בדרך לעצמאות חדשה? שלוש חברות ביטחוניות הפכו את אמברגו הנשק למכרה זהב

מלחמת חרבות ברזל אמנם רק בשלב הראשון של הפסקת האש ולא ברור מתי תסתיים, אבל ההשלכות שלה על מערכת הביטחון כבר ניכרות - וגם השינויים שעוד נדרשים. מה שכן ברור זה שעל אף שמשרד הביטחון פונה הרבה יותר לתעשיות הביטחוניות המקומיות על חשבון ספקים זרים - הדרך לעצמאות כחול־לבן עדיין ארוכה.

● השבוע בתעשיות הביטחוניות | המדינה הקטנה שניצבת על סף מלחמה וקיבלה החלטה מפתיעה
● מערכת הלייזר הישראלית בדרך: פרטים חדשים על איך היא תעבוד

את המלאכה המרובה הצפויה לחברות הביטחוניות אפשר ללמוד מרצף העסקאות בחודשים האחרונים עם משרד הביטחון. במסגרת המדיניות שהכתיב מנכ"ל המשרד אלוף (מיל') אייל זמיר, הזמנות רבות זרמו לחברות המקומיות. העסקאות המשמעותיות הגיעו לשלוש הגדולות והבולטות בתעשייה: עם אלביט נחתמה עסקה בכ־280 מיליון דולר לייצור חימושי אוויר כבדים והקמת מפעל לחומרי גלם, התעשייה האווירית (תע"א) תקבל כ־550 מיליון דולר בעבור מכירת מערכות ביטחוניות, ורפאל תרחיב את ייצור מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר "מגן אור" בתמורה לכ־550 מיליון דולר ​(מתוכם כ־200 מיליון דולר לאלביט).

"המדיניות של משרד הביטחון נובעת ממציאות טבע המלחמות ככלל ומלחמת חרבות ברזל בפרט", אומר לגלובס אלוף (מיל') מיקי אדלשטיין, סגן נשיא לאסטרטגיה ופיתוח עסקי ישראל באלביט מערכות. "אנחנו פועלים כל העת להגדלת הספקי הייצור. לצד הזמנות הרכש ממשרד הביטחון, גם בשוק הבינלאומי עולים הביקושים. בפרספקטיבה כוללת, המעבר לייצור כחול־לבן הוא מהלך נכון לאור אתגרי אמברגו עימם התמודדה המדינה לאורך המלחמה, חלקם עדיין תקפים".

בצל המלחמה, במהלך שנת 2024 זינק הרכש של משרד הביטחון פי ארבעה בהשוואה לשנה שגרתית. הנתונים המלאים טרם פורסמו, אך ביוני האחרון כבר דווח שרכש הציוד הביטחוני, תחמושת ונשק מישראל מתחילת המלחמה הגיע ל־4.5 מיליארד דולר. מדובר בהיקף חסר תקדים, השווה לרוב להיקף הרכש השנתי של מינהל הרכש במשרד הביטחון. מהמינהל נמסר לגלובס שמעט פחות ממחצית מההוצאות הגיעו לשלוש החברות הגדולות, אלביט, תע"א ורפאל.

 מל''ט הרמס. המכירות של אלביט לישראל יותר מהוכפלו במלחמה / צילום: אלביט מערכות

"המציאות חייבה אותנו להיקף פעילות חסר תקדים", מספר סמנכ"ל משרד הביטחון וראש המינהל זאב לנדאו. "יש מגמה של החזרת עצמאות ייצורית ככל הניתן לתעשייה הביטחונית הישראלית. אנחנו מתייחסים לכסף בחרדת קודש, ודואגים לתחרות רבה בין הספקים. מינהל הרכש מקיים מכרזים ורובם פומביים, כך שכל מי שרשום כספק משרד הביטחון יכול להשתתף בהם".

