל, אך ועדת המכרזים התנגדה. בעקבות הפיילוט ביקשו במשטרה להרחיב את ההתקשרות, שוב ללא מכרז, אלא שאנשי האוצר סיכלו את התוכנית.

המבקר מתח ביקורת על המשטרה בכמה עניינים, ובהם עריכת הפיילוט ללא מכרז ומסירת נתונים מטעים לוועדת הפטור, שמקורם במימד החמישי. עם זאת, הוא לא הפנה את הממצאים ליועץ המשפטי לממשלה, כפי שהחוק מחייב אותו לעשות כשיש חשד לפלילים.

קצת אחרי פרסום הדוח דרשו הליכוד ועמותת לביא מהיועמ"ש לחקור את גנץ על "ניסיון לקחת במרמה 50 מיליון שקל". באוגוסט, אחרי שלא נפתחה חקירה, עתרה לביא לבג"ץ. בעקבות זאת הודיעה הפרקליטות כי באוקטובר קיבלה ממבקר המדינה "חומרים שישמשו אותה בבדיקת ההיבטים הפליליים של הפרשה". ממשרד המשפטים מסרו ל"משרוקית" כי הבדיקה נמשכת.

האם גנץ גזר קופון אישי מהעסקה עם המשטרה? מבקר המדינה, שאת ממצאיו בודקת הפרקליטות, לא טען זאת. ואומנם, הודעה קודמת של הליכוד, שפורסמה סמוך לפרסום דוח המבקר, הייתה מדויקת יותר: "החברה של גנץ גרמה למשטרה הפסד של 4 מיליון שקל, הפסד שהיה צומח ל-50 מיליון שקל לולא גנץ פשט את הרגל עוד קודם". כאן הסכומים נכונים, אבל הסיומת שגויה: גנץ לא פשט רגל; גם לא החברה, אף שהיא אומנם נסגרה.

■ בשורה התחתונה: דברי הליכוד לא נכונים ברובם. הפרקליטות בודקת את ממצאי המבקר בפרשת המימד החמישי, אך טרם החליטה לחקור. המבקר מצא כי החברה קיבלה 4 מיליון שקל, ולא טען כי גנץ נטל מהם לכיסו.

● תחקיר: אוריה בר-מאיר

ראש הממשלה בנימין נתניהו התכוון לכנס הערב (ב') עיתונאים ובשעה 20:00 בדיוק לתת הצהרה לתקשורת ובה הודעה על בקשת החסינות שלו מן הכנסת. אך אחרי המלצת עורכי דינו ומתוך רצון שלא להתריס בפני שופטי בית המשפט העליון מחר (ג') בבוקר, החליט נתניהו לבטל את ההצהרה ותחת זאת פרסם הערב קטע וידאו, בו אמר:

"יש מי שמנסים לגרור את בית המשפט העליון לתוך המגרש הפוליטי, כדי שיכפיש ויסכל משפטית את המועמדות שלי לראשות הממשלה. אני לא מעלה על דעתי שבית המשפט העליון של מדינת ישראל ייפול לתוך המלכודת הזאת. בדמוקרטיה מי שמחליט מי ינהיג את העם זה רק העם, ולא אף אחד אחר. כך תמיד היה, וכך תמיד יהיה". 

 

יש מי שמנסים לגרור את בית המשפט העליון לתוך המגרש הפוליטי, כדי שיכפיש ויסכל משפטית את המועמדות שלי לראשות הממשלה. אני לא מעלה על דעתי שבית המשפט העליון של מדינת ישראל ייפול לתוך המלכודת הזאת. בדמוקרטיה מי שמחליט מי ינהיג את העם זה רק העם, ולא אף אחד אחר. כך תמיד היה, וכך תמיד יהיה. pic.twitter.com/HsI6eQqAyz

- Benjamin Netanyahu (@netanyahu) December 30, 2019

בתוך כך, גם מפלגת כחול לבן אומרים הערב כי הם מתקדמים עם הצורך לכונן את ועדת הכנסת, והם אף העלו הערב סרטון פוליטי נוסף ובו האשימו את נתניהו שאצלו "החסינות לפני הכול". 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

שנת 2020 תיפתח השבוע בנימה כלכלית לא אופטימית. מעבר לפריצת יעד הגירעון שעומד כרגע על 3.7% מהתוצר, אף שהיעד שלו הוא 2.9% בלבד, מתקציב המדינה יגרעו עוד מאות מיליוני שקלים בעקבות סבב הבחירות השלישי ברצף בתוך כשנה. התוצאה - האוצר יצטרך למצוא "יש מאין" עוד עשרות מיליארדי שקלים שחסרים למדינה. 

עוד לפני שהחלה, עלולה השנה הקרובה להיות מוכתרת בתואר "השנה האבודה כלכלית" עבור רוב משרדי הממשלה, שיספגו קיצוצים משמעותיים ויאלצו לוותר - כך נראה - על מרבית ההבטחות שיופרחו לחלל בתקופת הבחירות. זאת, מאחר שמדובר בשנה המבוססת על "תקציב המשכי". כשאין ממשלה מתפקדת, ואין אפשרות להעביר תקציב, נכנסת לתוקף "תוכנית ב'" של המדינה - או בשם הרשמי שלה: "התקציב ההמשכי".

החל מ-1 בינואר תקציבו של כל משרד ממשלתי יהיה מבוסס על התקציב המקורי של השנה הנוכחית, ביחס של 1/12 מתקציב השנה הנוכחית או מהצעת התקציב לשנה הבאה, הנמוך מבין השניים. אז בשלושת החודשים הקרובים, המועמדים לכנסת יבטיחו שלל הבטחות - לתשתיות טובות יותר, לשירותי רווחה טובים יותר, לרמת חינוך גבוהה יותר ומה לא - שאת רובן הם לא יוכלו לקיים.

נראה כי לא משנה מי יקים את הממשלה הבאה, האתגר שלו ב-2020 יהיה להכניס כסף לקופת המדינה, והרבה. כאן, כמו תמיד, נכנסת לתמונה רשות המסים, שמהווה את מכונת הכסף של המדינה. הגירעון והקיפאון הפוליטי והחקיקתי הפכו את תפקידה הקלאסי של רשות המסים - למלא את קופת המדינה - למאתגר הרבה יותר.

בשנה החולפת מצאה את עצמה רשות המסים בסיטואציה שבה היא לא יכולה לקדם יוזמות חקיקה שעשויות היו להכניס כסף למדינה, ובמקביל, גם יוזמות שאינן דורשות חקיקה נתקעו בקנה, עקב אי-היציבות הפוליטית וחוסר היכולת של שר האוצר לקדם מהלכים משמעותיים באמת.

המצב הזה הופך את שנת 2020, שבה - כך ניתן לקוות - כבר תהיה ממשלה מכהנת וכנסת מתפקדת, ל"שנת מבחן", כששאלת מיליון הדולר איך תתמלא שוב קופת המדינה.

בשיחה עם "גלובס" מבקש מנהל רשות המסים ערן יעקב לענות על השאלה הזאת, ככל שניתן לפני שממונה שר האוצר הבא, ולעשות קצת סדר בתוכניות ובאתגרים של הרשות לעתיד הקרוב. "אחד האתגרים המשמעותיים שלנו בשנת 2020 יהיה איך למלא את הקופה הציבורית בלי לפגוע בעולם העסקי-כלכלי המתפתח, נוכח השינוי הגלובלי והצמיחה הלא גבוה בעולם", אומר יעקב. "אנחנו שואפים שלא להעלות מסים שיפגעו בצמיחה. אם נעלה מס חברות תהיה פגיעה קשה באטרקטיביות של מדינת ישראל, ובמניע של אנשים לעשות עסקים, וגם העלאת מס על היחידים עלולה להכביד על האזרחים".

אתם יכולים להימנע מהעלאת מס בשנת 2020, גם נוכח הגירעון הקיים?

"ניתן להימנע מהעלאת מסים שפוגעים בצמיחה, אך לבצע העלאות מס או ביטול פטורים במקומות הנדרשים. טיפול בפטורים ובפרצות מס זה הפתרון הנכון. למשל, הטלת מס על ירקות ופירות, מיסוי אפליקציות שמקבלות תשלום, אך לא ממוסות כאן, ויש עוד לא מעט רעיונות".

ההצעה להטיל מע"מ על ירקות ופירות היא לא הצעה חדשה. מדובר בהצעה שנמצאת על השולחן למעלה מעשור, וכל פעם עוברת סיכול ממוקד על-ידי פוליטיקאים וגורמים נוספים. המצדדים בה טוענים כי המשמעות הכלכלית המיידית שלה תהיה הכנסות של מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה, אך מעבר לכך היא בעיקר תסייע בטווח הארוך למאבק בהון השחור. הפטור ממע"מ על פירות וירקות יצר לכאורה מצב שבו חלק מהגורמים בשרשרת אספקת הירקות והפירות לא דיווחו לרשויות המס על הכנסתם. הטלת מע"מ תוביל לדיווח ולצמצום העלמות המס.

המתנגדים טוענים כי הטלת המע"מ תעלה את מחיר הירקות והפירות, תקטין את הצריכה של מוצר חיוני ובסיסי זה, ותיפגע בעיקר בשכבות החלשות. לאורך השנים פוליטיקאים התנגדו למהלך הזה, כאשר המניע כנראה היה אובדן נתח מצביעים יקר. נראה שגם השנה, הסיכוי שיוטל מס על פירות וירקות אינו גבוה.

בתקופה האחרונה מדבר יעקב גם לא מעט גם על השאיפה שלו לבטל את הפטור ממס על הכנסות מהשכרת דירות מגורים - כשההכנסה היא עד כ-5,000 שקל. גם הנושא הזה נמצא על השולחן מזה שנים, אך לא הצליח לעבור את המחוקק פעם אחר פעם.

כלכלת ה"חלטורה": איך גובים מס על טרמפ לעבודה

התוכנית הבאה של מנהל רשות המסים נוגעת לשווקים ולשירותים האלטרנטיביים שיש כיום. "אחד האתגרים שלנו בשנה הקרובה זה להסדיר את נושא מיסוי 'כלכלת החלטורה'", מסביר יעקב.

מדובר באתגר מיסויי הנובע מהתפתחותה של הכלכלה השיתופית והחדשנות הדיגיטלית. במקביל לכלכלה השיתופית התפתחה התופעה המכונה ברשות המסים "כלכלת החלטורות", שכוללת פעילויות בעלות גוון עסקי, שמניבות רווח, אך מבוצעות על-ידי אנשים פרטיים. מדובר בין היתר בשירותי הסעות למיניהם, כאשר אנשים פרטיים אוספים נוסעים בתשלום "על הדרך"; בשיעורים פרטיים; בהשכרת חניות פרטיות; בהשכרת רכבים פרטיים לפי שעות; במכירות של בגדים, מוצרים ושירותים שונים ברשתות החברתיות ועוד.

לדברי יעקב, "זו בעיה משמעותית שרשות המסים מתמודדת איתה, כאשר במסגרת התופעה הרבה אנשים הופכים להיות מועסקים על-ידי עצמם - הופכים לסוחרים peer-to-peer - נותנים שיעורים פרטיים, עושים שליחויות, הסעות מזדמנות ועוד. במקרים הללו אנחנו צריכים למצוא את הנוסחה לגבי איפה עובר התפר בין הפרטי לעסקי. למשל עולה השאלה מתי נסיעה משותפת היא עסקית, האם כשאני לוקח את השכן לעבודה זה בסדר ומה קורה כשאני אוסף אנשים זרים בדרך?".

יעקב אומר כי "בגלל נוחות העברת התשלומים וניהול השירותים בכלכלה הדיגיטלית יש הרבה אנשים ששוכחים שהם צריכים לשלם מס על ההכנסות הללו. למשל, אנשים שמוכרים שמלות ובגדים בפייסבוק או מקבלים תשלום בביט או בפייבוקס על שיעורים פרטיים, ושוכחים לדווח. זה שהמכירה או הזמנת השירות דיגיטליים והתשלום דיגיטלי לא אומר שלא צריך לשלם מס".

מיסוי החברות הרב לאומיות: האם נטפליקס צריכה לשלם מע"מ

הכלכלה הדיגיטלית מזמנת לרשות המסים לא מעט אתגרים לקראת השנה הקרבה. סביב אחד האתגרים הללו - איך ימוסו החברות הרב לאומיות הפועלות ברשת - מתנהלים ויכוחים ממושכים בין הרשות לענקיות האינטרנט הגדולות בשנים האחרונות. "זהו אתגר משמעותי עבור רשות המסים - אתגר קביעת המיקום הפיסי של הפעילות הכלכלית (מוסד הקבע - א.ל.ו) של החברות הרב לאומיות. אנחנו מטפלים בכך תקופה", אומר יעקב.

כשהוא אומר "מטפלים" מתכוון יעקב למחלוקות אינסופיות שמנהלת רשות המסים מול ענקיות האינטרנט, בהן גוגל ופייסבוק, מאז שהרשות הודיעה על כוונתה למסות אותן על הכנסותיהן בישראל מפעילותן באינטרנט. "זו בעיה עולמית, והשנה נשים על זה דגש ונשאף לסיום המחלוקות הקיימות", הוא אומר.

אתגר מיסוי נוסף שנולד על רקע הכלכלה הדיגיטלית, הוא קביעת המע"מ על שירותים ומוצרים בלתי מוחשיים. "אנחנו בוחנים כעת את שאלת המע"מ על מוצרים בלתי מוחשיים, למשל אפליקציות שמורידים לטלפון בתשלום חודשי קבוע או תשלום חד פעמי", אומר יעקב.

הדוגמה הקלאסית לכך היא שירותי התוכן של נטפליקס אותן ניתן לצרוך דרך האפליקציה בנייד. כיום נטפליקס לא משלמת מע"מ בארץ על מכירת שירותים אלה.

מעבר לכלכלה הדיגיטלית, מתייחס יעקב גם לאתגרים מיסויים בשווקים "קלאסיים" יותר, בהם שוק הרכב, שם מתכנן יעקב למצוא דרך לפצות את קופת המדינה על אובדן ההכנסות ממס על הדלק. לדבריו, "אנחנו בוחנים כעת את האפשרות למסות נסיעות ברכבים פרטיים על בסיס השימוש ברכב. רשות המסים גובה מעל 40 מיליארד שקל בעולם כלי הרכב - בלו על הדלק, מיסי קנייה, מכס, שווי שימוש ועוד. יש הרבה מיסי רכב.

"אחת הסוגיות החדשות, בעידן שבו כלי הרכב הופכים ליותר חשמליים והיברידיים, זו העובדה שהשימוש בדלק הולך ופוחת, אבל מצד שני הגודש בכבישים גואה כל הזמן. יש רכבים על הכביש, אבל המס מהם נמוך יותר, כי הם רכבי העידן החדש. נוצרת בעיה תחבורתית קשה שמשפיעה על הכלכלה הישראלית, ולכן אחד האתגרים המשמעותיים הוא איך למסות את כלי הרכב כפונקציה של השימוש בהם ולא כפונקציה של תצרוכת הדלק למשל. זה אחד מהאתגרים הגדולים שעומד בפנינו השנה".

המלחמה בהון השחור: הפתרון יגיע מהטכנולוגיה

כשעוזבים לרגע את "המסים החדשים" המתוכננים, וחוזרים לעבודת האכיפה והגבייה השוטפת של הרשות, גם שם מצפים לרשות המסים אתגרים. יעקב מסביר כי "אתגר נוסף של הרשות הוא העמקת המאבק בהון השחור ובחשבוניות הפיקטיביות. חלק מהדרך להתמודד עם האתגר הזה הוא לבנות מערכת טכנולוגית שתבצע מניעה של עסקאות פיקטיביות מראש.

"אנחנו שוקלים כיום פיתוח מודל שבו רשות המסים תוכל לבחון מראש האם כל עסקה שמבוצעת היא בסדר מראש, כמו במודלים מקובלים בכרטיסי אשראי. היום כל עבריין קטן מוציא חשבוניות פיקטיביות במיליונים ומאות מיליונים שקלים. זו מכת מדינה. זו לא בעיה של רשות המסים, זו בעיה משקית שצריך לטפל בה".

עוד לדברי יעקב, "גם המעבר בין דורות - דור ה-Y ודור ה-Z, הוא אתגר עבור רשות המסים, כי הציבור הזה רוצה את הכול נגיש, מהיר ובנייד. הם רוצים ששירותי המסים יהיו יותר קלים ויותר נגישים, ואנחנו צריכים להתקדם עוד ועוד טכנולוגית כדי לעמוד בקצב".

לקראת סיכום האתגרים שלו לשנה הקרובה, מציין יעקב, כמעט כדרך אגב, את הרצון של רשות המסים להיות חשופה לעוד מידע על האזרחים. יצוין כי נושא היה מאוד קרוב לליבו של מנהל הרשות הקודם, משה אשר, ששאף להקים עוד ועוד מאגרי מידע שיעמדו לרשות הרשות.

לדברי יעקב, "אנחנו פועלים לשפר את היכולת של רשות המסים לקבל עוד מידע מהעולם הפיננסי בזמן אמת. בעידן דיגיטלי, ועם ההתקדמות הטכנולוגיה, האפליקציות והביג דאטה, אחד מהאתגרים הגדולים שעומדים לפתחה של רשות המסים, הוא היכולת שלה להיות יותר ממוקדת ויעילה, ולבנות אמון בקרב הציבור. זאת, באמצעות נתונים. הכול מבוסס נתונים היום. אם יהיה לי את הדאטה הרלוונטי מכל המקורות הפיננסיים האפשריים, אני אוכל להגיע למקומות שבהם יש העלמות מס, בכפוף לכיבוד סוגיית הפרטיות של כל אזרח.

