"תושבי הצפון היו חלק מהקונספציה ולא רק הממשלה", כך אמרה פרופ' מירב אהרון גוטמן, סוציולוגית אורבנית, חוקרת בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, במהלך כנס חוזרים לצפון של גלובס, במלון גליליון בגליל העליון.
● כנס חוזרים לצפון | דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה: "אני קורא לתושבים שלנו לא לחזור"
● כנס חוזרים לצפון | "הייתי צריך להסביר לאשתי איך מצאו 800 מטר מאיתנו רימונים וטילים"
● כנס חוזרים לצפון | "לא מנותקים": מנכ״ל משרד השיכון עונה לביקורת בנושא שיקום הצפון
גוטמן, ילידת ותושבת הגליל העליון עד לאחרונה בעצמה, הציגה מחקרים ונתונים שכדאי להכיר בדרך לשיקום, מהם עלה כי למרות ניסיון העבר של תושבי הצפון בתחום הביטחוני, מעל 60% מהם לא היו מאוד מוטרדים מסוגיית הביטחון כאיום קיומי. "כששאלנו את התושבים מה דעתם על פינוי וכמה זמן הוא יארך, אז למרות שהם כבר ראו את תושבי חיזבאללה מעבר לגדר, הם לא האמינו שיהיה פינוי; וגם אם יהיה פינוי, הם האמינו שיחזרו לבתים תוך שלושה חודשים לכל המאוחר". על־פי המחקר של גוטמן, מרגע שהתחולל הפינוי, 91% מהמשיבים חשבו שלאחר שלושה חודשים לכל המאוחר, הם יחזרו לבתיהם. "כל הספרות אומרת שאי אפשר להמשיך הלאה ולשקם, אם לא יודעים איפה נמצאים", אמרה.
גוטמן הוסיפה כי יש שלושה שלבים של הפנמה של המשבר לקראת השיקום: שלב חירום (התקופה שמיד לאחר המשבר) המוקדש להצלה, הערכת נזקים ושיקום מיידי של מבנים ותשתיות; שלב מעבר, הכולל חזרה הדרגתית של תושבים לבתיהם ולעיסוקיהם, תוך המשך תהליכים של שיקום לנושאים בסדר עדיפות גבוה (תשתיות, הגנה, רפואה וכו'); והבנייה מחדש - התארגנות מחודשת של הקהילה לקראת התפתחות ועתיד טוב יותר.
גוטמן ציינה כי במהלך הפינוי, ולאורך כל הדרך מאז, החינוך היה הדבר המרכזי שהטריד את המפונים. "מי שחושב שחוסן זה לחזור הביתה, שקודם כל יתחיל בחינוך". על־פי המחקר של גוטמן, 53% מילדי המפונים הולכים למסגרות חינוך במקום החדש, 27% מהילדים הולכים למסגרות במוקדי החינוך של המלונות, ובסך הכל 80% מהילדים הולכים למסגרות כלשהן.
עוד לדברי גוטמן, "העבודה היא רגל שנייה לצד החינוך", ומדובר בנושא שמטריד את המפונים. 22% מהמפונים שענו למחקר הינם מחוסרי עבודה עם קצבה (אבטלה או חל"ת) ו-14% מחוסרי עבודה ללא קצבה. בסך הכל, 36% מהמשיבים לסקר אינם עובדים, 34% עובדים מרחוק ו-16% מחפשים עבודה במקום החדש.
"האזור צריך סיפור חדש"
גוטמן הסבירה כי כדי לשקם את הצפון, צריך ליצור חיבור בין המקום לאנשים. "הסיבה שקריית שמונה, למרות כל העזרה שהיא מקבלת, נראית כפי שהיא נראית, היא מהסיבה שבעלי הבתים לא גרים שם. אין היקשרות למקום. מה תעשו? תבנו על אוניברסיטה ועל אנשים שישכירו לסטודנטים? זו לא עיר. איפה אנשים רוצים לחיות? מה נתפס איכותי? לשאול מה האזור שלנו נותן כאיכותי, ולהגיד: 'משם אני רוצה לעשות פיתוח'".
גוטמן הוסיפה כי "גם קהילת התכנון צריכה לעשות חשבון נפש. לא הרמנו צעקה מספיק גדולה על המיגון. הייתה תוכנית צפון, הממשלה הזו חיזל"שה את זה והורידה מסדר היום. לא עסקנו במיגון מפני רעידת אדמה. בשכונת שפרינצק בקריית שמונה, יש שיכונים במצב קשה, ובמלחמה היא נפגעה ויש שם הרבה נזקים. היא יושבת על קו בקע, אסור שאנשים יגורו שם. בתהליכי השיבה, צריך להוריד את הבניינים האלה".
לסיכום, אמרה גוטמן כי "האזור הזה צריך סיפור חדש. בעצם, הבסיס של סיפור חדש הוא הגנה ולתת זהות למקום. אם נמשיך לקרוא לחבל הארץ הזה פריפריה, לא יהיה שיקום. הוא מקום שעומד בפני עצמו, וצריך לספר את הסיפור שלו מתוך מקום של כוח".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.