"יש לנו אויבים משותפים": הוגה הדעות שבטוח – הברית הזו היא צו השעה

רג'יב מלהוטרה הוא אחד מהוגי הדעות והסופרים הבולטים בהודו ובעולם ההינדי כיום. הוא נחשב לאחד מההוגים שנותנים את התשתית האינטלקטואלית לימין ההודי, שכמובן מהווה בית לראש הממשלה נרנדרה מודי.

● מומביי והמבורג: שני יעדים חדשים מקבלים טיסות ישירות מישראל
● ביקורת ראשונה על מועמדת של טראמפ, והצווים שחתם אתמול 

מלהוטרה הוא מייסד קרן אינפיניטי, ארגון ללא מטרות רווח בפרינסטון, ניו ג'רזי, המתמקד בחקר תרבויות הודיות. בנוסף, חיבר ספרים רבים שהפכו לרבי מכר בהודו ובעולם, כולל "Breaking India" ו־"Being Different", והוא מוביל קו רעיוני שמבקש להחזיר את השיח סביב ההיסטוריה והזהות ההודית למרכז הבמה, תוך קריאת תיגר על תפיסות מערביות לגבי החברה והתרבות של תת היבשת. ובקיצור, מלהוטרה מבקש מההינדים ומההודים להיות גאים במורשתם ובזהותם.

ישבנו עם מלהוטרה, שלו מיליוני תומכים ומאמינים, כדי לדון איתו במה שקורה במערב ובמזרח - ולמה הוא סבור שברית הינדית־יהודית היא צו השעה.

תחילה אנחנו משוחחים מעט על הבחירות בארה"ב, ולתחושות בתקופה האחרונה שהממסדים הפוליטיים בכל מדינות המערב מתפוררים. "אני חי בארצות הברית כבר 55 שנה, אני רוצה שהציוויליזציה המערבית תהיה מוצלחת. אני כן מאמין שאמריקה צריכה להיות נהדרת שוב, כמו פעם", הוא אומר. "כל חיי, מלבד 10 השנים האחרונות, הייתי דמוקרט. אבל אני מאמין במריטוקרטיה (שלטון בעלי כישורים, א"ו), ואני גם תוצר של זה. ההצלחה שלי היא עדות לפתיחות בחברה המערבית".

אז מה קרה?
"אני מייחס את זה לעידן אובמה. זה ה־Woke שהתפשט והביא בסופו של דבר לעליית האנטי־מריטוקרטיה. כלומר, זה בעצם מרקסיזם: הכל בנוי על מדכא ומדוכא ואין לאינדיבידואל שום יכולת להשפיע על מצבו.

"אחרי 11 בספטמבר המוסלמים היו בצרות. במשך זמן מה, אנשים בארה"ב תקפו מוסלמים בכל מקום. איך זה שהיום הם בחזית המהומות נגד יהודים ונגד הינדים? האנשים שהיו האנדרדוגים במלחמות התרבות הם עכשיו הדומיננטיים, לפחות בצד הדמוקרטי והליברלי של המפה. במידה רבה אנחנו רואים עכשיו תגובה נגדם בגל הטראמפיסטי".

"כולם רוצים להיות עם המדוכאים"

מלהוטרה מזהה רגע אחד שבו הכל התחיל להשתגע מבחינתו. "אחרי האירוע הטראגי של ג'ורג' פלויד הייתה סוג של אשמה לבנה קולקטיבית והמון אשמה ליברלית. זה הרחיב את המדכא־מדוכא לתחום הגזע, והמוסלמים הצטרפו לשחורים ואמרו 'גם אנחנו מדוכאים'. והצוררים, שהצטרפו ללבנים, הם היהודים. עד אז סוגיית פלסטין הייתה מתוחמת לקמפוסים האולטרה־ליברליים. לאמריקה תמיד הייתה עוינות תרבותית מסוימת עם היהודים אבל היא הוכלה בתוך קמפוסים אקדמיים. הסרטן עדיין לא התפשט. אבל בעולם החדש שנוצר אחרי אירוע פלויד כולם רוצים להיות עם המדוכאים. גם אני תמכתי ב־BLM ונתתי להם הרבה כסף, לא הבנתי שהשמאל ישתלט על זה. והדבר הזה נוצל על ידי המוסלמים נגד היהודים וההינדים".