"קבלת נתונים בזמן אמת ממוסדות פיננסיים, מגופים פיננסים, מעסקים ומכל מקור אפשרי תשפר את היכולת שלנו להגיע לעברייני מס, לעלות על הבעיות בזמן אמת והכי חשוב להגיע למצב שבו האנשים שמשלמים מס כחוק יהיו במסלולים ירוקים ונוכל להניח להם".

בפן השירותי מציב יעקב בפני עצמו אתגר שנשמע כמשימה בלתי אפשרית כמעט ליישום בשנת 2020 - מענה אנושי של רשות המסים לאזרחים תוך 90 שניות. "אנחנו רוצים לשים את הלקוח, האזרח, במרכז ולהנגיש יותר את השירותים שלנו, למשל לגרום לכך שתוך 90 שניות רשות המסים תיתן מענה טלפוני ולאפשר תיאומי מס אינטרנטיים נגישים מהירים ונרחבים יותר מהיום".

יהיה מעניין לבדוק בעוד כשנה כמה מהתוכניות השאפתניות עליהן מדבר ערן, אכן יצאו לפועל בשנה שמתחילה בצורך הבסיסי של כיסוי גירעון עצום. 

"ברגע שתוקם ממשלה חדשה מס ההכנסה והמע"מ יגדלו"

בשעה שמנהל רשות המסים ערן יעקב מתכנן תוכניות גדולות ל-2020, מומחי המס סבורים כי יש לו עוד כמה אתגרים קודמים להתמודד איתם. גם הם מסכימים שלהכניס כסף לקופה זה האתגר הגדול ביותר, אבל לא כולם מאמינים שהמדינה תוכל להימנע מהעלאות מס ישירות על האזרחים, כפי שמנהל הרשות מקווה.

לדברי עו"ד ורו"ח ליאת נויבירט, שותפה וראש תחום מע"מ ומחלקת המסים בגולדפרב-זליגמן וסגנית נשיאת לשכת רואי החשבון, "העובדה שאין יציבת פוליטית ואנו לקראת בחירות שלישיות, הגירעון בתקציב המדינה, ההאטה בגידול מהכנסות ממסים, והעובדה שאין תקציב המשכי לשנת 2020 ישפיעו משמעותית על מדיניות המס בשנה הקרובה. ברגע שתוקם ממשלה חדשה אנחנו נראה חקיקה מיידית והגדלת מס ההכנסה והמע"מ, וזאת על-מנת לסגור חריגה שמוערכת בכ-30 מיליארד שקל. כל חקיקת המס תקועה אף שהוועדות המקצועיות שהוקמו על-ידי מנהל רשות המסים ערן יעקב מקיימות דיונים אינטנסיביים בהשתתפות נציגי הלשכות ואנשי הרשות, אולם אי-הוודאות רב".

עוד דרך להכניס כסף לקופת המדינה - והרבה - היא משיכת ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות לארץ, וכן עידוד החברות המקומיות בתחום. לדברי עו"ד יובל נבות, שותף במחלקת המסים במשרד הרצוג פוקס נאמן, "אחד האתגרים הגדולים של רשות המסים השנה יהיה למצוא דרכים לעודד פעילות חברות טכנולוגיה ישראליות על רקע רפורמת המס האמריקאית ותחרות המס הגוברת בעולם, תוך מניעת התמריצים להתאגד או לפעול מחוץ לישראל".

לדבריו, "רפורמת המס של טראמפ טרפה את הקלפים במובן זה והיא פועלת בתנועת מלקחיים: מצד אחד, הורדת שיעורי המס האפקטיביים לחברות אמריקאיות שמייצאות מוצרים או שירותים, ומצד שני כרסום הכדאיות המיסויית של חברות בבעלות אמריקאית שצוברות רווחים מחוץ לארה"ב בחברות לא אמריקאיות הכפופות לשיעור מס נמוך (חקיקת ה- GILTI).

"בארה"ב, בראשית תקופת אובמה - עוד הרבה לפני הרפורמה של טראמפ, הציעה ליחידים המשקיעים בחברות אמריקאיות מסוימות פטור ממס רווח הון במכירת המניות באקזיט, בכפוף לתקרות. אנו רואים כיום בפרקטיקה חברות רבות שמתאגדות בארה"ב וכן חברות ישראליות רבות שבוחרות לבצע 'היפוך שרוול' ולהתאגד מחדש בארה"ב".

בשנים האחרונות חוקקו מספר חוקים שהרחיבו את יריעת האכיפה והגבייה של הרשות, ובמקביל הרשות פעלה לאיסוף מידע פיננסי על אזרחים במסגרת הסכמי חילופי מידע עם מדינות רבות. על הרקע הזה, אחת השאלות שצריכות להישאל השנה היא איך היא תתמודד עם כל העבודה החדש. עו"ד רני שורץ, שותף במשרד ירון-אלדר, פלר, שורץ ושות', אומר כי יישום "חוק המזומן" למשל יהווה אתגר לא פשוט השנה. לדבריו, "השנה הבאה צפויה להתאפיין בהתחלת אכיפה ממשית של הוראות החוק, דבר שיחייב הסתגלות כללית גם בשוליים אשר עד היום לא בדיוק הקפידו על הוראות החוק".

עוד מוסיף שוורץ כי גם עיבוד המידע המתקבל ממדינות ומרשויות מס זרות במסגרת חילופי המידע הרבים של ישראל  וטיפוח במידע זה יהווה השנה אתגר משמעותי. "איסוף מידע אינו הכול. קבלת מידע ממדינות זרות באופן אוטומטי או יזום ידרוש הקצאת משאבים מיוחדים והיערכות מיוחדת של רשות המסים, כיצד לעבד את המידע המתקבל ואילו דרכים לנקוט", אומר שורץ.

עו"ד דורון פסו ממשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' מוסיף גם את אתגר מיסוי המטבעות הדיגיטליים. "על המדינה לגבש דרך יעילה לגבות מס מפעילות במטבעות מבוזרים. בשנת 2019, בדומה לקודמותיה, נצפתה עלייה מתמדת בשיעור העסקאות במטבעות מבוזרים - ביטקוין, את'ריום, לייטקוין וכד' - ובהתאם גם גידול בהכנסות של אנשים הפעילים בתחום זה. בפני רשות המסים עומד אתגר גבייה אפקטיבית מהכנסות בפעילות זו, אשר מטבעה נועדה להתבצע באנונימיות רבה מבלי לדווח על היקף הסכומים לצדדים שלישיים". 

חושבים שאתם מכירים את הקניון המועדף עליכם? לפי התחזית של חברת שיווק וניהול הנדל"ן CBRE, כבר בשנים הקרובות, נראה בקניונים תמהיל שונה, דבר שישפיע על אופיים ועל חוויית הביקור בהם. חלק משמעותי משטחי האופנה וההנעלה צפוי להיעלם, לטובת שטחי משרדים משותפים, מלונאות, סוכנויות רכב, מסעדות, מתחמי ילדים ואזורי בילוי, מכוני כושר, סופרמרקטים ועוד. לפי הבדיקה גם בתי קולנוע, שבקניונים שונים נעלמו מהנוף, צפויים לחזור. "השאלה אינה האם יקרה השינוי, אלא מה הוא יהיה", אומר ג'קי מוקמל, יו"ר CBRE ישראל.

השפעת טיסות הלואו-קוסט והאונליין

הקמעונאות בישראל אינה יכולה להשאר אדישה לסחר המקוון ולטיסות הלואו-קוסט, שמגלים לישראלים אפשרויות קנייה במחירים נמוכים בהרבה מהנהוג בישראל.

המגמה הזו הביאה בארצות שונות, ובמיוחד בארה"ב, להתרוקנות של קניונים, ולהסבת שטחים גדולה בתוכם. בתהליך בן מספר שנים התברר, כי חברות במיוחד מתחומי ההלבשה וההנעלה סובלות מתחרות קשה מאתרי האינטרנט בנוסח אמזון, אי-ביי, עליבאבא ואחרים, וכי הציבור מוריד, גם אם בהדרגה את היקפי הקניות שלו בחנויות שבקניונים. כתוצאה אלה מתקשות לעמוד בעלויות שכירות ואחזקת סניפים בקניונים. התוצאה - סניפים רבים של חנויות בקניונים, בעיקר מתחומי ההלבשה וההנעלה - נסגרו. וכך בשנים האחרונות רשתות כמו הוניגמן, יפו תל אביב, סליו, מיש-מיש, מתאים לי ואחרות נקלעו לקשיים, חלקן פסקו מלפעול וחלקן צמצמו את פעילותן.

בישראל נוספה לעניין זה פתיחת השמיים לטיסות מוזלות, ואפשרות לצאת לאירופה וכך לרכוש ביגוד, כולל של מותגים מובילים, במחירים נמוכים בעשרות אחוזים מאלה שנהוגים בארץ.

הסנוניות הראשונות מבחינת שינויים, הם הקניונים ארנה בהרצליה וקסטרא בחיפה. ארנה נמצא כבר כעת בתהליך מעבר ממסחר לעירוב של משרדים, קליניקות, מסעדות ושימושים נוספים. ארנה, יש להזכיר, התקשה להתרומם כבר משנותיו הראשונות, אי שם לפני 15 שנה. כשנרכש על ידי קרן ריאליטי לפני שנתיים הוא סבל מתפוסה נמוכה של כ-80%, ומירידה בדמי השכירות. קסטרא אף הוא קניון שהתקשה להצליח מיומו הראשון כולל משרדים וקליניקות של קופת חולים מכבי, משרדים של בנק הפועלים ומשרדי מכירות של קבלנים. התהליך שעוברים שני אלה, צפוי להמשיך גם בקניונים נוספים, ובעתיד הלא רחוק.

לפי הבדיקה שערכה CBRE, כיום תמהיל השטחים בקניונים הישראלים מראה כי חברות האופנה, אקססוריז, ההנעלה והלייף סטייל, מחזיקות מעל 60% משטחי המסחר בקניונים. כ-30% מהשטחים תפוסים על ידי תחום המסעדות, דוכני האוכל ואזורי הבילוי. כ-10% נוספים מוחזקים, ע"פ רוב, ע"י רשתות פארמים וסופרמרקטים. לאור המציאות המשתנה, התמהיל לא יישאר כזה לאורך זמן.

"כל מי שאתה מדבר איתו מהענף יודע שזה העתיד, אבל לבעלי הקניונים אין אפשרות בינתיים לשנות את הדברים ולזעזע את הקניון. הם רוצים לשמור אותו חי ופעיל, אבל בתוכניות אסטרטגיות פנימיות, הדבר עומד על הפרק", אומר מוקמל.

הגענו לתקרת דמי השכירות בקניונים?

לדברי מוקמל בעלי הקניונים יתקשו לעלות עוד יותר את מחירי השכירות, מעל המחירים שנגבים כיום. "דיברתי עם מנהלי קניונים והם אומרים שהם לא יכולים לתת הנחות, כי אז יפסידו. המאזנים שלהם מראים על רווחיות יפה, אבל בסופו של דבר הם לא יוכלו להימנע מהתהליך. הם ייאלצו להכניס גם עסקים אחרים, שיכולים לשלם דמי שכירות נמוכים בהרבה ממה שמשולם היום, בפער שיגיע אפילו ל-30-40%. לא תהיה להם ברירה, אלא להתפשר, בדיוק כפי שקורה בארה"ב ובאירופה". בממוצע, כך הוא צופה בעלי הקניונים הגדולים יחוו ירידה בהכנסות משכירות של 15%.

מהבדיקה שנערכה עולה, כאמור, שנראה בשנים הקרובות יותר משרדים, שדרת מסעדות, שווקים פנימיים, מכוני כושר וספא, קליניקות של רופאים ומכוני יופי. "נראה יותר ויותר עסקים, שאתה לא יכול לקנות את המוצרים שלהם באינטרנט", מסביר מוקמל.

מי שדווקא צפויים לשמור על התמהיל הנוכחי, הם מרכזי המסחר השכונתיים, כך מעלה הבדיקה. מרכזים אלה יישרדו בצורה טובה יותר את השנים הקרובות משום שהם עונים על צרכים מיידיים של אנשי השכונה שאותם הם משרתים. בנוסף, כך מוסבר, דמי השכירות במרכזים אלה נמוכים משמעותית מהקניונים הגדולים. בעוד ששכר הדירה הממוצע בקניונים הגדולים עומד על כ-300 שקל למ"ר, במרכזים השכונתיים משלמים בעלי העסקים 150 שקל למ"ר בממוצע. רמת המחירים הזו מקלה עליהם להמשיך ולתפקד במרכזים השכונתיים. 

חברת סולג'ל הישראלית הנסחרת בנאסד"ק הודיעה היום (ב') על תוצאות טובות בניסוי שלב III בטיפול באקנה. החברה ערכה שני ניסויים קליניים רב מרכזיים במקביל, ובשניהם הושגו כל היעדים העיקריים. כעת סולג'ל צפויה להגיש לאישור את המוצר, שיהיה התרופה העצמאית הראשונה שלה בשוק (אחרי שהביאה לשוק מספר מוצרים קוסמטיים וכן מוצרים בשיתוף פעולה עם חברות תרופות אחרות).

בהנחה שהתרופה אכן תאושר לשיווק כצפוי, היא תפגוש בשוק האמריקאי תרופה ישראלית נוספת לאקנה - של חברת פואמיקס, שאושר לשיווק לפני כמה חודשים.

מניית סולג'ל עולה כעת 105% במסחר בנאסד"ק. אתמול נסגר המסחר בחברה במחיר המגלם לה שווי של 188 מיליון דולר, וכעת השווי של החברה מזנק ל-258 מיליון דולר.

שני הניסויים, שנערכו במספר כולל של 848 נבדקים, השיגו מובהקות בכל הפרמטרים העיקריים וביניהם: מספר החולים שמצבם השתפר בשתי נקודות לפחות על סקאלת חומרת הפצעים, ושהיו נקיים או כמעט נקיים מפצעים בשבועה-12 לטיפול.

מנכ"ל החברה, אלון סרי לוי, מסר כי בכוונת החברה להגיש את המוצר לאישור במחצית השנייה של 2020, אחרי שיעובדו כל הנתונים משני הניסויים. המטרה היא שהמוצר יגיע לשוק האמריקאי במחצית השנייה של 2021.

סולג'ל מסרה כי המוצר שלה הוא הראשון המשלב שני טיפולים קיימים לאקנה במשחה אחת, שילוב המתאפשר לראשונה בזכות הטכנולוגיה של החברה המאפשרת עיטוף של חלקיקים קטנים בתרופה במעטפת בגודל ננוטמטרי, וכך להגן עליהם מן הסביבה. שני המוצרים אותם משלבת החברה לראשונה, לרוב לא ישתלבו היטב יחד, גם אם ימרחו אחד אחרי השני, ויציבותם תיפגע. הניסוי הנוכחי מראה בקבוצת נבדקים גדולה, כי ניתן לשלב את החומרים הללו להשגת תוצאה יעילה בטיפול באקנה.

סולג'ל הא חברה ותיקה שכבר עשתה מיני-אקזיט כשמכרה את המוצרים שלה בתחום ההגנה מפני השמש בכ-10 מיליון דולר לחברת מרק, כדי להתמקד בתחום הפארמה. לאחר מכן נקלעה לקשיים ונרכשה על ידי מורי ארקין, אשר הביא אותה לנאסד"ק בפברואר 2018. מאז איבדה מניית החברה 14% מערכה. החברה מנוהלת על ידי ד"ר אלון סרי לוי, אשר מוביל אותה עוד מלפני המעבר שלה לידי ארקין. לחברה גם מוצר לטיפול במחלת העור רוזציאה, אשר השיג לפני כמה חודשים תוצאות טובות בניסוי האחרון לפני ההגשה לאישור. גם בתחום זה מתחרה סולג'ל מול פואמיקס, הנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 205 מיליון דולר.

אם ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה חסינות, מה הוא צריך לעשות?

לראש הממשלה, כמו לכל חבר כנסת, אין חסינות אוטומטית מפני העמדה לדין, אך הוא זכאי לבקש אותה בתוך 30 יום מעת קבלת ההודעה על ההחלטה להעמידו לדין. מניין 30 הימים החל ביום 2 בדצמבר 2019, ויסתיים ב-1 בינואר 2020 בחצות. עליו להגיש בקשה לכנסת לקבלת החסינות.

מה הם סוגי החסינות הקיימים בחוק?

לחברי הכנסת יש חסינות מפני העמדה לדין, מתוך הגישה שראוי להגן על פעילות חברי הכנסת מפני גורמי שלטון אם הם מנסים להגביל את פועלם. החוק הרלוונטי לנושא הוא "חוק חסינות חברי כנסת, 1951".

יש שני סוגי חסינות: חסינות מהותית/עניינית, שמטרתה להגן על חבר הכנסת בנוגע לפעולות שהוא ביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר כנסת; וחסינות דיונית, כאשר הוגש כתב אישום נגד חבר כנסת, ואותו חבר כנסת טוען כי ביצע את העבירה למען מילוי תפקידו, או אם ניהול ההליך הפלילי ״"יגרום נזק של ממש" (כך בלשון החוק) לייצוג בוחרים. עילה נוספת תחת החסינות המהותית היא "אם, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע באופן ניכר האינטרס הציבורי".

תחת העילות הללו עשוי נתניהו לטעון כי אין פרופורציה בין האישומים לבין היקף התמיכה שהוא זוכה לה בציבור הישראלי.

מה קורה אם נתניהו לא מבקש חסינות עד ליום רביעי הקרוב?

משפטו הפלילי יפתח באופן מיידי בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני פאנל של שלושה שופטים. כתב האישום ציין את שמותיהם של 333 עדים, אם כי לא בטוח שהתביעה תיזקק לכל מאות העדים הללו בסופו של דבר.

מי הגוף שדן בבקשה?

