גרמניה משנה כיוון: האינפלציה וסוגיית ההגירה חוברות להחליף את השלטון בכלכלה הגדולה באירופה

בעוד כשלושה שבועות יילכו אזרחי גרמניה לקלפיות, כדי לבחור ממשלה שתוביל את הכלכלה הגדולה ביותר באירופה בזמנים מאתגרים אלו. המדינה אינה במצב טוב. היא נמצאת במיתון מתגלגל כבר קרוב לשנתיים. תעשיית הרכב שלה בקשיים. האינפלציה הגבוהה הרעה את מצבם של משקי בית רבים, והתחזית לעתיד אינה מעודדת. בנוסף, ניצבת מולה כעת המעצמה הגדולה בעולם, שבראשה עומד נשיא ששם את גרמניה (ארץ אבותיו, סבו נולד בעיירה קלשטאט בדרום־מערב המדינה) במרכז הכוונת שלו: את עודף הסחר המצטמק שלה, את רכש האנרגיה והביטחון שלה וגם את האיחוד האירופי שהיה המתכון שלה להצלחה.

● השבוע בעולם | גרמניה נתקעת במיתון נצחי, טראמפ רוצה לפטר ובקונגו יש "מלחמת עולם"
● הרעיד את האירו: טראמפ משרטט מסלול אנטי־אירופי ומציב תנאים למדינות נאט"ו
● לגו, קרלסברג וענקית תרופות ההרזיה שהתאגדו מול איומי טראמפ

גם מבחינה חברתית, גרמניה על 85 מיליון התושבים בה נקרעת מבפנים על ידי כוחות ימין ושמאל קיצוניים, עם פילוג הולך וגובר בין אזרחים ובין מזרח למערב, ובעיקר עם תחושת כישלון מערכתי: מהרכבות המאחרות תמידית, דרך השירותים לאזרחים שמתפקדים בקושי ובאיטיות ועד להתמודדות עם קרוב ל־3.5 מיליון מבקשי מקלט שהגיעו למדינה, רובם המכריע בעשור האחרון.

לא הכל שחור, כמובן. גרמניה עדיין נהנית מביטחון יחסי ומרמת חיים גבוהה. מיציבות שלטונית וממערכת רווחה נדיבה יחסית, גם לשכבות הנמוכות מבחינה סוציו־אקונומית וגם לפנסיונרים. אבל כפי שקובעים כלי התקשורת בימים האחרונים, המדינה נמצאת בצומת דרכים - האם האינטרסים שלה יעמדו לראשונה מעל אלו של האיחוד האירופי, האם החרם הפוליטי על הימין הקיצוני יישבר, כיצד להתמודד עם אובדן מטריית ההגנה האמריקאית, ובעיקר האם היא מסוגלת לנפק עוד "נס כלכלי", כפי שעשתה כמה פעמים במאה השנים האחרונות, כדי להתאושש.

לקראת הבחירות הקרובות ב־23 בפברואר, שגם ישפיעו על היחס הגרמני לישראל (גרמניה כיום היא התומכת המשמעותית ביותר של ישראל באירופה, וספקית הנשק השנייה בגודלה אחרי ארה"ב), מציג גלובס את הסוגיות העיקריות, את המפלגות הבולטות ואת ההתפתחויות האחרונות.

ההגירה הלא־חוקית זינקה למרכז הקמפיין

עד השבוע, מנהיג המפלגה הנוצרית־דמוקרטית (CDU) פרידריך מרץ "חיפש את הקול שלו". מרץ (69) הוא מעין "לוזר" נצחי במפלגה השמרנית, שצפויה לזכות ברוב הקולות בבחירות הקרובות ולהרכיב את הממשלה. הוא סולק ממנה אחרי עליית אנגלה מרקל לשלטון לפני יותר משני עשורים, ניסה להיבחר לראשותה בעקביות מ־2019 והצליח רק בפעם השלישית. עד לשבוע האחרון, הוא בעיקר נהנה מסלידה ציבורית בהובלת הקואליציה היוצאת, אבל לא התבלט.