"דחינו הזמנות בחו"ל"

החברות הביטחוניות הן כלי מדיני, לטוב וגם לרע מבחינת ישראל. החברות הישראליות ומוצריהן המוצלחים מוכרים בעולם, אך הדבר גם הופך אותן ליעד לפגיעה. המחשה לכך התקבלה כשנשיא צרפת עמנואל מקרון פעל להרחקת החברות הישראליות מהתערוכות הביטחוניות יורוסאטורי ויורונאבאל. בדרך זו, הוא ניסה ללחוץ ברמה המדינית על ישראל, ולהשיג יתרונות לחברות הביטחוניות שלו.

"תפיסת הביטחון הלאומי השתנתה בעולם ובאירופה בפרט", מדגיש אדלשטיין. "למדו שמלחמות באירופה אינן עניין של היסטוריה, אלא של מציאות. על כן, יש דרישה גבוהה ליכולות המוכחות של אלביט, זה התחיל טרם מלחמת חרבות הברזל והתעצם מאז". החברה הגדילה את מצבת כוח האדם שלה בכ־2,000 איש בשנה האחרונה כדי לעמוד בביקושים, ובכל זאת, מספר אדלשטיין, "קרה במהלך המלחמה, באירועים ספציפיים, שנדרשנו לדחות בהסכמה את האספקות לחו"ל כדי לאפשר את מה שנדרש לישראל למלחמה. הלקוחות הבינו, עד גבול מסוים".

גם רפאל הרחיבה את כוח האדם שלה בהיקף דומה ונאלצה לעבוד בקצבי שיא כדי לעמוד בביקושים הגואים - וזאת בזמן שחלק ממתקניה בצפון טווחו ורבים מעובדיה פונו מבתיהם. בפברואר אשתקד, תוך כדי המלחמה, נכנס לתפקיד המנכ"ל יואב תורג'מן. כובד האחריות לא היה זר לו, שכן קודם לכן כיהן כמנכ"ל אלתא וסמנכ"ל התעשייה האווירית. לדבריו, החברה לא נתקלה במלחמה בדברים שלא ידעה, אלא היו סוגיות שהתחדדו: "אנחנו פועלים כל הזמן לשכלל את היכולת להגיב בזמן אמת לדברים חדשים ואתגרים שלא הכרנו. ויותר מבעבר, מובן לנו שיש צורך בהסתמכות עצמית - שנשיג את מה שאנחנו צריכים עם תלות מינימלית מבחוץ".

 מערכת מעיל רוח על טנק ישראלי / צילום: דוברות רפאל

לפני כשבועיים מנכ"ל משרד הביטחון זמיר חתם עם תורג'מן על החוזה הראשון מתוך מענק הסיוע האמריקאי למלחמה: חבילה ייעודית של 5.2 מיליארד דולר לחיזוק מערך ההגנה האווירית, שהם כ־60% מכלל המענק שהסתכם ב־8.7 מיליארד דולר.

רפאל היא היצרנית של כיפת ברזל וקלע דוד, שתי המערכות שנמצאות בשכבות הנמוכות של מערך ההגנה האווירית, וכן המפתחת הראשית של מערכת מגן אור שמיועדת לתגבר את כיפת ברזל וצפויה להיכנס לשירות מבצעי במחצית השנייה של השנה. תורג'מן מסביר שהוא לא מודאג מסוגיית הביקושים בטווח הארוך, מאחר שהגישה שלו היא ליצור מערכות יחידות מסוגן בעולם או עם יתרון טכנולוגי בולט - וכך הרגישות לתנודתיות בשוק יותר נמוכה. "אחד היתרונות של התעשייה הישראלית הוא שהמדענים שמפתחים, הם אלה שמפעילים ורואים את התוצאה. למרות שהיינו תחת מתקפות במשך חודשים, רפאל הגדילה אספקות ואנחנו מסיימים שנת שיא. הצלחנו לספק למערכת הביטחון את הנדרש, וגם בעולם קיבלו מאיתנו מענה כמעט אופטימלי", הוא אומר.

