עוה"ד גיורא ארדינסט ורמי בן-נתן: "היה לנו מזל של מתחילים"

באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת נפגשו על חוף עיר התיירות נואיבה, בצדו המזרחי של חצי-האי סיני, שני סטודנטים צעירים למשפטים שהגיעו למקום כדי "לנקות את הראש" מהלימודים הקשים. האחד, גיורא ארדינסט, למד באוניברסיטת תל-אביב, והשני, רמי בן-נתן, למד באוניברסיטה העברית בירושלים. החיבור בין השניים היה מיידי, ובשיחות אל תוך הלילה עם כוס סחלב מהבילה ביד ותחת שמיים זרועי כוכבים, הם חלמו כי ברבות הימים יקימו ביחד משרד עורכי דין פרטי משגשג.

השניים חזרו ארצה וסיימו את הלימודים בהצלחה. אבל אחרי ההתמחות אצל ד"ר יעקב וינרוט וכן אצל פרופ' יוסף גרוס (ארדינסט) ובבית המשפט העליון (בן-נתן), החליט ארדינסט לצאת ללימודי תואר שני באוניברסיטת ייל בארה"ב, ולרגע נראה היה כי חלום השותפות מתרחק. ואז, בוקר חורפי אחד התקשר ארדינסט לדרוש בשלומו של חברו הרחוק, ובמהלך השיחה החליט שהגיע הזמן לחזור הביתה.

"באותה שיחה גיורא אמר לי 'יאללה, הגיע הזמן, בוא נפתח משרד'. זמן קצר אחר-כך הוא הגיע ארצה, ואחרי משא-ומתן 'מפרך' שנמשך 5 דקות, סגרנו על הקמת המשרד ועל חלוקת האחוזים בינינו", מתאר היום בן-נתן את השיחה ההיא, בראיון שאנו עורכים איתו ועם ארדינסט לציון 25 שנה להקמת הפירמה המשותפת ארדינסט, בן-נתן ושות'.

"אני ממש זוכר על איזו בלטה בדירת הסטודנטים שלי בייל עמדתי כשדיברנו", משלים ארדינסט, בנימה נוסטלגית.

במרחק הזמן אפשר לומר כי החלום של ארדינסט ובן-נתן מימי סיני העליזים והרחוקים התגשם במלואו. המשרד שהקימו השניים נמנה כיום עם השורה הראשונה של המשרדים בישראל. במשרד מועסקים 70 עורכי דין, והוא עוסק במשפט מסחרי ואזרחי, תוך התמקדות מיוחדת בליטיגציה מסחרית, מיזוגים ורכישות, שוק ההון, מדיה ותקשורת, אנרגיה ותשתיות, היי-טק, הקמת קרנות השקעה, הגבלים עסקיים, בנקאות ועוד.

עם לקוחותיו הקבועים נמנים בין היתר: קבוצת מי עדן; קבוצת תעבורה של משפחת לבנת; חברת די.בי.אס שירותי לוויין (yes); קבוצת אי.די.בי; כלל תעשיות; Starwood (בעלי רשת שרתון העולמית); בזק; מוטורולה ישראל; קבוצת ניסקו-ארדן; חברות האנרגיה הבינלאומיות AES ו-ABENGOA; רכבת ישראל; אפריקה ישראל ועוד.

בן-נתן מקדיש את עיקר זמנו לניהול המשרד ומטפל בתביעות ייצוגיות, בעתירות לבג"ץ ובעניינים רגולטוריים. ארדינסט עוסק בליטיגציה ונחשב לאחד הלטיגטורים המסחריים המובילים בארץ. בין היתר הוא מייצג את אילנה דיין, את איש העסקים גד זאבי ואת משפחת לבנת.

"מזל של מתחילים"

הפירמה שמנהלים כיום ארדינסט ובן-נתן שונה מאוד מהמשרד הקטן שהקימו ב-1988, אבל מי שמסתובב במסדרונות המשרד הממוקם בקומה ה-13 של מגדל המוזיאון בתל-אביב, יכול לחוש שלמרות הגודל והמיקום היוקרתי, משהו מהאווירה החופשית של סיני שבה "נולד" המשרד עדיין שורר בו.

