"התפריט": מה קורה כשמסעדה יוקרתית על אי בודד יוצאת מכלל שליטה?

אחרי שקטפה שני פרסי גלובוס הזהב ופרס אמי, אניה טיילור-ג'וי, כוכבת "גמביט המלכה", חוברת לשחקן הבריטי רייף פיינס (שהיה מועמד לאוסקר על תפקידיו ב"הארי פוטר" ו"הפצוע האנגלי"), למסע מצמרר ומסחרר על אוכל, אומנות ותאווה. הוא מתרחש, מתחילתו ועד סופו, במסעדה על אי מבודד, בו השף קובע את החוקים.

תקציר העלילה

12 סועדים מגיעים למסעדת היוקרה, "הות'ורן", הנמצאת על אי נידח בלב האוקיינוס. בין הסועדים העשירים גם טיילור (ניקולס הולט), בעל עניין מיוחד באוכל, והמלווה שלו מרגו (אניה טיילור-ג'וי). לאחר שהאורחים מגיעים למסעדה, השף הסלבריטאי "סלוויק" (רייף פיינס) תופס פיקוד על הערב, ויחד עם צבא הטבחים והמלצרים הנשמעים לו כמו חיילים, מנצח על ערב מתוכנן בקפידה ופראי עד אימה.

ביקורות מהעולם

"אין שום דבר עדין ב'התפריט', אבל זה חלק מהקסם שלו. הסאטירה האכזרית הזו של על מעמדות, הנשקפת מבעד לעדשת הזלילה, ממוקדת ויעילה להפליא".
(ז'נט קטסוליס, 17.11, "הניו-יורק טיימס")

ההקשר למציאות

מחיר ארוחה ב"הות'רון", המסעדה העומדת בלב הסרט, הוא 1,250 דולר לאדם, והוא דומה למדי למחירים במסעדות יוקרה במציאות. בראש רשימת המסעדות היקרות בעולם, למשל, מככבת המסעדה "Sublimotion" באיביזה, המציעה סעודה בת 20 מנות במחיר 2,380 דולר לאדם.

היחס לאוכל כפי שהוא מוצג בסרט, כאמנות וחוויה רב חושית, דומה ליחס שהאוכל זוכה לו במסעדות היוקרה. במאי הסרט, מארק מילוד, סיפר בראיון לאתר "Collider", שבמסגרת העבודה על הסרט הוא יצר קשר עם השפית קרן דומניק, בעלת מסעדה מעוטרת שלושה כוכבי מישלן, שהפכה גם לשותפה בעשיית הסרט. היא עזרה לו לפתח את התפריט של המסעדה הקולנועית, והדריכה את רייף פיינס בנוגע להיבטים הפילוסופיים והאמנותיים של האוכל.

ההקשר הקולנועי

אופן הצגת האורחים העשירים, המגיעים בסירה פרטית לאי ומתנהגים כבעלי המקום, מזכיר מגוון יצירות מהשנים האחרונות, טלוויזיונית וקולנועיות, שדנות את אנשי המעמד הגבוה לסאטירה חריפה ומצליפה. דומה כי מדובר במגמה - צלוב את העשיר. מובילים אותה בין השאר: הסדרה "הלוטוס הלבן", המתמקדת בעולמות הנופש של האלפיון העליון; הסרט "משולש העצבות", שחושף את המתחים בין עניים לעשירים הלכודים יחדיו בספינת תענוגות; והסרט זוכה ארבעה פרסי אוסקר "פרזיטים", המתאר את השתלטות המשרתים על חיי אדוניהם. בסרט נחשפים הצביעות והפוזה המתלווים ליומרה להפוך מזון לאמנות.

2 דברים שכדאי לדעת

● לפני מספר שנים תסריטאי הסרט, וויל טרייסי, ביקר ב"קורנליוס פירות ים", מסעדת יוקרה בברגן, נורבגיה, הנמצאת על אי פרטי, אליו מגיעים בסירה. בראיון למגזין
"Woman around town", סיפר טרייסי שכשהוא הגיע למסעדה, הוא שם לב שהסירה עוזבת את המזח. הוא חשש שלא יוכל לעזוב את האי במידה ויקרה לו משהו. על בסיס הפחד הזה, לדבריו, הוא הגה את הרעיון לעלילת הסרט.

● מעצב ההפקה, איתן טובמן, סיפר למגזין "Condé Nast Traveller" שאת הסרט תכננו לצלם בסקוטלנד, משום שרוב המסעדות מעוטרות שלושה כוכבי מישלן נמצאות באזורים קרים וגשומים, אלא שבעקבות מגפת הקורונה ההפקה נאלצה להעביר את הצילומים לטיבי איילנד בג'ורג'יה, ארצות הברית. מחלקת העיצוב של הסרט נדרשה להסוות את איזורי הביצות של הלוקיישן החדש, ולשוות לו את האופי הנדרש.

ספוילר

לסעודה היוקרתית באי מגיעים כאמור 12 סועדים, אשר במהלך הארוחה מגלים שהקונספט של התפריט כולל מוות, שלהם. ואכן, כל הסועדים מוצאים להורג בצורה אכזרית במיוחד, למעט מרגו, שמצליחה לשכנע את השף המטורף לשחרר אותה מהתכנית שמראש לא הייתה חלק ממנה.

למה בחרנו בו

לרגע אחד הסרט הזה לא הופך לצפוי או משעמם. מהלכיו של השף מפתיעים, השחקנים אמינים גם ברגעים ההזויים ביותר, וקצב העריכה, הבנוי על פי סדר המנות המוגשות לסועדים, מצליח לשמור את הצופים מרותקים. הסרט מספק לא רק רגעים קומיים משובחים אלא גם חומר למחשבה על פערי מעמדות, טיבה של אמנות, וחיפושים בלתי נלאים אחר סיפוקים, שלעולם לא יגיעו.