לפיד התגאה בהסכם היסטורי, החברים בקואליציה פחות התלהבו

חוות הדעת שנשלחו מרחוב צלאח א־דין בירושלים לחברי הקבינט, בעניין ההסכם עם לבנון, החסירו מידע בנוגע לתקדימיות התהליך. חתימה על הסכם מדיני בתקופת בחירות - תקדים. אישור הסכם בינ"ל בממשלה - קרה במיעוט פעמים. היועמ"שית גלי בהרב מיארה, על שלל משניה פעלו בשליחות לפיד ובמקום להציב מגבלות, הסתפקו בהמלצה רופפת על אישור בכנסת וסללו את הדרך לאישור בממשלה בלבד.

הליכי המו"מ נמשכו למעלה מעשור, אך סמוך כ"כ למועד הבחירות, כל האירוע הפך פוליטי. לפיד קידם אותו תוך רמיסת כללי המשחק הדמוקרטיים בתקופת בחירות, והתלונן על הפוליטיקה (רק) מהאופוזיציה. שקד התנגדה לאישור ההסכם בממשלה, כי כך רוצה הימין והיא נדרשת להתקרב לאחוז החסימה ובאותה נשימה מודה שהייתה מאשרת אותו בכנסת בנוסח הנוכחי אם היה מגיע להצבעה. שרי הימין אצל גנץ נאלמו דום ציבורי או "התמרכזו" (כפי שטען בשמם) אל מול הסכם שנועד להרגיע את איומי חיזבאללה.

בעוד לפיד טען שאין בהסכם ממד של כניעה, שרים במפלגתו הודו בשיחות סגורות שמרחף איום מלחמתי אם לא ייחתם הסכם לפני הבחירות. שר שהשתתף בישיבת הקבינט אישר את הדברים ואמר שזו עמדת גורמי הביטחון שהוצגה: נסראללה מאיים במלחמה אם ישראל תתחיל לעבוד במאגר כריש לפני החתימה. נוסח ההסכם סביר, הודו גם מי שלא תומכים בו, אך הלך הרוח סביבו הוא נדבך חשוב לא פחות: בהלה ביטחונית.

האכזבה של לפיד מבנט

הסיבה לכינוס הקבינט לפני ישיבת הממשלה, הייתה רה"מ החליפי בנט שביקש לשמוע מפי הגורמים הביטחוניים את עמדתם. לפיד נעתר לדרישה וציפה לקבל משותפו גיבוי, אך התבדה. בנט הוציא הודעת תמיכה מסויגת וסרב להצעות מטעם הצוות של רה"מ להגיע לשבת במסיבת העיתונאים שנערכה באותו הערב.

הביקורת שנמתחה בסביבת לפיד על בנט, כוללת גם את ההחלטה של החליפי לחתור החוצה מהממשלה. בנט ממעט להיות אקטיבי בישיבות הממשלה שהוא מגיע אליהן, ועוסק בהיבטים ביטחוניים שעוד נותרו בסמכויותיו. ביתר הזמן הוא עוסק בכתיבת פרקים על קורותיו בשנה וחצי האחרונות. ברבות הימים הפרקים יהפכו לספר, ככל הנראה, לקראת הבחירות הבאות וחזרתו של בנט למגרש הפוליטי.

בחזרה להסכם. מאחורי הקלעים, לבנט היו טענות נגד לפיד שקיבל מידיו את המו"מ אך לא פעל בהתאם להמלצותיו. בנט, כך מתברר, אמר ללפיד לא להשהות את ההודעה על תחילת הפעילות מכריש וציפה שלפיד יגיב בעוצמה מול הכטב"מים ששלח נסראללה. "אם היינו מודיעים מראש שנפעל בכריש והיינו מגיבים על הכטב"מים - לא היינו מגיעים להסכם בנוסח הזה", אמר גורם בממשלה. "נסראללה הודיע באופן חד משמעי: אם לא יהיה הסכם לפני השאיבה מכריש - תהיה מלחמה".