 מנכ''ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אייל זמיר / צילום: דוברות משרד הביטחון

ואיך הושפעו תוצאות החברות המקומיות מהמלחמה? על פי דוחות הרבעון השלישי של 2024, המכירות של אלביט לישראל זינקו ב־116% בגין דרישה מצה"ל לחימושים, כשמנגד ההכנסות מאירופה ירדו ב־13% בגין תיעדוף אספקות לישראל. בתעשייה האווירית, הנתח של ישראל מההכנסות ב־9 החודשים הראשונים של 2024 עמד על 34%. לצורך ההשוואה, בתקופה המקבילה ב־2023, שבה רק הרבעון האחרון הושפע מהמלחמה, היוותה ישראל כ־29% מההכנסות. אצל רפאל אגב המגמה הפוכה ונרשמה ירידה קלה בנתח של ישראל מכלל המכירות, אם כי מדובר מלכתחילה באחוזים גדולים הרבה יותר בהשוואה למתחרות: בין ינואר־ספטמבר אשתקד ישראל היוותה 56% מהמכירות, לעומת כ־57% בשנה הקודמת.

החברות שנשכחו מאחור

מדינת ישראל היא מדינת אי, ובמובן הזה היכולות של התעשייה הביטחונית המקומית קריטיות - על אחת כמה וכמה כשמדינות כמו ספרד מנעו מספינות לעגון בשטחן לצורך הצטיידות, לאחר שהתברר שהן מובילות אמל"ח לישראל. ועם זאת, בעת פיתוח תשתיות ייצור, יש מי שחשים כי שכחו אותם מאחור וכי היתרון האיכותי של שלוש החברות הגדולות שהוזכרו מעלה מונצח.

תהליך ביזור הייצור, מציינים גורמים בענף שאינם נמנים על אלביט, תע"א ורפאל, היה עשוי להועיל לישראל הן אסטרטגית מול איומי רקטות וכטב"מים והן כלכלית בחלוקת ה"עוגה" על פני יותר שחקנים. "יש הרבה מאוד מפעלים שיכולים היו לעשות חלק מהעבודה, ואף אחד לא מקבל את העבודה הזו", אומר בכיר בחברה ביטחונית ישראלית קטנה. "ביזור הייצור על פני כמה מפעלים לא נמצא אפילו בחשיבה משיקולים ביטחוניים".

חלק מהתפיסה הביטחונית המסורתית של ישראל היא על בסיס מוקדי ידע לאומיים. כך, בין השאר, אלביט מהווה את בית הלייזר של ישראל; התעשייה האווירית מומחית בקנה מידה לאומי בתחומי החלל, כשחטיבת אלתא בתוכה היא מוקד המכ"מים של ישראל; ורפאל מתמחה בתחום הטילאות. על כן, כשהעסקאות בתחומי ההתמחות שלהן זורמים אליהן, ברור כי הכסף פחות מתפזר לאחרות.

החברה הציבורית עין שלישית, שכ־30% מהון המניות שלה נמכרו השבוע לחברה האמירותית אדג' תמורת 10 מיליון דולר, מספקת לצה"ל מערכות אופטיות לגילוי כטב"מים. המנכ"ל ליאור סגל מסביר כי תחום מוקדי הידע הוא אתגר מבני יסודי. "חווינו אינסוף אירועים בזמן המלחמה כשחברות גדולות הכתיבו שיטה מסוימת. מצד שני, צריך לזכור שאנחנו מדינה קטנה והיכולת לתמוך בחברות קטנות נמוכה יותר".

לדברי סגל, "השוק בישראל קטן יותר, ועומק הטכנולוגיה לא מושפע מגודל השוק. אז, נוצר מצב שמדינה לא יכולה להחזיק שני מפעלי חימוש בגודל תעש (חברה־בת של אלביט; דש"א), אבל עלול להיווצר כשל שוק כי תעש יכולה לקחת כל מחיר. כשנמצאים בתוך שוק מקומי יש קהל שבוי: מטנק, מרגמות ועד מיירטים של כיפת ברזל. יש ביקוש קשיח והוא תמיד יגרום לעליית מחירים. האתגר הוא ליצור חברות שיודעות לתת פתרונות הולכים וגדלים בעומק, ומסוגלות לפתוח את השוק לתחרות חשיבתית ולתחרות על מחיר. אם יש פחות תעשיות בינוניות, אז היכולת לייצר תחרות נמוכה".