לטענתו, "אלה פסאודו־ליברליים, זה לא ליברליזם אמיתי. הליברליזם אמור לאפשר לך להטיל ספק בדברים, אבל הם מקדמים את תרבות הביטול. הם אנשים דוגמטיים, במובן שהמסקנה הושגה והם לא מאפשרים לשכנע אותם - כמו כת גדולה. אני מתמודד עם תרבות הביטול כבר 30 שנה, כי בתור הודי הייתי הולך לדבר על ההטיות באקדמיה. בעבר הקרן שלי נתנה מענקים של מיליוני דולרים למקומות כמו הרווארד, קולומביה, פרינסטון, אוניברסיטת קליפורניה, אוניברסיטת טקסס ועוד. מימנו את זה כדי לקיים דיון פתוח יותר, כדי שאנשים מתוך המסורת שלי יוכלו לבוא ולהסביר את נקודת המבט שלנו לאקדמאים שהיו מוטים. אבל גיליתי שהם רוצים את כל הכסף, אבל לא רוצים שיאתגרו אותם".

מלהוטרה מספר שמתוך ההבנה הזו הוא החליט להקים את מכון המחקר שלו Infinity Foundation, ולהתחיל להפיץ את ספריו. "התחלתי לכתוב את הספרים שלי והצלחתי לגייס את דעת הקהל של הפזורה שלנו ושל ההינדים בהודו נגד התיאורים שאני קורא להם 'הינדופוביה', שזה בערך כמו אנטישמיות".

השפעתו של מלהוטרה ניכרת לא רק בהודו, אלא גם בקרב הקהילה ההינדית ברחבי העולם. הוא נחשב לדמות מובילה שמעצבת את הדיון על מקומה של הודו בזירה הבינלאומית ועל תפקידה של הדת ההינדית בעידן המודרני. מלהוטרה עבד במשך שנים בעולם התאגידי בארה"ב, שם ביסס את עצמו כאחד המומחים המובילים בתחומו. ברשותו תואר שני במדעי המחשב עם התמחות בבינה מלאכותית מאוניברסיטת סירקיוז בניו יורק. בעברו עבד בתפקידי ניהול בכירים בחברות גלובליות מובילות כמו AT&T, שם עסק בפיתוח אסטרטגי וטכנולוגי.

בשנים האחרונות ראינו מספר רב של אנשים מרקע הינדי תופסים עמדות מפתח במערב. רישי סונאק כיהן כראש ממשלת בריטניה, טולסי גבארד הייתה נציגת בית הנבחרים של ארה"ב, ויווק רמאסוואמי התמודד לנשיאות בפריימריז של הרפובליקאים (ופרש), קאש פאטל הוא ראש ה־FBI הנכנס.

"יש דבר אחד שמשותף לכל הדמויות האלה, והוא שאף אחד מהם לא נכנס לתפקיד בגלל פוליטיקת זהויות. כל אחד מהם נכנס בגלל הכישרון שלו. כולם נבחרו כיחידים, לא הייתה חבורה הינדית או קבוצות פוליטיות שדחפו אותם. הקרדיט גם מגיע לטראמפ, על היותו אדם בעל אוריינטציה של מריטוקרטיה. יש לי כמה הסכמות ואי הסכמות איתו, אבל הניסיון שלי עד כה עם הצוות שלו הוא שהם פתוחים לדיון ולשמיעת התנגדות".

כך מצא עצמו מלהוטרה לוקח חלק בשיחות ועידה עם אנשים שהיו מועמדים לתפקידים בכירים בממשל החדש, "כי הם רוצים לשמוע דעות, הם רוצים לקבל משוב והם רוצים רעיונות וסיעור מוחות. ואני מגלה שהם מאוד פתוחים לשמוע", הוא אומר, ומוסיף כי "לא מצאתי את זה במפלגה הדמוקרטית כי שם יש יותר הליכה בתלם בלי לשאול שאלות. אני חושב שהפתיחות שטראמפ הכניס למפלגה הרפובליקאית אפשרה להרבה הינדים להיכנס".