אבל אז הגיע אירוע מזוויע נוסף של דקירה למוות על ידי מבקש מקלט אפגני שבקשתו נדחתה, באשפנבורג שבבוואריה. פעוט נדקר למוות וגם גבר מבוגר שניסה לעזור. אירועים כאלו קרו בתכיפות הולכת וגוברת בחודשים האחרונים. "אנחנו לא מוכנים לקבל שזו המציאות החדשה בגרמניה", אמר מרץ, והודיע על הורדת הכפפות במאבק נגד ההגירה הלא־חוקית לגרמניה.

מעט רקע: הרבה השתנה מאז שמרקל פתחה את גבולות גרמניה בסתיו 2015 למהגרים ולמבקשי מקלט. גרמניה, שאז היתה מוכנה לקבל פליטים ומבקשי מקלט, בין אם מסוריה או מאפגניסטן (רוב הבאים), בין אם הם מוסלמים, אפריקאים, בעלי השכלה או צעירים מאוד, השתנתה מהקצה אל הקצה. אז היה מדובר בגרמניה משגשגת, כיום היא נאבקת כלכלית.

ההוצאות על האינטגרציה, העובדה כי היא כושלת, ביחד עם חיכוכים תרבותיים וריבוי התקפות טרור אסלאמי השתלטו על סדר היום. כותרות כמו "אחד מכל עשרה מקבלי דמי אבטלה הוא סורי", או דיווחים על ביטוח הבריאות החינמי שלו זוכים מבקשי המקלט מופיעות בכלי התקשורת. המציאות הזו הפכה את מפלגת הימין הקיצונית "אלטרנטיבה לגרמניה" לפופולרית מתמיד. כעת, היא המפלגה השנייה בשיעור האהדה שלה בגרמניה, עם כ־20% תמיכה.

מדיניות שמנוגדת לקו של האיחוד האירופי?

מה שמרץ עשה השבוע, הדרך שבה הציב את עצמו לראשונה בעמדת מנהיגות, היה למעשה לאמץ חלק מהעמדות של מפלגה זו נגד ההגירה. ימים אחרי האירוע באשפנבורג הוא הציג שלוש הצעות לבונדסטאג. הן כוללות הצבת שוטרים באופן קבוע בכל נקודת גבול בגרמניה וגירוש מיידי של מי שאין לו אשרת כניסה תקפה, כולל מבקשי מקלט. בנוסף הן כוללות מניעת איחוד משפחות והקטנת התמיכה הסוציאלית עד לרמה של "לחם, ביטחון וקורת גג" בלבד.

בהצבעה שהתקיימה ביום רביעי, אחת מההצעות עברה. השנייה נדחתה והשלישית תעמוד להצבעה ביום שישי. רובן לא מחייבות, הסיכוי שיאושרו גם בבית העליון של הפרלמנט לפני הבחירות אפסי, אבל הכיוון ברור - מדובר בצעד היסטורי. לא רק בשל המסלול החדש שגרמניה הולכת בו - סגירת הדלתות בפני מהגרים - אלא בכך שההצעה עברה בפרלמנט בתמיכת אלטרנטיבה לגרמניה. "עד כאן", אמר מרץ, "אני לא אמנע יישום מדיניות נכונה, רק משום שהאנשים הלא־נכונים תומכים בה". הוא הביע את צערו על התמיכה של ה־AfD, ומצדו, מבטיח שלא להציע להם להקים קואליציה לעולם.

אבל התגובה מהצד השני של המערכת הפוליטית היתה חריפה. המפלגה הסוציאל־דמוקרטית והירוקים אמרו כי מדובר בשינוי סדרי עולם. "מרץ שובר טאבו שלא נשבר מאז הקמת גרמניה", אמר מזכ"ל ה־SPD. רוברט האבק, מנהיג הירוקים, אמר כי הצעד של מרץ "יורה בראש" לכל המפלגות הדמוקרטיות, ומהווה את סופה של גרמניה כפי שאנו מכירים אותה. "גרמניה היא לא הונגריה", אמר האבק, והתייחס לכך שההצעות מנוגדות למדיניות הפליטים של האיחוד האירופי.