בצד השני, גורם המעורה בהשתלבות חברות ביטחוניות במהלך המלחמה מבין את משרד הביטחון וצה"ל, כי לדבריו לחברות הגדולות יש כוח, יכולת לממן, ידע בתחומים שונים, והיכרות ממושכת. "מאחר שהיה כסף חופשי הלכו לכל מיני פתרונות, מחברות קטנות או גדולות, כולל פתרונות 'חצי אפויים' בגדולות. אם היה לך כוח, אז נכנסת", הוא אומר. "נוצר ערב רב של מערכות, אחת דורכת על השנייה ומפריעה, אבל זה מובן - המלחמה היא בדיקה מצוינת. משרד הביטחון יכול היה לעודד את החברות הקטנות דרך מימון, שלא אחת מהווה עבורן חסם. אם המשרד היה משנה תנאי תשלום ומימון, זה היה מאפשר ליותר חברות קטנות להיכנס".

לגלובס נודע כי ראש מפא"ת (המינהל למחקר פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון) ד"ר דני גולד החליט להיכנס לעובי הקורה ולבחון דרכים להעדפת סטארט־אפים. כיום, בבריטניה יש תוכנית לפיתוח טכנולוגיה היפרסונית שבמסגרתה קיימת דרישה שכמחצית מתוך 90 הספקים יהיו קטנים. לצד זאת, בארה"ב יש תיעדוף לחברות קטנות, שצפוי להתגבר בממשל טראמפ. שתי האפשרויות המרכזיות שבוחן גולד הן העדפת חברות קטנות כנתח מתוך תוכנית, בדומה לבריטים, או בחירת חברה קטנה כקבלן ראשי בפרויקט - ואילו החברות הגדולות יילקחו במסגרת זאת כקבלניות משנה.

 ד''ר דני גולד, ראש מפא''ת / צילום: דוברות משרד הביטחון

התקציב ההמשכי בולם

סגל מציף סוגיה נוספת, שמבטאת כיצד המצב הפוליטי בישראל משפיע על הביטחוני. תקציב המדינה שכולל את תקציב הביטחון בסך 117 מיליארד שקל (לפי ועדת נגל, נדרשת תוספת בסך 6 מיליארד שקל) טרם אושר, ולכן עובדים על בסיס תקציב המשכי. "יש תחושות של הנדברקס", מגדיר זאת סגל. "העובדה שאין תקציב משפיעה על הזמנות".

תקציב המשכי מתיר להוציא מדי חודש 1/12 מתקציב הביטחון של השנה הקודמת. הפעם הוא מתבסס על 2024, שבמהלכה תקציב הביטחון היה גבוה, אבל יש קושי לבצע התקשרויות חדשות שעבורן נדרשים אישורי חשב כללי. אם התקציב לא יאושר עד מרץ יוכרזו בחירות - והמשמעות היא ככל הנראה שלא יהיה תקציב מאושר עד הרבעון האחרון של 2025, לפחות.

"עצם זה שאין תקציב ביטחון מקשה על הפעילות", אומר בכיר בחברה ביטחונית אחרת. "תקציבים נעצרים ואומרים 'תדחו, למה זה לא יכול להיות עוד כמה חודשים?'. יש השקעה בהצטיידות, אבל תקציבי מו"פ נעצרים. משרד הביטחון הולך עם התעשיות הגדולות מתוך שיקוליו, ואנחנו צריכים לשאוף לתת ערך גדול יותר באותו מחיר, או את אותו ערך ביותר זול. בסוף, מסות גדולות הולכות לשלוש החברות הגדולות. יש להן יתרונות, אבל במצבים מסוימים יש תחושה שחוזים ילכו אליהן לא משנה מה".

בתחום הביטחוני, לתקציב המשכי לאורך זמן יש השלכות חמורות, על אחת כמה וכמה בצל מלחמה שטרם הסתיימה - וההבנה כי תפיסת הביטחון הישראלית בכל החזיתות תידרש לשינוי. מעבר לצורך ביותר לוחמים בשטח, נדרשת התקדמות משמעותית בתחומים כמו השבבים, הבינה המלאכותית, המחשוב הקוונטי והחלל, ובשביל זה צריך לא מעט כסף.