"אני חושב שיש לנו משרד עם אווירה נעימה ולא פורמלית, שגורם לאנשים שאוהבים משפטים ושמקצוענות חשובה להם, וגם הנחמדות חשובה להם - להגיע אלינו", אומר בן-נתן. "עובדה היא שפונים אלינו המתמחים הכי טובים. יש כאן יותר מ-10 עורכי דין שהתמחו בבית המשפט העליון, וזה נחמד, כי אלה באמת המבריקים. אני מתפעל מהרמה המקצועית שלהם, ממטען הידע שעמו הם מגיעים אלינו ומיכולות הכתיבה, הניסוח והניתוח שלהם".

הלקוח הראשון של משרד ארדינסט-בן-נתן, אי-שם בשנות ה-80, היה קבוצת תעבורה של משפחת אברהם לבנת (בונדי), ועד היום מלווים ארדינסט ובן-נתן את בונדי ובניו ליווי הדוק וצמוד, והיחסים הם הרבה מעבר ליחסי לקוח-עורך דין.

"התיק הראשון בו טיפלנו היה של משפחת לבנת. זה היה תיק אבוד, אבל היה לנו מזל של מתחילים, וזכינו בתיק הזה. במבט לאחור, מדהים לחשוב איך חברה כזו נתנה אמון בשני חבר'ה צעירים", אומר בן-נתן.

ארדינסט מחזק את דבריו: "בונדי הוא איש יוצא דופן וצנוע, שגם בגיל 85 היה מסתובב על טוסטוס. הוא לא מתרשם מגינונים חיצוניים, והפרגון שלו לנו היה תמיד אינסופי. הוא הלך איתנו עם כל הלב, ואני מקווה שלא הכזבנו אותו".

לקוח משמעותי נוסף שהגיע למשרד בתחילת הדרך היה רוני נפתלי, שהיה בעל השליטה בחברת מי עדן. מי עדן הייתה אז חברה עם טנדר אחד שמפיץ את בקבוקי המים. היום, כידוע, מדובר באימפריה כלכלית, שמשרד ארדינסט-בן-נתן מעניק לה שירותים משפטיים.

משפחת לבנת ונפתלי היו הלקוחות המשמעותיים הראשונים של המשרד, אבל התיק שחשף את ארדינסט ובן-נתן לציבור הרחב היה עתירה לבג"ץ שהם הגישו ביחד עם עותרים אחרים בשלהי שנות ה-80 נגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, לא להעמיד לדין את מנהלי הבנקים בפרשת ויסות מניות הבנקים, שהסעירה את הארץ.

לדברי בן-נתן, "אנחנו כתבנו את העתירה המובילה שהתקבלה, וזה הסתיים בפסק דין של העליון 'גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה', שבעקבותיו הועמדו לדין המנהלים".

עתיד העליון על הכף

המשרד עוסק היום פחות בעתירות ציבוריות, אבל ממשיך לטפל בתיקים בעלי עניין ציבורי רב. התיק החשוב המדובר ביותר בהיבט הציבורי הוא זה שבו מייצג ארדינסט את העיתונאית אילנה דיין, בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדה בעקבות כתבה ששודרה בתוכנית "עובדה", שבה נרמז כי קצין צה"ל, סרן ר', ביצע וידוא הריגה בילדה פלסטינית בגבול רפיח.

בפברואר 2012 קבע בית המשפט העליון כי עומדת לדיין הגנת "אמת בפרסום", והחליט לבטל את פסק דינו של השופט נעם סולברג במחוזי בירושלים, שחייב את דיין בלשון הרע ובתשלום פיצויים. אבל תפוח-האדמה הלוהט הזה ממשיך להתגלגל בידי העליון, לאחר שהוחלט לקיים הליך נדיר של דיון נוסף בנושא. 9 שופטי עליון דנים כיום בסוגייה, ולהכרעתם עשויה להיות השפעה גדולה על עתיד העיתונות בישראל.

לדברי ארדינסט, לא רק עתיד העיתונות, אלא גם עתיד בית המשפט העליון ייקבע על-פי גורל הדיון הנוסף. "בית המשפט העליון יצטרך להחליט האם הוא ממשיך במסורת שהתווה הנשיא לשעבר, שמעון אגרנט ז"ל, בפסק דין 'קול העם' - או שיעשה תפנית, שהיא בעיניי מצערת, שהשפעתה בפועל תהיה שנראה על המסך פחות תוכניות תחקירים נשכניות ויותר מגזינים רכים שלא מכעיסים איש. המציאות תפנה את מקומה לריאליטי", הוא אומר.