לפי החוק, הדיון בחסינות נערך בפני ועדת הכנסת, ואופיו הוא מעין-שיפוטי. הדיון אמור להיערך על בסיס העילות (מפורטות לעיל) לחסינות ובהשתתפות היועץ המשפטי לממשלה ועורכי דינו של נתניהו. אך מאחר שבכנסת ה-21 ובכנסת ה-22 לא הוקמה קואליציה, ואין ממשלה מתוקף הסכמים קואליציוניים, הרי שגם ועדת הכנסת לא הורכבה, וכרגע לא ניתן לקיים את ההליך.

האם הכנסת חייבת להקים את ועדת הכנסת כדי לקיים את דיון החסינות?

ההחלטה על הקמת ועדת הכנסת היא החלטה פוליטית, ויש צורך ברוב חברי כנסת כדי להקים את הוועדה ולמנות חברים לוועדה. מבנה ועדת הכנסת אמור לשקף את החלוקה הפוליטית הפנימית בכנסת. מפלגת ישראל ביתנו, המונים 8 חברי כנסת, הודיעה כי לא תסכים להקים את ועדת הכנסת בכנסת ה-22, ולכן הקמת ועדת הכנסת לא תתרחש, ככל הנראה, עד לאחרי הבחירות לכנסת ה-23 והקמת הקואליציה בין מרץ למאי 2020.

מה יכול לגרום לכנסת להתקדם עם הקמת ועדת הכנסת?

נגד הכנסת הוגשו מספר עתירות לבג"ץ בנושא הזה. העותרים, התנועה לטוהר המידות, עו"ד שחר בן מאיר ועו"ד יצחק אבירם, מציינים כי הכנסת חייבת, כעניין מינהלי, לכונן את ועדת הכנסת ולא יכולה לחמוק ממילוי האחריות המוטלת עליה על-פי חוק, וזאת במיוחד לאור הנסיבות החריגות בהן ועדות הכנסת לא הוקמו מזה שנה שלמה, ולא ניתן לדעת מתי המשבר הפוליטי ייפתר.

מה קורה אם ועדת הכנסת תאשר לנתניהו חסינות?

אחרי הצבעה בוועדת הכנסת, הדיון מועבר למליאת הכנסת, שם דרוש רוב רגיל, ולכן גם במצב זה, ישראל ביתנו משמשת כלשון מאזניים, כאשר בשלב הנוכחי ליברמן מציין כי לא ירצה שהנושא ידון בימי הכנסת ה-22.

האם לנתניהו יש רוב שיעניק לו חסינות?

לא. חברי הכנסת של כחול לבן, העבודה, המחנה הדמוקרטי והרשימה המשותפת, המהווים יחדיו 57 חברי כנסת, הודיעו זה מכברכי יצביעו נגד הענקת חסינות לנתניהו. ליברמן, העומד בראש סיעה של 8 חברי כנסת, ציין בעבר כי על נתניהו לנהל את משפטו בבית המשפט, ורמז כי יתנגד להענקת חסינות לנתניהו. יצוין כי כאשר ליברמן עמד בפני כתב אישום בשנת 2012, הוא לא ביקש חסינות מוועדת הכנסת, התפטר מתפקיד שר החוץ ועמד למשפט, אשר בסופו זוכה וחזר למשרד החוץ.

נתניהו בונה על תוצאות הבחירות לכנסת ה-23, בהן הוא מקווה שגוש הימין (ללא ליברמן) ישיג 61 מנדטים, וכך הוא יוכל גם להעביר את החסינות שלו באמצעות רוב זעום.

האם החסינות היא "עניין זמני" - כפי שנתניהו מציג אותה?

אם נתניהו מגיש בקשת חסינות השבוע, והיא נידונה בכנסת ה-22 (הנוכחית), והכנסת בוחרת להעניק לו חסינות, הרי שבכנסת ה-23 ניתן לפתוח את הנושא מחדש (באמצעות בקשה של הייעוץ המשפטי לממשלה). במקרה כזה ניתן לערוך את כל דיון החסינות מחדש.

אם נתניהו מגיש בקשת חסינות השבוע, והיא נידונה בכנסת ה-23 (הבאה), והכנסת בוחרת להעניק לו חסינות, נתניהו "מוגן" מפני פתיחת המשפט לכל תקופת הכנסת ה-23.

אם נתניהו מגיש בקשת חסינות השבוע, והיא נידונה בכנסת ה-23 (הבאה), והכנסת הבאה בוחרת שלא להעניק לו חסינות, משפטו של נתניהו ייפתח באופן מיידי.

כאשר נתניהו מכנה את החסינות "עניין זמני", כוונתו היא לחסינות המוענקת לו כל עוד הוא ממשיך להיבחר בבחירות כלליות ומקים ממשלה. בישראל אין הגבלת כהונה על ראש ממשלה, ולפיכך מדובר ב"עניין זמני" שהוא מן הסוג הנצחי, כי הדבר יכול להמשיך להיות בתוקף כל עוד נתניהו מנצח במערכות בחירות.

האם הסיעה-בתוך-סיעה אשר בליכוד, כלומר חברי הכנסת התומכים בח"כ גדעון סער, יסכימו להעניק לנתניהו חסינות?

במהלך הקמפיין בין נתניהו לסער, קבוצת חברי הכנסת שתמכה בסער (שיר, קיש, השכל, עטיה, חיים כץ חלקית וסער עצמו) לא נקטו עמדה ערכית בנוגע לאישומים נגד נתניהו. מכך השתמע שאין לכל הקבוצה בעיה שנתניהו יכהן כראש ממשלה תוך שהוא עומד לדין ו/או שיקבל את החסינות וימנע מהעמדה לדין. נתניהו עשוי להקפיד שבחלוקת התפקידים בכנסת ה-23, אף אחד מן הקבוצה הנ"ל לא יקבל שיבוץ בוועדת הכנסת, אם וכאשר היא תקום בהמשך. 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

אחת השאלות הכי חשובות לגבי שוק העבודה היא השפעת תהליכים של אוטומציה על המקצועות השונים, ואיך צריך להתכונן לכך. מחקר חדש של מכון טאוב בחן את ההשפעה הזאת בנוגע לישראל וגילה כי כ-15% מהמשרות הן ברמת סיכון גבוהה למחשוב, 54% ברמת סיכון בינונית ו-31% ברמת סיכון נמוכה. הנתונים האלו מעט יותר טובים מהממוצע ב-OECD. למעשה, המצב של גברים לא-חרדים טוב מזה של הממוצע ב-OECD ומי שצריך לחשוש יותר מכולם אלו גברים ערבים ונשים מעל גיל 40 (שמצבן מעט טוב יותר מהממוצע ב-OECD).

רמות הסיכון נובעות ממאפייני העבודה - בענפי התעשייה והבינוי רמת הסיכון גבוהה יותר, ואילו בחינוך ובביטחון היא נמוכה יחסית מכיוון שיש צורך ביצירתיות וביכולת לפתור בעיות מורכבות. החוקרת שביט מדהלה מציינת במחקר שפורסם היום (כחלק מדוח "מצב המדינה" של מכון טאוב) כי קיים מאפיין מרכזי של עבודות בסיכון למחשוב הוא שלא נדרשת בהן השכלה גבוהה, ובחלק גדול מהן אף לא נדרשת כלל השכלה פורמלית. מאפיינים נוספים של שוק העבודה קשורים גם ברמת ההשכלה. כך, מבין המועסקים בעבודות שדורשות השכלה גבוהה, 27% נמצאים בסיכון גבוה, לעומת 45% מאלו שמועסקים בעבודות שבהן לא נדרשת השכלה פורמלית. שכר העבודה ומספר שעות העבודה השבועיות נמצאו גם הם בעלי קשר הפוך למשרות בסיכון לאוטומציה.

המחקר כלל גם תדירות של שימוש במיומנויות נדרשות בשוק העבודה העתידי, בהן פתרון בעיות מורכבות, תכנון עבור אחרים, לימוד אחרים, ייעוץ והשפעה. הנתונים, שמבוססים על סקר PIACC, מראים כי גברים יהודים לא-חרדים עושים את השימוש השכיח ביותר במיומנויות אלו. בקרב אלו שעושים את השימוש הכי פחוץ נפוץ במיומנויות אלו נמצאים גברים ונשים מהחברה הערבית. כמו כן, קיימת תדירות גבוהה יותר בקרב המשתייכים לקבוצת הגיל 36-54, ואחריה 25-35.

מכיוון שהסיכון לאבד את מקום העבודה גבוה בקרב קבוצות אוכלוסייה מהעשירונים הנמוכים, יש חשש מוחשי כי הפערים הכלכליים-חברתיים יגדלו. לפי הערכות, משרות חדשות יחליפו את אלו שייעלמו, אך החשש הוא כי אלו שייאבדו את עבודתם יתקשו לרכוש כישורים מתאימים.

"כמחצית הגברים הערבים מועסקים בתעשייה, בינוי והפעלת מכונות - משרות המאופיינות בשיעור גבוה של סיכון למחשוב. בנוסף, בקרב ערבים וערביות נמצא שיעור תעסוקה גבוה יחסית במשלחי יד בלתי מקצועיים שאינם דורשים מיומנויות גבוהות והכשרה. בקרב האוכלוסייה החרדית בולטת קבוצת משלחי היד האקדמיים - מרביתם בתחום החינוך, המאופיין בסיכון נמוך למחשוב", נכתב במחקר. עוד ניתן לראות כי שיעור המועסקים המשתמשים במחשב בעבודתם עומד על 77% בקרב יהודים לא-חרדים, 58% בקרב חרדים ו-43% בקרב ערבים.

מדהלה מתייחסת במחקר גם להבדלים המגדריים: "נשים, ובפרט נשים יהודיות שאינן חרדיות, נמצאות בסיכון גבוה יותר לעומת גברים". לפי המחקר, "בקרב האוכלוסייה הלא-חרדית, הגברים מועסקים בשיעורים גבוהים יותר במקצועות שמאופיינים בשיעור גבוה של משרות בסיכון. לכן, העובדה כי נשים נמצאות ברמת סיכון גבוהה יותר עשוי להעיד על שימוש ברמה נמוכה יותר במיומנויות הנדרשות לשוק העבודה העתידי לעומת גברים באותם מקצועות".

פיקוח על משתנים סוציו-דמוגרפיים מראה כי ככל שרמת ההשכלה עולה - כך יורד הסיכון למחשוב: השכלה תיכונית מפחיתה את הסיכון למחשוב בכ-5 נקודות אחוז בהשוואה להשכלה נמוכה מתיכונית, והשכלה גבוהה מפחיתה את הסיכון בכ-15 נקודות אחוז בהשוואה להשכלה נמוכה מתיכונית. קשר הפוך זה מתקיים גם בפיקוח על משלחי יד. מבחינה מגדרית, נשים, ובפרט נשים יהודיות שאינן חרדיות, נמצאות בסיכון גבוה יותר לעומת גברים, ובפיקוח על משלח היד הפערים גדלים לרעתן. דבר זה עשוי להעיד שנשים נוטות להשתמש פחות במיומנויות הנדרשות לשוק העבודה העתידי לעומת גברים באותם מקצועות.

החמישונים הנמוכים באוכלוסייה הישראלית נרתעים משוק ההון ורוצים ביטחון, אף שהדבר עולה להם, ובעיקר לילדיהם, לפי שעה, באובדן של תשואה (כסף). מסקנה זו עולה ממצגת שהציג לממשלה שר האוצר, משה כחלון, בעניין קופות הגמל ופיקדונות הבנקים הייעודיים למטרת "חיסכון לכל ילד וילדה". לפי המצגת שהכין אגף התקציבים במשרד האוצר, "אוכלוסיות מוחלשות בוחרות מסלולים פחות משתלמים".

עוד עולה מהמצגת של האוצר, לגבי נתוני האמת של התוכנית, כי "מהנתונים עולה שההפקדות לקופות הגמל השיגו תשואה הרבה יותר גבוהה מההפקדות לבנקים. התשואה המקסימלית בקופת גמל הייתה 7.21%, ואילו המקסימלית בבנק הייתה 1.39%". בהסתכלות כוללת על כל המסלולים, לדברי האוצר, מדובר ב"פער של 277% בתשואה בין קופת גמל לחיסכון בבנק". דבר זה מלמד על צורך להגברת החינוך הפיננסי בקרב האוכלוסיות החלשות.

בינואר 2017 השיקה המדינה תוכנית חיסכון לכל ילד הזכאי לקצבת ילדים, שבמסגרתה מופקדים על ידי המדינה מדי חודש 50 שקל לילד, עד הגיעו לגיל 18, נוסף על קצבת הילדים המשולמת עבורו. כספים אלה מועברים לחיסכון על שמו של הילד בקופת גמל או בבנק, לפי בחירת ההורים, שרשאים להוסיף לחיסכון של הילד 50 שקל נוספים - ובכך להכפיל את סכום החיסכון ל-100 שקל בחודש. 

מדובר בהפקדות שנתיות בהיקף מצטבר של 600 שקל (הפקדת המדינה) או 1,200 שקל (אם ההורים מפקידים גם כן) עבור כל ילד, שמצטברים, עוד לפני התשואה שנצברת בגינם, לסך של 10,800 שקל או 21.6 אלף שקל עד הגיע הילד לגיל 18. ביום ההולדת ה-18 יוכל כל ילד ליהנות ממענק מהמדינה של עוד 500 שקל, ואז ההפקדות לחיסכון ייפסקו. נכון לסוף 2018 היו בתוכנית 3.33 מיליון תוכניות חיסכון לילדים.

בניהול השקעות לטווחי זמן ארוכים רווחת התפיסה שעדיף מסלולים בסיכון גבוה יותר, כמו השקעה בשוקי המניות, שמניבה תשואה גבוהה יותר לאורך זמן. ואולם, כפי שמתברר ממצגת האוצר, לא כל הציבור נוהג על פי תפיסה זו. 

"אוכלוסיות מוחלשות נוטות שלא לבצע הפקדה נוספת"

מהנתונים במצגת (שמתייחסת לשנים 2017-2018) עולה כי כ-30% מהמשפחות בשלושת החמישונים התחתונים באוכלוסייה (במונחי הכנסה) בחרו בחיסכון בריבית קבועה אצל הבנקים, שבימים כתיקונם ולאורך זמן (להוציא תקופות ארוכות של ירידות בשווקים) מציגים תשואה נמוכה ממסלולי ההשקעות בסיכון גבוה יותר - שמופנים לשוקי ההון, בדגש על שוקי המניות. לעומת זאת, "רק" 29% עד 36% משלושת החמישונים התחתונים בחרו בקופות הגמל.

לעומתם, רק 17% מהחמישון העליון בחרו בחיסכון דרך פיקדונות הבנקים, כאשר 61% משני העשירונים העליונים בחרו בחיסכון דרך קופות גמל - שלא מבטיחות תשואה, אבל אמורות לספק תשואה גבוהה יותר מאשר הפיקדונות (וכך אכן קורה בפועל מאז השקת התוכנית).

ואולם לא רק זאת, בשני החמישונים התחתונים היה שיעור ההורים שנמנעו מקבלת החלטה על אפיק ההשקעה הרצוי הגבוה ביותר - יותר מאשר אלה שבחרו בבנקים וגם בגמל. שיעור הלא מחליטים יורד באופן ברור ועקבי, ככל שההכנסה עולה, כשרק 22% מהחמישון החמישי לא קיבלו החלטה מודעת בנושא.

זאת ועוד: כפועל יוצא מקשיי הקיום הכלכלי של החמישונים התחתונים, נתוני ההפקדות לגמל לכל ילד מלמדים כי "אוכלוסיות מוחלשות נוטות שלא לבצע הפקדה נוספת" (כלומר, מעבר למה שמפקידה המדינה), כשרק 31% מההורים בחמישון התחתון מוסיפים הפקדות לטובת החיסכון של ילדיהם, בעוד שבחמישון העליון מדובר בשיעור גבוה ביותר מכפליים, של 65%.

עם זאת, מהנתונים עולה כי יותר משליש ממשקי הבית הישראלים שמרוויחים מתחת לממוצע, עדיין מפקידים מעבר לחלקה של המדינה עבור ילדיהם, וזאת אף שיוקר המחיה השוטפת מכביד עליהם במיוחד.

מנכ"ל איגוד בתי ההשקעות, נמרוד ספיר, מסר בתגובה כי "נתוני האוצר, המצביעים על פער של 277% לטובת קופות הגמל בתשואות, תומכים גם בצורך לשנות את מסלול ברירת המחדל בתוכנית למסלול שיניב את התשואה הגבוהה ביותר לילדים. הדבר חשוב שבעתיים על רקע הריבית הנמוכה הקיימת כיום בשוק, ואף על רקע העובדה כי לחלק מהאוכלוסייה חסר הידע הפיננסי לביצוע בחירה מושכלת, כפי שאף הוצג בממשלה". 

לוב אפילו לא ידעה שהיא קיימת, בתור שכזאת, כאשר ניתנה לה ההזדמנות לתקוע את המסמר הלפני - אחרון בארונה של האימפריה העות'מנית. זה היה לפני 107 שנה, לא בדיוק.

שם, בין טריפוליטניה לקירנאייקה, הצבא העות'מני נפל שדוד בקרב נגד הפולשים האיטלקיים. המלחמה ארכה שנה, ובמהלכה נהרגו אלפים. האיטלקים ניהלו מלחמת חורמה של הרג חסר-אבחנה ושל פעולות עונשין נגד אוכלוסייה אזרחית. הסגנון הזה יציין את שיטות הלוחמה שלהם ב-30 השנה הבאות, כאשר ידכאו מרד בלוב ויכבשו את חבש (עדיין לא אתיופיה).