רצף הטלטלות שחווה ענף השבבים בעת האחרונה אולי מזכיר שמדובר בתעשייה מקומית שכדאי לטפח. כשבוע לפני שעזב את הבית הלבן, נשיא ארה"ב היוצא ג'ו ביידן הכליל את ישראל ברשימת המדינות שארה"ב תגביל את יצוא המעבדים הגרפיים אליהן, מה שעשוי לפגוע במערכת הביטחון שעושה שימוש בשבבים של חברות ענק אמריקאיות כמו אנבידיה ו־AMD.

לישראל יש יכולות מקומיות מסוימות הודות לשחקניות כמו טאואר (שהנתח שלה מהכנסות תעשיית השבבים העולמית ברבעון השלישי עמד על 1% לפי סטטיסטה, מה שאומר שהיא השביעית בגודלה בתחום), SCD שבשליטת רפאל ואלביט, וגל־אל שבשליטת משרד הביטחון, רפאל ואלתא. ויחד עם זאת, בתעשייה המקומית נושאים עיניים אל טייוואן סמיקונדקטור (TSMC), ששולטת על עיקר השוק עם 64.9% מההכנסות העולמיות. הבאה בתור, סמסונג, נמצאת הרחק מאחור עם 9.3% מכלל ההכנסות.

"TSMC היא המגדלור בתחום. זה לא בהכרח אומר שלשם נגיע - אבל זה מודל ודוגמה שכמערכת ביטחון ומדינה אנחנו צריכים לשאוף אליו", אומר אל"מ ניר וויינגולד, ראש מחלקת תכנון, כלכלה וניתוח מערכות במפא"ת. "מנכ"ל המשרד זמיר מתמקד בהעצמת היכולות בעזרת סטארט־אפים בתחומי הבינה המלאכותית והאוטונומיה. הבנת הצורך ניכרת גם מוועדת נגל שבה הוקצו משאבים לרוב מרכיבי שרשרת הייצור, כולל בתחום השבבים. עקרונות היסוד של מו"פ ביטחוני הם 'מה שאין לך - אין', אבל מה שיש מהווה כרטיס כניסה למגרש הדיפלומטיה הטכנולוגית".

מה בא אחרי AI?

עולם השבבים ואותה דיפלומטיה טכנולוגית שאליה מתייחס וויינגולד קריטיים לבינה המלאכותית שמוטמעת כיום בכל זירות הלחימה. אבי שכטר, מנכ"ל קבוצת מר שעוסקת במערכות ביטחון מולדת ומתמחה גם בתקשורת טקטית, נוגע בתחום כשבע שנים - בהתחלה בתחום הפינטק, וכעת הביטחוני. "גופים גדולים, גם ברמת מדינה, לא בהכרח מבינים תמיד איך לקחת AI וליישם אותה לתוצאות. זה תחום חדש, אין הרבה ידע קודם ללמוד ממנו", הוא אומר.

בתחום הצבאי, הוא מציין כי בינה מלאכותית נדרשת למתן תשומות החל מהלוחם הבודד בשטח ועד לדרג הפיקוד הבכיר. "היא באה לידי ביטוי ברחפנים, במעגל ההגנה על שרידות הלוחם, אך גם ברמה ההתקפית כדי להפיק את המקסימום במתקפה נגד האויב. האתגר הגדול הוא המעבר מאפליקציה בודדת, לדוגמה הפעלת AI ברחפנים, למערכת שבה נותנים יכולת רחבה של שימוש בכלי AI למקבלי החלטות".

החלטתו של הנשיא לשעבר ביידן בנושא השבבים והשפעתה, מסביר שכטר, מלמדת על הצורך בהיערכות. "ההחלטה מצריכה מהתעשייה לקחת בחשבון את האלמנט של שינוי רגולציה והשפעתו על שרשרת האספקה. אין פתרון, ובמקרה הזה מתייחסים רק לשבבים. היום זה השבב, מחר זה יהיה דבר אחר. מהלכי האמברגו הגלויים והסמויים, שחלקם עדיין פעילים, משפיעים על מערך שלם של רכיבים. לעתים מתקן עלול להיתקע בגלל בורג, רתמה, או רכיב שספק בקצה הדרך חוסם. על כן, צריך להיערך לאירועי קיצון מבעוד מועד".

