אולי בכל זאת היה כדאי לקזז?

‎זהו. קיזזנו. החל מיום שבת בערב, יש פה ליגה צמודה מאוד. כבר לא ברור מי תהיה אלופה ומי תרד.

עכשיו צריך להתחיל להסתכל קדימה, על המשמעויות של השיטה. טובות ורעות. קודם כל בואו נודה בדבר אחד: מתח אכן נוצר כאן (אמנם באמצעים מלאכותיים), וזו הרי היתה אחת המטרות העיקריות של השיטה. אם הפועל ת"א תנצח את כל חמשת משחקי הפלייאוף שלה, כולל בקרית אליעזר, היא כנראה תהיה אלופה. ובפלייאוף התחתון? אש. כל 6 הקבוצות בסכנת ירידה.

רק שהשאלה עכשיו היא כבר יותר פילוסופית: האם אוהדי הפועל ת"א, אלו שמחכים לאליפות כבר 10 שנים (או שטעמו אליפות אחת ב-22 השנים האחרונות), ככה הם רוצים לקחת את התואר? אם האליפות תלך להפועל, זו תיזכר כאליפות עם כוכבית ענקית שחורה לצדה. אליפות שחולקה במשרדי ההתאחדות.

בשבת בערב נולד עוד תוצר לוואי של השיטה: תחשבו עכשיו על אוהדי מכבי נתניה, למשל. מעכשיו הם תקועים בליגה מרובעת עם סכנין, מכבי פ"ת והפועל ב"ש. ליגה של שלושה משחקים של הקבוצות שסיימו במקומות 7-10, שלא קובעת כלום. הבונוס הכספי שתקבל הקבוצה שלהם, אם תסיים במקום 7 או 8, ממש לא מעניין אותם. וגם לא את השחקנים.

‏הקבוצות האלו משחקות רק בשביל הטוטו-ווינר, שצריך את המשחקים שלהן כדי שימלאו לו את הטופס (איך בכלל אפשר להמר על משחקים שהתוצאות בהם לא משנות כלום?). מבחינה מעשית אפשר לסגור שארבעתן יקיימו את כל המשחקים תוך שבוע אחד מרוכז, ואפשר יהיה לסיים את הסאגה הזאת.

‏‏גם פעם לא היה פה שמח

אבל כשמותחים ביקורת על השיטה הנוכחית, צריך לזכור מה היה כאן לפני כן. כולם שכחו שהחלטה לשבור את הכלים ולהתעלם אפילו ממרכיב כל כך בסיסי כמו תחרותיות, נלקחה כאשר ליגת העל הגיעה לאחת מנקודות השפל הגדולות ביותר שלה. כבר כמעט הספקנו לשכוח לאיזה שפל מקצועי הגיעה ליגת ה-12 קבוצות. זאת שסיפקה לנו בעונה הקודמת 2.18 שערים למשחק (הליגה העונה עם 2.62 שערים למשחק, הנתון הכי גבוה מאז ‏‏‎2002/03‎‏); זאת שסיפקה לנו אשתקד שלושה "מלכי" שערים (אלירן עטר, יצחקי, אבו-חצירא) שהבקיעו רק 14 שערים ב-33 מחזורים (לארבייטמן יש העונה 26 שערים ב-30 משחקים, לשכטר 22); זאת שסיפקה לנו במשך שלוש עונות רצופות "אלופות" חלשות שלא הצליחו לחצות רף של 67% הצלחה - פעמיים בית"ר ירושלים ופעם אחת מכבי חיפה (אחוזי ההצלחה של המובילות בעונה הנוכחית: חיפה 85%, הפועל 78%).

אז אולי בכל זאת היה כדאי?

כן ולא. לא, כי הנתונים הסטטיסטיים המשופרים העונה קשורים באופן ישיר לירידת הרמה. הרבה גולים יש גם בשכונה בימי שישי. האינפלציה בשערים קשורה באופן ישיר לצירופן של העולות החדשות והמסכנות מהליגה הלאומית, ש"למרבה הפלא" חמש מהן מדורגות כרגע בששת המקומות האחרונים, וחלקן עסוקות בקרבות הישרדות גם במשרדי הבקרה התקציבית.

מכבי חיפה והפועל ת"א לקחו לעולות החדשות העונה 68 מתוך 72 נקודות אפשריות. 35% מכלל המשחקים בליגה הסתיימו בהפרש של שני שערים ומעלה. הפערים בליגה הזאת העונה הורגשו היטב. אבל העיקר שיש עטיפה של אטרקטיביות.

ומה מבחינה כלכלית? אם ניקח את המנוע העיקרי של הליגה - זכויות שידור - הרי שאחרי עונה כל כך חלשה, ההתאחדות עוד עלולה לגלות שהטובה שעשתה לה רשות השידור כשרכשה את הזכויות למשחק המרכזי של העונה הזאת עבור 3.1 מיליון דולר (ירידה של יותר מ-50% לעומת ההסכם הקודם), עוד תיראה טוב לעומת מה שיקרה בהמשך. השאלה היא האם מישהו ירצה לקנות בקיץ הקרוב את חיזיון התעתועים האפור הזה, אז תיאלץ ההתאחדות למכור שוב את זכויות השידור של הכדורגל.