מרץ, למעשה, שם את האינטרסים הגרמנים מעל האינטרסים האירופיים, לראשונה מאז האיחוד־מחדש של גרמניה. הצעד שלו השתלט על סדר היום, והבחירות הפכו להיות בעיקר סביב השאלה הזו. 66% מהנשאלים בסקר אחרון תומכים בצעדים שלו. השאלה אם הצעדים הללו יועילו לו בסקרים תיענה בקרוב, השאלה אם הם ישנו את אירופה תיענה רק בעוד שנים.

המהפכה הירוקה אאוט, כוח הקנייה אין

האבק (55) הוא זה המוביל - לבדו הפעם בניגוד לבחירות הקודמות - את מפלגת הירוקים. אחרי שלוש וחצי שנים בשלטון, האבק הוא עדיין דמות אהודה יחסית בגרמניה, במיוחד לעומת הקנצלר היוצא אולף שולץ. סופר ילדים לשעבר, טיפוס פילוסופי, מי שלפעמים רואה את עצמו כאחראי לתווך לגרמנים את העולם המורכב סביבם. האבק צנוע הרבה יותר בשאיפותיו הנוכחיות, לעומת הקמפיין הקודם.

למעשה, הירוקים היו הכוח המניע מאחורי הקואליציה היוצאת. הם דחפו למהפכה הירוקה, הם דחפו למתן סיוע לאוקראינה. אחרי שנים באופוזיציה, הם הציבו אידיאולוגיה לפני פרגמטיזם, וגילו שהציבור לא איתם. הם גילו כי למרות שהגרמנים הציבו את איכות הסביבה בראש סדר היום הפוליטי בשנים האחרונות, זה היה מצג־שווא, תפיסה שתקפה לימי שגשוג בלבד.

כיום שתי הסוגיות העיקריות המעניינות את הבוחרים, לפי סקר שהתקיים השבוע על ידי YouGov, הן הגירה וכלכלה. ברוב גדול על האחרות. במצב הנוכחי, שבו ארה"ב פורשת מהסכם פריז, שבו סין רק מגדילה כל שנה את הפליטות שלה, הסוגיה הסביבתית איבדה מכוחה. הגרמנים עדיין משוכנעים בצורך לפעול, אבל לא מוכנים לשלם על כך מחיר גבוה.

האבק נכווה כשניסה לקדם חוק גורף להחליף את כל החימום הגרמני מגז לחשמל, כשנאבק נגד מכוניות ומהירות הנהיגה המותרת, כשהתמיכה באוקראינה החלה לפגוע בכיס הגרמני.

השבוע, כשהתארח בתוכנית טלוויזיה פופולרית, נשאל האבק ישירות "היכן הפירות שהבטחתם לנו מהמהפיכה הירוקה?". הוא השיב כי אלו ימדדו רק בעתיד, שהאנרגיות המתחדשות יהיו זולות יותר מדלקי מאובנים, כשגרמניה תהפוך למובילה בתחומים שיניבו לה הכנסות. ההבטחות עדיין שם, אבל לא קשה להבחין כי המפלגה יותר שואפת כעת לפשרות. קמפיין הבחירות שלה עוסק בין היתר בהבטחה "להפוך את העתיד לבר־השגה". אמנם המצע שלה מכיל הצעות כמו מס על העשירים או אפילו הקמת רשת חברתית על ידי האיחוד האירופי שתתחרה בפייסבוק, אבל בנושאי הגירה, למשל, היא כבר מיתנה את המדיניות הפרו־פליטים שלה. היא מנסה למצב את עצמה כשותפה קואליציונית אפשרית של מרץ.