בעוד שמהפכת הבינה המלאכותית בעיצומה, במערכת הביטחון כבר מסתכלים שלב קדימה אל המחשוב הקוונטי, שצפוי לקצר את החישובים שמתבצעים במחשבים ואף במחשבי־על ולספק פתרונות מהירים מאוד לבעיות שלמחשבים הנוכחיים לוקח שנים לפתור. אחת הנקודות המשמעותיות תהיה פענוח צפנים, כולל סיטואציה שבה רק מחשב קוונטי יוכל לפענח צפנים של מחשב קוונטי.

ענף נוסף שחווה מפנה של ממש בשנים האחרונות הוא החלל, שישראל מהווה בו שחקנית ותיקה בקנה בינלאומי ובעלת הישגים רבים, למרות אתגריה הביטחוניים. התחום שעד כה עסקו בו בעיקר ממשלות ותעשיות ביטחוניות, אט אט מתמסחר, כשהמשפיעה הגדולה מכל היא חברת SpaceX של המיליארדר אילון מאסק. בישראל אין אקו־סיסטם נרחב של חלל, בניגוד לתחומים אחרים. התעשייה נמצאת בחיתוליה ומצויה בעיקר באזורי הדיפ־טק. סיבה משמעותית לכך היא שקשה יותר להוכיח מוצרים שכן עצם ההגעה לחלל יקרה.

משרד הביטחון בהובלת מפא"ת וצה"ל בהובלת ראש אגף התכנון אייל הראל בונים כעת תוכניות לפיתוח התחום, כאשר לשם כך הם יידרשו לבחון לעומק כיצד לאפשר לסטארט־אפים לאתגר את המערכות.

העצמאות הימית בדרך

לעומת כל אלו, יש תחומים שבהם מערכת הביטחון כבר עברה כברת דרך. אחד המשמעותיים שבהם הוא התווך הימי. לראשונה זה יותר מ־20 שנה, משרד הביטחון רכש בדצמבר חמש ספינות סער מתקדמות מדגם "רשף" מחברת מספנות ישראל, בהיקף של 2.8 מיליארד שקל (כ־770 מיליון דולר). קודם לכן, ההתקשרויות האחרונות היו מול טיסנקרופ הגרמנית.

גורם בכיר בתחום הימי מספר לגלובס כי ניכר שמערכת הביטחון מבצעת הליך לימוד אינטנסיבי, שתחילתו בפיתוח עצמאות הייצור. כיום, במטכ"ל לא רק נמצא מפקד חיל הים דוד סער סלמה, כי אם גם ראש אגף התכנון אייל הראל - חובל שצמח מתפקיד מפקד דבורה ועד לתפקידו הנוכחי, ומהווה גורם משמעותי בקבלת ההחלטות בפיתוח העצמאות כחול־לבן - כולל בתחום הימי. "העצמאות הישראלית ברמת ספינות השטח טובה מאוד, אבל לא מלאה", מציין הגורם.

כשפונים לתחום הצוללות, המצב הישראלי רגיש יותר. אורך חיים של צוללת עומד על כ־30 שנה, בעיקר בשל השפעות העומסים בירידה למים על המעטפת הפנימית של הצוללת, וכן בשל ההתפתחויות הטכנולוגיות. בעקבות כך, נדרשה ישראל לתת מענה לצוללות אח"י דולפין, אח"י לויתן ואח"י תקומה, שהגיעו לחיפה בין השנים 2000-1999. לשם כך, ב־2022 נרכשו מטיסנקרופ שלוש צוללות מסדרת דקר תמורת כ־3 מיליארד אירו, שצפויות להגיע לישראל החל משנת 2031. בניגוד לעבר, גרמניה צפויה לממן "רק" 20% מההשקעה בצוללות העתידיות - ומכאן משתקף הצורך הישראלי לפנות לעצמאות גם בתחום זה.

