"זה משהו שהתגלגל בתעשייה כבר חודשים": איפה היו הרגולטורים כשהבנק של עמק הסיליקון קרס?

הכשלון של סיליקון ואלי בנק (SVB) מסתכם בשגיאה פשוטה אחת: הוא גדל מהר מדי על ידי שימוש בהלוואות לטווח קצר ממפקידים שיכלו לבקש לקבל את כספם בחזרה בכל עת, והשקיע את הכסף בנכסים לטווח ארוך שלא יכול היה או לא היה מוכן למכור.

כששיעורי הריבית עלו במהירות, נתקע הבנק עם הפסדים שבסופו של דבר כפו עליו לנסות לגייס הון חדש, וזה הפחיד מפקידים שמשכו את כספיהם תוך יומיים. השאלה לאחר ההשתלטות על הבנק ביום שישי: איך הרשו הרגולטורים לבנק לגדול כל כך מהר ולקחת על עצמו כל כך הרבה סיכון הכרוך בריבית?

וזו לא הייתה הבעיה היחידה בבנק בשבוע שעבר. רק כמה ימים לפני ש־SVB קרס, הודיע Silvergate Capital, אחד הבנקים הגדולים ביותר בתעשיית הקריפטו, שייסגר.

"התוצאות של שני המקרים האלה הם עדות לבעיה רצינית בפיקוח", אמרה קרן פטרו, שותפה מנהלת ב־Federal Financial Analytics, חברת ייעוץ רגולטורית לתעשיית הבנקאות. "זו הסיבה שיש לנו צבאות של בוחני בנקים וזה מה שהם אמורים לעשות".

הפדרל ריזרב היה הרגולטור הפדרלי העיקרי של שני הבנקים.

באופן ראוי לציון, בסיכונים לשתי החברות ניתן היה להבחין בעין בלתי מזוינת. עלייה מהירה בכמות הנכסים וההפקדות נרשמה בדוחות המאזן שלהם, וההפסדים הגדלים על אחזקות באג"ח היו רשומים בהודעות בהצהרות הפיננסיות שלהם.

המלווה ה-16 בגודלו בארה"ב

סיליקון ואלי בנק גדל בקצב מסחרר, ומספר ההפקדות בו כמעט הוכפל תוך שנה בלבד. סך כל הנכסים בחברת האם, SVB Financial Group, גדל ל־211 מיליארד דולר בסוף 2021, לעומת 116 מיליארד דולר שנה קודם לכן. עד סוף 2022, SVB היה המלווה ה־16 בגודלו בארה"ב. הקריסה שלו הייתה השנייה בהיסטוריית הבנקאות של ארה"ב והמבחן הגדול ביותר עד היום של הארכיטקטורה הרגולטורית שהוקמה אחרי המשבר הפיננסי ונועדה להכריח בנקים לצמצם סיכונים ולעקוב אחריהם יותר מקרוב.

"גדילה מהירה תמיד צריכה לפחות להיות דגל צהוב למפקחים", אמר דניאל טארולו, לשעבר נגיד בפדרל ריזרב שהיה איש המפתח בבנק המרכזי בענייני רגולציה לאחר המשבר הפיננסי. הסיבה לכך היא שבקרות על הסיכונים והגנות נגד הפסדים אפשריים לרוב לא גדלות בקצב התואם את קצב לקיחת הסיכונים החדשים של בנקים הגדלים במהירות.

בנוסף לכך, כמעט 90% מההפקדות ב־SVB לא היו מבוטחות, מה שעשה אותן יותר מועדות למשיכה בזמני צרה בגלל שתאגיד ביטוח ההפקדות הפדרלי לא עומד מאחוריהן.

"בנק של 200 מיליארד דולר לא אמור להיכשל בגלל בעיות נזילות", אמר אריק רוזנגרן, שהיה נשיא הפדרל ריזרב של בוסטון מ־2007 עד 2021 והיה לפני כן הרגולטור הראשי שם. "הם היו צריכים לדעת שהתיק שלהם מאוד מוטה לכיוון של הון סיכון, וחברות הון סיכון לא אוהבות לקחת סיכונים עם ההפקדות שלהן. אז היה סיכוי טוב שאם חברות הון סיכון יתחילו למשוך את כספן, הן יעשו זאת במסה".

הבנק ישב על הפסדים גדולים שלא מומשו

גם ב־SVB וגם ב־Silvergate היו כללי נזילות פחות מעיקים לעומת הבנקים הגדולים ביותר. לאחר הכשלונות, רגולטורים עשויים להסתכל מחדש על כלל הנזילות ולחשוב על שינוי הדרישות להחזקת נכסים נזילים באיכות גבוהה בבנקים שמקורות המימון שלהם אינם רק הפקדות קמעונאיות, כתב בהודעה ג'ארט סייברג, אנליסט ב‏־TD Cowen Washington Research Group.