פסק דין "קול העם", נזכיר, ניתן ב-1953, בימים שבהם ישראל הייתה מדינה קטנה, וקיומה היה שברירי. למרות האמור, החליט בית המשפט העליון לאפשר את הוצאתו לאור של ביטאון המפלגה הקומוניסטית, שבו הופיע מאמר שפגע לכאורה בביטחון המדינה, בניגוד להחלטת שר הפנים. פסק דינו של אגרנט ביסס את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי בישראל.

ארדינסט מאמין שגם בדיון הנוסף תתקבל עמדתו. "אני מקווה שהשורה התחתונה תישאר, והיא שדיין נהגה כעיתונאית אחראית ופעלה בתום-לב מוחלט על בסיס החומרים שהיו בידיה".

- סרן ר' זוכה בהליך הפלילי שננקט נגדו.

ארדינסט: "הזיכוי של סרן ר' לא שינה את אמיתותה של הכתבה".

"תמיד יהיו חובות שלא ייפרעו"

קרב משפטי שגם בחזיתו ניצב משרד ארדינסט-בן-נתן בימים אלה הוא זה שמנהל בנק הפועלים נגד מוטי זיסר. הפועלים הוא הנושה הגדול של עסקיו הפרטיים של זיסר. בתחילת השנה אישר בית המשפט תספורת סכום של 1.8 מיליארד שקל לחברת אלביט הדמיה, שבה שלט זיסר, באמצעות חברת אירופה ישראל, והחברה הועברה לבעלי האג"ח שלה. לאחרונה הגישו ילדיו של זיסר, דוד והילה, לבית המשפט בקשה כי יאפשר להם לפרוע את המשכנתא של אביהם על האחוזה שבה הוא מתגורר בפתח-תקווה - נכס המוערך בכ-71 מיליון שקל.

באמצעות משרד ארדינסט-בן-נתן טוען בנק הפועלים כי הכספים ששימשו לרכישת הזכויות של ילדי זיסר בנכס הם כספים שניטלו על-ידי זיסר שלא כדין. "יש יותר מחשד שהכספים שהם מבקשים להשתמש בהם כדי לפדות את המשכון, אלה לא כספים שהם הרוויחו בזכות עצמם, אלא בזכות הלוואות שזיסר לקח", אומר ארדינסט. "בבקשה שלהם יש מידה רבה של ציניות, ואני לא חושב שצריך לאפשר את זה".

הקריסה של אלביט הדמיה דומה באופיה לקריסה שחוו חברות אחרות בשנים האחרונות. בדומה למקרים אחרים, גם כאן מדובר בחברה פרמידיאלית שהמערכת הבנקאית בארץ נתנה לה לאורך שנים אשראי גדול מאוד, למרות שלא היו לה ערבויות ונכסים מספיקים.

ארדינסט מתאר את המקרה של אלביט הדמיה כך: "החברה הייתה במינוף יתר. היא הייתה בנויה על מעגלים של רכישה-השבחה-מכירה, וכאשר זיסר נתקע באמצע, וההשבחה לקחה המון זמן, היא נקלעה למצבה העגום".

אנחנו מנסים לברר עם ארדינסט מהו היקף האחריות של הבנקים, בהם בנק הפועלים אותו הוא מייצג, לתופעת התספורות והסדרי החוב במשק שבאה עלינו לרעה בשנים האחרונות.

"חובות רעים הם חלק בלתי נפרד של מערכת אשראי בנקאית וחוץ-בנקאית", הוא משיב. "למערכת הבנקאית הישראלית יש רקורד יותר טוב מאשר לרוב הבנקים בעולם בכל הנוגע להעמדת אשראי. תמיד יהיו חובות שלא ייפרעו. זה חלק מהסטטיסטיקה".

אנחנו לא משתכנעים מהתשובה, הדיפלומטית מדי לטעמנו, ושואלים את ארדינסט שוב עד כמה היד הקלה של הבנקים בחלוקת אשראי לחברות שביקשו אותו לצורך רכישת אמצעי שליטה, הביאה לתוצאה של ריבוי הסדרי חוב ותספורות.