גאה בהודו: "זה הזמן לדה־קולוניזציה"

מלהוטרה סבור שההינדים בארה"ב צריכים ללמוד מהיהודים. "אחד ההבדלים בין הינדים ליהודים הוא שיהודים מאוד מאורגנים בארה"ב. הם מממנים באופן קולקטיבי, יש להם את הוועד היהודי־אמריקאי. כל הארגונים האלה מאוד חזקים. ההינדים לעומת זאת הם סוג של בודדים, כולם יוצאים בכוחות עצמם. הם מטפסים בסולם המריטוקרטיה די בהצלחה, אבל הם לא טוענים באופן קולקטיבי. יש בזה דברים טובים ודברים רעים: זה אומר שאתה לא צריך להיות אחראי לאף אחד אחר מלבד עצמך וללכת לעבוד קשה ולהיכנס ולטפס בסולם. אבל זה גם אומר שאנחנו לא מרוויחים אחד מהשני ביחד. ההינדים עדיין לא שם".

 ''צריכים להיות מאורגנים כמו היהודים''. חגיגות יום העצמאות ההודי, ניו יורק / צילום: ap, Jin Lee

ואיך המצב בהודו עצמה?
"ובכן, הייתי אומר שבמובנים רבים אני מאוד גאה בהודו. לא ציפיתי שהיא תהפוך למדינה בצמיחה גבוהה ולמדינת יוזמה חופשית. אני חונכתי בתקופה שזה היה מקום מאוד סוציאליסטי, במחנה הסובייטי. כשהגעתי לארה"ב כסטודנט לתואר שני כדי לעשות את הדוקטורט שלי בפיזיקה בגיל 20, הרשו לי לקחת מחוץ למדינה 50 דולר. זהו. לפי החוק לא יכולתי להוציא מהודו יותר מזה. והודו הייתה ענייה מאוד".

מלהוטרה מתאר כיצד הודו עברה ממערכת כלכלית סגורה ליוזמה חופשית. "הרבה דברים מתרחשים בקצב מהיר יחד עם צמיחה גבוהה והרבה דגש טכנולוגי, דגש חינוכי. כשגדלתי, מערכות החינוך הטובות בהודו היו בבעלות מיסיונרים נוצרים, כי לפני 200 שנה הבריטים פירקו מערכת למידה הודית מאוד מוצלחת, לא ממש אפשרו ללמד את השפות המקומיות, הביאו אנגלית והכשירו דור אחר דור של הודים לשרת את האימפריה הבריטית. אז ההודים היו עובדי המדינה, הבחורים שנשאו רובים ועבדו עבור הצבא הבריטי. אז להודים יש סוג של חשיבה קולוניאלית".

"לפני הבריטים היו המוגולים, המוסלמים. בין השלטון המוסלמי לשלטון הבריטי, יש יותר מאלף שנות עבדות. ההודים לא ממש צמחו מזה", ממשיך מלהוטרה. "אבל עכשיו יש להם ביטחון שהילד שלהם הולך ללמוד, שהם יכולים להיות הבעלים של דברים, שהם מרוויחים כסף. הצלחה כלכלית שבמידה רבה מבוססת על הצלחה אינטלקטואלית, שזה גם מעצים מבחינה פסיכולוגית. אז עכשיו זה העיתוי המושלם שמישהו כמוני יגיד, היי, אנחנו צריכים לעשות דה־קולוניזציה של כל מערכת החינוך שלנו. עלינו לעשות דה־קולוניזציה של מה שכתוב עלינו, על ההיסטוריה שלנו, על ההינדופוביה שיש שם בחוץ. אנחנו צריכים ללכת מעבר לרק להצליח כלכלית. עלינו גם לתבוע את הזהות התרבותית שלנו. במילים אחרות, הודו עכשיו מתחילה לגלות מחדש את התרבות והמורשת שלה".