כמובן, בנקים באופן שגרתי לוקחים הלוואות בטווח קצר על מנת לתת הלוואות לטווחי זמן ארוכים יותר. אבל SVB ריכזו את דוח המאזן בנכסים לטווח ארוך, ולמעשה סמכו על התשואה לחיזוק התוצאות שלהם, בזמן הגרוע ביותר, בדיוק לפני תחילת מהלך העלאות הריבית של הפדרל ריזרב. זה הותיר את הבנק יושב על הפסדים גדולים לא ממומשים, והפך אותו ליותר מועד לכך שלקוחות ימשכו את הפקדותיהם.

טימותי קופי, מנהל שותף של מחקר הפקדות ב־Janney Montgomery Scott, אמר שרגולטורים היו מודעים לכך שהפסדים לא ממומשים בתיקי ניירות הערך של בנקים עלולים להוביל לצרות, אבל לא עשו צעדים ספציפיים לטיפול בבעיה.

"זה משהו שהתגלגל בתעשייה כבר כמה חודשים", אמר. "הם לא עשו כלום כדי לעזור לבנק הזה", הוסיף, בהתייחסות ל־SVB.

ואמנם, שתי החברות אינן היחידות הניצבות מול הסיכון של הפסדים לא ממומשים. לתעשיית הבנקאות בכללותה היו כ‏־620 מיליארד דולר בהפסדים לא ממומשים על אגרות חוב בסוף שנה שעברה, על פי תאגיד ביטוח ההפקדות הפדרלי, שהחל להדגיש את אגרות החוב האלה בשנה שעברה.

הבעיה הכפולה בסל שהורכב ברובו מאג"ח

נושא רגולטורי נוסף: כללי הון והנהלת חשבונות המאפשרים לבנקים להתעלם מהפסדי עדכון לשווי שוק (mark-to-market) על חלק מאגרות החוב כל עוד הם התכוונו להחזיק באג"ח עד הבשלתן. ב-SVB, הסל בו הוחזקו האג"ח האלה - שהורכב ברובו מאג"ח משכנתאות שהונפקו על ידי רשויות בחסות הממשלה - היה המקום בו היה בהון החור הגדול ביותר.

הרעיון שמאחורי סל כזה הוא שהוא מבודד מוסדות מתנודתיות מחירים בטווחים קצרים. הבעיה שזה מציב היא כפולה.

ראשית, ייתכן שבנק לא יהיה מסוגל להחזיק ניירות ערך כאלה עד הבשלתם אם יהיה בו משבר מזומנים כפי שקרה ב־SVB. אבל מכירת אגרות החוב הייתה מכריחה את הבנק להכריז על הפסדים שאולי היו עצומים.

שנית, משמעות הטיפול באגרות החוב היא שלבנקים כמו SVB לא כדאי למכור כשהפסדים צצים, מה שאולי גורם לבעיות להשתרש ולגדול. זה כנראה מה שקרה ב־SVB ובהרבה בנקים אחרים כשעליית הריביות ב־2022 גרמה להפסדים גדולים בשווקי האג"ח.

לבנקים יש תמריץ נוסף להעמיס אג"ח של משרד האוצר. הם צריכים להחזיק פחות הון כנגד אחזקות כאלה, לכאורה בגלל שהן חפות מסיכונים. עם זאת, המשמעות היא שבנקים מחזיקים פחות הון כדי לספוג הפסדים, ואג"ח משרד האוצר עלולות להפסיד ערך בגלל שינויים בשיעורי הריבית.

אחרים אמרו שהמדיניות המוניטרית בעשור האחרון שיחקה תפקיד. הפד "דיכא את עקום התשואה והבהיר לתעשיית הבנקאות באופן חד משמעי שיעשה זאת לתקופה ממושכת", אמר תומאס הניג, לשעבר נגיד הפדרל ריזרב של קנזס סיטי וסגן יושב ראש של תאגיד ביטוח ההפקדות הפדרלי. "אז בנקאים מקבלים החלטות על בסיס המסר הזה ועל בסיס המדיניות הזו, ממלאים את התיקים שלהם באג"ח ממשלתיות עם זמני הבשלה משתנים ואומרים שהם הולכים להחזיק בהן עד הבשלתן".

צורך בהסתכלות רחבה יותר על הסיכונים במערכת

ב־Silvergate וב־SVB אולי היו מושפעים במיוחד משינויים בתנאים הכלכליים בגלל שהם מיקדו את העסקים שלהם בתחומים שבהם יכולות להיות פריחות וקריסות מהירות. כשחברות בתחומים האלה כעת מעבירות נכסים למקומות אחרים במערכת הפיננסית, אופי הסיכונים עלול להשתנות, אמרה סולה אומרובה, מרצה למשפטים באוניברסיטת קורנל שהייתה מועמדת לנהל את משרד המבקר על המטבע ב־2021.

זה רומז על הצורך בכך שרגולטורים יסתכלו בהסתכלות רחבה יותר על הסיכונים במערכת הפיננסית. "כל הרגולטורים הפיננסיים צריכים להתחיל לקחת אחריות ולחשוב עד הסוף על ההשלכות המבניות של מה שקורה כרגע", אמרה.

ג'ונתן ווייל, ג'ון הילזנרת' וניק טימיראוס השתתפו בהכנת הכתבה.