האם בית הדין הרבני רשאי "להלשין" לרשות האוכלוסין על ספקות ביהדות?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה

לשאלת מיהו יהודי יש תשובות שונות: מבחינת הרבנות יוכר כיהודי רק אדם שעבר גיור אורתודוקסי, אולם מבחינת מרשם האוכלוסין של המדינה, בהתאם לחוק השבות גם גיור רפורמי תופס. 

● הרשה לאמו החורגת להישאר בדירה - וקיבל השתלטות של כל המשפחה
● תקדים: האם ניתן לעשות שימוש בזרע של נפטר קטין?

גבר או אישה שהמירו את דתם ליהדות עלולים להיתקל בשוני בין שתי הגישות בכמה תחנות בחייהם בישראל: כשהם מבקשים להינשא כיהודים בבית הדין הרבני; כשהם מתגרשים, כשנתבעת כתובה במסגרת הגירושים; וכאשר נפסקים מזונות אישה וילדים, שאף הם נשלטים על-ידי הדין העברי.

אדם יכול לפנות ביוזמתו לבית הדין הרבני ולבקש לבצע הליך שנקרא "בירור יהדות", כאשר הוא מעוניין להיות מוכר כיהודי, לא רק לצורכי רישומו במרשם האוכלוסין, אלא גם לצורכי הנישואים או הגירושים. במסגרת בירור זה עליו לספק לבית הדין הרבני את כל המסמכים והפרטים שמצויים בידיו בנוגע לבני משפחתו המורחבת. בית הדין הרבני יבקש חוות-דעת מומחה מ"בודק יהדות" ויקבל החלטה בדבר הכרזת הפונה כיהודי על-פי ההלכה.

בשנת 2021 פנה מכון עיתים לבג"ץ בטענה - שהתבררה כנכונה - כי בתי הדין הרבניים עושים ביוזמתם שימוש במידע שמועבר אליהם על-ידי האדם שפנה אליהם לבירור יהדות, לגבי זהות קרוביו, בכדי לסמן את אותם קרובים כמי שכעת יש ספק גם בדבר יהדותם, מבלי שהם ידעו על כך ומבלי לקבל רשות האדם או קרוביו.

בעקבות העתירה בתי הדין הרבניים הסכימו שמעתה לא ניתן יהיה לכפות על אדם לעבור הליך בירור יהדות בניגוד לרצונו, או להוסיף את שמו לאותן "רשימות שחורות" של ספק-יהודים, מבלי שהוא פנה ביוזמתו לבירור היהדות. 

סוגיה חדשה 

לאחרונה העלה מכון עיתים סוגיה חדשה בנושא הליך בירור היהדות, והוא פנה קודם לבית הדין הרבני הגדול, ככל הנראה כדי שלא יידחה על-ידי בג"ץ, בטענה כי לא מיצה את ההליכים המקדמיים.

למרות הסתייגויותיו החמורות מאופן התנהלותו של מכון עיתים בהליך, בית הדין הרבני הגדול הסכים לדון בסוגיה ברמה העקרונית, תוך חיוב מכון עיתים בהוצאות משפט בסך של 30 אלף שקל כדי להביע את מחאתו.

הטענה של מכון עיתים הייתה שבמקרים שבהם בית הדין הרבני האזורי מבצע בירור יהדות וקובע כי האדם אינו יהודי על-פי ההלכה, יש לקבוע כי נאסר עליו להעביר את תוצאות פסק הדין למרשם האוכלוסין, כדי שימחוק את רישומו של האדם כיהודי גם שם.

מכון עיתים הדגיש את ההבדלים בין ההכרה כיהודי לצורכי החלת ההלכה היהודית כיהודי שעבר גיור אורתודוקסי בלבד - לבין ההכרה של מרשם האוכלוסין בכל סוגי הגיור, וטען כי בית הדין הרבני נעדר סמכות חוקית להתערב במרשם המדינה.

בית הדין הרבני הגדול דחה את טענות מכון עיתים, וקבע כי לבית הדין הרבני בהחלט נתונה הסמכות להעביר את פסק דינו לרשות האוכלוסין, עם זאת, עליו לסנן את המקרים שבהם יש מקום להעביר גם את חוות-דעת המומחה. בית הדין הרבני אינו רשאי להורות לרשות האוכלוסין לשנות את רישום דתו של אותו אדם, אולם הוא בהחלט רשאי למשוך את תשומת-ליבה של הרשות לכך שנערך הליך בירור יהדות ותוצאותיו, ולהותיר לשיקולה אם יש לכך השלכה על מרשם האוכלוסין.

בית הדין הרבני הגדול ציין כי סביר שרשות האוכלוסין תעשה שימוש בפסק דין כזה ותשנה את המרשם, בעיקר במקרים שבהם עולה חשש כי הרישום הקיים כיהודי הושג באמצעות זיוף מסמכים או באמצעות תרמית אחרת, ולא בעקבות גיור רפורמי לגיטימי. במקרים כאלה, לעמדת בית הדין הרבני הגדול, יש אפילו מקום שבית הדין הרבני האזורי יפנה לא רק לרשות האוכלוסין אלא גם לרשויות אכיפת החוק.