זו היתה מלחמה מעניינת בכל מיני אופנים, כולל זה שהיא היתה הזירה הראשונה שבה הופעלו מטוסים לצרכים צבאיים, וגם הראשונה שבה הופל מטוס באש מן הקרקע (רובה טורקי אחד הספיק).

אבל חשוב הרבה מזה היה המסר שלוב שלחה אל מזרח הים התיכון: המדינה העות'מנית אינה מסוגלת עוד להגן על נחלותיה האימפריאליות.

עוד לפני שתמה המלחמה בלוב, ננסי הבלקנים אסרו מלחמה על טורקיה. קואליציה שכללה את סרביה, יוון ובולגריה הדפה את טורקיה כמעט מכל יוון עד שערי קונסטנטינופול, וכן מאלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה (של ימינו). טורקיה חדלה למעשה להיות מדינה אירופית. גווייתה כבר בותרה בשיחות דיפלומטיות סודיות, וקיסרות רוסיה התכוננה לתפוס את מצרי הבוספורוס והדרדנלים.

אטאטורק מחזיר את טורקיה אל המציאות

אחד מאנשי הצבא המעטים שמלחמת לוב חיזקה את המוניטין שלהם היה סרן אלמוני, מוסטפא כמאל, קצין מטה שהתנדב לשרת במדבר. שמונה שנים אחר כך הוא ינהיג את תנועת ההתנגדות הטורקית, ו-12 שנה אחר כך הוא יכונן את הרפובליקה ויהיה ראשון נשיאיה. הוא יכריח את הטורקים לאמץ שמות משפחה, כדרך אירופה, ובעצמו ייטול את השם 'אטאטורק'.

הביוגרף שלו, אנדרו מאנגו, כותב שבבואו ללוב, מוסטפא כמאל היה חדור "אופטימיות רומנטית ופטריוטית". לוב גמלה אותו מן התכונות האלה. היא הנחיתה אותו על קרקע המציאות. לימים הוא ניסה לגמול את המדינה הטורקית משאיפות לא-רציונליות של התפשטות ושל הגמוניה.

הרפובליקה של אטאטורק היתה ההיפך מן האימפריה בת (כמעט) 500 השנה, לא רק במובן הזה שהעומד בראשה לא חבש עוד כתר, ולא הוריש אותו לצאצאיו. הרפובליקה היתה ההיפך במובן הזה שהיא לא נשאה את עיניה לשליטה על עמים זרים (חוץ מן הכורדים, לאסונם). המוטו של אטאטורק, שהוא הוריש לבאים אחריו, היה "שלום מבית ושלום מחוץ".

אטאטורק לא היה עוד בין החיים כאשר פרצה מלחמת העולם השניה (הוא מת שנה וחצי לפניה), אבל הוא אימן היטב את יורשו. היטלר ניסה לפתות את טורקיה להצטרף למלחמה לצידו. שגרירו באנקרה, פרנץ פון פאפן, סיפר אחר כך שנצטווה להציע לטורקים את סוריה ואת ארץ ישראל אם יצטרפו לקואליציה אנטי-בריטית. לא, תודה, אמר היורש, איסמט אינונו.

"שלום מבית ושלום מחוץ"?

ביום ה' שעבר, הנשיא טאייפ ארדואן הודיע, כי הסיעה הלובית השולטת בעיר הבירה טריפולי (ונהנית מהכרת האו"ם) ביקשה סיוע צבאי מטורקיה. ב-8 או 9 בחודש תועמד את הבקשה להצבעה במליאת הפרלמנט. הואיל ומפלגתו של ארדואן שולטת בפרלמנט, הדעת נותנת שהבקשה תאושר. וכך, בפעם הראשונה מאז שנת 1911, צבא טורקי ישים פעמיו אל המדבר המערבי.

קשה להאמין. קשה להאמין קודם כול מפני שאנחנו מתקשים להאמין כל אימת שגלגל ההיסטוריה מתהפך לעינינו. קשה להאמין מפני שהמוטו "שלום מבית ושלום מחוץ" היטיב מאוד עם טורקיה. קשה להאמין מפני שלוב היא אסון פוליטי, צבאי ואסטרטגי מן המעלה הראשונה, ושומר נפשו ירחק ממנה. ברק אובמה אמר על התערבותה של ארה"ב, לצד רבים אחרים, בסיבוב הקודם של מלחמת האזרחים הלובית, כי זו היתה "השגיאה הגדולה ביותר" של נשיאותו.

בזמן המודרני, התערבויות צבאיות במלחמות אזרחים הניבו הצלחות רק לעתים רחוקות, מאפגניסטן של ימי המלכה ויקטוריה עד וייטנאם של לינדון ג'ונסון ועיראק של ג'ורג' בוש. יהיו התוצאות ארוכות הטווח של ההתערבות הטורקית הממשמשת ובאה אשר יהיו, היא תניב הרבה ארונות-אבץ, הרבה טקסי קבורה, הרבה חריקות-שיניים. יש לה הפוטנציאל להרוס את בסיס התמיכה של ארדואן. הוא עדיין ניכר, כפי שלימדו אותנו הבחירות לנשיאות ב-‏2018; אבל הוא פגיע יותר מן המשוער, כפי שלימדו הבחירות העירוניות, שהעבירו בשנה היוצאת את שלוש הערים הגדולות ביותר של טורקיה, כולל איסטנבול, לשליטת האופוזיציה.

"16 אימפריות"

ארדואן עלה לשלטון בסוף 2002. בשנים הראשונות הוא נזהר, מבית ומחוץ. גם כאשר חדל להיזהר מבית, מפני שזיהה את חולשות הדעת של הגנרלים ומצא דרך להלך עליהם אימים, הוא הוסיף להיזהר מחוץ. יועצו הראשי לענייני חוץ, אהמט דאבוטואולו, טבע את הנוסחה "אפס בעיות" ביחסי טורקיה עם שכנותיה.

נוסחתו היתה ואריאציה על אטאטורק. בניגוד לנוסחת האב המייסד היא לא התכוונה להוציא את טורקיה מן הקלחת, כי אם למצוא לה מקום מכובד בתוכה. הרוח הזו לא יכלה לנשוב לאורך זמן, מפני שלא התיישבה עם מזגו של ארדואן ועם שאיפותיו. כאשר בנה לעצמו ארמון של אלף חדרים סמוך לאנקרה, הוא הורה להציב בו פסלים של 16 אבירים. כל אחד מהם ייצג "אימפריה טורקית" של העבר. משקיפים על טורקיה התחילו לייחס לארדואן שאיפות "ניאו-עות'מניות".

לפני ארבע שנים הצגנו כאן את השאלה אם ארדואן "יממש את הפנטזיה הדיסקרטית שלו לסדר מחדש את המזרח התיכון בכלי היחיד שאינו נתון לו לפי שעה, התערבות צבאית?"

השאלה התחילה להיענות בקיץ שעבר, כאשר ארדואן קיבל אור ירוק מדונלד טראמפ לפלוש לצפון סוריה. אבל הפלישה ההיא היתה כרוכה בסך הכול בחציית הגבול, לא הצריכה נתיבי אספקה ארוכים ולא הציגה קשיים לוגיסטיים.

עניין אחר בהחלט הוא חציית הים התיכון כדי להתערב במלחמת אזרחים מסובכת, שכל כך הרבה זרים כבר מעורבים בה. האמנם ארדואן רוצה להסתבך במלחמה עם שכירי חרב רוסים וצ'אדים? להילחם במיליציה, הנהנית מתמיכה צבאית וכספית של מצרים, של פדרציית האמירויות ושל סעודיה? הייתכן שהוא רואה בחזונו Pax Turcica, "שלום טורקי", שיפרוש את כנפיו על לוב, או לפחות על חציה המערבי, ויהפוך אותה לשטח חסות טורקי?

למחוק את 1924

זה מאה שנה שממשלה טורקית לא יצאה להרפתקה כזאת, מאז ניסיונות הפלישה הכושלים שלה למצרים ולקווקז, ב-1915.

הייתכן שלוח השנה מסמא את עיני ארדואן באוסף היובלים שלו? טורקיה המודרנית התחילה להיוולד ב-1919, ומלחמת הקוממיות שלה התנהלה עד 1923, שנת ייסודה של הרפובליקה. ב-1924 הודח אחרון הח'ליפים, והתחיל החילון המסיבי של טורקיה. את החילון הזה ארדואן גמר אומר להפוך. זה מה שהוא עושה מאז 2002, וביתר שאת מאז 2016. על מה הוא חושב ומה הוא מכין לקראת שנת 2024 הן שאלות שמתחילות ללבוש אופי פוליטי וצבאי הרה-גורל.

מבלי להרחיק לכת בניחוש העתיד, עניין אחד ברור למדי: טורקיה של ארדואן נפרדת מן הסטטוס קוו. המזרח התיכון של המאה הטורקית השנייה לא ייראה כמו זה של השנייה.

_____________________

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

משוויון ועד פער לטובת הליכוד - הסקרים האחרונים שפורסמו הערב במהדורות החדשות של ערוצים 12 ו-13 מציגים הבדלים קלים, בעיקר ביחס לתמימות הדעים ששררה עד כה בין הסוקרים השונים. בחדשות 13 נרשם שוויון 33 בין הליכוד וכחול לבן, ואילו בחדשות 12 קיבלה מפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו 35 מנדטים, לעומת 33 לזו של בני גנץ.

 

אלה תוצאות יתר המפלגות. בחדשות 13 הרשימה המשותפת עם 15, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס וימינה עם 8 כל אחת ויהדות התורה וישראל ביתנו עם 7 כל אחת. בחדשות 12 המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס ויהדות התורה עם 8 כל אחת, ימינה עם 7 וישראל ביתנו עם 6 בלבד.

גרף הממוצע מבוסס על 5 הסקרים האחרונים שפורסמו בכלי התקשורת.

פירוט הסקרים

■ סקר חדשות 13 מתאריך 28 בפברואר
■ סקר חדשות 12 מתאריך 28 בפברואר
■ סקר ישראל היום ו-i24news מתאריך 28 בפברואר 
■ סקר מעריב מתאריך 27 בפברואר   
■ סקר  כאן 11 מתאריך 27 בפברואר  

28 בפברואר

שוויון בין הליכוד וכחול לבן בשני סקרי הבוקר - בישראל היום שתי המפלגות עומדות על 33 מנדטים, ואילו במעריב על 34. בהמשך הטבלה התוצאות די דומות, מלבד ימינה שבמעריב זוכה ל-7 מנדטים, כמו ברוב הסקרים האחרונים, ואילו בישראל היום מקבלת 9 מנדטים - תוצאה שאם אכן תתגשם תהיה הצלחה גדולה עבור מפלגתם של נפתלי בנט ואיילת שקד. בממוצע חמשת הסקרים האחרונים, הליכוד שומרת על הובלה קלה של מנדט אחד. 

היום הוא היום האחרון לפרסום סקרים לפני הבחירות שיתקיימו ביום שני, ועל כן צפויים עוד סקר או שניים במהדורות החדשות בערב - ולאחר מכן דממה עד לפרסום המדגמים. בניגוד למערכות בחירות קודמות, שבהן נצפו מדי פעם הבדלים גדולים בין תוצאות הסקרים בגופי התקשורת השונים, הפעם ישנה תמימות דעים כמעט מוחלטת. התוצאות חוזרות על עצמן כבר חודשים, ואפילו התזוזה הקלה של הימים האחרונים לטובת הליכוד היא בתוך טווח טעות הדגימה. 

בשורה התחתונה, נראה שגם הפעם לא תהיה הכרעה ברורה והמפתח לממשלה נשאר בידי ליברמן - שיידרש להחליט אם הוא מצטרף לממשלת ימין בראשות נתניהו וכך בעצם חוזר בו מההבטחה לא לעשות זאת (מהלך שאם היה עושה באפריל 2019 היה מייתר את הצורך בשתי מערכות בחירות נוספות), או שהוא ממשיך לנסות לכפות ממשלת אחדות. בשלב זה הוא התחייב שלא יהיו בחירות מועד ד', אך מניסיוננו באמת אין לדעת.

28 בפברואר בוקר

הליכוד עוקפת לראשונה את כחול לבן בממוצע 5 הסקרים האחרונים ומתייצבת בצמרת הטבלה - זאת לאחר שסקר שפורסם הערב בכאן 11 צופה למפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו 35 מנדטים ולמפלגתו של בני גנץ 34 מנדטים. הרשימה המשותפת שומרת על כוחה, שגבר לאחרונה, עם 14 מנדטים, העבודה-גשר-מרצ נחלשת מעט ל-8 מנדטים וישראל ביתנו נחלשת ל-6 מנדטים.

ייתכן שאפקט הימים האחרונים לבחירות, שהציבור הישראלי מכיר מצוין מרוב מערכות הבחירות האחרונות, שבמסגרתו בישורת האחרונה זורמים קולות רבים למפלגות הגדולות על חשבון הקטנות - זה בדיוק מה שקורה עכשיו. את התחזקות הליכוד אפשר לייחס בין היתר לקמפיין "צאו להצביע" שנתניהו מוביל בימים האחרונים, לצד זאת שהקמפיין של כחול לבן לא מצליח לייצר סחף דרמטי. ייתכן שגם החשיפה של חדשות 12 הערב, לפיה יועצו של גנץ הטיל ספק ביכולתו להנהיג את המדינה, תחליש עוד את המפלגה עד יום שני.

הסקרים האחרונים יפורסמו מחר, ואז תתקבל התמונה העדכנית והקרובה ביותר לבחירות, לפני המדגמים של ליל 2 במרץ. 

27 בפברואר

לראשונה במערכת הבחירות הנוכחית - שוויון בין הליכוד וכחול לבן בממוצע 5 הסקרים האחרונים. מסקר שפורסם הבוקר בכאן 11 עולה כי הליכוד מובילה במנדט אחד על כחול לבן 34-33, הרשימה המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ עם 10, ש"ס עם 8 ויהדות התורה, ישראל ביתנו וימינה עם 7. 

סבבי לחימה כמו זה שמתרחש ביומיים האחרונים סביב רצועת עזה נוטים לחזק את מפלגות הימין בכלל ואת הליכוד בפרט, בעיקר כשמדובר בימים האחרונים לפני הבחירות. בשלב זה מדובר על הפסקת אש, אך אין לדעת מה יולידו הימים הקרובים.

24 בפברואר

בצל חילופי האש בדרום ובהלת הקורונה, סקר שפורסם הערב בחדשות 13 שוב חוזה כי הליכוד עוקפת את כחול לבן במנדט אחד - 33 מול 32. נראה שהשינוי נובע פחות מהתחזקות של הליכוד על חשבון מפלגות אחרות בבלוק הימין, ויותר מכך שכמה מנדטים של כחול לבן נודדים לכיוון העבודה-גשר-מרצ, שאולי מאבדת מנדט אחד לטובת הרשימה המשותפת, אך מפצה על כך ב-2-3 מכחול לבן.

תוצאות יתר המפלגות דומות לאלה שנראו בחודשים האחרונים, אם כי בשלב זה עבור ימינה וישראל ביתנו 8 מנדטים הם תוצאה מוצלחת במיוחד. בשביל ש"ס 8 הם כבר המינימום, ואילו יהדות התורה עדיין עם אותם 7 מנדטים קבועים. 

בכל מקרה, נראה שהחיים בישראל הפכו לרצף של סבבים - סבב בחירות, סבב לחימה וחוזר חלילה. אם המצב בדרום יסלים, ובמקביל בהלת הקורונה תגבר, ייתכן שאנו עומדים בפני מערכת בחירות עם אחוז הצבעה נמוך במיוחד, שעשוי גם להטות את התוצאות לאחד הכיוונים. בכל מקרה, בשלב זה לא נראה שאנחנו הולכים לקראת הכרעה. 

23 בפברואר

שבוע לבחירות, ולראשונה מתפרסמים הערב שני סקרים שבהם הליכוד עוברת את כחול לבן - לפי חדשות 12 וחדשות כאן 11, מפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מובילה במנדט אחד על זו של בני גנץ. נראה שהמהפך הזעיר נובע הן מכך שהליכוד מתחזקת על חשבון מפלגות בגוש הימין כמו ימינה והמפלגות החרדיות, והן שכחול לבן נחלשת לטובת העבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת.

בממוצע חמישה הסקרים האחרונים כחול לבן עדיין בראש הטבלה, אך כשמדובר במספרים כאלה קטנים - קשה מאוד להסיק מכך לגבי מה שמחכה לנו בליל שני הבא. השבוע האחרון לקמפיין עוד לפנינו, ובהחלט ייתכן שבימים אלה ישלפו המפלגות את התותחים הכבדים ביותר שלהן, בניסיון להשיג קולות של הרגע האחרון. 

וברקע כל זאת מגפת הקורונה, שככל הנראה כבר נמצאת בישראל ומייצרת היסטריה רבה, עד שישנם כבר דיבורים על כך שהיא צפויה לפגוע באחוזי ההצבעה. 

21 בפברואר

10 ימים לבחירות, ושני הסקרים שפורסמו הבוקר במעריב ובישראל היום מציגים תוצאות דומות מאוד לאלה שהתרגלנו לראות בחודשים האחרונים, פלוס מינוס מנדט אחד. הסקר היחיד בתקופה האחרונה שקצת שובר את התבנית נערך על ידי מכון הסקרים דיירקט פולס של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה שלמה פילבר, וצוטט אמש בכמה אתרי חדשות חרדיים, ולפיו הליכוד מובילה עם 33 מנדטים וכחול לבן עם 31 בלבד. זו תוצאה שונה לחלוטין מאלה של כל הסקרים האחרונים, אך גם היא לא הצליחה להזיז את גרף הממוצע שלנו. 