כשרמאסוואמי התמודד לנשיאות בפריימריז אנשים התחילו לומר שהוא עובד אלילים, שהוא לא אמריקאי, ועוד. זה כמעט נשמע כמו מה שאומרים על היהודים. והנה, הוא הולך להיות עם אילון מאסק בממשל טראמפ.
"כשהקמתי את הקרן שלי, אחד הדברים שלמדתי היה שיש כאן עליונות לבנה וקיצוניות נוצרית. כל הרעיון הוא שזו אומה נוצרית, ולא נוצרים אינם רצויים - הם צריכים להיות סוג ב'. והטענות האלה על עבודת אלילים מזינות את זה. אבל אלה השוליים של החברה האמריקאית".

 ויווק רמאסוואמי, התמודד בפריימריז וכונה ''עובד אלילים'' / צילום: Infinity Foundation

מלהוטרה אומר שהוא רואה שני מחנות שונים בקואליציה של טראמפ: "מצד אחד, יש את הטכנוקרטים, שהם מאסק ורמאסוואמי וכל החבר'ה שמתבססים על מריטוקרטיה ומחזיקים באג'נדה פרגמטית. הם לא מכוונים לדת או לגזע, הם רוצים לנצח את סין שהתחזקה בתחום הצבאי והטכנולוגי ויש חשש רציני שזה כבר מאוחר מדי. אבל יש גם את הצד השני של המפלגה הרפובליקאית, שהוא אנשים שהם תומכי עליונות לבנה ולאומיות נוצרית, ואמונתם שהלא־נוצרים ולא־לבנים לא שייכים והם רוצים אומה נוצרית לבנה. ההרגשה שלי היא שטראמפ הוא מישהו שעוסק במריטוקרטיה כי הוא עצמו תוצר שלה. הוא גם שחקן חכם מאוד, שיודע איך לשחק את המשחק ואת מי צריך לפייס ואיך".

כתבת בעבר שההינדים נפגעים ממדיניות הגיוון, שוויון והכלה (DEI) ומתנגדים לה. למה זה?
"ה־DEI בעצם לקח את מערכת מכסות הזהות והביא אותה למחלקות משאבי אנוש, בעיקר באוניברסיטאות. הם שמו מכסות על קבלה לבית הספר כמורים, תלמידים מסוגים שונים ופרופסורים וכן הלאה. ואז אפילו כתבי עת כמו סיינטיפיק אמריקן שקלו שיקולים כאלה בפרסומים של מאמרי מחקר. משם זה עבר לממשלה, לצבא, למגזר התאגידי. אז עכשיו במחלקות משאבי אנוש במגזר העסקי יש להם מכסות. ההינדים מוצלחים מאוד בכלכלה ובחברה והם נדחקים לאחור בתוכניות כאלה, בדיוק כמו היהודים".

הגורל המשותף של ההינדים ושל היהודים

לאורך השנים, מלהוטרה הזכיר לא אחת בדבריו את הקשרים בין ההינדים ליהודים במערב, ובעיקר את המשותף ביניהם. "שתי הקהילות נוטות להיות הגיוניות, רציונליות, עם דגש רב על STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, א"ו) ועל חינוך. שתי הקהילות הללו עבדו קשה וזכו להצלחה בארה"ב בלי לשחק את משחק פוליטיקת הזהויות כדי להתקדם. ההורים דוחפים את הילדים שלהם חזק כי כך מתקדמים במריטוקרטיה. בנוסף, יש לשתי הקהילות גם אויבים משותפים, גם דתיים וגם מבחינת השמאל הפרוגרסיבי שרואה בנו מדכאים".

כאן מלהוטרה מספר כי "לפני 15 או 20 שנה בערך, הרב הראשי לישראל וקבוצות יהודיות אחרות פנו להינדים כדי לקיים פסגה בין־דתית. לשני הצדדים היו מנהיגי דת ואנשי לימוד, והם רצו גם מספר חוקרים שיבצעו את המחקר ויספקו את העובדות, ואני הייתי המלומד ההינדי הראשי. הפגישה הראשונה הייתה בדלהי, ועשינו את זה במרתף של המלון כאילו יש ממה לפחד. זה היה לפני עידן מודי, והינדים שמתחזקים את עצמם ומשלבים ידיים עם יהודים היו סוג של אנומליה. בהמשך היו לנו פגישות בלונדון, ניו יורק ותל אביב. ארבע ישיבות נערכו והתקבלו החלטות רבות. אני חושב שזו הייתה התחלה, עוד לפני שמודי יזם התקרבות בין המדינות. זו הייתה יוזמה שהכשירה את הלבבות ובנתה מומנטום לקראת ההתקרבות הפוליטית".