בהקשר הזה, את הקהל קשה לרמות - הרייטינג שממשיך להידרדר העונה (ממוצע של 9.4% לעומת 12.4% אשתקד) לא ישכנע את הגופים המשדרים לחזור לכדורגל הישראלי. הערוצים המסחריים (10 ו-2) שהתנערו מליגת העל דווקא מצאו שהקבוצות הישראליות שוות את הכסף רק שהן משחקות באירופה (עם כמות נכבדה של 15 משחקים של חיפה והפועל בצ'מפיונס ליג ובליגה האירופית). השבוע שעבר והטירוף שהלך כאן סביב ליאו מסי, הקלאסיקו בספרד ומנצ'סטר-באיירן - כל אלו נתנו בפעם האלף לערוצי הטלוויזיה הוכחה שאם כבר כדורגל בפריים-טיים, עדיף שיהיה מחו"ל.

יותר מדי חשיבות לשיטה?

‏‏ואולי בעצם אנחנו מייחסים הרבה יותר מדי חשיבות ותשומת לב לעניין הזה של השיטה. כי גם דברים חיוביים היו כאן. הליגה הזאת הוציאה השנה את אחת העונות הכי מוצלחות אי פעם של קבוצות ישראליות בחו"ל - מכבי חיפה בצ'מפיונס ליג, ובמקביל הפועל ת"א ב-32 האחרונות של הליגה האירופית. הליגה הזאת אפילו הצליחה למשוך משקיעים חדשים מחו"ל: מיטש גולדהאר, שלא רק שהגיע למכבי, גם הולך להקפיץ את שוק ההעברות בקיץ הקרוב בזכות הרכש המאסיבי המתוכנן של מכבי ת"א (יואב זיו וקולאוטי) - החתמות שייאלצו גם את מכבי חיפה והפועל ת"א להתיישר בהתאם.

‏ויש גם עניינים אחרים שלא ממש השתנו לטובה, אבל גם קשה להגיד שנפגעו. אלו שרוצים להגיד שממוצע הצופים ירד העונה לשפל חסר תקדים, מתעלמים כמובן מעניין אחד פשוט: עם ההצטרפות של רעננה, עכו והפועל ר"ג היה ברור שהממוצע יצנח. הפועל עכו לעד תמשיך להביא 300 צופים מקומיים למשחקי הבית שלה. אבל הגדולות נשארו גדולות והקהל שלהן ממשיך להגיע גם בליגת ה-16. הנה, אותה עכו משכה 12 אלף אוהדי הפועל ת"א למשחק מולה בבלומפילד, והפועל פ"ת גרמה ל-11 אלף אוהדי מכבי חיפה להגיע לקרית אליעזר במחזור ה-29. מכבי ת"א בעונה זוועתית הביאה יותר מ-8,000 צופים בממוצע למשחק ביתי.

הרבה דברים טובים קרו גם לבעלי הקבוצות: למשל, אחרי שנים שהם בוכים על כך שהמשכורות בכדורגל הישראלי לא פרופורציונליות, אז השנה התברר מנתוני הבקרה התקציבית שהבעלים ניצלו יפה את ליגת ה-16 כדי לחזור לממדים של פעם. כמות השחקנים שמרוויחים כסף גדול ירדה משמעותית, יש הרבה פחות מיליונרים העונה בליגה.

‏חלק מהקבוצות הבינו שאין מה להשתולל עם רכש כשהבטן הרכה של הליגה גדלה. למרות קיצוץ הנקודות והפלייאוף, עדיין הרבה יותר קל להישאר בליגה של 16 קבוצות מאשר בליגה של 12. מה שהוליד פחות עסקאות ובהרבה פחות כסף.

החשש שהליגה תשאיר אותה ריקה ממשחקים איכותיים גם התבררה כלא נכונה. החזרה של קולאוטי ויואב זיו לליגה היא סימן חיובי. אף שחקן ישראלי מוביל לא יצא בחלון ההעברות של ינואר לחו"ל. העובדה ששחקן כמו וינסנט אניימה עדיין נמצא איתנו כבר ארבע שנים היא חיובית מאוד, וגם ששחקנים כמו ברוכיאן ויצחקי עדיין מעדיפים את הליגה שלנו ולא הבלגית.

תנו עוד צ'אנס

בימים אלו כבר נשמעים קולות בהתאחדות לכדורגל האם להמשיך עם שיטת הקיזוז או לא. וכמובן כל רעיון ליגת ה-16 קבוצות, האם הוא היה טוב מלכתחילה. אבל כשהולכים לתהליך שמנסה לתקן משהו כל כך חולה, אי אפשר להחליט שדברים לא עובדים אחרי עונה אחת.

אולי בעצם שווה לתת לניסוי יותר משנה אחת ולראות מה יקרה. עוד שנה אחת תאפשר יותר מסקנות, ולהרוס במילא אי אפשר יותר ממה שזה כבר היה הרוס.