הפיתוי הגדול ביותר של ישראלים בימים האלה הוא להתבונן בדונלד טראמפ ולראות מהרהורי לבם. לבני לאומים אחרים יש מעט מאוד ספקות ביחס לנשיא ארה"ב. אבל ישראלים מכל הגוונים הפוליטיים מאמינים שהוא משרת את עניינם, או לפחות מזיק ליריביהם.
● "מגדלי טראמפ יקומו בעזה"? באירופה המומים מיוזמת נשיא ארה"ב
● האולטימטום השקט של טראמפ והדילמה של בריטניה
הופעתו במסיבת עיתונאים משותפת עם בנימין נתניהו בלילה שבין שלישי לרביעי (שעון ישראל) שמה קץ להנחות, שלטראמפ תהיה השפעה מרסנת על מדיניות ישראל. הוא הצטרף אל האסכולה, הרואה בעיני רוחה את עזה ריקה מכל פלסטינאיה. הוא דיבר בגלוי על משהו ששום מנהיג ישראלי לא היה מעז להביע בפומבי. יש להניח שהוא הסיר בזה טאבו בן כמעט 70 שנה, אם כי שורה של אלופי צה"ל בדימוס כבר התחילו להסיר אותו בימי המלחמה.
טראמפ לא הסתפק בהבעת תקווה, או בנבואה של אחרית הימים. הוא הניח על השולחן רעיון קונקרטי, היאה ליזם נדל"ן: לגלח את עזה מהריסותיה, ולפנות את "1.8 מיליון" תושביה (הוא התלבט שעות אחדות קודם לגבי המספר המדויק) ל"אחד, או שניים, או 12 אתרים יפים" במזרח התיכון. הפינוי יהיה "קבוע", הוא הטעים בתשובה לשאלתה של עיתונאית אמריקאית. זה ברור, מפני שמי ירצו לחזור אל מקום מקולל כעזה, שנובע ממנו "מזל רע", הוא הסביר.
להלן באה הפצצה הגדולה, או רימון הרסס. לא יהיה ואקום טריטוריאלי בעזה, הוא הבהיר. ארה"ב תשתלט עליה, תכונן בה "בעלות ארוכת טווח", תהפוך אותה ל"שטח בין לאומי", תיישב אותה ב"אנשי העולם", ותיצור בה ריביירה מזרח תיכונית. כל מלה בנוסחה הזו עצרה את נשימתם של שומעיה.
אבל מה לנו הפליאה הזו? הוא הודיע עוד בנאום השבעתו, לפני שבועיים, שהוא מתכנן לכבוש את תעלת פנמה. הוא הודיע ביום השבעתו שהוא יספח את גרינלנד. הוא הביע הערצה לנשיא ויליאם מקינלי, שכבש את הפיליפינים בסוף המאה ה-19, הפך אותה למושבה אמריקאית, וסיפח את איי הוואי ואת פורטו ריקו. מקינלי היה גם חסיד נלהב של מכסים. זה מה שטראמפ מציע לעשות בימים האלה: להטיל מכסים ולספח שטחים, כולל שטחים שלא עלו מעולם על הדעת.
האם ישראל שווה "מלחמת אין-קץ"?
טראמפ סיפק לשומעיו שתי אמות מידה חשובות להערכת מחויבותו לישראל. אחת נוגעת למקומה של ישראל במשוואה הגלובלית של ארה"ב, והשנייה נוגעת למקומה במשוואה המזרח תיכונית. אבל הוא גם צינן את פוטנציאל ההתלהבות בהערה חשובה אחרת, שהאינטונציות שלה היו חשובות לא פחות מתוכנה.
1. הפגנת החיבה לישראל ולראש ממשלתה באה על רקע ההידרדרות המסחררת ביחסי ארה"ב עם החשובות שבבעלות בריתה. הוא מראה עד כמה בריתות היסטוריות אינן מעלות ואינן מורידות בעיניו, בעיקר אם הוא חושב שמן היחסים האלה לא צומחת טובת הנאה חומרית. לדעתו, בעלות הברית הוותיקות האלה הונו את ארה"ב מן היום הראשון, והוא ישים לזה קץ. ישראל היא אחת מקומץ קטנטן של ידידות, שהוא אינו פוקד עליהן את עוון ההונאה, לפחות לפי שעה.
2. הוא תיאר בהפלגות לשון קודרות עשרות שנים של מדיניות אמריקאית במזרח התיכון, אשר "עלתה טריליונים והובילה למוות". הוא התכוון בעיקר למלחמת עיראק השנייה, בימי ממשלו של ג'ורג' בוש הבן. הוא שונא את 'מלחמות האין-קץ', שסיבכו את ארה"ב בסכסוכים לא-לה בקצוות מרוחקים של כדור הארץ.