בעבר חשפה טל שניידר ב"גלובס" כי מכון דיירקט פולס משתמש בשיטות מדידה שאינן מקובלות בתחום  כמו סמסים, ועל כן אמינות סקריו מוטלת בספק. אחרי שאמרנו את זה, נזכיר שגם שאר הסוקרים לא בדיוק קולעים בול לתוצאות בשנים האחרונות, בארץ ובעולם, מקובלות שיטותיהם ככל שיהיו. 

19 בפברואר

פחות משבועיים לבחירות, בחדשות 12 פורסם הערב סקר שתוצאותיו זהות בדיוק לסקר הקודם שפורסם שם, לפני כשבוע. כחול לבן בראש הטבלה עם 35 מנדטים, הליכוד אחריה עם 33, הרשימה המשותפת עם 13, העבודה-גשר-מרצ עם 9, ש"ס ויהדות התורה עם 8 כל אחת, ימינה וישראל ביתנו עם 7 כל אחת. עוצמה יהודית עדיין בחוץ. 

לאור תמימות הדעים ששוררת בין הסוקרים השונים בחודש שחלף מאז סגירת הרשימות, יהיה מעניין במיוחד לבחון את התחזיות אל מול תוצאות האמת ב-3 במרץ. 

17 בפברואר

שבועיים בדיוק לפני בחירות מועד ג', ועדיין אין כל תזוזה במפה הפוליטית. אם בבחירות אפריל 2019 השבועיים האחרונים היו ביצה מדממת של קמפיינים נגטיביים והכפשות הדדיות ובחירות ספטמבר 2019 בדיוק נזכרו להתעורר בשלב הזה, בחירות מרץ 2020 עדיין שקועות בשינה עמוקה. לציבור נמאס, לפוליטיקאים נמאס ולתקשורת נמאס. בסקרים שפורסמו הערב בחדשות 13 ובוואלה! מתקבלת תמונה דומה למדי לזו שכבר התרגלנו לראות בחודשיים האחרונים. 

אמנם כחול לבן מצליחה להגדיל את הפער בינה לבין הליכוד במנדט אחד בסקר חדשות 13 הערב ועומדת על 36 לעומת 33 לליכוד, אך בממוצע מפלגתו של בני גנץ עדיין מובילה ב-2 מנדטים בלבד. הרשימה המשותפת עם 14, העבודה-גשר-מרצ וישראל ביתנו עם 8 מנדטים כל אחת, והיתר עם 7. התזוזה היחידה שניכרת בסקר וואלה! היא התחזקות קלה של העבודה-גשר-מרצ ל-10 מנדטים לראשונה, אך בממוצע המפלגה עדיין עם 9. באופן כללי, בגלל הדמיון הרב בין הסקרים, בממוצע התוצאות כמעט זהות, פלוס מינוס מנדט אחד לכאן או לשם. אם כך ייראו תוצאות הבחירות, שוב נישאר ללא הכרעה ברורה.

14 בפברואר

שלושה שבועות לבחירות, ומפת המנדטים עדיין ללא שינוי. אם בשבועות האחרונים עוד היתה שונות קלה בין הסקרים של גופי התקשורת השונים, הרי שסקרי סוף השבוע הנוכחי, שפורסמו בחדשות 12, מעריב וישראל היום, כמעט זהים זה לזה. זהים ברמה שאם המצב יישאר כך עד הבחירות - והסוקרים עדיין לא יצליחו לקלוע לתוצאות האמת - אפשר באמת יהיה להכריז על התחום כשייך לעבר.  

התזוזות היחידות שניתן לראות בהשוואה לשבוע שעבר היא התחזקות של העבודה-גשר-מרצ ל-9 מנדטים בממוצע, והיחלשות קלה של ישראל ביתנו ל-7 מנדטים בממוצע. כך נוצר מצב משונה שבו המפלגה שמייחסים לה את הכוח הרב ביותר - כלומר זו שתקבע איזו ממשלה תקום, אם תקום - היא המפלגה הקטנה ביותר (בהנחה שעוצמה יהודית נשארת בחוץ, כפי שמראים הסקרים כרגע).

מפלגתו של אביגדור ליברמן עדיין משמשת לשון מאזניים בכל הקשור לממשלת ימין, שכן ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יוכל להקים ממשלה כזאת בלעדיה, אבל אם שתי המפלגות הגדולות יסכימו על ממשלת אחדות - לא יהיה להן צורך בה. גם התסריט הדמיוני והבלתי סביר שהועלה השבוע, ולפיו תיתכן ממשלת כחול לבן-איחוד השמאל-ישראל ביתנו לא מגיע ל-61 מנדטים. כך שממשלת אחדות או בחירות מועד ד' הן שתי האופציות היחידות שעומדות על השולחן כרגע, כל עוד ליברמן איתן בדעתו לא להצטרף לממשלת ימין.

7 בפברואר 

פחות מחודש לבחירות, ומפת המנדטים בקיפאון מתמשך - כך עולה מסקרי סוף השבוע. ממוצע הסקרים שפורסמו בוואלה!, מעריב וישראל היום בשיתוף i24 News כמעט זהה לממוצע סקרי השבועות האחרונים, וגם הפתרון הקואליציוני של ממשלת אחדות עדיין נראה כמו היחיד האפשרי, במגבלות המוכרות. כחול לבן עדיין מובילה מעט על הליכוד, הרשימה המשותפת עומדת על אותם 13 מנדטים - וכל היתר מקבלות 8 בממוצע.

בשלב זה נראה שלא משנה איזו דרמה תפקוד אותנו - ירי לדרום, ירי בשטחים, פיגועי דריסה, תוכניות שלום במעמד צד אחד או אפילו החזרתה של "שבויה" וביקורים דיפלומטיים בסודאן - למפת המנדטים זה לא ישנה כהוא זה. גם הפוליטיקאים יודעים שהציבור הישראלי מאס בקמפיינים, ובקושי מנהלים כאלה. גם כך התחושה היא שמה שהיה הוא שיהיה. 

נותר רק לחכות לשבועיים האחרונים ולראות אם יישלפו התותחים הכבדים שבעזרתם ינסו המפלגות הגדולות לשתות את קולות המפלגות הקטנות, או שהאדישות תישמר. ואם כך - מה היא תעשה לאחוזי ההצבעה? 

31 בינואר

דבר לא יזיז את הציבור הישראלי מאדישותו - כך עולה משני סקרים שפורסמו הבוקר במעריב וב-103FM, ולפיהם למרות האירועים הדרמטיים של הימים האחרונים, אין כמעט שינוי בתמונת המנדטים. כחול לבן היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר, הליכוד עדיין נושפת בעורפה עם פער של מנדטים בודדים, המשותפת עומדת על אותם 13 מנדטים בממוצע וכל היתר נעות בין 7 ל-9 מנדטים, תלוי את מי שואלים ובאיזה יום.

כל הסימנים מצביעים על כך שגם במערכת הבחירות הנוכחית לא תקום ממשלה - זאת בהנחה שאף אחד מהצדדים, בנימין נתניהו או בני גנץ, לא יתקפל ויאפשר לשני להיות ראשון ברוטציה, ושאביגדור ליברמן לא יחליט להצטרף לממשלת ימין בראשות נתניהו. 

בשורה התחתונה, גם תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המכונה "תוכנית השלום" אף שהיא מתעלמת לחלוטין מקיומם של הפלסטינים ועל כן לא ברור בין מי למי היא אמורה להשכין שלום, ואפילו פסטיבל השבתה של נעמה יששכר במטוס ראש הממשלה, בטקס שבאמת אין מילים לתאר את מידת הגיחוך והציניות שלו, לא גרמו לציבור הישראלי להתעורר מתרדמתו.

29 בינואר 2020

הליכוד מצמצמת את הפער בצמרת, אבל כחול לבן היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר - כך עולה משלושת הסקרים שפורסמו הערב במהדורות החדשות, הראשונים שנערכו לאחר חשיפת תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שרשרת האירועים הדרמטיים של היומיים האחרונים - הוויתור על החסינות והגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו, הצגת התוכנית בבית הלבן וההודעה על שחרורה הצפוי של נעמה יששכר, לא השפיעה משמעותית על תמונת המנדטים.

ייתכן שההשפעה עדיין לפנינו ותבוא לידי ביטוי בסקרי סוף השבוע בעיתונים, אך בשלב זה סביר להניח שבליכוד חשים אכזבה מהסטגנציה. נראה ששלוש מערכות בחירות בזו אחר זו עייפו את הציבור, שאין לו כוח או עניין אפילו לשנות את הרגלי ההצבעה שלו כדי להביא לתוצאה שונה. אירועי הימים האחרונים עשויים בהחלט לעורר בציבור את התחושה שהוא סטטיסט בלבד במופע האינטרסים האישיים של מנהיגים חזקים, ועל כן גם לקולו בקלפי אין אפשרות של ממש לשנות את המציאות.

בכל מקרה, הסקרים מצביעים על תמונה דומה לזו שהולכת איתנו מאז אפריל שעבר - כל עוד אביגדור ליברמן לא יצטרף לממשלת ימין, האפשרות היחידה להקים קואליציה היא במסגרת ממשלת אחדות, איתו או בלעדיו. אם נתניהו וגנץ יישארו בשלהם ויסרבו לכהן זה תחת זה - אולי אפילו נלך למערכת בחירות רביעית.

16 בינואר 2020

שונות גדולה בין סקרי מהדורות הטלוויזיה הערב, הראשונים שפורסמו מאז סגירת הרשימות אתמול (ד') בלילה. בשלושת הסקרים כחול לבן מובילה על הליכוד בצמרת הטבלה, אך הפער ביניהן נע בין שניים לחמישה מנדטים. רשימת הימין המאוחדת של נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, מקבלת בין 7 ל-10 מנדטים, ש"ס בין 6 ל-9 ואילו עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, שנשארה מחוץ למפלגה המאוחדת, נשארת בחוץ בשניים מהסקרים ובשלישי נכנסת עם 4 מנדטים. 

ההבדלים הגדולים נפוצים בשלבים אלה של מערכת הבחירות, כפי שראינו בשתיים האחרונות שנערכו לפני פחות משנה, כיוון שמפלגות נוטות להשתנות בדקה ה-90 שלפני סגירת הרשימות - ולציבור לוקח זמן לעכל את השינויים. במקרה זה האיחוד בשמאל הגיע כמה ימים לפני, ואילו בימין - שחלקו התפרק וחלקו התאחד - חיכו ממש לזמן הפציעות. 

מבחינת האיחוד המשולש המחודש, ששוב ירוץ תחת השם ימינה, 7 מנדטים ייחשבו לכישלון - אף שזו בדיוק התוצאה שקיבלו בבחירות ספטמבר 2019, ואף שבבחירות אפריל הימין החדש של שקד ובנט כלל לא נכנסה. אך אם תתקבל התוצאה הזאת, בתוספת 4 מנדטים לעוצמה יהודית - כבר יהיה מדובר בהצלחה גדולה לבלוק הימין, אם עדיין יחיה אחרי הבחירות. 

13 בינואר 2020

מפלגת השמאל המאוחדת העבודה-גשר-מרצ תהיה המפלגה הרביעית בגודלה עם 9 מנדטים - כך לפי סקר חדשות 12 שפורסם הערב, הראשון מאז הודעת האיחוד. משמעות התוצאה היא כי האיחוד לא מוסיף מנדטים לשותפות, שעמדו לפני כן בממוצע על 4-5 מנדטים, אבל בהחלט מרחיק אותן מאחוז החסימה ומבטיח שתהיה להן נציגות בכנסת ה-23. 

בשלב זה נראה שגם בימין הולכים לאיחוד שיכלול את הבית היהודי של רפי פרץ, האיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית של איתמר בן גביר - כל אלה ביחד משיגות כרגע 5 מנדטים. הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד תרוץ לבד ועומדת כרגע על 6 מנדטים. 

ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן מקבלת בסקר זה 7 מנדטים, מה שמעמיד אותה במיקום יחסית נמוך בטבלה - וזאת אף שכוחה היחסי גדול בהרבה. מאחר שמדובר במפלגת הימין היחידה שאינה חברה ב"בלוק הימין" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא היתה זו שמנעה ממנו את האפשרות להקים ממשלה ודרשה ממשלת אחדות בלבד. בשלב זה נראה שליברמן מתכוון להמשיך ולנסות לכפות אחדות בין הליכוד לכחול לבן אחרי הבחירות, ועם 7 מנדטים הוא עדיין יוכל לעשות זאת.

3 בינואר 2020

כחול לבן מגדילה משמעותית את הפער על פני הליכוד  - כך על פי סקר מעריב שפורסם הבוקר, בו זוכה מפלגתו של בני גנץ ל-36 מנדטים, לעומת 30 בלבד למפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המנדטים הנוספים מגיעים ככל הנראה על חשבון המחנה הדמוקרטי, שלראשונה נותרת מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. המנדטים שאבדו לליכוד, מצד שני, נהרו ככל הנראה אל איחוד מפלגות הימין - שזוכה בסקר זה ל-7 מנדטים.

כניסתה של איחוד מפלגות הימין לכנסת, ועוד עם 7 מושבים, מחזקת את קבוצת המפלגות שמכנה את עצמה "בלוק הימין", ומביאה אותה ל-58 מושבים - מה שאמור להקל על נתניהו לקבל את המנדט להרכבת הממשלה הבאה. מצד שני, זרימת קולות השמאל אל כחול לבן והצבתה כמפלגה הגדולה ביותר בפער לא מבוטל, תקשה עליו לעשות זאת. וזה עוד לפני שהזכרנו את ענייני כתבי האישום המרחפים מעל ראשו.

יתר המפלגות יציבות יחסית - הרשימה המשותפת עם 13 המנדטים הקבועים, ש"ס וישראל ביתנו עם 8, יהדות התורה עם 7, הימין החדש עם 6 והעבודה-גשר עם 5. 

2 בינואר 2020

יממה לאחר בקשת החסינות הפומבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלושה סקרים שפורסמו הערב בערוצי הטלוויזיה צופים לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן היחלשות קלה, ואילו הליכוד מצמצמת מעט את הפער בצמרת, שעומד כעת על 2 מנדטים בממוצע - לעומת 3 בסקרי השבועות האחרונים. כל סקרי הערב משאירים את איחוד מפלגות הימין מחוץ לכנסת.

ההיחלשות של ליברמן אמנם מסתכמת במנדט אחד בלבד בממוצע, אך סקר חדשות 13 מעניק לה 6 מנדטים - שיא שלילי במערכת הבחירות הנוכחית. באותו סקר קיבלה הימין החדש של נפתלי בנט לראשונה 8 מנדטים, וייתכן שההתחזקות הגיעה על חשבון ליברמן. ולמרות כל זאת, בלעדיו נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין. 

מצבן של העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי בכי רע, כשהראשונה זוכה ל-5-6 מנדטים בסקרי הערב, והאחרונה ל-4-5. תוצאות כאלה בשלב זה של מערכת הבחירות אינן מבשרות טובות למפלגות השמאל, שיכולות בהחלט למצוא עצמן מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. מצד שני, רבים מהמצביעים למפלגות הללו יצביעו להן בכל מצב - ועל כן ייתכן שאיחוד, גם אם לא יביא יותר מצביעים, לפחות ייצר יותר כוח למפלגה בת 9-10 מושבים, לעומת שתיים של 4-5 שגם כך מסוכסכות ביניהן.

בחדשות 13 ובכאן 11 בדקו גם את עמדות הציבור ביחס לבקשת החסינות של נתניהו, ובשני הסקרים נמצא כי כ-50% מהציבור מתנגדים למתן חסינות, וכ-27%-28% תומכים בכך. 

29 בדצמבר 2019

הפריימריז בליכוד חלפו, נתניהו חיזק את מעמדו בראשות הליכוד, אך כחול לבן ממשיכה להוביל את טבלת המנדטים עם 34 לעומת 32 של הליכוד - כך עולה מסקר שפורסם הערב בחדשות 12. אחריהן לפי חדשות 12 מגיעות הרשימה המשותפת עם 13, ש"ס וישראל ביתנו עם 8 כל אחת, יהדות התורה עם 7, הימין החדש והעבודה עם 5 על אחת, והמחנה הדמוקרטי ואיחוד מפלגות הימין (הבית היהודי-האיחוד הלאומי-עוצמה יהודית) עם 4. 

בסקר הקודם של חדשות 12 הבית היהודי ועוצמה יהודית לא עברו את אחוז החסימה כל אחת בנפרד, אך האיחוד חיזק את מעמדן. הליכוד שלאחר הפריימריז אמנם נותר עם 32 מנדטים, אך כחול לבן נחלשה מעט וירדה מ-35 המנדטים שנחזו בסקר הקודם לפני כשבועיים.

אין שום דבר יוצא דופן בחניון המכוניות שנמצא מול המרכז הרפואי מדיקל סנטר בהרצליה פיתוח, למעט דבר אחד. בניגוד לכל היגיון כלכלי הוא ממוקם על אחת מפיסות הקרקע הנחשקות ביותר במרכז הארץ - הצד המערבי של רחוב רמת ים, שהוא הרחוב המערבי ביותר בשכונת היוקרה. לפי "חוק המחירים" המקומי, ככל שמתקרבים לים מחיר הנכסים מאמיר, וכאן הוא כבר מגיע בקלות לעשרות מיליוני שקלים. אז איך קרה שדווקא בעלי מכוניות מזדמנים יכולים להושיט יד וכמעט לגעת במים?

כדי לענות על כך יש לחזור יותר מעשור אחורה, לסדרת עסקאות דיסקרטית בסכום כולל אסטרונומי של 200 מיליון שקל. מאחוריה עומד זוג המיליארדרים האמריקאים דפנה וטום קפלן, שקנו לא רק את השטח שעליו פועל החניון, אלא גם את שתי החלקות הצמודות לו. ההתחקות של "גלובס" אחרי תוכניותיהם, חושפת שבתחילת העשור השניים ביקשו לבנות על הקרקע הנדירה מספר וילות. כשנתקלו בהתנגדות מצד העירייה ניסו לשנות את תוכנית לבית מלון ודירות נופש - אלא שנכון לעכשיו גם המיזם הזה תקוע.

