פחות יבוא, יותר רכש מקומי: המשימה הבוערת של מנכ"ל משרד הביטחון הבא

עם מינוי של מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר לתפקיד הרמטכ"ל, מתפנה גם תפקיד המנכ"ל למינוי חדש של שר הביטחון ישראל כץ. בפניו יעמדו מספר אתגרים גדולים: המלחמה הנוכחית ותקציב הביטחון שאחריה, לרבות אימוץ מסקנות ועדת נגל, מודל הקבע וכמובן גיוס חרדים.

● 220 מיליארד שקל: משרד הביטחון מסכם את 2024 עם רכש בהיקף חסר תקדים
● מ־AI ועד אתגרי אספקה: מה צפוי לתעשייה הביטחונית השנה  

מנכ"ל המשרד אחראי על ניהול תקציב הביטחון, הרכש ופיקוח על התאגידים הביטחוניים הממשלתיים כמו רפאל, תומר והתעשייה האווירית, והוא מינוי אמון אישי של שר הביטחון. זמיר מונה על ידי שר הביטחון יואב גלנט בפברואר 2023, והמנכ"ל הבא ימונה ישירות על ידי השר כץ, ללא צורך בוועדה מיוחדת.

תחנה לפני הרמטכ"לות

למרות שהיסטורית רבים ממנכ"לי משרד הביטחון היו אזרחים, בעיקר מנהלים מהתעשיות הביטחוניות, בשנים האחרונות מנכ"ל משרד הביטחון הוא כמעט תמיד אלוף במיל' בצה"ל, מה שהופך את התפקיד לחלק מ"סבב המינויים" בצבא. בדומה לזמיר, גם עבור גבי אשכנזי מנכ"לות המשרד הייתה התחנה האחרונה לפני שמונה לרמטכ"ל.

המנכ"ל האחרון שמונה ללא ניסיון כקצין בכיר היה אהרן בית הלחמי ב־1982. כלומר, אלא אם ישראל כץ יפתיע מאוד, גם המינוי הבא צפוי להיות של קצין בכיר, וייתכן שאף אלוף מכהן בצה"ל.

הניסיון של זמיר כמנכ"ל משרד הביטחון עשוי לסייע לו בתפקיד הרמטכ"ל, שכן עסק בבניין הכוח של צה"ל לאחר המלחמה. אותם נושאים ממש, מזווית אחרת, צפויים לעמוד גם בפני המנכ"ל החדש שימונה ב־6 במרץ, כאשר הרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי יפרוש וזמיר יחליף אותו.

 הרמטכ''ל המיועד, אייל זמיר / צילום: דוברות משרד הביטחון

יותר תקציבים ותקנים?

הנושא הגדול הראשון שיעמוד בפני המנכ"ל הבא הוא המלצות ועדת נגל. זו המליצה להוסיף לתקציב הביטחון עוד 9 מיליארד שקל בשנה, שיוקדש להתעצמות הכוח של צה"ל והגברת הנפח של חילות היבשה. אך האם הסכום יגיע מתקציב המדינה, בעזרת קיצוץ במשרדים אחרים והעלאת מסים, או שחלקו יגיע מהתייעלות פנימית בצה"ל, כפי שבוודאי ידרשו באוצר? זו שאלה שתעמוד בפני המנכ"ל.

שאלה נוספת העולה מוועדת נגל היא שינוי במודל הקבע. על פי המלצות הוועדה, צה"ל יידרש להוסיף תקני קבע נוספים (עם מקור תקציבי פנימי, בעיקר על חשבון ימי מילואים) ותקני "רס"ן בכיר", בעוד הוועדה ממליצה נגד הוספת תקנים נוספים למשרד הביטחון עצמו, כמו גם מעבריות בין מכסות הפרישה של קצינים לנגדים.

דעת מיעוט בוועדה אף ממליצה לבטל את מודל "פנסיית הגישור" הנהוג היום לקצינים הפורשים בגיל מוקדם יחסית, ומעניק להם פנסיה תקציבית במשך כ־20 שנה עד פרישתם הרשמית בגיל 67, אז יתחילו לקבל פנסיה צוברת רגילה. מנכ"ל משרד הביטחון הבא יצטרך להחליט אילו מההמלצות הוא מקבל ואילו לא, וליישמן בפועל.

הפחתת התלות בחו"ל

המנכ"ל גם יפקח על החברות הביטחוניות הממשלתיות, בתקופה של התעצמות צבאית ישראלית ועולמית כאחד. קולות רבים קוראים לריכוז הייצור הצבאי בישראל ולהישען פחות על אספקה מחו"ל, אך בהינתן בסיס תעשייתי שאינו מספק, זה עשוי להיות מאתגר. כיום, התעשיות הביטחוניות של ישראל עוסקות בעיקר בפיתוחים טכנולוגיים, שחלקם מיועדים גם ליצוא לחו"ל, ומרוויחות על כך כספים נרחבים. המנכ"ל יצטרך להחליט למי לייצא ולמי לא, ולעזור לקבוע את המדיניות הממשלתית בנושא.

בנושא זה התמקד זמיר עצמו בנאום הפרישה שלו: "על פי הנחיית משרד הביטחון, החלה הקמת מפעל תחמושת חדש ומפעל לאומי לחומרי גלם, הוקמו ארבעה קווי ייצור חדשים בתעשיות הביטחוניות וכן הורחבו ארבעה קווי ייצור נוספים. בנוסף, מראשית המלחמה הוכפלה יכולת הייצור של חימושי יבשה עבור כוחות צה"ל". הוא הדגיש גם את כלי הרכב שפותחו במנהלת המרכבה והרק"ם, שצברו מעל מיליון ק"מ של נסועה מתחילת המלחמה.

נושא רגיש ופוליטי מאוד שהמנכ"ל יצטרך להתמודד איתו הוא כמובן גיוס חרדים לצה"ל. בין השאלות שיגיעו לשולחנו: כמה חרדים צה"ל מסוגל לגייס בפועל, וכמה גדול הרצון הפוליטי לגייס, ואיך ייראה היחס למי שקיבל צו גיוס ולא מתגייס. המנכ"ל יצטרך לגבש המלצות מקצועיות שיענו על השאלות הללו, ובעיקר לבחון את ההיתכנות הפוליטית ליישמן.