בענף הימי מאמינים כי ישראל, אם תבחר, תוכל להביא למצב שבו מספנות ישראל תוכל לייצר גם צוללות - לאחר קבלת סדרת דקר מטיסנקרופ. "העולם התת־מימי הוא מורכב יותר מהספינות. שם תלויים בספקים מחו"ל בגלל שאלו מערכות מורכבות, ונדרשת למידה והבאת ידע זר", מסביר הבכיר מהתחום. "אולם זה אפשרי, והדוגמאות הבולטות הן טורקיה וקוריאה הדרומית שקודם לכן הסתמכו על מדינות אירופיות - וכעת חלק מהצוללות שלהן מתוצרת עצמית".

התלות האווירית תימשך

באשר לחיל האוויר, זהו כורח המציאות שישראל תהיה תלויה בספקיות חיצוניות כמו לוקהיד מרטין ובואינג, שהרי פיתוח מטוס קרב באופן עצמאי עולה הון תועפות. אך, בכל זאת, חלק מרכיבי מטוסי הקרב האמריקאיים שמקבלות ישראל ומדינות אחרות הם תוצרת כחול־לבן.

חברת תאת ישראל מקריית גת מייצרת אביזרים ל־F-15 שמוכרים בואינג ול־F-16 שמוכרים לוקהיד מרטין. "אנחנו מייצרים חלקים קריטיים למנועים, כולל מל"טים, וגם עוסקים בתמיכה, אחזקה ושדרוג מטוסים", מספר המנכ"ל לירון טופז. "7 באוקטובר דרש מכולם להיות יצירתיים ומהירים כדי לתמוך בכל צרכי מערכת הביטחון. מתוך פעילותנו, כ־85% הם יצוא, רובו אזרחי, אבל התחום הביטחוני בסיוע למדינה הוא בעל ערך עצום עבורנו".

תאת ישראל משמעותית למערכות ההגנה האווירית המקומיות בין השאר מאחר שהיא מייצרת מערכות קירור לכיפת ברזל, קלע דוד, חץ 2 וחץ 3. "בזמן אפס הרמנו מערך תחזוקה שנועד לתמוך את צרכי השטח", אומר טופז. "צוותים יצאו לתמוך במערך ההגנה האווירית, ידענו שזו תהיה תקופה ארוכה - והצלחנו. בכל הנוגע לשרשראות אספקה וחומרי גלם נדרשים פתרונות יצירתיים, והתמודדנו. אני מקווה שבמסגרת היערכות לשנים קדימה, מדינת ישראל תחזק יותר את מה שכבר ראינו במלחמה. נדרשים לפעול לשימור תעשייה גדולה באמצעות דור המשך, שיתמוך בצורכי הביטחון של המדינה".

לצד חזיתות הים והאוויר וההליכים הנרחבים שבהם עוסקים במינהל הרכש בכל הזירות, מנהלת המרכבה והרק"מ (רכב קרבי משוריין) פועלת להרחבת היקפי הייצור של הרק"ם המתקדם, בהם נגמ"שי איתן ונמר, וטנק הברק. בניגוד לתחומים אחרים, במקרה של הרק"ם המתקדם מרבית היכולות התבססו מבעוד מועד על כחול־לבן, ולכן פחות הושפעו מטלטלות שעברה שרשרת האספקה. מאידך גיסא, בשנים קודמות קצב הייצור עמד על מספרים נמוכים, כאלו שיבטיחו את יכולת הייצור האסטרטגית. בימים אלה, במשרד הביטחון נערכים להאיץ את ייצור כלל הפלטפורמות.

"ההתמקדות היא בשלוש הגדולות", מסכם שכטר מקבוצת מר. "אבל, כשמסתכלים על ה־Backlog לא יוכלו לממש אותו ללא אקו־סיסטם גדול וטוב בישראל. יש את פורום יצרני המרכבה שהם כבר לא רק מרכבה ומתפתחת פה תעשייה ביטחונית חזקה, מעניינת, עם הרבה טכנולוגיות ותעשיינים שהקימו בעבר מפעלים גדולים. אלו הלכו והתחזקו, וזו תעשייה נפלאה".