הוא אינו רוצה שצבא אמריקאי יוצב באופן קבוע מעבר לים, קל וחומר שייצא למלחמות חדשות. אף על פי כן הוא תובע בעלות על עזה, שתצריך נוכחות צבאית, ואולי תסבך את ארה"ב במלחמה חדשה. את הסתירה הזו קשה ליישב אלא באמצעות ההנחה שישראל פטורה בעיניו מהגבלות, והיא ראויה ל'מלחמת אין-קץ'.
הוא היה "לא מאושר" לחתום
אבל… זמן קצר לפני שראש הממשלה סר לבית הלבן, טראמפ חתם על צו נשיאותי שנועד להפעיל 'לחץ מקסימלי' על איראן. "אינני מאושר" לחתום על הצו הזה, הוא אמר, והוא מקווה שזה יתברר כ"צו לא חשוב", מפני שלא יהיה צורך להחיל אותו. אם איראן תתעשת, ותימנע מפיתוח נשק גרעיני, או אז יהיו לה יחסים מצוינים עם ארה"ב, והיא תעלה לה כפורחת.
הדברים האלה צריכים לעורר רגשות מעורבים בישראל. הרף שהנשיא הציב נמוך למדי. איראן אינה נדרשת לשנות את חזון ההשמדה של ישראל, אלא רק לוותר על אוראניום ועל פלוטוניום כאמצעי השמדה. זו בוודאי אינה ברכת הדרך להתקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן, או על כל מתקנים אחרים. פילוסופית ואולי גם מעשית, מדברי הנשיא משתמעת נכונות להעניק לאיראן הסכם חדש, שלא יהיה שונה באופן עקרוני מן ההסכם שחתמה ב-2016 עם ממשל אובמה.
'האמריקאי המכוער' חוזר?
כדאי לשקול במיוחד את המשמעות של חיבוק ישראל ביום שבו טראמפ הורה לסגור את כל נציגויות USAID בעולם. זו הרשות המרכזת את סיוע החוץ של ארה"ב עם תקציב שנתי של 70 מיליארד דולר ויותר ועם 10,000 עובדים. זו התפתחות מהממת, לא פחות.
הרשות הזו היא מכשיר מרכזי של מדיניות החוץ האמריקאית זה 60 שנה ויותר. היא נועדה מלכתחילה להוכיח שאמריקה אינה מתעניינת רק באינטרסים החומריים של עצמה, אלא מוכנה להושיט יד לחלשים ולעניים.
USAID עיצבה דורות של ידידי אמריקה בכל העולם, בחינת סותרן לדימוי המזיק של 'האמריקאי המכוער', שנפוץ בזמן ההוא. מוטביה היו נשים הרות באפגניסטן, נשאי HIV באפריקה המשוונית, רעבים בקרן המזרחית של אפריקה. כל זה מושלך עכשיו מן החלון מפני שנשיא ארה"ב ויועצו הראשי אילון מאסק גילו, כי את USAID מנהיגים "מטורפים שמאלנים רדיקלים".
חשוב לעמוד על גודל הטינה שטראמפ מביע ומשקף כלפי המשא הגלובלי שארה"ב נשאה ב-80 השנה האחרונות; והבוז העצום שהוא רוחש לכל גילוי של אידיאליזם במדיניות החוץ.
מסיבת העיתונאים עם ראש הממשלה הוכיחה שהוא אינו מחיל את הטינה ואת הבוז על ישראל. מדוע בעצם? הרי גם ישראל נהנית זה 50 שנה ממתנות אמריקאיות. החל מ-1974 הסיוע האמריקאי לישראל הפך למענק, ישראל לא נדרשה לפרוע אותו, וקיבלה יותר סיוע מכל ארץ אחרת עלי אדמות, הרבה יותר למשל מכל יבשת אפריקה. בעולמו של טראמפ, מצב עניינים כזה שקול כנגד הונאה, אבל לא בעניינה של ישראל.
האם ישראל תוכל לאורך ימים לקוות ששינוי הערכים במדיניות החוץ האמריקאית יפסח עליה? אולי לא. אולי יום לא רחוק אחד טראמפ יהפוך את המענקים להלוואות בתנאים נוחים. אולי הוא אפילו כבר אמר כדברים האלה לראש הממשלה. אבל בניגוד לקנדה ולמערב אירופה, הדברים האלה אינם מוגשים ברוטב של טינה ושל כעס. בימי טראמפ, זה ניצחון גדול.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.
כתבות
ני"ע
