"אל תדאגי יקירתי": מה רוחש מתחת לפני השטח של עיירה אמריקאית אידיאלית בשנות החמישים?

עוד לפני שהוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה, "אל תדאגי יקירתי" היה אחד הסרטים המדוברים ביותר של השנה. לאחר ההקרנה הראשונה והביקורות הצוננות שקיבל בפסטיבל נראה היה שהסרט ייכשל, אך בסוף השבוע הראשון בו הציג בבתי הקולנוע בארה"ב הוא גרף 19 מיליון דולר. עוד הוכחה לכך שגם אם מבקרי הקולנוע לא אוהבים סרט מסויים, לקהל תמיד יש דעה משלו.

תקציר העלילה

שנות ה־50 באמריקה. אליס (פלורנס פיו) וג'ק (הארי סטיילס) הם זוג מאוהב ומאושר החי בעיירה המדברית "פרויקט ניצחון". הגברים בעיירה עובדים בפרויקט סודי שתוכנו אינו ידוע לנשותיהם, שעסוקות בלהכין ארוחות מפוארות ולהיראות מושלמות. כאשר אחת הנשים בעיירה מתחילה לחוש אי נוחות בתנאי החיים האידיאליים כביכול, גם אליס מתחילה לשאול שאלות. ג'ק, בעלה, בעידוד ראש העיירה (כריס פיין) והחברים בה, מנסים לדכא את סקרנותה, אך לבסוף היא מצליחה לגלות את האמת על טיב העיירה בה היא חיה.

ביקורות מהעולם

"לאחר הופעת הבכורה המרשימה של ויילד, תמיד יש ציפייה לראות אם יוצר קולנוע יכול להצליח שוב. לפי המדד הזה 'אל תדאגי יקירתי' מרגיש יותר כמו נסיגה צנועה מאשר אכזבה גדולה, אבל בסופו של דבר, קשה לקרוא לפרויקט הזה ניצחון". (בריאן לורי, סי־אן־אן, 22.9)

ההקשר למציאות

בראיון למגזין "אינטרוויו" מתחילת ספטמבר, סיפרה ויילד שדמותו של מנהיג העיירה בסרט, פרנק, מבוססת על הפסיכולוג ומבקר התרבות האמריקאי ג'ורדן פיטרסון. באותו ראיון היא תיארה אותו "כגיבור פסאודו־אינטלקטואלי בקהילת האינסלים".

האינסלים (מתנזרים בעל כורחם) הם קהילה אינטרנטית של גברים הטרוסקסואלים, ברובם לבנים, שהתאגדו לכדי קהילה מיזוגנית ואלימה. חברי הקהילה מאשימים את המין הנשי בכישלונותיהם במערכות יחסים ומדמיינים עולם דיסטופי בו נשים הופכות לשפחות מין מרצון. לפני ארבע שנים, צעיר קנדי בשם אלק מינסיאן, חבר בקהילת האינסלים, פגע עם מכוניתו בהולכי רגל בטורנטו, הרג עשרה אנשים ופצע חמישה עשר נוספים, לא לפני שהעלה פוסט לפייסבוק "מרד האינסלים החל!".

ההקשר הקולנועי

"אל תדאגי יקירתי" מצטרף לשורה ארוכה של סרטים אמריקאים המציגים לנו את העיירה המושלמת, שבעצם שום דבר לא מושלם בה.

"המספריים של אדוארד" ו"המופע של טרומן" הם רק שניים מהשמות המוכרים ביותר של סרטים העוסקים בפרוור האמריקאי הפסטורלי והנקי, שבליבו מבעבעת אמת קשה וכואבת, אבל גם "אמריקן ביוטי", "הנעלמת" ו"קטיפה כחולה" מספקים עוד ואריאציות לאימה המגולמת בפרוורים.

הניגוד בין מראית העין המצוחצחת, האסופה, הנכונה כביכול של העיירה, לבין הכיעור האנושי שמתגלה בתושבים בה, מייצר לאורך עשרות שנות קולנוע מתח טעון וכר פורה לקונפליקטים עמוקים ומרתקים.

3 דברים שכדאי לדעת

● בתחילת העבודה על הסרט הבמאית אוליביה ויילד רצתה לשחק בעצמה את אליס, התפקיד הראשי, אך לאחר שראתה את פלורנס פיו בסרט "מידסומר" (2019), החליטה שפיו תעשה את התפקיד טוב ממנה.

● בראיון למגזין "וראייטי", אוליביה ויילד סיפרה שהארי סטיילס התקשר אליה ושאל מה המנגינה של השיר אותו אליס מזמזת לאורך הסרט, אך היא לא ידעה עדיין באיזה שיר תשתמש. כעבור חמש דקות, היא מספרת, הוא כבר שלח לה סקיצה של השיר, ובו נעשה שימוש בסרט.

● הסרט מלא ברפרנסים ל"אליס בארץ הפלאות", החל משמה של הדמות הראשית (אליס), דרך שמה של חברה הטובה ביותר (באני), כאזכור לארנב הלבן, ועד לעיסוק רב במראות ובחלונות.

למה בחרנו בו

במרכז הסרט עומדת אישה שמתעקשת לקחת בעלות על חייה, והתהליך הפתלתל שהיא עוברת גורם לצופים לחשוב, להתבלבל, ואולי אפילו לפחד מהמקומות אליהם המציאות עוד עשויה להגיע. לכך מצטרפים תפאורה מהפנטת ופסקול שאי אפשר להפסיק לזמזם, והופכים את הסרט, בסופו של דבר, ליצירה ששווה לראות.