לא הישג היסטורי

בצד הביקורת על התנהלות לפיד, בקבינט המדיני ביטחוני שררה תמימות דעים בין השרים שמדובר בהסכם סביר. לא הישג היסטורי, אבל גם נטול ויתורים גדולים ושומר על האינטרסים הישראלים ברובו. כשהוא מגובה בחוות דעת רופפת של היועצת המשפטית לממשלה - נמנע לפיד מלהביא את ההסכם לאישור הכנסת מסיבה פשוטה: ביש עתיד עשו ספירת קולות ובירורים בספסלי האופוזיציה והבינו שאין להם את הרוב הרצוי. שם למעשה לא המתינה לו רק "אופוזיציה לא אחראית" כדבריו, אלא אישור ההסכם בקולות חברי הכנסת הערבים - הישג שטומן בחובו פיגוע אלקטורלי.

רה"מ לא רק נמנע מהכנסת ועקף את סמכויותיה - הוא גם לכאורה הפעיל את יו"ר הכנסת מיקי לוי לא בשם המוסד בראשו הוא יושב. לוי הודיע על פתיחת המליאה בחול המועד, סוכות ללא טווח הזמן הנדרש להודעה מראש לח"כים. בפועל הוא הותיר לח"כים כשבוע ימי עבודה לחקור את ההסכם, כשהכלים שבידיהם מצומצמים.

בניגוד להתנהלות יושבי ראש קודמים, לוי דאג לכאורה לאינטרסים של העומד בראש הרשות המקבילה. ב־2011, ולא בתקופת בחירות, היה זה היו"ר רובי ריבלין שדרש לבחון האם יש צורך באישור הכנסת להחלטת נתניהו להכניס חיילים מצרים לסיני. גם שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ וביטחון בזמנו ביקר את ההתנהלות בתורו בוועדה, בניגוד לדממת האלחוט מכיוונו של יו"ר הוועדה הנוכחי, גם משורות יש עתיד - רם בן ברק.

מבחינת יו"ר הכנסת הוא פעל בדחיפות לאחר שסייר בגבול הצפון, שמע סקירה מפי גורמי ביטחון ושוכנע בדחיפות החתימה. לוי גם קיבל גיבוי חלקי מהיועצת המשפטית של הכנסת שכתבה בחוות דעת: "אני מבינה שיו"ר הכנסת שוכנע שלממשלה טעמי דחיפות בגינם נדרשת הנחת האמנה במועד קרוב ככל הניתן...אכן, נכון הוא כי כשהכנסת מצויה בפגרה נדרש זמן סביר של הודעה מראש לחברי הכנסת".

המהפך בקמפיין הליכוד

במקביל, בליכוד נצפה השבוע יובל שטייניץ, שהוביל את המו"מ מול לבנון בממשלה הקודמת. למרות שהודיע על סיום דרכו הפוליטית, נקרא להסביר לחברי מפלגתו את הפערים בין מה שהסכים לתת, למה שישראל מבקשת לחתום עליו. בשל האמינות והמומחיות שמייחסים לו חבריו, גם אלה שסירבו להתראיין נגד ההסכם, עשו כן לאחר הפגישה.

קמפיין הליכוד עבר מהפך מאז עלה המו"מ מול לבנון הילוך. נתניהו ערך תדרוכים דחופים ודרש לתקוף את ההסכם מעל כל במה. הוא נשען על מה שהיה מוכן לתת ללבנונים במסגרת המו"מ שערך שטייניץ, ראה את הפערים שנוצרו מאז וכיון את כל התותחים לשם. מי שנשלחו לחזית היו חברי הכנסת לוין מהליכוד, וסטרוק מהציונות הדתית שניהלו את ההתכתבויות והדרישות לאישור ההסכם בכנסת.

הפיכת סדר היום מכלכלי-חברתי למדיני-ביטחוני, שבועיים וחצי לפני הבחירות, הפסיקה את רצף התמונות של נתניהו מתחנות הדלק, ואת אלו של לפיד עם פסטה. מי שצלחו את המעבר הם ראשי מפלגות שקידמו אג'נדה רב ממדית, ולא ממוקדת יוקר מחיה דוגמת ש"ס. האסטרטגיה של איתמר בן גביר: "הגיע זמן בן גביר" כמו "באנו לשנות" של לפיד ו"אחריו" של גנץ, אפשרו למפלגות גמישות רעיונית והסתגלות מהירה לשינוי בסדר היום.