"הפייבלמנים": בסרט חדש סטיבן ספילברג חוזר אל ילדותו ואל תחילת דרכו הקולנועית

סטיבן ספילברג, הבמאי היהודי-אמריקאי שעומד מאחורי שוברי הקופות הגדולים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע במאה ה-20, ביניהם "מלתעות", "פארק היורה",
"אי.טי חבר מכוכב אחר", "רשימת שינדלר", "תפוס אותי אם תוכל", סרטי "אינדיאנה ג'ונס" והרשימה עוד ארוכה, כותב בפעם הראשונה בקריירה שלו סרט אודות חייו. סרט ההתבגרות האישי של ספילברג כבר הספיק לזכות בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורנטו, וצפוי להיות מועמד לאוסקר.

תקציר העלילה

סם פייבלמן, אותו מגלם השחקן גבריאל לבל, הוא נער ממשפחה יהודית אמריקאית, הגדל בפיניקס אריזונה בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה. יותר מכל סם אוהב קולנוע, ובזמן שהוא ומשפחתו עוברים בין ערים בעקבות עבודתו של האב, המצלמה מלווה אותם לאורך הדרך. בעזרתה, סם מגלה אמת כואבת על בני משפחתו, מתגבר על מורכבויות גיל ההתבגרות ומתמודד עם אביו, שלא מקבל את תחביבו.

ביקורות מהעולם

"מה ש'הפייבלמנים' מראה לנו, באופן מרגש למדי, הוא האובססיה לעשיית קולנוע שהשתלטה על ספילברג. אובססיה אמיתית היא תכונה שקשה להמחיז, אבל ספילברג, שכתב עם טוני קושנר תסריט מורכב ומושלם, עושה זאת בדרכים הכי ערמומיות. הוא הופך את הסיפור של מה שהוא עשה כילד להרפתקה שאנחנו עוקבים אחריה, עם עקצוצים של ניצחון וכושר המצאה". (אוון גלייברמן, מגזין "וראייטי", 26.1)

ההקשר למציאות

בראיון שהעניק ל"ניו יורק טיימס" סיפר ספילברג כי מה שהוביל אותו לחשוף את סיפור חייו היתה המחשבה מה הסיפור היחיד שהוא עוד לא סיפר עד היום. "זו תמיד היתה אותה תשובה", אמר בראיון "סיפור השנים המעצבות של חיי, בין גיל שבע לשמונה עשרה".

בין סם פייבלמן, גיבור הסרט, ובין ספילברג, קווי דימיון רבים: שניהם גדלו במשפחה יהודית-אמריקאית בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. הסרט הראשון שראו בקולנוע השפיע עליהם עמוקות, אמם פסנתרית ויש להם הרבה אחיות. במאמר שפירסמה בחודש שעבר ב"ג'רוזלם פוסט" כתבה אחותו של ספילברג, ננסי ספילברג, מפיקת קולנוע בעצמה, שהסרט של אחיה שיחזר באופן מדויק את חייהם, ושבכל פעם שצפתה בו היא הרגישה שההורים שלה חוזרים אל חייה "שוב, הם חיים, נושמים ואוהבים אותי. איזו ברכה זו: להצליח להחזיר אותם".

ההקשר הקולנועי

סטיבן ספילברג יצר את הסרט הראשון שלו, מערבון באורך שמונה דקות בשם "לברוח לשום מקום", כשהיה בן 13, במסגרת תחרות בצופים. מאז ביים ספילברג 32 סרטים, והפיק מעל 150 סרטים ותוכניות טלוויזיה. קשרים משפחתיים, מסובכים יותר או פחות, עומדים במרכז רבים מסרטיו.

די להזכיר, בין שאר הסרטים, את "מפגשים מהסוג השלישי" (1977) העוסק באב שעוזב את משפחתו בשביל להגשים חלום, או "אי.טי" (1982), שזכה בארבעה פרסי אוסקר, המגולל את קורותיו של ילד המתמודד עם גירושי הוריו ומתיידד עם חייזר שמפיג את בדידותו.

3 דברים שכדאי לדעת

● בראיון שנתן לאתר חדשות הקולנוע האמריקאי "אידיווייר" סיפר יאנוש קמינסקי, צלם הסרט, שאת סצנות הסרטים אותם יצר סם פייבלמן בילדותו הם צילמו מחדש, ולא השתמשו בסרטים שספילברג ביים בילדותו. לדברי קמינסקי, הם היו צריכים ליצור סרטים טובים יותר מאלה שספילברג הצעיר ביים, כדי לשכנע את הקהל שמדובר בגאון קולנועי.

● בראיון ל"ניו-יורק טיימס" סיפר ספילברג שהוא אינו צופה בסרטים שלו בנוכחות אנשים, אבל אשתו, השחקנית קייט קאפשו, התעקשה שהם יצפו ב"הפלייבמנים" בפסטיבל טורנטו, בנוכחות קהל. הבמאי העיד שהם ישבו בשורה האחרונה ושהוא היה מבוהל, אך בסיום ההקרנה הוא חש שזו היתה חוויה נהדרת.

● כפי שפורסם באתר "אינדיווייר", במהלך צילומי הסרט השחקנים קיבלו גישה לסרטים ביתיים, תמונות וזיכרונות מעברה של משפחת ספילברג, כדי ללמוד על הדמויות באופן הטוב ביותר.

למה בחרנו בו

לא מדובר רק בסרט הוליוודי שעשוי נפלא, אלא ביצירת קולנוע בשלה ומורכבת שחושפת באופן אינטימי את התשוקות, הפחדים והדרך בה הבמאי חווה את העולם. לאורך הסרט מתגלה לצופה כוחו של הקולנוע מנקודת מבטו של ספילברג - היכולת של המצלמה לחשוף אמת שלא נראית לעין, לייצר נרטיב חדש ולשלוט במציאות דרך העדשה.