ההבטחות הכלכליות והרסניות האינפלציה

אחת הסיבות להתפכחות הגרמנית היא המצב הכלכלי העגום של משקי בית והעסקים. הכלכלה הגרמנית התכווצה השנה ב־0.2%. גל האינפלציה האדיר ששטף את המדינה בשלוש השנים האחרונות היתרגם לפגיעה גדולה בעיקר בשכבות הנמוכות. "אינפלציה היא המס הכי פחות ידידותי לעניים", ציין השבוע עיתון ברלינאי שהציג את סיפורם של תושבים המתקשים לגמור את החודש.

אם לפני גל האינפלציה, המחירים הזולים בסופרמרקטים איפשרו אולי לחיות בצניעות אך בכבוד, כעת הדבר אינו אפשרי למשקי בית רבים. מחירי המזון עלו ביותר מ־32% בתוך שלוש שנים בלבד. מחירו של תאום-המילקי הברלינאי כבר עלה ל־35 סנט (1.3 שקלים), לעומת 19 סנט בימי המחאה שהידהדה בארץ. האינפלציה עצמה הסתכמה בעליות מחירים של 20% בארבע השנים האחרונות. זהו שוק כלכלי שהשפעותיו רחוקות מלהסתיים.

לעובדים המאוגדים של גרמניה, כמו גם לחלק גדול מהמגזר הציבורי, נעשו התאמות ותוספות שהעלו את השכר בשיעור הקרוב לקזז את השפעת האינפלציה. אבל לעובדים הזמניים, למי שעובד ב"מיני־עבודות" (סידור גרמני ייחודי לעבודה חלקית שפטורה ממס), התחושה היא של שוקת שבורה. "הכל מתייקר, החימום שלנו, המחירים של הקניות, הביטוחים שלנו", אמרה לבילד תושבת מזרח גרמניה לשעבר, "אנחנו לא מצליחים לעמוד בכך". על רקע זינוק של 20% במספר פשיטות הרגל השנה עד כה, וגם איומים בפיטורים, הפסימיות הכלכלית בקרב משקי הבית גדולה מתמיד.

גם משלטי הבחירות הפרושים ברחבי גרמניה בשבועות האחרונים, לקראת הבחירות, בולט עד כמה הנושא הכלכלי חשוב לבוחרים. "צמיחה חדשה. באחריות", מבטיח הקנצלר אולף שולץ (66). לכאורה, מדובר במצע קלאסי לבחירות שבהן הסוציאל־דמוקרטים אמורים להוביל. בעבר המפלגה הציבה את האדם העובד במרכז הקמפיין. גם עכשיו היא מבטיחה להעלות עוד יותר שכר המינימום והפנסיות, לקצץ את המע"מ על מזון ועוד צעדים פרו־חברתיים. אבל לא רבים סומכים כיום על ההבטחות של הסוציאל-דמוקרטים, אחרי הכהונה הקטסטרופלית של שלוש השנים האחרונות.

עם כ־17% תמיכה, הסוציאל־דמוקרטים הם המועמדים השניים להקמת קואליציה בעבור ה־CDU, אם המשא ומתן עם הירוקים לא יתקדם. ישנם פערים אדירים בין המפלגות, אבל הסוציאל־דמוקרטים הוכיחו בעבר כי הם מוכנים לבצע שפגטים אידאולוגיים גדולים כדי לכהן בממשלה. כך היה ברוב תקופת כהונתה של אנגלה מרקל.

אבל מרץ הוא אינו מרקל, והזמנים שונים. באופן אופטימלי הוא היה מעדיף לשלוט ביחד עם מפלגת הליברלים (FDP) לבדה. המפלגה הביעה תמיכה ברעיונות הכלכליים שלו (הורדת מסים מתונה, עידוד השקעות, סגירת הגבולות, הגירה של עובדים בעלי הכשרה בלבד ומשמעת פיסקלית). היא גם הצביעה בעד רפורמת ההגירה שלו. אבל הסקרים מראים כי היא זוכה ל־4% במקרה הטוב, מתחת לאחוז החסימה הגבוה בגרמניה (5%).