47 מיליון שקל כדי להחזיר נכס למשפחה

איסוף החלקות התחיל בשנת 2006, אז מכרו האחים סמי ויולי עופר שישה דונמים ברחוב רמת ים 8, כחלק מעסקה שהייתה ידועה רק למעטים. תג המחיר: כ-47 מיליון שקל. על המגרש ניצב מבנה שבו פעלה אז מסעדת רוקה, אלא שהמטעמים שהוגשו לסועדים פחות עניינו את הרוכשים החדשים שהגיעו מעבר לים.

מדובר ביו"ר תאגיד הייעוץ העסקי האמריקאי אלקטרום, המיליארדר היהודי טום קפלן, ובאשתו דפנה - בתם של מירה וליאון רקנאטי. עוד לפני שהשטח והמבנה היה שייך לאחים עופר, התגורר במקום סבה של דפנה, דניאל רקנאטי. "בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, זו הייתה קודם כל עסקה אמוציונלית", אומר ל"גלובס" אדם שבעבר הכיר את ההתרחשות.

קצת יותר משנה לאחר מכן, בדצמבר 2007, פורסם כי האחים סמי ויולי עופר מכרו וילה שברשותם ממש בצמוד, ברחוב רמת ים 6 בהרצליה, תמורת 93 מיליון שקל. מחיר העסקה הפך את הווילה, שהושכרה באותם ימים לחברת כתר פלסטיק לצורך משרד, ליקרה בישראל באותם הימים.

מדובר בווילה בת קומה אחת בלבד ששטחה הבנוי הוא 1,000 מ"ר ושניצבת על מגרש בגודל תשעה דונמים. הקרקע בחלקה הוגדרה כ"שטח מיוחד" שמשמעותו בפועל - הגבלות על תוספות למבנה הקיים, היות שהוא בעל "ייחוס". הווילה תוכננה על ידי האדריכל המפורסם יעקב רכטר ב-1961 עבור שגריר קובה בישראל ריקרדו וולף, שהתגורר בה שנים רבות. על כן היא נקראת עד היום "בית השגריר הקובני" (לעתים "בית הציר הקובני"), ונחשבת לאחד המבנים הבודדים שהוגדרו לשימור באזור זה של הרצליה.

רק כמה שנים לאחר מכן התפרסמה זהות הקונים - גם הפעם מדובר היה בקפלנים, והם לא עצרו את מסע הרכישות שלהם כאן. ב-2010 הם הוסיפו לשני המגרשים שבבעלותם גם את המגרש שברחוב רמת ים 4, מדרום למלון השרון, שעבורו שילמו 60 מיליון שקל. זהו מגרש בשטח 5.2 דונם שאותו רכשו מחברת הכשרת היישוב וממשפחת דה שליט, שהחזיקו בו עוד משנות ה-60.

כך, תוך ארבע שנים השלימו הקפלנים רכישה של כ-20 דונמים רצופים על שטח המצוק ההרצלייני, תמורת כ-200 מיליון שקל בסך הכול, ונותר רק לחכות לתוכניות שיוגשו לעירייה כדי להבין מה בכוונתם לעשות בשטח הנדיר שעבר לידיהם.

מלון במקום מספר וילות על המצוק

לפי גורמים שהיו בעבר בקשר עם בני הזוג, הכוונה המקורית שלהם הייתה לחדש את המבנה על המגרש הראשון שרכשו, ברחוב רמת ים 8, כדי שישמש אותם למגורים כשהם מגיעים לישראל. בשאר השטח תכננו השניים לבנות שתיים-שלוש וילות נוספות. כחלק מהניסיון שלהם לקדם את הבנייה ברמת ים 8 הוצא צו פינוי למסעדת רוקה, דבר שהביא את הצדדים להתדיינות מתוקשרת בבית המשפט. לבסוף, ב-2011 נאלצו בעלי המסעדה לסגור את רוקה, אלא שבמקביל תוכנית הווילות של הקפלנים לא הצליחה להתרומם.

"בעלי הנכס הגישו בקשה להקים שניים-שלושה בתים. משהו שלא תואם את הרוח של הפיתוח של החוף", אמר השבוע ל"גלובס" מייק סקה, ששימש עד לאחרונה כמהנדס עיריית הרצליה, וכיום משמש כמהנדס עיריית מעלות-תרשיחא. "מאוד הפתיע אותי שבאו עם תוכנית לבנייה פרטית, זה משהו שנוגד את האינטרס העירוני", הוא הוסיף ומספר כי "אני הנחיתי אותם לשנות את התוכנית, והצעתי שאתן להם זכויות בנייה לבית מלון. לא זוכר אם דיברנו על 90 או 100 חדרים. ואז הם אמרו לי שזה מעניין אותם בתנאי שהם יקבלו את ברכתנו לתוכנית". לדבריו, הצעתו נפלה על אוזניים קשובות ואכן בהמשך הוגשה תוכנית לוועדה המקומית. סקה מציין כי "המגרש היה כל כך גדול שהסכמנו שיוסיפו כמה יחידות דיור כדירות נופש".

מי שנבחר על ידי הקפלנים לתכנן את הפרויקט הייחודי הוא האדריכל רני זיס, שאחראי בין היתר לפרויקטים כמו מלון אלמא בזכרון יעקב, מרכז הלב בבית החולים איכילוב ומלון ריץ קרלטון בהרצליה. ב-2016 הגיש זיס תוכנית מפורטת לוועדה המקומית הרצליה, תחת השם "רמת ים 6 - תוכנית לשימור מבנה, מלונאות ומגורים". ממסמכי התוכנית עולה כי המחזיקה בקרקע היא חברה בבעלות בני הזוג ששמה SeaBreeze Limited, שרשומה באיי ברמודה.

עיון במסמכים מלמד כי לצידו של זיס לקחו חלק בהכנת התוכנית עוד גורמים רבים, ובהם מהנדס הבניין צבי המלי, אדריכלית הנוף מיכל טורנר, וחברת סלע נהרי כיועצת התשתיות.

התוכנית מחלקת את השטח לשלושה חלקים: מלונאות, מגורים ושטח פתוח שבו נכלל בית השגריר הקובני.
מבנה המלון שמציעה התוכנית ייבנה על שטח של כשישה דונמים ויתנשא לגובה 25 קומות. שטחו הבנוי יעמוד על כ-16 אלף מ"ר וייבנו בו 275 חדרי מלון. התכנון כולל גם בריכה, אולמות כנסים ועוד. על שטח של שלושה דונמים מתוכנן מבנה נוסף בייעוד מגורים מיוחדים. לפי התוכנית גובהו יהיה 16 קומות, שטחו הבנוי יהיה 12 אלף מ"ר, והוא יכלול 100 יח"ד. שאר השטח, כמעט עשרה דונמים מתואר כ"שטח פתוח", והוא כולל את בית השגריר הקובני שבאופן לא פרופורציונלי מרבית התוכנית המפורטת שהוגשה לעירייה עוסק בו.

"הייתי עובר ליד הבית כדי לראות את השגריר"

"אני זוכר בתור ילד את השגריר הקובני ריקרדו וולף יוצא מהבית שלו בהרצליה עם הרכב האמריקאי הגדול שלו. הייתי עובר ליד הבית שלו במיוחד כדי לראות את זה", מספר האדריכל זיס, בשיחה עם "גלובס". זיס מוסיף כי הוא "גאה מאוד על כך שהצלחנו להכניס את בית השגריר הקובני לרשימת המבנים לשימור בהרצליה". ההחלטה להכניס את הווילה לרשימה המצומצמת של מבנים לשימור בעיר, התאפשרה, בין היתר, בעקבות עבודת התיעוד הנרחבת שבוצעה כחלק מהכנת התוכנית המפורטת של הקפלנים. היא כוללת עשרות עמודים שעוסקים במבנה ובהיסטוריה שלו, לרבות שלל צילומים מתקופות שונות, שניכר כי הושגו בעמל רב.

"המבנה תוכנן על ידי אדריכל יעקב רכטר, מחשובי האדריכלים בישראל, אשר הקריירה שלו שזורה בהיסטוריה של מדינת ישראל", נכתב בתוכנית. "כאחד מחלוצי הסגנון הבינלאומי בארץ הושפע המבנה בעיצובו ובטכנולוגיית הבנייה הנהוגה בו מן הסגנון הבינלאומי אשר היה נהוג בשנות ה-30. קיימת הדגשה של אופקיות המבנה מצד אחד באמצעות שימוש במפתחים גדולים הנמתחים מקצה לקצה בחזית המערבית המשקיפה אל הים ומצד שני באמצעות חלונות סרט המאפיינים את החזית המזרחית הפונה אל הרחוב הראשי". כן נכתב כי הושקעו בתכנונו ובעיצובו משאבים רבים וניתנה תשומת לב מיוחדת לפרטי בנייה ייחודיים ושימוש בחומרים "טבעיים" כדוגמת בטון חשוף, ושולבו במבנה אלמנטים מעץ.

"חטיבת קרקע נדירה ואיכותית"

בניגוד ישיר להשקעה בתיעוד ובתוכנית, בשטח כלום לא קורה. בית השגריר הקובני סגור וכך גם המבנה שצמוד אליו מדרום, ובמוסדות התכנון התוכנית נעצרה לחלוטין. הסבר חלקי לכך ניתן למצוא במכתב שנשלח מטעם משרד עורכי הדין ברוך י. מנוח ושות' לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב בקיץ 2017, מטעמה של סיבריז לימיטד. במכתב, שהינו התנגדות לתוכנית שהפקידה הוועדה המקומית, מתואר כי לאורך 2015 התקיימו לפחות שתי פגישות בין נציגי הבעלים לבין גורמים בעירייה, בהם ראש העיר משה פדלון, שבהן עלה לדיון מתווה הפרויקט במתחם שאותו הם מכנים מתחם סיבריז.

בין היתר נכתב כי "התוכנית המוצעת הינה תולדה של התכנון הראוי, הנכון והמיטבי ביותר שמהנדס העיר ונציגי לשכת התכנון העירונית ראו לנגד עיניהם וביקשו ליישם במתחם סיבריז, בכל שלבי הכנתה. ב-17.8.2016 קיימה ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה דיון בהמלצות להפקדת התוכנית. לתדהמתה הרבה של המתנגדת, ועדת המשנה החליטה שלא להמליץ לוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית במתכונת שגובשה ותואמה עם הוועדה המקומית, ביחס למבנה למגורים, כי אם להמליץ על הפקדתה במתכונת שונה לחלוטין", נכתב.

השוני בין התוכניות הוא ביטול הבנייה למגורים, דבר שלפי הקפלנים הופך את הפרויקט ללא כדאי כלכלית. "אישורה של התוכנית במתוכנת המופקדת, חלילה, עלול לסכל את האפשרות לנצל את הפוטנציאל התכנוני האדיר הטמון במקרקעי המתנגדת, המהווים חטיבת קרקע נדירה ואיכותית" נכתב. אף שחלפו מאז שנתיים וחצי, דבר לא התקדם, ובשלב זה נראה שהקפלנים החליטו להקפיא את התוכנית.

"הבעלים החליטו שהם עוצרים את הכול לאור אי שביעות הרצון שלהם מהטיפול של מוסדות התכנון בפרויקט", אומר גורם שמכיר את ההתנהלות. זיס מאשר את הדברים. "התוכנית אכן הוגשה, אבל היא לא מקודמת מזה זמן רב. טום קפלן הוא אדם מדהים, ויש לו דרך מאוד סדורה לטיפול בדברים, כדרכם של אמריקאים. כשהוא נתקל במוסדות התכנון כאן, לא היה צריך הרבה כדי שהכול ייעצר וזה מה שקרה. נכון להיום אנחנו גם לא מקיימים שיח ביני לבינו בקשר לתוכנית", אמר.

בניסיון לקבל את התייחסותם של בני הזוג, פנינו לאביה של דפנה - ליאון רקנאטי - שאישר גם הוא כי "לא קורה שם כלום". לאחר מכן חזר אלינו ומסר כי בתו וחתנו אינם מעוניינים להגיב.

כך, שטח שנרכש ב-200 מיליון שקל על אחת מפיסות הקרקע הנדירות במרכז הארץ, משמש בעיקר להקלת עומסי החניה במערב הרצליה. 

"אני עיתונאית הרבה מאוד שנים, ויש לי הרבה מאוד קשרים במקומות שונים, מצמרת המשטרה, מצמרת המדינה ועד עבריינים ברחוב ואסירים בבתי כלא. כך הצלחתי להגיע לגורם המוכר לי היטב, שאמר שאין שום בעיה, ושאני אביא לו את הטלפונים ושנוכל לפתוח אותם". כך סיפרה עיתונאית גל"צ הדס שטייף לקציני להב 433, שרשמו את גרסתה בנוגע לפריצת הטלפונים של יו"ר לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה.

בתאריך 10.1.2019 מסרה שטייף עדות פתוחה למשטרה, לאחר שביקשה חסינות מפני הפללה עצמית. נראה ששטייף חשה נינוחה במעמד, והיא מספרת בפירוט את הדרך שעשו הטלפונים, המוגנים בסיסמאות ובדרכים נוספות, מביתו של אפי נוה ועד למשטרת ישראל. ראש צוות החקירה, סנ"צ אסף וולפיש, והחוקר רפ"ק עודד אררה לא מקשים על שטייף, ומאפשרים לה לשטוח במשך למעלה משעתיים את גרסתה ללא הפרעות ושאלות.

למרות ששטייף זכאית לשמור על חיסיון מקורותיה, היא חושפת מיוזמתה בפני החוקרים כי "המקור" לטלפונים הוא חני נוה, פרודתו של אפי. בהמשך, נוה עצמה תעיד עדות פתוחה במשטרה ותקבל גם היא חסינות מפני העמדה לדין.

גם "הגורם" שפרץ בפועל את הטלפונים העיד במשטרה, לא נחקר באזהרה וקיבל חסינות מפני העמדה לדין. כפי שנחשף ב"גלובס", מדובר בחוקר הפרטי יולי רוזנברג, מראשי "מחאת המתמחים". בעדותו סיפר רוזנברג, כי נכשל שלוש פעמים בבחינות הלשכה וכי הוא "פעיל משפטית נגד בחינות הלשכה בעתירות מינהליות ובהפגנות נגד הלשכה".

"הגורם לקח את הטלפונים"

שטייף מספרת בעדותה: "ביום 17.12.18 אני קובעת פגישה עם חני נוה והגורם הנוסף (יולי רוזנברג, א"ג)... במעמד הפגישה 'הגורם' אומר שהוא ייקח את הטלפונים ואני אעודכן בהמשך ואנחנו נפרדים".

רוזנברג מצידו סיפר בעדותו, כי "לאחר שהטלפונים הגיעו לידיי, שטייף מזכירה לי חזור והזכר, שרק אם אני יכול לעזור לה ואם אני אצליח לפתוח אותם על מנת שהיא תדע אם יש בהם חומר בעל ערך עיתונאי - אז בסדר. אם לא אצליח לעזור, היא מבקשת שאחזיר לה אותם כמו שהם, ללא שאערב אנשים נוספים חיצונים".

שטייף לא ידעה בזמן הפריצה מה יימצא בתוך הטלפונים. כך היא עצמה מעידה במשטרה: "ביום 23.12.18 בבוקר אני מגיעה לבית באשקלון, בבית של 'הגורם', והוא מתחיל להראות לי את החומרים, שלטענתו הוצאו משני פלאפונים ושנינו המומים". שטייף ממשיכה: "אנחנו עוברים יחד משך שעות על החומרים, ולא מאמינים למה שאנחנו רואים. כל החומרים הועברו אליכם. 'הגורם' נותן לי דיסק און קי שעל גביו כל החומרים, הוא אומר לי שהטלפונים הוחבאו על ידו במקום ש'אי אפשר לגעת בהם', ומרגע זה הוא אומר לי: 'אנחנו שומרים על דיסקרטיות מוחלטת".

רק לאחר קבלת הטלפונים של אפי נוה ותוכנם מ"הגורם", שטייף מחליטה לשתף את בכירי גלי צה"ל והייעוץ המשפטי של התחנה לצורך פרסום הכתבה. "טלפנתי למפקד גל"צ שמעון אלקבץ, ואמרתי לו שאני חייבת לעדכן אותו ולספר לו על תחקיר שאני עובדת עליו והגעתי לחומרים, שהוא כמפקד גלי צה"ל חייב לדעת עליהם. נפגשנו בבית קפה וסיפרתי לו אחד לאחד מה יש לי", העידה שטייף.

בראיון למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" טען לאחרונה אלקבץ שהוא לא ידע כיצד התקבלו החומרים. "הסיפור של השגת החומרים של שטייף? אין לי עליו תשובה כי אני עצמי לא יודע איך הושגו החומרים". אולם שטייף בעדותה מספרת גרסה אחרת: "אלקבץ מעמיד בפניי שאלות שברור לנו שאם נצא לפרסום - נצטרך להתמודד איתם טרם פרסום. המשמעות: ייעוץ משפטי צמוד והבנה איך הגיעו לידיי הטלפונים, כשהוא מבין שאפשר לטעון שגנבתי אותם או גנבו אותם ואז זה מעמיד אותנו בפני בעיה". אלקבץ בחר שלא להגיב לפניית "גלובס" בנושא.