"המערכת הבנקאית בישראל הפיקה את הלקחים שלה מאירועי הסדרי החוב והתספורות שהתרחשו בשנים האחרונות", משיב הפעם ארדינסט. "מי שמגיע היום לבנק כדי לקבל מימון לרכישת אמצעי שליטה נתקל בקשיים משמעותיים. כשבאים לקבל הלוואה לעסק שמתפקד ומייצר הכנסה, לעומת זאת, המערכת הבנקאית מאירה פנים".

"אין דם רע"

בן-נתן מחזק את דבריו: "הבנקים הפסיקו לתת אשראי לחברות אחזקה, וזו תופעה שאני לא זוכר דומה לה. אתה יכול לבוא עם חברת אחזקה, איתנה, לא ממונפת, ואתה לא תקבל מהבנקים שקל, כי הם רוצים לראות תזרים מפעילות עסקית ולא תזרים מדיבידנדים".

אחד הלקוחות המרכזיים של ארדינסט-בן-נתן, שהיה, כאמור, גם הלקוח הראשון של המשרד לפני 25 שנה, הוא משפחת לבנת, המחזיקה בין היתר ב-5% ממניות קונצרן אי.די.בי, שעבר באחרונה מידיו של נוחי דנקנר לידי קבוצת אלשטיין-בן משה.

הלשונות בשוק ההון ובעולם העסקים מדברים על כך שבין משפחת לבנת לבין השותף לשעבר חל בשנים האחרונות, במקביל לקריסת החברה, קרע גדול.

ארדינסט, המקורב מאוד למשפחה, מכחיש את הדברים. "החלק של משפחת לבנת ב-אי.די.בי, שהיה כלל תעשיות, נוהל בכישרון יוצא דופן והביא ערך עצום לקונצרן. היחסים בין משפחת לבנת לבין נוחי דנקנר הם קורקטיים לגמרי. הם בסדר. אין ביניהם דם רע", הוא אומר.

- זה נשמע כמעט לא אנושי. הרי הכישלון באי.די.בי מונח בעיקר על כתפיו של דנקנר, ומשפחת לבנת סובלת ממנו.

ארדינסט: "הם לא 'בקטע' של לחפש אשמים. הסיפור נגמר במפח-נפש, אבל הם מסתכלים קדימה ולא לאחור. הם חזרו לנהל את העסקים המסורתיים שלהם ולהתמקד בעסקי הליבה של המשפחה".

- נוחי דנקנר יכול היה למנוע את קריסת הקונצרן?

ארדינסט: "כל מיני גורמים הביאו לתוצאה העגומה. בחלקם אלה שגיאות בניהול, ובחלקם צירוף מקרים שקשה היה לצפות אותו. אני חושב שאם היית שואל מישהו באמצע שנת 2010, כאשר באוגוסט של אותה שנה, החברה חילקה דיבידנד - שבדיעבד באים בטענה נגד החלוקה שלו - מה הסיכוי שבתוך שנתיים החברות בקבוצה יאבדו 15 מיליארד שקל מערכן, היו אומרים לך שאתה נמצא בהזיות, שאין שום סיכוי שזה יקרה. הסיכוי שסלקום תאבד 80% מערכה, שכלל ביטוח תאבד 50% מערכה, שכלל תעשיות תאבד 50% מערכה, ששופרסל תאבד 50% מערכה, בתקופה שלא נחשבה כתקופה משברית - היה קטן מאוד".

- מדובר בכוח עליון?

ארדינסט: "מספיק שאחד מהדברים האלה שמניתי לא היה קורה, ואי.די.בי לא הייתה בפירוק. מספיק שהיו מוכרים את כלל ביטוח בהצעה שהייתה להם על השולחן, ב-2 מיליארד דולר, וזה לא היה קורה; או מוכרים 20% ממניות סלקום, שבאותה תקופה נסחרה בסכומי-עתק, וזה לא היה קורה".

- אז פתיחת התחרות בשוק הסלולר, שהביאה לירידה הגדולה בערך סלקום, גרמה לקריסת אי.די.בי?

בן-נתן: "התגובות של הרגולטור הן כרגיל איטיות וגם מאוד גסות. בסופו של דבר, אלה מערכות שקשה מאוד לבצע בהן איזה סוג של כיוונון עדין. מה שקרה זה שברגע שנוצרה התחרות, ערכן ירד מאוד".