האם "הגל הכחול" יתמשש?

וברקע כל הזמן אורבת מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, שזכתה לתמיכה חסרת תקדים בשלושת השבועות האחרונים מהאיש העשיר בעולם - ונציגו של טראמפ עלי אדמות - אילון מאסק. בשם הקידום שלו את הימין המתנגד להגירה באירופה, מאסק אימץ לחיקו את מי שמובילה את המפלגה בבחירות הללו, אליס ויידל (45). הסיכוי של המפלגה להיות הגדולה ביותר בבחירות הקרובות הוא נמוך מאוד, ובכל מקרה - בניגוד לאוסטריה - הסיכוי שתשתתף בקואליציה הוא אפסי. יש עדיין "בידוד סניטרי" סביב שותפות עם המפלגה. אבל הסיכוי שהיא תתעצם ותכריח את המפלגות האחרות לחבור יחד, לקואליציה של פשרות, חוסר־דרך והיסוס, גבוה יותר.

 אליס ויידל, מנהיגת ''אלטרנטיבה לגרמניה'' (AfD), ואילון מאסק, בכנס המפלגה / צילום: Reuters, Karina Hessland

בשנה האחרונה גם הוקמה מפלגת שמאל קיצוני חדשה, שהתפצלה מתוך מפלגת השמאל "די לינקה". שמה הוא "ברית שרה ווגנקנכט", על שם הפוליטיקאית המובילה אותה, והיא מתנגדת להגירה ולסיוע לאוקראינה. גם מפלגה זו מתנדנדת סביב אחוז החסימה, כמו גם "די לינקה" ממנה פרשה. ביחד, שלוש מפלגות המייצגות עד 15% מקולות הבוחרים עשויות לא להיכנס. המפה הפוליטית יכולה להיות מפוצלת מתמיד אחרי ה־23 בפברואר, או שייתכן כי יהיו רק ארבע מפלגות בפרלמנט. בכל מקרה, מלאכת הרכבת הקואליציה תהיה קשה.

הזווית הישראלית: התמיכה צפויה להימשך

מהזווית הישראלית, ה־CDU הצפויה לעמוד בשלטון נחשבת לתומכת ותיקה ואמינה של ישראל. המחויבות שלה לביטחון ישראל מופיעה פעמים רבות במצע שלה, כך גם ההצהרה להתייחס לכך כאחת מסיבות הקיום של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. רק ה־FDP שותפים לעמדות פרו-ישראליות שכאלו במערכת הגרמנית. הירוקים חלוקים ביניהם בשאלה, אבל צפויים לתמוך בהמשך המדיניות הפרו-ישראלית, כפי שעשו בקואליציה היוצאת.

בקרב הסוציאל-דמוקרטים, התמונה מורכבת יותר. שולץ נחשב אמנם לפרו-ישראלי, אולם הוא חלק ממחנה קטן. אם יסולק לאחר הבחירות, ואם המפלגה תשבור שמאלה בניסיון לכבוש קהלים חדשים, גם התמיכה בישראל צפויה להיפגע. אם תצטרך להיות חלק מקואליציה רחבה עם השמרנים, אולי יהיה נוח למפלגה להטיל את האחריות לתמיכה על הצד השני. לעומתן, ברית שרה ווגנקנכט היא מפלגה אנטי-ישראלית של ממש, "די לינקה" מתנגדת לסיוע צבאי באופן גורף. ואפילו אלטרנטיבה לגרמניה, בשם ההתנגדות שלה למעורבות אירופית באזורי מלחמה, תמיכה ברוסיה וניסיון להתכחש לאחריות בשל העבר של גרמניה, אינה פרו-ישראלית כפי שהיו מי שהציגו בעבר.