שטייף מספרת עוד על פגישה רבת משתתפים בנוכחות אלקבץ, העיתונאי רזי ברקאי ועורכת התוכנית "מה בוער" נורית קנטי, לצד בכירים בייעוץ המשפטי של גלי צה"ל. "הדיון היה סביב אם אנחנו יכולים לפרסם משהו מהחומרים ואיך. התחקיר יועד לתוכנית של רזי ברקאי".

"בגל"צ יודעים משהחומרים הופקו מטלפונים"

שטייף אומרת, כי כל המעורבים בגלי צה"ל ידעו היטב כיצד התקבלו החומרים, וכל שהיא הסתירה מהם היה שרוזנברג הוא הגורם שפרץ בפועל לטלפונים. "אני מוכרחה לומר שברקאי, נורית, אלקבץ ואילאיל שחר (ראש מערכת החדשות בגל"צ. א"ג) מודעים לזה שהחומרים הופקו מטלפונים שהגיעו לידיי מחני נוה, הם אינם יודעים מי הגורם שבפועל פרץ את הטלפונים. ואני ממשיכה לחטט".

עוד מספרת שטייף כי "אחרי הדיון המשפטי, אלקבץ והיועצת המשפטית עזבו את החדר, רזי ברקאי ואני עם קנטי נשארנו לעלעל בחומרים בקלסרים כדי להבין את חומרתם ומשמעותם. בינתיים החלטנו שאנחנו מתחילים לעבוד, שאם אנחנו מקבלים אישור מהייעוץ המשפטי - מה אנחנו מפרסמים, איך ובאיזו דרך... קבענו פגישת עבודה אצל ברקאי בבית עם כל החומרים. בפגישה נכחו ברקאי, קנטי ושחר".

בעדותה במשטרה, אומרת שטייף, ככל הנראה בעקבות דברי החוקרים כי "לשאלתכם, אני כבר מבינה שלא יהיה לי שימוש בחומרים האלו ושלא אוכל לשדר אותם".

שישה ימים לאחר מכן, חקירת המשטרה הסמויה הפכה לגלויה, ואפי נוה נעצר לחקירה. עיתונאי גל"צ שהיו בסוד העניינים ערכו משדר מיוחד של התוכנית "מה בוער". ברקאי שאל את שטייף בשידור אם אפשר לצטט מתוך החומרים. שטייף משיבה לו: "מה שנאמר לנו על ידי עורכי הדין והיועצים המשפטיים שמה שמדובר שאינו עבירה פלילית, אז זה כבר עניין שלנו מה אנחנו רוצים לעשות איתם".

קנטי הוסיפה ואמרה כי "בהמשך השידורים וגם בימים הקרובים אנחנו נביא, כי בידי הדס ובידי מערכת 'מה בוער' יש הרבה מאוד חומרים". ברקאי הוסיף וגילה למאזינים, כי "אנחנו נוכל גם להשמיע לכם את הדברים בקולותיהם של האנשים, לא בקולנו, אלא בקולותיהם של האנשים".

כיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם הדברים של שטייף עצמה בעדותה כי היא מבינה שכבר לא יהיה לה שימוש בחומרים ושלא תוכל לשדר אותם? לא ברור.

בימים האחרונים החלו לדלוף חומרים רגישים מתוך הטלפון של אפי נוה. החומרים דולפים בצורת תיקיות. בחקירת רוזנברג, מגלים סנ"צ וולפיש ורפ"ק אומרים לרוזנברג כי "הדס שטייף מספרת שהיא חילקה את החומרים לתיקיות", דבר שלטענת פרקליטי נוה עלול להראות כי מקור ההדלפה היא שטייף. הטלפונים והחומרים שבתוכם - טרם הועברו לידי אפי נוה ועורכי דינו, וגורם במשטרה אומר ל"גלובס" כי הם צפויים להיות מועברים בימים הקרובים.

"שטייף לא פרצה ולא נתנה הוראה לפרוץ"

פרקליטתה של שטייף, עורכת הדין רוני אלוני סדובניק מסרה: "שטייף לא פרצה לטלפונים, אלו כלל לא היו אצלה או בחזקתה בשום שלב. שטייף לא נתנה הוראה לפרוץ לטלפונים ובוודאי שלא הדליפה את תוכנם. כל מי שמפרסם כי הדס שטייף פרצה/הורתה לפרוץ/החזיקה מכשיר או הדליפה תכנים מהטלפון עובר על הוראות חוק איסור לשון הרע וצפוי להיתבע.

"מהרגע שהחומרים הגיעו לידיה של שטייף היא לוותה ביעוץ משפטי מדויק מקצועי ופעלה על פיו, כמו כן גילתה שטייף אחריות ציבורית עיתונאית ואזרחית כשהעבירה את הכול למשטרה. תוצאות חשיפתה העיתונאית של שטייף יסייעו למערכת האכיפה והמשפט להתנקות ולהתחזק ויש להודות לה ולצוות גלי צה"ל על החשיפה העיתונאית".

סדובניק הוסיפה עוד כי בכוונתה לתבוע את "גלובס" ואת הכתב אבישי גרינצייג על פרסום הכתבה העולה כדי לשון הרע.

יולי רוזנברג טען מצידו כי אין לו שום קשר לפרשה, לא קיבל חסינות מהפרקליטות והוא יודע על הפרשה בדיוק כמו כולם. 

"לא העדת?"

"העדתי? תגיד לי איפה ואני אשמח. אני חושב שאתה אפילו לא בכיוון ידידי. המידע שקיבלת, אין לי מושג לחלוטין אפילו מאיזה פלנטה הבאת אותו".

אז לא היה לך שום קשר עם הדס שטייף, שום קשר עם חני נוה משום כיוון, שום קשר עם הטלפון של אפי נוה משום כיוון.

"אין לי מושג אפילו על מה אתה מדבר. הלוואי והייתי יודע יותר מכולם... המקורות שלך לא טובים ידידי... שמע, אחי, אתה הזיה".

פנינו לקבל את תגובת גלי צה"ל, מפקד התחנה אלקבץ, ראשת מחלקת החדשות שחר, המגיש ברקאי ועורכת התוכנית "מה בוער" קנטי. כולם לא מסרו תגובה לכתבה. 

מחר בבוקר (ב') יתקיים טקס החתימה על הסכם הגג של עיריית רמת גן, בנוכחות שר האוצר משה כחלון; שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא-ביטון; ראש מטה הדיור הלאומי זאב ביילסקי ומנכ"ל רשות מקרקעי ישראל עדיאל שימרון.

חלק מפרטי ההסכם נחשפו ממש בדקות האחרונות: היקף ההסכם הוא 1.4 מיליארד שקל, מתוכם כ-551 מיליון שקל הם תקציב ייעודי ל"תשתיות על" חדשות שיושקעו בעיר. כרגע אין מידע באשר לכמות יחידות הדיור שהעיר התחייבה לקדם ומיקומן.

עו"ד אביבית מאור נמרודי, חברת מועצת העיר רמת גן, סבורה שאופן קידום הסכם הגג הוא בבחינת מחטף: "כידוע מועצת העיר היא הריבון והיא המחליטה אם לקבל את ההסכם או לא. לקבוע טקס מבלי שהנושא עבר ואושר במועצה איננו מקובל.

"אני מבקשת להבהיר כי עירייה היא לא דיקטטורה. הסכם גג זה השלכה של שנים על העיר ועל איכות החיים שלנו ושל ילדינו. כמו כן, אני מכירה את נקודות ההסכם מדיונים שנעשו לאורך השנים ואני קובעת כי מדובר בהסכם שהוא גרוע לרמת גן ולתושביה. מדובר בהסכם שיביא אסון ולא בכדי לא הסכמנו לחתום עליו".

בשיחה איתו, מבהיר עו"ד רועי ברזילי, סגן ראש העיר רמת גן, שההסכם ייחתם מחר אך יובא לפני מועצת העיר, כנדרש. כמו כן, הוא מוסיף: "במזל רב הצלחנו להימנע מחתימה על הסכמי הגג בקדנציה הקודמת כי אחרת היינו מפסידים מאות מליוני שקלים".

מדוברות העיר רמת גן נמסר כתגובה לדברי חברת מועצת העיר אביבית כהן נמרודי: "הנהלת העיר פועלת בתיאום מלא עם המחלקה המשפטית ועל פי כל דין. בכל מקום נכתב שהסכם הגג הוא בכפוף לאישור מועצת העיר".

כשמדפסת תלת-ממד חולמת על למבורגיני. סטרלינג ובנו בן ה-12 סנדר מקולורדו חלמו שתהיה להם למבורגיני אבל כמו רוב בני מעמד הביניים, הם ככל הנראה לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש מכונית ששוויה מגיע לכ-500 אלף דולר. אז במקום להמשיך לחלום על הדבר האמיתי, האב והבן מקולורדו החליטו לבנות אותו, או יותר נכון כפי שניתן יהיה להתרשם מהסרטון - לבנות גרסא דומה לו - כאשר את מרבית החלקים הפיקו האב והבן באמצעות מדפסת תלת-ממד.

"תמיד הייתי מעריץ של למבורגיני, אז כשבני פנה אליי וביקש להכין למבורגיני, לא היססתי לרגע", אמר סטרלינג באקוס, לרשת CNN.

השניים התחילו לעבוד על הפרויקט השאפתני בפברואר 2018 ואפילו פתחו קבוצת פייסבוק ייעודית שנקראת "3D Car Printing". ובעקבות חשיפה תקשורתית ליוזמה יוצאת הדופן, קיבל סטרלינג האב שיחת טלפון מלא אחרת מאשר מנהלת השיווק של למבורגיני. "זה כמו לקבל שיחת טלפון מהאופיפיור", סיפר האב ל-CNN.

כאמור, המענה שהאב יזם לפנטזיית הלמבורגיני הדהד עד להנהלת רכבי היוקרה האיטלקית ולקראת חופשת הכריסמס השנתית, החליטה החברה להפתיע את סנדר הצעיר ולתת לו הזדמנות לנסוע במודל הלמבורגיני ששאף לייצר. בזמן שישן, דגם הלמבורגיני שיצר יחד עם אביו במשך יותר משנה וחצי הוחלף בדגם האמיתי, וסנדר הצעיר קיבל את מתנת הכריסמס של חייו - נסיעה לצד אביו ברכב הספורט היוקרתי.

ללמוד מהדבר האמיתי, בחינם, למשך 14 יום

בתמורה להופעתם של בני משפחת באקוס בפרסומת של למבורגיני סנדר ואביו קיבלו בהשאלה את רכב הספורט מדגם Aventador S, לתקופה של שבועיים. בני המשפחה אמנם קיבלו צ'ופר שאינו זול בכלל - שכן אפילו העלות של שכירת רכב היוקרה מוערכת ביותר מ-1,500 דולר ליום, אבל אין ספק ששורת הרווח שגזרה למבורגיני מהפרויקט הייתה גדולה יותר. הפרסומת של החברה האיטלקית קיבלה חשיפה תקשורתית כמעט חינמית למותג שלה עם למעלה מ-3 מיליון צפיות.

נכון להיום, משפחת באקוס הוציאה על הפרויקט סכום המוערך בכ-23 אלף דולר. המשפחה שואפת להשלים את בניית הרכב עד חודש אוגוסט כאשר הרכב יוצג בתערוכת רכב מקומית. 

גזית גלוב היא חברת נדל"ן מסחרי בעלת פעילות גלובלית ענפה, שפועלת, בין השאר, בגרמניה, בברזיל, בארה"ב, בקנדה ובישראל. הפעילות של החברה באירופה, המרכזת כמחצית משווי הפורטפוליו הכולל שלה, מעוררת סקפטיות אצל משקיעים רבים, שחוששים מזליגת המצב הכלכלי באירופה לביצועים העסקיים של הנכסים, וכן נרתעים מהשפעות השחיקה המטבעית של האירו אל מול השקל על שוויים הכלכלי של הנכסים.

תמחור החסר העמוק של מניות אטריום וסיטיקון, המרכזות את פעילות גזית גלוב  באירופה, ביחס לשווי הספרים של פעילותן, מחזק את הסקפטיות של המשקיעים ביחס להשקעות המעובות בנדל"ן אירופי. זאת, למרות העובדה שביצועי הנדל"ן עצמם טובים, וכאשר מממשות החברות הבנות נכסים בפורטפוליו האירופי, מימוש זה מתבצע במחירים המייצגים את השווי בספרים.

לגזית גלוב פעילות משמעותית בברזיל, המרכזת כ-20% מתיק הנדל"ן של החברה. התוצאות העסקיות של תיק הנדל"ן הפרטי של גזית גלוב מרשימות, והן מלמדות על שיפור ניכר במדדים העסקיים. ואולם, גם במקרה זה, כמו במקרה האירופי, סיפור המאקרו הברזילאי, המציג כלכלה מקרטעת וחולשת מטבע מקומי ביחס לשקל, מעיב - ולכן המשקיעים לא יוצאים מגדרם, למרות התוצאות העסקיות המרשימות.

23% מהשווי הנכסי נמצא בישראל

לצד הפעילויות של גזית נדל"ן באירופה, בברזיל, בארה"ב ובגרמניה, המרכזות כ-77% מהשווי הנכסי של החברה, יש בידיה יהלום נדל"ני ממש מתחת לאף שלנו, בישראל, המרכז כ-23% מהשווי הנכסי.

הכוכבים בשמים הסתדרו לפעילים בענף הנדל"ן המניב בישראל, והם זוכים לתנאי מימון חלומיים, לצד סביבת ביקושים תומכת לנדל"ן לסוגיו השונים. נדל"ן מניב באזורי הביקוש המרכזיים בישראל הופך בהתמדה לחלופה עדיפה על השקעה נטולת תשואה בשוק האג"ח. גזית גלוב, שבמשך שנים ארוכות גררה רגליים בפעילות בשוק המקומי (ואף העמידה אותה בזמנו למכירה), הפנימה בשנים האחרונות את ההחמצה העסקית, ופיתחה פעילות נדל"ן מניב משמעותית בשוק המקומי, הצפויה לצמוח באופן חד בשנים הקרובות.

פעילות הייזום של גזית גלוב בישראל היא פעילות הצפויה, להערכתי, להניב רווחי הון של מאות מיליוני שקלים בשנים הקרובות, עם הבשלתם של פרויקטים גדולים בראשון לציון, בכפר סבא, בתל אביב ובמקומות נוספים. העובדה שהרשויות מעודדות בשנים האחרונות בנייה לגובה, לצד מיקום של נכסים מרכזיים של החברה, בסמיכות לצירי תחבורה ציבורית מתפתחים, מהווה רוח גבית חזקה לתנופת הפיתוח של החברה בישראל.

שווי הנדל"ן של גזית גלוב בישראל, המרוכז בעיקרו בגוש דן, עומד על 3.5 מיליארד שקל, וכולל 13 נכסים, שתי קרקעות וכן נדל"ן בשלבי סיום בנייה, כאשר שטחי המסחר מושכרים ל-750 שוכרים. שטחי הנדל"ן הקיימים משתרעים על פני 185 אלף מ"ר, וכמו כן, לחברה 150 אלף מ"ר זכויות בנייה נוספות - מתוכן 95 אלף מ"ר בשלבי תכנון ובנייה.

החשיפה של השוכרים לתחרות אונליין, בעיקר בתחומים כמו הלבשה ומוצרי חשמל, היא איום רב-שנתי, המרחף על כל הפעילים בענף. ואולם, פיתוח נכסים קיימים, ניצול זכויות ועירוב שימושים, לצד התאמה של תמהיל השוכרים לאבולוציה הענפית, צפויים לסייע לגזית גלוב לצלוח את האתגרים ולהציף ערך רב בפעילות בישראל.

רפורמת הריכוזיות לא תאפשר הנפקה

התוכנית העסקית של החברה להגדיל את התזרים התפעולי הנקי מהנכסים הקיימים והחדשים, מרמה מייצגת של כ-180 מיליון שקל לרמה של כ-305 מיליון שקל בשנת 2025, היא תוכנית ריאלית ומרשימה, שאם תיושם - תייצר ערך רב למשקיעים.

להבנתי, הפעילות המניבה של גזית גלוב בישראל היא פעילות קלאסית לחברה ציבורית עצמאית שתיכלל במדד המניות ת"א-125, אשר לו היתה מונפקת בבורסת תל אביב, היתה זוכה לביקושים נאים ונסחרת בתג מחיר נדיב ביחס להונה העצמי, בדומה לחברות נדל"ן מניב מקומי מקבילות.

הנפקה שכזו היא רעיון תיאורטי לא ישים, בעולם שבו הרגולציה פותרת פעם אחר פעם בעיה אחת ויוצרת בעיות אחרות. רפורמת הריכוזיות אינה מאפשרת לגזית גלוב להציף ערך באמצעות הנפקת פעילות זו, שכן תהיה זו שכבה שלישית בפירמידה, בשל העובדה שהחברה האם של גזית גלוב, נורסטאר, ציבורית גם היא.

וכך, המשקיעים בישראל אינם יכולים להיחשף ישירות לנכס אטרקטיבי, ונאלצים לבחור בין רכישת כל החבילה הנדל"נית של גזית גלוב לבין אי השקעה בחברה. גזית גלוב עצמה תיאלץ לפתח את הפעילות בישראל כפעילות פרטית, ולתור אחר אסטרטגיית אקזיט חלופית, שאינה עוברת דרך רישום למסחר בבורסת תל אביב - וחבל שכך. 

הכותב הוא יועץ כלכלי, דירקטור וחבר ועדות השקעה בגופים מוסדיים. כותב המאמר או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. 

