קיבל עונש חינוכי מהרופא הבכיר - ויצא עם רעיון לסטארט-אפ מהפכני

לפני 15 שנה, כשד"ר עופר דפנא היה עדיין רופא מתמחה בקפלן, נזיפה מרופא בכיר שלחה אותו לעשות שיעורי בית. הוא בטח לא שיער שהם יובילו אותו להקים את חברת EyeYon Medical (אייאון). "שלחו אותי לעבודה שהיתה מעין עונש: באחת מישיבות הבוקר שאלתי שאלה בקשר לקרנית, וכל פעם שלרופא המומחה אין אומץ להודות שהוא לא יודע - הוא אומר: לך תקרא על זה, ותחזור עם תשובה".

אז הוא הלך לקרוא מאמרים, וחזר עם תובנה מהותית שבהמשך תהפוך לפטנט. אבל כדי להבין מה אייאון עושה, נצלול רגע למבנה הקרנית: השכבה הפנימית של הקרנית מורכבת מרקמת תאים של חומר שנקרא אנדותל, שתפקידו לסנן ולנקז נוזלים ובכך לשמור על שקיפות הקרנית ולמנוע בצקות בעיניים. מדובר בתפקיד קריטי: קרנית לא שקופה היא כזו שאי אפשר לראות דרכה.

רקמת האנדותל איננה מתחדשת, וכל פגיעה בה היא בלתי הפיכה. כיוון שמדובר ברקמה מסובכת ביותר; מעין מפעל זעיר לשאיבה וקליטת נוזלים - ניסיונות לייצר אנדותל במעבדה לא צלחו עד כה. הפתרון היחיד כיום עבור אלו שהתעוורו בשל פגיעה בה, הוא לקחת מקרנית שנתרמה רק את האנדותל ולהשתיל אותו בניתוח זעיר ופולשני שדורש עדינות ודיוק.

אלא שקרנית אנושית היא מוצר חסר. "יש היום 13 מיליון איש שעומדים בתור להשתלת קרנית", מספר נחום פררה, מנכ"ל החברה. "ועל כל 70 מהם - יש קרנית אחת. יש תזה שלאנשים הכי קשה לתרום את הקרניות של היקרים להם מסיבות דתיות. הצורך כה גדול, שהיו ניסיונות שלא צלחו להשתיל קרניות מחזיר".

הפתרון של אייאון לא מנסה לחקות את תפקוד הגוף, להכין אנדותל חדש או לבנות מנגנון זהה: הוא מבוסס על כך שכאשר סיליקון מכסה את האנדותל הפגום, אין הצטברות נוזלים ובצקות, והקרנית נשארת שקופה.

את כל זה הסיק דפנא בעקבות אותה ישיבה. השאלה ששאל הייתה קשורה לרעילות של סיליקון נוזלי המשמש לניתוחי עיניים מסוימים, ובמאמרים שנשלח לקרוא הופיעה תופעת לוואי מסקרנת: אותו סיליקון רעיל אמנם הרס את האנדותל, אבל כל עוד נשאר בגוף, לא הייתה למטופלים בצקת בעין. "המסקנה המתבקשת", אומר דפנא, "הייתה שסיליקון מונע חדירת נוזלים לקרנית".

דפנא חשב שאפשר להשתמש במסקנה הזו כדי לפתח שתל סיליקון, והלך להתייעץ עם מנהל יחידת הקרנית בקפלן, ד"ר אריה מרקוביץ', שהתלהב והצטרף למיזם.

אבל הכסף לא בא בקלות. כשדפנא ניסה לגייס משקיעים, הם ראו בו "שרברב שאוטם עם סיליקון חלק מהקרנית", כדבריו. "זה רעיון חדשני וחצוף, ואנשים נורא צחקו". הגופים הראשונים שמהם ביקש תמיכה הביאו אותו להתעמת על הרעיון שלו עם רופאי עיניים בכירים. "הבכיר בהם הסתכל עלי ואמר: 'אתה מזכיר לי מישהו שרוצה לפנות את הים עם צינור, וחושב שרק צריך לחפש את הצינור המתאים'. הרגשתי שהשיחה לא פיירית, והשבתי: 'אם לא נחפש את הצינור, בחיים גם לא נמצא'". לימים, נזכר דפנא, כשהציג בכנס בינלאומי את תוצאות אחד הניסויים שלהם, הרופא הזה היה בקהל. "והוא קם והודה: לא האמנתי בקבוצה הזאת, אבל כל שנה, ככל שהם מתקדמים - אני אוכל את הכובע מחדש".

לבסוף, כיוון שקפלן חלק מקבוצת כללית, הם כתבו את הפטנט במכון מור יישום מחקרים, המקבילה לחברות מסחור הידע של האוניברסיטאות. במקביל נכנסה החברה לחממת ון ליר, ונחום פררה, המגיע מהתעשייה הביו רפואית התמנה למנכ"ל.

דפנא מעולם לא התיימר לנהל, ועד היום רוב עיסוקו הוא כרופא עיניים מנתח. גם חלקו בחברה צנוע: "כיוון שהרעיון החצוף גרם למשקיעים להירתע בהתחלה, הצעתי להם אחוזים גבוהים תמורת ההשקעה. אבל גם אם לא אסיים את זה כמו מלך, הלכתי בדרך של מלך".

במסגרת החממה הם ביצעו ניסויים ראשונים בחיות קטנות, תחילה בארנבות עם קרנית עכורה. ולפני שנתיים וחצי, הם עשו ניסויים ראשונים בבני אדם בגרמניה: "באנשים כמעט עיוורים", מספר פררה. "הקרנית שלהם השתקפה, אבל הייתה להם גם רשתית פגומה, אז הם לא יכלו לראות. אבל כן נפטרו מהבצקות בקרנית שמלוות בכאבים עזים".

ניסוי נוסף, שמסתיים בימים אלה, כולל מטופלים עם ראייה ירודה, שאי אפשר היה לדעת מהו הנזק לראייה שלהם. פררה: "מכיוון שהקרנית הייתה כל כך עכורה, אפילו לא ניתן היה לראות את הרשתית. אלה מהם שהרשתית שלהם אפשרה זאת, חזרו לראות".

אייאון (EyeYon Medical)

הקמה: 2011
פיתוח: שתל קרנית מסיליקון
היזמים: ד"ר עופר דפנא (משמאל בתמונה), ד"ר אריה מרקוביץ' ונחום פררה (מימין)
עובדים: 15
גייסה עד היום: 36 מיליון דולר
סטטוס: החברה קיבלה אישור CE (האישור האירופי המקביל ל-FDA), והיא במסלול אישור מקוצר לחברות פורצות דרך ב-FDA ובסין.
איך זה עובד: השכבה הפנימית של הקרנית מורכבת מאנדותל, חומר שתפקידו לסנן ולנקז נוזלים כדי שלא יצטברו לבצקות. כשהוא פגום, הראייה נפגעת. שתל הסיליקון מכסה את האנדותל הפגום, ומונע חדירת נוזלים לקרנית, כך שהיא נשארת שקופה, והראייה בהתאם