"תראה", הוא מצהיר, "כשאתה מדבר עם הודים והינדים, וכשהם פתוחים לגבי דעותיהם, כנראה שהם יסכימו עם זה שאנחנו צריכים למצוא בסיס משותף ולשתף פעולה עם יהודים כי יש לנו בעיות משותפות ויהודים מאורגנים טוב יותר בארה"ב ובכלל בעולם. אז אני חושב שהינדים יכולים ללמוד מהיהודים בדרכים מסוימות, ולהיפך - היהודים יכולים להפיק תועלת רבה כי מבחינה מספרית האוכלוסייה ההינדית הולכת להיות מאוד גדולה בעולם המערבי".

אחד הדברים שהרבה הודים אמרו לי על 7 באוקטובר הוא שהם מיד חשבו על הפיגועים במומביי על ידי מחבלים מפקיסטן.
"כן, אני גם חושב שאחד הדברים שכדאי לקחת בחשבון הוא שהיהדות וההינדואיזם אינן דתות מיסיונריות. מבחינתנו האל לא מבקש מאיתנו להכניס את הבחור השני לדת שלנו כי זו הבעיה שלו. אני צריך לדאוג לעצמי. זו הדרך הרוחנית. אני צריך לדאוג האם אני עושה את הדבר הנכון לפי האמונה שלי. אבל ישנן דתות מיסיונריות, המובילות הן הנצרות והאסלאם. ואנחנו יחד נמצאים בסוג של גורל משותף וסובלים מהעניין הזה".

אילו תחושות היו לך ב־7 באוקטובר?
"האירוע כמובן היה נוראי ומיד חשתי שהיה כאן כשל ענק. הרגשתי שהעולם צריך להוקיע את זה, שכולם צריכים להוקיע את זה. ונראה היה שבמשך זמן מה העולם עשה זאת, אבל אז הופעל ציר האסלאם והשמאל בקמפוסים, שם יש גם פרופסורים שתומכים בהם. לאנשים האלה יש טינה כלפי יהודים, והינדים הם סוג של סוגריים יחד עם היהודים. הכרתי והזהרתי מהאנשים האלה במשך שנים, וכשזה קרה היה בי גם צד שהרגיש 'אמרתי לכם ולא הקשבתם לי'. זה הוציא לציבור דברים שהיו ניתנים להכחשה בעבר".

"להתגאות במורשת בלי לכפות אותה על אחרים"

מלהוטרה מרבה לדבר על הצורך להרגיש גאה בהינדיות ובמורשת ההודית. "כל אחד צריך להיות גאה במורשת שלו", הוא אומר, "אבל צריך לעשות את זה בכבוד הדדי וללא שנאה כלפי אחרים ובלי לנסות לכפות על אחרים. ואם אדם לא מסוגל לטעון את גאוותו בגלל היותו נחות חומרית, לא משכיל במיוחד, לא מקבל עבודה טובה, לא מספיק כסף וכן הלאה, אז זה מפריע לו מאוד".

לדבריו, זו אחת מהסיבות לכך שיש אנשים שפונים לאלימות ורוצים להפיל אחרים. "במקרה של ההינדים, לא פנינו לאלימות כשלא הלך לנו טוב. לא יצאנו להאשים ולבעוט ולנסות להפיל אנשים אחרים ולהיות מחבלים. אמרנו, בואו נעבוד קשה. בואו נחנך את הילדים שלנו, בואו נשחק את המשחק ובואו ננצח אותם במשחק שלהם. אז אני חושב שההינדים הצליחו ללכת בדרך של שלום וחינוך כדי להשיג את מה שהשגנו".