יום יפה היה השלישי לספטמבר, שנת 1929. החום המעיק של הקיץ הניו יורקי זה עתה הסתיים, ושמש נעימה ליטפה את הרחובות והשווקים שעה שאלפי עובדי האזור הפיננסי בדרום מנהטן מיהרו עם תום יום העבודה לבתיהם. מדד המניות, הדאו ג'ונס, נסגר בשיא חדש, 381.17 נקודות, וסיים זינוק של כ־600% מאז אמצע 1921, שנות השפל של אחרי מלחמת העולם הראשונה. שנות העשרים העליזות היו בשיאן ולא רק באמריקה. אפילו בגרמניה, השנים הנוראות של התבוסה, החורבן והאינפלציה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, נראו כהיסטוריה מתרחקת שעה שהכלכלה עלתה מחדש על דרך המלך. ב־1926 גרמניה התקבלה לחבר הלאומים, מעין האו"ם של הימים ההם, ותור הזהב, "שנות העשרים המוזהבות" (The Goldene Zwanziger) הגיעו לברלין.

בשנת 1928 התקיימו בחירות ברפובליקה הצעירה. קצת מעל 31 מיליון גרמנים מימשו את זכותם להצביע. מפלגה חדשה שבראשה עמד נווד אוסטרי מוזר וצעקן, אשר זה עתה שוחרר מהכלא בלנדסבג, ה"מפלגה לאומית־סוציאליסטית של העובדים הגרמנים" (NSDAP) או בקיצור הנאצים, זכתה ב־810 אלף קולות כ־2.6% מהקולות - עמוק מתחת לאחוז החסימה המקובל כיום ברוב הדמוקרטיות המערביות כולל גרמניה וישראל. ב־1926 התוצאה הזו אפשרה למפלגה החדשה להכניס 12 נציגים לגוף המחוקק.

בום בלתי פוסק

לא רק הבורסה פרחה, גם הכלכלה היתה בבום בלתי פוסק מאז תחילת העשור. הפיתוחים וההמצאות הטכנולוגיות המהפכניות של טרום־המלחמה, שקיבלו תאוצה משמעותית בזמן המאמץ המלחמתי, הפכו עכשיו למוצרי צריכה חדשים ופופולריים. בשנות העשרים העליזות, שני שליש ממשקי הבית באמריקה חוברו להמצאה המדהימה, רשת החשמל. מיד הגיעו המצאות נוספות, מכשירי רדיו ומקררים. הקונספט של יצור תעשייתי ששוכלל במלחמה שינה גם את תעשיית הביגוד והריהוט, כמו גם מוצרי צריכה רבים אחרים שהפכו זמינים וברי השגה. אך ההמצאות החדשות לא רק העלו את רמת החיים, הם גם שינו את אמריקה מן הקצה.

הרדיו ,רשת תקשורת ההמונים הראשונה בהיסטוריה, הפך את אמריקה הענקית והמבוזרת לקהילה אחת גדולה - קהילת צרכנים. בשנת 1919 לא היתה באמריקה אפילו תחנת רדיו מסחרית אחת. שש שנים לאחר מכן מספרן גדל לעשרות רבות. בשנת 1922 נמכרו באמריקה מכשירי רדיו בסכום כולל של 60 מיליון דולר. עד 1929 המספר יקפוץ פי שמונה. עידן תקשורת ההמונים בא לעולם ועמו הפרסום והשיווק המודרני.

לא רק הרדיו הפך את אמריקה לקהילת צרכנים, גם המכונית. ההמצאה המהפכנית הזו "כיווצה" את אמריקה באחת. פיתוח של קווי ייצור בתעשיית הרכב הביא לירידה חדה במחירי המכוניות. עד 1925 הפכה המכונית למוצר בהישג יד של המשפחה האמריקנית הממוצעת. בשנת 1929 נסעו על הכבישים והדרכים של אמריקה כמעט 27 מיליון מכוניות - יותר מפי 50 בתוך פחות מ־20 שנה.

הבום הכלכלי לא פסח גם על הנדל"ן. בשנת 1921 היו כ־250 אלף יחידות דיור בבנייה. בשנת 1929 המספר כבר עמד על מיליון. ממש כמו ב־2008 גם אז פלורידה כיכבה. וממש כמו ב־2008 גם בשנות ה־20, הבום בביקושים ובבנייה לווה בעלייה נמשכת במחירים שגדלו ב־50% ויותר בתוך עשור.

הפריחה בשוק המניות לא היתה אלא ביטוי של הפריחה העצומה בשוק הריאלי. וכמו שקורה במקרים אלה, האזרח הממוצע הצטרף לחגיגה. "משחק בשוק המניות הפך לתחביב אמריקני מרכזי... אכן נכון שהאנשים שיודעים הכי מעט על שוק המניות עשו הכי הרבה כסף בחודשים האחרונים", נכתב ב"טיימס" במרץ 1929.

שעה ששנות ה־20 התקרבו לסיומן, העתיד מעולם לא נראה מבטיח יותר. מהכלכלה ועד הטכנולוגיות החדשות, מהשלום העולמי ועד שוק המניות החד כיווני. לא יפלא איפוא כי בבחירות לנשיאות שהתקיימו בנובמבר 1928 זכה הרברט הובר, שר המסחר תחת הנשיא היוצא קלווין קולדיג', לרוב סוחף של 444 מתוך 531 האלקטורטים, וניצחון במעל 40 מדינות. שעה שהנשיא החדש חגג את ניצחונו, מעטים בלבד הבחינו כי המבנה הכלכלי כולו בנוי על רגליים רעועות. עוד פחות מזה היו מוכנים להקשיב למי שטען כך.

כבר ב־1925, אלכסנדר נויאס, העורך הכלכלי האגדי של "ניו יורק טיימס", הזהיר כי "הספקולציה בשווקים הגיעה לשיעור עצום, שסופה שתסתיים בנחיתה קשה ואלימה". אך אפילו הוא לא יכול היה לדמיין בתחילת ספטמבר 1929, איך יראה העולם עשר שנים מאוחר יותר בספטמבר 1939, כאשר גייסותיה של גרמניה יעשו את דרכן ללב פולין ויביאו על העולם את הנוראה שבמלחמותיו.

העולם עובר מגאות לשפל

כל זה היה עדיין רחוק בעתיד ובאותו יום נעים של תחילת ספטמבר הכל האמינו כי שנות הזהב רק בתחילתן, אך ארמון הגאות הזה היה בנוי על יסודות של חולות נודדים. לגאות העצומה של שנות ה־20 היו יסודות טכנולוגיים מוצקים, אך היא לא היתה באה לעולם בהיקף שכזה לולא בועת אשראי ענקית שהתאפשרה בגלל תוצאות מלחמת העולם הראשונה, ונדידת הרוב המוחלט של עתודות הזהב העולמי לאמריקה.

על פי החוק באמריקה באותן שנים, נתחייב כיסוי של 40% בזהב לכל הכסף שבמחזור. כשגדלו עתודות הזהב באופן כה דרמטי, יכלו יתרות החוב לצמוח במהירות, והן צמחו. החובות לנדל"ן, משכנתאות למשל, גדלו פי 6.5 בין 1910 ל־1929. בשנים האחרונות של שנות ה־20, כ־75% ממכשירי הרדיו ו־60% מהריהוט - שני מוצרים מובילים בבום הצרכני הגדול - נרכשו באשראי. בתעשיית הרכב הדברים לא היו שונים בהרבה, חברות מימון יצירתיות הוקמו על ידי יצרני הרכב הגדולים וב־1929 מתוך 4.5 מיליון רכבים שנמכרו, 65% נעשו באשראי מחברות אלו. "קנה היום - שלם מחר" היתה הסיסמה השיווקית החדשה, שנישאה על גלי הרדיו שהתמקמו בכל בית אמריקני. גם בוול סטריט התמונה לא היתה שונה. כ־40% מהמניות בתיקי הלקוחות ערב המשבר נרכשו באשראי. אך לא רק הלקוחות נטלו אשראי לרכישת מניות, גם הברוקרים רכשו לתיקים שלהם מניות באשראי. אשראי זה גם הוא גדל פי שישה מאז 1920.

נגמרו הז'יטונים בפוקר

ואז פתאום בתחילת ספטמבר 1929, בלשונו הציורית של מי שהיה יו"ר הבנק המרכזי, "הגיע הזמן בו פתאום נגמרו הז'יטונים של הפוקר, שאותם ניתן היה לקבל באשראי". בין תחילת ספטמבר לסוף אוקטובר השווקים התנדנדו כלפי מטה, אך בסוף אוקטובר, אחרי שבוע אלים במיוחד בשווקים, היה ברור לכל כי אמריקה נכנסה לעידן חדש. שנות העשרים העליזות הגיעו לסיומן. ועדיין, לא בספטמבר ואפילו לא בסוף אוקטובר 1929 לא היה אדם אחד שדמיין שהשלישי בספטמבר הוא יום היסטורי וכי יחלפו עוד 25 שנה עד שהמדד יחזור למחירי אותו היום.

כדרכם של משברים אשר תמיד אינם צפויים, גם זה התפתח במהירות. בתוך שנים ספורות, מדד המניות איבד 91% מערכו, ויותר מ־25% מהעובדים איבדו את מקום עבודתם. בתוך שלוש שנים הביקושים למכוניות נפלו בכ־75%, והתל"ג כולו הצטמצם בכמעט שליש. הבנקים, נותני האשראי, לא נותרו מאחור. בשנת 1929 היו באמריקה כ־40 אלף בנקים בארה"ב. בתוך ארבע שנים, כרבע מהם פשטו את הרגל. המשבר נמשך ונגרר עמוק אל תוך סוף שנות ה־30 חרף ניסיונות שונים ומרובים לסיימו, והוא חיש מהר התפשט לאירופה וערער שם את היציבות הפוליטית השבירה שהושגה בעמל רב. עד מהרה המשבר הכלכלי והפוליטי התאחדו לאחד ויצרו את הדשן לשפיכות הדמים הנוראה בתולדות המין האנושי, מלחמת העולם השנייה.

גם היום אנו חיים בעידן זהב. הטכנולוגיות מרהיבות ומבטיחות ושוק המניות בשיא היסטורי. כך גם האשראי - 74 טריליון דולר בארה"ב לבדה וכ־250 טריליון בכל העולם. כאז כן היום, התקשורת מוחאת כפיים והפוליטיקאים מתגאים בהישגיהם. כאז כן היום, יש למדיניות האשראי הבלתי נגמר כוהנים גדולים ובעלי שם, חתני פרס נובל בעבר ובעתיד. ואלו מסבירים לעולם בטורים מלומדים בעיתונים המכובדים ביותר, כי אנו חיים בעידן חדש. עידן בו ממשלות לא צריכות לאזן את התקציב שלהן, כי גירעונות שוב אינם חשובים; עידן בו הגידול הטכנולוגי כה מדהים עד שלכסף אין ערך ולכן הריבית בעצם חייבת להיות שלילית; עידן בו נכון, רצוי ואף צריך לשחוק את כוח הקנייה של הציבור בלפחות 2% לשנה ("יעדי האינפלציה"); עידן בו השווקים החופשיים באמת אינם נדרשים כי הממשלה והבנק המרכזי יכולים לשלוט ולנהל את הכלכלה כרצונם; עידן בו גילוי מחירים, רווחיות, ויחס שווי לביצועים שוב אינם נדרשים בשווקי ההון, ועל כן הבנק המרכזי והנשיא שלו יכולים לנפח את שוק המניות במנותק מההתפתחויות בכלכלה האמיתית - כך בעשור האחרון גדל מדד S&P 500 ביותר מפי 10 מהגידול של הכלכלה עצמה שמתחתיו; עידן בו פייק כסף, כזה המיוצר בהדפסה של הבנק המרכזי ובאשראי של הבנקים המסחריים, יכול להחליף לעד כסף אמיתי והגון המייצג עושר שנוצר ונחסך; עידן בו אין מחסור, כי עושר ואמצעים ניתן תמיד להדפיס, ועימם שוב אין גבול לגודל הממשלה, מלחמותיה, שיגיונותיה, וחוקיה.

החגיגה האמיתית החלה ב־1971

שורשי עידן הזהב הזה נטועים בשנת 1971. שעה שהסכמי ברטון וודס בוטלו על ידי הנשיא ניקסון ופייק־כסף החליף את הכסף האמיתי, שהיה מגובה בזהב ושכמותו היתה מוגבלת. משעזב פול וולקר, שמת בתחילת החודש, את משרתו כיו"ר הפד ב־1987, והותיר את הפדרל רזרב בידי אלן גרינספן, החגיגה האמיתית החלה.

לאחר הנפילה החדה בשערי המניות ב "יום שני השחור", ב־19 באוקטובר 1987, אץ גרינספן להוריד את שערי הריבית, מדיניות בה המשיך לאורך השנים הבאות. הופך לראשונה בהיסטוריה, את עליית המניות ומניעת ירידות בשווקים הפיננסיים לחלק מרכזי, אך לא מוצהר, במטרות מדיניות הריבית של הפד. כך בא לעולם מה שלעד יכונה "אופציית הפוט של גריספן", שיהפוך עם השנים גם ל "לאופצית הפוט של ברננקי".

אין הימור פרוע מדי

מכאן ואילך היה היה ברור לוול סטריט ש"הסידור כאן" ("The fix is in") - הפדרל רזרב עומד מאחורינו, ומעתה אין הימור או ספקולציה שהיא פרועה מדי. תיקונים אמיתיים ומתמשכים בשווקים שוב לא יקרו. וכל משבר שייגרם מספקולציות פרועות שכאלו, ייפתר בהדפסה מסיבית של כסף, ובמניפולציה ברוטלית בשערי הריבית. כך, שיקמה בועת הנדל"ן של 2007 את בועת הדוט קום של שנת 2000. וכך, את קריסת בועת הנדל"ן של 2009 הצילה המגה־בועה של השנים האחרונות. כל בועה כזו הרסה משאבים ועושר אמיתיים. כל הצלה דרשה הזרמה גדולה יותר של פייק כסף למערכת כשהיא מעשירה ללא שיעור את האחוזון והעשירון העליונים המחזיקים ב־84% מהמניות. וכך מבועה לבועה הלך האחוזון והעשירון העליון והתעשר, ומעמד הביניים והדור הצעיר הלך והתרושש.

וכאן אנו עומדים, הגענו לנקודת האל־חזור ובה יש רק דרך אחת קדימה, הדפס או תמות (Inflate or die). אם הדפסת הכספים, הגידול בחוב, והמניפולציה בשערי הריבית יפסיקו אפילו לחודש אחד, כל מגדל הקלפים יקרוס ברעם ובאלימות, כפי שראינו היטב בפרומו בדצמבר בשנה שעברה. הנה כמה שאלות: האם באמת, כהבטחת כוהני דת החוב, ניתן לקיים לאורך זמן כלכלה הבנויה על גידול מסיבי של חובותיה, שלוש וחצי פעמים הגידול בתל"ג, שעה שהיא אפילו אינה יכולה לשלם ריבית על החוב הטופח אלא מחוב נוסף? האם ייתכן הפלא כי ניתן לייצר עוד ועוד עושר באמצעות שקיעה בעוד ועוד חוב? האם ניתן לבנות חברה יציבה ובריאה על ידי הרס הדור הצעיר ומעמד הביניים? ומעל הכל, האם הטכנולוגיה באמת תייצר עושר חדש כזה עד כדי כך שנוכל לחיות לאורך זמן כחברה מעבר למשאבנו הפיזיים והאקולוגיים?

בעשור הקרוב יינתנו התשובות לשאלות אלה. הגירעונות הממשלתיים של ממשל טראמפ מתנפחים בקצב שלא היה כמוהו בהיסטוריה, ובעשור הקרוב ,אם ימשיכו לגדול ללא הפרעה, יעבור החוב הממשלתי של ממשלת ארה"ב את קו ה־40 טריליון דולר.

מנגד המתמודדים הדמוקרטים מבטיחים להגדיל לעשות ו"להטיב עם העם" באמצעות תכניות חדשות גירעוניות אפילו יותר, אף שבינתיים בעשור הקרוב צפויים להיגמר המשאבים שבקופות שתי התכניות הגדולות הקיימות, ביטוח לאומי ומדיקר.

שום פעמון לא יצלצל

גם תכניות הבנק המרכזי ברורות. הוא הבהיר אותן בהתנהגותו מאז ספטמבר השנה, שעה שהדפיס לשוק הריפו (REPO) כמעט חצי טריליון דולר. העתיד ברור. הפד לא יהסס בעשור הקרוב להדפיס כל סכום של כסף, לרבות למימון הגירעון הממשלתי הטופח כדי להשתלט על שערי הריבית, ולהותירם באזור האפס. זאת כדי שבועת החוב שעומדת כאמור על 74 טריליון דולרים תוכל להמשיך ולהתנפח. וזו לא רק אמריקה. המצב בכלכלות הגדולות האחרות ובעיקר סין, אינו שונה בהרבה.

וכך, מוחלשת מאד מבזבוז, ביורוקרטיות, שחיתות, צריכת יתר, חובות שאינם ברי תשלום ודמוגרפיה הפוכה, נכנסת אמריקה לעשור הקרוב, זה שיגדיר את המאה ה־21. עשור בו העולם כולו יאלץ להתמודד לא רק עם הר החוב אלא גם עם האתגרים האקולוגיים והסביבתיים הקשים שהדמוגרפיה וצרכנות היתר כה תרמו להתפתחותם.

כל מגדל הקלפים הזה יגיע לסופו במהלך העשור הקרוב. הניסוי ההיסטורי של עולם שלם, המתנהל בכסף המיוצר מהאוויר ללא הגבלה, יגיע לרגע האמת שלו, שעה שאבדן ערכו יואץ נוכח ייצורו המסיבי, והעשירון והאחוזון העליון יחזיקו כמעט בכולו. כמו באוגוסט 1929 שום "פעמון לא יצלצל בפסגה" ועדיין ,שנות ה־20 של המאה הזו ידמו יותר לשנות ה־30 של הקודמת. "העשרים זה השלושים החדש". שנה טובה.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com בטוויטר: chanansteinhart@