ארדינסט: "הן נפגעו מאוד, אבל החברות הללו הן חברות טובות מאוד עד היום. פלאפון, פרטנר וסלקום - גם היום הן מרוויחות מאות מיליוני שקלים. באמת ניתן לשאול אם הרווח שלהן בעבר היה רווח ששיקף גם איזושהי תוצאה של מצב רגולטורי נתון, ומבנה שוק שלא היו בו גופים מייצרי תחרות. אני חושב שבסופו של דבר, המהלך הרגולטורי הזה היה בלתי נמנע. ויחד עם זאת, אם עושים חשבון סופי באשר למהלך הרפורמה בשוק הסלולר, התשובה לא פשוטה כמו שהיא אולי נראית".

- מדוע?

ארדינסט: "מכיוון שאם נבדוק כמה אזרחי ישראל איבדו דרך קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים שלהם, בעקבות הרפורמה, בהשוואה לכמה 'משפחת ישראלי' חסכה בחשבון הסלולר המשפחתי שלה - אז אני מניח שייקח כמה שנים טובות של חיסכון כדי לכסות את ההפסדים, שרובנו ספגנו דרך קרנות הפנסיה וקופות הגמל".

הקרב האחרון של חטיבת אלכסנדרוני: "חופש הביטוי הוא לא החופש להעליל עלילות דם"

אחת מתביעות לשון הרע המעניינות שנדונו בארץ הייתה זו שהגישו ותיקי חטיבת "אלכסנדרוני" במלחמת השחרור נגד תדי כ"ץ, שכתב עליהם עבודת תזה, שבה נטען כי הם ביצעו טבח בכפר טנטורה במהלך המלחמה. בסוף שנות ה-90 פורסם בתקשורת מחקר של כ"ץ, לפיו חיילים מגדוד 33 של החטיבה טבחו באכזריות ב-200 ערבים, תושבי הכפר טנטורה, במאי 1948. לפי המחקר, שזכה להדים רבים, הטבח בוצע לאחר שהחיילים כבשו את הכפר. כ"ץ טען כי הערבים שנטבחו קבורים עד היום בשטח המשמש מגרש חניה של חוף הרחצה "דור".

לוחמי החטיבה הוותיקים נדהמו מן הפרסום ופנו לעו"ד גיורא ארדינסט כדי שייצג אותם בתביעת דיבה שהגישו נגד כ"ץ. בתיק אילנה דיין, אותו הוא מנהל כיום, מרומם ארדינסט אל-על את הדגל של חופש הביטוי, אך בתיק אלכסנדרוני הוא נדרש להוכיח כי לחופש הביטוי יש גבולות, והוא אינו מאפשר לומר הכול.

ואולם, רמת האמונה שלו בצדקת הלקוח לא הייתה שונה. "זה היה תיק ענק מבחינת היקף הטיפול בו, וטיפלנו בו ללא תמורה, מתוך מחשבה שראוי להוריד את הכובע בפני האנשים הללו שבנו את המדינה וסיכנו את חייהם", הוא מתאר. "יצאתי איתם לשטח כדי להבין מאיפה תקפו, מה תקפו ואיזו פלוגה נכנסה מאיזה כיוון. השתכנעתי שהצדק עמם, ושחופש הביטוי הוא לא החופש להעליל עלילות-דם עליהם, כפי שהעליל כץ".

התיק הסתיים בפשרה, שכללה התנצלות של כ"ץ וביטול של עבודת התזה שלו.

עו"ד רמי בן-נתן

גיל: 57

מצב משפחתי: נשוי+3

מומחיות: מדיה ותקשורת בוגר תואר ראשון במשפטים (בהצטיינות) מהאוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה בבית המשפט העליון בלשכת השופטת שושנה נתניהו ובמשרדו של עו"ד ד"ר יעקב וינרוט

עוד משהו: למד ציור בבצלאל והתקבל גם לאקדמיה למוסיקה

עו"ד גיורא ארדינסט

גיל: 57

מצב משפחתי: נשוי+2

התמחות: ליטיגציה מסחרית

השכלה: בוגר תואר ראשון במשפטים ופילוסופיה (בהצטיינות) מאוניברסיטת תל-אביב ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת ייל. התמחה במשרד גרוס ולאחר מכן במשרדו של עו"ד ד"ר יעקב וינרוט

עוד משהו: ארדינסט הוא חובב מושבע של רכיבה על אופני כביש וגומא כ-200 ק"מ בשבוע. בין היתר, חצה עם אופניים את הפרינאים